יותר משנה וחצי הייתה תושבת קריית שמונה אפרת בן שטרית, מפונה בירושלים. תחילה שהתה עם משפחתה במלון ולאחר מכן עברו לדירה שכורה. בן שטרית, עובדת קהילתית בחברת המתנ"סים, סייעה למפוני קריית שמונה להסתגל למצבם כמפונים בזמן שהיא, אם לארבעה ילדים, התמודדה עם מצבה החדש. בין היתר, התבשרה בתקופת הפינוי על כך שביתה, החדש יחסית, נפגע קשה מפגיעת טיל של חיזבאללה. 

באפריל האחרון חזרה אפרת ומשפחתה אל העיר יחד עם מפונים נוספים שחזרו לקריית שמונה, כאשר המדינה סיימה את תקופת מימון הפינוי (לפי נתונים שהציג ראש העיר אביחי שטרן בפני מבקר המדינה, כ-40% מתושבי העיר בחרו שלא לחזור). הנזקים מהפצצת הבית תוקנו ומשפחת בן שטרית החלה להסתגל לשגרה החדשה. אולם לא חלפה שנה והגיעה שגרה אחרת, מאיימת הרבה יותר, עם אזעקות בלתי פוסקות, ירי כטב"מים וטילים וזמן התראה כמעט אפסי. 

"אנחנו גמורים, גמורים", אומרת בן שטרית השבוע בשיחה עם שומרים, "אני רוצה להתפנות מכאן, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי. אנחנו מסכנים את נפשנו, בגלל שאין לנו כסף. פשוט הפקירו אותנו. שיפנו אותנו, אפילו רק לחודש. מדברים על זה שהמדינה בזבזה כסף על פינוי, אבל אנחנו פה שומרים על הכול, שכפ"ץ ומגן אנושי של כל המדינה הזו. שמתי על הבית 3.5 מיליון שקלים, כולל משכנתא, על מה? על כלום ושום דבר, בית שלא שווה עכשיו אגורה. יש כאן מלחמה, אנחנו תחת אש. אני הולכת רגע לאמא שלי, יש אזעקה. אתה יודע כמה כטב"מים זרקו לפה? לפני כמה דקות זרקו כטב"ם במטולה. ביום שישי כטב"ם נתקע על עץ ליד בית הספר של הבנות. אנחנו לא יכולים לחיות במציאות הזאת, זה לא הגיוני. התחושה היא שאף אחד לא רואה אותנו".

"מדברים על זה שהמדינה בזבזה כסף על פינוי, אבל אנחנו פה שומרים על הכול, שכפ"ץ ומגן אנושי של כל המדינה הזו"

גם יהודה דהן, בעל מינימרקט בקריית שמונה, פונה לאחר השבעה באוקטובר ושוכן במלון בתל-אביב. לדבריו, היה מתפנה כעת בשמחה אם המדינה הייתה מציעה לממן את זה, וכך הוא שומע גם מהמעט לקוחות שבאים לעשות אצלו קניות. במינימרקט עצמו אין מרחב מוגן וכך יצא שמספר פעמים רץ יחד עם הלקוחות שלו למקלט שנמצא בהמשך הרחוב. "הרבה אנשים מדברים על פינוי", הוא אומר, "אני הייתי מתפנה, למרות שהמשמעות היא סגירת המינימרקט בזמן שהמדינה לא מציעה פיצויים על עסקים. במילא למינימרקט לא מגיעים אנשים. אנשים פוחדים, וכשהם מגיעים לקנות זה בשביל לקנות מעט דברים נחוצים עבורם - סיגריות, לחם, מוצרי חלב ואז מיד הולכים, כדי לא להיות חשופים. ביום ראשון סגרתי בחמש וחצי, כי אין אנשים ואני רוצה לשמור על החיים שלי".

לדבריו, "כאן זה שונה מאזורים אחרים בארץ. אנשים בלילה לא ישנים. ילדים בטראומה, ההורים בטראומה. הורים היסטריים מקרינים את זה על ילדים. הפגזות, צעקות, ירידה מהירה למקלט, זה לא פשוט. היה יום שראיתי את הנכדים שלי רצים אלי לבית, כי יש לי מקלט, תוך שהם שמים את הידיים שלהם על הראש. זה עושה רע". 

מ', בעל עסק סיטונאי שמעדיף לא להזדהות בשמו, מספר גם הוא על ירידה בהיקף המכירות. אולם לטענתו הוא לא יעזוב את קריית שמונה גם אם יממנו לו פינוי, וזאת מסיבות כלכליות. "המלחמה הזו תפסה אותי בתקופת שיקום", הוא אומר, "כשלא הייתי כאן המון סחורה הפכה פגת תוקף, התחלתי עכשיו גם לשפץ. העסק צריך להמשיך לעבוד כדי לעמוד מחדש על הרגליים. לדבריו, באזעקות הוא נשאר בחנות כי המיגונית שיש ברחוב רחוקה מדי לעומת זמן ההתראה. "שמו לנו מיגונית רחוקה, 100 מטר, עם זמן ההתראה עדיף כבר להישאר בחנות. בפעם הקודמת הפינוי גם עלה לי במכת עכברים ועכברושים שכרסמו לי את הסחורה בעשרות אלפי שקלים". 

על פי נתוני העירייה, מספר העסקים המורשים בעיר ירד מ-720 ל-470 עוד לפני הסבב הנוכחי, ומ' חושש ממה שיקרה אחריו, שכן גם כך מבין "החוזרים", היו ששהו מעט מאוד בעיר. "בין בעלי העסקים יש כאלו ששוכרים דירות בערים במרכז", הוא מספר. "הם נמצאים כאן בראשון עד חמישי, ובחמישי מניעים את האוטו ונוסעים למרכז. הנשים שלהם פשוט לא היו מוכנות לחזור".

"אני הייתי מתפנה, למרות שהמשמעות היא סגירת המינימרקט בזמן שהמדינה לא מציעה פיצויים על עסקים", אומר יהודה דהן. "במילא למינימרקט לא מגיעים אנשים. ביום ראשון סגרתי בחמש וחצי, כי אין אנשים ואני רוצה לשמור על החיים שלי"

"שמו לנו מיגונית רחוקה, 100 מטר, עם זמן ההתראה עדיף כבר להישאר בחנות", אומר בעל עסק סיטונאי שלא מתכוון לעזוב הפעם. "בפעם הקודמת הפינוי עלה לי במכת עכברים ועכברושים שכרסמו לי את הסחורה בעשרות אלפי שקלים"

התושבים לא מחכים ונוסעים דרומה

בתקופת המלחמה מימנה המדינה במיליארדי שקלים את הפינוי של תושבי הצפון והדרום ובעלי עסקים שנאלצו להתפנות. לפחות לגבי תושבי הצפון, נמתחה ביקורת על ההחלטה, שהתקבלה מיד לאחר השבעה באוקטובר ובצל החשש הכבד מתקיפה קרקעית של חיזבאללה, בטענה שההחלטה הייתה נמהרת מדי, וגרמה לשהייה ממושכת מדי של המפונים מחוץ לבית. בין הטיעונים שעלו, היו שהצעד שידר מסר של חולשה לחיזבאללה ואפשר לו לזרוע הרס רב ביישובים הנטושים. אם לא די בכך, דוח מבקר המדינה שפורסם ממש ערב הסבב הנוכחי עם איראן שהתרחב ללבנון, מתח ביקורת חריפה על אופן ביצוע וניהול הפינוי וקבע, כי "הממשלה וצה"ל כשלו בפינוי התושבים וקליטתם". 

כעת, הקונצנזוס בקרב מקבלי ההחלטות הוא לא לפנות את התושבים בצפון, על-אף שהם נמצאים ראשונים בקו האש. "לא יהיה עוד פינוי יישובים בארץ ישראל", אמר הרמטכ"ל אייל זמיר בשבוע שעבר בתדרוך למפקדים בגבול הצפון. אולם את התושבים ההצהרות הללו משכנעות הרבה פחות. זולת מי שלא חזרו לעיר ונוכח ההסלמה הקשה ספק אם ישובו בעתיד הנראה לעין, מאז שהתחיל הסבב הנוכחי מורגשת בקריית שמונה ובערים השכנות, נדידה של תושבים דרומה. 

אילת היא אחד היעדים הבולטים, כאשר חלק מבקשים לחזור למלונות שבהם שוכנו כמפונים בזמן המלחמה. סמדר בלולו, סוכנת נסיעות המנהלת את סוכנות התיירות "מורן אפרייאט תיירות ונופש", מפרסמת בקבוצות בפייסבוק הצעות לתושבי קריית שמונה ואזורים אחרים בצפון להגיע לאילת. לדבריה, היא מציעה מחירים נוחים משום שסוכנות נסיעות יכולה להציע מחיר לקבוצה, גם אם מישהו מגיע כיחיד. כך, לדבריה, עלות לזוג עם ילד באמצע השבוע עומדת על כ-400 שקל ללילה, מחיר שנחשב נמוך יחסית. 

"הרבה לוקחים ראשון עד חמישי, כי המחירים יותר זולים, ואז הם יכולים להחליט אם לקנות חבילה גם לסוף-שבוע", אומרת סוכנת הנסיעות סמדר בלולו

בשיחה עם שומרים מספרת בלולו כי ביום שני השבוע, עד שבע בערב, כבר סגרה 74 הזמנות. "אני קונה מראש את החדרים במלונות לכן המחיר יותר זול", היא מסבירה. "אני לא מפסידה, אבל גם לא מרוויחה הרבה. ברגעים האלו נמדדים גם בכך שלא מתחזרים. ממה שאני רואה, הרבה לוקחים ראשון עד חמישי, כי המחירים יותר זולים, ואז הם יכולים להחליט אם לקנות חבילה גם לסוף-שבוע". 

גם במטולה שעל הגבול, מתחילה להיות מורגשת תנועה של משפחות דרומה. המושבה מתגוררים כ-450 משפחות, כאשר לדברי ראש המועצה דוד אזולאי, 30 מהן הדרימו. "הן יצאו להתרענן, על חשבונן או אצל חברים וקרובים במקומות כמו יסוד המעלה, ראש פינה, שדה-אליעזר", הוא אומר. "אנחנו קהילה קטנה ומשתדלים לדבר עם כל משפחה ביישוב. אני מעריך שאם המצב הזה ימשיך אי-אפשר יהיה לישון כאן בלילות, יותר משפחות ירדו דרומה". 

כמו הרמטכ"ל גם ראש המועצה אזולאי מבהיר: "אני נגד פינוי מסודר על-ידי המדינה. אבל בגלל המציאות הקשה פה, אנחנו כן מכינים תוכניות להוציא אנשים להתרעננות. רוצים להוציא לכמה ימים את בני הנוער ואת הגיל השלישי באמצעות גיוס תרומות. השר וסרלאוף (משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי) הבטיח לעזור מכיוון שמדובר בסיפור של חוסן. אני מקווה שבממשלה יבינו שאם המצב יימשך ככה, המדינה תהיה צריכה לממן באופן מלא ימי התרעננות לתושבים בקו העימות". 

"אני מעריך שאם המצב הזה ימשיך אי-אפשר יהיה לישון כאן בלילות, יותר משפחות ירדו דרומה"

לפי בירור שערך שומרים, משרד הנגב והגליל יעביר תקציב המיועד להתרעננות תושבים, גם עבור קריית-שמונה ושלומי. מלשכת השר יצחק וסרלאוף נמסר: ״בעקבות החלטת ממשלה (מספר 3264) במסגרתה חולקה אחריות משרדי הממשלה במרחב העירוני בשנה האחרונה, ולאחר שקיים השר שיח עם הרשויות, עלה הצורך לתקצוב ימי הפוגה שתארגן הרשות. משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי נרתם לכך ובאמצעות מנהלת תנופה תקצב באופן מיידי את כלל הרשויות שתחת אחריותו במסגרת החלטת ממשלה זו״.

עד שזה יקרה, מה שמעלה את חמתם של ראשי היישובים הם הנחיות פיקוד העורף ביישובי קו העימות שזהות לאלה של כלל המדינה. כלומר כאלו שמאפשרות תפקוד של עסקים הנמצאים ליד מרחב מוגן. זאת למרות שבצפון זמן ההתראה נמוך בהרבה, עד כדי לא קיים, לעומת מרכז הארץ, ולמעשה היה הרבה יותר הגיוני להנחות שהעסקים ייסגרו. ההגיון הכלכלי מבחינת הממשלה הוא שכל עוד ההנחיות הן כאלו, לא צריך לפצות את בעלי העסקים על ימים שבהם לפחות מבחינה רשמית היה אפשר לפתוח את העסק. האם זה ישתנה? השבוע צוטט שר האוצר סמוטריץ' אומר, כי אנשי קו העימות (עד תשעה קילומטרים מהגבול) יקבלו "פיצוי מלא".

"סוגיית הפינוי לא עומדת על הפרק", אומר השר אלקין. "עם זאת, יש מחשבה על פינוי קשישים ומוגבלים. זו החלטה שהמדינה צריכה לקבל בצורה מסודרת ולהחליט על מימון מהכספים המיועדים למלחמה. לדעתי זה דבר שחשוב לעשות"

"כולם כאן היו שמחים להתפנות"

כמו בקריית שמונה, בשלומי שבגליל המערבי, יש לא מעט תושבים ששמחים היו להתפנות. למעשה, כפי שאומר נ', תושב ותיק ופעיל ציבורית ביישוב, "כולם כאן היו שמחים להתפנות, אם היו מממנים להם את זה". מבירור שערך שומרים עולה כי בשלומי יש כ-800 משפחות ללא מרחב מוגן בביתן. כמו במקרה של קריית שמונה, אמנם יש להן מקלט ברחוב להגיע אליו, אך בהינתן שזמן ההתראה כל כך קצר הם מופקרים הלכה למעשה. זה היה המצב בעוטף עזה עד שנת 2010, אז בעקבות החלטת ממשלה, המדינה מיגנה את כל הבתים בטווח של אפס עד שבעה קילומטרים. בינתיים, בצפון המצב הוא שונה וישנם בתים שעל-אף קרבתם לגבול, אין בהם מרחב מוגן.

ענבר בן הרוש המתגוררת בבית לא ממוגן, החליטה בשבוע שעבר לנדוד דרומה. היא, בעלה, שני ילדיהם המתבגרים, הכלבה והחתול הצטופפו באוטו ונסעו שלוש שעות לקיבוץ ניר-יצחק שבעוטף עזה. היא נענתה לקריאתו של חבר הקיבוץ מריו קייזמן, שהזמין את המשפחה להתארח אצלו בקיבוץ. 

ענבר ומשפחה פגשו את קייזמן במלון בירושלים בזמן שהיו מפונים יחד אחרי השבעה באוקטובר. "הקיבוץ שלו פונה לאילת ולקיבוץ אילות", מספרת בן הרוש. "הוא לא נהנה שם מהחום של המדבר והחליט לבוא לבד לירושלים. היינו המשפחה היחידה במלון שהתייחסה אליו בכלל, בילינו איתו בשבתות וחגים וככה התיידדנו, למרות שהוא בן שמונים פלוס ואני השבוע חגגתי יום הולדת 44". 

"אני באתי לכאן כי בשלומי הלכתי למקלט בכל אזעקה, ולא היה לי מספיק זמן להגיע. פעם אחת ממש ראיתי יירוטים מעלי בזמן שאני ברחוב"

בניר-יצחק שעל גדר רצועת עזה היא מרגישה בטוחה יותר, אבל שומעת מהחברות שנשארו בשלומי על המציאות בבית. "החברות מספרות על לחץ אטומי. כל הזמן ריצה לממ"דים ולמקלטים. קשה מאוד ומתיש. אני באתי לכאן כי בשלומי הלכתי למקלט בכל אזעקה, ולא היה לי מספיק זמן להגיע. פעם אחת ממש ראיתי יירוטים מעלי בזמן שאני ברחוב. לדעתי, המדינה צריכה לממן פינוי של אנשים במצב שלנו, ואם לא את כולם, לפחות את הקשישים והמוגבלים. זו דרישה הכי לגיטימית שיש בזמן של מלחמה שעלולה להימשך שבועות".

בן הרוש מספרת כי גם היא נפגעת כלכלית מהמלחמה. היא עובדת כפדיקוריסטית רפואית ובדרך כלל מקבלת לקוחות מהבית. אלא שבהיעדר מרחב מוגן בביתה, היא לא יכולה לקבל לקוחות, ומכיוון שמדובר בעסק חדש שנפתח רק אחרי שחזרו מהפינוי, היא יודעת גם שלא תוכל לקבל פיצויים מהמדינה. אין לה "הפסדים" להראות מהשנה הקודמת. "בשלומי יש את הפחד של הטילים וגם חששות של הפרנסה", היא משתפת. "יש מחשבות על עזיבה. היו גם בסבב הקודם. אני מאוד אוהבת את הגליל המערבי, אבל אני לא יודעת אם נישאר בשלומי או נעבור למקום אחר בגליל. חוזה השכירות שלנו מסתיים בעוד יותר משנה, עד אז נחליט". 

"בשלומי יש את הפחד של הטילים וגם חששות של הפרנסה. יש מחשבות על עזיבה. היו גם בסבב הקודם"

מעבר לבעיית הביטחון המיידית בן הרוש משקפת בדבריה את הבעיה הגדולה יותר. האם, אחרי הסבב הזה, אנשים בכלל ירצו לחזור ולגור בקו העימות? לדברי השר במשרד האוצר זאב אלקין, הממונה על מנהלת תנופה הפועלת בצפון הארץ (לצד תקומה שבדרום), בימים אלו הם שוקדים על הכנת הצעת החלטה ממשלה, כדי שתאושר לפני פסח , להזרים חמישה מיליארד שקלים לגליל, ועוד החלטת ממשלה אחרת, שתזרים 700 מיליון שקלים לגולן. 

מדובר בהשלמת מהלך שהחל לפני המלחמה, של תקציב כולל בסך של כ-12 מיליארד שקל ליישובים שנמצאים עד תשעה קילומטרים מהגבול, כפי שהציג אלקין בוועדת הכספים כשבוע לפני שפרצה המלחמה הנוכחית. בין היתר, הכספים מיועדים לפרויקטים של התחדשות עירונית ועידוד הבאת אוכלוסייה לקו העימות, כשהמטרה היא בתוך עשור להביא לאזור כמאה אלף תושבים חדשים. 

מה בין זה ובין המציאות בשטח? אלקין מודע לכך שההחלטות של האנשים לגבי הישארות תלויות במצב הביטחוני שיהיה אחרי המלחמה. "השיקול הביטחוני הוא לא בשליטה שלנו, כמנהלת תנופה, ואנחנו לא יכולים לקבל החלטות בשביל אנשים", הוא אומר לשומרים. "אבל אנחנו כן יכולים לייצר תנאים בתחומים של דיור, תמריצים כלכליים, מקומות תעסוקה ואיכות השירותים שיגרמו לאנשים להישאר ולאנשים חדשים לבוא". 

לדברי אלקין, בשיחות שהוא ואביעד פרידמן, מנכ"ל מנהלת תנופה, ערכו עם ראשי הרשויות בקו העימות, החזית הייתה אחידה - התנגדות לפינוי. "ראשי הרשויות מתנגדים לכך נחרצות, וזו גם לא המלצה של צה"ל. לכן, סוגיית הפינוי לא עומדת על הפרק. עם זאת, יש מחשבה על פינוי קשישים ומוגבלים, שאין להם ממ"דים בבית ומתקשים בהליכה למרחבים המוגנים. עוד לא הצלחנו לפצח את זה, זו החלטה שהמדינה צריכה לקבל בצורה מסודרת ולהחליט על מימון מהכספים המיועדים למלחמה. לדעתי זה דבר שחשוב לעשות". 

שומרים פנה לתגובת פיקוד העורף לטענות העולות בנוגע להנחיות האחידות בכל הארץ, וכן בשאילתה האם ימליצו על פינוי/התרעננות לתושבים. התגובה טרם התקבלה.

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים‍