התשובה היא שמעט מאוד. הזרועות השונות של המדינה - מס הכנסה, ביטוח לאומי, המשטרה, משרד הביטחון, רשויות הבריאות והרשימה עוד ארוכה - מחזיקות כמות גדולה של מידע על כל אזרח ואזרח. מדי פעם מחטט עובד באחת הזרועות הללו בתיקים האישיים, לרוב בלי שהוא נתפס, וגם כאשר מתרחש אירוע נדיר של תפיסה הענישה מקלה מאוד

שוטר אחד אסף מידע על בעלי הדירה שהוא שכר. שוטר אחר בלש אחרי בן הזוג של גרושתו, במקרה אחר מידע עבר לחוקר פרטי, ואלה רק מקרים בודדים שיש עליהם תיעוד לאחר שהגיעו לבית הדין של המשטרה. מאגרי המידע שבידי המשטרה מכילים כמויות עצומות של מידע רגיש על כל אדם בישראל. מי דואג שהם לא ינוצלו לרעה על ידי מי שתפקידם הוא לשמור עלינו?

הביטו ימינה ושמאלה בתור בנתב"ג, ותראו שלדרכונים הביומטריים אין שום משמעות. באף מדינה מערבית אין פלישה כזו לפרטיות האזרחים, אך בלחץ מערכת הביטחון מתעקשים להאריך את חייו של המאגר הביומטרי בניגוד לכל היגיון בריא. איזה צורך זה פותר באמת, בדרך להפיכת כל הישראלים לחשודים

הפרטיות אולי מתה מזמן, אבל הקורונה עשתה לה הלוויה ססגונית שאף אחד כבר לא יכול להתעלם. מאיכוני השב"כ על אזרחים, דרך ניטור עובדים כשהם בביתם ועד לפריצות סייבר המוניות ולהתמסרות המוחלטת לענקיות הטכנולוגיה - והמחיר הכבד שהן גובות

תיק אישי לכל אזרח? בסין זה כבר קורה, וגם בישראל המוכנות לפגוע בפרטיות בימי הקורונה הייתה גדולה הרבה יותר מאשר במערב. איך תראה הפרטיות שלנו ביום שאחרי?

מתחת לרדאר פועלת מערכת משטרתית חודרנית בשם "עין הנץ", שעוקבת אחר כלי רכב ונהגים ואוגרת עליהם הרים של מידע. המטרה הראויה: בעת הצורך, לשלוף את מסלול הרכב ולפענח פשעים. הבעיה שממתינה למענה: המערכת אינה מפוקחת

עם פרופילים מזויפים שפועלים כ"תחנות ממסר" בשירות בעלי אינטרסים, הקרב על הרשתות החברתיות הפך למלחמת המאה ה-21 על התודעה. שומרים מרימים מסך מעל למנגנון הכזבים, וחושפים לראשונה את הפעילים מאחורי מערכת חדשה שצדה פייקים

מהשכר ועד אחוזי הנכות, משמות הילדים ועד תאריך הגירושים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתעקשת שהמידע שהיא שואבת מכלל הרשויות בארץ יהיה מזוהה עם שם ותעודת זהות ומחזיקה מאגרי מידע אדירים על כל אזרח

יחידת הסייבר של הפרקליטות מפעילה נוהל וולונטרי, במסגרתו היא "מבקשת" מפייסבוק וחברות האינטרנט להסיר תכנים בלי שום תיעוד או פיקוח של בית המשפט. עשרות אלפי מחיקות כאלה כבר בוצעו בלי שבית המשפט היה מעורב, אבל תיעוד עליהן אין וגם לא פיקוח. מה צונזר - ולמה? ומי בכלל קובע?

נדמה לנו שכל התיק הרפואי שלנו זמין לשליפה מהירה מהאפליקציה או מהמחשב. זאת לא המציאות: לא רק שצריך לשלם על חלק ממנו, אלא שחלקים אחרים בכלל לא חשופים לעינינו. למשל, ההערות של הרופאים עלינו, והן לא תמיד נעימות. וזה לא הכל: למחוק פרטים מהתיק הרפואי אי אפשר ובחלק מהמקרים המידע גם יועבר הלאה עם שורה של השלכות

אז זהו, שחבל על ההוצאה הכספית: עניינים נפשיים בתיק הרפואי קשה להסתיר. מי עוד מחטט לנו בחיים הבריאותיים? מעסיקים שונים, וצה"ל כמובן. איפה עוד מתגלגל המידע שלנו? ומה אומרים הרופאים על הצורך לתעד כל פרט? "אנחנו עובדים במקצוע דפנסיבי, וככל שהרשומה הרפואית יותר טובה, כך הסיכוי שבית החולים ייתבע יותר נמוך". הפרק השני בסדרת התחקירים של שומרים

קופות החולים מוכרות את המידע הרפואי האישי של המבוטחים למחקר ובעיקר לתעשייה. אתם לא יודעים מה עושים בו וגם לא משרד הבריאות: "מתעלמים מזכויות הקניין של המבוטחים, ולאף אחד זה לא מפריע". "זה סיפור שערורייתי, שמזכיר את המאבק על מתווה גז, אבל לא מצליח להגיע לתודעת הציבור. אנשים חושבים שביוטק זה סקסי, אבל מה יקרה בעוד עשר שני כשגוגל או אמזון יקנו את הסטארטאפ?"

זקוקים להעתק של בדיקות שעשיתם לפני כמה שנים? המידע הדיגיטלי קיים, ותיאורטית הוא גם בבעלותכם, אבל תצטרכו לשלם לקופת חולים כדי לקבל אותו. הקופות מרוויחות מהמידע שלכם עשרות מיליונים לשנה