כך הופך משבר האקלים ל"מכפיל האיומים" של המזרח התיכון

כדי להבין מה כל כך ייחודי דווקא ב"שכונה" שלנו, צריך להכיר שני מונחים המופיעים בדוח ומוסברים בו.

המונח הראשון:
"מוקדה" (hot spot). זהו אזור שבו "קצב שינויי האקלים ועוצמתם גבוה ביחס למרבית האזורים בכדור הארץ". לפי הדוח, המזרח התיכון מאופיין כ-hot spot.

המונח השני: "מכפיל איומים".
זוהי למעשה כותרת שמאגדת את התהליך שבו, לפי הדוח, "שינויי האקלים מאיצים ומעצימים איומים קיימים, אף אם אינם הגורמים הבלעדיים לאיומים אלה".

אף שבדוח מוזכר כי "מכפיל איומים" הוא מושג שנוי במחלוקת, נכתב שם כי יתכן במזרח התיכון תהליך כזה בעקבות שילוב של שני גורמים:
מאפיין ה-hot spot;
והאפשרות שמדינות באזור, שחלקן מתאפיינות ב"רמת פיתוח נמוכה או קשיי משילות, צפויות להתקשות במיוחד להיערך לשינויי האקלים".
(ובאותה מידה, תופעות אלה מהוות גם הזדמנות לשיתוף פעולה במזרח התיכון, כפי שנראה בהמשך).

מה עלול לקרות בשנים הקרובות במדינות השכנות בעקבות שינויי האקלים? הנה כמה דוגמאות מהדוח:
"בירדן וברשות הפלסטינית צפויה ירידה בכמות המים הזמינים לחקלאות ולצריכה עירונית, וכפועל יוצא - תלות גוברת במים שמועברים מישראל".

"בסוריה ובלבנון צפויה התחזקות תהליכי המידבור וצמצום שטחי מרעה".

"ברצועת עזה צפויה המלחת מי התהום עקב חדירת מי ים לתוכם".

"במצרים צפוי דלדול בזרימת הנילוס וירידה בכמות המים הזמינים ובאיכותם".

הנזקים הסביבתיים האלה עלולים לגרום לפגיעה כלכלית קשה.
הנה כמה דוגמאות מהדוח:

"פגיעה בחקלאות בגלל צמצום מים זמינים, ירידה במשקעים ותהליכי מידבור".

פגיעה בתשתיות בעקבות אירועי אקלים קיצוניים, כמו הצפות או עומס-יתר על תשתיות בערים בעקבות הגירת אקלים ו"התכנסות" מהכפרים. בדוח מוזכרת אף   פגיעה בתשתיות עקב עליית פני הים, וכדוגמא מדובר שם על הצפת כבישי הגישה לערי החוף אלכסנדריה ופורט סעיד במצרים, שעשויות להפוך ל"איים" מוקפים מים.

וכן "פגיעה בתיירות בשל הרעה בתנאי מזג האוויר (למשל במצרים, שבה התיירות היא ענף כלכלי חשוב)".

בדוח מצוינת גם פגיעה כלכלית ייחודית למצרים שעשויה להשליך על כל האזור, ושממחישה עד כמה הכול בעולם הזה קשור אחד לשני:
התמוססות כיסוי הקרח בקוטב הצפוני "תפתח" נתיב תעבורה חדש בין מזרח אסיה לאירופה;
הנתיב הזה יקצר בחצי את משך ההפלגה ביחס לנתיב הקיים בתעלת סואץ;
וכתוצאה מכך מצרים עלולה לאבד את אחד ממקורות ההכנסות העיקריים שלה.

כל האסונות הכלכליים האלה עלולים להביא, לפי הדוח, "לערעור היציבות הפנימית הרעועה בקרב הפלסטינים, ירדן ומצרים, מה שעלול להקרין לרעה על יכולתה שלישראל לשתף פעולה עם שכנותיה". הנה כמה דוגמאות מהדוח לאופן שבו המתיחות הזו עלולה לסכן את האזור:

"צפיפות אוכלוסין ומלחמה על משאבים בעקבות הגירת אקלים".

"מאבק גובר על מקורות מים חוצי גבולות".

"חוסר יציבות שלטונית והאצת התבססות של ארגוני טרור".

"הגברת הסבירות לסכסוכים אלימים".

אבל אחרי כל ההפחדות והדאגות, חשוב מאוד לציין שלפי הדוח, הנשען על סקירה של משרד החוץ, המצב הזה מביא איתו לא רק איומים, אלא גם הזדמנויות לשת"פ אזורי ולחיזוק תהליכים מדיניים. סימן לאפשרות הזו אפשר היה לראות לאחרונה בציוצים של שר הביטחון בני גנץ, שמציע סיוע ללבנון החווה התפוררות פנימית.

הדוח מסתכל על היכולות של ישראל ביחס לשכנותיה, ומציין שמדובר כאן ב"הזדמנות משולשת": "צמצום הסכנות הנשקפות לישראל מערעור היציבות אצל שכנותיה; שיפור היחסים והעלאת קרנה של ישראל באזור; והזדמנויות עסקיות לחברות ישראליות".

בנוסף, בדוח מוזכר כי "הסכמי אברהם" הם נקודת פתיחה מצוינת, שכן הם כללו סעיף הנוגע לשיתוף פעולה בתחום הסביבה, וקראו לבחון אפשרות להקים מרכז פיתוח משותף להתמודדות עם אתגרי האקלים.

כידוע, מפאת הרגישות התדמיתית, מדינות מסוימות יתקשו לקבל מאיתנו סיוע או ליצור שיתופי פעולה. ובדוח ניתן מענה גם לזה: "שיתופי פעולה עם מדינות 100 באזורים צחיחים וצחיחים-למחצה במזרח התיכון יכולים להיעשות במסגרת ממשלתית רשמית, אולם גם בהעדר יחסים דיפלומטיים, או לחלופין היכן שקיימת רגישות. שיתופי פעולה במעורבות ממשלתית בין ישראל לשכנותיה יכולים להיעשות גם תחת כסות של גורמים בלתי רשמיים וארגונים לא ממשלתיים".

נותר רק לקוות שהממשלות בכל המדינות – ובראשן ישראל – ישכילו להבין את הסכנה ויפעלו במהרה לנצל את ההזדמנות. האלטרנטיבה היא גיהנום, פשוטו כמשמעו.


למחקר המלא