בין השנים 2011-2015 שימשה אלונה וינוגרד כמנכ"לית התנועה לחופש המידע והעלתה את הנושא לסדר היום הציבורי. המאבקים שהובילה במסגרת התנועה הביאו להגברת השקיפות הציבורית וכפועל יוצא קידמו את המאבק בשחיתות בתחומי החינוך, הבריאות התחבורה ועוד.

בשנת 2015 זכתה בפרס רפפורט לעשיה נשית פורצת דרך ומחוללת שינוי בחברה הישראלית. בנימוקי השופטים לזכייתה נכתב כי "פעלה באפקטיביות ובהצלחה רבה לקידום השקיפות השלטונית בישראל. הצליחה לסייע לעשרות ארגונים חברתיים לקדם את מטרותיהם ולהעצים את האוכלוסיות שהם מייצגים, בזכות הכח שמעניקה גישה למידע. אלונה קידמה את עקרונות השקיפות וחופש המידע שהפכו בזכות פעילותה לנושא מרכזי בסדר היום הציבורי".

בין השנים 2017-2019 שימשה כמנהלת המרכז לערכים ומוסדות דמוקרטיים, במכון הישראלי לדמוקרטיה. במסגרת זו פעלה לשמירה על עצמאותה של מערכת המשפט, חיזוק מוסדות השלטון והגדלת השקיפות השלטונית ככלי להגברת האמון.

וינוגרד היא בעלת תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ותואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטת תל-אביב.

צילום: אורית פניני

במשך השנים מילא אברהמי שורה ארוכה של תפקידי עריכה וכתיבה בעיתונות המודפסת ובכלל זאת כתב משטרה בירושלים, עורך חדשות במקומון כל העיר, רכז כתבים בעיתון הארץ ועורך תחקירים במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות. בשנים 2009-2018 כיהן כעורך מוסף G של גלובס, שנים שבהן פיתח יחד עם צוות עורכי G קונספט יוצא דופן למגזין כלכלי שבועי שהתבסס על תמהיל של פיצ'רים חדשותיים, נושאי כלכלה, כתבות השראה ופנאי וכן על גרפיקה ייחודית.

במהלך הקריירה שלו סיקר אברהמי אירועים חדשותיים משמעותיים ובניהם גלי המחאה נגד הסכמי אוסלו ורצח רבין, פיגועי ההתאבדות בירושלים בשנות התשעים, הצונאמי בדרום מזרח אסיה ועוד. בתקופות אחרות בקריירה כתב כתבות מגזין ופיצ'רים בטווח נושאים רחב ומגוון שנע מניתוח סוגיות מס וכלכלה ועד עולמות הרכב והתחבורה.

אברהמי הוא בעל תואר ראשון במדע המדינה ויחב"ל מהאוניברסיטה הפתוחה.

צילום: יונתן בלום

‍

לפני הצטרפותה לשומרים עבדה סלע במכון הישראלי לדמוקרטיה בתפקיד אחראית קשרי ממשלה ושיתופי פעולה. במסגרת תפקידה הייתה אחראית על קידום ויישום המלצות המדיניות של המכון על ידי מציאת ורתימת שותפים במשרדי הממשלה, בכנסת וארגוני החברה האזרחית והפנמתן של ההמלצות למדיניות וחקיקה בישראל.  

סלע היא בוגרת החוג לתקשורת ועיתונאות ובעלת תואר שני ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית.

צילום: אורית פניני

לקול-רומן שנים של ניסיון בעולמות גיוס ופיתוח משאבים והיכרות מעמיקה עם החברה האזרחית. 

בין 2000 - 1985 הקימה קול-רומן הוצאה לאור של מגזינים וספרים בידיעת הארץ והעולם בעברית ובאנגלית. בין המגזינים שפרסמה ההוצאה, "ERETZ Magazine" דו ירחון בשפה האנגלית העוסק בידיעת הארץ, תיירות ותרבות בישראל ו"ארץ וטבע" – הגרסה העברית. קול-רומן הקימה את כתב העת "מטרופוליס", המכסה תרבות אורבנית של ערים ואזורים ברחבי העולם הבנוי על נקודת מבטם של יוצרים מקומיים. 

מאז 2006 עסקה קול רמון בשורה של תפקידי ניהול ויעוץ, ובכלל זאת יועצת בכירה לשרת החוץ ציפי לבני, ומנכ"לית חברת לוגיסטיקה עם מאות עובדים מכל חלקי החברה הישראלית. קול-רומן שימשה כמנהלת קשרי חוץ ופיתוח לקהילת כישורית – בית לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים בגליל, שם בנתה מערך קשרי חוץ עם ארגונים ישראליים ובינלאומיים וכן עבדה עם להקת המחול בת-שבע על פרויקט בנית מרכז אמנויות הבמה בדרום תל-אביב; עם העמותה לתפנית בחינוך מבית רש"י ועם עמותת תימורה.

קול-רומן היא בוגרת האוניברסיטה העברית ביחסים בינלאומיים וצרפתית ולימודי ייעוץ ופיתוח ארגוני בגישה פסיכואנליטית-מערכתית של אופק – השלוחה הישראלית של מכון טביסטוק בלונדון. היא בוגרת קורס מורי דרך של משרד התיירות הישראלי ובעלת תעודת מטפלת בהתמקדות של המכון הבינלאומי להתמקדות בניו יורק.

צילום: שלומי יוסף

בין השנים 2015-2021 עבדה בני במכון הישראלי לדמוקרטיה בתפקיד רכזת אדמיניסטרטיבית של המרכז לערכים ומוסדות דמוקרטיים והמרכז ללאום דת ומדינה. לפני כן עבדה כמנהלת תכניות לימוד ביחידה ללימודי המשך ולימודי חוץ של הטכניון בירושלים.

בני היא בעלת תואר ראשון במשפטים מהמסלול האקדמי המכללה למנהל ובעלת הסמכה לעריכת דין.

צילום: שלומי יוסף

רון שוורץ הינו עורך, כותב ומבקר בעיתונות הישראלית מזה כשני עשורים.

שוורץ היה שותף לצוות ההקמה של מוסף G של גלובס, שהביא עמו תמהיל ייחודי ופורץ דרך אל זירת העיתונות המגזינית בישראל. בגלובס כיהן בשלל תפקידים, לרבות שנים ארוכות כעורך המשנה של G וכעורך הראשי של המוסף בין השנים 2018 ל-2019. שוורץ שימש עורך ראשי של מגזיני אנשי השנה של גלובס, של מוספים ופרויקטים מיוחדים, והוביל מאות רבות של כתבות ותחקירים. במקביל שימש שוורץ מבקר התיאטרון של גלובס, ובשנים האחרונות כותב בתחום התרבות באתר Mako.

שוורץ בוגר תואר שני בהצטיינות בתקשורת מאוניברסיטת רייכמן. הוא בוגר תואר ראשון בתקשורת וניהול מהמסלול האקדמי של המכללה למנהל, בוגר לימודי תסריטאות ומחזאות, וכן לימודי ניהול מוצר בטכניון.

צילום: שלומי יוסף

רודה היא עורכת ומומחית תוכן עם ניסיון של 20 שנה בעיתונות הישראלית.

רודה שימשה כראש מערכת החדשות של ynet, וניהלה את עבודת הכתבים והעורכים בתקופות מאתגרות של מגפת הקורונה, מערכות בחירות ומבצעים צבאיים. בהמשך כיהנה כמנהלת אסטרטגיית התוכן של האתר, הובילה שימוש בכלי דאטה ו-AI, פיתחה מערך ניוזלטרים והובילה יוזמות תוכן חדשניות שהביאו לגידול ניכר בטראפיק ושיפור חוויית המשתמש.

קודם לכן ניהלה את עורכי החדשות באתר וואלה, שימשה כעורכת ראשית של אתר מעריב וכסגנית העורך הראשי של אתר ישראל היום.

רודה היא בוגרת תואר שני בספרות ותואר ראשון בתקשורת וקולנוע מאוניברסיטת תל אביב, בוגרת לימודי עיתונאות בבית הספר "כותרת", וזמרת מקהלות.

מיקי לוי שימש בתפקידי עריכה וכתיבה במעריב ובגלובס. החל את דרכו ככותב טורים במעריב, המשיך לדסק החדשות ובמקביל הצטרף לצוותי העריכה במוסף-שבת ובדסק החוץ. בגלובס שימש כסגן-עורך מגזין G וכעורך מדור "פואנטה", שמטרתו הייתה להביא כמה שיותר מידע בכמה שפחות מילים. בהתאם, ככל שהתפתח המדור, הטקסטים התקצרו ונעשה שימוש גובר באינפוגרפיקה, תמונות ואמצעים דיגיטליים.

לוי הוא בוגר תואר ראשון רב-תחומי (בהצטיינות) בבלשנות, רטוריקה ותרבות דיגיטלית מאוניברסיטת ת״א.

צילום: שלומי יוסף

‍לתחקירי המידע של מיקי

אדרי-חולתא בעלת רקע עשיר באקטיביזם משפטי. לפני הצטרפותה לשומרים שימשה כמנהלת שותפויות ומחקר במרכז למחקר יישומי של הסיכונים לדמוקרטיה באוניברסיטת תל־אביב בשנים 2025-2024. קודם לכן, בין השנים 2018–2024 כיהנה כמנכ״לית התנועה לחופש המידע, ולאורך כעשור הייתה שותפה לשלל מהלכים משפטים ציבוריים וחקיקתיים בשם זכות הציבור לדעת, קידום מנהלת תקין ושקיפות ושימשה כיועצת משפטית של הארגון (2013-2016).

כיום במקביל לעבודתה בשומרים היא תלמידת מחקר ללימודים מתקדים באוניברסיטת תל־אביב, בעלת תארים ראשון ושני במשפטים, חברה בלשכת עורכי הדין ומלמדת בבית הספר למשפטים במרכז האקדמי ספיר.

צילום: שלומי יוסף

שליטא שימשה ככתבת מגזין G בעיתון גלובס בין השנים 2007-2020. לפני כן, נמנתה במשך שבע שנים על צוות הכותבים של מוסף "שבעה ימים" מבית ידיעות אחרונות. היא שירתה ביחידת דובר צה"ל, ואת דרכה העיתונאית החלה ב-1993 ככתבת משפט בעיתון ירושלים מקבוצת ידיעות תקשורת. משם עברה לשמש כתחקירנית בתכנית לענייני תקשורת "שטח הפקר" בערוץ הראשון. את הכתיבה המגזינית החלה ב-1997 בעיתון "כל העיר" הירושלמי של רשת שוקן.

היא מתמחה בכתבות בתחומי הפוליטיקה, המשפט והתקשורת, המתארות את אחורי הקלעים בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל, ונהנית לשרטט פרופיל סוציולוגי של תופעות חדשות בחברה הישראלית. בין השאר כתבה סדרת כתבות שאפיינה את האלקטורט המשתנה של המפלגות בישראל.

לשליטא תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת ותואר שני בתקשורת, שניהם מהאוניברסיטה העברית. היא למדה תסריטאות לתואר שני מטעם החוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א.

צילום: שלומי יוסף

לעמוד הכתבות של חן

דולב החל את דרכו העיתונאית כמפיק ועורך בעמודי החדשות בידיעות אחרונות ולאחר מכן היה עורך עמוד השער בעיתון "הארץ". לצד עבודת העריכה, הוא לקח בתקופה זו חלק בתחקיר הבינלאומי זוכה הפוליצר "מסמכי פנמה", וכן פרסם סדרת כתבות על מאבקי הפינוי בגבעת עמל ב' ובשכונת הארגזים בתל אביב.

לאחר מכן עבד כתחקירן במערכת "עובדה", בין 2017 ל-2021 שימש כתב משפט ותחקירים באתר וואלה. דולב פרסם תחקירים במגוון נושאים בינהם, התנהלות מערכת אכיפת החוק, עבודת השב"כ, המשטרה, והפרקליטות.  

דולב בעל תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב.

צילום: שלומי יוסף

לעמוד הכתבות של דניאל

עם ותק של למעלה מעשרים שנה ומאות כתבות עומק ותחקירים בממשקים שבין חברה, כלכלה ופוליטיקה, שוקי שדה הוא אחד הכתבים הפוריים והקולות הביקורתיים בעיתונות החוקרת בישראל.

את דרכו העיתונאית החל שדה בשנת 2000, ככתב מוניציפלי בעיתון "קול ברמה" ברמת-השרון ולאחר מכן בשבועון הירושלמי "כל העיר". בשנת 2008 החל לעבוד במגזין Markerweek, מוסף סוף-השבוע של העיתון "דה-מרקר". תחת ידו של שדה פורסמו במהלך השנים כתבות פרופיל רבות על דמויות בכירות. בין היתר חשף שדה את רשת קשריהם הפוליטיים של הלוביסט בוריס קרסני, של איש העסקים קובי מימון, ופרסם כתבות תחקיר על איש העסקים משה חוגג. שדה גם נטל חלק בתחקיר הבינלאומי זוכה פרס פוליצר "מסמכי פנמה". 

שדה הוא בוגר תואר ראשון בתקשורת וניהול במסלול האקדמי של המכללה למינהל, ובוגר תואר שני בתוכנית המצטיינים של בית הספר למדיניות ציבורית ומינהל באוניברסיטה העברית.  

לעמוד הכתבות של שוקי

בלאו הוא עיתונאי חוקר עם למעלה מ-25 שנות ניסיון. הוא החל את הקריירה העיתונאית שלו בשנת 1994 בשבועון הירושלמי "כל העיר". בשנת 2005 הצטרף למוסף "הארץ" ובמשך השנים פרסם גם בכלי תקשורת בינלאומיים, ובכללם ה-BBC, פרופבליקה, וושינגטון פוסט ועוד. במסגרת עבודתו חשף בין השאר שחיתות של כמה מהבכירים מקרב הפוליטיקאים בישראל, עסק בתחקירים בנושאי צבא וביטחון, ניהל תחקירים כלכליים מורכבים על אנשי עסקים מובילים וצלל אל נבכי מוסדות ועמותות שפעלו שלא כחוק. בלאו הוא חבר בארגון התחקירנים הבינלאומי ICIJ ובמסגרת זו השתתף בפרויקט זוכה הפוליצר "מסמכי פנמה" וביחד עם שומרים הוביל את העבודה על "מסמכי פנדורה".

בשנת 2014 היה בלאו עמית בתכנית ניימן לעיתונאים באוניברסיטת הרווארד, שם בחן מודלים שונים של פלטפורמות לעיתונות חוקרת. במסגרת תפקידו בשומרים יפתח ויוביל בלאו שיתופי פעולה עם כלי תקשורת ברחבי העולם.

צילום: שלומי יוסף

‍לעמוד הכתבות של אורי

חיים ריבלין החל את דרכו בעולם העיתונות לפני יותר משלושים שנה ככתב צעיר במקומון של רשת שוקן בירושלים. לאחר שחרורו מהצבא שימש כתב ועורך בעיתון ירושלים מבית ידיעות אחרונות ואח״כ כתב משטרה ברשת ב׳ של קול ישראל. בשנת 2000 עבר לחברת החדשות של ערוץ 2, שם שימש כתב בריאות, איכות הסביבה ורווחה. על סיקור תחומים אלו זכה ריבלין בפרס סוקולוב לתקשורת אלקטרונית, פרס פראט לתחקירים בתחום איכות הסביבה, פרס פרימור על כתבות בתחומי הרווחה וכן אות הוקרה לקידום המאבק בנגע העישון מהאגודה למלחמה בסרטן, על סדרת התחקירים ״מסך עשן״ שחשפה את קשרי חברות הטבק ושר הבריאות ליצמן.

ריבלין שימש כתב תחקירים בתוכנית ״עובדה״ (קשת) ובמשך חמש שנים היה חבר בצוות כתבי תוכנית התחקירים ״המקור״ (רשת). ריבלין הביא למסך עשרות רבות של  תחקירים שעוררו הדים רבים וחלקם אף הביאו לשינוי המציאות. לדוגמה: תחקיר על טיוח התחלואה הרחבה בקרב עובדי הכור הגרעיני בדימונה הוליד הקמת ועדה בראשות שופט עליון שקבעה מתן פיצוי מיוחד לעובדים החולים, סדרת תחקירים על תעשיות מזהמות והשפעתן על תחלואה בסביבתן הביאו להקמת וועדות בדיקה ושינוי מדיניות האסדרה על הגופים המזהמים. בעקבות סדרת תחקירי ״מסך עשן״ החמיר משרד הבריאות את התקנות והחקיקה נגד חברות הטבק. תחקירים אחרים הביאו לפתיחת חקירות משטרה ואף הולידו דוחות ביקורת של משרד מבקר המדינה.  

צילום: שלומי יוסף

לעמ' הכתבות של חיים

את דרכה העיתונאית התחילה זינגר כקשבת באתר ynet, ומשם עברה לעיתון הארץ שם שימשה בתחילה כרכזת כתבים בדסק החדשות, עורכת בדסק החדשות, כתבת צרכנות, ולאחר מכן כתבת חדשות בתחום פלילים ומשטרה של העיתון במשך תשע שנים. במסגרת תפקידה הביאה לחשיפות רבות וזכתה בפרס בינלאומי של הארגון הגרמני "זכרון, אחריות ועתיד" על כתבות בנוגע לרצח נשים בחברה הערבית. כמו כן הייתה שליחת העיתון לסיקור אירועים בקניה, איטליה וצרפת.

ב-2009 מונתה ככתבת בתכנית התחקירים עובדה עם אילנה דיין, והובילה שורה של תחקירים ששודרו בתוכנית בתחומי הון-שלטון, משטרה ופלילים, בריאות ורווחה. לאחר ארבע עונות פרשה ומונתה ככתבת פוליטית ותחקירים של העיתון כלכליסט. ב-2018 מונתה כמגישה וכתבת בתכנית התחקירים "שטח הפקר" של כאן 11 ולמשך שלוש עונות. בתכנית הגישה תחקירים בתחום משטרה ופלילים, ביטחון, בריאות וחברה. ב-2019 שודר בכאן 11 סרטה "METOO-מהפכה".

זינגר היא בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה של המזרח התיכון ולימודי עיתונות ב"כותרת". במקביל עוסקת גם ביזמות בתחום הבריאות.

צילום: שלומי יוסף

‍לעמוד הכתבות של רוני

ליר ספיריטון היא עיתונאית צעירה שעוסקת בעבודתה בחשיפת מידע ובסוגיות שאינן זוכות לביטוי ציבורי נרחב. היא מתחקה אחר המתרחש בתוככי קהילות סגורות דוגמת החברה החרדית תוך חשיפת מצגי שווא של בעלי אינטרסים ומתן פתחון פה לשכבות מוחלשות באוכלוסייה. את זאת היא עושה מתוך רצון לקדם  את הדרוש לחברה הישראלית  - שוויון זכויות והזדמנויות, שקיפות ומערכות ציבוריות מתפקדות, עבודתה שואפת לשרטט מציאות מדויקת של תהליכים פנים מערכתיים בישראל.

‍לעמ' הכתבות של ליר

יערי הוא מנהל סושיאל למעלה מעשור בזירות תקשורת ופרסום מובילות. הוא התחיל את דרכו בעולמות הדיגיטל בצוות הניו-מדיה של חדשות 12. לאחר מכן, החל ב-2017, ניהל במשך יותר מארבע שנים את הסושיאל של רדיו 103, והוביל את הפלטפורמות השונות של התחנה להישגים. מאז 2021 ניהל שורה ארוכה של מותגים במשרדי פרסום. 

יערי הוא בוגר תואר ראשון במדעי המדינה ואסטרטגיה מאוניברסיטת בר אילן.

נעם תמרי הוא מעצב ועורך גרפי שמילא מגוון תפקידים במערכות התקשורת המובילות בישראל. תמרי ניהל את מחלקות הגרפיקה של העיתונים "חדשות" ו"הארץ" והוביל אותן אל העידן הדיגיטלי. כמו כן, היה שותף להקמת העיתון "כלכליסט".

הסטודיו בבעלותו מתמחה בפרויקטים עתירי תוכן, הכוללים עיצוב, קונספט ופיתוח תהליכי עבודה מתקדמים ויעילים, הן בפרינט והן בדיגיטל.

לורה היא שותפה בקרן ההשקעות לאודר פרטנרס מאז 1992 עם בעלה גארי לאודר המתמחה בהשקעות בתחום המדיה ואינטרנט. כיום מתמקדת לאדור במתן מענקים אסטרטגים באמצעות קרן לורה וגארי לאודר לפילנתרופיה ובמספר תפקידי מנהיגות בארגונים ללא-מטרות רווח. בתרומתיה מתמקדת לאודר בתחומים של מנהיגות, חינוך והקהילה היהודית. 

לאודר ייסדה את DeLeT תוכנית מלגות לאומית לגיוס והכשרה של מורים בבתי ספר יהודים בארצות הברית. תוכנית DeLeT עוצבה בהתבסס על הניסיון של לאודר כעמיתה בתוכנית של קרן ווקסנר (Wexner Heritage Foundation). ב-1996 ייסדו לאורה וגארי לאודר את תוכנית סוקרטס למנהיגים של מכון אספן (Aspen Institute's Socrates Society).

לאודר חברה במועצות מייעצות וחברי נאמנים של מגוון עמותות, היא מכהנת כיו"ר קרן התרומות של הקהילה היהודית בסן-פרנסיסקו, חברה בוועד המנהל וחבר הנאמנים של הפדרציה היהודית של סן-פרנסיסקו, בחבר הנאמנים של מכון אספן ובחבר הנאמנים של מרכז ומוזיאון חוקת ארצות הברית (the National Constitution Center).

ב-2004 לאודר נמנתה ברשימת "10 הנשים המבטיחות" של המגזין Jewish Woman. לאודר זכתה במגוון פרסים, בינהם ב-2011 פרס מתנדבת השנה בידי הפדרציה היהודית של סן-פרנסיסקו, ב-2004 the Jim Brooks Achievement Award, וב-1999 the San Francisco Bay Area Dinkelspiel Young Leadership Award.

גארי לאודר הוא מנכ"ל קרן ההון סיכון לאודר פרטנרס הפועלת בעמק הסיליקון והשקעותיה מתמקדות בעיקר בחברות העוסקות בטכנולוגיות מידע. את דרכו כמשקיע החל לאודר כבר ב-1985 ומאז השקיע ביותר מ-125 חברות ומיזמים שונים. בשנים שקדמו לכך עבד בקרנות ההון הסיכון Aetna, Jacobs & Ramo Technology Ventures וכן ב- Wolfensohn Associates.

לאודר מכהן כחבר במועצה המייעצת של מרכז Markkula לאתיקה מעשית הפועל במסגרת אוניברסיטת סנטה קלרה, וכן בחבר הנאמנים של קרן המקדמת פיתוח תרופה לאלצהיימר (Alzheimer's Drug Discovery Foundation). יחד עם אשתו לורה הוא שותף להקמת תוכנית סוקרטס למנהיגות של מכון אספן (Aspen Institute's Socrates Society)

ללאודר תואר ראשון ביחסים בינלאומיים וכלכלה מאוניברסיטת פנסילבניה ו-MBA מסטנפורד.

חרמוני החל את דרכו העיתונאית במהלך שירותו הצבאי בדו"צ. לאחר שחרורו מהצבא מילא שורה של תפקידי כתיבה ועריכה במקומונים הירושלמים. אחד מפרסומיו הראשונים, ב-1996, היה על התנהלותו של ראש הממשלה באותה תקופה, בנימין נתניהו. פרסומים אחרים שלו מאותה תקופה הובילו לכתבי אישום בתחומי הנדל״ן והעסקים, ביניהן בפרשת הולילנד. בהמשך דרכו העיתונאית הצטרף להארץ כלכלה ומאוחר יותר לדה מרקר ככתב הייטק ועורך מדור הייטק וקפטן אינטרנט.

ב-2006 פרש חרמוני מעיתונות ועבר לתעשיית ההייטק והשקעות. הוא הקים את איגוד תעשיית ההייטק ועמד בראשו (כיום IATI), ובהמשך שימש כשותף בקרן ההון סיכון רודיום. כיום מנהל חרמוני את קרן ההון סיכון האמריקאית J-Ventures, שמשקיעה בחברות בארה"ב ובישראל. במהלך השנים היה מעורב בעשרות חברות הייטק כמשקיע, יזם, יועץ וחבר דירקטוריון. 

בין שלל תפקידיו הציבוריים, חרמוני חבר בהנהלת הפדרציה היהודית בסן-פרנסיסקו JFCS, בחוג ידידי האוניברסיטה העברית ועוד. 

לחרמוני תואר בוגר ו-MBA מהאוניברסיטה העברית בירושלים והינו תלמיד בתכנית ווקסנר.

‍

יואל אסתרון הוא מייסד ומו"ל העיתון והאתר כלכליסט מאז הקמתו ב-2008.

אסתרון החל את דרכו ככתב צבאי וכתב מדיני בגלי צה"ל, ובהמשך דרכו שימש ככתב טלוויזיה בתחומים שונים, עורך חדשות בטלוויזיה, וככתב בוושינגטון. הוא כיהן כעורך המקומונים העיר וכל העיר, עורך העיתון חדשות ועורך המשנה של הארץ ושל ידיעות אחרונות.

צילום: אוראל כהן

ברונר משמש כעורך בכיר בבלומברג, שם הוא כותב ועורך בנושאי פוליטיקה בינלאומית.

לפני שהצטרף לבלומברג, עבד ברונר בניו-יורק טיימס במשך 17 שנה במגוון תפקידים ביניהם ראש הלשכה בירושלים וסגן עורך חדשות החוץ. לפני כן, עבד ברונר בבוסטון גלוב וברויטרס, וכיהן כראש הלשכה בירושלים של שתי המערכות.

לתמי ליטני ניסיון של יותר משלושים שנה במגוון תפקידי עריכה בעיתון הארץ. בתפקידה האחרון כיהנה כסגנית עורך העיתון עד 2009. קודם לכן, ערכה את גיליון יום שישי ומדור הדעות, היתה סגנית עורך המוסף השבועי, עורכת חדשות, ומתרגמת.

בתום עבודתה ב"הארץ" הצטרפה להוצאת כתר כעורכת ספרי העיון, ולימדה בחוג לתקשורת במכללת ספיר.

ב-2010 הצטרפה למשלחת מתנדבים לקטמנדו, נפאל, ועסקה בעבודה עם מהגרות עבודה טרם צאתן למשימת חייהן, בתיעוד עבודת ילדים ובהוראת תקשורת ועיתונות לבני נוער.

בשנים האחרונות, ליטני חברה בעמותה וחברת הוועד המנהל של פסטיבל דוקאביב לסרטים דוקומנטריים.

ורדי כהנא, בוגרת המדרשה לאמנות, היא צלמת, מרצה ואוצרת צילום. היא החלה את דרכה בתחילת שנות השמונים כצלמת בירחון מוניטין, לאחר מכן הצטרפה לצוות ההקמה של עיתון חדשות בו עבדה עד סגירתו ב-1993. מאז ולאורך שלושה עשורים, פורסמו דיוקנאות שצילמה במוסף הארץ, במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, ובמגזינים שונים בארץ ובחו״ל. בעבודותיה האישיות ובתערוכותיה הרבות, מציגה כהנא פורטרטים שיש בהם מבט מקומי, חברתי ואנתרופולוגי.

כהנא היא כלת פרס סוקולוב לשנת 2011, בפעם הראשונה שניתן על הישגים בצילום. בין נימוקי השופטים נכתב כי ״אחדים מתצלומיה הפכו לאבני דרך של הצילום העיתונאי בישראל".  ב-2012 זכתה כהנא בפרס משרד התרבות, וב-2019 בפרס מפעל חיים בצילום של מוזיאון ישראל.

כהנא פרסמה שני ספרי צילום. ״פורטרט ישראלי״ ו״משפחה אחת״. תצלומיה נמצאים באוספים של מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב ובאוספים פרטיים בארץ ובעולם.

פרופ' צבירן הוא פרופ' מן המניין בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל-אביב. כיהן כדקאן הפקולטה בשנים 2014-2022 ועומד כיום בראש מערך היזמות והחדשנות של אוניברסיטת תל אביב. כמו כן מכהן כראש מרכז בלומברג-סגול למנהיגות עירונית, ראש מכון קולר ליזמות וחדשנות וכראש מכון אלי הורביץ לניהול אסטרטגי.

לפרופ' צבירן תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב ותואר שני ושלישי במדעי הניהול - כולם מאוניברסיטת תל אביב. תחומי המחקר שלו כוללים ניהול יזמות וחדשנות, וניהול טכנולוגיות מידע. הוא פרסם עשרות מאמרים במגוון כתבי עת אקדמיים מובילים וכן פרסם שני ספרים. בנוסף הוא פעיל בסביבה העסקית בישראל ובין היתר כיהן ומכהן בדירקטוריונים של חברות ציבוריות ופרטיות וכן משמש כיועץ בכיר למגוון ארגונים מובילים בארץ ובעולם.

במקביל לעיסוקו האקדמי, הגה פרופ' צבירן את הרעיון של ביצוע סקרי שכר השוואתיים ככלי ניהולי לארגונים וייסד את "המדד של צבירן" בדגש על תחום טכנולוגיות מידע ותעשיית ההי טק בישראל. עם השנים הרחיב צבירן את תחומי הכיסוי של סקרי השכר למגוון רחב של תחומים נוספים והפך להיות הגורם המוביל ושם דבר בתחום. במקביל לסקרים עסק צבירן בייעוץ וליווי חברות – הן בארץ והן בעולם – במגוון רחב של נושאים בתחומי הניהול בכלל ובתחום התגמול בפרט.

אלטבף הצטרף לרשת CBS ב-1977 וכיהן כיועץ משפטי לחברת החדשות ותוכניותה, בינהן התוכנית "60 דקות". במשך שלושת העשורים ששימש כיועץ המשפטי של התוכנית לא נדרשה הרשת לשלם פיצויים או להגיע לפשרה משפטית בעקבות אף אחד מהתחקירים שפרסמה. 

ב-2011 מונה ליועץ המשפטי של Univision News, חברת החדשות המובילה בקרב הקהילה ההיספנית בארצות הברית. במשך שבע שנותיו ברשת, ליווה את תחקירי הרשת ועבד עם עיתונאים מובילים על תחקירים וסיפורים רלוונטיים במיוחד עבור הקהילה דוברת הספרדית בארצות הברית. 

לאלטבף תואר במשפטים מאוניברסיטת קולומביה.

אילנה דיין היא מבכירות עולם התקשורת הישראלי ועבודתה היא בעלת השפעה משמעותית על השיח הציבורי בישראל.

את דרכה העיתונאית החלה דיין בתקופת שירותה הצבאי בגלי צה"ל, שם שימשה בין היתר ככתבת ובתפקידי הפקה ועריכה. בין היתר היא הייתה האישה הראשונה בתולדות התחנה שמונתה לתפקיד הכתבת הפרלמנטרית. לאחר שחרורה המשיכה דיין לשדר בגלי צה"ל ועד היום היא מגישה את תכנית האקטואליה נכון להבוקר אחת לשבוע.

מאז 1993 מגישה דיין את תוכנית התחקירים עובדה, שלה כאמור השפעה ניכרת על סדר היום הציבורי בישראל.  בדצמבר 2015 זכתה דיין בפרס סוקולוב לעיתונות אלקטרונית על "שורה של תחקירים יסודיים ופורצי דרך בתכנית 'עובדה', על תרומתה החלוצית בתחום התחקיר הטלוויזיוני, יצירת שפה תחקירית חדשה והיותה מופת לדור שלם של עיתונאים חוקרים".

בשנת 2009 קיבלה דיין את אות "אבירת איכות השלטון" מטעם התנועה לאיכות השלטון, וב- 2018 זכתה בפרס מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

דיין היא בעלת דוקטורט במשפטים מטעם אוניברסיטת Yale האמריקאית.

צילום: יוסי צבקר

דרוקר הוא מבכירי העיתונאים החוקרים בישראל. תחקיריו בתוכנית המקור, המשודרת מאז 2009 בערוץ 13, חשפו במהלך השנים עוולות ושחיתויות במערכות השלטון בישראל והביאו לא פעם לחקירות משטרה ולהגשת כתבי אישום. "המקור" זכתה שש פעמים בפרס תוכנית התחקירים הטובה ביותר של האקדמיה הישראלית לטלוויזיה וקולנוע. דרוקר עצמו זכה ב-2011 בפרס סוקולוב לתקשורת אלקטרונית על "מכלול עבודותיו, שבהן ערך בעומק ובאומץ ועל תחקירים שחשפו פגמים מדאיגים ושחיתויות בפוליטיקה הישראלית על כל גווניה".

דרוקר החל את דרכו העיתונאית בעיתון מעריב. ב-1998 התמנה לכתב המדיני של גלי צה"ל ומאז 2003 מילא שורה של תפקידים כפרשן, עורך ועיתונאי בחדשות ערוץ 10 (כיום 13). בשנת 2004 היה שותף ליסודה של התנועה לחופש המידע ועד 2016 כיהן כיו"ר שלה.

דרוקר פרסם שני ספרים: "חרקירי" (2002) על תקפות שלטונו של אהוד ברק ו"בומרנג" (2005), יחד עם עפר שלח, על כישלון המנהיגות באינתיפאדה השנייה.

לדרוקר תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב.

ב-2012 ייסד הורוויץ את אתר החדשות The Times of Israel והוא משמש כעורך הראשי שלו. האתר סוקר התפתחויות בישראל, במזרח התיכון ובעולם היהודי, וכתבותיו מתפרסמות באנגלית, ערבית, צרפתית ופרסית. כמו כן מארח האתר כותבי בלוגים מגוונים מכל העולם. ב-2019 הוקם במקביל ל- The Times of Israel אתר חדשות בעברית, זמן ישראל שמו.

במהלך הקריירה העיתונאית המגוונת שלו שימש הורוויץ ככתב ב-Jerusalem Post, וכעורך הראשי של העיתון. בתקופות אחרות סיקר את ישראל עבור עיתונים בעולם וביניהם הניו-יורק טיימס, הלוס אנג'לס טיימס והאייריש טיימס. הוא משמש כמרואיין קבוע בנושא ישראל ברשתות טלוויזה ורדיו בעולם וביניהן CNN, BBC, ו-NPR.

בשנת 1995 זכה באות בני ברית לעיתונות וב-2015 זכה פרס מפעל חיים לעיתונות ישראלית של הארגון.

‍

הראל הוא מהפרשנים ואנשי התקשורת הבכירים בישראל. מאז 2007 הוא משמש כפרשן הצבאי של עיתון הארץ ועל תפקידו זה זכה בפרס סוקולוב לעיתונות כתובה לשנת 2015. לפני שמונה לתפקידו הנוכחי מילא הראל שורה של תפקידי עריכה וכתיבה בהארץ ובכלל זאת ראש דסק לילה, וכתב צבאי של העיתון.

במהלך השנים פרסם הראל שלושה ספרים: המלחמה השביעית (2004) יחד עם אבי יששכרוף על האינתיפאדה השנייה, קורי העכביש (2008) גם הוא עם יששכרוף על מלחמת לבנון השנייה, ו-תדע כל אם עברייה (2013) העוסק בהכשרת חיילי חי"ר בצה"ל.

להראל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל-אביב והוא עורך ומגיש הפודקאסט האיכותי "סול פוד - פודקאסט המוזיקה השחורה של רדיו תל אביב".

מאז 2013 משמשת וייס כראש המשרד בוושינגטון וסגנית נשיא של רשת השידור האמריקאית E. W. Scripps Company. בתפקידה היא אחראית על צוות של עיתונאים בעבודתם על תחקירים מקוריים וסיפורים דוקומנטריים ארוכי טווח.  

עד 2011 כיהנה וייס כעורכת הראשית ב-Center for Public Integrity, עמותה ללא מטרות רווח העוסקת בעיתונות חוקרת. לפני כן כיהנה וייס במגוון תפקידים ב-NPR, האחרון שבהם כסגנית נשיא של חטיבת החדשות, שם פיקחה על התרחבות חטיבת החדשות, הקמת היחידה לתחקירים ואינטגרציה בין החטיבה הדיגיטלית וחדר החדשות.

על תחקירה השונים ועבודתה העיתונאית זכתה וייס זכתה בארבע פרסי פיובודי (Peabody) היוקרתי הניתן על הצטיינות בשידורי רדיו וטלוויזיה. ב-2015 זכתה בפרס על סדרת תחקירה שחשפה בעיות בשילובם בחזרה בחברה האזרחית של עברייני מין צבאיים מורשעים. תחקירה בנושא הביאו לשינוי חקיקה וסגירתה של פרצה בחוק בתחום.

לוייס תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מ-Smith College.

גיא זהר החל את דרכו העיתונאית בגלי צה"ל ובהמשך בעיתונות המודפסת. ב-1993 הצטרף לחברת החדשות של ערוץ 2 והיה אחד ממקימיה. ב-2001 הצטרף לחדשות 10 שהייתה בשלבי הקמה ראשוניים ומילא שורה ארוכה של תפקידים.  בין היתר הוא הגיש את מהדורת החדשות הלילית היום שהיה תוך שהוא מפתח ומשכלל מודל יוצא דופן להגשת חדשות. כיום מגיש זהר את התוכנית מהצד השני בתאגיד השידור הציבורי כאן 11, העוסקת בפער שבין המציאות לבין הדרך בה היא משתקפת בתקשורת.

זועבי הינה אשת תקשורת בכירה בתקשורת דוברת הערבית בישראל, ומכהנת כמנכ"לית והבעלים של בוקרא תקשורת מאז היווסדה ב-2006. החברה מפעילה את אתר החדשות בוקרא, מהאתרים המרכזיים בערבית הפועלים בישראל. האתר מבקש להעניק סיקור חדשותי מקיף במגוון נושאים ברמה מקומית, לאומית ואזורית הרלוונטיים לחברה הערבית בישראל. תחת הנהגתה של זועבי, מבקש האתר לייצר תוכן חדשותי שיחבר בין החברה הערבית בישראל לבין המדינה, וכיום לאתר השפעה משמעותית על סדר היום הציבורי בחברה הערבית. 

את דרכה העיתונאית החלה ברשות השידור, בתחנת הרדיו קול ישראל בערבית ובמקביל בערוץ 1 בטלוויזיה. 

לזועבי תואר ראשון בעיתונות וחינוך מאוניברסיטת חיפה והיא פעילה חברתית במגוון נושאים. בשנים האחרונות היא פועלת לקידום השתלבות של החברה הערבית ודו-קיום יהודי-ערבי, בין היתר יזמה זועבי את המרכז הקהילתי הראשון המשותף ליהודים וערבים בנצרת. היא פעילה ותומכת במספר ארגונים ומוסדות בינהם, גלריית אום אל-פחם, קרן מרים למלחמה בסרטן וארגון יסמין לקידום נשות עסקים.

טופל כיהן כנשיא פרופבליקה בין השנים 2013 ל-2021. לפני כן כיהן כמנכ"ל הראשון והמייסד של האתר בין השנים 2002-2012. פרופבליקה הינה עמותה ללא מטרות רווח אשר מוקדשת לקידום עיתונאות חוקרת מצטיינת. על תחקירה העיתונאים זכתה פרופבליקה מאז היווסדה ב-4 פרסי פוליצר, הראשון שבהם ב-2010 היה פרס הפוליצר הראשון שניתן לאתר חדשות אונליין.

לפני תפקידיו בפרופבליקה, כיהן טופל כעוזר מוציא לאור של הוול סטריט ג'ורנל וכסגן עורך בעיתון. בנוסף כיהן כסגן נשיא של Dow Jones & Company וכסגן נשיא ויועץ בקרן רוקפלר.

טופל פרסם מספר ספרים בינהם:  “'A Federal Offense of the Highest Order’: The True Story of How the Joint Chiefs Spied on Nixon, And How He Covered It Up” (2019); “Speaking Truth in Power: Lessons for Our Sorry Politics from Our Inspiring History” (2018); “Non-Profit Journalism: Issues Around Impact” (2013); “Why American Newspapers Gave Away the Future” (2012) and “Restless Genius: Barney Kilgore, The Wall Street Journal, and the Invention of Modern Journalism” (2009)

לטופל תואר ראשון במשפטים ותואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת הרווארד.

טמפל-רסטון הצטרפתה לרשת NPR ב-2007 ומאז מילאה מגוון תפקידים. כיום היא משמשת ככתבת בכירה ולפני כן שימשה, במשך למעלה מעשור, ככתבת בנושא המאבק בטרור. טמפל-רסטון היא היוצרת והמנחה של סדרת תוכניות הרדיו I'll be seeing you, העוסקת בטכנולוגיה ומעקב. בנוסף לעבודתה ב-NPR היא כתבה והפיקה את הפודקאסט What Were You Thinking? שעסק בתהליך קבלת ההחלטות אצל בני נוער וזכה לביקורת משבחות. לפני שהצטרפה ל-NPR, שמשה ככתבת החוץ עבור Bloomberg News  באסיה וככתבת לבית הלבן של הרשת.

טמפל-רסטון פרסמה ארבעה ספרים ומשמשת באופן תדיר כמבקרת ספרים, בנושא ביטחון לאומי, עבור מוסף הספרות של ה- WashingtonPost. היא כתבה, בין היתר עבור The New Yorker, The Atlantic וה- NewYork Magazine 

ב-2014 השלימה טמפל-רסטון את הלימודים בתוכנית המלגות ע"שMurrey Marder Nieman  בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת הרווארד. במסגרת התואר חקרה את החיבור והאינטראקציה שבין ביג-דאטא למודיעין. יש לה תואר מאוניברסיטת נורת'ווסטרן ותואר שני בעיתונות מאוניבסריטת קולומביה ודוקטורט לשם כבוד מ- Manhattanville College.

טמפל-רסטון נולדה בבלגיה ודוברת צרפתית, מנדרינית ומעט ערבית.

אייזק לי ייסד את EXILE, חברת מדיה הרוכשת ומפתחת תוכן מקורי עבור קהלים בארצות הברית ואמריקה הלטינית. לפני כן, שימש כמנהל תוכן ראשי ב-Televisa חברת המדיה הגדולה ביותר במקסיקו והמובילה באמריקה הלטינית. 

במשך שמונה שנים ניהל לי את חטיבת החדשות ב-Univision, ערוץ טלוויזיה דובר ספרדית בארצות הברית. לי ייסד את AnimalPolitico אתר העיתונות החוקרת המוביל במקסיקו. כמו כן, הוא ייסד את ההוצאה לאור PageOne Media, אשר הוציאה לאור את המגזין PODER, המופץ בארצות הברית ובמספר מדיניות באמריקה הלטינית ונמכר ב-2006. 

בגיל 25 מונה לי לעורך הראשי של ,Cromos המגזין הוותיק ביותר באמריקה הלטינית, ושנה מאוחר יותר שימש כעורך הראשי של Semana המגזין החשוב והמשפיע ביותר בקולומביה. 

לי חבר בוועד המנהל של AP, the Committee to Protect Journalists, כתב העת Columbia Journalism  Review, המכון לפוליטיקה באוניברסיטת שיקגו ומוזיאון הירשהורן. הוא חבר במועצה המייעצת עבור של פיובודי וחבר במכון המחקר Council on Foreign Relations. 

מאז 2017 מכהן סטיבנס כפובליציסט בניו-יורק טיימס בעל טור דעה קבוע. לפני כן שימש כסגן עורך עמוד המערכת בוול סטריט ג'ורנל, כבעל טור בנושא מדיניות חוץ בוול סטריט ג'ורנול וכן כעורך ראשי של הג'רוזלם פוסט.

סטיבנס זכה במספר פרסים ובכללם בפרס פוליצר ב-2013 על פרשנות ובמדליית אליס אילנד (Ellis Island Medal of Honor) ב-2017 ובשלושה דוקטורטים לשם כבוד.

סטיבנס ייסד, יחד עם גארי קספרוב, את העמותה Renew Democracy Initiative אשר מטרתה קידום ושימור הדמוקרטיה הליברלית בארצות הברית ובעולם.

לסטיבנס תואר ראשון מאוניברסיטת שיקגו ותואר שני מה-London School of Economics.

ב-2008 מונה רוזנטל למנהל המרכז לעיתונות חוקרת (CIR), עמותה שמטרתה קידום עיתונות חוקרת עצמאית, תפקיד אותו מילא עד 2017. בתשע שנות כהונתו זכה המרכז להכרה ציבורית רחבה בשל איכות דיווחיו ואמינותו ובמקביל צמח משבעה עובדים ל-70 שרובם עיתונאים.

רוזנטל הגיע לניהול המרכז לאחר קריירה עיתונאית עניפה, רובה בעיתון פילדלפיה אינוויקר שם החל ככתב ומילא שורה של תפקידים ובכלל זאת עורך ראשי. לאחר שעזב את פילדלפיה ב-2002 מונה לתפקיד העורך הראשי של הסן-פרנסיסקו כרוניקול. תחנות משמעותיות נוספות בקריירה שלו היו בבוסטון גלוב, ובתחילת דרכו העיתונאית בניו-יורק טיימס שם היה חלק מצוות העיתונאים שעבד על פרויקט חשיפת מסמכי הפנטגון, שזכה בהמשך בפוליצר.  

רוזנטל זכה במספר פרסים על עבודתו העיתונאית, בין היתר בפרס על כתיבת מגזין של איגוד הכתבים הזרים (Overseas Press Club) ובפרס של איגוד העיתונאים השחורים (National Association of Black Journalists) על סיקורו את העולם השלישי.

כיום רוזנטל חבר בוועד המנהל של CIR ומכהן כיועץ של מספר פרויקטים עיתונאים ללא מטרות רווח.

לשילר ניסיון ניהולי רב בממשק שבין עיתונות, תקשורת וטכנולוגיה. כיום, היא עומד בראש תוכניות בתחומים של תקשורת, טכנולוגיה ואבטחת מידע במכון המחקר אספן.

לפני כן שימש שילר כמנהלת של the Civil Foundation, עמותה ללא מטרות רווח המחויבת לקידום עיתונות אמינה ברחבי העולם. כמו כן, שימשה שילר כיועצת של Craig Newark Philanthropies.

לשילר מעל שלושים שנות ניסיון ניהולי בכמה מארגוני התקשורת המובילים בעולם ובין תפקידה שימשה: כנשיאה ומנכ"ל של NPR; כיו"ר בינלאומי של חטיבת החדשות בטוויטר; כמנכ"ל של NYTimes.com; ראש ערוץ דיסקוברי-טיימס, מיזם משותף של הניו-יורק טיימס ודיסקבורי וראש החטיבה התיעודית ב-CNN.

שילר חברה במכון המחקר Council on Foreign Relations ודירקטורית ב-Scott Trust אשר בבעלותה עיתון הגרדיאן.