לפני חצי שנה, בפברואר, קיבלה המועצה הארצית לתכנון ובנייה החלטה להפחית מתוספות שטחים לעיירות עראבה וסכנין שבגליל, על-אף שהתוכניות לגביהם נידונו ואושרו בחלק ממוסדות התכנון כבר לפני חמש שנים. מסכנין נגרעו 140 דונם, מעראבה 480 דונם. ההחלטה הייתה בהתאם להמלצת הולנת"ע (ועדה לתכנון נושאים עקרוניים), שהתקבלה חודש קודם לכן. 

אלכס שוורצר, איש מינהל התכנון, הציג בדיון את התוכנית והזכיר את החלטה 2586 של הממשלה ככזו שיש להתייחס אליה. תכף נגיע אל ההחלטה, אבל קודם נאמר שהיא מתייחסת ליישובים דרוזים וצ'רקסים בלבד. גם עראבה וגם סכנין הם יישובים ערבים-מוסלמים, אז מה הקשר? מעבר לכך, החלטה 2586 הייתה לפיתוח והעצמה של המגזר הדרוזי והצ'רקסי במטרה לחזק אותם נוכח ההקרבה שלהם במלחמת השבעה באוקטובר. איך זה מסתדר עם צמצום שטחי המחייה העתידיים שלהם? מה מעצים בזה?

התשובה לכך מסתתרת בסעיף קטן, טכני לכאורה, שהוסף לאותה החלטת הממשלה: סעיף 8ג' הקובע שבהליכי תכנון בחברה הדרוזית יילקחו בחשבון תחזיות של הלמ"ס לשנת 2065. החלק הזה בסעיף לא אמור היה להיות בהחלטה המקורית, כך גורם ממשלתי הבקיא בפרטים, ומי שעומדת מאחורי הכנסתו היא שרת ההתיישבות מהציונות הדתית, אורית סטרוק. פרסום בערוץ 14 מיולי השנה שעברה נתן לסטרוק את הקרדיט על כך, ובין היתר נכתב, כי סעיף 8ג' הפך "להנחיית רוחב של מינהל התכנון גם ליישובים הערביים" ושמינהל התכנון הודיע לשרים בממשלה על מדיניות חדשה של עצירת תוכניות ביישובי החברה הערבית, בהתאם לעמדת סטרוק. 

מכתב ששלחה סטרוק למזכיר הממשלה יוסי פוקס באותה התקופה, ביוני 2025, הוא עדות נוספת לכך שאותו סעיף הפך למדיניות לא רשמית גם בנוגע ליישובים ערבים-מוסלמים. באותו מכתב מתחה סטרוק ביקורת על ההכרזה של מתחם ותמ"ל בכפר המוסלמי-ערבי כאבול שבגליל (ותמ"ל הוא הליך תכנוני מזורז שבו, בין היתר, אפשר להוסיף קרקעות ליישובים כדי ליצור מקבצי בנייה גדולים). לצד נימוקים נוספים היא טענה שהוספת השטחים במסגרת הותמ"ל מנוגדת למדיניות הממשלה כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 8ג'. סטרוק אף כותבת במכתב, שהממשלה הביעה "מדיניות ברורה, הגיונית ואחראית, השוללת האצת תכנון ביישובי המיעוטים באופן שאינו הולם את צפי גידול האוכלוסייה". 

אינדיקציה נוספת להשפעה פוליטית על אנשי מינהל התכנון עלתה בישיבת ועדת הנגב והגליל של הכנסת שהתכנסה במאי השנה. ח"כ אריאל קלנר (ליכוד) טען בישיבה, שהוא הצליח לעצור את התפשטות סכנין ואמר: "עם שרי ממשלה הצלחתי למנוע את התוכנית המטורפת של הרחבת סכנין, שהייתה מעמידה בסכנה מטורפת יישובים בגוש משגב, עבדתי על זה כמו מטורף, זה ללכת לולנת"ע, ללכת פה ושם, מול כל השרים הייתי צריך לעבוד על זה, כי זה משהו שהוא אושר ואף אחד לא יודע מי אישר ומתי אישר". 

בשיחה עם שומרים נשאל קלנר עם מי בדיוק דיבר בנוגע לסכנין, אולם הוא סירב לפרט בנוגע לשרים או משרדי ממשלה עמם שוחח, וסירב לענות לשאלה האם שוחח על כך עם בעלי תפקידים במינהל התכנון. 

נחזור אל הדיון במועצה הארצית שבה אושרה הפחתת השטחים לעראבה וסכנין, בו היה רק חבר אחד, נציג הארגונים הירוקים דרור בוימל, שמתח ביקורת על ההחלטה. "משהו פה לא מסתדר לי", אמר, "שטחי הפיתוח המוצעים החדשים מתבססים על תוכניות מאושרות. אני בעד ציפוף פשוט אני לא בטוח שאותם דברים נעשים גם בכל היישובים במשגב ליד שצומחים במרבדים כאלה אבל בסדר (…) במשגב עם ועדות הקבלה הרי לא אומרים להם, 'אתם לא קולטים, לא נותנים לכם להתרחב'. נו תעשו לי טובה (...) זה נראה לא טוב". 

באותה תקופה הולנת"ע המליצה שגם בעילבון, יישוב בו מתגוררים ערבים נוצרים ומוסלמים, ייגרעו 150 דונם, על-סמך השיקול של תחזית האוכלוסייה ל-2065. גם כאן לא מדובר באזרחים דרוזים או צ'רקסים.

"ברגע האחרון, ללא שיח מקדים"

סעיף 8ג' אינו עומד בחלל ריק. אם בוחנים את התוכניות השונות במסגרת הממשלה היוצאת, נראה שהיה כאן שינוי מגמה. בהכללה, ניתן להגדיר את השנים שבין 2015 ל-2022 כשבע השנים הטובות של פיתוח ותכנון בחברה הערבית בישראל. פועל יוצא בעיקר של החלטת ממשלה 922 שהתקבלה על-ידי ממשלת נתניהו ב-2015, לפיתוח כלכלי ביישובי החברה הערבית. בתוך כך, הוקדשה לא מעט מחשבה גם לתחום התכנון העירוני והפיתוח - תחום שהוא מאתגר במיוחד בשל ריבוי קרקעות פרטיות. 

המדיניות באותן שנים הייתה הגדלת שטחים בתוכניות כוללניות בין אם על-ידי הכנסתם של קרקעות פרטיות לאותם שטחים או על-ידי הוספת קרקעות מדינה לתחומי היישוב. תוכניות כוללניות נסביר הן אלה המגדירות באופן כללי את שטח היישוב ושימושי קרקע שונים, להבדיל מתוכנית מפורטת שמתוכה ניתן להוציא היתרי בנייה. עקרונות אלו גולמו גם בהחלטת ממשלה 664 מדצמבר 2020, שאימצה החלטות של צוות בין-משרדי להסרת חסמים בדיור ובמקרקעין ביישובי מיעוטים. בין היתר, נכתב בדוח הצוות, כי "נדרש שימוש רחב ככל הניתן בקרקע מדינה זמינה". מאז, יש לציין, אין החלטת ממשלה אחרת הסותרת את ההחלטה הזו. 

המדיניות הזו, הלכה למעשה, התפוגגה. זה לא קרה באופן רשמי כאמור, אבל גם אם בוחנים את דבריהם של אנשי מינהל התכנון בפרוטוקול הדיון של המועצה הארצית שבו הוקפאה תוכנית שהייתה אמורה להוסיף 850 דונם לכפר הדרוזי סמיע (שהוא חלק ממועצה המקומית כיסרא-סמיע), ניתן להיווכח בכך. הדוברים לא מסייגים את עצמם באומרם שהם מתייחסים למגזר הדרוזי בלבד. מדובר בתוכנית שעליה עבדו שש שנים ובדצמבר 2023 היא זכתה לברכת הוועדה המחוזית של מחוז צפון והופקדה להתנגדויות. גם כאן, המועצה הארצית, שהתכנסה בנובמבר 2025, קיבלה את המלצת הולנת"ע. 

נתן אלנתן, יו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה אמר בדיון: "קחו בחשבון שכשהפקדנו את התוכנית עדיין לא הייתה את החלטת הממשלה (2586, ש"ש) ולכן הדברים האלו לא נלקחו בחשבון (…) ההתנהלות שהייתה בעבר היא נתנו, כן, כמה שאתה, לא משנה, כמו שרוצים תן ותן ולכן תביאו תביאו". 

ליאת פלד, סמנכ"לית תכנון מרחבי במינהל התכנון, הוסיפה: "בעבר החלטות הממשלה דיברו על לתת כמה שיותר בהתחשב כל הזמן במימוש נמוך מאוד מאוד מאוד בקרקע פרטית, וזה הוביל אותנו לתוכניות קיבולת ולהסדרות של בנייה בלתי חוקית, שזה מה שבעצם הוביל לתוכניות הגדולות, גדולות ההיקף והרחבות האלה. כשהממשלה שינתה את העמדה ובאה ואמרה לנו, אתם לא תתייחסו לתוכניות קיבולת שנותנת מענה לשנת 2100-2200, אתם, המקסימום שלכם הוא בעצם הקיבולת של גידול טבעי לפי למ"ס לשנת 2065, מאלץ אותנו בעצם להתייחס אחרת (…) לבואו להסתכל יותר בקשיחות לגבי תוספת שטח לפיתוח (...) פשוט דירקטיבה אחרת של הממשלה. חשוב להגיד את זה".

בתגובה לביטול התוכנית שלח יאסר גדבאן, יו"ר הרשות המקומית כסרא-סמיע ויו"ר פורום הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות מכתב חריף לראש-הממשלה נתניהו בדצמבר 2025, יחד עם יו"ר השלטון המקומית חיים ביבס. במכתב מציינים השניים שסעיף 8ג' הוכנס להחלטת הממשלה "ברגע האחרון, ללא שיח מקדים", לעומת ההחלטה עצמה שנעשתה בשיתוף פעולה עם הרשויות הדרוזיות והשלטון המקומי. 

בהמשך כתבו, כי "מדובר בהוראה יוצאת דופן וחריגה מבחינה תכנונית, באשר צפי גידול בתכניות מתאריות ואחרות לא נבדק 40 שנים קדימה. בעקבות הכנסת ההוראה החל מינהל התכנון ביישום קיצוני של ההוראה, וקיים דיונים בתכניות מתקדמות הנמצאות במוסדות התכנון השונים, במסגרתם בוצעה התאמה חפוזה וחובבנית לדרישות הסעיף מבלי להתחשב בעובדה שמרבית הקרקעות ביישובים הדרוזים והצ'רקסים הן קרקעות פרטיות".

הדברים הופכים אבסורדיים נוכח כך שמישיבה של ועדת הנגב והגליל בכנסת שהתכנסה במאי, עולה כי בלמ"ס כלל אין נתונים בנוגע לגידול האוכלוסייה הדרוזית עד 2065. כך אמר רוסלאן עותמאן, רפרטנט תכנון ובנייה באגף ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. לדבריו, צוות בראשותו של אמיר ברקן, סמנכ"ל במשרד ראש הממשלה האחראי על תוכניות במגזר הדרוזי, עשה בדיקה בנושא מול למ"ס ונאמר לו שאין נתונים כאלו

מבירור שערך שומרים עולה כי בעקבות התשובה שקיבל ברקן, נערכה ישיבה פנימית במשרד ראש הממשלה, שבעקבותיה שלח ברקן מכתב למינהל התכנון ובו כתב שמכיוון שאין נתונים לגבי גידול האוכלוסייה הדרוזית עד 2065, הרי שאין להתייחס לסעיף 8ג' כאשר מינהל התכנון דן בתוכניות הנוגעות ליישובים דרוזיים. 

"מדובר בהוראה יוצאת דופן וחריגה מבחינה תכנונית, באשר צפי גידול בתכניות מתאריות ואחרות לא נבדק 40 שנים קדימה". הדברים הופכים אבסורדיים נוכח כך שבלמ"ס כלל אין נתונים בנוגע לגידול האוכלוסייה הדרוזית עד 2065

הקמפיין נגד "השתלטות אנטי ציונית בגליל"

במינהל התכנון מבהירים בתגובה לפניית שומרים, כי "אין כל הנחיה של מינהל התכנון להפסיק או שלא לקדם תוכניות כוללניות ביישובי החברה הערבית", וכי המינהל "אינו מקבל החלטות על בסיס שיוך מגזרי או שיקולים שאינם תכנוניים" (התגובה המלאה מובאת בהמשך). אולם נשאלת השאלה השאלה מה קרה מאחורי הקלעים שהביא לשינוי הבלתי רשמי במדיניות הממשלה. 

מה שגלוי לעין הוא קמפיין שניהלו גורמים בימין כנגד מה שהם מכנים "השתלטות אנטי ציונית מתוכננת שמסכנת את ההתיישבות הציונית בגליל". את הקמפיין מובילה תנועת ארצנו בראשות יונתן אחיה, איש ימין מוכר בשטחים. בפברואר 2025 נפגשו אנשי "ארצנו" עם השרה סטרוק והציגו לה מצגת מפורטת שהוכנה על-ידי רותי פרום, לשעבר ראשת אגף התכנון במשרד החקלאות, ובה ביקורת נוקבת על מדיניות התכנון ביישובי החברה הערבית בגליל.

סרטון רשת מתוך קמפיין תנועת ארצנו

עיקר הביקורת של פרום נבעה מכך שהתוכניות שאושרו ביישובים ערבים שונים התבססו על יעדי אוכלוסייה הגבוהים מקצב גידול האוכלוסייה בפועל. היא קראה לכך יעד נומינלי, כלומר תחזית האוכלוסייה שנקבעה בתוכניות, לעומת יעד ריאלי, המתבסס על נתוני הלמ"ס של גידול אוכלוסייה ביישובים בשנים קודמות. לדוגמה, בכפר כנא יש תוכנית שהתבססה על גודל אוכלוסייה עתידית של 117,500 בעוד שהגודל הריאלי הוא 76,300. 

"בישובי החברה הערבית מרבית הקרקעות הן בבעלות פרטית ועל כן המימוש יהיה איטי", מסביר גיא נרדי, רכז דיור וקרקע בעמותת סיכוי-אופוק, "זאת הסיבה שנקבעו יעדי אוכלוסיה גבוהה יותר, וזה גם מה שאיפשר הרחבה של היישובים באמצעות קרקעות מדינה. מנגד, בשיטת החישוב המכונה 'ריאלית', המתבססת על נתוני למ"ס בדיעבד (כי הלמ"ס נסמך על נתוני עבר), גם אם היא לוקחת את שנת היעד 2065, היא מביאה לצמצום השטח הנדרש לצמיחת היישוב. זאת עלולה להיות בעיה שמזינה את עצמה, כי הירידה בגידול האוכלוסייה ביישובים הערבים נובעת, בין היתר, בגלל בעיות תכנון ופיתוח באותם היישובים".

פרום הציגה את המצגת גם בישיבה בוועדת הנגב והגליל (שהכותרת שלה היה "חשד לנתונים דמוגרפיים מסולפים ברשויות הערביות") ושם השיבו  נציגי הממשלה שהדבר נובע, בעיקר, מקשיים לתכנן על קרקע פרטית ביישובים שבהם אין שוק דיור כמו ביישובים יהודים. חלק מהנציגים הזכירו גם שהיעדר תכנון ביישובים הערבים, גורם למעבר של ערבים ליישובים יהודים. "כשקראתי את הכותרת של הדיון על נתונים מופרזים, אין דבר הפוך מזה ממה שאני מכירה בחברה הערבית", אמרה מלכה שניאור, סגנית מנהל אגף בכיר לתכנון במשרד השיכון, "צריך להבין שלפעמים היישובים עצמם מתנגדים לגודל התוכניות, כי הרי דברים לצורכי ציבור יוקמו גם על קרקע פרטית, והם לא רוצים להתחייב לזה. העיקרון כאן הוא שצריך לשים מסגרת שהיישוב יוכל להתפתח ולא כל חמש שנים לבוא עוד פעם ועוד פעם".

פרופ' ראסם חמאיסי, גיאוגרף ומתכנן מאוניברסיטת חיפה, הוא אחד המומחים הבולטים בארץ בסוגיות של תכנון. הוא גם מייעץ לעיריות סכנין ועראבה ומכיר מקרוב את התוכניות השונות. בשיחה עם שומרים הוא אומר, כי "בשנה וחצי האחרונות אני מזהה מגמה של הגבלות ועיכוב פיתוח ותכנון ביישובי החברה הערבית. מישהו טוען שיש עודף תכנוני ביישובים ערבים ושטחים הנוספים לפיתוח, אבל לא בודקים האם השטחים זמינים להוצאת היתר בנייה. צריך לזכור שכמתכנן, המטרה היא להוציא היתר בנייה. אם אתה צובע כתם בהתאם לתחזית אוכלוסייה, זה עדיין לא אומר שמכוח זה אפשר להוציא היתר בנייה. זה הרי מסע ארוך. אבל ברגע שאתה מצמצם שטחים, אז מראש אתה קובע את ההגבלה". 

"בשנה וחצי האחרונות אני מזהה מגמה של הגבלות ועיכוב פיתוח ותכנון ביישובי החברה הערבית. מישהו טוען שיש עודף תכנוני ביישובים ערבים ושטחים הנוספים לפיתוח, אבל לא בודקים האם השטחים זמינים להוצאת היתר בנייה"

התוכנית אושרה אבל אז המושב דרש עוד 23 מטרים

מקרה נוסף מתרחש בימים אלה באום אל פאחם. מדובר בתוכנית ותמ"ל על שטח של 2,300 דונם בחלק הדרומי של העיר. כבר מ-2017 עובדים בעירייה ובמוסדות התכנון על התכנית שתוסיף 6,900 יחידות דיור, חלקן בשכונה חדשה, וחלקן בהסדרה של מבנים קיימים שנבנו באופן לא חוקי. זאת לצד שטחי מסחר, שטחי ציבור, שטחים פתוחים וטיילת. אלא שכל זה מתעכב כעת בשל ויכוח על 23 מטרים מתוך רוחב רצועת החיץ שיפרידו בין העיר למושב הסמוך מי-עמי. גריעת המטרים האלו, מבחינת אום-אל-פאחם, פירושה פגיעה בקריית חינוך ובמרכז מסחרי שאמורים לקום, לצד הריסת 16 בתים.

הסיפור בקצרה חוזר אל ינואר 2020, אז אושרה התכנית אושרה להפקדה בותמ"ל ונקבע בה שהחיץ בין שני היישובים יעמוד על 57 מטרים (כולל כביש). כנגד החלטה זו הוגשה התנגדות של מושב מי-עמי הסמוך, שדרש שרצועת החיץ בין שני היישובים תוגדל ל-80 מטרים. חוקר שמונה כדי לדון בהתנגדויות דחה את התנגדות המושב. 

בותמ"ל יש נציגות קבועה למשרד הביטחון, וכאשר אושרה התוכנית, בינואר 2020, נציגת המשרד לא הביעה התנגדות לכך שרצועת החיץ תהיה 57 מטרים. אולם בדיון שהתקיים ביוני 2024 אמרה נציגת משרד הביטחון, כי מנימוקים ביטחוניים יש להרחיב את רצועת החיץ כך שהיא תהיה ברוחב של 80 מטרים, אותו הרוחב שהמושב דרש. "היישוב מי עמי הוא יישוב המסווג למרכיבי ביטחון, על ידי משרד הביטחון, וזאת לאור מיקומו הייחודי והרגיש בתפר שבין ישראל ליהודה ושומרון. הוא ממוקם בסמוך לגדר הביטחון", הסבירה בדיון נציגת משרד הביטחון והוסיפה, כי "בסמיכות ליישוב קיים מתקן ביטחוני המשמש את מערכת הביטחון. בשל כך, קיימת חשיבות רבה בשמירה על מרכיבי הביטחון הקיימים של היישוב, וכן בשמירה על דרך הגישה לאזור זה כדרך בטוחה ונגישה". 

בינואר השנה עתרה עיריית אום-אל-פאחם, באמצעות עורך-דין ארז קמיניץ (מי שבעבר עסק רבות סוגיות של תכנון ובנייה בחברה הערבית, כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה) כנגד החלטה זו. לעתירה צורפה חוות דעת של אל"מ (במיל') ד"ר שאול אריאלי שהוא גם גיאוגרף במקצוע, ושל אלוף (במיל') וח"כ לשעבר אייל בן-ראובן. הם פירקו אחת לאחת את טענות משרד הביטחון. 

בין היתר, הם הצביעו על כך שמשרד הביטחון כלל לא הגדיר מה האיום הביטחוני שכנגדו יש להיערך. כמו כן, מניתוח טופוגרפי שערך אריאלי עלה שמי-עמי ממוקמת גבוה יותר מאום-אל-פאחם, כך שגם אם מגדירים את תושבי העיר הערבית כאיום הרי שאין זווית לירי אפקטיבי או זריקת בקבוקי תבערה לכיוון המושב היהודי. כמו-כן, כתב אריאלי כי אי-אפשר לטפס על המצוק לכיוון הכביש, במקרה של התקהלות, ועוד עלה מחוות הדעת שאותו מתקן ביטחוני שהוזכר בישיבה, הוא בסך הכול בסיס חיילי מילואים שלא זקוקים לכביש כדי להגיע לגדר ההפרדה. כמו-כן, אותו מתקן שולט, מבחינה טופוגרפית, על אום-אל-פאחם ולא ההפך. בינתיים, מתנהל משא ומתן בין משרד הביטחון, מי-עמי ואום אל-פחם - וייתכן שתושג פשרה מחוץ לכתלי בית-המשפט. 

"המגמה הזו פוגעת בזכויות אזרחיות יסודיות, מחמירה מצוקת דיור קשה ממילא, ומורידה לטמיון השקעה רבת שנים של הרשויות והמדינה", כך ג'ראיסי

מי שמביטה על הצטברות המקרים שתוארה בכתבה היא רגד ג'ראיסי, מנכ"לית-שותפה בסיכוי-אופוק. לטענתה, "מדובר בשורה של החלטות שמעידות על מגמה מכוונת ושיטתית לצמצום מרחב החיים וההתפתחות של היישובים הערביים בישראל – באופן המנוגד למדיניות המוצהרת לקידום תוכניות מתאר, תשתיות ופיתוח ביישובים הערביים. המגמה הזו פוגעת בזכויות אזרחיות יסודיות, מחמירה מצוקת דיור קשה ממילא, ומורידה לטמיון השקעה רבת שנים של הרשויות והמדינה. אנו מצפים כי מוסדות התכנון ימנעו מהטיה פוליטית ויבחנו באופן מקצועי את הצרכים האמיתיים שנדרשים לטובת פיתוח כלל היישובים במדינה, ובהם גם היישובים הערביים".