עשרות אלפים צפויים להשתתף במצעד הגאווה בתל אביב שייערך ביום שישי. אירוע הדגל ושיאו של חודש הגאווה הוא סמל לשחרור הקהילה, ומעל הכול – הזדמנות לחגוג. מוזיקה, אלכוהול, מסיבות לפני ואחרי, ותחושת חופש ומטרה משותפת של שוויון וחירות. אבל לסופ"ש שבו הוא נחגג יש גם צד אפל: השימוש בסמים ההולך וגובר בקרב קהילת הלהט"ב. "זה הפך להיות התרבות המרכזית בחיי הלילה שלנו", מודה בחשש טל (כל שמות המרואיינים בכתבה בדויים), בן 34 מתל אביב.

אחד הסמים הנפוצים הוא GHB (או GBL). הוא מוכר כ"סם אונס", אך במסיבות גייז הוא משמש כסם מסיבות. במינון נמוך הוא מעניק תחושת אופוריה, אך סטייה קלה במינון, במיוחד עם אלכוהול, עלולה להוביל לעילפון. "אני מאוד מפחד ממה שזה עושה לקהילה שלנו", מוסיף טל.

"זה נקרא 'ליפול'", מסביר טל. "במסיבות של הומואים אתה יכול לראות בצדדים אנשים כאילו שרועים על הרצפה, מאבדים את זה". בשיחה נוספת, מביע חשש גם מאור. הוא מספר שרק השבוע ראה במועדון שלושה מבלים מעולפים בגלל GHB, או בכינוייו המוכרים יותר "ג'י", או "ג'ינה".

טל מעיד כי הוא עצמו משתמש ב"ממסי", שם רחוב לחומר מתילמתקאטינון (MMC), ורק במהלך מסיבות. מדובר בסם שמעניק תחושת עוררות, בדומה לקוקאין, והפך בשנים האחרונות לנפוץ בחיי הלילה.

"השימוש בסמים לא שמור רק לקהילה הגאה" מדגיש טל, "אבל אנחנו סוחבים איתנו פתולוגיות של להיות בארון, שבעצם אנחנו גדלים בחוויית זרות וניכור במקומות שאנחנו באים מהם, וכשאנחנו מגיעים לערים הגדולות, ותל אביב במובן הזה היא הכי עיר גדולה כזו, אז אנחנו מנסים למצוא את הסביבה החברתית כדי לחיות בתוך קהילה, בסביבה שדואגת לך, שאוהבת אותך, שמבינה אותך".

"לתוך זה נכנסים חיי הלילה והמסיבות", הוא מוסיף. "זה מרחב שהוא גם מרחב חברתי. אתה מכיר אנשים, אתה מכיר שם אנשים למטרות זוגיות, אתה מכיר שם אנשים בשביל רגע לבלות עם מישהו לילה. הרחוב והמרחבים הציבוריים לא שייכים לנו. אז חיי הלילה יכולה להיות מרכיב מאוד מרכזי בהיקשרות שלנו, בחברות שלנו אחד לשני, בחבורות שנוצרות לנו. הקלאב הופך למקום קהילתי. כמו בית כנסת. וחלק מהדבר הוא השימוש בסמים", אומר טל.

"במסיבות של הומואים אתה יכול לראות בצדדים אנשים כאילו שרועים על הרצפה, מאבדים את זה", אומר טל, ומאור מספר שרק השבוע ראה במועדון שלושה מבלים מעולפים בגלל GHB, או בכינוייו המוכרים יותר "ג'י", או "ג'ינה"

40% עלייה מתחילת המלחמה

במחקר שערכו ב-2018 פרופ' מלי שחורי ביטון וד"ר חגית בוני נח, מהחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל, דיווחו 24% מהלהט"בים על שימוש בסמים שאינם אלכוהול, קנאביס או תרופות מרשם, לעומת 6% בקרב יתר האוכלוסייה. ישראל לא ייחודית בכך, ומחקרים דומים ברחבי העולם מצאו גם הם כי להט"בים מועדים לשימוש בסמים פי 2 עד פי 3 מהאוכלוסייה הכללית.

המצב החמיר מאז עריכת המחקר. סקר שערכו בשנה שעברה האגודה למען הלהט"ב, מיזם "בלה דואגת" של הוועד למלחמה באיידס, החברה לרפואת להט"ב והמרכז הגאה בתל אביב מצא שכ-40% מהלהט"ב הגבירו את צריכת הסמים מתחילת המלחמה.

הסקר גם מצביע על סיטואציות בהן השימוש נפוץ במיוחד: מסיבות (69%), מפגשים חברתיים (52%) ומפגשי מין (44%). תופעה ייחודית שצמחה בתוך הקהילה היא "כמסקס", שילוב בין סמים ומין, לעיתים במפגשים קבוצתיים ממושכים. לצד סמים כמו ג'י ופופרס, נרשם במפגשים מהסוג הזה גם שימוש בקריסטל מת' (טינה בכינוי הרחוב שלו) שסביבו נערכו בשנים האחרונות קמפיינים המציפים את השפעותיו ההרסניות.

מפגשי הכמסקס הם לא פעם מעין "בינג'" של סקס וסמים שיכול להימשך סוף שבוע שלם, לעיתים במפגשים מרובי משתתפים, לרוב בבתים פרטיים. עד כמה הכמסקס הוא תופעה נפוצה? מספיק כדי שיהיו לה קבוצות טיפול ייעודיות.

"בעוד שבהתמכרויות ככל שאדם מכור יותר הוא משתמש יותר לבד, אצל להט"ב התמונה היא הפוכה, השימוש קשור יותר לחיבור לקהילה", אומר גיא-ישראל יוסף, מנהל יחידת הטיפול בהתמכרויות בקהילת הלהט"ב, שמפעילה עיריית תל אביב בשיתוף משרד הרווחה. "זו אוכלוסייה מתפקדת, נוטה להיות בעלת השכלה גבוהה, בעלת עבודה, וגם האסתטיקה של השימוש מתעתעת. אנשים שנראים טוב, אבל נמצאים בשימוש עצים", הוא מתאר.

מפגשי ה"כמסקס" הם לא פעם מעין "בינג'" של סקס וסמים שיכול להימשך סוף שבוע שלם, לעיתים במפגשים מרובי משתתפים, לרוב בבתים פרטיים. עד כמה הכמסקס הוא תופעה נפוצה? מספיק כדי שיהיו לה קבוצות טיפול ייעודיות

במקום גמילה - למזער נזקים

לפני כשש שנים נפתחה בתל אביב יחידת מטר"א להט"ב (מוקד טיפול ראשוני אבחוני לנפגעי התמכרויות) – היחידה הציבורית היחידה בישראל המיועדת לטיפול בהתמכרויות בקהילת הלהט"ב. היחידה נפתחה כתשע שנים אחרי שבעירייה זיהו את הצורך בשטח, וכי חברי הקהילה לא מגיעים לשירותי הטיפול בהתמכרויות. גם היום, זה השירות הציבורי היחיד מסוגו בישראל.

"להיות גבר הומו במעגל גברים סטרייטים שמדברים על שימוש בחומרים ממכרים בחיים – זה חוויה שונה", מסביר יוסף, מנהל היחידה. "זה להיות במעגל ועדיין להרגיש שונה ואחר. להט"בים באים לכאן והדבר הראשון שהם אומרים הוא 'זו פעם ראשונה שאני לא צריך להגיד שאני להט"ב. 'אני לא צריך להיות החריג במעגל'. ולאנשים שכל החיים מרגישים ככה, זו חוויה שאין לה מחיר".

בשיחה איתו מצביע יוסף על שלושה גורמים מרכזיים לשימוש המוגבר בקהילה: הדרה ובדידות, הומופוביה מופנמת, והקשר המורכב עם הקהילה עצמה – מקום של שייכות, אך גם של חשיפה לסיכונים.

"אתה תראה מטופלים שגרים באבן גבירול או בפלורנטין, ויש להם בן זוג ודגל גאווה על החלון, אבל בחדר הטיפולים הם יספרו כמה אי נוחות הם מרגישים עם הזהות שלהם, וכמה זה מייצר דיכאון, חרדה, שנאה עצמית ולפעמים גם פרקטיקות מיניות או חברתיות שליליות". מהסיבה השלישית הוא הכי חושש: "הקהילה מספקת תחושת ביטחון, אבל גם פתח לסכנות".

הגישה שננקטת ביחידה נוטה למזעור נזקים, ולא בהכרח להימנעות מוחלטת. "מכיוון שמדובר לרוב באנשים מתפקדים, שמסוגלים להחזיק אפילו שבועיים-שלושה בין שימוש לשימוש, כלים טיפוליים שנשענים על תפיסה של התמכרות גרידא פחות מתאימים פה", אומר יוסף. "מתוך החשיבה הזו, בעצם נבראה תורת ההפעלה של השירות שלנו".

רונית גרינברג-ויזל, מרכזת נושא ההתמכרויות בעירייה, מוסיפה: "מכיוון שדפוסי הבילוי הם באמת מאוד שונים בקהילה, אז הנושא של הינזרות מוחלטת בעצם אומר שאני צריך לוותר על הרבה מאוד דברים, גם חברתיים, גם קהילתיים. כי מאוד קשה להיות במקומות האלה בלי שום חומרים. אבל השאלה היא האם באמת מצליחים לחזור ולשמר איזה שהוא דפוס של שימוש פונקציונלי".

"שימוש פונקציונלי הוא שימוש רק לצורך מטרה מסוימת", מסביר יוסף. "אתה שותה קפה לפני שאתה כותב כתבה? זה שימוש פונקציונלי. אתה מעשן סיגריה אחרי שאתה מסיים שיחה קשה עם בן או בת הזוג? זה שימוש פונקציונלי. אתה מתאמן כדי לנהל לחצים בחיים? זה שימוש פונקציונלי".

גם יוסף וגם גרינברג-ויזל מדגישים שכל מטופל עובר אבחון, והטיפול מותאם אישית. "כמובן שעם בן אדם שהוא מכור, אנחנו לא נשחק בשימוש פונקציונלי", אומר יוסף. "לא נגיד לאלכוהוליסט 'תשתה קצת אלכוהול, יהיה בסדר'. זו האחריות המקצועית שלנו, וגם עם חומרים כמו קריסטל מת', לא ננסה לפתח שימוש פונקציונלי כי הדבר הזה מחקרי הוכח כדבר שלא ניתן לנהל אותו".

"אבל יכולים לשבת פה שני מטופלים. אחד מסוגל לנהל את השימוש בג'י, להפחית את הכמות, ולאחר זה יהיה סם שאסור להתקרב אליו בכלל. מבחינתו זה קריסטל מת' שלו", הוא מדגיש.

כיום מטופלים ביחידה הייעודית ללהט"ב 80 בני אדם מכל מחוז תל אביב, ויש אליה רשימת המתנה. עם זאת, בעירייה מדגישים כי להט"בים יכולים ומקבלים טיפול גם בחמש היחידות ה"רגילות" ברחבי העיר, וכי ברובן אין רשימת המתנה כלל (לפרטי הקשר של היחידות השונות, לחצו כאן).

בשיחה איתו מצביע יוסף על שלושה גורמים מרכזיים לשימוש המוגבר בקהילה: הדרה ובדידות, הומופוביה מופנמת, והקשר המורכב עם הקהילה עצמה – מקום של שייכות, אך גם של חשיפה לסיכונים

מיליליטר אחד בין ליהנות ובין למות

ד"ר רועי צוקר, מנהל תחום רפואת הלהט"ב בבית החולים איכילוב, מוביל יוזמות נוספות במטרה לצמצם נזקים. גם הוא מתמקד בשימוש עצמו, ולא בגמילה. אחרי שחדר המיון בבית החולים הוצף בעשרות בליינים אחרי אירועי הגאווה ב-2017, הוא פיתח "טבלת ערבובים" המציגה את הסיכונים בשילוב סמים.

יוזמה אחרת שלו היא קורס בשם Party keepers, שמכשיר בליינים לזהות ולהעניק טיפול ראשוני במקרים שבהם הם עלולים להיתקל במסיבה, כמו התעלפויות בשל שימוש בסמים, או התקפי חרדה.

"במזעור נזקים מבינים שלהגיד 'לא' לא עוזר", אומר צוקר. "אני תמיד אומר שזה כמו להגיד למישהו שמן 'מה הבעיה תפסיק לאכול'. בעולם שבו אין אכיפה של 100% יש אנשים שבוחרים לעשות בניגוד להמלצות, וחייבים לפחות ללמד אותם מה הכלים, כי רובם המוחלט לא רוצה לפגוע בעצמו ולא רוצה לסיים במיון או גרוע יותר. ההבדל בין ליהנות מג'י ולמות יכול להיות הבדל של מיליליטר אחד".

גם צוקר מבקש להדגיש שבסמים אין חיץ בין להט"בים לסטרייטים. "אחד הדברים שאני מתעסק בהם עכשיו זה בני 40 ומעלה שמשתמשים בחומרים", הוא אומר. "ואם לא הלכת לרופא לבדוק לחץ דם ולעשות את כל הבדיקות הבסיסיות, ואתה מתחיל לקחת קוק בגיל 50 בלי שאתה יודע מה המצב שלך - זה מתכון מצוין להתקף לב, שבץ מוחי ואולי גם מוות. לא רק אצל להט"ב. סמים נמצאים בכל מקום. זה הרופא במיון, העורך דין בבית המשפט, והטייס שיקח אותך לניו יורק".

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים