רס"ן שגיא גולן, מפקד צוות בלוט"ר, יצא מיוזמתו להילחם ב-7 באוקטובר ונפל בקרב בקיבוץ בארי שבוע בלבד לפני שהיה אמור להינשא לבחיר ליבו, עומר אוחנה, לאחר שש שנות זוגיות. בזכות הפעילות המאומצת של אוחנה ושותפיו למאבק, עבר בכנסת "חוק שגיא גולן", שהכיר לראשונה באלמנים ואלמנות להט"ב ותיקן עוול ארוך שנים. לזכרו של שגיא ולהנצחת מורשתו, חבר עומר לאגודה למען הלהט"ב, ויחד הם גיבשו את מתווה "חוקי שגיא לשוויון".

המתווה כולל עשר הצעות חוק, בהן הכרה בזוגיות אזרחית, רישום הורות לזוגות מאותו מין ללא צורך בצו בית משפט, איסור על טיפולי המרה ואיסור על הסתה נגד להט"ב. בחודש יולי האחרון התקיים כנס מיוחד שבו הוזמנו נציגי המפלגות השונות לחתום על המתווה. נפתלי בנט, יאיר לפיד, גדי איזנקוט, יאיר גולן ובני גנץ הגיעו וחתמו. גם ראשי מפלגות הקואליציה הוזמנו לחתימה, אבל מטעמן לא נשלח אף נציג ואיש גם לא הביע עניין בחתימה על המתווה.

שלושה חודשים לאחר מכן, ושבועות ספורים לפני הבחירות, התקיים בבנייני האומה בירושלים כנס מסוג אחר - ועידת השמרנות הלאומית (NatCon). במשך שלושה ימים, ודווקא במקביל לציון יום השנה לטבח 7 באוקטובר, התכנסו בירושלים מאות פעילים, הוגים ופוליטיקאים מהמחנה השמרני בישראל ובעולם. בעוד שרוב הדיווחים בתקשורת התמקדו בביקורת המפתיעה שהופנתה שם כלפי ישראל מצד מי שנתפסו כבני בריתה ללא תנאים, דווקא המסר המרכזי שהודהד לכל אורך האירוע חמק מתחת לרדאר התקשורתי.

בשנים האחרונות, עמדות הומופוביות, התנגדות לשוויון מגדרי וקריאות להחלת עקרונות דתיים על המדינה נשמעות בפומבי בעיקר משולי המגזר החרדי והחרד"לי, או מודלפות מחדרים סגורים. מבחינה זו, כנס השמרנות הלאומית היה אירוע חריג בנוף הישראלי. על הבמה המרכזית, בפני כ-900 משתתפים ובנוכחות גורמים בכירים בכנסת ובממשלה כמו השרים סמוטריץ' ושיקלי, ח"כ רוטמן ומנכ"ל משרד החוץ עדן בר-טל, קראו הדוברים בריש גלי לשלילת זכויות מלהט"בים, למלחמה בפמיניזם, ולהכרה בתנ"ך כמצפן המוסרי והחוקי של המדינה.

מיורם חזוני ועד לצמרת הימין השמרני העולמי

יוזם הכנס ומי שעומד מאחורי אירועי NatCon בעולם כבר כמעט עשור הוא ד"ר יורם חזוני – הוגה בעל השפעה רבה בימין השמרני בארה"ב ובאירופה. הוא נולד ב-1964 ברחובות, גדל בניו ג'רזי ולמד באוניברסיטת פרינסטון, שם החלו להתחזק זהותו הדתית והשקפתו הלאומנית, בין היתר בהשפעת מפגש עם הרב כהנא. בשנות ה-90 עבד בצמוד לבנימין נתניהו וסייע בעריכת ספריו, ובהמשך ייסד את מרכז שלם בירושלים, חממה רעיונית שהצמיחה דמויות מפתח בשירות הציבורי.

כיום חזוני מכהן כנשיא מכון הרצל בירושלים וכיו"ר קרן אדמונד ברק האמריקאית, המפעילה רשת בינלאומית של פעילים ומשפיעים מהימין הלאומני. הוא מקושר היטב לצמרת המפלגה הרפובליקנית בארה"ב, ופועל לחבר בינה לבין גורמים מקבילים בישראל.

אלא שעם הזמן, הרשת שחזוני טווה התרחבה, עד שהוא-עצמו הסתבך בין קוריה. ב-2019 הזמין חזוני את איש התקשורת טאקר קרלסון לנאום בכנס NatCon בוושינגטון ושיבח אותו בחום. מאז הפך קרלסון למפיץ של תעמולה אנטישמית, אירח בפודקאסט שלו ניאו-נאצים מוצהרים כמו משפיען הרשת ניק פואנטס, והדהד עלילות דם נגד יהודים. חזוני סירב במשך זמן רב להכיר באנטישמיות של קרלסון, עד שבספטמבר 2025 נאלץ להודות בפומבי שמשהו השתבש. באופן לא מפתיע, שותפים רעיוניים נוספים של חזוני הפנו עורף ליהודים, מה שיצר בימין השמרני סדק שהורגש גם בכנס בירושלים.

הברית השמרנית: מהו הליברליזם שמבקשים להביס

את הכנס פתח חזוני בקריאה לחיזוק הבריתות בין שמרנים בעולם, ואחריו נאם קווין רוברטס, נשיא "קרן הריטייג'", שחזוני נמנה על חבר המנהלים שלה. לקרן השפעה נרחבת בוושינגטון, והיא נחשבת לאחד הגורמים המעצבים את סדר היום הפוליטי של המפלגה הרפובליקנית. לאחרונה חווה הארגון טלטלה פנימית בעקבות בחירתו של רוברטס לצאת להגנתו של טאקר קרלסון, מהלך שגרר האשמות באנטישמיות וגל התפטרויות של בכירים בארגון.

על הבמה תקף רוברטס בחריפות את האליטות הפרוגרסיביות, וטען כי מניען האמיתי אינו צדק חלוקתי או אידיאולוגיה מגדרית, אלא שנאה יוקדת למסורת הדתית – ובעיקר ליהדות ולנצרות שעיצבו את המערב. רוברטס הדגיש כי כדי לנצח במאבק, המערב וישראל זקוקים לשמרנות הנשענת על ערכים נצחיים: אמונה, משפחה ולאום. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שנאם אחריו, חיזק את דבריו וקרא לבניית ברית שמרנית בין אומות המכבדות את המסורת, האמונה, המשפחה והגבולות שלהן. סמוטריץ' האשים את הליברליזם בהחלשת המערב, וקרא להציב מחדש את התנ"ך כמצפן מוסרי ופוליטי עליון, שכן בכוחו להציל את העולם מפני "הברית האדומה-ירוקה".

גם בפאנל הראשון בכנס, שהוקדש ל"משבר המשפחה", סומן הליברליזם כאויב מרכזי. בהתאם לתוכנייה שפורסמה מראש באתר האירוע, על הבמה עלו פעילים שמרנים מוכרים, והציגו בזה אחר זה אג'נדה ברורה המתנגדת לשוויון זכויות ללהט"ב, עמדות אנטי-פמיניסטיות נחרצות ואזהרות קודרות מפני "הרס מוסד המשפחה". 

תעשיית ה"תלונות הפמיניסטיות"

מרים קייטס, לשעבר חברת פרלמנט מהמפלגה השמרנית בבריטניה, טענה בנאומה כי ללא שעור ילודה מספק ושמירה על מבנה המשפחה המסורתי, עתידן של אומות המערב עומד בסכנה. על בימת האולם המלא בבנייני האומה, הכריזה קייטס: "המורשת וכתבי הקודש שלנו מלמדים אותנו כיצד להתמודד עם ההבדלים בין גברים לנשים, וכיצד לטפח ביניהם מערכות יחסים פוריות שיאפשרו לגדל ילדים בהצלחה באמצעות נישואים לכל החיים…".

קייטס תקפה את התפיסה הליברלית, שלטענתה רואה במגדר "תחושה בלבד", ובגבר בבגדי נשים כמי ש"חדל לפתע להיות גבר". לטענתה, הליברליזם והפמיניזם ערערו את מוסד המשפחה המסורתי ופגעו במעמד האימהות, בעוד הגישה הרואה בעובר שטרם נולד "רק גוש תאים" סללה את הדרך למדיניות מקלה כלפי הפלות. עוד יצאה נגד הורות חד-מינית ונגד פרקטיקות של תרומות זרע, ביציות ופונדקאות, שלדבריה, מנתקות במכוון ילדים מהוריהם הביולוגיים. את נאומה חתמה באזהרה לציבור הישראלי מפני מדיניות שאיבת הזרע מחללי צה"ל, שלתפיסתה מנרמלת יצירת ילדים נטולי אב. 

שותפתה לפאנל, קייטי פאוסט, מייסדת ארגון "Them Before Us", טענה כי "חומות המשפחה" המגנות על זכות הילד לאם ולאב פורקו לחלוטין. היא יצאה נגד רישום שתי נשים כאמהות בתעודות לידה, ונגד סבסוד טיפולי פוריות ליחידנים ולזוגות חד-מיניים. פאוסט הדגישה כי ילד נוצר מגבר אחד ומאישה אחת, והוא זקוק להורה ממין זכר וממין נקבה. את האצבע המאשימה הפנתה למאבק לשוויון זכויות, כשטענה: "בשם זכויותיהם של הומואים, פירקנו את חומת ההשלמה ההדדית בין המינים."

אחרי פאוסט נאם  סקוט ינור, פרופ' למדעי המדינה ועמית מחקר בקרן הריטייג'. ינור שיבח את החברה הישראלית, שלדבריו ממשיכה לעמוד על תפקידים מוגדרים לנשים ולגברים, והציג את המצב הבטחוני המתוח במדינה כמעלה שבזכותה נשמרת המסגרת המשפחתית: "אני משער שמצב החירום, לצד שמירת המצוות, מכוונים גברים ונשים בישראל לנישואים ולהבאת ילדים לעולם...".

הוא ציין כי בישראל ההכרה בהבדלים בין תפקידי המינים מקובלת במיוחד, וטען כי לא ניתן לקיים נישואים פוריים בלי הגדרה ברורה של תפקידי הגבר והאישה, תוך הדגשת הנוכחות הצבאית והפטריארכלית-דתית של הגברים בישראל.

בהמשך עבר ינור להשתלח בארגוני הנשים ובתנועה הפמיניסטית: "תעשיית התלונות, המונעת על ידי בוגרות קולג' בעלות תארים מתקדמים, מאורגנת סביב מטרות שלא ניתנות להשגה... במקום להישאר בחדר הילדים, האם מגויסת לעבודה בתאגידי ענק או כפקידת ממשל. התלונות הפמיניסטיות הישנות והשחוקות על האימהות איבדו את תוקפן, לפחות לכאורה. הכפיפות המשפטית של נשים הסתיימה. מטלות הבית מתחלקות בין בני הזוג". לדבריו, למרות שנשים עובדות, בעלים עדיין נתפסים כמדכאים, וכיום גם ילדים נתפסים ככאלה, והפסקת חייהם מוצגת כמענה הולם לכך.

"תעשיית התלונות, המונעת על ידי בוגרות קולג' בעלות תארים מתקדמים, מאורגנת סביב מטרות שלא ניתנות להשגה"

את הפאנל חתם חסיד חב"ד, הרב ניר מנוסי, שהתמקד בעידוד ילודה, והציע לעשות זאת דרך שפה אינדיבידואליסטית: "לדעתי, המסר שלנו צריך להיות שלהתחתן ולגדל ילדים זו הצורה הגבוהה ביותר של מימוש עצמי. זה גם ממקסם את הכישרונות שלנו וגם מביא לנו את השמחה העמוקה ביותר." 

את האווירה שאפפה את היום הראשון של הכנס סיכם איש התקשורת, אראל סג"ל, בנבואה נחרצת: "המאה ה-21 עומדת להיות המאה הדתית ביותר. אירופה תחזור גם היא לכנסיות", והרב שמואל אליהו הגדיר את האתגר שעומד לפתחו של המחנה: "המשימה שלנו היא לחזק את האמונה, לחזק את ערכי המשפחה, ולתת כוח לאלו שאיבדו את דרכם".

תנ"ך במקום מגילת העצמאות

אף על פי שהיום השני של הכנס חפף לאירועי הזיכרון לטבח 7 באוקטובר, הטון הלעומתי לא פינה את מקומו לטובת מסרים של איחוד או פיוס. שר התפוצות, עמיחי שיקלי, שהתמקד בנאומו במאבק בטרור, הקפיד להתייחס גם למלחמת התרבות הרעיונית במערב: "אם איננו יכולים להבדיל בין האור לבין החושך, מה שנשאר הוא עולם שבור. זהו ההרגל הרלטיביסטי. תנועת ה'ווק' (Woke) מטשטשת את הקווים בין טוב לרע, בין גברים לנשים, בין אמת לשקר".

נאום לוחמני נוסף נשאה בצהרי אותו יום טעון ד"ר אביטל חזוני-לוי, בתו של יורם חזוני. חזוני-לוי היא מנהלת תוכניות חינוכיות במכון הרצל ומרצה במכון ארגמן של המרכז לחירות ישראלית. בנאומה, תקפה גם היא את הליברליזם: "אנו, כאידיאולוגים שמרנים, מאמינים שבני אדם אינם מגיעים בכוחות עצמם להבנת ערכן של הלאומיות ושל המשפחה. הם גם אינם מגיעים בכוחות עצמם למסקנה שהומוסקסואליות היא דבר רע או ששמירת השבת היא דבר טוב. אנחנו לומדים לראות את העולם באמצעות המושגים שמלמדת אותנו המסורת".

בדומה לפתרון שהציג סמוטריץ' בנאומו, גם חזוני-לוי רואה בתנ"ך את התשתית המכוננת לסדר היום במדינה: "הדרך היחידה לחסן את עצמנו מהשקר הליברלי היא להודות באמת - אנו אומה תנכ"ית. יש לנו מסמך יסוד שאינו מגילת העצמאות, אלא קובץ ספרים שנכתבו לפני אלפי שנים. התיאוריה הפוליטית התנכ"ית היא החלופה לתפיסת הנאורות". חזוני-לוי הסבירה כי "החוק בישראל מחייב הוראת תנ״ך בבתי הספר, אבל מה שנלמד אינו תפיסה מודעת של התנ״ך כחלופה פוליטית". היא הדגישה כי חוקי התנ"ך לא נועדו רק לאדם הפרטי, וייעודם הוא לעצב חברה שלמה. לשיטתה, "הדבר יתאפשר רק אם נשוב להיות נאמנים לחוקי האומה שלנו, אם נוקיר את השבת, ואם נבין שהומוסקסואליות מערערת את הנאמנות בין גברים לנשים, הנחוצה לבניית משפחות."

"יש לנו מסמך יסוד שאינו מגילת העצמאית, אלא קובץ ספרים שנכתבו לפני אלפי שנים. התיאוריה הפוליטית התנ"כית היא החלופה לפתיסת הנאורות"

גם ביומו השלישי של הכנס, שהתמקד במערכת המשפט, המשיך העיסוק האינטנסיבי במשפחה ובמגדר. בנאומו של טיטוס טקרה, רכז תוכניות בינלאומיות בקרן אדמונד ברק, הוא האשים את התנועה הפמיניסטית בפירוק מבנה החברה המסורתי בשורת התבטאויות שעלה מהן ריח מיזוגני חריף:
"במערב, נערות ונשים תפסו את מקומם של הגברים, הן במציאות והן בתרבות הפופולרית… גברים צעירים נדחקו לאינטרנט בידי פמיניזם מנצח, השולט במוסדות בכל מקום - מבתי הספר דרך מערכת המשפט ועד העיתונות. הפמיניסטיות הצליחו להציג את החצי הלוחם של האנושות כקריקטורה של גבריות רעילה".

לטענת טקרה, היהודים בישראל כבר מממשים את מודל המשפחה והילודה שצעירים במערב שואפים לו, אך כדי לשמר זאת,  הכרחי שהגברים יובילו את החברה. הוא הוסיף כי חיי המשפחה והדת ממתנים את הגברים, מייצבים את הקהילה ומממשים את מצוות "פרו ורבו".

הארגונים והרשתות שמקדמים את המהפכה השמרנית

המסרים שהושמעו מעל במת הכנס עשויים להצטייר כרטוריקה של שוליים פונדמנטליסטיים, אלא שסקירה של רשימת הארגונים השותפים להפקת האירוע מציג תמונה שונה. חלק ניכר מהגופים שהעניקו חסות לכנס לא נתפסים בציבוריות הישראלית כקיצוניים או פנאטיים, אלא כגורמים אזרחיים מקצועיים או כאנשי ימין ליברלי.

כחודש לפני הכנס, הפיצו המארגנים סרטון שבו מופיע טל לוריא, ממייסדי ארגון "מורים מובילים שינוי", עמותה ללא שיוך פוליטי מוצהר המקדמת רפורמות במערכת החינוך. לוריא קרא לציבור לרכוש כרטיסים לאירוע, והבטיח שיתקיימו בו דיונים על אתגרים מרכזיים כמו "התפרקות מוסד המשפחה והסיפור של זהות לאומית ומסורת".

בכנס בלטה גם נוכחותם של אנשי פורום קהלת, שמקיים עם לוריא קשר ארוך וסימביוטי: הפורום תרם בעבר לעמותה שלוריא ייסד, ולוריא התגייס לקידום תדמיתו של הפורום ולגיוס תמיכה בפעילותו. הפורום, המציג עצמו כמכון מחקר לקידום חירות הפרט, נמנה עם נותני החסות לאירוע ואף הציע לתומכיו ברשתות החברתיות קוד הנחה לרכישת כרטיסים. יו"ר ומייסד הארגון, פרופ' משה קופל, נשא דברים בכנס בפאנל שעסק במערכת המשפט. הוא תקף את השליטה "החילונית-סוציאליסטית" במוסדות המדינה, והבטיח שהגיוון יגיע בעתיד הקרוב הודות לדור הבא של הישראלים — דור "מאוחד יותר, לאומי יותר ושמרני יותר".

פורום קהלת, הוצאת סלע מאיר, ארגון אם תרצו ועמותות נוספות נמנו עם נותני החסות לוועידת השמרנות הלאומית. לצד אנשי מכוני מחקר וארגונים אזרחיים, עלו לבמה דוברים שקראו לצמצם זכויות להט״ב ותקפו את הפמיניזם

ברשימת נותני החסות לאירוע בלטו גם הוצאת "סלע מאיר", כתב העת "צריך עיון" (מבית "המרכז לחירות ישראלית" של קרן תקווה), "אם תרצו" ו"המרכז למדיניות הגירה", לצד עמותות הנאבקות בגיוס נשים לתפקידי לוחמה בצה"ל ותומכות בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי, כמו "שוברות שוויון" בניהולה של נעמה זרביב, ו"פורום חירות וכבוד האדם" בהובלת עו"ד צפנת נורדמן.

הכסף שמאחורי המהפכה השמרנית 

התשתית המימונית של כנסי NatCon הבינלאומיים נשענת על קרן אדמונד ברק, שבראשה עומדים פרופ' יורם חזוני בארה"ב, ופרופ' ג'יימס אור בבריטניה. הגעתו המתוכננת של אור לכנס בירושלים בוטלה במקביל להסתבכותו בעקבות תחקיר עיתונאי. אור תועד במצלמה נסתרת מגייס כספים מתורם אמריקאי למפלגת Reform UK של נייג'ל פאראג', ומכיוון שמימון זר אסור בחוק בבריטניה, המשטרה פתחה בחקירה, ושמו הוסר מתוכניית הכנס ללא כל הודעה או הסבר.

על פי הדוחות הכספיים שהגישה, בין 2019 ל־2024 הסתכמו הכנסותיה של קרן אדמונד ברק בכ־7.25 מיליון דולר. בין הגופים התומכים בה מופיעה קרן הריטייג' האמריקאית, וכן ארגונים הונגריים המקושרים לממשל ויקטור אורבן, הבולט שבהם הוא מכון MCC (מכללת מתיאש קורבינוס). המכון, שהוקם במקור כארגון חינוכי, הפך תחת שלטונו של אורבן למנגנון השפעה פוליטית. הוא מתחזק קשרים עם מנהיגים מהימין השמרני בעולם, ונוהג לארח דמויות צבעוניות המקורבות לממשל הישראלי כמו יאיר נתניהו וד"ר גדי טאוב. 

באמצעות חקיקה ייעודית, הזרים השלטון בבודפשט לקרן, המציגה עצמה כארגון ללא כוונת רווח, נכסי מדינה ומניות של החברות הלאומיות בשווי מיליארדי אירו, מהלך שאיפשר לאורבן להקים מערכת חינוך ואקדמיה המזוהות עם התנגדות לערכים ליברליים. במקביל, קידם הממשל שורה של חוקים ותקנות תואמים, בהם עיגון מוסד הנישואים כאיחוד בין גבר לאישה בלבד והגבלות על אימוץ ילדים בידי בני זוג מאותו מין.

לאחר תבוסתו של אורבן בבחירות בהונגריה באפריל, החלה הממשלה החדשה בראשות פטר מג'יאר לפעול להלאמת מכון MCC כדי לבלום את השימוש הפוליטי בכספי ציבור. באלאז' אורבן, יועצו לשעבר של ויקטור אורבן שהוזמן לכנס, שיבח את חזוני ותקף את הממשל החדש: "הם הקימו קואליציה עם השמאל. השמאל השתלט מיד על מערכת החינוך ועל תחום התרבות. הם החלו לתכנן הכרה בנישואים חד-מיניים ובאימוץ ילדים בידי בני זוג מאותו מין…" בהמשך התייחס להלאמת הקרן שבראשותו, וטען כי השלטון החדש השתלט על מוסדות שמרניים והביא לסגירתם.

מבדיקת שומרים במסמכי רשם העמותות, עולה כי בשנת 2024 קיבלה גם העמותה הישראלית של חזוני, "מכון הרצל", תרומה של למעלה מ-1.3 מיליון שקל מקרן MCC המקורבת לאורבן. חשיפה זו בולטת במיוחד נוכח הביקורת התקיפה והעקבית שמטיחים ארגוני הימין השמרני בישראל על מעורבותן של ממשלות זרות בשיח הפוליטי המקומי.

מהוועידה אל הקלפי: האידיאולוגיה השמרנית הופכת לכוח פוליטי

החיבור בין הרטוריקה שנשמעה בכנס, רשתות ההשפעה הזרות והכספים שזורמים לעמותות השמרניות לא נשאר במישור התיאורטי - הוא מתורגם ישירות למאבק הפוליטי בשטח. בעוד שארגוני הקהילה הגאה מנסים לקדם את מתווה "חוקי שגיא לשוויון" ומחתימים מועמדים לקראת הבחירות, במחנה השמרני והדתי מתייצבים בכיוון ההפוך, כששיח השנאה לקראת הבחירות רק הולך ומקצין.

בראיון שנתן לאחרונה לפודקאסט של עיתון "משפחה", ח"כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה) טען כי כישלון הממשלה נובע ממינוי אמיר אוחנה ליו"ר הכנסת וכינה את המינוי "חילול השם"; ואילו משה פייגלין ("זהות", המתמודדת ברשימה מאוחדת עם "הציונות הדתית") השווה בין הכרה בנישואים חד-מיניים להכרה באדם המזדהה כחתול: "הם רוצים הכרה בכך שהזוגיות שלהם היא נישואים, אבל את זה הקדוש ברוך הוא מחליט. הפרוגרס אומר שאם אני מדבר אליך במיאו-מיאו אתה חייב להסכים איתי שאני חתול... אותו דבר משפחה, זה לא בידי לתת להם הכרה".

התבטאויות אלו מצד מי שמבקשים את אמון הבוחר ממחישות כי המסרים שהודהדו על הבמה בבנייני האומה מגיעים גם אל שולחן החקיקה. לצד הקיצוץ בתקציבי ארגוני החברה האזרחית, תקופת הכהונה של הממשלה היוצאת כבר היוותה כר פורח לחקיקה אנטי-ליברלית - מהרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים ועד ליוזמות להפרדה מגדרית באקדמיה. במובן הזה, כנס השמרנות לא היה רק מפגש רעיוני, אלא חלון ראווה למנועי הקנאות הדתית הפועלים מאחורי חזות מקצועית, ולשאיפתם לעצב מחדש את פניה של החברה הישראלית.