"אני זוכרת את התנועה הזו, כשהם סופרים את הכסף ומעבירים אותו לאבא שלי. היינו שם 20 עד 25 ילדים, מגיל גן ועד גיל 13", כך משחזרת באומץ ובכאב רבקה (שם בדוי), כיום בת 28, את ההתעללות הקשה - מינית, נפשית, פיזית - שחוותה מילדותה ועד לפני שנים ספורות. "לא תמיד כל הילדים היו יחד", היא מספרת בשיחה עם שומרים, ומונה את מספר הפוגעים: חמישה, כולל אביה - קבוצה שפעלה במאורגן, בשיטות סדיסטיות שכללו שימוש בסמים קשים לצורך ניתוק ודיסוציאציה, אונס, החזקה בכלובים, ואילוץ הילדים להילחם זה בזה בעירום עבור קהל מבוגרים. רבקה מעידה כי נשקלה פעמיים ביום על מנת לוודא שלא אכלה מעבר למה שסופק לה. "היינו יכולים ללכת לשירותים בשמונה בבוקר, 12 בצהריים ושמונה בערב. אני זוכרת אותנו הולכים רק על הקווים של המרצפות כדי לא לסטות. אם זזתי זה עלה לי במכות. הם עשו בנו מה שהם רצו". 

העדות מפיה קשה מנשוא. עדות חיה, מדממת ועדכנית לקיומה של פשיעה מאורגנת של סחר והתעללות בילדים בישראל. רבקה גדלה בבית חרדי מיוחס ומקושר בירושלים, בתה של דמות מוכרת, חזקה ומשפיעה בקהילה. בעדותה היא מתארת כיצד נכנסה להריונות מאביה כבר כשהייתה בכיתה ז' ו-ח', הריונות שהסתיימו ב"הפלות שדה" מסוכנות. "היה רופא שהיה חלק מהקבוצה, והוא זה שביצע את ההפלות", היא משחזרת.

לא נפרט את כל תיאורי הזוועות שחוותה. מדובר במסמך אנושי בלתי נתפס בחומרתו שדומה לעדויות קשות אחרות שהגיעו אל הח"מ לאורך השנים מנפגעות שלא הכירו את רבקה או את פוגעיה. "הם צילמו כל הזמן", רבקה מתהלכת בחשש גם היום. "זה משהו שמטריד אותי מאוד - לדעת איפה תמונות עירום שלי מסתובבות. וזה לא רק תמונות עירום, הם תיעדו הרבה דברים".

"היינו יכולים ללכת לשירותים בשמונה בבוקר, 12 בצהריים ושמונה בערב. אני זוכרת אותנו הולכים רק על הקווים של המרצפות כדי לא לסטות. אם זזתי זה עלה לי במכות. הם עשו בנו מה שהם רצו"

עם העדות הזאת נכנסה רבקה אל תחנת המשטרה בזיכרון יעקב לפני כשנתיים, ביוני 2024. זה קרה כשנה וחצי אחרי שנמלטה מבית הוריה ומצאה מחסה במקלט לנשים מוכות. מלווה בעובדת סוציאלית מהמקלט, היא גוללה בפני חוקרי המשטרה את מסכת ההתעללות. במשטרה הקשיבו והבטיחו לה טיפול מיידי.

"חיכיתי הרבה זמן, בשביל שזה 'מיד' יקרה", אומרת רבקה לשומרים בתסכול עמוק. "עברה שנה, קראו לי שוב, ואמרו לי שהם שאלו את האחים שלי, והם הכחישו. הם (החוקרים) התחילו להגיד לי, 'אז כנראה שזה לא היה'. אתם חושבים שהמצאתי את זה? כאילו, וואו. כאילו, באמת כזה סיפור אני אמציא?".

במקביל לתלונתה במשטרה והחקירה, לפני כשנה החלה רבקה לקבל שיחות ממספרים חסויים. "הם אמרו לי את 'הקוד' - פסוק מהתנ"ך שהשתמשו בו עלינו כשהיינו ילדים. ברגע שהם אומרים את הקוד, הגוף נכנס לניתוק, ואני יודעת שאני חייבת לעשות מה שנדרש ממני. הם אמרו שהם בעקבותיי ושהם יפגשו אותי באומן בחודש אלול. עזבתי את הדת, אני לא קשורה לחסידות, אבל פתאום נכנסתי לדחף פנימי וחובה לנסוע לשם. המטפלים שלי עצרו אותי". אותם מטפלים שמלווים אותה תקופה ארוכה, העידו אף הם במשטרה. 

לפני כשלושה חודשים, באפריל החולף, קיבלה רבקה מכתב לקוני מפרקליטות מחוז ירושלים, ובו נמסר לה שהתיק נסגר וכי הוחלט שלא להגיש בו כתבי אישום. היא מצדה אינה מוכנה להשלים עם ההחלטה ושמעמידה ילדים נוספים בסכנה. לצורך הגשת ערעור על ההחלטה, היא ביקשה מד"ר שרון לוי, פסיכיאטרית שטיפלה בה בשנים האחרונות, להעלות על הכתב את המידע שמצוי ברשותה, תוך שהיא מוותרת על החיסיון הרפואי ביניהן. רבקה העבירה לשומרים את המסמך וחלקים ממנו מתפרסמים כאן ומעלים תמיהה באשר להחלטת הפרקליטות. 

ד"ר לוי, סנגית מנהלת מערך בריאות הנפש במחוז ירושלים של קופת חולים מאוחדת תיעדה בתיק הרפואי, בזמן אמת, כיצד נמשכות הפגיעות ברבקה, בהיותה בוגרת. היא תיארה כוויות קשות, שטפי דם ועדויות לשימוש בחומרים כימיים - הכל תוצאה של אלימות קיצונית. בנוסף, פירטה הפסיכיאטרית במסמך את קיומם של רישומים רפואיים עקביים משנת 2006 ואילך המעידים על מחסור קיצוני בברזל, עד כדי צורך בקבלת עירוי ועוד שורה של סיבוכים רפואיים, שלדבריה עשויים להעיד על התעללות קיצונית והרעבה מכוונת. רבקה עצמה מספרת על פגיעה במערכת העצבים שעדיין משפיעה על תפקוד גופה, ממצא שגם הוא מתועד בתיק הרפואי. 

ד״ר לוי שמסרה עדות במשטרה ואף העבירה חומרים רפואיים לחוקרים, חתמה את המכתב שלה בשורה הבאה: "אני מבקשת להבין מדוע העדות שלי אינה מהווה תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בתלונה שהוגשה על ידי רבקה". 

מהפרקליטות נמסר בתגובה לכך: "התיק נבחן על ידי הפרקליטות לאורך כל שלביו. במסגרת הטיפול בתיק נבחנו כלל חומרי החקירה, הממצאים וכל כיווני החקירה שעלו במהלכו, לרבות הטענות שהועלו ביחס למעורבותם של גורמים נוספים. במידת הצורך הושלמו פעולות חקירה נוספות, ובסיום בחינת מכלול התשתית הראייתית הוחלט כי אין תשתית ראייתית המצדיקה את המשך ההליך הפלילי, ועל כן התיק נסגר". (התגובה המלאה מובאת בהמשך).

"אני יכול לומר שמשטרות שונות בעולם פיתחו מיומנות ומשקיעות משאבים וכוח אדם בתחום הזה. מתקיימים שיתופי פעולה בינלאומיים בין משטרות רלוונטיות ובין האינטרפול. משטרת ישראל כמעט ואינה נראית בזירה הבינלאומית בתחום הזה"

איפה המשטרה |

הבכיר מהאינטרפול בביקורת חריפה

העדות המטלטלת של רבקה היא רק אחת מיני רבות. למרות עשרות עדויות ותלונות בחשד לקיומן של רשתות פשיעה מאורגנות לסחר בילדים, פגיעה מינית והפקת חומרים ויזואליים של התעללות וניצול מיני של ילדים, רשויות החוק בישראל כמעט שאינן מתמודדות עם התופעה. ודאי שלא מביאות למיגורה.

תחקיר רחב היקף של שומרים בחן עשרות עדויות של נפגעות ונפגעים, כמו גם תלונות שהוגשו למשטרה במרוצת השנים, תכתובות פנימיות של המשטרה וחוות דעת של בכירי אנשי מקצוע מהארץ ומהעולם. התחקיר מנתח שורה של מקרים בהם נסגרו תיקים על ידי הפרקליטות והמשטרה, לעיתים לאחר חקירות אותם מגדירים אנשי מקצוע - רשלניות - וזאת על אף עדויות על קיומן רשתות פשיעה מאורגנות, שפוגעות וסוחרות בילדים ובחומרי התעללות וניצול מיני של ילדים.

"יש בישראל חוסר הבנה בתחום, משולב עם חוסר מוטיבציה", אומר לשומרים בראיון ראשון ובלעדי אורי שדה, עד לאחרונה ראש היחידה לפשיעה נגד ילדים באינטרפול (הסוכנות הבינלאומית לשיטור פלילי), שמבקר בחריפות את עבודת המשטרה באי-חשיפת רשתות הפדופילים המתעללות. "אני יכול לומר שמשטרות שונות בעולם (האינטרפול מאגד כוחות שיטור מ-196 מדינות) פיתחו מיומנות ומשקיעות משאבים וכוח אדם בתחום הזה. מתקיימים שיתופי פעולה בינלאומיים בין משטרות רלוונטיות ובין האינטרפול, לעיתים היורופול (הסוכנות האירופית לשיטור פלילי) מסייעת בכלים, תקשורת וניהול. אבל משטרת ישראל כמעט ואינה נראית בזירה הבינלאומית בתחום הזה".

שדה, רפ"ק בדימוס, היה לפני שעבד באינטרפול, ממקימי היחידה המשטרתית 105 להגנה על ילדים ברשת. בשיחה עמו הוא מצביע על כשל חמור בדמות היעדר נוכחות של המשטרה במאגר המידע החשוב בעולם במאבק נגד פשיעה מינית בילדים ברשת, ה-ICSE. מדובר במאגר ענק המכיל כ-4.5 מיליון קבצים של תמונות וסרטים שנתפסו על ידי משטרות בעולם. "כשמשטרת ישראל תופסת מחשב ומוצאת בו חומרי פדופיליה, עליה להכניס אותם למאגר הבינלאומי - כדי שמשטרות אחרות ידעו שזה טופל", הוא אומר. "זה לא נעשה, חומרים לא מועלים על ידי משטרת ישראל". לדבריו, המשטרה גם אינה מסתייעת במאגר האינטרפול לצורך חקירות בתוך ישראל, מה שיכול היה להעשיר את המודיעין ולסייע בניתוח החומרים שברשותה. "הם בקושי מכשירים אנשים לנושא ויש תחלופה של החוקרים", כך שדה. "אני לא בטוח שיש למשטרה משתמשים עם הרשאות". 

אתה מכיר בקשה של המשטרה לעדכן אותה אם מגיעות למאגר תמונות של ילדים מישראל?

"לא שאני מכיר. לא באינטרפול. ברור שאם מישהו בעולם יזהה עברית הוא יציף את זה. השאלה אם יש לו עם מי לדבר, אם יש להם (למשטרת ישראל) מישהו שירים את הכפפה. לכן חשוב שתהיה נוכחות ישראלית במאגר. חוקרים שמתעסקים בזה אמורים להיכנס למאגר כמעט באופן יום יומי. יש שם פורומים ודיונים, אבל שוטרים מישראל לא נכנסים". 

מהמשטרה נמסר בתגובה לכך: "הנ"ל שירת תקופה מוגבלת במשטרה ומזה תקופה ארוכה אינו משרת לא במשטרה ולא באינטרפול, לכן הוא אינו מעודכן במתרחש ובהתנהלות הקיימת. יודגש בניגוד לנטען, מתקיימים שיתופי פעולה מלאים ומוצלחים עם הגורמים הבינלאומיים". (התגובה המלאה מובאת בהמשך).

את עו"ד רותם אלוני דוידוב, שמתמחה בייצוג נפגעי עבירות מין, זה לא משכנע. "לאורך השנים ניתן לראות דפוס ברור של המשטרה. בעבירות מין המבוצעות בילדים ובעיקר בילדים צעירים - אין כמעט אכיפה", היא טוענת בחריפות. "המשטרה לא ממצה את החקירה ומאפשרת לפוגעים להתחמק מאחריות". 

דוידוב מנמקת, כי "המשטרה והפרקליטות שמות את רוב המשקל על חקירות הילדים שבהן לעיתים רחוקות בלבד הילדים מוסרים פרטים על הפגיעה, וקשה מאוד לקבוע מהימנות. לאורך השנים היו הרבה מאוד מקרים שאם המשטרה הייתה חוקרת את המידע שכן הגיע לידיה ומצליבה אותו עם מקורות נוספים, ובמקביל מזמנת אנשים רלוונטיים לחקירה ניתן היה להעמיד לדין הרבה מאוד פוגעים לדין".

פרשת נחלאות | 

המחשבים נעלמו, חומרים לא נחקרו ומרבית החשודים שוחררו

את אוזלת היד של רשויות האכיפה מתארת הפרשה שזכתה בזמנו לתואר המפוקפק, "פרשת הפדופיליה הגדולה ביותר שהייתה בישראל", ובירושלים מוכרת בשם "פרשת נחלאות". שומרים ניתח את כל חומרי החקירה שנאספו בתיק וכן את הפרוטוקולים המשפטיים, והתמונה שעולה היא קשה. הפרשה, שהתפוצצה ב-2012, כללה את כל המרכיבים של רשת פדופיליה אכזרית ופגיעה מאורגנת במספר ילדים בגילאי חמש עד 10, תוך שימוש באלמנטים סדיסטיים, הפחדה, טשטוש, בלבול מכוון, ריטואלים לא מוסברים וצילום המעשים. 

חקירה משטרתית הביאה להגשת כתבי אישום לבית המשפט המחוזי נגד שלושה נאשמים. אחד מהם זוכה ושניים אחרים - זלמן כהן ובנימין סץ, הורשעו במעשים מגונים במספר ילדים לאורך תקופה ממושכת בסביבה, שאמורה הייתה להיות הכי מוגנת עבורם - בתים וחצרות שבהם התגוררו בשכונת נחלאות. על סץ נגזרו 15 שנות מאסר בפועל, על כהן תשע שנים, שקוצרו בהמשך לשש וחצי.

לכאורה מדובר בפענוח מוצלח, אולם צלילה אל הפרטים חושפת תמונה שונה בתכלית. "עולה מעדויות הילדים (ש)במעשים היו מעורבים באופן פעיל גם מבוגרים אחרים שנכחו במקום, סייעו לנאשם ואולי אף הפעילו אותו", כתבו שופטי בית המשפט המחוזי בגזר הדין של סץ. "מעשיו לא היו מעשים נקודתיים בקורבן בודד, אלא במספר ילדים, באופן קבוצתי".

על קיומם של צילומים כתבו השופטים: "הנאשם הוא זה שהורה לשני מבוגרים נוספים, אחרים, שנכחו במקום, להסריט את הילדים בעודם עירומים. אותם אנשים, שזהותם אינה ידועה לבית המשפט, הביטו בילדים בזמן שהנאשם החדיר מקלות לפי הטבעת שלהם". תיעוד הפגיעות בצילום עולה בעוד מספר אירועים שמוזכרים בשתי ההרשעות ואולם המשטרה לא הצליחה לתפוס את התיעוד הזה. 

שני מחשבים שהחזיק הנאשם זלמן כהן, נעלמו באופן מסתורי זמן קצר לפני החיפוש המשטרתי. השופטים קבעו, כי מי שאחראי להיעלמותם ביקש להסתיר את החומרים המפלילים שהיו בהם. חשודים אחרים בפרשה, כ-20 במספר (!), שוחררו מבלי שנעשה לגביהם חיפוש אחר מה שמכונה טביעת אצבע דיגיטלית - במחשבים ובטלפונים ניידים. כמו כן, גם חקירת סייבר לאתר מעורבות אפשרית שלהם במסחר בחומרי התעללות וניצול מיני של ילדים לא קרתה. 

פרשת נחלאות זכתה לכינוי פרשת הפדופיליה הגדולה בישראל, בשל מספרם הרב של הילדים - יותר מ-100 - שמסרו עדויות בפני חוקרי ילדים על פגיעות מאורגנות. אלא שהמבנה הקהילתי הסגור, יחד עם הבהלה שאחזה בהורים, יצרו זיהום מסיבי של העדויות ומרביתן נפסלו כראיות משפטיות. וכך יצא שחשודים שהילדים הצביעו עליהם שוחררו, ומידע יקר מפז שניתן היה לנתח מודיעינית, כדי ללמוד על דפוסי פגיעה של רשתות מאורגנות, לא נוצל. 

"גם אם הראיות התיישנו, גם אם יש לך פה עדות שמיעה, גם אם אולי יש השפעה של העד, זה לא משנה. המשטרה לא כבולה לדברים האלה"

"אתה מדבר על ראיות לא קבילות, ובית המשפט אכן כבול, אבל המשטרה הרבה פחות כבולה", אומרת ד"ר מיכל גלעד, בעברה פרקליטה במחוז מרכז של פרקליטות המדינה וכיום חוקרת רשתות פדופיליה ברשת העומדת בראש המרכז הרב תחומי לילדות, מדיניות ציבורית וחברה בת קיימא, שפועל בניו יורק. 

לדבריה, "גם אם הראיות התיישנו, גם אם יש לך פה עדות שמיעה, גם אם אולי יש השפעה של העד, זה לא משנה. המשטרה לא כבולה לדברים האלה, הם יכולים להשתמש בזה כמידע ולחפש מידע אחר בעקבות המידע הזה - ואם המידע האחר יהיה אמין גם להשתמש בו. יש פה איזה משהו רשלני, אלא אם כן, יש להם איזשהו מידע מאוד אמין שמראה שמישהו שולח את האנשים האלה להעיד ולהמציא סיפורים". 

"מניסיוני", מוסיף בכיר האינטרפול היוצא שדה, "נדיר שתלונות יצוצו יש מאין, בטח בהיקפים ובעקביות שהיו בירושלים. יתכן שישנן הגזמות, אי הבנות, השפעות של גיל הילדים ומידת הטראומה, אבל קיים גרעין אמת". 

גם שדה סבור שהמשטרה היתה צריכה לעשות שימוש ביותר מ-100 עדויות הילדים שזוהמו. "יש די אינדיקציות לכך שמשהו חמור ופלילי התרחש ויתכן שהחקירות נסגרו מבלי שמוצו הפעולות שניתן היה לעשות, תוך שאימצו גישה פשטנית מדי לפיה הזיהום והקושי מעידים שמדובר בהמצאות לא מציאותיות".

כ-20 חשודים שוחררו מבלי שנעשה לגביהם חיפוש אחר מה שמכונה טביעת אצבע דיגיטלית - במחשבים ובטלפונים ניידים. גם חקירת סייבר לא נעשתה

העדות בשגרירות |

"אני זוכרת לפחות 6 אנשים שאנסו אותי"

במקביל להתפוצצות פרשת נחלאות, גם כן ב-2012, נכנסה מרים (שם בדוי) לבניין שגרירות ישראל בוושינגטון. היא פגשה בה את נציגי משטרת ישראל וגוללה פרשה מחרידה שהתרחשה באחת משכונות ירושלים בתחילת שנות התשעים. ככל הידוע הייתה זו הפעם הראשונה שהמשטרה קיבלה עדות ישירה לקיומה של רשת פדופיליה שסחרה בילדים ובתיעוד הפגיעות בהם. המאפיין הבולט ביותר והחריג בעדות היה על הפגיעה הקבוצתית, עם מספר פוגעים במספר ילדים. 

קטעים מעדותה של מרים, המתפרשת על פני חמישה עמודים, מובאים כאן לראשונה באישורה ותוך הימנעות מפרטים קשים לקריאה. טופס התלונה נכתב בכתב ידו של תת-ניצב מנשה ארביב, אז נציג משטרת ישראל בארה"ב ולימים מפקד יחידת החקירות הארצית להב 433. מרים תיארה בפרטי פרטים מה התרחש בבניין מגורים בירושלים כשהיתה בת 5. היא מסרה כתובת מדויקת, עם שמות של פוגעים ונפגעים - ילדים בגילאי גן ובית ספר יסודי שעברו יחד איתה התעללות סדיסטית, שכללה קשירות, חישמול, אונס על ידי מספר גברים, עם ריטואלים משונים ובעיקר נוכחות מצלמה. "אני זוכרת לפחות 6 אנשים (…) הם צילמו אותי בעירום (…) אנסו אותי וצילמו אותי בזמן שעשו זאת (…) אני זוכרת תמונות פולארויד, אני זוכרת שהם התווכחו אם התמונות טובות או לא".

ככל הידוע הייתה זו הפעם הראשונה שהמשטרה קיבלה עדות ישירה לקיומה של רשת פדופיליה שסחרה בילדים ובתיעוד הפגיעות בהם

ארביב נתן למרים דף לשרטט את הדירה כפי שהיא זוכרת אותה. איפה נעשו פעולות הצילום? הוא שאל ומרים הצביעה על אחד החדרים: "היה ציוד צילום בחדר מספר 1 וצילמו שם". 

כעבור כשנה הגיעה מרים לביקור בישראל ולבקשת המשטרה הגיעה לתחנת מוריה בירושלים להשלמת פרטי העדות. נוסף לתלונה קוהרנטית, זיכרון בהיר וחד על מעשי אונס קבוצתיים והתעללות סדיסטית, ציינה מרים גם ראיה פורנזית שמאמתת את עדותה. 

מבדיקות שערך שומרים עולה כי לא נעשה דבר עם התלונה הזאת. המשטרה לא הגיעה אל הבניין ולא נעשו בדיקות רקע על האנשים שמרים נקבה בשמם. "התיק אכן נסגר ובצדק, מחמת התיישנות", מאשרת לשומרים פרקליטה בכירה שבחנה את החומר ומוסיפה, כי "הדברים אכן מזעזעים אך מורכבים". 

הפרקליטה לשעבר גלעד אינה מקבלת זאת: "אם הם לא חקרו את זה זו רשלנות", היא מבהירה. "כשמדברים על רשת ויש לך שביב ראיה, אפילו שהיא התיישנה, האינטרס של המערכת הוא להמשיך ולחקור, לראות אם יש קורבנות קיימים. אין לי דרך להגן על זה, משהו פה מוזר". 

מרים לביקור בישראל ולבקשת המשטרה הגיעה לתחנת מוריה בירושלים להשלמת פרטי העדות. נוסף לתלונה קוהרנטית, זיכרון בהיר וחד על מעשי אונס קבוצתיים והתעללות סדיסטית, ציינה גם ראיה פורנזית שמאמתת את עדותה

פרשת סנהדריה | 

הפסיכיאטר הרים דגל שחור: "מספר גדול מאוד של ילדים נפגעים"

הגישה הפסיבית הזאת, "הקטנת ראש" אם תרצו, תלווה את מערכת האכיפה גם בפרשה הקשה הבאה: ב-9 ביולי 2015, שנה בדיוק אחרי שניתן פסק הדין בפרשת נחלאות, שולח ד"ר פורטו בן הראש, פסיכיאטר מבית החולים הדסה ומי שמנהל שם את המרפאה לילדים ומתבגרים לאחר טראומה, מכתב יוצא דופן ומבהיל למשטרה. תחת הכותרת "הצורך בבדיקה מערכתית מעמיקה בתופעת ההתעללות בילדים", תיאר בן הראש חשדות חמורים לקיומן של רשתות פשיעה מאורגנות הפוגעות בילדים, בדומה לפגיעות שנעשו בשכונת נחלאות. 

"אני שומע מקרים רבים הקשורים לנושא", כתב הפסיכיאטר למשטרה, "הן דרך משפחות שפנו אלינו לטיפול והן בשיחות מקצועיות עם מטפלים אחרים העוסקים גם בתחום (…) העובדה שמדובר במספר גדול מאוד של ילדים נפגעים, שקשה מאוד להסביר אותו על ידי פעולה של פושעים בודדים שאינם מאורגנים היטב. העובדה שבמשך תקופה מאד ארוכה הצליחו להסתיר פגיעה במספר כל כך גדול של ילדים. העובדה שאצל ילדים רבים, שאין קשר ביניהם או בין משפחותיהם, מתגלים סימפטומים דומים, מוזרים וחריגים כגון הבעות פנים מוזרות ללא התאמה לגיל הילד ולנסיבות בהם הוא נמצא, קשיים מוזרים בהיגוי או בכתיבה ועיסוק בדמויות מוזרות שהילד שומר בסוד חלקי או מלא ושהוא חש אימה מלגלות פרטים לגביהן. העובדה שכל התופעות הללו צומחות שוב לאחרונה בשכונות נוספות מוסיפה עוד על הדאגה".

הפניה החריגה של מנהל המרפאה מהדסה התרחשה על רקע דיווחים חדשים משכונות חרדיות בצפון ירושלים - סנהדריה, רמות, רמת שלמה ועוד - על ילדים שהגיעו לטיפול בשל התנהגויות מוזרות ומצבי דיסוציאציה שפיתחו כשבמהלך שעות הטיפול עלו תכנים של פגיעות מיניות קשות, חטיפה וסחר בילדים. הפרשה הזאת תקרא בתיקי המשטרה שהגיעו לידי שומרים "פרשת סנהדריה", ותנוהל על ידי סנ"צ גלעד בהט, כיום בכיר בייעוץ המשפטי של המשטרה. 

הפסיכיאטר שם את האצבע על התיאורים "הפנטסטיים" של הילדים, שחלקם תיארו שנלקחו למנהרות שהובילו לעיר העתיקה, תיאורי צלבים וטקסים משונים

שלושה חודשים אחרי המכתב, זימן בהט את בן הראש לתחנת המשטרה שם ניסה הפסיכיאטר להסביר, כי הוא ומטפלים אחרים מזהים דפוסים קיצוניים. "זה לא נשמע כמו פגיעה רגילה של מבוגרים בילדים, ישנם סימנים שילדים אלו עברו מניפולציה שקשורה לבעלי חיים ומבוגרים שמפחידים ילדים", נכתב בפרוטוקול הפגישה במשטרה שנחשף כאן לראשונה. בן הראש שם את האצבע על התיאורים "הפנטסטיים" של הילדים, שחלקם תיארו שנלקחו למנהרות שהובילו לעיר העתיקה, תיאורי צלבים וטקסים משונים. כל אלה הוא העריך הם חלק מהמניפולציות שמפעילים הפוגעים.

ארבעה חודשים אחר כך, זומן להעיד במשטרה איש מקצוע נוסף, ד"ר דני ברום, פסיכולוג קליני ומומחה לפוסט טראומה מורכבת. ברום פגש והדריך מטפלים שפגשו בילדים שנפגעו בצורה אכזרית במיוחד. הוא סיפר לחוקר המשטרה בהט על ילדים בגילאי 3-4 שמתנהגים בצורה שלא מותאמת לגילם. הנה ציטוט מהמזכר המשטרתי שהגיע לידי שומרים: "הילדים פתאום מתפשטים ומבקשים מהוריהם לעשות להם משהו מיני ומגיבים גם בצורות משונות לדברים רגילים כמו ארוחת ערב שישי. לדוגמה התקפי זעם, קריעה של סידורים ושל כתבי קודש, אלימות כלפי אחים וכדומה. בהדרכה ראיתי דוגמאות של טיפול שצולם בוידאו של ילדים עם תופעות דיסוציאטיביות קשות. דיסוציאציה מוכרת כתופעה פוסט-טראומטית".

במקביל לעדויות הללו, שרובם מגיע מאנשי הצוות הטיפולי, התחיל טפטוף של הורים שהגיעו למסור תלונה במשטרה. מספר זעום של ילדים מסרו עדות בפני חוקרי ילדים. הפרוטוקולים נמסרו לשומרים באישור ההורים והם מובאים כאן לראשונה: "בן 8.5 החל לפני כחודש, להעלות באופן אינטנסיבי תכנים אלימים וקשים במהלך משחק בבית", נכתב בסיכום אחת מהן. "סיפוריו אינם עקביים אך מכילים בתוכם תיאור אודות מבוגר שלוקח ילדים מתלמוד התורה למקום כלשהו. הוא מתאר כיצד אותם אנשים נוהגים כלפי אחרים באלימות פיזית וכיצד מוריד לאחרים את הבגדים. הוא משתמש במושגים של ייצדיקיי ו-יירשעי ומתאר מעשים אלימים. במהלך חקירת הילדים שנערכה בשני מפגשים, לא התקבלה תמונה ברורה יותר. אכן העלה תכנים אלימים ומטרידים אך התקשה לתת תיאור והסבר קוהרנטי לאמירותיו. מה גם שתיאוריו נשמעו ביזאריים ועל כן לא ניתן להסיק מכך דבר".

"בן 8.5 החל לפני כחודש, להעלות באופן אינטנסיבי תכנים אלימים וקשים במהלך משחק בבית. הוא משתמש במושגים של ייצדיקיי ו-יירשעי ומתאר מעשים אלימים"

עשרות משפחות ברחו מהארץ |

"כל הילדים תיארו 'מלך' או 'פרעה' שניהל את העינויים"

התיאורים על בעלי חיים, על מלך, חתכים ועוד, החלו להיערם בעשרות מפגשים עם פסיכולוגים ומטפלים רגשיים בישראל ובארה"ב - על פי הערכות כ-40 משפחות ממוצא אנגלו-סאקסי שהתגוררו בשכונת סנהדריה בירושלים, עזבו את ישראל חזרה לארה"ב בעקבות הפגיעות בילדיהם. 

ב-2017 פנתה קבוצה של פסיכותרפיסטיות אמריקאיות במכתבים שיועדו למשטרת ישראל ובו פרטו את הממצאים שעלו בחדרי הטיפולים. "אני מומחית בטראומה ודיסוציאציה העוסקת בתחום זה מאז שנות ה-80. במהלך הקריירה הארוכה שלי, טיפלתי בילדים ומבוגרים רבים שחוו התעללות נוראית שהיו חלק מפשע מאורגן, כולל סחר במין", כתבה פרנסיס ס. ווטרס, מומחית בינלאומית לפגיעות בילדים והנשיאה לשעבר של החברה הבינלאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה במכתב שנשלח באותה השנה למשטרת ישראל ומובא כאן לראשונה. 

ווטרס פירטה: "טיפלתי בשני ילדים ישראלים צעירים שנחשפו לטראומה משמעותית בזמן שלמדו בגן ובבתי ספר יסודיים בירושלים, ועברו בחזרה לאמריקה עם משפחותיהם (…) דעתי המקצועית היא שהם היו קורבנות של פעילות פלילית מאורגנת שכללה צורות של עינויים הכוללות טראומות פיזיות, מיניות ורגשיות". 

ד"ר שרה גלוק, מנהלת קלינית של מרכז בריאות בניו יורק, העידה כי טיפלה בשבעה ילדים שמשפחתיהם עזבו את ישראל לארה"ב לאחר שנפגעו - הצעירה שבהם בת שתיים וחצי הגדול בן שמונה. במכתב שמובא כאן לראשונה, שאף הוא נשלח למשטרה, כתבה על גילויים מילוליים ששמעה מהילדים, "על כך שנלקחו מבתי הספר והובאו למקום שבו עברו עינויים והתעללות קיצוניים. היו גילויים על כך שצולמו כשהם ללא בגדים", כתבה. על כך "שהאיברים המוצנעים שלהם נשרפו בשעווה חמה". על כך "שאולצו לחזות בהתעללות מינית בילדים אחרים", וכן על כך "שחדרו אליהם באמצעות מחטים, ושבעלי חיים תקפו אותם". 

גלוק כתבה כי "כל הילדים תיארו 'מלך' או 'פרעה' שניהל את העינויים, ונראה שהיו לו יכולות על-טבעיות כמו הפיכת מים לרותחים או לקפואים בזמן שהילדים התרחצו. הם מציגים רגעים של תגובות דיסוציאטיביות במהלך המפגש, שבהם נראה שהם מאבדים שליטה על גופם ועיניהם מזוגגות".

הערכתה הייתה שהילדים חוו התעללות קשה באופן מאורגן, וכי התסמינים שגילו "אינם דומים לתסמינים של אף מקרה אחר של התעללות מינית או פיזית שבו טיפלתי בלמעלה מעשור של התמחות בטיפול בטראומה".

המכתבים הללו נכללו בדוח ששיגרה למשטרת ישראל ד"ר ג'ואנה סילברג, פסיכולוגית קלינית בעלת שם עולמי בתחום הפגיעות בילדים. סילברג נחשפה לממצאים לאחר שנתבקשה להדריך ולייעץ למטפלים באותם הילדים, היא גם הגיעה לארץ לבצע הערכה מקצועית ופגשה כמה מהם כאן ובהמשך בארה"ב. היא מסרה עדות בפני חוקרי פרשת סנהדריה ובהמשך הופיעה בפני ועדות הכנסת השונות שעסקו בפגיעות מאורגנות בילדים. לדבריה, הממצאים שאספה מצביעים על קרוב ל-100 ילדים שנפגעו בשכונת סנהדריה וסביבתה. 

בדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מנובמבר 2025, מוזכר מאמר של ד"ר סילברג משנת 2021 ובו כתבה, כי "הילדים נפגעו על ידי קבוצת פוגעים שפועלים באופן שיטתי לניצול ילדים אשר כלל גם צילום האירועים". סילברג תיארה ניצול מקוון וסחר בילדים באמצעות התעללות בשידור חי. במסמך אחר שהגישה למשטרה והוצג בשעתו לכותב שורות אלה, צירפה גם תמונות שצולמו לכאורה בזמן הפגיעות ושנשלחו לאחת הקורבנות שנים אחר כך למטרות סחיטה. המידע שנמסר למשטרה כלל מספרי טלפון מהם נשלחו התמונות ומידע רב נוסף. 

אלא שכמו במקרה של פרשת נחלאות גם פרשת סנהדריה לא הניבה ממצאים בחקירות משטרת ישראל. כמה חשודים נחקרו ושוחררו אפילו בלי תנאים מגבילים, הורים וילדים נדרשו למסור עדות, צוותי רווחה תושאלו וצוותי בילוש יצאו לסריקות אחר כתובות שמסרו הילדים אליהם העידו כי נלקחו בשעת הלימודים, דרך יערות, מנזרים ובתים פרטיים. "בהגיענו דפקתי על הדלת באמתלה כלשהי על מנת להבחין האם יש בבית צלבים או דבר אחר אשר יכול לעורר חשד לגבי חקירת התיק", כותב במזכר שהגיע לשומרים בלש מהיחידה ללוחמה בפשיעה של משטרת ירושלים בדצמבר 2017, ביטוי לתסכול מהפער שבין התיאורים ה"פנטסטיים" לממצאים בשטח. 

אחד ההסברים שסיפקה המשטרה לפער בין תיאורי הילדים לעובדה שאף ראיה לפגיעה רשתית לא נאספה גם בתום חקירה ממושכת, הייתה שחלק מהמקרים נופחו. בשלב מסוים אפילו נעצרה מטפלת רגשית בחשד שעשתה סוגסטיה לילדים, כלומר יצרה לכאורה היסטריה קהילתית ואספה תרומות כדי לסייע בטיפול. המטפלת שוחררה והכיוון הזה לא הוכח מעולם. 

ד"ר שרה גלוק העידה כי טיפלה בשבעה ילדים שמשפחתיהם עזבו את ישראל לארה"ב לאחר שנפגעו. הערכתה הייתה שהילדים חוו התעללות קשה באופן מאורגן, וכי התסמינים שגילו "אינם דומים לתסמינים של אף מקרה אחר של התעללות מינית או פיזית שבו טיפלתי בלמעלה מעשור של התמחות בטיפול בטראומה"

ד"ר ג'ואנה סילברג, פסיכולוגית קלינית בעלת שם עולמי בתחום הפגיעות בילדים, מסרה כי ממצאים שאספה מצביעים על קרוב ל-100 ילדים שנפגעו בשכונת סנהדריה וסביבתה: "הילדים נפגעו על ידי קבוצת פוגעים שפועלים באופן שיטתי לניצול ילדים אשר כלל גם צילום האירועים"

פרנסיס ס. ווטרס, מומחית בינלאומית לפגיעות בילדים: "טיפלתי בשני ילדים ישראלים שנחשפו לטראומה משמעותית בזמן שלמדו בגן ובבתי ספר יסודיים בירושלים, ועברו בחזרה לאמריקה עם משפחותיהם (…) דעתי המקצועית היא שהם היו קורבנות של פעילות פלילית מאורגנת שכללה צורות של עינויים הכוללות טראומות פיזיות, מיניות ורגשיות"

החקירה לא אושרה |

"איך אפשר להמשיך להתעלם מזה?"

אורי שדה מכיר היטב את הפרשות שנחקרו בירושלים. בין השנים 2014 ל-2018 הוא לקח חופשה מהאינטרפול לאור בקשת משטרת ישראל לגייס אותו להקמת מחלק פדופיליה ייעודי - לימים מערך מאו"ר ואז יחידה 105. שדה מגלה שביקש לבחון את התיקים בירושלים אבל נהדף. "בשלב כלשהו בקשתי לאפשר לצוות שלי לנסות להפיח חיים בחקירות שנעשו בירושלים ולא הניבו תוצאות ונראה היה שאבד הקשב אליהן. הדבר לא אושר ואין לי נתונים מה נעשה לאחר מכן". 

"יש בישראל יחידות עם כלים טכנולוגיים מתקדמים, אם היו רוצים להפנות אותם לפדופיליה אפשר היה לעשות הרבה מאוד"

לדברי שדה, "ברור שפרשת סנהדריה היא אירוע שהיה צריך לתת לו קשב שונה ומאמץ אחר. אולי יגידו לך שהם עשו את זה, אבל המדד הוא מדד ההצלחה. לסגור את התיק ולהגיד שהכל המצאות זה לעשות לעצמך חיים קלים. ברור שזה רשתי וזה קיצוני, גם אם 70 אחוז מהתיאורים היו מוגזמים, זה עדיין קיצוני ויוצא דופן, אם זה היה בארה״ב היו מקצים לזה מומחים ואת כל המשאבים". 

שדה סבור שהעדויות לתיעוד הפגיעות חייב שילוב של יחידה שמתמחה בפשיעה פדופילית: "בסנהדריה היה צריך להיות שילוב של חקירה מסורתית, שטח, בילוש וכו׳ בשיתוף פעולה קרוב עם 105. שכל דבר טכנולוגי, כל חומרי מחשב שנתפסים, להעביר אליהם כדי לעשות להם אנליזה שמכוונת לתחום שלנו. השילוב הזה בזמנו לא היה". הוא מוסיף כי "יש בישראל יחידות עם כלים טכנולוגיים מתקדמים, אם היו רוצים להפנות אותם לפדופיליה אפשר היה לעשות הרבה מאוד. זה שהפגיעות שתוארו בירושלים נמשכות לאורך שנים וקורבנות הבוגרים מעידים על מה שעברו, זה מדהים. איך אפשר להמשיך להתעלם מזהֿ?".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מבלי להתייחס למקרה כזה או אחר נציין, כלל התלונות שמתקבלות, מטופלות ומלוות מקרוב על ידי גורמים מקצועיים אשר מעבר לבדיקת התלונות, מקיימים שולחנות עגולים עם כלל הגורמים הרלוונטיים בכלל זה משרדי המשפטים, החינוך, הרווחה, הבריאות, הפרקליטות ועוד ומצוים בקשר הדוק עם גורמי סיוע לצורך הגעה לכלל הנפגעות. 

"נדגיש כי משך הזמן שחלף מקשה על קידום החקירות, זאת בהיעדר ראיות מיידיות, שמטבע הדברים ומפאת צנעת הפרט, לא ניתן לפרט בעניינם".

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "ההפניה לפרשות סנהדריה ונחלאות אינה מבססת את המסקנות המוצגות בפנייתך. בניגוד לנטען, שתי הפרשות נחקרו באופן יסודי ומעמיק. בפרשת סנהדריה ליוותה הפרקליטות את החקירה, ואין יסוד לטענה שלפיה בפני רשויות האכיפה היו עשרות עדויות של ילדים. בפרשת נחלאות, במקרים שבהם נמצאה תשתית ראייתית מספקת, הוגשו שלושה כתבי אישום שנוהלו בבית המשפט המחוזי בירושלים. אין בפרשות אלה כדי לבסס את הטענה בדבר קיומה של רשת מאורגנת או להסיק מהן מסקנות לגבי תיקים אחרים. כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו ועל בסיס התשתית הראייתית הקיימת בו.

"באשר לטענות הכלליות המועלות בפנייתך בדבר קיומן של רשתות מאורגנות לפגיעה בילדים, בפנייתך נטען לקיומן של עדויות, התכתבויות ומידע שונים, אשר לפי הנטען מבססים את הטענות האמורות. ככל שיועברו למשטרת ישראל ראיות קבילות, עדויות ישירות או מידע קונקרטי המלמדים על ביצוע עבירות או על קיומה של רשת מאורגנת כאמור, הם ייבחנו על ידי גורמי החקירה. ככל שחומר כאמור יועבר בהמשך לפרקליטות, הוא ייבחן על ידה בהתאם לדין.

"חשוב להדגיש כי הפרקליטות פועלת באופן שוטף בתחום זה, אשר מטבע הדברים לא ניתן לפרט לגביו. בעקבות העלאת הנושא בכנסת הוגשו מספר תלונות, אשר הטיפול בהן מלווה על ידי שני מחוזות בפרקליטות. לצורך בחינת קיומן של זיקות בין התיקים, ככל שקיימות, ובחינת השאלה האם הם מצביעים על קיומה של תופעה, מונתה פרקליטה בכירה לתכלל את הטיפול בתיקים אלה. 

"כל השאלות הנוגעות לאופן ניהול החקירה, לפעולות החקירה ולהחלטות חקירתיות מצויות באחריותה ובסמכותה של משטרת ישראל, ועל כן יש להפנות אליה את השאלות בנושאים אלה".