למרות מתקפות הטילים הקטלניות, עשרות משפחות מהכפרים הלא מוכרים בנגב נותרות ללא מיגון. המדינה לא הציבה מיגוניות באזור, ולעתים הורסת את האמצעים המאולתרים שהציבו התושבים. פאדי ולידי, תושב כפר אלסר, הרס את ביתו בעצמו מחשש לקנס: "הרסתי את הבית שלי לפני שלושה שבועות. כשהכוחות הגיעו, הם לא ראו את הבית – אז הם הרסו את המכולות ששימשו אותנו כמקלטים מאז תחילת המלחמה עם עזה. כל השכונה ירדה לשם באזעקות".

כעת, גם המכולות אינן. "אנחנו לא יודעים מה לעשות. לבית הספר הכי קרוב (שבו מקלט. פ״א) צריך ללכת חצי שעה. ברכב אין מקום לכולם, אי אפשר לקחת 8 ילדים יחד". לדבריו, באותו יום נהרסו 22 בתים.

גם בכפרים אחרים מנסים התושבים לאלתר פתרונות. אחמד אבו גנימה, שגר ביישוב סמוך לכביש 25, ביקש מיגונית מראש מועצת נווה מדבר – ונענה בשלילה. "אז לקחתי מיניבוס תקול מהמוסך שעבדתי בו. הבאתי מחפר, חפרנו בור והכנסנו אותו פנימה. עשינו ממנו מקלט. זה לא בטיחותי, אבל זה מה שיש".

המיניבוס הזה, הוא מסביר, לא מספיק לכל המשפחה, וגם כשעושים שימוש יש חשש מתמיד מקריסת גג בשל משקל האדמה.  "כשיש אזעקה, אנחנו נוסעים לגשר שמתחת לכביש 25. שם יש יותר מקום. לפעמים מספיקים להגיע לפני הירי, ולפעמים לא. וגם כשמגיעים – צפוף מאוד". תשתיות בסיסיות שהביאו תושבים ביוזמתם נהרסות גם הן. אלגנאמי עיד מספר כי הביא צינורות ביוב לכפר, אך כוחות ההריסה ניסו להרוס גם אותם. "הרסו חלק מהם, לא את הכול".

יותר מ-100 אלף תושבים חיים כיום בכפרים בלתי מוכרים בנגב – כולם אזרחים ישראלים. הם אינם מחוברים לתשתיות בסיסיות כמו מים או חשמל, אך גם ההגנה הפיזית נמנעת מהם. המדינה לא מציבה עבורם מיגוניות

"כיסו את המיגונית בחול ועזבו"

איברהים אבו הלייל, תושב כפר אום מתנאן, השקיע כ-4,000 שקלים ברכישת צינור בטון גדול כדי להקים מיגונית מאולתרת באדמה. "היא בקושי מכילה שבעה-שמונה אנשים. אחרי 7 באוקטובר הם באו להרוס את הבתים. ניסו להרוס גם את המיגונית, עקרו את כל העצים, אבל לא הצליחו – אז כיסו אותה בעוד חול ועזבו. היום אין לנו שום מיגונית״.

יותר מ-100 אלף תושבים חיים כיום בכפרים בלתי מוכרים בנגב – כולם אזרחים ישראלים. הם אינם מחוברים לתשתיות בסיסיות כמו מים או חשמל, אך גם ההגנה הפיזית נמנעת מהם. לרובם, כ-85 אלף מהם, המדינה לא מציבה עבורם מיגוניות, ובמקרים רבים אף מונעת מהם להציב כאלו בעצמם, מחשש שייחשבו לבנייה בלתי חוקית.

בינתיים, ולידי והילדים שלו נוסעים חצי שעה כדי להתמגן, משפחתו של אבו גנימה רצה בכל אזעקה לגשר מתחת לכביש. ולמי שגר בכפר בלתי מוכר – לא נותר לאן לברוח, חוץ מהאדמה.

מרמ"י לא התקבלה תגובה עד מועד פרסום הכתבה.