לפני מספר חודשים, עמוק אל תוך שגרת המלחמה, חשף תחקיר שומרים את תופעת ה"מילואים כסידור עבודה", במסגרתו הפכו חלקים לא מבוטלים משירות המילואים , לשוק תעסוקה לכל דבר עם "צו 8 פתוח" ותנאים שאין למצוא באזרחות. אחד מהם, ואולי המרכזי שמייצר את העיוות, הוא תופעה שהשתרשה, בין היתר במסגרת מצוקת כוח האדם וחוסר היכולת לזמן אזרחים לסבבי מילואים אינסופיים, של "שבוע-שבוע" - שבוע בבית על כל שבוע במדים, כאשר ימי המילואים משולמים עבור כל התקופה. הנוהג הפך לסוג של סטנדרט ביחידות רבות בשירות המילואים, במה שמסביר חלק מהגידול העצום בהוצאות של המדינה על ימי מילואים. ב-2024 המדינה שילמה כ-32 מיליארד שקל על ימי מילואים. בחמשת החודשים הראשונים של 2025, ההוצאות על ימי המילואים כבר הגיעו ל-16 מיליארד שקלים, וזה עוד טרום המלחמה באיראן והתמרון המחודש בעזה. 

כעת חושף שומרים כיצד השתרש הנוהג ומדוע. י', בסוף שנות הארבעים לחייו, הוא לוחם שביצע מאז תחילת המלחמה מאות ימי מילואים. הוא מתנדב שנים ארוכות בחטיבת חי"ר שבה שירת גם בתחילת המלחמה. מלבד זאת, במהלך המלחמה שירת כלוחם גם ביחידות אחרות במעמד של "מסופח". כלומר מי שמגיע ליחידת מילואים מיחידה אחרת. 

לדבריו, תופעת המסופחים החלה כמה חודשים לאחר המלחמה, כאשר החלה ירידה במספר המתייצבים. "היינו מגויסים מהשבעה באוקטובר ובסביבות פברואר (2024) היינו אמורים להיות בבית. ואז, אחרי שבוע, הקפיצו אותנו פתאום לחאן יונס. בדיעבד, הבנתי שחמישית מהחיילים לא הגיעו. במהלך 2024 זה קרה גם ביחידות אחרות. מי שמילא את מקומם הם המסופחים. אבל, הם באו עם דרישות של שבוע-שבוע. גם אני שהגעתי ליחידות אחרות כמסופח הסברתי שאם זה לא שבוע-שבוע אין על מה לדבר". 

לדברי י', דווקא ביחידת-האם שלו לא הושרש הנוהג - מה שהוביל "להרבה מרמור אצל לוחמים - לא הבינו איך ביחידות מקבילות אלינו יש שבוע-שבוע אבל אצלנו אין". 

"היינו מגויסים מהשבעה באוקטובר ובסביבות פברואר (2024) היינו אמורים להיות בבית. ואז, אחרי שבוע, הקפיצו אותנו פתאום לחאן יונס. בדיעבד, הבנתי שחמישית מהחיילים לא הגיעו. מי שמילא את מקומם הם המסופחים"

"מנפחים את המספרים"

בהמשך למצוקת כוח האדם הקשה, סוגיית המסופחים, שמגיעים למלא את השורות מחוץ ליחידות האם שלהם, היא הקטליזטור המרכזי לנוהג השבוע-שבוע שהשתלט על מערך המילואים. המסופחים מגיעים אל היחידות דרך מודעות דרושים שונות - ממש כמו באזרחות - בקבוצות ווטסאפ או פייסבוק כמו 'דרושים דרושות למילואים' או 'קול למילואמניקים'. לעיתים במודעות מחפשים העברה קבועה, אבל פעמים רבות הדרישה היא למילוי תפקידים אד-הוק, בהתאם לדרישה ספציפית שעולה. 

כך, לדוגמה, לאחרונה התפרסמה מודעה תחת הכותרת, "מילואים - לוחמים בלבד שבוע-שבוע בצוות ניוד בעזה" (ראו צילום מסך למטה). לפי המודעה מדובר באבטחה של שיירות לוגיסטיקה שנכנסות לעזה ומלבד שבוע-שבוע מובטח למגיעים שלא יהיו להם שמירות או תורנויות. מבירור שערך שומרים עולה, שיש דרישה להתחייבות של שלושה חודשים, אך המתכונת של שבוע-שבוע תהיה לכל אורך תקופת השירות.

נ', מפקד פלוגה באחת החטיבות הלוחמות מאשר כי תופעת השבוע-שבוע התחילה עם המסופחים, אך לדבריו כיום זה קיים כמעט בכל היחידות בלי קשר למסופחים. "אצלנו זה התחיל מאיזה פיילוט שהיינו צריכים לכוח מינהלתי בחטיבה", הוא אומר, "משם זה התפשט לכל החטיבה, גם לגדודים הלוחמים. כיום זה המציאות שלפיה אנחנו עובדים". 

לדבריו, הסוגייה של שבוע-שבוע היא תולדה של תכנון ימי המילואים במשא ומתן בין היחידות הלוחמות לבין אגף מבצעים בצה"ל. "אמ"צ נותן משימה", מסביר נ', "הוא קובע את גודל המסגרת ואת היחידות - שני גדודים יהיו פה, שני גדודים יהיו שם, וגם קובע את תקן כוח האדם. מכיוון שהנוהל הרשמי הוא שלושה ימי חופשה על כל 11 ימי שירות, לפי זה נקבע התקן. כלומר, אם צריך אלף לוחמים למשימה, אז יוקצו ימ"מים לפי 1,100 או 1,200. החטיבה מצדה רוצה להכפיל את הימ"מים, כדי שיהיו מספיק ימים למתכונת של שבוע-שבוע. בשביל זה עושים כל מיני תרגילים. לדוגמה, חטיבה מחזיקה עשרה מוצבים. את התקן של כמה אנשים צריכים להיות במוצב, קובע מפקד היחידה. אז הוא יכול לקבוע שצריך יותר אנשים, מנפחים את המספרים. השמנת שנותרת מאפשרת לעשות לכולם שבוע-שבוע. אמ"צ לא ממש בודקים את זה. אין להם זמן להסתובב בזירות השונות". 

"לפני הקו האחרון הגיעו אלינו אנשים מטעם אמ"צ וביקשו לצמצם את היממ"ים. אמרנו להם - זה לא יקרה, אם לא יהיו לוחמים כמו שאמרנו, החטיבה לא תעמוד במשימה. אני מניח שאותם כיפופי ידיים יהיו גם אצל אלו שיחליפו אותנו בקו"

"הוצאות הזויות, אבל אנחנו צריכים להביא אנשים"

בצה"ל ניסו להילחם בתופעה, כאשר במהלך 2024 היו גורמים בצבא שביקרו את הניהול הלקוי בכוח האדם, ככזה שגורם לעודף ימי מילואים. בצבא גם ניסו לעודד יחידות להחתים חיילים לשירות קבע במקום שירות מילואים - מודל שהוא זול יותר. ואולם, נראה שכל זה לא מצליח להשפיע באופן מהותי. "לפני הקו האחרון הגיעו אלינו אנשים מטעם אמ"צ וביקשו לצמצם את היממ"ים", אומר המ"פ נ'. "אמרנו להם - זה לא יקרה, אם לא יהיו לוחמים כמו שאמרנו, החטיבה לא תעמוד במשימה. אני יכול להבין אותם, כי בסוף אלו הוצאות הזויות, אבל אנחנו צריכים להביא אנשים. אני מניח שאותם כיפופי ידיים יהיו גם אצל אלו שיחליפו אותנו בקו". 

"לא הייתי קורא לזה 'כיפופי ידיים', אלא משא-ומתן עם המפקדים בשטח", מסייג ד', מ"פ מילואים באחת היחידות הפועלות בשטחי יהודה ושומרון. "לדוגמה, בקו האחרון רצינו להעמיד עוד עמדה מטעמים מבצעיים. אז אמרנו, תנו לנו עוד מספר מסוים של יממ"ים, אוכל להעמיד כאן עוד חיילים לעמדות שמירה".

לדבריו, "הכלי המשמעותי ביותר שיש למפקד, ברמת מ"פ ומג"ד, זה היכולת לשלוט על זמן הבית אל מול זמן מוצב. היכולת שלנו לשמר את מצבת כח האדם באיזושהי שפיות, שהבתים והקריירות לא יקרסו. חיילים אומרים או שבוע-שבוע או שלא נצליח לבוא. נשים אומרות לבעלים - שבוע-שבוע או שתגיד למ"פ שאתה לא מגיע. מצד שני, צריך גם לזכור שאפשר להסתדר גם בלי שבוע-שבוע. המודל הזה התחיל בעזה, בגלל אופי הפעילות. בשטחים, בקו של שמירות, זה אופי פעילות אחרת. שם אני יכול להגיד למישהו, סע לכמה שעות הביתה, תחזור רענן. דברים כאלו מאפשרים פתרונות גם כשאין שבוע-שבוע. את זה אי-אפשר לעשות בעזה או בסוריה". 

נ' מביע דאגה מכך שמתכונת של שבוע-שבוע תהיה זו שאליה יתרגלו לוחמים המילואים הצעירים שזה עתה נכנסים לשירות, וכי בעתיד יהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו. שיחות עם שני לוחמים בשירות המילואים הראשון שלהם מלמד שזו אכן המציאות שהם מכירים. ל', לוחם בסיירת חטיבתית, המשיך עם הצוות שלו מסיום שירות סדיר היישר לשירות מילואים במשימה הקשורה בלחימה בעזה. היציאות הם שבוע-שבוע, לאחר שהצליחו להביא לצוות עוד מסופחים. "רצינו להביא יותר לוחמים כדי שנוכל לצאת שבוע-שבוע. בהתחלה לא היה לנו מספיק, אז הקצין שלי אמר לי לפרסם את המודעה. הרבה פנו אלינו, המפקד ראיין אותם, אבל לא כולם התאימו. בסוף הגיעו אלינו ארבעה". 

ע', לוחם אחר ביחידה שמשתתפת כעת בתמרון בעיר עזה, מספר: "שבוע-שבוע זאת השאיפה. לא יהיה ככה בהתחלה, אבל הסבירו לנו שבהמשך זה יהיה 6-8, כי רוצים שיהיה יום חפיפה בין אלו שיוצאים ובין אלו שבאים. אני לא יודע מאיפה זה התחיל, זו פעם ראשונה שאני עושה מילואים". 

לדברי המ"פ ד', יש לתופעה היבטים חיוביים ושליליים. "למה זה טוב? כי בזכות המודל הזה, יחידות עומדות במשימה שלהן. בין הקצינים אנחנו אומרים, אין מה לעשות, זה שוק של לוחמים, ובכלל של חיילים. אתה יודע כמה קשה להשיג טבחים? כמה קשה להשיג נהגים? בתפקידים כאלו זה כבר חמש-עשר, כלומר עשרה ימים בבית". 

ולמה זה רע? 

"ראשית, אין אחידות בין היחידות הלוחמות השונות וזה עלול ליצור קנאה. שנית, זה מדרון חלקלק. אם מתחשבים בימ"מים, יש לזה עוד קומות - 'אני מוכן לעשות רק שמירות, אבל לא להיכנס לעזה או לחצות גבול לסוריה'. צריך לזכור ששבוע-שבוע הוא סימפטום ולא המחלה עצמה. זו תולדה של המציאות. תגייס עוד מאה אלף אנשי מילואים, נגמר האירוע הזה. נגמרה המסחרה, כי תעסוקה תהיה שלושים יום ולא יהיה צורך בשבוע-שבוע".

‍

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "ישנה מדיניות לכל הפעלת כוח, בהתאם לצורך ולמשימה המבצעית. למפקדים ישנה את הגמישות בהתאם למדיניות זו לאפשר למשרתים אורך נשימה תוך עמידה במשימה".

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים