בשבועות האחרונים, כאילו משום מקום, צץ כלי התקפי חדש של חיזבאללה בדרום לבנון - שימוש ברחפנים המופעלים על-בסיס סיב אופטי. הם קטנים יותר, טסים נמוך וקשים יותר לזיהוי ויירוט. "יש רחפנים, אמרו לנו להיזהר. מי שרואה רחפן - שיקפוץ מהכלי ויברח", כך מספר לשומרים נהג הדחפור ש', שעה קלה לפני שחצה את הגבול. א', נהג דחפור אחר העובד בימים אלו בדרום לבנון מוסיף, כי "הסיכון כל הזמן קיים. לא רק מרחפנים, אלא גם מנ"ט של חיזבאללה. העבודה עצמה גם מסוכנת. יש מקומות שיותר קשה לעבוד, ויש כאלו יותר קל. בבינת ג'בל, שהיא עיירה, העבודה יותר קשה. הרבה יותר צפוף, יש הרבה חומות והגישה לבתים היא קשה. כרגע, הורסים את הבתים שבשליטת צה"ל, לא משאירים אבן על אבן, כדי שלא יחזרו התושבים. אף אחד לא אמר לנו את זה באופן רשמי, אבל מתוך התבוננות זה נראה כהחלטה רוחבית".

ש' וא' נמצאים בדרום לבנון בימים אלה, אבל הם לא חיילים, שניהם אזרחים המועסקים על-ידי מערכת הביטחון כדי להרוס בתים באזור שבהם צה"ל שולט. שניהם, כמו מפעילי דחפור אחרים שעובדים בדרום לבנון, למודי ניסיון מעבודה דומה ברצועת עזה במהלך המלחמה.המשימה אינה מוכרזת כמדיניות רשמית של ממשלת ישראל, אולם דיווחים על כך היו בעיתונות הבינלאומית, ומעט גם בארץ - ובכל מקרה קשה שלא להבחין במהלך השיטתי. לדברי ש', הסכנה אינה מרתיעה אותו ואילו התגמול הכספי הוא כזה ששווה עבורו לקחת את הסיכון. "אנחנו שישה מפעילי דחפור, ולידינו צוות חיילים ששומר עלינו", הוא מספר בשיחה עם שומרים. "נתנו לנו מאה בתים להרוס, בכל יום נהרוס בערך חמישה בתים, אז אני מעריך שנהיה בלבנון בערך עשרים יום". 

"אני מקבל 1,500 שקל ליום, כך שזו פרנסה לא רעה", ממשיך ש' ומספר שכאשר עבד בעזה, התגמול היה קצת פחות גבוה, 1,200 שקל ביום. "הייתי מגיע בשעת בוקר מוקדמת לגבול", הוא מתאר, "לקח אותי נמ"ר של הצבא לשכונת זייתון. הגעתי לבית, וילה שבה ישנו מלא חיילים. שם קיבלתי באגר, מכשיר קשר קטן והתחלתי לעבוד. ליוו אותי שני נמ"רים, יורים עליך מדי פעם מימין ומשמאל, ובקשר אתה מקבל הוראות מחיילי ההנדסה שיושבים בנמ"ר, 'את הבית הזה - תוריד. בית לידו - לא צריך'. יש בתים קלים שאתה מוריד אותם בשעה, יש בתים קשים אתה לא מוריד אותם ביום שלם. בשעה שלוש וחצי-ארבע מחזירים אותך לגבול, ולמחרת אתה מתייצב שוב בשש בבוקר". לשם השוואה, בעבודות אזרחיות מפעילי כלים כמו ש' מקבלים בין 500-600 שקל ליום עבודה. 

א' מצדו אינו שכיר, אלא בעל חברה ובבעלותו מספר דחפורים. כבעל הכלים, הוא מקבל תשלום פר בית - בין 2,500 ל-5,000 שקלים להריסה, תלוי בגודל ובקושי. לדבריו, זו עסקה מאוד משתלמת בין היתר משום שהצבא משלם גם את הסולר. "אני עובד בלבנון מלפני פסח, אז נכנסנו בפעם הראשונה", הוא מספר, "אחרי זה הוציאו אותנו לשבוע וחצי, כי הייתה איזושהי הבנה שזה לא כל-כך בטוח מבחינת איומי נ"ט, ועכשיו חזרנו. אני עובד באי-וודאות. היום בצהריים יכולים להוציא אותי ולהגיד שיש הפסקת אש, זה כבר קרה לנו בעזה. על מה שהספקתי לעבוד, ישלמו לי, אבל יש מצבים שאם אני כמה שעות בטנק בגלל התראה מודיעינית על תקיפה, אז יש מנגנון כספי שמגן עלי, זה נקרא 'בטלה מבצעית'. אני מקבל על זה החזר. אני יכול להרוויח גם מכך שאני מפנה קבלנים אחרים לצה"ל. אני לוקח 15% על כל קבלן שעובר דרכי, יש אחרים שלוקחים 25%". 

"הסיכון כל הזמן קיים. לא רק מרחפנים, אלא גם מנ"ט של חיזבאללה. העבודה עצמה גם מסוכנת. יש מקומות שיותר קשה לעבוד, ויש כאלו יותר קל. כרגע, הורסים את הבתים שבשליטת צה"ל, לא משאירים אבן על אבן, כדי שלא יחזרו התושבים"

"לאט-לאט נבנה מודל עבודה"

ש' וא' הם חלק מתופעה שחמקה מהדיון הציבורי: העובדה שממדים מסוימים בפעילות הצבאית הופרטו במהלך המלחמה לחברות פרטיות. אם בעבר, קבלנים פרטיים היו מבצעים עבור צה"ל רק דברים מנהליים דוגמת אספקת אוכל למטבחים, תחזוקת כלים או הקמת גדרות גבול מהצד הישראלי, הרי שמאז מלחמת השבעה באוקטובר המציאות היא אחרת. זה אמנם לא מגיע - לפי שעה בכל אופן - לממדים של מיקור-החוץ שביצע צבא ארה"ב באפגניסטן ובעיראק, שם היו מעורבים קבלני אבטחה פרטיים, אבל נראה שבשנתיים וחצי האחרונות התחילה במערכת הביטחון מגמה חדשה. 

ברמה הבסיסית ביותר, אפשר לראות את הזליגה דרך גיוס חטיבות ההגנה המרחבית (הגמ"ר) וכיתות הכוננות ביישובי יהודה ושומרון. מדובר בתושבי ההתנחלויות שגויסו לגדודים שפעלו במרחב הבית שלהם, אולם מעמדם בשטח אינו ברור, כפי שסקרנו בעבר בשומרים. במקביל, שירות המילואים הממושך הפך אותו לא אחת, כפי שגם כן סוקר בהרחבה בשומרים, לסוג של "סידור עבודה" וקשור גם כן למגמת מיקור החוץ בצבא. 

"ליוו אותי שני נמ"רים, יורים עליך מדי פעם מימין ומשמאל, ובקשר אתה מקבל הוראות, 'את הבית הזה - תוריד. בית לידו - לא צריך'"

העסקת מפעילי הדחפורים בשטחי לחימה היא עליית מדרגה במגמה. בחלקה היא "מולבנת" על-ידי כך שנהגי הדחפור מגיעים דרך חברות אזרחיות ואז מתחיילים ומקבלים ימי-מילואים - סידור שהוא נוח לכל הצדדים. בחלק היא לא, עם מפעילי דחפור ומכונאים במעמד של אזרחים בשטחי לחימה תחת אש. כזאת שרק לפני כשבועיים גבתה את המחיר הכבד ביותר, כאשר עאמר חוג'יראת, מכונאי תושב שפרעם שעבד בלבנון מטעם משרד הביטחון, נהרג מפגיעת רחפן של חיזבאללה. 

השימוש במפעילי דחפור אזרחיים החל בתחילת 2024 בעקבות דרישות שהעלו לוחמים ברצועת עזה להגביר את קצב הריסת הבתים. מבחינת צה"ל, הוא עמד במצב שבו חסרים לו כלים, בין היתר בשל תקלות רבות, כמו גם כוח-אדם לתפעול שלהם. א' מספר שאחת החברות הראשונות שעבדה באזור היא חברת ליבי בנייה ותשתיות שפעילה בשטחי יו"ש. במאי 2025 נהרג מפיצוץ מטען, דוד ליבי בן ה-19, בנו של בעל החברה אליאב ליבי, כשעבד על דחפור בצפון הרצועה. "לא הרסנו בתים, אלא תשתיות טרור. לפי הנחיות הצבא", מתייחס אליאב ליבי בשיחה עם שומרים. 

לדברי א', "בהתחלה זה היה נחשב לדבר מופרך להיכנס ככה לעזה. ליבי היה הראשון שהיה מוכן לחשוב על זה. לאט-לאט נבנה מודל עבודה. קבלנים שעבדו בפנים ראו שזה אפשרי, והצטרפו עוד כל מיני קבלנים מכל הסוגים והמינים". האם עכשיו זה בטוח? א' טוען שרוב הכלים אינם ממוגנים. "בתחילת הדרך קשה היה לדמיין לעבוד בצורה כזו על כלים לא ממוגנים, אבל היום זה ככה", הוא אומר. "להערכתי, גם כיום רק כעשרה אחוז מהכלים ההנדסיים ממוגנים".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה, כי "צה"ל ביצע תהליך למידה מעמיק ממבצעי הלחימה בשנים האחרונות בצפון ובדרום בתחום הפעלת כלי צמ"ה צבאיים ואזרחיים, ופועל תוך הקפדה על מקצועיות, משמעת מבצעית ובטיחות". (התגובה המלאה בהמשך הכתבה).

"היו המון קבלנים דרוזים וערבים שקיבלו הצעה לעבוד בעזה ואמרו שהם לא רוצים להרוס בתים של פלסטינים שם. בעזה עבדו איתי קבלנים בדואים מהדרום. הם טרחו לקלף את כל המדבקות מהכלים, שלא יזהו שהם עשו את זה"

"עד הליטני לא צריך שיהיה בית אחד עומד"

מי הם מפעילי הדחפורים האזרחיים והאם הצבא מציב תנאי סף כלשהו, מעבר לכך שקבלן יהיה רשום כספק של משרד הביטחון? ש', לדוגמה, מעיד על עצמו שהוא בעל עבר פלילי ולכן לא שירת בצה"ל. בבד-בבד, בשיחה איתו ניכר שהייתה לו מוטיבציה רבה להרוס כמה שיותר בתים והוא התגאה בכך, מסיבות פוליטיות. הוא לא היחיד. בשיחה עמו, א' מאשר שיש נוכחות גבוהה של אנשים מהימין הדתי בין מפעילי הדחפורים האזרחיים. לדבריו, בצוות שלו ארבעה מתוך חמישה הם חובשי כיפה, ומבחינתו גם בעזה וגם בלבנון הוא רואה את המשימה כחשובה ותורמת, והוא לא עושה זאת רק בשל התמרוץ הכספי. "אני חושב שעד הליטני לא צריך שיהיה בית אחד עומד", הוא אומר. 

ואולם, במקרים אחרים, התמריץ הכספי הוא זה שמסביר את המוכנות לקחת את הסיכון ולעבוד בשטח לחימה. עאמר חוג'יראת שהוזכר קודם לכן, תושב שפרעם שנהרג לפני כשבועיים, הוא לא אחד שנראה שהיה לו תמריץ אידיאולוגי למשימות ההריסה. כך גם גם קבלנים אחרים מהחברה הערבית שהועסקו בעזה או בלבנון. ולא רק הם, שומרים שוחח בשבוע שעבר עם פלסטיני תושב הגדה שהתעניין בעבודת עפר בלבנון. 

א' מסייג כי התמריץ הכספי לא מדבר לכולם. "היו המון קבלנים דרוזים וערבים שעובדים עם משרד הביטחון במקומות אחרים, שקיבלו הצעה לעבוד בעזה ואמרו שהם לא רוצים להרוס בתים של פלסטינים שם. בעזה עבדו איתי קבלנים בדואים מהדרום. הם לא היו אוהדי ישראל ולא טרחו להסתיר את זה. זה גרם גם למתחים עם החיילים. היו חיילים שחשבו שהם רוצים לגנוב נשק או להרים ארגז ציוד, זה לא הלך לגמרי חלק"

אז למה הם היו שם?  

"אחד הקבלנים הבדואים הסביר לי, שאם אני לא אעשה את זה, אז אתה או הצבא תעשו את זה. בינתיים הכלים שלי יושבים בבית, יש עליהם הלוואות, אז כדאי לי. אגב, הם טרחו לקלף את כל המדבקות מהכלים, שלא יזהו שהם עשו את זה". שומרים פנה לקבלן בדואי מהדרום שאישר שעבד בעזה בהריסת בתים, אך סירב לפרט מעבר לכך. 

"יש חיילים שצריכים את העבודה שלנו, כי הם צריכים לעבור בנקודה מסוימת ויש שם מבנים שמסכנים את הכוחות. מבחינתנו, מה שאפשר לעזור, עוזרים"

אבל לא רק קבלני הריסות בתים עובדים עבור משרד הביטחון. ברצועת הביטחון החדשה בעזה עבדו קבלנים פרטיים לסלילת כבישים, לבניית מוצבים ומגניים עבור חיילים, לסילוק ביוב מבסיסים ולמשימות רבות נוספות. המשימה "הקרבית" הכי דומה להריסת בתים היה איתור מנהרות באמצעות חברות פרטיות - משימה שעדיין נמשכת בשטח הקו הצהוב ברצועה. במשימה זו פועלות כמה חברות, אחת מהן היא נגרין קידוחים שבמרץ 2024 פרסמה פוסט ובו כתבה: "לכל מי שרצה לתרום למלחמה ברצועת עזה, גם ההזדמנות שלכם הגיעה. לחברת אביב נגרין קידוחים בע"מ דרושים עובדים חרוצים ואיכותיים להפעלת מכונות קידוח ועוזרי מפעילים מחוץ לגבולות המדינה, עבודה מעניינת, מאתגרת, מרתקת ובעיקר מספקת. השכר בהתאם". 

י', שעבד בפרויקט הקידוחים מספר לשומרים, כי "אלו מכונות קידוח ייחודיות, שהצבא היה זקוק להם. החברות דאגו להכול - לכלים, למפעיל של הכלים, הצבא רק אבטח מסביב. אבל הן עשו את העבודה". 

"חלק מכללי ההתקשרות הם שאסור להוציא שום תיעוד מאזור העבודה, אבל יכול להיות שאזרח בלבנון צילם עובד שלי. אני לא יודע מה אומר החוק הבינלאומי, אבל כשיורים עלינו טילים לא משנה לי הדין הבינלאומי"

"עובדים גם בשבת ובחג"

על-אף שיש חוזה ספקים מוסדר בין הקבלנים הפרטיים לבין משרד הביטחון, המלחמה מייצרת גם לא מעט שטחים אפורים ועמומים. לדברי ב', אחד הקבלנים עמם שוחחנו, החוזה הוא אותו חוזה סטנדרטי של משרד הביטחון עם קבלנים שעובדים בבסיסים או בעבודות הנדסיות אחרות שלהם צה"ל זקוק. לפי החוזה, מותר לקבלנים להעסיק עובדים זרים, בתנאי שהם עובדים באופן חוקי בישראל. ואולם, ב' מספר שלא הצליח להכניס עובד תאילנדי שלו לתוך רצועת עזה, כדי שיעזור בתחזוקת הכלים שבבעלותו. 

לדבריו, "השיירה עמדה לצאת ואז הגיע המח"ט ופקד לעצור. הוא הסביר שהוא לא יאפשר לעובד התאילנדי להיכנס, למרות מה שכתוב בחוזה. הוא אמר שלא מעניין אותו הכללים של משרד הביטחון, הוא לא רוצה לקחת על עצמו תקרית בינלאומית, ללכת להסביר למלך תאילנד שעובד תאילנדי נהרג בתוך שטח לחימה בעזה. העובד לא נכנס. לא עשיתי עם זה כלום. למעשה, יכולתי להבין את השיקולים של המח"ט". 

תחום אפור נוסף הוא העובדה שמפעילי הדחפורים לא חייבים לעבוד בסופי-שבוע. ואולם, מטבע הדברים האיומים הביטחוניים הם מסביב לשעון. א' הוא כאמור חובש כיפה אולם לדבריו הוא ואנשי הצוות שלו, "עובדים גם בשבת ובחג. עבדנו בראש-השנה בעזה ובפסח בלבנון. יצא שסמח"ט אמר לי שהוא זקוק לי, הוא יודע שהוא לא יכול להכריח אותי לעבוד בשישי-שבת, אבל יש חיילים שצריכים את העבודה שלנו, כי הם צריכים לעבור בנקודה מסוימת ויש שם מבנים שמסכנים את הכוחות. מבחינתנו, מה שאפשר לעזור, עוזרים".

נקודה אפורה נוספת, אולי הטעונה ביותר בראי העתיד, נוגעת להגנה המשפטית, שכן בראיית המשפט הבינלאומי יש מקרים שבהם הריסת בתים עומדת בניגוד לחוק הבינלאומי. כך למשל, אם הריסת הבית אינה מנומקת בצורך צבאי הנובע מהלחימה. ואולם, בחוזה של משרד הביטחון עם הקבלנים אין סעיף העוסק בכך שהקבלנים יקבלו הגנה משפטית מפני תסריט לפיו גורם בחו"ל יגיש נגדם תלונה, ככאלו שהשתתפו בהריסת בתים בניגוד לחוק הבינלאומי. תסריט קלוש? לא בהכרח נוכח המאמץ שמבצעים ארגונים פרו-פלסטיניים "לצוד" חיילי מילואים כאשר הם מעבר לים.  

הקבלן ב' מודע לסיכון. לדבריו, "חלק מכללי ההתקשרות הם שאסור להוציא שום תיעוד מאזור העבודה, אבל יכול להיות שאזרח בלבנון צילם עובד שלי. בהתקשרות (עם הצבא) לא עלתה אופציה כזו. אני לא יודע מה אומר החוק הבינלאומי, אבל כשיורים עלינו טילים לא משנה לי הדין הבינלאומי ואני משער שרוב האזרחים שמסכימים לחצות גדר גם חושבים ככה. לא יודע מה יהיה, אולי יום אחד אטוס לתאילנד ויהיו בעיות". 

"אם צה"ל בוחר להתקשר עם קבלנים אזרחיים, הכרחי שיקבע הסדרים שיבטיחו ציות לדיני הלחימה ולפקודות הצבא"

אם להסתמך על מה שקרה ברצועת עזה, נראה שא' הוא לא היחיד שעלול להיות מופתע בחו"ל. לדברי ד"ר ערן שמיר-בורר, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית וכיום מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, "מבחינת הדין-הבינלאומי, אין מניעה לעשות מיקור חוץ של משימות מבצעיות מסוימות, כמו הריסת מבנים בשטח אויב. אבל אין בכך כדי לפטור את צה"ל מהקפדה על הכללים והמגבלות שקובעים דיני הלחימה, לרבות החובה לחקור ולמצות את הדין עם מי שמפר את הכללים. הפרה של הכללים עלולה לחשוף לסיכונים משפטיים הן את האזרחים המעורבים והן את המפקדים. לכן, אם צה"ל בוחר להתקשר עם קבלנים אזרחיים, הכרחי שיקבע הסדרים שיבטיחו ציות לדיני הלחימה ולפקודות הצבא, וכן מנגוני משמעת ואכיפה במקרים של חריגות". 

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל פועל בכפוף לדין הבינלאומי והנחיות הדרג המדיני להשמדת תשתיות צבאיות של ארגון הטרור חיזבאללה בדרום לבנון. צה"ל ביצע תהליך למידה מעמיק ממבצעי הלחימה בשנים האחרונות בצפון ובדרום בתחום הפעלת כלי צמ״ה צבאיים ואזרחיים, ופועל תוך הקפדה על מקצועיות, משמעת מבצעית ובטיחות.

"בשל צרכים מבצעים, היקפי זמינות והיבטי מקצועיות, צה"ל גייס גם באגרים אזרחיים אשר רובם מופעלים על ידי מפעילים צבאיים. בנוסף צה״ל מפעיל קבלנים, מפעילים ובאגרים אזרחיים וזאת בלבד שהתנאים המבצעים מאפשרים להכניס קבלנים אזרחיים. 

"כל אזרח הפועל במסגרת זו עובר הליך סיווג ובדיקות, ופועל בהתאם לנהלים מחייבים, בהסמכת משרד הביטחון ובכפוף לפיקוח של הגורמים המוסמכים בצה"ל. צה"ל דוחה בתוקף טענות לפיהן השמדת תשתיות נעשית לצרכים שאינם ביטחוניים".

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים‍