"התחתנתי בגיל 18. לא הספקתי אפילו ללכת לאוניברסיטה", מספרת לשומרים יאסמין, בת 24 מג'דיידה-מכר, שנישאה לפני כארבע שנים, זוגיות שלא החזיקה מעמד. "ההורים שלי לחצו עלי להתחתן כי הם רצו לראות נכדים. הייתי ילדה שחיפשה ליהנות מהחיים לפני שאתחיל עם משפחה וילדים, אבל הלחץ השפיע עלי. בעלי לשעבר לא מבוגר ממני בהרבה - הוא היה בן 22 כשהתחתנו. הוא עבד כנהג משאית והביא קצת פרנסה הביתה, אני לא עבדתי כי הוא לא רצה. במשפחות שמרניות מעדיפים שהאישה לא תעבוד. רבנו הרבה גם בגלל שהייתי בבית וגם כי לא הכרתי אותו לפני החתונה". 

סיפורה של יאסמין אינו יוצא דופן. למרות נטייתו של הציבור הערבי-מוסלמי בישראל לשמרנות, במיוחד בענייני משפחה, גירושים הפכו לתופעה מוכרת עם עלייה מתמשכת במספר הזוגות שנפרדים. העלייה מתבטאת גם במספר תיקי הגירושים שנפתחים מדי שנה וגם במספר התיקים שמגיעים לסיומם בפרידה רשמית. הנתון הדרמטי ביותר נוגע לערים המעורבות בהן, לפי מדדים שונים, כמחצית מהזוגות שנישאים צפויים להתגרש.

אם מסתכלים על הנתון ביחס לזוגות הנרשמים לנישואים, הנתונים גבוהים במיוחד. "יפו קרובה מאוד ל-50% ובעכו וחיפה שיעור הזוגות המתגרשים הוא כ-40%", אומר לשומרים מנהל בתי הדין השרעים, ד"ר איאד זחאלקה. "בשאר הערים והיישובים הערבים הממוצע נע בין 20% ל-30%".

מנתוני בתי הדין השרעים עולה כי ב-2022-2015 עלה בהדרגה מספר תיקי הגירושים שנפתחו מ-3,549 ל-4,268 בשנה. ב-2023 חלה ירידה ל-3,326, אך ב-2024 שוב נרשמה קפיצה עם 4,020 תיקים שנפתחו. לדברי זחאלקה, הירידה ב-2022 נבעה משינוי שמחייב זוגות שפותחים תיק גירושין לפנות קודם לגישור, פעולה שהשפיעה באופן ממשי על הנתונים.

"המטרה שלנו היא לעודד זוגות המצויים בסכסוך לנסות ליישב אותו בעזרת גורמים מקצועיים ביחידות הסיוע שליד בתי הדין. עובדים סוציאליים, עורכי דין ופסיכולוגים, בעלי הכשרה בגישור וניסיון בטיפול במשפחות בהליכי פרידה״, אומר זחאלקה. "כשיש יותר משפחות של גרושים - החברה מפורקת יותר. אנחנו רואים שילדים להורים גרושים סובלים יותר מבעיות התנהגות. אפשר במידה מסוימת אפילו לומר שהעלייה בפשיעה בחברה הערבית קשורה לשיעור הגירושים".

"יפו קרובה מאוד ל-50% ובעכו וחיפה שיעור הזוגות המתגרשים הוא כ-40%", אומר מנהל בתי הדין השרעים, ד"ר איאד זחאלקה. "בשאר הערים והיישובים הערבים הממוצע נע בין 20% ל-30%"

"החיים שלי נהרסו"

״החתונה בגיל 22 הייתה טעות חיי. אפילו שאין לנו ילדים, החיים שלי נהרסו", מספר לשומרים פואד, תושב טייבה, שהתגרש אחרי כשנה וחצי. "לא הייתי בשל וגם גרושתי לא; היום אני בן 27, לא התחתנתי שוב ואני גם לא חושב על זה. רבים בחברה הערבית חושבים שצריך וחובה להתחתן בגיל צעיר, וזאת טעות".

זחאלקה, שרואה צעירים רבים כמו פואד וכמו יאסמין באולמות בית הדין, מסכים כי חתונה בגיל מוקדם מדי וללא הבשלות הנדרשת, מובילה ליותר סכסוכים וכפועל יוצא גם ליותר גירושים. "זוגות צריכים לנצל את תקופת האירוסים שלהם כדי להכיר אחד את השנייה ולבדוק עד כמה הם מתאימים. צריך לחזק את המודעות שלהם למה שקורה אחרי החתונה. אם אנחנו, הקאדים בבתי הדין, נצליח לגשר על סכסוכים שנובעים מחוסר היכרות, אפשר יהיה להוריד את שיעור הגירושים".

לגירושים בחברה הערבית יש כמובן גם סיבות שאינן תלויות גיל. כך למשל מזכירים המרואיינים לכתבה את המבנה החמולתי, הפטריארכלי והמסורתי שרווח מאוד, או את העובדה שבית הזוג הטרי נבנה לא פעם קרוב למשפחתו של הגבר, או בקומה מעל בית הוריו, קרבה שיוצרת מערכת יחסים אינטנסיבית עם המשפחה המורחבת שלא תמיד מתאימה לבת הזוג. 

"אחרי החתונה, המשפחה שלו, וגם המשפחה שלי, לחצו עליי להיכנס להריון", משחזרת יאסמין. "זה גרם להמון ריבים ולמתח עם ההורים. כשניסיתי להיכנס להריון התברר שיש לו בעיה רפואית. הוא לא קיבל את זה, וגם ההורים שלו לא השתכנעו. הוא טען שאני אשמה. מזל שאין לנו ילדים, כל הסיפור היה הופך להרבה יותר מסובך. חזרתי לבית ההורים, פתחתי פרק חדש, והתחלתי ללמוד באוניברסיטה".

״החתונה בגיל 22 הייתה טעות חיי. אפילו שאין לנו ילדים, החיים שלי נהרסו. לא הייתי בשל וגם גרושתי לא; היום אני בן 27, לא התחתנתי שוב ואני גם לא חושב על זה. רבים בחברה הערבית חושבים שצריך וחובה להתחתן בגיל צעיר, וזאת טעות"

פרופ' סארה אבו כף, חברת סגל בתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון בנגב, אומרת שבחברה הערבית הקשר בין המשפחה הגרעינית למורחבת הדוק מאוד. היא מציינת שעל הרקע הזה שני מישורי השפעה נוספים ומורכבים של פירוק החבילה - ההשפעה על הילדים והאספקט הכלכלי - רק מתעצמים. 

"גירושים יוצרים קושי רגשי משמעותי מאוד להורים ולילדיהם. לצד זאת, ישנו גם המישור הכלכלי. בחברה הערבית, ברוב מקרי הגירושים, הילדים נשארים בחזקת האם. היא בתורה חווה ירידה משמעותית ברמת החיים ולכן לא פעם נאלצות נשים גרושות להגדיל את היקף שעות העבודה שלהן על חשבון הפניות לילדים", היא אומרת.

"בחברה הערבית, ברוב מקרי הגירושים, הילדים נשארים בחזקת האם. היא בתורה חווה ירידה משמעותית ברמת החיים"

זחאלקה מוסיף שסיבה נוספת לעלייה בשיעור הגירושים, במיוחד בערים המעורבות, היא החשיפה לאורח חיים ליברלי שמקדש את האינדיבידואליזם. "השינוי הזה חד ומהיר. רבים מאמצים רעיונות שונים מאלה שהכרנו מבלי שהם מבינים את ההשפעה שיכולה להיות לזה על החיים שלהם. זה גורם להרבה בעיות שגירושים היא רק אחת מהן. אם בעבר הפרט התאמץ מאוד כדי לרצות את החברה שממנה הוא בא, היום זה שונה. אכפת לו מהקריירה, מהעסקים, מחייו הפרטיים, וזה בא על חשבון דברים אחרים, גם המשפחה".

לדברי זחאלקה, התהליכים הללו מתרחשים ללא קשר ישיר למעמד המשפחה בחברה הערבית אך הם לוחצים על מוסד הנישואים. "הפרט כבר לא עושה חשבון. האני שלו עבר למקום גבוה יותר בסולם, וזה גורם לכך שיש לו פחות רצון להתפייס כדי לשמור על התא המשפחתי". בדברים הללו רומז זחאלקה לגישה רווחת בחברה הערבית ולפיה ההחלטה על גירושים משפיעה לא רק על בני הזוג אלא גם על המשפחה המורחבת של שניהם. במשך שנים די היה בכך כדי להניא זוגות רבים מלהתגרש.

"כשיש יותר משפחות של גרושים - החברה מפורקת יותר. אנחנו רואים שילדים להורים גרושים סובלים יותר מבעיות התנהגות. אפשר במידה מסוימת אפילו לומר שהעלייה בפשיעה בחברה הערבית קשורה לשיעור הגירושים"

יותר משכילות – יותר עצמאיות כלכלית

ד"ר מהא כרכבי, מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, טוענת שהסיבה המרכזית לעלייה בגירושים מושפעת מתהליכים חברתיים וכלכליים. "השינוי המשמעותי הוא העלייה בהשכלה, שמורגשת במיוחד אצל נשים. ככל שיש יותר השכלה, יש יותר עצמאות כלכלית. יציאת נשים לשוק העבודה מתבטאת גם בירידה במספר הילדים, בבחירת בן הזוג, בעליית גיל הנישואים, ובשיעור הגירושים. הכול קשור״, היא מסבירה.

הגורמים הכלכליים קשורים גם לתפישת הגבר כמפרנס עיקרי. ״בעבר הייתה חלוקה ברורה בין תפקידי הגבר לאישה. הנשים היו תלויות בגבר, רבות חיו בסביבה אלימה, אך נ אלצו להישאר במעגל האלימות״.

"בעבר היו יותר חוקים לא כתובים. הרחוב והמשפחות המורחבות לא קיבלו את הגירושים. הם גינו את התופעה, לפעמים עד כדי נידוי כללי של האישה שהתגרשה", ממשיכה כרכבי. "היום יש קבלה חברתית יותר מאשר בעבר. ככל שהתופעה מתרחבת היא נתפשת כפחות סוטה מהנורמה. כיום יש גמישות גדולה יותר מאשר בעבר וזה כתוצאה מחדירה של ערכים ליברליים אל תוך החברה הערבית״.

"החברה מקבלת את זכותו של הפרט להיות שמח בזוגיות שלו, ואם הוא לא – זכותו להפסיק את הקשר". ד״ר כרכבי מצביעה על תופעה חשובה בהקשר הזה: ״המחקרים שלי מראים שמגמות השינוי שתיארתי משתנים בין קבוצות שונות בחברה הערבית, למשל לפי מעמד, שזה מחקר שעליו אני עובדת בימים אלו״.

"ככל שהתופעה מתרחבת היא נתפשת כפחות סוטה מהנורמה. כיום יש גמישות גדולה יותר מאשר בעבר וזה כתוצאה מחדירה של ערכים ליברליים אל תוך החברה הערבית״

"האישה היום היא יחידה כלכלית שיכולה לנהל את עצמה", מסכימה עו"ד ג׳יהאן עבד אל-חק, העוסקת בין היתר בדיני משפחה. "אם האישה לא מסתדרת עם הגבר, אין עליה את הלחץ שהיה בעבר, שהגבר אמור לפרנס אותה והיא זו שצריכה לוותר. נשים יודעות שהן יכולות להתקיים גם בלי גבר; שהן יכולות לצאת ללימודים או לעבודה ללא קשר אליו. לרוב הנשים הערביות כבר יש מקצועות ותעודות הסמכה".

אל "השינוי הכלכלי" כזרז לגירושים, מוסיפה אל-חק שני גורמים שכבר הוזכרו: האחד – מעורבות המשפחות במערכת היחסים של הזוג; והשני – מתחים בעקבות לידת הילדים. הסוגיות הללו מוזכרות לא פעם בגלוי בפורמים שונים שעוסקים בגירושים אך התמודדות מערכתית עם הקשיים שהם מייצרים עבור בני הזוג עדיין אין.

יוצאת דופן היא תוכנית סדנאות לזוגות צעירים לפני חתונה, ולזוגות שנשואים פחות משנתיים בחברה הדרוזית. התוכנית בת 7 מפגשים ומחולקת לשלושה חלקים המתמקדים בדת, כלכלת המשפחה והורות. בינתיים נפתחו רק שני מחזורים, באבו סנאן ובבית ג'אן, שבהם השתתפו כ- 30 זוגות. לפי פקיד במועצה הדתית הדרוזית, התוכנית מנסה להוריד אחוזי הגירושים הגבוהים, כשנמצא כי רוב הגירושים בעדה הם בחמש השנים הראשונות אחרי הנישואים. 

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים