עבור רוב אזרחי ישראל, המילים "אין קליטה" מייצגות תקלה זמנית. אך עבור מאות אלפי תושבים בדואים בנגב, מדובר במציאות יומיומית. בעידן שבו תעסוקה, אקדמיה, שירותים ממשלתיים ורפואיים מנוהלים ברשת, חיבור יציב לאינטרנט אינו מותרות – הוא תנאי יסוד לחיים אזרחיים. אולם תחקיר זה מעלה כי עבור חלקים נרחבים מהאוכלוסייה הבדואית בדרום, תנאי בסיסי זה נותר בגדר שאיפה רחוקה.

אפילו ביישובים המוכרים, המציאות בשטח רחוקה מהתדמית המוסדרת. מאחורי חזות של יישובי קבע עם רחובות ושכונות מתוכננות, מסתתרת לא פעם תשתית אינטרנט רעועה וקליטה סלולרית חלשה. שיחות טלפון נקטעות באמצע, שיעורי זום נתקעים, ולעיתים פשוט אין אפשרות להתחבר לרשת כלל.

היישובים מתמודדים עם מגבלות תשתית קשות שמשבשות את שגרת החיים של התושבים בכל שעה, וממחישות את הפער בין התכנון הפיזי על הנייר לבין איכות החיים הדיגיטלית בפועל. דימא אסעד מאיגוד האינטרנט הישראלי מדגישה שלא מדובר במקרה נקודתי: "בעיית האינטרנט בחברה הבדואית בנגב אינה תקלה נקודתית, אלא חלק מכשל מערכתי רחב הכרוך במחסור כולל בתשתיות יסוד".

הנתונים מדגישים את הפער: לפי דוח של איגוד האינטרנט הישראלי מ-2024, בעוד ששיעור החיבור הביתי לאינטרנט עומד על 78%, ביישובים הבדואיים המוכרים בנגב הוא צונח ל-34%. רק 2% מהתושבים מחוברים לסיבים אופטיים, לעומת 41% בחברה היהודית. כ-42% מהתושבים מסתמכים על חיבור סלולרי, שלרוב מבוסס על טכנולוגיית דור 3, המספקת גלישה איטית ולא יציבה.

האם גם היישובים המוכרים מנותקים מהרשת?

ההנחה שלפיה בעיות התקשורת מאפיינות רק את הכפרים הלא מוכרים מתנפצת אל מול המציאות. טארק אבו ג`ליון, בעל חנות תקשורת בשגב שלום ופעיל חברתי, חווה את המשבר מדי יום דרך לקוחותיו: "משבר התשתיות לא פוסח על יישובים מוכרים, הסובלים מהזנחה מתמשכת מצד הרשויות וחברות התקשורת. למשל תל שבע, יישוב מוכר לכל דבר. בשל הסמיכות הגיאוגרפית שלו לעומר, חלק מהתושבים נהנים מקליטה סבירה. מי שנמצא במרכז היישוב או באזורים פנימיים אחרים – מנותק".

אבו ג'ליון מצביע על נקודת כשל דומה גם ברהט: "יש שכונות בעיר רהט, ללא קו בזק נייח, אנשים מנותקים לחלוטין מתקשורת. אני חווה את המצוקה הזו של הלקוחות שלי יום-יום. פניתי אינספור פעמים למחלקת ההנדסה של חברת פלאפון, אך שום דבר לא השתנה".

איך נראית שגרת החיים בלי תשתית תקשורת יציבה?

המציאות מאלצת אנשי טכנולוגיה החיים ביישובים אלו לבצע התאמות חריגות. ראמי אבו סריחאן, תושב תל שבע שעובד בסטארט-אפ בהרצליה, משתף במחיר המקצועי שהוא נאלץ לשלם: "האינטרנט ביישוב על הפנים. כשאני רוצה לעבוד מהבית, אני מראש נמנע ממשימות שדורשות חיבור לאינטרנט ומשאיר רק מה שאפשר לבצע בלי. לפעמים אין קליטה בכלל, אין איך להתקשר". הוא מדגיש שמדובר בפגיעה בזכות בסיסית של כל עובד היום בתחום ההייטק – הזכות לעבודה מרחוק.

למה סטודנטים צריכים לנסוע כדי להתחבר לאינטרנט?

הפער גובה מחיר גם מהדור הצעיר שמנסה להשתלב באקדמיה. עומר (שם בדוי), סטודנט להנדסת תוכנה באוניברסיטת בן-גוריון שגר בכפר לא מוכר באזור דימונה, מתאר זאת כ"מסע יומיומי מתיש". כדי להשתתף בשיעורי זום ולהגיש מטלות, הוא נוסע לערערה בנגב או למרכז קהילתי מרוחק.

האם הסיבים האופטיים באמת פתרו את הבעיה?

גם ברהט, הסטודנטים והיזמים מנהלים מאבק יומיומי. דיא, תושב רהט, יועץ בתחום היזמות הטכנולוגית וסטודנט, מתאר תמונה מורכבת של שיפור תשתיות חלקי לצד קריסה סלולרית: "מצב תשתית האינטרנט הביתי מצוין. מאז כניסת הסיבים האופטיים לרהט, האינטרנט יציב. לעומת זאת, הקליטה הסלולרית עדיין בעייתית מאוד ותמיד יש בה נפילות. עדיין קורה שבאמצע שיחת עבודה השיחה מתנתקת, ואני נאלץ לעלות לגג הבית כדי לדבר".

תמונה קטנה דיא

היישובים סובלים גם מרשתות אנרגיה רעועות, שמנטרלות לעיתים יתרונותיה של תשתית הסיבים המתקדמת. "הבעיה השכיחה יותר אצלי היא דווקא נפילות חשמל", מספר דיא. "היה לי זום חשוב, ובאמצעו נפל החשמל. נאלצתי לעלות לקומה השלישית כדי לתפוס קליטה סלולרית ולהמשיך את הזום מהטלפון, וזה היה מקוטע. הפתרון הזמני שלי הוא פשוט לנסוע לבאר שבע או לאוניברסיטה".

כשנשאל כיצד הוא משווה את תנאיו לסטודנטים מאזורים אחרים בארץ, תשובתו הייתה חדה: "זו כמו השוואה בין מדינת עולם שלישי למדינה מפותחת. אני הרבה בתל אביב וחווה את ההבדלים בתשתית מקרוב. פעם ניהלתי שיחה עם קולגה על מה יקרה אם לא יהיה אינטרנט לשעה, והוא התחיל לתאר את זה כמו פצצת אטום. כשסיפרתי לו על המצב אצלנו, הוא ממש לא הבין איך אפשר לחיות ככה. זה לא משפיע ישירות על בחירות מקצועיות, אבל זה פוגע במוטיבציה. ההבדל בין התשתית שיש לי לבין שאר הארץ הוא שמיים וארץ. אני כועס על המצב, לצד תקווה לתיקון מהיר, בעיקר בסלולר".

‍איך הופך פער בתשתיות לפער בהזדמנויות?

מחקרם של ד"ר האמה אבו-קשק וד"ר ליאור סולומוביץ' ממכללת ספיר מגדיר זאת כ"פער דיגיטלי כפול". החברה הבדואית בנגב, המונה כ-270 אלף נפש, מתוכם כ-120 אלף בכפרים הלא מוכרים, סובלת מפיגור תשתיות לא רק ביחס לחברה היהודית, אלא גם ביחס לחברה הערבית בצפון ובמרכז. החוקרים מדגישים שהניתוק מתורגם להדרה מהשכלה גבוהה וממשרות איכותיות, ומעמיק עוני.

מי משלם את המחיר הכבד ביותר?

הפגיעה קשה במיוחד בנשים. כ-65% מהסטודנטיות הבדואיות מדווחות על לחץ משפחתי לבחור במקצועות מסורתיים, לצד פיקוח חברתי– מה שהופך את הנגישות למרחב הדיגיטלי לקריטי עבורן.

מה קורה כשהמשבר פוגש את שעת החירום?

בעתות מלחמה, הפער יוצר מלכוד כפול: מצד אחד, אין לתלמידים כלים וחיבור ללמידה מרחוק; מצד שני, הבית לא מוגן פיזית. לפי דוח מבקר המדינה, 46% מאזרחי החברה הערבית חיים ללא מיגון תקני, לעומת כ-26% בכלל האוכלוסייה. ביישובים הבדואיים הסמוכים לגבול, יותר ממחצית מהתושבים נותרים ללא מיגון. הפער הדיגיטלי והפער במיגון הם שני פנים של אותה הזנחה.

האם הפתרונות יגיעו מהשטח?

לוואקום נאלצים להיכנס פעילים חברתיים וגורמים מקומיים, המנסים לייצר פתרונות תקשורת עצמאיים מהשטח. דוגמה בולטת ליוזמה כזו היא פעילותו של טארק אבו ג'ליון בתל שבע. אבו ג'ליון לא הסתפק בהגשת תלונות לחברות הסלולר, אלא רתם את הרשות המקומית לטובת פתרון מעשי: "במסגרת אחת היוזמות שלי, הובלתי שיתוף פעולה ישיר עם מחלקת ההנדסה במועצה המקומית תל שבע. הצלחנו לקדם פתרון ולהקים אנטנה סלולרית על גג בניין המועצה, במטרה לשפר את איכות הקליטה".

הקמת האנטנה בתל שבע מדגישה כי לצד האדישות הממסדית, הפעילים בשטח נאלצים להתמודד גם עם אתגרים מבית. אבו ג'ליון מסביר שהמהלך נתקל במחסומים תרבותיים וחברתיים בתוך הקהילה: "חשוב לציין כי לצד ההצלחה, קיימת עדיין התנגדות עזה מצד חלק מהתושבים ביישוב. רבים מסרבים לאפשר הצבת אנטנות בשכונות בשל חששות בריאותיים שונים, מה שמקשה על פריסה רחבה ויציבה".

יוזמה נוספת שמציעים חוקרים מגיעה מכיוון טכנולוגיית הלוויין. חביב מח'ול, חוקר במכון המחקרים מדא אלכרמל, מציע להנגיש אינטרנט באמצעות מערכות Starlink. לדבריו, עלות רכישת המכשיר חד-פעמית ועומדת על כ-1,500 שקלים בלבד. לדברי מח'ול "מדובר בפתרון יצירתי, פשוט וזול. ניתן להתקין את המערכת במבנה מרכזי או ציבורי ביישוב, לחבר אותה לאנרגיה סולארית, ובכך לחסוך בעלויות התחזוקה. התושבים ישלמו דמי השתתפות סמליים ויקבלו אינטרנט חזק ויציב" מח'ול מוסיף: "מכשיר אחד יכול לספק אינטרנט מהיר למספר בתים. למערכת אין כמעט עלות אחזקה, כך שהתושבים יצטרכו רק לנקות מדי פעם את הלוח הסולארי". מח'ול מציין כי בשורה התחתונה הציבור צריך לקבל את הפתרון ולהשתכנע שהוא אכן מתאים לצרכיו.

למרות חשיבותן של יוזמות אלו, הן מעלות שאלות מורכבות של אמון ציבורי וחששות בריאותיים, ומדגישות כי פתרונות נקודתיים אינם יכולים להוות תחליף למדיניות ממשלתית מקיפה וארוכת טווח. היעדרו של הנושא מסדר היום הציבורי והפוליטי מותיר את השטח להסתמך בעיקר על יוזמות מקומיות.

‍

‍תגובת משרד התקשורת: "השלמת פריסת הסיבים צפויה להסתיים השנה"

ממשרד התקשורת נמסר כי הוא רואה חשיבות בצמצום פערי התקשורת ביישובי החברה הערבית והבדואית בדרום, ופועל להרחבת הפריסה. באשר לפריסת הסיבים, נמסר כי מתוך כ-393 אלף משקי בית ביישובי החברה הערבית והבדואית שבהם נקבעה חובת פריסה, חברת בזק פרסה תשתיות לכ-368 אלף משקי בית. השלמת הפריסה ליתר משקי הבית צפויה להסתיים השנה.

עוד נמסר כי פריסת הרשת המתקדמת עומדת ביעדי הממשלה (80% ממשקי הבית ביישובים אלה). כעת נבחנות הצעות למכרז שיכסה כ-13 משקי בית נוספים. באשר לפערי הקליטה הסלולרית, מסר המשרד כי הוא מקיים מעקב מול חברות הסלולר והרשויות בנקודות מורכבות לפריסה. בנוסף, מקודמים פתרונות על מבני ציבור, כפי שנעשה על מבנה העירייה ברהט, ובעוד מספר שבועות צפוי להיכנס לפעולה אתר סלולרי חדש על גג המתנ"ס בלקייה.

המשרד הוסיף שהליכי הקמת האנטנות נתקלים בהתנגדויות מקומיות, בחוסר שיתוף פעולה מצד רשויות, ובמקרים מסוימים בוונדליזם ופירוק אתרים קיימים. המשרד פועל מול הנהגות היישובים.