נריה חברה, בן 38, גרוש ואב לשלושה, אמנם מתגורר בירושלים אבל הבירה לא הייתה הבחירה הראשונה שלו בבואו לבחור את מקום מגוריו. חברה גר בירושלים לאחר שנדחה על-ידי שלוש ועדות קבלה של התנחלויות מעבר לקו הירוק, לטענתו, רק בגלל שהוא גרוש. 

ב-2018, מיד לאחר גירושיו, הוא ביקש להתקבל להתנחלות נריה שבמועצה האזורית מטה בנימין, לא רחוק מביתה של גרושתו בהתנחלות טלמון. ואולם, הוסבר לו שלא מקבלים שם משפחות חד-הוריות. לטענת חברה, הוא קיבל הסברים דומים גם בהתנחלויות דולב ונחליאל (שאליה התקבל כמה שנים קודם לכן כאשר עדיין היה נשוי). 

חברה התגורר בנריה כמה חודשים בקרוואן אך רשמית לא נחשב לתושב המקום, ולדבריו היו לכך השלכות על ביטחונו האישי. "במצב כזה, אתה לא מחובר לקבוצת הווטסאפ של העדכונים בישוב, וכשיש חשש לאירוע ביטחוני זה משמעותי", הוא מסביר. "מי שלא רשמי לא יודע למשל על חשש לחדירה". 

לדבריו, "בסיטואציה הזאת 99% מהאנשים מתייאשים ולא נשארים. אני החלטתי להיאבק, גם כי הייתי זקוק למקום מגורים קרוב לילדיי. חוץ מזה, הרגשתי מוקצה, לא היו לי שום זכויות". כעבור כמה חודשים שבהם מאבקו לא התקדם, הוא התייאש והחליט לעזוב. 

חברה לא עבר על הדחייה לסדר היום. הוא תבע את שלוש ההתנחלויות שאליהן ניסה להתקבל. בנריה, הצדדים הגיע להסדר גישור מחוץ לכתלי בית המשפט במסגרתו חברה קיבל פיצויים. במקרה של נחליאל, הוא קיבל פסק-דין לטובתו בהעדר הגנה ההליך המשפטי מול דולב הגיע למבוי סתום והוא מתלבט לגבי המשך צעדיו. יצוין כי בהליכים שהתקיימו, ובפרסומים שונים שליוו אותם, הכחישו ההתנחלויות כי חברה נדחה בשל היותו גרוש וטענו כי אין בהן מדיניות של אי-קבלת משפחות חד-הוריות.

לשומרים הגיע מקרה נוסף של דחייה על רקע מצב משפחתי: אדם שעבר ועדת קבלה באחת ההתנחלויות בהיותו נשוי, אך בחודשים שבהם המתין להקצאת מגרש הוא ואשתו נפרדו, ועדת הקבלה לבטל את הקבלה. אותו אדם שוקל כיום את צעדיו וייתכן כי יפנה לערכאות משפטיות - הליך יחסית נדיר כאשר מדובר בוועדות קבלה בהתנחלויות. "כיום הרבה יותר זהירים בתשובות רשמיות, כדי להיות פחות חשופים לתביעות", אומר אותו אדם. "ישובים משחקים על התחום האפור ולא אומרים במפורש שהם לא מקבלים חד-הוריים. אני דתי-לאומי, את חיי עשיתי במוסדות הדתיים-לאומיים, ושירתּי בישיבת הסדר. עליי אי אפשר להגיד 'לא מתאים לאופי הישוב'. הם יכולים למצוא כל מיני תירוצים כאלו ואחרים, וזה מספיק כדי לטרטר אותך ולהקשות עליך את החיים".

חזרה לחברה ולמאבקו שזכה להדים רבים ביהודה ושומרון, בין השאר לאחר פרסום בעיתון "ישראל היום". באותה תקופה הוא ניסה להיעזר באישי ציבור ופנה גם לח"כ דאז בצלאל סמוטריץ', כיום שר האוצר. "דיברתי עם בצלאל ואמרתי לו שזה עוול נוראי", מספר חברה. "בצלאל מאוד ניסה לעזור לי. הוא התקשר בעצמו לרבנים. נפגשנו, באמת נתן את כל מה שהוא יכול, אבל הוא היה חבר כנסת, הוא לא יכול לבוא במקום ועדת קבלה ולהחליט". 

סמוטריץ' התקדם מאז בפוליטיקה והמפלגה שבראשה הוא עומד, הציונית הדתית, היא ציר מרכזי בקואליציה הנוכחית. אחד הסעיפים בהסכמים הקואליציונים שלה עם הליכוד היא דרישה שאותה קידמו במרץ מאז כינון הממשלה, שרת ההתיישבות אורית סטרוק וח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט: הרחבת מספר היישובים שבהם פועלות ועדות קבלה. סעיף המופיע גם בהסכם הקואליציוני של הליכוד ועוצמה יהודית. 

עד כה החוק אפשר רק ליישובים שבהם עד 400 בתי אב בנגב ובגליל להפעיל ועדות קבלה לסינון התושבים שיורשו להצטרף אליהם. בשבוע הבא צפויה הכנסת לאשר תיקון לחוק שיאפשר גם לישובים של עד 1,000 משפחות להפעיל ועדות קבלה. כמו כן, ההתנחלויות ביהודה ושומרון, שבהן ועדות הקבלה פעלו עד כה מתוקפן של תקנות הממשל הצבאי, הוכנסו רשמית לחוק עם אותם התנאים.

בראיון להארץ בשבוע שעבר ניסתה השרה אורית סטרוק להסביר את הצורך בתיקון החוק וטענה כי הוא יביא לירידת מחירי הקרקע בהתיישבות הכפרית ולהצערת התושבים, וזאת כיוון שרק עם ועדות קבלה היישובים השונים יסכימו לגדול ולעבור את רף 400 המשפחות. היא לא הסתירה שהשינוי משרת גם את האינטרסים הפוליטיים של הימין: "האזורים שהוספנו (הכוונה ליו"ש. ש"ש) הם אזורים נוספים שבהם יש התיישבות כפרית שזקוקה לחיזוק, שם זה לא עניין של יוקר מחיה, אלא להיפך - באזורים האלה אנחנו צריכים למחוק מהלקסיקון את השאלה של מצב סוציו-אקונומי (...). את מדינת ישראל צריך לעניין שאנשים יגורו במקומות האלה. אנחנו לא צריכים ללכת לפי מסכנות אלא לפי האינטרס הלאומי". 

למי שאינו מכיר את הסיטואציה התיאור של סטרוק נשמע סתום אך כוונתה היא ככל הנראה לסיטואציה שבה ההתנחלויות המבוססות והקרובות לקו הירוק - שבהן יש ביקוש למגורים - נמנעות מהתרחבות כיוון שלא מאפשרים להן לקלוט תושבים בהתאם ל"אופי היישוב".

התיקון לחוק, יש להדגיש, אינו אינטרס של הימין בלבד. גם לחלקים מהמרכז ומהשמאל, שלו מצביעים מהמרחב הכפרי ובכלל זאת קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים, יש אינטרס בהרחבה. כך, בעת כהונתה של הכנסת הקודמת אושרה בקריאה ראשונה גרסה מרוככת לתיקון, שהרחיבה את ועדות הקבלת ליישובים שבהם עד 700 בתי אב. בכתבות הבאות בפרויקט "הוועדה לבחירת שכנים" של שומרים, יוצגו האינטרסים שמאחורי תמיכתה של חלק מהאופוזיציה בחקיקה הזאת.

יועץ פוליטי המתגורר מעבר לקו הירוק אך נדחה על-ידי ועדת קבלה של אחת ההתנחלויות: "אני מכיר את הפוליטיקאים וראשי המגזר, אלו שעומדים מאחורי הצעת החוק. הם רוצים שכולם יהיו כמוהם. כשפועלת ועדת קבלה, אין לזה באמת קריטריונים, זו מדידה חיצונית של אדם בפגישה של חצי שעה"

מאחורי החוק החדש: גם פורום קהלת 

חוק ועדות הקבלה המקורי, מ-2011, בא להסדיר פרקטיקה מפלה שהחלה בסוף שנות ה-70, עם הקמת המצפים בגליל שלא קיבלו ערבים. 

בשנת 2000, בפסק דין קעדאן, אסר בג"ץ על אפליית ערבים ובעקבות כך נקבעו כללים במסגרת רשות מקרקעי ישראל לפעולתן של ועדות הקבלה. אולם, בשנים הבאות צפו תלונות רבות של אנשים שנדחו בוועדות ללא סיבה נראית לעין וטענו כי היה זה על רק היותם מזרחים, אימהות חד-הוריות, זוגות חד-מיניים ועוד. 

לאחר עתירות נוספות לבג"ץ חוקק ב-2011 חוק ועדות קבלה, שהתיר את פעילות הוועדות בנגב ובגליל בלבד וכאמור בישובים שבהם עד 400 משפחות, אך אסר על אפליה על בסיס לאום, דת, גזע, מין או מצב משפחתי. 

החוק קבע שניתן לסנן מועמדים לישוב לפי סעיף של "התאמה למרקם החברתי". האגודה לזכויות האזרח, שייצגה גם את בני הזוג קעדאן בבג"ץ, עתרה פעם נוספת בטענה שהחוק סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ואולם העתירה נדחתה ברוב דחוק של חמישה מול ארבעה שופטים, בנימוק שעוד אין בשלות לפסוק בסוגיה, כיוון שהחוק החדש טרם יושם בשטח. 

"כבר בעתירה בזמנו אמרנו שהמספר 400 לא מוצדק", אומר עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח. "אין סולידריות מיוחדת ביישוב בגודל כזה. גם הבאנו תצהירים של אנשים שלא מכירים את השכנים שלהם שגרים במקומות כאלו. כתבנו בעתירה שהמספר הזה יכול לגדול ברגע שהיישובים יגיעו ל-400, ואז ישנו את החוק, בדיוק מה שקרה עכשיו".

כאמור, את השינוי בסטטוס קוו שנוצר בשנים שחלפו מאז החקיקה, החלה לקדם ממשלת השינוי של בנט-לפיד. שרת הפנים לשעבר איילת שקד ביקשה להגדיל את ועדות הקבלה ל-600 בתי-אב וזכתה לרוח גבית מיש עתיד, מפלגת העבודה ומרצ. 

התיקון לחוק הוא גם הצלחה של פורום קהלת, גוף המחקר עתיר משאבים והמנוע האידיאולוגי מאחורי ניסיון ההפיכה המשפטית של יריב לוין. כך, חוות דעת לא חתומה הוגשה על ידי סטרוק בדיונים שהתקיימו בכנסת הקודמת (וכנראה הוזכרה שוב לאחרונה) כמשקל נגד לעמדת משרד המשפטים שטען שהרחבת החוק בעייתית. סטרוק אמרה בדיון כי חוות הדעת נכתבה עבור פורום שילה (גוף שאותו ייסדה קהלת).

מבירור שערך שומרים עולה שמדובר בנייר עמדה שכתב בדצמבר 2021 עו"ד רון רוגין, שמייצג קיבוצים ומושבים רבים בסוגיות של קרקעות ותכנון לבקשת השרה דאז איילת שקד. רוגין מסר בתגובה כי מדובר במסמך שהוכן כנייר עמדה ראשוני וכי פורום שילה לא מימן אותו. עד מועד פרסום הכתבה לא התקבלה תגובתו של פורום שילה לדברים.

התיקון לחוק הוא גם הצלחה של פורום קהלת, גוף המחקר עתיר משאבים והמנוע האידיאולוגי מאחורי ניסיון ההפיכה המשפטית של יריב לוין. כך, חוות דעת לא חתומה הוגשה על ידי סטרוק בדיונים שהתקיימו בכנסת הקודמת כמשקל נגד לעמדת משרד המשפטים שטען שהרחבת החוק בעייתית

להבטיח שהתושב יהיה "משלנו"

על פניו, הרחבת ועדות הקבלה ליהודה ושומרון נוגדת את הלוגיקה של הימין המבקש שיותר יהודים יתגוררו בשטחים. במספר מאמרים שפורסמו בשנים האחרונות בעיתונות של הציונות הדתית אף נמתחה בהקשר הזה ביקורת על ועדות הקבלה. "ועדות קבלה הן פספוס ענק להתיישבות", אומרת העיתונאית אמילי עמרוסי, שהייתה בעבר דוברת מועצת יש"ע. "יכולנו להיות היום הרבה יותר ביהודה ושומרון". 

העיתונאית אמילי עמרוסי: "ועדות קבלה הן פספוס ענק להתיישבות. יכולנו להיות היום הרבה יותר ביהודה ושומרון. גרתי 18 שנה בישובים קהילתיים ביהודה ושומרון וראיתי - הסינון זה לא עדות לכלום"

עמרוסי מוסיפה מניסיונה האישי: "גרתי 18 שנה בישובים קהילתיים ביהודה ושומרון וראיתי - הסינון זה לא עדות לכלום. יכול להיות אדם שלא התקבל והוא אדם נהדר, יכול להיות מי שהתקבל ואז התברר שהוא פדופיל, ואף אחד לא ידע על זה. יש כאלו שאומרים שזה נועד לשמור על הצביון הדתי. אבל הנתונים מראים ש-20% שיעורי העזיבה של הציונות הדתית - הם גם בערים וגם בישובים סגורים".

עוד טוענת עמרוסי, כי הסינון גדול יותר ככל שההתנחלות קרובה יותר לקו הירוק. "הרבה פעמים דווקא בעומק השטח תמצא אוכלוסייה חלשה. בישובים כמו יצהר ואיתמר, או בדרום הר חברון, אפשר לראות אנשים ממגוון אוכלוסיות. בישובים שסמוכים יותר לקו הירוק הסינון יותר גדול. יכול להיות מזרחי באותם הישובים, אבל הוא צריך להיות 'משלנו', בוגר ישיבת הסדר או אולפנה - ואז זה בסדר". 

"כשפועלת ועדת קבלה, אין לזה באמת קריטריונים, זו מדידה חיצונית של אדם בפגישה של חצי שעה", מוסיף יועץ פוליטי המתגורר מעבר לקו הירוק, אך נדחה על-ידי ועדת קבלה של התנחלות אחרת. "אני מכיר את הפוליטיקאים וראשי המגזר, אלו שעומדים מאחורי התיקון לחוק, וזה לא מפתיע. הם רוצים שכולם יהיו כמוהם". 

הח"כ לשעבר מ"ימינה", ניר אורבך, מנסה להסביר בכל זאת את הרציונל של ועדות קבלה מעבר לקו הירוק. "למה יהודה ושומרון? כי יש לישוב אופי מסוים", הוא אומר. "זה כמו בנגב ובגליל. בשביל לשמר את אופי הישוב ובשביל שתהיה יכולת לקלוט, צריך ועדת קבלה. קיבלנו פניות מישובים שעברו את ה-400 משפחות, שיש להם צורך בזה. פשוט הפסיקו את הקליטה כי זה עלול לשנות את אופי הישוב ולפגוע באוכלוסייה הוותיקה ובמרקם הכללי של האזור. הרציונל הבסיסי הוא לשמור על המאפיינים של הישוב גם אחרי שיש בו 400 משפחות. 1000 זה מספר קצת קיצוני, בזמני המספר הזה לא עלה, אבל נכון לדבר על 600-700 משפחות". 

עו"ד שי שוראקי:" אני שירתּי בחיל הים, הייתי ביחידה מובחרת. התחלנו לחשוב - מה לא בסדר אצלנו? גם התביישנו בזה. באותו הזמן גרנו בשכירות בישוב (ברקן) במשך כמה שנים, השתתפנו בפעילויות, לא היינו נטע זר. ובכל זאת, קיבלתי הודעה לקונית שלא עברתי. הסיטואציה כולה הייתה לא נעימה"

"מסננים כל מיני אנשים מסיבות לא חוקיות"

ברחבי יהודה ושומרון אין כיום הרבה התנחלויות שבהן מספר המשפחות גבוה מ-400 ונמוך מ-1,000. אפשר למנות ביניהן את ברקן, עלי, תקוע אלון שבות ונוספות. ייתכן שבדיוק סביב נקודה זאת טמון גם ההיגיון הימני בחקיקה החדשה: היא תאפשר להתנחלויות הקטנות יותר לגדול מעבר ל-400 בלי התנגדות של התושבים.

"אני מקבלת לא מעט פניות מאנשים שמנסים להתקבל לישובים שמסננים מכל מיני סיבות לא חוקיות", אומרת עו"ד מעיין בכר, שעוסקת בנושא מעל לעשור. "ביהודה ושומרון ישובים הפכו להיות יותר גדולים, אז מכאן גם המוטיבציה להגדלת חוק ועדות הקבלה. בברקן, לדוגמה, מתגוררות 500-600 משפחות, אבל האנשים שם עדיין רוצים להחליט מי יהיו השכנים שלהם". מברקן לא התקבלה תגובה.

נריה חברה: "כיום הרבה יותר זהירים בתשובות רשמיות, כדי להיות פחות חשופים לתביעות. ישובים לא אומרים במפורש שהם לא מקבלים חד-הוריים. עליי אי-אפשר להגיד 'לא מתאים לאופי הישוב', אבל מוצאים כל מיני תירוצים"

על פניו, מכיוון שהחוק הישראלי איננו חל בשטחים, הרי ועדות קבלה יכלו לפעול שם באין מפריע. אבל בעקבות עתירות לבג"ץ של עותרים שהופלו על-ידי ועדות קבלה בהתנחלויות, אומצו עקרונות חוק ועדות הקבלה לתוך החוק הצבאי החל בגדה המערבית. כך, ב-2015, החטיבה להתיישבות, הגוף המנהל את ההתיישבות בשטחים, פרסמה נוהל שלמעשה "העתיק" את עקרונות החוק לשטחים. היה זה לאחר עתירה לבג"ץ של עו"ד שי שוראקי, שגר בהתנחלות ברקן במשך מספר שנים בשכירות, אך כאשר ביקש לרכוש מגרש בישוב, נדחה. לדברי שוראקי, הוא סורב בגלל סכסוך של ברקן עם הקבלן שממנו קנה את המגרש, כמו עוד משפחות שקיבלו הודעות סירוב דומות.

שוראקי היה היחיד מביניהן שהעז לצאת למאבק משפטי. "הרגשנו נורא כשקיבלנו את ההודעה שלא התקבלנו", הוא אומר לשומרים. "הנתונים האישיים שלי ושל אשתי מראים על יכולות. אני שירתּי בחיל הים, הייתי ביחידה מובחרת. התחלנו לחשוב - מה לא בסדר אצלנו? התביישנו בזה. באותו הזמן גרנו בשכירות בישוב במשך כמה שנים, השתתפנו בפעילויות, לא היינו נטע זר. ובכל זאת, קיבלתי הודעה לקונית שלא עברתי. הסיטואציה כולה הייתה לא נעימה.

"לדוגמה, היה נהוג שכל יולדת מקבלת מתנה ושכנים באים לעזור לה עם ארוחות בימים הראשונים. עזרו ככה גם לבעלי בתים וגם לשוכרים. אחרי שאשתי ילדה, לא עשו לנו את המחווה הזו. במקרה אחר, רצינו לעבור לבית יותר גדול וכשהלכנו לראות את הבית, בעל הבית, שהיה אחד מחברי הוועד, אמר לנו: 'הבית לא רלוונטי, כבר השכרתי אותו'. בגלל דברים כאלו החלטנו לא להמשיך ולגור שם". 

שנה לאחר שפורסם הנוהל עתרו לבג"ץ גם בני הזוג עמית ואילנית רויאל, שהתגוררו אז בשכירות בהתנחלות אלון וביקשו לקנות מגרש לבנייה עצמית. אלון הוא ישוב שמגדיר את עצמו כדתי-חילוני ובני-הזוג רויאל הם זוג מעורב. הם נדחו על-ידי ועדת הקבלה בטענה שהמגרשים הפנויים מוקצים לזוגות חילונים בלבד, ככל הנראה, משום שבאותו הזמן החלה להיווצר אי-סימטריה בין דתיים לחילונים בישוב. 

אלון היא לא התנחלות עצמאית, והיא באופן פורמלי חלק מכפר אדומים, מקום שכולל בתוכו שכונת-התנחלות אחרת בשם נופי פרת. זו תופעה שגורה בשטחים: מסיבות מדיניות, יש התנחלויות שהן באופן לא פורמלי ישוב עצמאי אך באופן רשמי הן שכונה בהתנחלות גדולה סמוכה. 

בני הזוג רויאל טענו בפני בג"ץ שכפר אדומים מונה יותר מ-400 משפחות ולכן עצם הפעלת ועדת קבלה במקום מנוגדת לנוהל של החטיבה להתיישבות. הוועד המקומי באלון, מנגד, טען שמדובר בישוב עצמאי. עתירה זו גרמה לכך שבדצמבר 2019 אלוף פיקוד מרכז דאז, נדב פדן, הוציא צו המאפשר למקומות כמו אלון להפעיל ועדת קבלה, במידה שהוא מאוגד באגודה שיתופית נפרדת ובהינתן מספר תנאים נוספים, המשקפים את היותו ישוב הפועל באופן עצמאי. 

לדברי עו"ד ארז קמיניץ, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לעניינים מנהליים וכיום שותף במשרד ארדניסט, בן נתן, טולידאנו ושות', שעסק בנושא, סוגיית אלון העסיקה לא מעט את מקבלי ההחלטות במשרד המשפטים. לדבריו, "באלון היה מקרה של 'הפוך על הפוך'. אלון, כפר אדומים ונופי פרת, חרתו על דגלם רצון לקרב בין חילונים ודתיים, אבל הגיעו לשם יותר מדי דתיים ולמשפחה שנדחתה הסבירו שעל רקע היותה דתית, ובשביל הצורך לאזן, הם נדחים. 

"עלתה השאלה אם דווקא הרצון לייצר הטרוגניות מאפשר לחרוג מהמכסה הזו של 400. אני חשבתי שלא. היו הרבה ויכוחים במערכת עד שהגיע צו האלוף שהתיר למקום כמו אלון לקיים ועדת קבלה". 

"ברוב המקרים הישובים הדתיים לא רוצים תושבים חילונים", אומר אבי נעים, לשעבר ראש מועצת בית-אריה עופרים, ומביא כדוגמה את הקרב על הבריכה בקריית ארבע, שבה אין ועדת קבלה. "הצורך החברתי וגם האינטרס של הישובים הוא לא לעשות ועדות קבלה, חבל שיש כאלו שבוחרים בדרך ההפוכה"

"הרב-גוניות נחוצה לעם ישראל"

נראה כי המקרה של אלון הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. בדרך כלל הרצון של הישובים הוא לשמור על הצביון הדתי שלהם, במציאות שבה יותר חילונים מעוניינים, מסיבות כלכליות, לגור מעבר לקו הירוק. "אני מטפלת ברכישה של קרקעות ובתים, ומסתכלת על האוכלוסייה שמגיעה", מספרת עו"ד בכר. "הרבה מהם, החילונים ,רוצים את האזורים שקרובים לירושלים ואזורי המרכז. במקום לגור בדירת ארבעה חדרים בפתח תקווה, אפשר לגור בווילה של 300 מ"ר בברקן. זה כדאי להם, זה עוד 20 דקות. אבל זה לא מטעמי התיישבות". 

אבי נעים, לשעבר ראש מועצת בית אריה עופרים, מסביר, כי "ברוב המקרים הישובים הדתיים לא רוצים תושבים חילונים". לדבריו, זה נובע מרצון לשמור על ישובים כדתיים בלבד. נעים מביא כדוגמה את הסכסוך שמתחולל בקריית ארבע, שם אין ועדת קבלה, בנוגע לבריכת השחייה המקומית. אף על פי שבג"ץ קבע כי יש לפתוח את בריכת השחייה הציבורית לשחייה מעורבת של גברים ונשים בשעות מסוימות, הרי שקבוצת תושבים בקריית ארבע מבקשת שכל שעות פעילות הבריכה יהיו בהפרדה מגדרית. 

החילונים, מצדם, מבקשים שיהיו שעות של רחצה מעורבת, כדי שמשפחות יוכלו להגיע יחד. כתוצאה מכך, הבריכה סגורה כבר יותר משנתיים. 

"הרב-גוניות נחוצה לעם ישראל", אומר נעים, "אתה לא יכול להישאר בישוב ולהגיד מי כן ומי לא. מה שיישאר זה ישובים קטנים שרוצים חבר'ה חזקים מבחינה כלכלית כדי שמשפחות לא יהוו מעמסה על הישוב או דתיים שלא רוצים חילוניים. אני גדלתי בירוחם, שם יש אוכלוסייה מעורבת של דתיים וחילונים. כולם יודעים שאפשר לחיות שם יחד. 

"הצורך החברתי וגם האינטרס של הישובים הוא לא לעשות ועדות קבלה, חבל שיש כאלו שבוחרים בדרך ההפוכה".