שגרת מלחמה: כך הישראלים מנרמלים את הלא־נורמלי

בין ריצה למקלטים לשיחות על "איזה טיל עדיף", החברה הישראלית לומדת לייצר היגיון בתוך מציאות חסרת היגיון - דרך רציונליזציה, הדחקה וחיפוש שליטה. בעוד מדדי החוסן נותרים גבוהים, מתחת לפני השטח מצטברים מתח, שחיקה ופערים עמוקים, שמעצבים מחדש לא רק את הנפש אלא גם את ההתנהלות הציבורית והפוליטית. מי מרוויח מזה?

פגיעה בתל אביב השבוע. צילום: רויטרס

בין ריצה למקלטים לשיחות על "איזה טיל עדיף", החברה הישראלית לומדת לייצר היגיון בתוך מציאות חסרת היגיון - דרך רציונליזציה, הדחקה וחיפוש שליטה. בעוד מדדי החוסן נותרים גבוהים, מתחת לפני השטח מצטברים מתח, שחיקה ופערים עמוקים, שמעצבים מחדש לא רק את הנפש אלא גם את ההתנהלות הציבורית והפוליטית. מי מרוויח מזה?

פגיעה בתל אביב השבוע. צילום: רויטרס
פגיעה בתל אביב השבוע. צילום: רויטרס

בין ריצה למקלטים לשיחות על "איזה טיל עדיף", החברה הישראלית לומדת לייצר היגיון בתוך מציאות חסרת היגיון - דרך רציונליזציה, הדחקה וחיפוש שליטה. בעוד מדדי החוסן נותרים גבוהים, מתחת לפני השטח מצטברים מתח, שחיקה ופערים עמוקים, שמעצבים מחדש לא רק את הנפש אלא גם את ההתנהלות הציבורית והפוליטית. מי מרוויח מזה?

שגרת מלחמה: כך הישראלים מנרמלים את הלא־נורמלי

בין ריצה למקלטים לשיחות על "איזה טיל עדיף", החברה הישראלית לומדת לייצר היגיון בתוך מציאות חסרת היגיון - דרך רציונליזציה, הדחקה וחיפוש שליטה. בעוד מדדי החוסן נותרים גבוהים, מתחת לפני השטח מצטברים מתח, שחיקה ופערים עמוקים, שמעצבים מחדש לא רק את הנפש אלא גם את ההתנהלות הציבורית והפוליטית. מי מרוויח מזה?

פגיעה בתל אביב השבוע. צילום: רויטרס

בין ריצה למקלטים לשיחות על "איזה טיל עדיף", החברה הישראלית לומדת לייצר היגיון בתוך מציאות חסרת היגיון - דרך רציונליזציה, הדחקה וחיפוש שליטה. בעוד מדדי החוסן נותרים גבוהים, מתחת לפני השטח מצטברים מתח, שחיקה ופערים עמוקים, שמעצבים מחדש לא רק את הנפש אלא גם את ההתנהלות הציבורית והפוליטית. מי מרוויח מזה?

פגיעה בתל אביב השבוע. צילום: רויטרס

חן שליטא

22.3.2026

תקציר הכתבה

האזינו לתקציר דינמי של הכתבה

הניוזלטר של שומרים:

מאז 7 באוקטובר, החיים בישראל הם שגרת מלחמה. מי זוכר שעד מבצע צוק איתן ב-2014 ירי טילים על תל אביב נחשב חריג? ושישיבה יומיומית במקלטים בקריית שמונה הובילה את קמפיין הליכוד ב-1984? "שואלים אותי אם לעד נחיה על חרבנו", אמר נתניהו לפני עשור, השיב "כן" – ועורר סערה תקשורתית. מאז, התרגל הציבור הישראלי לחיות כמו הצפרדע בסיר שלא מבחינה בהתחממות ההדרגתית של המים.

"כשאנשים דנים מה עדיף – טיל של 500 קילו או טיל עם ראש מתפצל – זו דוגמה מצוינת לנרמול הסיטואציה המופרעת שאנחנו חיים בה", אומר ראש החוג לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת ת"א, פרופ' מורן בודס. "הם מחפשים היגיון בשיגעון. הישראלים פיתחו את מה שמכונה 'מודל הקורבנות".

"אנשים שנחשפים בצורה מתמשכת ותדירה לאיום מסוים כבר לא חיים בתחושה של 'מה שקורה כאן חמור מאוד ויכול לקרות גם לי, אז כדאי שאעשה עם זה משהו'. מתפתחת אצלם תפיסה של 'אני יודע טוב יותר מה נכון לי לעשות, גם אם זה לא מה שאומרות ההנחיות'. בגלל זה תראי אנשים שלא נכנסים למרחב מוגן, אלא עומדים ברחוב ומצלמים יירוטים או יוצאים מהמרחב המוגן לפי ההיגיון שנראה להם".

הפגיעה בערד בסוף השבוע. צילום: רויטרס

כי זו דרכם להשיג שליטה או למרוד ברשויות שמריצות אותם למקלטים?

"גם וגם. אנשים זקוקים לרציונליזציה. במציאות שאנחנו חיים בה עכשיו יש הכול חוץ מהיגיון. קחי את טיסות החילוץ, למשל, שמחלצות אנשים אל אזור המלחמה ולא החוצה ממנו – זו חלק מהפסיכוזה. אחת מהדרכים של אנשים לשמור על שפיות היא לייצר לוגיקה שעובדת עבורם. מודל הקורבנות מחלק אנשים לשתי קבוצות עיקריות. אלה שהחוסן המנטלי שלהם יותר גבוה, עוברים הסתגלות או הפחתת רגישות. הם מכילים את הסיטואציה ואומרים לעצמם: 'יהיה בסדר, אין לי כוח לדאוג, אעשה כמיטב יכולתי ומה שיקרה – יקרה'. אלה האנשים שנשארים ומתמודדים. לעומתם, אנשים עם חוסן מנטלי נמוך יותר, שכל אזכור של המלחמה מעורר בהם מתח וחרדה, מחפשים דרכים להתרחק לאזור שבו המלחמה מורגשת פחות, כדי להפחית את החשיפה לאיום".

"במציאות שאנחנו חיים בה עכשיו יש הכול חוץ מהיגיון. קחי את טיסות החילוץ, למשל, שמחלצות אנשים אל אזור המלחמה ולא החוצה ממנו – זו חלק מהפסיכוזה"

פרופ' מורן בודס. צילום: אונ' ת"א

גם מי שמתרחק, נאלץ לחזור בגלל העבודה או כי זה יקר ולא נוח לגור מחוץ לבית.

"זה דומה לנורמליזציה של הטרור שהשתרשה כאן בתקופת האינתיפאדה הראשונה והשנייה. אוטובוסים מתפוצצים, פיגועים – ובכל זאת לא ראינו ירידה בשימוש בתחבורה ציבורית או בישיבה בבתי קפה. התפתחה דוקטרינה של החזרת המצב לשגרה כמה שיותר מהר: מנקים את הדם, והנה – לא קרה כלום. אם אדם חש בסכנה קיומית שהוא לא יכול לחיות איתה, הוא לא עולה על האוטובוס ויהי מה. גם הבורסה לא הגיבה לאירועים האלה באינתיפאדה השנייה".

השלטון אוהב את הנרמול הזה?

"זה מורכב. ממשלה צריכה אשראי מהציבור כדי לנהל מלחמה. אם יהיה פה אירוע רב נפגעים, האשראי שייתן הציבור לממשלה יתקצר, ולכן הממשלה צריכה ציבור שישמע להנחיות ולא יכנס לשאננות, בגלל נרמול המצב. היא עושה את זה לרוב בגישה פטרונית ומתנשאת, ולכן זה מייצר תסכול אצל הרבה אנשים".

מה המחיר של חיים בסטרס כזה?

"אנשים לא מסוגלים לחיות בתחושה שכל צעד – כמו נהיגה ברכב – עלול להביא למותם. זה בלתי נסבל. במלחמה קורה יותר שהמחשבות על המוות עוברות מהתת-מודע למודע, למשל כשהאזעקה תופסת אותך ברחוב ואת מחפשת מקלט. אבל ברגע שהסיטואציה מסתיימת – לא תחשבי על זה יותר".

והפינג־פונג הזה הוא בדיוק מה שאנחנו רואים עכשיו בחברה הישראלית?

"אנשים נכנסים שוב ושוב לעוררות מוות ויוצאים ממנה. זה לא נורמלי, וזה עלול לייצר פסיכופתולוגיות אצל חלק מהאנשים גם הרבה אחרי שהמלחמה תיגמר, כי הם חיו במתח מתמשך. אם המתח הזה לא מטופל, הוא עלול להתפתח להפרעת דחק פוסט-טראומטית או להפרעות נפשיות אחרות. אצל אחרים זה מתבטא גם במחלות פיזיולוגיות – התקפי לב, שבצים, מחלות מעי דלקתיות והחמרה של מצבים קיימים".

איך תסביר שישראלים שגרים בחו"ל חווים בסטרס גבוה?

"הם חווים סוג של פומו, כי מבחינתם 'אם אני לא שם ולא חווה את זה – אני לא בסדר כי אני לא חלק מהקולקטיב'. אחד ממנגנוני ההגנה שיש לנו מפני אימת המוות, הוא השתייכות לקולקטיב. אלה שבחו"ל חסרים את ההשתייכות הזו ולכן מתעוררת אצלם אימת מוות. אנשים בישראל נוטים לזלזל בזה, שלא בצדק".

פגיעה בבני ברק בתחילת החודש. צילום: רויטרס
"אנשים לא מסוגלים לחיות בתחושה שכל צעד – כמו נהיגה ברכב – עלול להביא למותם. זה בלתי נסבל. במלחמה קורה יותר שהמחשבות על המוות עוברות מהתת-מודע למודע. אבל ברגע שהסיטואציה מסתיימת – לא תחשבי על זה יותר"

תומכי הממשלה סובלים פחות

"החברה הישראלית עברה שינוי מאד גדול תחת נתניהו", אומר הפסיכולוג פרופ' שאול קמחי, ראש המרכז לחקר הדחק והחוסן במכללה האקדמית תל חי, שמלבד היותו מומחה בינלאומי לסוגיות של חוסן, הוא שרטט כבר ב-1999 דיוקן פסיכולוגי מפורט של נתניהו, אותו עדכן לאורך השנים.

"לתומכי נתניהו יש מאפיינים של כת, ולכן רבות מהשאלות שלך לא רלוונטיות עבורם. גם אם יגיעו לבחירות אחרי חודשים של ריצה למקלטים ומלחמה מדשדשת, הם יאמרו: 'איזה מזל שנתניהו הוא ראש הממשלה בתקופה הזו. אוי ואבוי מה היה קורה אילו מישהו אחר היה בתפקיד – רק ביבי יציל אותנו".

רה"מ נתניהו בשבוע שעבר. צילום: רויטרס

את הטענות האלה מנסים לגבות גם במחקר הבוחן את החוסן מול התמיכה בממשלה. קמחי ופרופ' ברוריה עדיני מהחוג לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת ת"א, נמנים עם צוות שעורך מאז 7 באוקטובר, ובהתאם להתפתחויות המלחמה, סקרים הבוחנים מדדי חוסן בציבור. הנשאלים אינם מציינים למי הצביעו בבחירות אלא אם הם תומכים בממשלה, מתנגדים לה או נייטרלים כלפיה. "בכל המדדים – התמודדות, חוסן, מורל, תקווה, ייאוש ותסמיני סטרס – תומכי הממשלה שמונים כ-30% מהמדגם, נמצאים במקום חיובי יותר ועם הרבה פחות דחק ממתנגדי הממשלה", אומר קמחי. "התוצאה חוזרת על עצמה מאז השבעה באוקטובר.

זה משאיר 70% אחוז שלא מרוצים מהמצב.

"כשאנשים נמצאים תחת איום, גם כשהם מתוסכלים, הם נוטים להתנהג כנתינים ממושמעים. נתניהו כל הזמן קונה זמן. הוא שיווק בהצלחה גדולה את הניצחון מוחלט שנמצא רק כפסע מאיתנו, ומשווק לנו הבטחות כאלה גם עכשיו".

"מניסיון העבר במלחמות קודמות, אני משערת שבעוד חודש חודשיים נראה יותר התפכחות וירידה במדדים החיוביים של החוסן"

פרופ' ברוריה עדיני. צילום: אונ' ת"א

לדברי פרופ' עדיני, "מדדי החוסן האישי והלאומי כיום גבוהים. למעשה, אם תביטי בנתונים בפני עצמם, ללא הקונטקסט של המלחמה, תחשבי שהכול כאן ורוד".

את מציגה את זה באור חיובי, אבל זה מופרע לחיות ככה.

"אני מסכימה. אף עם לא נועד לחיות לאורך זמן במצב של סכנה וחוסר ודאות. רק שאחרי שנתיים וחצי של מלחמה – התרגלנו למצב חירום. אנשים מפחדים פחות ואומרים לעצמם מה הסיכוי, שדווקא אני אפגע". 

גם עכשיו אנשים מאמינים שזה יוביל לעתיד טוב יותר, למזרח תיכון חדש.

"מניסיון העבר במלחמות קודמות, אני משערת שבעוד חודש חודשיים נראה יותר התפכחות וירידה במדדים החיוביים של החוסן. כשהאיום קריטי, יש התלכדות והתכנסות סביב הדגל, ורוב הציבור עדיין שם. עם זאת, מתנגדי הממשלה מוטרדים הרבה יותר מהקיטוב הפוליטי ומהאלימות בחברה הישראלית מאשר מהאיום האיראני. מי שהגדירו עצמם נייטרלים דומים ברוב המקרים למתנגדים ביחסם למלחמה ולשאלות החוסן. יהיה מעניין לראות לאן זה יוביל בהמשך. כרגע אנחנו עדיין מנרמלים את הלא-נורמלי, שהפך לשגרה החדשה שלנו".

רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים