בשבועות האחרונים צבר תאוצה קמפיין לייצוג נשים חרדיות בכנסת שאחד ממהלכיו המרכזיים היה מעין "פריימריז" פתוחים. במסגרת הפריימריז הללו התבקשו נשים חרדיות להצביע עבור נשים שלדעתן מתאימות לכנסת. המטרה לדברי המארגנות היא להציף את הרצון של חרדיות בייצוג נשי בכנסת ובמקביל גם להציג את המועמדות האפשריות. לטענתן עשרות אלפים השתתפו בהצבעה ובעקבותיה גובשה רשימה של מועמדות. 

ד"ר מלכהלי בלוי חנוכה היא מנהלת השדולה למען האישה החרדית והדתית בכנסת ודמות מוכרת בציבור החרדי. בשיחה עם שומרים היא מספרת שהופתעה לקבל טלפונים והודעות שבישרו לה ששמה נכלל ברשימת הפריימריז, למרות שבעיניה מדובר בקמפיין מתריס שמנוגד לערכים ולהשקפת העולם של הציבור החרדי. הקמפיין, סבורה בלוי חנוכה, יצר מצג שווא ולפיו נשים כמוה, ששמן נכלל ברשימה, מזדהות עם המהלך או מעוניינות להיות חלק ממנו. "נוצר כאן מנגנון שמאפשר להשתמש בשמו של אדם מבלי לקבל את הסכמתו, ובאותה נשימה להתנער מהאחריות לכך בטענה שהציבור בחר בו. נוצר מצב מקומם שבו נאלצתי להקדיש אנרגיות כדי לחלץ את שמי ממסע שיווקי פוליטי, שאחרים כפו עלי מבלי לבקש את רשותי". 

לתפיסתה של בלוי חנוכה הוספת שמה לקמפיין אינו מחמאה. "למילה פריימריז יש משמעות אחת ברורה והיא בחירות מוקדמות במפלגה, ועצם הניסיון לתעתע מעיד על ההונאה העמוקה שבבסיס המהלך כולו".

מארגנות המיזם טוענות מנגד כי הן לא בחרו בעצמן את הנשים ברשימה, אלא אספו המלצות מהציבור. לדעתן הכנסתה של בלוי חנוכה לרשימה מעידה שיש נשים חרדיות שרואות בה מועמדת ראויה. "שמנו אותה כמועמדת כי נשים המליצו עליה", הסבירו במיזם. "רצינו שזה באמת יבוא מהשטח, מהעם".

המחלוקת סביב הכללתה של בלוי חנוכה בקמפיין היא אולי רק אנקדוטה במאבק ארוך השנים להכללת נשים במפלגות החרדיות, אולם היא גם ממחישה היטב את קשייו. התנגדותם של הפוליטיקאים והרבנים היא אולי החסם העיקרי אך גם מציאות חברתית שבה נשים מתחנכות מגיל צעיר שלא לראות בפוליטיקה זירה אפשרית עבורן, שבה אין נשים בתפקידי הנהגה ושכל ניסיון לשבור את תקרת הזכוכית הזאת עלול להסתיים בגביית מחיר אישי ומשפחתי כבד, תורמים את חלקם. כך זה נראה במערכת הבחירות של 2026

"אין נשים חרדיות שמתאימות לכנסת"

נשים חרדיות כבר ישבו על כיסאות עור הצבי של הכנסת אך תמיד במסגרת מפלגות כלליות ומעולם לא במסגרת מפלגה חרדית. כך למשל צביה גרינפילד נכנסה לכנסת ב-2008 מטעם מרצ, בשלהי כהונת הכנסת ה-17; עומר ינקלביץ' נבחרה ב-2019 מטעם כחול לבן ובהמשך אף כיהנה כשרת התפוצות. 

הדרישה הפומבית להכנסת נשים לרשימות החרדיות מלווה את מערכות הבחירות כבר יותר משני עשורים. לקראת בחירות 2015 הובילו פעילות חרדיות קמפיין בולט במיוחד תחת הכותרת "לא נבחרות, לא בוחרות" ובפעם הראשונה העזו לקרוא לנשים שלא להצביע למפלגות המדירות אותן. במקביל לקמפיין הוקמה "ובזכותן", מפלגת נשים חרדיות בראשות רות קוליאן, שהתמודדה בבחירות לכנסת ה-20. ההתמודדות לימדה שאפילו הניסיון להגיע אל הבוחרות החרדיות נתקל בחסמים: עיתונים חרדיים סירבו לפרסם את מודעות הבחירות של המפלגה והמאבק הגיע לבתי המשפט. בבחירות עצמן קיבלה המפלגה 1,802 קולות בלבד, רחוק מאוד מאחוז החסימה.

יותר מעשור חלף מאז והניגון לא השתנה: המפלגות החרדיות אפילו לא שוקלות את מועמדותה של אישה ומנגד מתארגן קמפיין נשי. ציפי לביא, אקטיביסטית פמיניסטית חרדית וממובילות המהלך, מספרת כי עם תחילת ההתארגנות הבינו הפעילות שהשיח ברשתות כלל לא מגיע לחלקים נרחבים בציבור החרדי. "התחלנו לכתוב פוסטים בפייסבוק, ואז הבנו שזה פשוט לא מספיק", היא אומרת. השלב הבא היה להציב דוכנים בלב הריכוזים החרדיים, ולצידם שלט גדול עם השאלה "למה אין נשים חרדיות בכנסת? תסבירו לי".

לביא אומרת שהמטרה לא הייתה רק לשכנע, אלא גם להציף את הסוגיה במקומות שבהם היא לא קיימת אפילו ברמה התודעתית. חלק מהעוברים והשבים ממהרים להתרחק, היא מספרת, אחרים נעצרים לשיחות ממושכות. "לא חשבתי שנצליח לשכנע", מספרת לביא, "אבל מלא אנשים, ובעיקר נשים, משתכנעים תוך כמה דקות".

בשיחות, שלא פעם הופכות לויכוחים סוערים או דיונים הלכתיים, מנסות הפעילות להעביר את הנושא משאלת הצניעות, שמטרידה רבים, אל המחיר המעשי של היעדר נשים ממוקדי קבלת ההחלטות. "נשים מגיעות ואומרות לך: כי זה לא צנוע", מספרת לביא. "ואת אומרת להן: מה לא צנוע? זה לא צנוע שגברים ונשים יעבדו ביחד? אבל חברי הכנסת החרדים עובדים עם נשים באופן קבוע". לאחר מכן הן מציגות בפני המשתתפות מקרים של אלימות נגד נשים או טענות הנוגעות לזכויותיהן של גננות ברשתות החינוך החרדיות, סוגיה כואבת במגזר ושואלות כיצד היעדר נציגות נשית משפיע על הטיפול בהם. לדברי לביא, מבחינת חלק מהנשים זו הפעם הראשונה שבה שאלת הייצוג נקשרת ישירות לתנאי חייהן.

"התחלנו לכתוב פוסטים בפייסבוק, ואז הבנו שזה פשוט לא מספיק". השלב הבא היה להציב דוכנים בלב הריכוזים החרדיים

התמיכה, לטענת לביא, אינה מוגבלת לחוגי החרדיות המודרנית. "אני לא חושבת, אני יודעת", היא אומרת על קיומה של תמיכה גם בקרב נשים שמרניות יותר. "הפער הוא שאנחנו אומרות ופועלות בקול והן רק חושבות את זה לעצמן בשקט. הפער הוא לא במחשבה אלא בפעולה".

הדוכנים והפריימריז נועדו, בין היתר, לשני תירוצים שלביא מקבלת מחברי הכנסת החרדים כאשר הם נשאלים מדוע אין נשים ברשימה. הראשונה היא "כשרבנים יגידו". לביא מכנה את ההתייחסות הזאת "קשקוש", וטוענת כי במקרים רבים הכיוון הפוך - חברי הכנסת והעסקנים משפיעים על המסרים שמובאים בשם הרבנים ועל העמדות שהם מתבקשים להשמיע.

התירוץ השני הוא ש"אין נשים חרדיות שרוצות להיות בכנסת", שלעיתים מקבל גירסה בוטה יותר ברוח "אין נשים חרדיות שמתאימות להיות בכנסת". את זה ההצבעה בקמפיין הפריימריז אמורה הייתה להפריך באמצעות שמות, פנים ועשייה ציבורית של נשים חרדיות, ובהמשך גם באמצעות היקף התמיכה בהן. "קוביות קוביות של שמות ופרצופים. נשים חרדיות מנהיגות, זה מה שאנחנו רוצות להראות שיש", אומרת לביא. "אנחנו ממש נראה כמה תומכות יש לכל אחת מהן. אני רוצה ככה לבוא עם זה לראשי מפלגות". 

לביא אומרת שגם שיבוץ במקום שאינו מבטיח כניסה לכנסת עשוי לפתוח את הדלת. היא רואה חשיבות גם במועמדת חרדית ברשימה כללית שתוכל לדבריה ליצור תקדים ולהרגיל את הציבור לנוכחותה של אישה חרדית בפוליטיקה. כהונותיהן של גרינפילד וינקלביץ', היא אומרת, לא סיפקו די הישגים שאפשר להציג לנשים החרדיות כהוכחה לערכו של ייצוג נשי. "בכלל לא הוכחנו את הנקודה אף פעם", היא אומרת. "אין לנו חומר של ניסיון והוכחות להגיע איתו לנשים חרדיות ולומר להן: הנה מה שווה לכן ייצוג". 

הפריימריז הנוכחיים ממשיכים אמנם את המאבק הוותיק אך נמנעים מהאולטימטום של "לא נבחרות, לא בוחרות" מ-2015 שלא נשען על בסיס אלקטורלי רחב. במקום מנסות הפעילות להרחיב את גבולות הדיון ולהוכיח שיש נשים חרדיות הראויות לתפקיד ושיש בציבור מי שרוצה לראות אותן בכנסת. 

מבחינת ד"ר בלוי חנוכה, המאבק לייצוג נשים חרדיות לא צמח מתוך צורך פנימי של החברה החרדית, אלא נדחף בידי כוחות חיצוניים. "אלה גופי שמאל שרוצים להיכנס ולעשות קצת ערבוביה בתוך המגזר החרדי"

התנגדות גם בקרב הנשים עצמן 

גם אם ה"פריימריז" הצליחו להציג שורה מרשימה של מועמדות ולגייס עבורן אלפי "הצבעות", הם עדיין אינם פותרים קושי יסודי יותר: ציבור הנשים החרדיות אינו מאוחד סביב הסוגיה. חלק מהנשים מתנגדות לעצם הדרישה לייצוג, אחרות עשויות לתמוך בה אך אינן מוכנות לשאת במחיר של מאבק פומבי. ובכל מקרה כמעט כולן ממשיכות להצביע למפלגות החרדיות אף שאין ברשימותיהן אף אישה.

ד"ר מלכהלי בלוי חנוכה, שכאמור מנהלת את השדולה למען האישה החרדית והדתית בכנסת, אומרת בשיחה עם שומרים כי "הבעיה ב"פריימריז" הללו היא הניסיון הכפייתי להפעיל לחץ על חברה שלמה כדי לשנות את המבנה החברתי והפוליטי שלה, גם באמצעות שימוש בשמותיהן של נשים שאינן מזדהות עם המהלך." לדבריה, ניתן לקדם את צורכי הנשים גם באמצעות פעילות ציבורית ושיתופי פעולה עם נבחרי ציבור. "אני לא חושבת שכדי להוביל שינוי אתה חייב להיות חבר כנסת. אפשר לעשות את זה בהרבה מאוד דרכים ושיתופי פעולה".

מבחינת בלוי חנוכה, המאבק לייצוג נשים חרדיות לא צמח מתוך צורך פנימי של החברה החרדית, אלא נדחף בידי כוחות חיצוניים. "אלה גופי שמאל שרוצים להיכנס ולעשות קצת ערבוביה בתוך המגזר החרדי", היא אומרת. לטענתה, יש לבחון מי עומד מאחורי הפעילות ומממן אותה. "מאיפה התקציבים שלהם? מי אלה שמפעילים אותם? זה לא תמים. זה לא פתאום הגיע".

בעיניה, הוויכוח על כניסת נשים לכנסת הופך לעוד חזית שנועדה לקרוע את החברה החרדית מבפנים לאחר המחלוקת סביב הגיוס. "כן נשים, לא נשים. די. אל תיכנסו לחברה שלנו". את הדרישה לצאת נגד המבנה הקיים היא דוחה. "הויכוח הוא לא על תפיסת הטוב, אלא על הזכות שלנו לבחור להשתייך לקהילה על מנהגיה ועל אורחות חייה. אנחנו רוצים לשמר את החברה שלנו כמות שהיא, עם אותם מנהגים, עם אותה מסורת מפוארת של 3,000 שנה".

חווה (שם בדוי) בת 55 היא מנהלת חרדית בתחום ההייטק וחלק מקהילה של נשים חרדיות העובדות בתחומים משיקים. היא התראיינה לכתבה בשמה האמיתי אולם בהמשך, בשל חשש מתגובות, ביקשה להוריד את שמה. גישתה שונה משל בלוי חנוכה. "אם הרבנים יתנגדו, זה כנראה לא יהיה", היא אומרת. "זה לא אומר שאני בעד או נגד, זה בסך הכל אומר שאני מציאותית".

חווה מטילה ספק גם באפשרות ששינוי יצמח מהשטח ויגרור אחריו את ההנהגה. לדבריה, שינויים קודמים בחברה החרדית, כמו כניסת נשים לתחומי תעסוקה חדשים, התרחשו בעיקר בעקבות אילוצים כלכליים והכרח מעשי. לתפיסתה, שום שינוי לא התרחש בהמשך למאבק פומבי שהפעיל לחץ על רבנים. גם קמפיין מוצלח, מבחינתה, יתקשה להפוך לתנועה רחבה כל עוד הוא פועל נגד העמדה שמציגה ההנהגה.

הקושי, חשוב לציין, אינו רק אמוני או אידיאולוגי. אישה חרדית השוקלת להזדהות עם מאבק שנוי במחלוקת נדרשת להביא בחשבון גם את המחיר שעלולים לשלם ילדיה ומשפחתה: במוסדות החינוך, במעמד החברתי ובשידוכים. "המקום הראשון שלנו זה הילדים שלנו", אומרת חווה, "לכן, עוד לפני השאלה האם אישה מסכימה עם הדרישה לייצוג, עומדת השאלה 'במה זה יעלה לי?'".

המחיר הזה מסביר את הפער בין תמיכה שקטה לבין פעולה גלויה. נשים יכולות לחשוב שראוי לראות אישה חרדית בכנסת, אך להימנע מהבעת עמדה פומבית, מהשתתפות בקמפיין או מהזדהות עם מועמדות. ציפי לביא מספרת כי אישה חרדית מוכרת הסירה את מועמדותה מהפריימריז לאחר שקיבלה תגובות קשות. לדבריה, נשים שפגשו הפעילות ברחוב הציגו את אותה אישה כמנהיגה שהיו מוכנות להצביע לה, אך "יש לה הרבה מה להפסיד והיא לא רוצה להפסיד".

גם תמיכה עקרונית באישה חרדית אינה מתורגמת בהכרח להצבעה למפלגה שתשלב אותה. "אני לא מצביעה בשביל אישה. אני מצביעה בשביל מפלגה", מסבירה חווה. מבחינתה, מועמדת אחת אינה יכולה לגשר על פערים אידיאולוגיים בינה לבין המפלגה. כך נוצר מלכוד: המפלגות החרדיות אינן מכניסות נשים, אך מפלגה כללית שתשלב מועמדת חרדית כנראה לא תקבל קולות של חרדיות.

כאן נחשפת חולשתו הפוליטית של המהלך הנוכחי. מארגנות ה"פריימריז" מבקשות להציג לראשי המפלגות שמות ומספרי תמיכה, אך בניגוד לקמפיין "לא נבחרות, לא בוחרות" מ-2015, הן אינן מציבות איום קולקטיבי שלפיו נשים יפסיקו להצביע למפלגות שימשיכו להדיר אותן. ובמילים אחרות: אין למפלגות החרדיות שום תמריץ אמיתי לשנות את התנהלותן: קולות הנשים יגיעו בכל מקרה.

מתחיל בחינוך הילדות

הפער בין היעדר הייצוג לבין דפוסי ההצבעה לא נובע רק מהמחיר הכרוך בניסיון לשנותו. הוא קשור גם לאופן שבו נשים חרדיות מתחנכות להבין את תפקידן ואת גבולות השאיפות הלגיטימיות להן.

שחר אילן, פרשן ועיתונאי בכלכליסט ומומחה לחברה החרדית, מתאר מצב חברתי שבו האישה החרדית נהנית מחופש פעולה כל עוד אינה משתתפת "בניהול בפועל של הקהילה", בחלוקת המשאבים, בהנהגה הפוליטית, בעולם ההלכתי ובחינוך הבנים.

"החברה החרדית לא מתנהלת כדי לשמר עקרונות הלכתיים. היא מתנהלת כדי לשמר את החברה החרדית"

אילן טוען כי ההדרה ככלל נשענת על תפיסות של צניעות ועל חלוקת התפקידים המסורתית. "באופן רשמי זה ככה כי 'כל כבודה בת מלך פנימה', כי להיות מעורבת בפעילות פוליטית ולתת הנחיות לגברים זה לא ראוי ולא צנוע", הוא אומר. "מקומה של האישה בסוף בבית, בגידול הילדים, בניהול הבית. הפרנסה שהיא מפרנסת את האברך היא כדי לפרנס, לא כדי לעשות קריירה".

אלא שבעיני אילן, הצניעות אינה ההסבר המלא. את היעדרן של נשים מן המפלגות החרדיות הוא מגדיר "עיקרון מקודש במערכת הערכים של שימור כוח הגברים החרדים". לדבריו, השאלה המרכזית אינה מה מותר הלכתית, אלא אילו שינויים מאפשרים לחברה החרדית לשמר את המבנה שלה. "אין שום דבר שמנהל את החברה החרדית יותר מהסוציולוגיה", הוא אומר. "החברה החרדית לא מתנהלת כדי לשמר עקרונות הלכתיים. היא מתנהלת כדי לשמר את החברה החרדית". כניסה של נשים לפוליטיקה תעניק להן השפעה על סדרי העדיפויות ועל חלוקת המשאבים, עניין שלפי אילן ישפיע מהותית על דמותה של החברה כולה.

תהליך יציאתן של נשים לעבודה, שנמשך כשני עשורים ויותר והפך לנורמה חרדית, לא הביא בהכרח לשינוי בתפיסתן הפוליטית. אילן מפנה למחקרה של פרופ' תמר אלאור, שתיאר כיצד החברה החרדית נדרשת להכשיר נשים לפרנסה, ובמקביל מחנכת אותן לדעת את מקומן. "כיום אישה יכולה להיות שמרנית לגמרי אבל לפתח קריירה", הוא אומר. 

סוגיית העבודה מהותית לשאלת הייצוג הפוליטי שכן החשיפה לעולם שמחוץ לקהילה יוצרות תביעות חדשות. "כל כך הרבה נשים עובדות, חלקן עושות קריירות, וכשהן כל כך חשופות לרשתות חברתיות, בהכרח מתפתח פמיניזם חרדי", אומר אילן. את ה"פריימריז" הנוכחיים הוא מגדיר "ביטוי מובהק לפמיניזם חרדי". 

אילן אגב מעריך שייצוג פוליטי לנשים חרדיות יגיע תחילה מחוץ למפלגות החרדיות. לתפיסתו גם זה לא יגרום לש"ס וליהדות התורה לשנות את רשימותיהן. השינוי לדעתו יתרחש רק אם המשך ההדרה יתחיל לסכן את כוחן של המפלגות. "זה יקרה רק אם רבני המפלגות יבינו שנשים לא יצביעו להם, שקולות נשים יברחו להם", הוא אומר. "זה רחוק לדעתי. רחוק מאוד". יצויין כי שיחות של שומרים עם נציגי מפלגות חרדיות חדשות, המתיימרות לייצג יותר את הקהל החרדי הרחב, מעלות שגם שם לא יהיה ייצוג לנשים.

אילן מזכיר כי גם הצבעת נשים חרדיות בבחירות, הייתה בעבר רעיון זר לעולם החרדי, אך היא התקבלה כאשר קולותיהן נעשו נחוצים. "זה גם היה רעיון רחוק מאוד מהעולם החרדי, אבל כדי לא להפסיד כוח נתנו להן להצביע".

הפריצה הראשונה עשויה להגיע דווקא בשלטון המקומי. אחוז החסימה הנמוך ברשויות מאפשר לקבוצות קטנות להקים רשימה עצמאית, ולכן כניסתה של אישה חרדית למועצת עיר נראית לאילן ריאלית יותר מכניסתה לכנסת. "זה לא אומר שתהיה ב-2028 חברת מועצה חרדית", הוא אומר. "אני אומר שזה נראה הרבה הרבה יותר ריאלי מחברת כנסת ב-2026". אך גם מהלך מסוג זה, בהתחשב באחוזים הלא ברורים והכנראה לא גבוהים במיוחד של התומכות במהלך מתוך הציבור החרדי הנשי, אפילו, כאמור, מתוך זה המנהיגותי - ספק אם יהווה שינוי של ממש.