"כשהשתחררתי מהצבא היו לי שבע שנות לימוד בתעודה אבל בפועל הרבה פחות כי זה חינוך חרדי.  הייתי בניסוי וטעייה. לא ידעתי A, B, C, לא ידעתי מה זה חזקה, ולא ידעתי אם אני טוב במתמטיקה. זרמתי בלי לדעת כלום, בלי הכוונה, בלי קהילה ובלי  סביבה תומכת. התחלתי לעבוד במחסן ומשם התגלגלתי", כך מספר ישראל, בן 36, שיצא בשאלה בגיל צעיר ונזרק לשוק העבודה ללא השכלה בסיסית נדרשת לשוק העבודה. סיפורו ממחיש את הקושי של מי שחונכו בחינוך החרדי ומתקשים למצוא עצמם מחוץ לחברה החרדית.

לפני כחודש בחר משרד החינוך "להחרים" דיון בבג"ץ בנושא לימודי ליבה בחינוך החרדי. הדיון חשף נתונים חד משמעיים המראים כי בניגוד לכללי החוק וכללי התקצוב של מוסדות חינוך, רוב תלמידי החינוך החרדי לא מקבלים את החינוך הבסיסי שמוסדותיהם מצהירים כי הם מעניקים להם. 

ההשלכות של העדר לימודי הליבה רבות אך אחת מהן בדרך כלל אינה צפה אל פני השטח והכוונה היא  לסוגיית העוזבים את המגזר החרדי, היוצאים בשאלה. לא מדובר בסוגיה זניחה: לפי מחקרים מהשנים האחרונות מדובר בכ15%–17% מכל שנתון חרדי, מספר המסתכם באלפים מדי שנה והשלכותיו המצטברות לאורך שנים משמעותיות לכלל החברה הישראלית.  הם, שגדלו מאחורי חומות החברה החרדית, מוצאים את עצמם – נוסף על הפערים התרבותיים – נאבקים לגשר, לעיתים ללא הצלחה, על פערים הנובעים מהיעדר השכלה מתאימה בילדותם.

מחקר הנערך בימים אלו על ידי ארגון "יוצאים לשינוי", המסייע ליוצאים, ומתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סוקר את התופעה משלל זוויות. ממצאיו נחשפים כאן לראשונה ומחדדים כי אף שמגמת היציאה בשאלה מתרחבת בהתמדה לאורך השנים,  ולמרות שכבר כיום ישנם עשרות אלפי יוצאים המהווים חלק משמעותי מכל גווני הקשת הישראלית הדתית והחברתית – השתלבותם רצופה בקשיים אינסופיים שחלק ניכר מהם נובע מפערי ההשכלה. 

"יצאתי בגיל 17 בלי שום ניסיון", מספר ישראל מור יוסף, כבן 40, יוצא החברה החרדית-ליטאית, שדרכו רצופה בנסיונות השתלבות עברה גם בעולם האקדמיה. "כשהגעתי ללימודים הרגשתי פער גדול בין המקום שממנו באתי לבין נקודת הפתיחה שנדרשה ממני. אחרי עבודת כפיים התגלגלתי למכירות ומשם לשיווק. אם הייתי מתחיל מנקודה טובה יותר, יכול להיות שהייתי מגשים את עצמי במקום הרבה יותר נכון ומתפתח יותר. אולי הייתי הולך למקצועות ההנדסה – חשמל, תוכנה, או אולי לעולמות הטיפול. עכשיו אני צריך לעשות שינוי אבל אין לי את המלגות, אין לי את הזמן ואין לי את האנרגיה. אני קרוב ל-40 ואין לי שלוש או ארבע שנים להקדיש לתואר. אני מוצא את עצמי מול שוקת שבורה".

"יצאתי בגיל 17 בלי שום ניסיון. אם הייתי מתחיל מנקודה טובה יותר, יכול להיות שהייתי מגשים את עצמי במקום הרבה יותר נכון ומתפתח יותר. אולי הייתי הולך למקצועות ההנדסה – חשמל, תוכנה, או אולי לעולמות הטיפול"

עובדים בבניין, חולמים על תואר אקדמי

סיפורו של מור יוסף אינו יוצא דופן. שיעור התעסוקה של גברים יוצאים בשאלה נמוך באופן כללי ועומד על כ-77%, לעומת 88% בקרב גברים יהודים לא חרדים. הפער אף גדל ככל שהגיל עולה ורמות האבטלה של יוצאים מבוגרים גבוהות ביחס למבוגרים בכל שאר קבוצות האוכלוסייה שנמדדו במחקר. שיעור גבוה מהיוצאים מועסקים כבעלי מלאכה וכנהגים, ובאופן כללי במקצועות שאינם דורשים הכשרה אקדמית ומקצועית.

כך למשל, למרות עלייה מתונה ומעודדת בתעסוקה איכותית בקרב יוצאים, כמעט 60% מהם מועסקים במשרות המשתייכות לשתי הרמות הנמוכות שבהן ממוצע השכר נכון ל-2021 נמוך מ-10,000 שקל ברוטו. שיעור זה גבוה משמעותית מהקבוצות האחרות שמולן משווה המחקר – 33%–36%. במשרות  הללו נכללים שלושה מקצועות עיקריים: בעלי מלאכה, נהגים, ועבודות משרדיות פשוטות (כולל אנשי מכירות).

יואל שטיינמץ, בן 35, שגדל במשפחה בת 11 ילדים ויצא בשאלה בגיל ההתבגרות, עונה בדיוק על התיאור הזה. הוא החל לעבוד במטבח בישיבת נושרים שאליה נשלח, המשיך כנהג, ולאחר נישואים בתוך המגזר יצא ממנו והתגייס לצבא בגיל 24. לאחר השחרור עבד בשיפוצים ובהמשך בחברות בנייה - מבלי שבחר בכך אי פעם.

"כשאתה נשוי עם ילדה בגיל צעיר וצריך לשלם חשבונות, ואין תמיכה כלכלית מהמשפחה או ממקום אחר", הוא מסביר, "אתה לא יכול ללכת בכיף שלך ללמוד מה שאתה רוצה. אתה נופל למה שיש. אני התחתנתי בגיל צעיר, והייתי חייב לעבוד בעבודה שאני מרוויח בה טוב, למרות שאין לי מקצוע רשמי. אני לא מהנדס ולא רופא ולא שום דבר אחר. אני כלום, אני פועל, אני עובד, אני צריך להרוויח כסף.

"ענף הבנייה דורש ידיים עובדות, אז אתה לומד תוך כדי, וזה מה שאיפשר לי להרוויח בלי שהיה לי מקצוע. הרגשתי שאני יכול יותר אבל אין לי את הפריווילגיה לעשות מה שאני רוצה", הוא מצר. לאחר שנים של גלגולים בין חברות בנייה, שטיינמץ התגייס לאחר טבח השבעה באוקטובר למילואים, וכשהוצע לו תפקיד קבע – קפץ על המציאה: "אני מרוצה ומתחבר לזה הרבה יותר, אני מביא לידי ביטוי את היכולות שלי".

שירה, יוצאת המגזר החרדי-חסידי, המשתייכת כיום למגזר הדתי-מסורתי, עבדה במשך שנים בשירות לקוחות ובעבודות נוספות שלא דורשות השכלה, ובהתאם גם השכר בהן היה נמוך. לפני שנה, בהיותה גרושה ואם לשני ילדים שנולדו במהלך עזיבתה את החברה החרדית, הבינה שהיא זקוקה ליותר.

"הבנתי שאני צריכה לעבוד בעבודות שמכניסות קצת יותר כסף", היא מספרת בשיחה עם שומרים. "בכל מקום דרשו תואר, וכשהבנתי שאני עם הגב לקיר – הלכתי ללמוד תואר". כך, סמוך לגיל 40, היא מוצאת את עצמה מתחילה מחדש, או לפחות מנסה. "זה לא פשוט בכלל", היא משתפת. "זו תקופה מאתגרת גם מבחינת לו"ז וגם מבחינה כלכלית". לדבריה, בקשות שונות שהגישה לקבלת סיוע נדחו בתואנות שונות.

"יש המון דברים שמשפיעים על היכולת להשתלב באקדמיה ובהמשך גם בשוק התעסוקה. קודם כל אין אנגלית, ואוטומטית יורד לך חלק גדול מהפוטנציאל. רציתי ללמוד מחשבים ולהתמיין לסייבר, באתי למיונים והכל היה באנגלית. קמתי והלכתי"

גם נתוני הדיכאון גבוהים יותר אצל היוצאים בשאלה

פרופ' אדר אניסמן, מנהלת תחום מחקר וידע ביוצאים לשינוי ומעורכות המחקר, מסבירה את הפער הקיים דווקא בגילאים המבוגרים יותר "בעיות התעסוקה בגיל מבוגר הן נתונים יציבים. מ-2016 עד 2024, בקרב היוצאים המבוגרים יותר, שיעורי האבטלה גבוהים יותר – בניגוד למגזרים האחרים".

היא מצביעה על מדדים נוספים שבהם היוצאים נמצאים מאחור. "בסך הכול המגמות מעודדות. אנחנו רואים עלייה בשירות בצה"ל וסימנים לעלייה בהשכלה", אך יש גם נתונים שמחייבים התייחסות. "כשמסתכלים על מדדים רכים, הנתונים תמיד מעט פחות טובים מאשר אצל יהודים לא-חרדים, כך למשל נתוני הדיכאון – שבצל המלחמה עלו בכלל החברה הישראלית – עלו בקרב היוצאים בשיעור גבוה יותר. 31% אצל יהודים לא-חרדים לעומת 42% אצל יוצאים, בעוד שלפני כן הפער עמד על 5% בלבד".

ממצאים נוספים מהמחקר מאששים את עומק הפערים והקשיים. כך למשל נכתב בו כי "היוצאות והיוצאים הצעירים הם לרוב חסרי השכלה מספקת להשתלבות בהשכלה גבוהה או בתעסוקה איכותית". יוצאות ויוצאים צעירים מדווחים בשיעורים גבוהים יותר על תחושות עוני ועל קשיים כלכליים בכיסוי הוצאות. הפערים במצבם הכלכלי מתבטאים גם בשיעורים נמוכים יותר של בעלות על דירות.

על פי המחקר, כמעט מחצית מהיוצאים (48%) תפסו את עצמם כעניים בחייהם הבוגרים (מגיל 15 ואילך), בהשוואה לקרוב לשליש בלבד בקרב לא-חרדים וחרדים מבית (29%). 

אניסמן מדגישה כי לימודי הליבה הם אחד היסודות המרכזיים לכך. אמנם מדובר במערכת חינוך הטרוגנית, שבה מוסדות רבים המחלוקים למגזרים שונים בתוך הציבור החרדי, אבל "הדברים מאוד דומים", אומרת אניסמן. "רואים פערים שנובעים גם מהעובדה שהגברים יוצאים בלי לימודי ליבה בכלל והנשים למרות שחלקן לומדות ליבה - הרבה יוצאות בלי תעודת בגרות". היעדר תעודת בגרות משתקף גם בנתוני ההשכלה הגבוהה. שיעור בעלי תואר אקדמי בקרב היוצאים – נשים וגברים כאחד – נמוך מאוד ביחס ללא־חרדים וקרוב יותר לשיעורו בקרב החרדים מבית.

מתוך נתוני המחקר של פרופ' אניסמן

"יש המון דברים שמשפיעים על היכולת להשתלב באקדמיה ובהמשך גם בשוק התעסוקה", אומר שטיינמץ. "קודם כל אין אנגלית, ואוטומטית יורד לך חלק גדול מהפוטנציאל. רציתי ללמוד מחשבים ולהתמיין לסייבר, באתי למיונים והכל היה באנגלית. באותו רגע קמתי והלכתי, לא הייתה לי יכולת להתמודד עם מה שהם דרשו. אחרי זה עשיתי תואר ראשון שהוא גם דורש פטור מאנגלית וזה מאתגר מאוד מאוד.

"השלמתי קצת לבד, אבל זה לא מתקרב ליכולת שלך כשאתה לומד מגיל קטן ויש לך בסיס. גם מתמטיקה ופיזיקה – למדתי בסופו של דבר מנהל עסקים אז לא הייתי צריך רמה של הנדסה אבל גם לזה הייתי צריך כמעט שנתיים של רק להשלים את כל מה שלא לימדו אותי בבית ספר", הוא מספר.

מי יתמוך בחרדים לשעבר? "כיוצא בשאלה אני גם ככה לבד"

היציאה מהעולם החרדי, כך עולה מהמחקר ומהשיחות, אינה קלה בשום מקרה. אולם המוטיב החוזר הוא ההיעדר העמוק של המדינה – הן במה שיוצאים מתארים כהפקרת מערכת החינוך החרדית,  שמנעה מהם לימודי ליבה שהיו משנים לגמרי את נסיבות חייהם, והן בעת היציאה. ישראל, במבט מפוכח לאחור, מצר על כך שבצמתים המשמעותיים בחייו לא היה מי שיושיט לו את העזרה שלה נזקק.

"כיוצא בשאלה, הרבה פעמים אין לך סביבה תומכת", הוא אומר. "הייתי מצפה שהמדינה תיתן לי את הבסיס – אפשרות להשלמת בגרויות, מכינה ייעודית, מלגה לתואר ראשון, אולי הכוונה תעסוקתית. לא כתלות בארגונים פרטיים, אלא משהו מוסדר: אם אתה יוצא בשאלה – מגיעה לך התמיכה הזו. כיוצא בשאלה אני גם ככה לבד, והייתי במסגרת חינוכית חרדית ולא שמתם עליי כל השנים האלה. במגזר החילוני משרד החינוך קובע את התכנים, ובמגזר החרדי זה מגזר שלא נוגעים בו, והוא בסרט שלו.

"אני רוצה להשתלב, אני רוצה להיות חלק, אני רוצה לתרום למדינה ואני רוצה להתפתח. וזה טיפשי, כי בסוף תמיכה ביוצאים זה לא 'לעשות להם נעים' – זה לעזור להם להיות יצרנים יותר טובים ותורמים יותר לחברה. זה אמור להיות אינטרס של המדינה, וכנראה שזה לא באמת. וחבל", חותם ישראל, ומזכיר שוב כי בתקופה שבה יצא בשאלה גם הארגונים הקיימים כיום, המסייעים ליוצאים, כלל לא היו קיימים. כיום הוא ויואל שטיינמץ חברים במיזם של אגודת הלל \וYPO, לקידום יוצאים בשאלה מבחינה תעסוקתית.

קרן מור, מנהלת תחום מנהלת תחום תעסוקה והשכלה בהלל, מספרת על המיזם: "לעמותה יש מערך רחב העוסק בהשכלה ובתעסוקה, ומטרתו לקדם יוצאות ויוצאי החברה החרדית במגוון דרכים – מליווי וייעוץ באמצעות מלגות לימודים ומורים פרטיים, ועד ליווי וייעוץ תעסוקתי, כלכלי ועסקי."

"ב-2025 הוענקו 577 מלגות לימודים ביותר מ-3.5 מיליון שקל, וההרשמה למלגות 2026 כבר בעיצומה", היא מציינת, ומוסיפה: "להלל יש גם אירועי קהילה וחברה, מערך דיור בפריסה ארצית, ליווי אישי ועוד – כך שמי שחבר בעמותה פוגש את הצוות שלנו במגוון רחב של פעילויות", היא מספרת. גם ארגון יוצאים לשינוי מפעיל חטיבה העוסקת בתחום – אך שאלת היעדרות המדינה נותרת בעינה.

היותם של היוצאים פלח אוכלוסייה הטרוגני, שלא משתייך לקהלו של אף פוליטיקאי, ודאי אינה מסייעת: תביעה ייצוגית שהוגשה בעבר על ידי יוצאים נדחתה, וחברי כנסת מהסיעות החרדיות אף נלחמים נגד תקצוב ארגונים פרטיים המסייעים להם. העלייה במספר היוצאים והיותם חלק אינטגרלי מהחברה מחייבת תשומת לב מערכתית – הן ליוצאים עצמם, והן לשאלת החינוך החרדי ולימודי הליבה.

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים