רינת לוי, 26, הייתה בשירות הצבאי מ"פ בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף. היא השתחררה משירות הקבע בשנת 2024 אבל מיד המשיכה למילואים, בסבבים שונים שנמשכו עד לפני מספר שבועות. היא גדלה בקצרין בבית דתי-לאומי, אותו היא מגדירה כ"בית מלא ציונות וערכים". "מאז ומעולם ידעתי שאני אתגייס לצבא ואהיה קצינה", היא אומרת בשיחה עם שומרים. לדבריה, הבחירה בשירות הצבאי נעשתה למרות תגובות לא חיוביות שקיבלה מסביבתה - מהאולפנה ועד לבני המשפחה: "ההורים שלי היו מאוד שמחים שהייתי עושה שירות לאומי. הם היו מודאגים מאמירות שנשמעו במגזר הדתי-לאומי, כגון 'זה יפגע לך ברחם' או 'אף אחד לא ירצה להתחתן איתך'. האחים שלי דאגו להגיד לי שאני אהיה 'בחורילה'. היום אני יודעת שהכל שטויות והפחדות מיותרות".

גם "באזרחות" לוי לא התרחקה מההווי הצבאי. היא משמשת מדריכת כושר קרבי לנערות דתיות לפני צבא, ולדבריה, "כשבאות אליי כיום בנות מבית דתי להתאמן בכושר קרבי, אני רואה את הבורות שיש אצלן. הן לא יודעות איך הדברים עובדים וזה מבאס. יש דיסוננס בין כמות הערכים שמזריקים לך לוורידים, ובין הבחירות שאת צריכה לעשות בסוף. כשבנות אולפנה אומרות לי 'ייפול לי הרחם' - אני מראה להם את כרס ההריון היפה שלי. זו הכרס שהסתובבתי איתה בשירות המילואים האחרון שלי. ההורים שלי הפכו להיות גאים עם הזמן. זה חשוב, מי לא רוצה את התמיכה של ההורים שלו והסביבה". 

לוי היא חלק מקהילת הלוחמות של פורום דבורה לקידום נשים בתחומי מדיניות חוץ וביטחון - קהילה הפועלת כדי לייצר רשת תמיכה ללוחמות בצה"ל. לדברי לוי, באולפנה בצפון שבו למדה, עודדו הליכה לשירות לאומי ואף קיימו בבית-הספר ימי היכרות עם מקומות שונים שבהם אפשר לבצע אותו. בנוסף לכך, לדבריה, באולפנה היו דואגים לחתום בשם הבנות על הצהרת פטור משירות צבאי מטעמי דת. כעת הדברים קצת השתנו, אבל לא במהות. בשבוע שעבר, דיברנו איתה ביום שבו יצאו אוטובוסים מאורגנים מהאולפנה שבה למדה לבית-הדין הרבני, שם תלמידות האולפנה חתמו בעצמן על הצהרת הפטור. 

"כשבנות אולפנה אומרות לי 'ייפול לי הרחם' - אני מראה להם את כרס ההריון היפה שלי. זו הכרס שהסתובבתי איתה בשירות המילואים האחרון שלי"

זו לא האולפנה היחידה שבה החתימה על הצהרת הפטור נעשית באופן מרוכז. גלית ישמח-משה, אם לשתי בנות ששירתו בצבא מספרת לשומרים שגם באולפנה שבה הבנות שלה למדו, הייתה הכוונה מפורשת לשירות לאומי ולא לשירות הצבאי. "את הבנות שלי לא הסיעו, אבל דאגו לרב שבא לבית-ספר, והחתים את כולן במרוכז. הבת שלי באותו היום לא הייתה בבית-ספר, אז דאגו לשלוח אותה למקום אחר כדי שתחתום", היא מספרת. "בכלל, כל האווירה בבית-הספר היא של שירות לאומי. בסוף י"ב יש מפה ענקית שבה כל אחד צריכה לנעוץ נעץ על המקום שבו היא משרתת בשירות לאומי. מי שמתגייסת לצבא לא יכולה לשים נעץ, כי היא עוד לא יודעת איפה תשרת. מעבר לזה, חלק מצוות המורים והמורות אמרו לבנות שלי על הצבא - 'זה לא צנוע', 'זה לא לבנות'. התחושה הייתה שלא מכבדים את הרצון שלהן, כשהן אמרו שהן הולכות לצבא. עם זאת, דווקא רב האולפנה תמך בהן ואמר להן שאם יצטרכו עזרה בעת השירות הצבאי, הוא יהיה שם בשבילן". 

הרב אוהד טהרלב, ראש מדרשת לינדנבאום בירושלים ומי שהקים את הארגון מאמינות במדים, הנותן שירותי ייעוץ והכוונה לבנות דתיות שרוצות להתגייס, מכיר היטב את המסרים שעליהם מדברות רינת לוי וגלית ישמח-משה. בראיון שהעניק לאחרונה לפודקאסט "משרתות באמונה" של עמותת אלומה אמר, כי "שאלת גיוס הבנות לצבא היא לא שאלה הלכתית אלא חינוכית-רוחנית. הכנות היא ערך מאוד חשוב בעולם הדתי. מבחינת כנות, בת יכולה לשרת בצבא. יש מקומות טובים מאוד בצבא ויש מקומות מאתגרים. ככה גם בשירות הלאומי. לכן, השאלה היא מי את ומה את עושה. אבל להגיד שבת לא מסוגלת? בת מסוגלת להתמודד עם כל דבר". 

באותו ראיון הוסיף הרב טהרלב: "אני אומר בכאב רב, יש בנות שהולכות להצהיר, כי הן לא התקבלו לתפקיד מסוים. זה לעשות שקר מבחינה דתית. זה שראשי האולפנות מעלים על אוטובוסים בנות שילכו להצהיר, הם גם מחנכים לשקר. הם אומרים - אסור ללכת, אבל זה לא נכון. אנחנו יודעים שיש פתרונות (במסגרת השירות הצבאי, ש"ש). אין סיבה שהיום בת תלך להצהיר". 

"חלק מצוות המורים והמורות אמרו לבנות שלי על הצבא - 'זה לא צנוע', 'זה לא לבנות'. התחושה הייתה שלא מכבדים את הרצון שלהן. עם זאת, דווקא רב האולפנה תמך בהן", אומרת גלית ישמח-משה, אם לשתי בנות ששירתו בצבא

מתגייסות יותר, לוחמות יותר

רגע לפני פרוץ סבב הלחימה האחרון עם איראן וחיזבאללה לפני כחודשיים, סוגיית שירות הנשים בצה"ל הייתה אחת הבוערת ביותר על סדר היום הציבורי, כפי שנסקר בהרחבה גם בשומרים. הקמפיין מצד חוגים חרדלים (חרדי-לאומי) התמקד אז בעיקר בשאלת שירות נשים ביחידות קרביות בהקשר של החשש לערבוב בין נשים לגברים בשדה הלחימה, כאשר "החשש" התורן היה מפיילוט גיוס נשים לשריון המתמרן - אף שהנושא לא עמד על הפרק ועתיד להיות רק בנובמבר. בשבוע שעבר התכנסו רבנים המתנגדים לפיילוט המתוכנן בשריון, כפי שפורסם ב-ynet. הרמטכ"ל אייל זמיר מצדו הבהיר השבוע, כי "לא תהיה הדרת נשים בצה"ל. שילובן הוא ערכי, שוויוני ומהווה צורך מבצעי".

בהינתן שהפיילוט מתוכנן כאמור רק לסוף השנה, הסיבה האמיתית לקמפיין והעיתוי שלו, כך נראה, היה ניצול הדיון הציבורי על חוק הגיוס לחרדים, כדי לחדד עמדות הנוגעות לשירות נשים בצה"ל. בין היתר בכל הנוגע לצניעות - לאחרונה היו מספר שערוריות הנוגעות לפגיעה בזכויות החיילות החילוניות בכל הקשור ללבוש או עונשים מחמירים מדי, כמו עונש המאסר שניתן ללוחמות מג"ב שעשו מנגל בשבת.

מה שמארגני הקמפיין פחות העדיפו לדבר עליו הוא העלייה החדה בגיוס בנות לצה"ל, גם בקרב בנות דתית. הנתונים האחרונים הזמינים מראים שלפחות 40% מבוגרות זרם החינוך הממלכתי-דתי (חמ"ד) בוחרות להתגייס לשירות צבאי ולא להצהיר על פטור מטעמי דת. אולם השיעור האמיתי ככל הנראה גבוה מכך ונע סביב ה-50% כיום, שכן אלו נתונים מלפני שנתיים שעדיין לא שיקללו במלואם את המוטיבציה לשרת בעקבות מלחמת השבעה באוקטובר. 

כאשר מוסיפים לכך את העלייה בביקוש לשירות קרבי בקרב בנות דתיות, ואת הגידול בקרב בנות שמאז הטבח, מבקשות לבטל את הפטור שניתן להן מטעמי דת, אפשר להבין את הפאניקה האוחזת בקרב ראשי הזרם החרדלי. האמירה המפורסמת ביותר בהקשר זה היא של הרב יגאל לוינשטיין, מראשי מכינת עלי, שב-2017 פורסמו דבריו על גיוס בנות לצה"ל - "שיגעו לנו את הבנות, הן לא יהיו יהודיות". רוח זו המשיכה לנשוב בעוצמות כאלו ואחרות בחוגים חרדליים, אך בשנה האחרונה התגברה הרבה יותר. כך, למשל, היו מספר מכתבים של רבנים היוצאים נגד שירות נשים בצה"ל, ומנסים ללחוץ על הצבא שלא לגייס נשים או לפחות שלא ליחידות קרביות. 

"אנחנו אומרות - זה אפשרי להיות חיילת בצה"ל. הם אומרים - על גופתנו שבנות החינוך הממלכתי-דתי יתגייסו. אז ברור שאני סדין אדום"

גם העמדה הרשמית של זרם החינוך הממלכתי-דתי היא כזאת המעודדת העדפה לשירות לאומי לנשים, כאשר עמותות כמו אלומה, שהוזכרה קודם לכן, לא מתקבלות בעין יפה. "על אף הגידול המשמעותי של השנתיים האחרונות, מדיניות החינוך הממלכתי-דתי לא משתנה", אומרת הדס יונתן, מנהלת תוכנית "משרתות באמונה" בעמותת אלומה. "אנחנו אומרות - זה אפשרי להיות חיילת בצה"ל. הם אומרים - על גופתנו שבנות החינוך הממלכתי-דתי יתגייסו. אז ברור שאני סדין אדום". 

לדברי אחד מראשי המכינות הקדם צבאיות התורניות, בשיח הציבורי, רבני הזרם החרדלי מדגישים סוגיות של שירות משותף, כמו החשש הבריאותי או חשש מפני שירות של נשים וגברים ביחד באותו הטנק (דבר שלא באמת קיים). אבל למעשה מתנגדים באופן קטגורי לשירות נשים בצבא. "הם בכוונה משתמשים בנרטיב של לוחמה וקרביות, כי הם יודעים שיותר אנשים יתפסו לזה", הוא אומר. "הסיפור האמיתי הוא עצם גיוס הבנות לצה"ל. זו התנגדות מהותית". 

לדברי עו"ד יאיר נהוראי, מחבר הספר "המהפכה השלישית", הפעיל נגד השפעות הזרם החרדלי על החברה הישראלית, "מה שאתה שומע עכשיו זה מסרים שיש בחוגים האלו עשרות שנים אחורה. זה מה שמלמדים אותם במכינות קדם צבאיות משיחיות. לזה הם מחנכים את החיילים שלהם, שאחר-כך תופסים עמדות מפתח בצבא. זה עניין הרבה יותר עמוק מאשר שיח כזה או אחר בערוץ 14, כי זה משפיע על מה שקורה בתוך הצבא". 

"מגיעות לכאן בנות של רבנים" 

את השינויים בקרב בנות דתיות אפשר לראות היטב במכינות הקדם צבאיות, עם עלייה חדה בביקוש אליהן מאז טבח השבעה באוקטובר. לא רק במכינות המעורבות, הרגילות, אלא גם במספר קטן של מכינות ספציפיות לבנות דתיות. אל מכינת לפידות, לדוגמה, ניסו בשנה החולפת להתקבל כ-1,200 בנות דתיות, ל-60 מקומות פנויים בלבד. לדברי ניר יהודה, ראש המכינה, הביקוש בדרך-כלל נע בין 400 ל-600 בנות. "השנה זה היה משהו מטורף", הוא אומר בשיחה עם שומרים. "אני מניח שזה לא בהכרח קשור למכינה שלי, שהיא מבוקשת, אלא מגמה כללית יותר. יש פה תופעה, שינוי מאוד דרמטי, שקשור למוטיבציה של הבנות הדתיות לשרת בצה"ל. אני רואה שאצלי השינוי הוא לא רק בכמות, אלא גם באיכות. מגיעות לכאן בנות אולפנה שנחשבות שמרניות, בנות של רבנים, שלאחר מכן משרתות בתפקידים איכותיים בצה"ל". 

מכינה אחרת שגם בה הביקוש גבוהה מאוד בשנתיים האחרונות, היא מכינת צהלי על-שם הנווטת הדתיה תמר אריאל ז"ל. מדובר במכינה המעודדת בנות "מלכתחילה" לשרת בצבא, לעומת מכינת לפידות שנחשבת מכינת "בדיעבד" - כלומר, לא נוקטת עמדה ביחס לשירות, אך מסייעת למי שהחליטה על כך. בוגרות צהלי נחשבות לכאלו שיותר הולכות לתפקידים קרביים, ובמלחמה היו עמוק בשדה הקרב כתף אל כתף לצד לוחמים בנים. 

"השנה זה היה משהו מטורף", אומר ניר יהודה, ראש מכינת לפידות. "יש פה תופעה, שינוי מאוד דרמטי, שקשור למוטיבציה של הבנות הדתיות לשרת בצה"ל"

מבחינת א', המשרתת כלוחמת בחיל הגנת הגבולות וחברה בקהילת הלוחמות של פורום דבורה, הקרביות הוא מה שמשך אותה. בתפקידה, על קו התפר ביהודה ושומרון, היא זוכה לעשות סיורי בט"ש לצד פעילות התקפית כמו ליווי מעצרי שב"כ. כל זה, בלי לפגוע ברמת הדתיות שלה. "אני נמצאת במקום שמאוד מכבדים אותי בכל הנוגע לדת ושמירת מצוות", היא אומרת לשומרים. "פעם בשבוע גם יש אופציה לימי עיון ושיעורי תורה. דואגים לכל מה שצריך. אני רואה את הפרסומים שמתנגדים לשירות לוחמות, אבל זה לא פוגע בי, כי אני מכירה את המציאות בשטח. רוב הפלוגה שלי הן בנות, ואין הבדל בינן לבין בנים. יש סרגל מאמצים בהכשרה, ומי שעובר את ההכשרה, הוא לוחם או לוחמת לכל דבר. זה לא בשמיים, צריך פשוט לעשות את מה שצריך". 

א' מבהירה, כי "ביקורת כזו או אחרת בטלוויזיה זה לא מה שיעצור אותנו. לכן, אם צעירה דתייה מתבלטת ותשאל אותי מה לעשות, אני אגיד לה ששירות קרבי זה דבר מאוד אינטנסיבי, לא רואים הרבה את הבית - ואחרי כל זה, זו חוויה לכל החיים שיש בה הרבה מאוד סיפוק". 

"אני רואה את הפרסומים שמתנגדים לשירות לוחמות, אבל זה לא פוגע בי, כי אני מכירה את המציאות בשטח", אומרת א', המשרתת כלוחמת בחיל הגנת הגבולות. "מי שעובר את ההכשרה, הוא לוחם או לוחמת לכל דבר. זה לא בשמיים"

"הצבא נמצא כאן בין הפטיש לסדן"

אחת הבעיות עמן מתמודדים במכינות בכלל, ובדתיות בפרט, הוא מספר התקנים המצומצם. מנתונים שהציג מרכז המידע והמחקר של הכנסת בינואר האחרון, עולה שאצל הבנים הדתיים היו 1,515 תקנים במכינות התורניות, בעוד שאצל הבנות במכינות התורניות 205 בלבד. במכינות הכלליות, לבנות דווקא יש יותר תקנים - 1,840 לעומת 1,507 לבנים. הדבר כמובן גם משפיע על תקצוב המכינות (המגיע ממשרדי הביטחון וההתיישבות - בראשות שרי הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק), שנקבע לפי מספר החניכים בכל מכינה. 

"בעיית התקנים אצל בנות דתיות היא מהותית", אומר בכיר לשעבר במועצת המכינות הקדם-צבאיות. "צהלי ולפידות, המקומות המתאימים לבת דתיה, בתת-תקנים. במשרד הביטחון לא מגדלים את התקנים. אני לא יודע אם זה מלחץ של הרבנים, אבל אני בטוח שהרבנים לא לוחצים שיגדילו את התקנים האלו". 

"זה באמת כאב ראש בשביל הצבא, כי הוא רוצה את החיילים הדתיים והרבנים שמתנגדים לשירות בנות מאוד דומיננטים", אומר מנהל מכינה. "מצד שני, מי שבפועל נמצא בשטח, מכיר בתרומה הגדולה של החיילות בהכול - ושל החיילות הדתיות בפרט. הצבא נמצא כאן בין הפטיש לסדן. בזמן מלחמה אולי יש דברים שעוצמים עיניים לגביהם, אבל בשגרה זה הופך להיות יותר מסובך". 

כל זה קורה כאשר למשרד הביטחון יש מדיניות בנושא, גם אם הוא לא מתהדר בה בפומבי. כך, בדוח חופש המידע השנתי של משרד הביטחון יש פרק המוקדש לאגף החברתי-ביטחוני הממונה על המכינות הקדם-צבאיות. בדוח 2023 נכתב, כי דרוש ב-2024, "מאמץ להגדלת פוטנציאל הגיוס בקרב: חרדים, בנות דתיות, יהדות התפוצות, בדואים, מוסלמים ונוצרים". אותו נוסח בדיוק מופיע גם בדוח של 2024 לגבי הצורך בשנת 2025. בדוחות קודמים, של 2022 ושל 2021, הנוסח אינו מופיע - מה שאולי מלמד על הגדלת פוטנציאל הגיוס כנגזרת של המלחמה והצורך בכוח-אדם. 

האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון הוא גם זה שאחראי לקיום סדנאות הכנה לצה"ל בתיכונים ומפגשים של תלמידי י"א-י"ב עם "חיילים לוחמים וחיילות לוחמות, מפקדים ומפקדות בבתי הספר", לשון הדוח. יחד עם זאת, על-אף שבאופן רשמי יש מאמץ להגדיל את הגיוס בקרב בנות דתיות, קציני וקצינות צה"ל לא נכנסים לאולפנות ולמוסדות חינוך דתיים אחרים לבנות, וסדנאות הכנה לצה"ל אינן מתקיימות שם.

אבל לא רק הצבא לא נכנס. גם עמותות שמעודדות שירות בנות דתיות לצה"ל, מתקשות להופיע בפני תלמידות בבתי-ספר של החינוך הממלכתי-דתי. בעקבות עתירה לבג"ץ שהגיש לפני מספר שנים עו"ד אמנון לורך, קבע משרד החינוך מבחנים לתקצוב סדנאות הכנה גם לתלמידות במוסדות החמ"ד, במסגרת תקנה תקציבית ייעודית בהיקף של כ־11 מיליון שקל בשנה. עם זאת, ניתוח של שומרים מעלה כי בפועל, גם כיום מרבית התקציב מופנה לפעילות במוסדות לבנים, בעוד חלק קטן יותר מגיע למוסדות לבנות. מכיוון שמדובר ב"עידוד שירות", הרי שחלק מהתקציבים מופנים לעידוד שירות לאומי. 

כך או כך, מאז המהלך הזה מקבלת עמותת אלומה מדי שנה כחצי מיליון שקלים לקיום סדנאות אלו, אולם היא עדיין לא נכנסת לכל בתי-הספר אלא רק למחציתם בלבד, כך לדברי הדס יונתן מ"משרתות באמונה" בעמותה. אלומה מקיימת מדי שנה גם כנס בשם "בת חיל" בשיתוף משרד הביטחון, שאליו יכולות להגיע בנות דתיות כדי לקבל מידע על השירות בצבא. בנוסף, שלוש פעמים בשנה מתקיימים "ימי שיא" שבהם בנות דתיות מגיעות לבסיסים ומודרכות כחניכות גדנ"ע מחיילות בצה"ל. 

"במשרד הביטחון לא מגדלים את התקנים", אומר בכיר לשעבר במועצת המכינות הקדם-צבאיות. "אני לא יודע אם זה מלחץ של הרבנים, אבל אני בטוח שהרבנים לא לוחצים שיגדילו את התקנים האלו"

"תמרור אין כניסה אומר, אתה יכול להיכנס במקום אחר"

על-אף העמדה הרשמית הנוקשה של החינוך הממלכתי-דתי, נראה שלא כל בתי-הספר הדתיים מתנהלים באופן אחיד בכל הנוגע ליחס לשירות בנות דתיות בצבא. בציבור הדתי-לאומי יש שלוש רשתות חינוך מובילות - אמי"ת, בני-עקיבא וצבי"ה. בני-עקיבא וצבי"ה נחשבות למקומות השמרניים יותר, ובמיוחד צבי"ה הנחשבת לרשת המקורבת לזרם החרדלי. בחודש פברואר התראיין הרב איתן אייזמן, מייסד רשת נעם-צבי"ה לפודקאסט של ערוץ 7 ואמר, כי "גיוס בנות זו בעיה ערכית ומוסרית. הצבא לא בנוי כרגע שבנות תשרתנה בצבא. נושא הצניעות עדיין צריך תיקון. אנחנו לא יכולים לתת לבנות להסתובב במקומות שהם לא מספיק מוגנים". 

יונה גודמן, המנהל החינוכי של רשת בני-עקיבא, הביע עמדה נוקשה פחות בראיון לפודקאסט משרתות באמונה שעלה לאחרונה. "ברשת בני עקיבא פחות מתלהבים מהעניין", הוא אמר, "אבל הבנות עושות מה שהן רוצות. לכן המסר הוא מורכב. אנחנו כנקודת מוצא מעדיפים שירות לאומי, אבל מי שהולכת לצבא חובתנו וזכותנו ללוות". באותו הראיון הוסיף גודמן ש-27% מבוגרות רשת בני-עקיבא מתגייסות לצה"ל. 

אמי"ת נחשבת רשת ליברלית יותר ושם כן יש אולפנות שאף מעודדות בנות שרוצות להתגייס לצה"ל. כך למשל, באולפנת ישורון שבפתח תקווה, נעשה יום של "צו אחוד", בדומה לבתי-ספר אחרים שבהם כיתה שלמה הולכת יחד לבקו"ם, לצו הראשון. "מה שקורה בבתי-הספר תלוי במנהלת של בית-הספר, אם היא בעד או נגד, שזה במידה רבה גם תלוי בהורים", אומרת נירית לייבוביץ', לשעבר יו"ר ועד ההורים באולפנת אמ"ית בגבעת שמואל. "בגבעת שמואל ההורים בעד ואלומה נכנסת באופן גלוי, אבל באולפנות אחרות פה באזור, אלומה לא נכנסת כי המנהל שם מתנגד. הבעיה העיקרית היא שהאולפנות שמסרבות להכניס את אלומה, הם ברוב המקרים מוסדות שמרנים יותר והבנות שם מגיעות מחברה יותר סגורה. ואז, כשהן הולכות לצבא, יותר קשה להן, מכיוון שהן לא היו חשופות להרבה מידע לפני".

את פערי המידע מדגימה הדס יונתן מאלומה: "לפי צה"ל, בלומדה שפרסם באתר 'מתגייסים', הכנה טובה יכולה להעלות את הדפ"ר (הדירוג הפסיכוטכני) ב-20 נקודות, זה דבר שמעלה מאוד את מניפת התפקידים. אם מועמדת הפסידה 20 נקודות בדפ"ר, היא משלמת את המחיר, לא מנהלת בית-הספר. הרבה בנות נופלות בראיון האישי, כי הן לא יודעות לבוא מוכנות לזה. בגלל דברים כאלו אנחנו אומרים כמה זה קריטי לקבל הכנה ולדעת לאן את מגיעה. אנחנו מכירים את האתגרים ואת העמדה הרשמית של החמ"ד, אבל אנחנו לא מתייאשים".

"לצערי הרב, החמ"ד עוד לא שינה את דעתו, אבל אנחנו יכולים להגיע לבנות לא רק דרך שערי בית-ספר, אלא דרך בתי-הספר של החיים - העולם הדיגיטלי, הרשתות החברתיות"

"לצערי הרב, החמ"ד עוד לא שינה את דעתו", מוסיף הרב טהרלב, העומד מאחורי "מאמינות במדים". "אבל אנחנו יכולים להגיע לבנות לא רק דרך שערי בית-ספר, אלא דרך בתי-הספר של החיים - העולם הדיגיטלי, הרשתות החברתיות. תמרור אין כניסה אומר, אתה יכול להיכנס במקום אחר, לפחות בחמישה דרכים, בצורה חוקית. אם אתה מאמין בדרך, תמצא דרך להיכנס. אתה לא יכול לעצור". 

טהרלב פועל בשנים האחרונות להקמת מסגרות מגדיות ייעודיות, שבהן יוכלו להשתלב בנות דתיות. מסגרות שבהן יהיו גם מפגשים שבועיים עם מי שמכונה מלווה רוחנית, כדי לחזק את המרכיב הדתי. בינתיים, אפשר להצביע על יחידה אחת - האיסוף הקרבי, שבהן יש מחלקות מגדריות. מקומות אחרים שבהן ניסה טהרלב לקדם יחידות מגדריות, לא צלחו, לדבריו בשל היעדר ביקוש מספיק מצד הבנות, בין היתר משום שהן מעוניינות ביחידות עם רמת קרביות גבוהה יותר. "זה בסדר", הוא מסכם, "האינטרס שלי הוא לתת מענה ל'דוסיות' שבחבורה. לדוגמה, מקום שבו אפשר לעשות מפגש שבועי עם מלווה רוחנית. הרעיון הוא לייצר מסלולים כדי שיהיו כמה אפשרויות לבנות דתיות שרוצות להתגייס. אם אתה בונה תשתיות נכונות, השמיים הם הגבול".