מדי שנה מגיעה ה', צעירה ממרכז הארץ, עם בן זוגה הזר, ללשכת רשות האוכלוסין בעיר מגוריהם. שם הם ממתינים שעות ארוכות, לפקיד שיבחן את כנות הקשר שלהם לצורך הסדרת מעמד בן הזוג בישראל. השניים נדרשים להציג שורה ארוכה של הוכחות לחייהם המשותפים: חוזים, חשבונות, תדפיסי בנק, תכתובות אינטימיות, תמונות משפחתיות והמלצות ממכרים. את המסמכים הם אוספים במשך חודשים.

ה' מספרת כי היא ובן זוגה חיים יחד שנים רבות, ומכירים היטב את נבכי הבירוקרטיה של רשות האוכלוסין. לדבריה, אף שגורמים שטיפלו בעניינם לאורך השנים הודו בפניהם שכנות הקשר ביניהם אינה מוטלת בספק, אנשי הרשות לא חסכו מהם חקירות פולשניות. שאלות כמו "על מה אתם רבים?" או "מתי הוא גרם לך לבכות בפעם האחרונה ולמה?" הופנו אליהם ללא כל הצדקה או הסבר.

גם ת', המצויה בעיצומו של ההליך עם בן זוגה, מתארת מציאות של חדירה חטטנית לפרטיות: "אנחנו מספקים פרטים כל כך אישיים. נדרשנו להציג את כל חיובי האשראי ואת פירוט השיחות האישיות בינינו. כל אחד מאתנו עובר ריאיון של יותר משעה, מדי שנה מחדש". היא מתקוממת: "שירתי בצבא ובמילואים, אני משלמת מיסים, תמיד עבדתי, התנדבתי ולמדתי. כל חטאי הוא שהתאהבתי באדם לא יהודי".

על אף שהתהליך כרוך באובדן ימי עבודה, זמני המתנה בלתי סבירים ויחס מזלזל, היא ובן זוגה מעולם לא התווכחו או התנגדו – ותמיד עשו כל שנדרש מהם כדי לקבל את האשרה המיוחלת.

העדויות הללו ורבות נוספות, הצטברו בתגובה להצעת חוק ממשלתית המתעתדת להעניק לרשות האוכלוסין סמכויות פיקוח ומעקב כלפי מי שמבקשים להסדיר את מעמדם בישראל מכוח קשר זוגי. לפי ההצעה, שעברה החודש בוועדת השרים לחקיקה, מפקחים מטעם הרשות יוכלו לדרוש הזדהות מכל גורם הקשור לבני הזוג, לגבות עדויות משכנים ומעסיקים, ואף לדרוש גישה למידע דיגיטלי אישי מטלפונים ומחשבים. התיקון יאפשר לפקחים להיכנס לבתי הזוגות לוודא את מרכז חייהם ולעקוב אחריהם במרחב הציבורי.

במקביל לקידום הצעת החוק, חשיפת שומרים מעלה כי רשות האוכלוסין רוכשת מערכת מעקב ואיסוף מודיעין, שתעניק לה יכולות ניטור חודרניות ללא ידיעת הנבדקים. מעבר לאוכלוסיית הזוגות המעורבים, מבהירים ברשות האוכלוסין כי המערכת מיועדת לפעול על מגוון אוכלוסיות נוספות: החל מאזרחים ישראלים המבקשים לרשום את ילדיהם או להסדיר מעמד קבע, ועד לנתינים זרים, מבקשי מקלט ותיירים – עוד לפני שנחתו בישראל. כל אדם שיגיש בקשה הדורשת אימות נתונים או הוכחת מרכז חיים עלול להפוך ליעד למעקב.

"רשויות רבות רוצות לרכוש מערכות לאיסוף מודיעין, אך מדובר בגופים שאין להם סיבה או סמכות להשתמש בכלים כאלה. מכוח מה רשות האוכלוסין מתכוונת להפעיל מעקבים על אזרחים?", כך עו"ד נועה דיאמונד מהקליניקה לפרטיות באונ' ת"א

סריקת מידע שפורסם ברשת, ואיכון המכשיר הסלולרי

לפי חוות הדעת המקצועית שצירפה רשות האוכלוסין לבקשתה לפטור ממכרז, המערכת נבחרה בזכות יכולתה לפעול בשני מישורים: במישור הראשון היא מנצלת יכולות OSINT (מודיעין ממקורות גלויים) כדי לסרוק כמות גדולה של מידע שפורסם ברשת ביותר מ-60 מדינות, כולל ברשתות חברתיות מקומיות.

המערכת מסוגלת לדלות מידע גם מפרופילים פרטיים, למשל באמצעות זיהוי תיוגים של חברים בתמונות, וכן לנטר פעילות בקבוצות סגורות. המידע שנאסף עובר עיבוד בעזרת בינה מלאכותית, המסוגלת לחלץ טקסט מתמונות, לנתח נתונים החושפים את המיקום וזמן יצירת הקובץ ולתרגם תכנים משפות זרות.

המישור השני, הנחשב פולשני יותר, משתמש בטכנולוגיית ADINT – מודיעין מבוסס פרסומות. לא מדובר במידע שהנבדק פרסם, אלא במעקב סמוי אחר המכשיר הנייד שלו. המערכת רוכשת נתוני מיקום שדולפים מאפליקציות מזג אוויר או משחקים, ומשתמשת במזהי הפרסום שלהן כדי לאכן מכשירים ניידים.

יכולת זו מאפשרת לבצע ניתוח מתמשך של מרכז החיים של היעד – ללא ידיעתו וללא צורך בצו שיפוטי. את התובנות משני המקורות מתכננים ברשות האוכלוסין להנגיש לפקחים בשטח באמצעות אפליקציה ייעודית שתאפשר להם לבנות תיק מודיעיני ולבצע בדיקות וחקירות עומק בזמן אמת.

הספקית שנבחרה, קובוובס טכנולוגיות, היא חברת מודיעין ישראלית המתמחה ב-OSINT. על אף שנרכשה ב-2023 על ידי קרן Spire והתמזגה עם PenLink האמריקאית, בבקשת הרכש של רשות האוכלוסין מצוינים פרטי החברה הישראלית המקורית. קובוובס נקשרה בעבר בפרקטיקות מעוררות מחלוקת: בדוח של חברת מטא מ-2021, נכללה החברה ברשימת "חברות המהוות שכירות חרב בתחום המעקבים".

בדוח נטען כי בנוסף לאיסוף מידע על יעדים, החשבונות ששימשו את לקוחות קובוובס עסקו בהנדסה חברתית באמצעות הצטרפות לקהילות ופורומים סגורים והטעיית חבריהם במטרה לגרום להם לחשוף מידע אישי. עוד צוין כי לצד פעולות הקשורות באכיפת החוק, זוהתה התמקדות תדירה של חשבונות אלה בפעילים פוליטיים, פוליטיקאים מהאופוזיציה ופקידי ממשל בהונג קונג ובמקסיקו. בעקבות הגילויים, מטא חסמה כ-200 חשבונות שלטענתה קשורים לקובווס וללקוחותיה. 

בתגובה לשומרים מסרה החברה, כי היא מתבססת על מידע גלוי הנאסף על פי חוק ואינה מפעילה פרופילים מזוייפים. התגובה המלאה מובאת בהמשך הכתבה. 

בדיקת שומרים מגלה כי זו אינה ההתקשרות הראשונה של גוף ממשלתי עם החברה. בסוף שנת 2023 ביקשה הרשות לאכיפה במקרקעין לרכוש מקובוובס מערכת איסוף מודיעין בסכום של כמיליון שקלים, במסלול פטור ממכרז. המערכת שנבחרה מאפשרת איסוף מהיר של מודיעין מהרשתות החברתיות, לצד יכולת ייחודית לניטור תאי שטח ולביצוע מעקב היסטורי אחר שגרת פעילות הנבדק. רכישה קטנה יותר מהחברה ביצע גם משרד הבריאות, במטרה לנטר התפרצויות של מחלות זיהומיות.

עו"ד דיאמונד מותחת קו בין פרשת הרוגלות, שבה השתמשה המשטרה בתוכנת הריגול פגסוס למעקב אחרי אזרחים, לבין המקרה הנוכחי: "מדובר במוצר מדף מוכן שחברה פרטית מייצרת, אך למדינה אין סמכות להשתמש בכל תכונותיו"

פרסמת מידע ברשת? עדיין מגיעה לך זכות לפרטיות

עו"ד נועה דיאמונד מהקליניקה לפרטיות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א מבהירה, כי בעוד שבישראל תחום ה-OSINT נתפס כשטח אפור, בעולם המערבי נמתחה ביקורת נוקבת על השימוש בו בכל הקשור לפרטיות. דיאמונד מפנה להצהרה שפורסמה ב-2023 על ידי איגוד של 12 רשויות להגנת פרטיות ברחבי העולם, בה קבעו הרגולטורים כי גם מידע שפורסם בגלוי ברשת אינו מהווה הפקר לשימוש חברות ורשויות. המצהירים הדגישו כי למשתמשים קיימת "ציפייה סבירה לפרטיות" ביחס למידע שלהם.

לדברי דיאמונד, היעדר הסמכות היא הסוגייה המרכזית כאן. לטענתה, הסמכויות של רשות האוכלוסין אינן מאפשרות לה להפעיל מעקבים ואיסוף מודיעין שיטתי על אנשים. מגבלה זו תקפה גם כאשר מדובר בהפרטת הפעילות לחברה פרטית. בהקשר זה, דיאמונד מותחת קו בין פרשת הרוגלות, שבה השתמשה המשטרה בתוכנת הריגול פגסוס למעקב אחרי אזרחים, לבין המקרה הנוכחי: "מדובר במוצר מדף מוכן שחברה פרטית מייצרת, אך למדינה אין סמכות להשתמש בכל תכונותיו. לא תמיד ניתן 'לנוון' את היכולות שהחוק לא מתיר לרשות הממשלתית לנצל".

היא מתריעה מפני זליגה של כלי ריגול שנועדו לגופי ביטחון לגופים אזרחיים, דוגמת רשות האוכלוסין: "רשויות רבות רוצות לרכוש מערכות לאיסוף מודיעין, אך מדובר בגופים שאין להם סיבה או סמכות להשתמש בכלים כאלה. מכוח מה רשות האוכלוסין מתכוונת להפעיל מעקבים על אזרחים?".

"העובדה שהמידע נמצא ברשת לא מסירה ממי שאוסף אותו ומשתמש בו את האחריות לפגיעה בפרטיות"

דיאמונד מסבירה כי הבעיה בשיטות הפעולה של חברות כמו קובוובס היא הפגיעה ב"עקרון צמידות המטרה": "אדם משתף מידע ברשת חברתית למטרה מסוימת, כמו קבלת תמיכה. ברגע שחברה אוספת את המידע למטרות אחרות, היא מפרה את התנאים שהמשתמש הסכים להם כשנרשם לאותה רשת חברתית. העובדה שהמידע נמצא ברשת לא מסירה ממי שאוסף אותו ומשתמש בו את האחריות לפגיעה בפרטיות".

דיאמונד מדגישה גם את חוסר המידתיות ואת הפגיעה העמוקה בזכויות אזרח הגלומות במהלך המתוכנן: "מדובר בכלי לא מידתי. איסוף המידע צריך להתבצע בהתאם לצורך קונקרטי. כיום, כדי לבדוק את כנות הקשר בין בני זוג, נערכים ראיונות ונדרשים מסמכים המעידים על חיים משותפים. המערכת הזו, לעומת זאת, מסוגלת לבנות תיק מודיעיני מקיף, הכולל גם מידע שאינו בהכרח קשור לזוגיות או למעמד, כמו התבטאויות פוליטיות או ביקורת על הממשלה. יש כאן אפקט מצנן חמור על הבעת דעה ועל חופש הביטוי, ובאופן כללי, התוצאה תהיה התנהלות תחת מעקב מתמיד שחודר לכל היבט של חיינו".

אזהרותיה של דיאמונד אינן נבואות זעם תיאורטיות – הן נשענות על תקדימים בשטח: לאחרונה נחשף ב"הארץ" כי רשות האוכלוסין ביטלה את אשרות הכניסה של העיתונאי האיטלקי אלסנדרו סטפאנלי ושל ההיסטוריון הצרפתי פרופ' ונסן למיר, בעקבות התבטאויות פוליטיות. אם אלו התוצאות כשהבדיקה נעשית באופן ידני, קל להעריך את פוטנציאל הפגיעה כשהמערכת תהפוך חודרנית בהרבה.

"הציבור שלנו הוא אחת המטרות שרשות האוכלוסין מתכוונת לעקוב אחריהן", קובעת עו"ד ליאור ברס, יו"ר האגודה לזוגות בינלאומיים, המובילה את המאבק בתיקון לחוק הכניסה לישראל. לדבריה, השילוב בין מערכת לאיסוף חומר מודיעיני לבין הצעת חוק המבקשת להעניק לרשות האוכלוסין סמכויות מעקב מרחיקות לכת מהווה הצהרת כוונות מטרידה מצד המדינה: "הרשות מודה בפה מלא שבכוונתה לעקוב אחרי אזרחים ישראלים וזרים ולאסוף עליהם מידע, לרבות מתוך פרופילים סגורים. להעניק סמכות כזו – לא ברור למי, כולל אפשרות להצלבת מידע ברמה של חקירה פלילית – זה מזעזע".

ברס מוטרדת במיוחד מהסעיף המבקש להעניק לפקחי הרשות סמכות לדרוש "מידע מכל אדם, לרבות תכנים מתוך טלפון נייד או מחשב". "הטלפון משקף את חייו של האדם כמעט בכל היבט, וכולל מידע על אמונות, השקפות פוליטיות, מצב רפואי וכלכלי, העדפות מיניות, קשרים חברתיים ואורחות חיים. הממשלה מנצלת את שעת הכושר לקידום חוקים וכלים דורסניים בזמן שהציבור טרוד בחזיתות אחרות. זה מתחיל בזרים – אך המטרה היא להכשיר כלים שיופעלו נגד כלל האזרחים".

עוד היא מציינת שהממשלה, שלכאורה מוטרדת מהעלייה בהיקף הירידה מהארץ ומנסה לעודד עלייה, מונעת בפועל את חזרתם של ישראלים שעזבו והקימו משפחות בחו"ל: "שוחחתי עם ישראלים רבים המתגוררים בחו"ל ומוטרדים מאוד מהמהלך. הם מבקשים לחזור, וחוששים מהשפעת החוק עליהם ועל בני זוגם הזרים".

"הרשות מודה בפה מלא שבכוונתה לעקוב אחרי אזרחים ישראלים וזרים ולאסוף עליהם מידע, לרבות מתוך פרופילים סגורים. להעניק סמכות כזו זה מזעזע", אומרת עו"ד ליאור ברס, יו"ר האגודה לזוגות בינלאומיים

רק כאחוז בודד מהקשרים הזוגיים נמצאו פיקטיביים

החששות שמביעות ברס ודיאמונד מתחדדים כשבוחנים את הפער בין הצהרות הממשלה לבין המציאות. להצעת החוק לא צורפו נתונים או נימוקים המוכיחים כי הכלים הקיימים בידי רשות האוכלוסין אינם מספקים, אולם מקדמיה – הטוענים כי הנושא לא סובל דיחוי – מספקים שני נימוקים ליוזמה הדחופה. הראשון נוגע לפירוק יחידת הפיקוח שפעלה עד לפני כשלוש שנים, וחדלה מפעילות לאחר שנמצא כי פעלה בחוסר סמכות; השני נשען על "היקפן הרחב של בקשות לקבלת מעמד מכוח נישואין או זוגיות".

אלא שבדיקת שומרים מעלה כי הבעיה שהחוק ומערכת המעקב מתיימרים לפתור כלל לא קיימת. לפי פרסומי רשות האוכלוסין עצמה, היקף הבקשות לאיחוד משפחות של בני זוג נמצא דווקא בירידה חדה. ב-2024 הוגשו 4,756 בקשות בלבד – ירידה של כ-14% לעומת שנת 2023, והמספר הנמוך ביותר מזה ארבע שנים.

"הממשלה מנצלת את שעת הכושר בזמן שהציבור טרוד בחזיתות אחרות. זה מתחיל בזרים – אך המטרה היא להכשיר כלים שיופעלו נגד כלל האזרחים"

הפער בין הרטוריקה הממשלתית למציאות בולט עוד יותר כשבוחנים את שיעור הקשרים הפיקטיביים. בתגובה לפניית שומרים, מסרה רשות האוכלוסין, כי "מתוך 976 מקרים שהועברו לבדיקה מעמיקה בין השנים 2018–2022, ב-36% מהם הוכחו ניסיונות לקבלת מעמד במרמה".

אלא שכדי להבין את התמונה המלאה, יש לבחון נתונים אלו אל מול כלל הבקשות שנבחנו באותן שנים. מתגובת רשות האוכלוסין לבקשת חופש מידע שהגישה "האגודה לזוגות בינלאומיים" עולה, כי באותן שנים התנהלו ברשות כ-39,000 הליכים פעילים להסדרת מעמד מכוח זוגיות, ומכיוון שההליך מצריך בחינה מחודשת מדי שנה, הרי ששיעור הקשרים הפיקטיביים בתקופה זו עמד על כאחוז אחד בלבד מכלל התיקים הפעילים. 

הצעת החוק ממתינה להמשך הליכי החקיקה, אך בשטח ההכנות בעיצומן. אלא אם יחול שינוי ברגע האחרון, ההתקשרות עם קובוובס והשימוש במערכת צפויים לצאת לדרך ב-1 במרץ. בזמן שהחברה האזרחית בונה על ריכוך הנוסח בוועדות הכנסת, התשתית הטכנולוגית מתגבשת במרץ – הרחק מעין הציבור.

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים