בפברואר 2025, מספר חודשים אחרי שהחלה הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה בצפון, פרסם משרד הביטחון בפוסט בפייסבוק, כי "מנהלת 'מגן הצפון' החלה לעבוד במקביל ב-17 יישובים הממוקמים במרחק 0-1 ק"מ מגבול לבנון". לצד תמונות של ממ"דים בבנייה נכתב, כי "שמונה חברות קבלניות פועלות בשטח ובונות כ-1,240 ממ"דים במקביל. בחודש הבא תחל בנייתם של עשרות ממ"דים נוספים, שיצטרפו למאות שכבר הושלמו ונמסרו לתושבים". להמחשה הובא קיבוץ ראש הנקרה, שבמועצה האזורית מטה אשר, בו "מתבצעות כעת עבודות לבניית 181 ממ"דים מתוך 196".

על מיגון הצפון החליטה הממשלה כבר ביולי 2018, ועל הזעם של התושבים שרק שבו לבתיהם אחרי למעלה משנה שבה היו מפונים, העידו התגובות לאותו הפוסט. "מה בין זה לבין המציאות??!", כתבה חברת הקיבוץ אורית שפרן. "כמה באמת ממ"דים מוכנים לשימוש יש כרגע בראש הנקרה? לכמה מאותם תושבים שאתם מחזירים עכשיו הביתה עדיין אין ממ"ד? באין ברירה, ברצון הבוער לחזור כבר הביתה, אנחנו עובדים חזק על הדחקת החששות והפחדים". 

שנה נוספת חלפה, הצפון שוב נמצא שבועות ארוכים תחת אש חיזבאללה, ובראש הנקרה בניית הממ"דים עדיין מקרטעת. ותיקי הקיבוץ נאלצים לחיות ללא מרחב מוגן בביתם, כאשר זמן התרעה כמעט אינו קיים. בכתבה ששודרה בחדשות 12 לפני כשבועיים, שכנתה בת ה-96 של שפרן, ציונה כהן, הראתה כוך קטן בביתה שבו היא מסתתרת כשנשמעת אזעקה. "שכנה שהיא השראה!", התייחסה לכך שפרן בפוסט שפרסמה, "ולמה עדיין, במרץ 2026, היא צריכה להסתתר בכוך מתחת למדרגות בישוב צמוד גדר שלפני שנה חזר מפינוי ארוך, שכבר ב-2018 הובטח שבונים לו ממ"דים? טוב ששאלתם. לצערנו היא לא המבוגרת היחידה בישוב שאלה הם התנאים בהם היא אמורה להתמגן כשהארי שואג".

קשה לתפוס את גודל המחדל, אבל דווקא ביישובים הסמוכים לגבול הצפון, אלו שהכי פגיעים, אין לכל התושבים מרחבים מוגנים בביתם. לפי תוכנית מגן הצפון שקיבלה הממשלה כאמור ביולי 2018 למיגון יישובים בצפון במרחק של עד תשעה ק"מ מהגבול, משרד הביטחון אמור היה להיות זה שממגן את היישובים הנמצאים במרחק של עד קילומטר מהגבול, וביישובים מרוחקים יותר המדינה מסייעת במימון ובהקלות תכנוניות. בזמנו ומנקודת מבטו של תושב המתגורר על הגבול נראה היה שזה פתרון יעיל, גם הוא מגיע מאוחר מדי - המדינה היא שלוקחת על עצמה את התכנון והביצוע, ולו רק נותר לשבת ולראות איך ממגנים את ביתו, בלי לטפל באופן אישי בשום בירוקרטיה. קרוב לשמונה שנים חלפו, בהן חזית הצפון התלקחה פעמיים והתוכנית עדיין לא הושלמה. 

את הפרויקט מנהלת עבור משרד הביטחון חברת עמיגור ונראה שהוא שרוי בבלאגן מתמשך. התושבים, בראש הנקרה ובמקומות נוספים מתלוננים על רמה נמוכה של בנייה ועל יישובים שנראים כמו אתרי בנייה במשך זמן ממושך, בגלל העיכובים הרבים. הקבלנים, מצידם, מתלוננים גם הם, על בירוקרטיה רבה ועל כספים שלא עוברים אליהם - דבר שגורם להם הפסדים. ואם לא די בכך, מתברר כי הפרויקט מתנהל ללא מנהל. כפי שחושף כאן שומרים, כבר בחודש יוני שעבר פרסם משרד הביטחון מכרז לתפקיד ראש יחידת בינוי ומיגון בפרויקט. תפקיד שבאחריותו, בין היתר, תיאום ותכלול בין כל הגורמים המעורבים. אלא שהתפקיד הזה לא אויש במשך כל השנה האחרונה, ורק כעת, במרץ האחרון פורסם המכרז פעם נוספת. 

התוצאה היא כושר ביצוע נמוך במיוחד, או כפי שמתאר מנהל קהילה באחד הקיבוצים שעל גבול הצפון בשיחה עם שומרים: "אני לא מבין איך מדינת ישראל מצליחה לנהל מבצע מורכב של הפצצות באיראן, אבל אותה המדינה לא מצליחה לבנות ממ"דים ליישובי הגבול. כנראה שחיל האוויר זה לא אותו דבר כמו שאר המדינה".

"אני לא מבין איך מדינת ישראל מצליחה לנהל מבצע מורכב של הפצצות באיראן, אבל אותה המדינה לא מצליחה לבנות ממ"דים ליישובי הגבול. כנראה שחיל האוויר זה לא אותו דבר כמו שאר המדינה", אומר מנהל קהילה בקיבוץ על הגבול

"היינו יכולים להיות במציאות אחרת לחלוטין"

חלק מהסיבות שבגינם הפרויקט הסתבך הן תקציביות. כש"מגן לצפון" יצאה לדרך הכוונה הייתה שהממשלה תקצה לה במשך שש שנים, כ-500 מיליון שקלים בשנה. אלא שבפועל, התוכנית התקבלה בלי מקור תקציבי, כפי שסקרנו בהרחבה בעבר, וכך עד פרוץ מלחמת השבעה באוקטובר, התקבל במשך חמש שנים תקציב כולל של 537 מיליון שקלים בלבד. לאחר פרוץ המלחמה נוספו עוד 870 מיליון שקלים, כאשר על פי נתוני דוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה, התוכנית תוקצבה בסופו של דבר ב-1.5 מיליארד שקלים, מחצית מהייעוד המקורי. אבל פה לא מסתיים המחדל: לפי נתוני המבקר מתוך סכום זה, רק חצי מומש בפועל (הכוונה לתקצוב של כלל התוכנית, לא רק של יישובי סמוכי הגדר). 

משרד הביטחון, בתגובה לפניית שומרים, מודה בעקיפין שסוגיית התקציב גרמה לחלק מהעיכובים ביישובי הגדר. "מאז סוף 2024 עם השלמת כלל התקצוב הנדרש, משרד הביטחון האיץ משמעותית את קצב הביצוע", נמסר (התגובה המלאה מובאת בהמשך). 

את בעיית התקצוב, הרגישו ראשי הרשויות בשטח. "בשנת 2023 קיצצו מ-500 מיליון שקל ל-100 מיליון שקל בדיוק בשלב שבו רק התחילו את העבודה בקיבוצים", מספר לשומרים אסף לנגלבן, ראש מועצה אזורית גליל עליון. "הקיצוץ מאוד השפיע. זה מאוד בעייתי לצאת לדרך כשפתאום חותכים לך כל כך הרבה מהפרויקט". 

מעבר לכך, מוסיף לנגלבן: "כל הפרויקט התנהל בצורה בעייתית. קבלנים באו והלכו, ואז גם כל מעבר בין קבלנים לוקח זמן. כתוצאה מכך, במקומות כמו מלכיה או יראון אין מיגון כלל. במקומות אחרים מיגנו רק שליש מהבתים. אם הדברים היו מתנהלים כמו שצריך, היינו יכולים להיות במציאות אחרת לחלוטין בתחום המיגון. יש כאן כישלון ברור של ממשלת ישראל בביצוע פרויקט לאומי". 

לדברי דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה, הוא התריע כבר בתחילת הדרך על השיטה הבעייתית שבה מתנהל הפרויקט. פועל יוצא מכך, גם היום ל-30 אחוזים מהתושבים במטולה אין בביתו מרחב מוגן. "מי שאין לו הולך למקלטים ציבוריים, אבל צריך לזכור שזמן ההתגוננות הוא מאוד קצר", אומר אזולאי לשומרים. "בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל' אמרתי לשר האוצר סמוטריץ', 'תן לרשויות למגן, הן יעשו את זה יותר מהר וזה יעלה פחות כסף'. במקום זה, משרד הביטחון מקבל תקציב, שמעביר לחברת עמיגור, ועמיגור מעבירה לקבלנים שמעבירים לקבלני משנה. נוצרת שרשרת מטורפת שרק מסרבלת וגורמת לעיכובים". 

על הסחבת מעידים גם השטחים הציבוריים בקיבוצים, שנראים כמו אתרי בנייה במשך זמן רב. מפגע שהוא לא רק אסתטי אלא גם בטיחותי. אחד מהמקומות האלו הוא קיבוץ מלכיה. "התחילו לבנות כאן בדצמבר 2024, אחרי שנתיים של תכנון", אומר איתי קרויז, מנהל הקהילה בקיבוץ. "אנחנו במרץ 2026 (זמן השיחה עמו, ש"ש), עדיין לא הייתה מסירה, והבנייה היא בשכונה אחת, עבור 32 בתים. הגיל הממוצע של התושבים בשכונה הזו הוא 80 פלוס. הרבה מהם פשוט נשארים בבית ולא מגיעים למקלט בזמן ההתרעה הקצר. הם אומרים, 'אנחנו את שלנו בחיים עשינו'. 

"בשאר השכונות לא התחילו את העבודות, כי אנחנו לא רצינו. השכונה שעובדים בה היא מלאה תעלות, בורות, ברזלים וסיכונים בטיחותיים. אם היו מסיימים את בניית הממ"דים בשכונה בזמן סביר, שלושה-ארבעה חודשים, אז אפשר היה להתקדם לשכונה אחרת. אבל, במצב כזה אנחנו אנחנו לא רוצים לסכן את התושבים. היום, כשצריך לרוץ למקלט, ברור לנו עוד יותר שזו הייתה החלטה נכונה".

"כל הפרויקט התנהל בצורה בעייתית. קבלנים באו והלכו, ואז גם כל מעבר בין קבלנים לוקח זמן. כתוצאה מכך, במקומות כמו מלכיה או יראון אין מיגון כלל. במקומות אחרים מיגנו רק שליש מהבתים", אומר ראש המועצה גליל עליון אסף לנגלבן

"התשלומים לא הגיעו בזמן, התכנון היה לקוי"

עדות נוספת לסחבת מתקבלת בקיבוץ משגב עם, שבו נהרג בסבב הנוכחי מאש כוחותינו איש הקיבוץ עופר (פושקו) מושקוביץ ז"ל. משגב עם היה מהיישובים הראשונים שבו התחילו העבודות בינואר 2023, ולמרות זאת, עד היום לא הסתיים הפרויקט. "יש קיבוצים שסיימו, אנחנו אפילו לא בשליש", אומר לשומרים סורל הרשקוביץ, שהיה עד לאחרונה מנהל הקהילה בקיבוץ. "בנובמבר 24', אחרי הפסקת האש עם חיזבאללה ציפינו שיחזרו לעבוד במלוא המרץ. למרבה ההפתעה והתסכול, גם של משרד הביטחון ועמיגור, הקבלן יצא כשנותר לבנות עוד 100 ממ"דים. לעמיגור לקח הרבה זמן למצוא מחליף. הוא היה אמור להיכנס בתחילת ינואר, זה נמרח לפברואר, סוף פברואר, ועכשיו התחילה עוד מלחמה ויש עוד סיבה מדוע אי-אפשר לעבוד. כל פעם שכעסתי על זה שלא עומדים בזמנים אמרו לי ממשרד הביטחון, נחלט כסף מהקבלן. מה זה עוזר לתושבים?".

מעבר להיעדר מקור תקציבי לתוכנית, משורשי מחדל מיגון הצפון הוא התפיסה השגויה שמדובר בפרויקט זהה לזה שנעשה ביישובי עוטף עזה בעבר. כך, לפי מידע שהגיע לשומרים, המודל של בניית הממ"דים בצפון נסמך במידה רבה על הפרויקט בעוטף שבו משרד הביטחון ומשרד הבינוי הקימו קרוב ל-11 אלף ממ"דים. הפרויקט התחיל בהחלטת ממשלה ב-2008 והסתיים סופית ב-2017. "בעוטף עזה היה פרויקט מוצלח", מתייחס הרשקוביץ. "אבל כאן יש בעיה טופוגרפית, דבר שהופך את הפרויקט ליותר יקר ומורכב, ולכן לוקח זמן למצוא קבלן שגם ירוויח על הפרויקט. זה שונה לגמרי מאשר מה שבנו בעוטף, לא בקצב ולא בעלויות. לעשות העתק הדבק של פרויקט מעוטף עזה לגליל - לא רלוונטי". 

לדברי קבלן שעבד באחד הקיבוצים, תמחור הפרויקט נעשה באופן גלובלי על-סמך המחירים שהיו בפרויקט העוטף, כולל חריגות שהיו שם זאת, בלי להתחשב בשוני בין המקומות. "בעוטף עזה כל דבר שעלה להם יותר כסף בעבודות חריגות, הכניסו בחוזה בצפון באופן פאושלי (גלובלי). כשאני מגלה כל מיני תוספות שצריך לעשות, בגלל שצריך לחפור עמוק הרבה יותר או שהיו תשתיות שלא היה ידועות קודם לכן, אומרים לי בעמיגור - זה כבר כלול בחוזה". 

לדברי אותו קבלן, עניין הטופוגרפיה, כלומר הסלעים והעובדה שהעבודה נעשית בשטח הררי, היה מאוד משמעותי בפרויקט. "ציפו ממני למסור 30 ממ"דים בחצי שנה", הוא מספר, "אבל, לקח לי חמישה חודשים לחפור לעומק של שלושה מטר. רק החפירה של כל ממ"ד עלתה לי כעשרת אלפים שקלים, אבל הם רצו לתת לי מאות שקלים בודדים".

קבלנים נוספים עמם שוחח שמרים, מספרים שעד היום הם גוררים הפסדים מהפרויקט. בין היתר, הם אומרים, כתוצאה מהאיטיות שבה קיבלו כספים מעמיגור, לעיתים שלושה-ארבעה חודשים אחרי שהעבודה התבצעה בפועל, בזמן שהם היו צריכים לשלם לפועלים שלהם ולקבלני משנה שהם שכרו. פועל יוצא מכך שהתשלום תלוי באישור בירוקרטי של גורמים במשרד הביטחון ובחברת עמיגור עצמה.

כך מתאר זאת קבלן שעבד בברעם, שם טרם הושלם ולו ממ"ד אחד, והחליט לעזוב: "הייתי אמור לבנות שם יותר מ-250 ממ"דים. שלחתי מכתב לעמיגור שאני לא ממשיך את העבודות, אחרי עשרות ממ"דים שמסרתי. התשלומים לא הגיעו בזמן, התכנון היה לקוי, והתיאום בין עמיגור למשרד הביטחון לא עובד כמו שצריך. היינו פונים לעמיגור, עמיגור הייתה מפילה את זה על משרד הביטחון, עד שהם היו עונים היה לוקח עוד זמן. הפסדתי יותר ממיליון שקל על הפרויקט הזה". 

במקרה מסוים, אחד הקבלנים עירב את התאחדות הקבלנים אחרי שעמיגור לא שילמה לו מיליוני שקלים. הוא קיבל את הכסף רק אחרי לחץ שהפעילה ההתאחדות על משרד הביטחון. לדברי יהודה לשמן, סגן נשיא התאחדות הקבלנים, מדובר בבעיה מבנית שבה משרדי ממשלה מוציאים פרויקטים לביצוע דרך חברות מנהלות ומכניסים סעיף לחוזה שבו נקבע שהקבלן יקבל את הכסף רק כאשר הגוף המזמין, במקרה הזה עמיגור, יקבל את כספו מהמשרד הממשלתי. "זה מה שקרה כאן", אומר לשמן, "כשהקבלן דרש את הכסף מעמיגור, נאמר לו שמשרד הביטחון לא העביר את הכסף, כי הייתה מצוקה תקציבית. התגייסנו במלוא הכוח, גרמנו לזה שישלמו לקבלן ביום האחרון של שנת 2025, דבר שהציל אותו מחדלות פירעון".

"בעוטף עזה היה פרויקט מוצלח, אבל כאן יש בעיה טופוגרפית, דבר שהופך את הפרויקט ליותר יקר ומורכב, ולכן לוקח זמן למצוא קבלן", אומר סורל הרשקוביץ ממשג עם. "לעשות העתק הדבק של פרויקט מעוטף עזה לגליל - לא רלוונטי"

"כל הפרויקט הוא פרויקט הפסדי"

מנהל עבודה באחד הקיבוצים, מספר גם הוא כי מוסר התשלומים הירוד גרם לעזיבה של קבלני המשנה ויצר שרשרת של עיכובים. "אצלי בקיבוץ התחלפו לפחות שלושה קבלנים תחת הקבלן הראשי", הוא מספר. "יש קיבוצים שגם הקבלן האחראי על הפרויקט התחלף. שאלתי פעם את אחד הקבלנים אצלנו למה הוא עזב, והוא הסביר לי שזה מעט כסף לעומת הזמן הרב שהעבודה לוקחת. אצלם, הרווחיות תלויה בקצב עבודה גבוה. מחד, הם צריכים לשלם משכורות ומצד שני הם תלויים בהחזר הלוואות". 

לדבריו, בקיבוץ התקבלה החלטה שאת חלק מהממ"דים הוא יבנה בכוחות עצמו. "קבלן שהיה כאן בקיבוץ אמר שהוא יכול לעשות את זה ישירות מולנו בחצי מהזמן, בגלל שהוא לא יהיה כפוף לרגולציות המסובכות של משרד הביטחון ועמיגור. הוא הסביר שהוא יעמוד בכל התקנים המחמירים, אבל אם במהלך הביצוע הוא לא צריך אישורים על כל דבר זה מקצר מאוד בזמנים. אחרי שוידאתי שלא יהיה שום בעיה בכל הנוגע לבטיחות של הממ"ד עצמו, החלטנו ש-30 ממ"דים נבצע לבד". 

דבר נוסף שגרם לעלות גבוהה של הפרויקט היא מצוקת כוח-האדם של הקבלנים. המכרזים לפרויקטים נכתבו לפני אוקטובר 2023, אולם לאחר השבעה באוקטובר החלה מצוקה חריפה של כח-אדם בענף הבנייה בכל המשק. תחילה לקבלנים בצפון בכלל לא היה פועלים, לאחר מכן הם הצליחו לגייס, אבל במחיר גבוה הרבה יותר. "המרכיב הזה העלה לי את העלות לממ"ד מ-15 אלף שקל ל-32 אלף שקל", אומר ראג'ח אסלים, מהנדס בניין משפרעם, המנהל פרויקט מיגון בראש הנקרה, זרעית ואביבים. "עד השבעה באוקטובר עבדו בפרויקטים פלסטינים מהגדה, במקומם הגיעו ערבים-ישראלים והם עולים הרבה יותר. הבעיה היא שמשרד הביטחון ועמיגור לא תיקנו את הסעיף הזה במכרז, למרות השינוי הגדול שעבר בתחום כוח-האדם". 

בעיה נוספת היא התכנון הלקוי, כאשר לא פעם נתקלים הקבלנים בקו ביוב, חשמל או מים שלא ציפו להם. "באופן גורף, כמעט בכל ממ"ד היה בעיה של תשתיות שלא דווחו קודם לכן", אומר אסלים. "פתאום אתה נתקל בצינור פלסטיק שלא היה לך מושג עליו. זה קורה כי אין תיעוד במבנים שנבנו לפני המון שנים. המתכנן רושם מה שהוא רואה בעין, מה שהוא לא רואה הוא לא רושם. מה שמתחת לאדמה אנחנו לא יכולים לזהות". 

גם אסלים מדווח על הפסדים. "כל הפרויקט הוא פרויקט הפסדי, אבל אתה לא יכול להתנער מהחוזה כי אז יחלטו לך כמה מיליונים, אז עדיף להמשיך לעבוד. זה פרויקט גדול עבורנו, 300 ממ"דים, עשרות מיליוני שקלים. אנחנו עובדים גם תחת אש, לא הפסקנו לעבוד יום אחד מאז תחילת המלחמה. בראש הנקרה יש לי 200 ממ"דים לעשות, אנחנו אמורים לסיים עד אוקטובר. נעשה את זה. עם כל הכבוד, אי-אפשר לבנות 200 ממ"דים בחודש". 

"אנחנו עובדים גם תחת אש, לא הפסקנו לעבוד יום אחד מאז תחילת המלחמה. בראש הנקרה יש לי 200 ממ"דים לעשות, אנחנו אמורים לסיים עד אוקטובר. נעשה את זה", אומר ראג'ח אסלים, מנהל פרויקט מיגון בראש הנקרה, זרעית ואביבים

היישוב והשיכונים שבתחתית סולם העדיפויות

לא בכל המקומות בצפון מדובר בכישלון. בקיבוץ מעיין-ברוך, לדוגמה, נמסרו כבר קרוב ל-100 מתוך 126 ממ"דים וגם שם העבודה נעשית בימים אלו, תחת אש. במושב כפר יובל, לפי דברים שאמר נציג משרד הביטחון בישיבת הוועדה לביקורת המדינה בכנסת בשלהי דצמבר 2025, הפרויקט הסתיים מלבד כמה בתים בודדים. בפרויקט כולו נמסרו למעלה מ-800 ממ"דים ועוד למעלה מ-800 נמצאים בשלבי בנייה מתקדמים, כך לפי משרד הביטחון. 

לצדם, יש מקומות שבהם כלל לא התחילה הבנייה ואולי גם לא תתחיל. אחד מהם הוא היישוב הבדואי ערב אל עראמשה, שקיים עוד לפני קום המדינה. שם משרד הביטחון בונה 40 ממ"דים, אך ב-120 בתים אחרים הוא לא בונה. מתגוררים ביישוב כ-1,800 איש, ובניו משרתים בכוחות הביטחון. רק במהלך שנות השישים הוא קיבל הכרה מהמדינה ועד אז נחשב ככפר לא מוכר (בדומה לפזורה הבדואית בנגב). ואולם, גם כיום ישנם תשעה בתים שנבנו מחוץ לקו תכנית המתאר של היישובים, משום שבעבר התושבים לא רצו לעבור להתגורר בתוך תחומי תוכנית המתאר. שם, משרד הביטחון מסרב לבנות ממ"דים. המשרד גם לא בונה ממ"דים בתוך היישוב, בבתים שנבנו בתחילת שנות האלפיים, ושבהם נכתב בהיתר שיש צורך לבנות ממ"ד. במקרים האלו אנשים בחרו שלא לבנות ממ"ד מסיבות כלכליות. 

לדברי אדיב מזעל, מנהל הקהילה בעראב אל-עראמשה, חלק מהם בכל זאת קיבלו טופס 4 בעקבות הוראת שעה מיוחדת שיצאה בזמנו מטעם שר הביטחון דאז בנימין (פואד) בן-אליעזר. מי שלא קיבלו, עדיין "מושכים" חשמל מהשכנים. "הכפר הזה נבנה באופן לא מתוכנן, לכן אי-אפשר להתייחס אליו כמו הקיבוצים והמושבים האחרים שלאורך הגבול", אומר מזעל, "היישוב הזה צריך החרגה מיוחדת. אנחנו היישוב הלא-יהודי היחידי לאורך גבול הצפון, ישוב שקשר את גורלו עם גורל המדינה. דמיין לך חייל שלא מאפשרים לו מיגון, בגלל שסבא שלו לא רצה לעבור לגור במרכז היישובים לפני המון שנים. נכון, יש אחריות לתושבים שלא בנו בעבר בעצמם ממ"ד. אבל, אתה לא יכול לבוא לבן-אדם שכל החיים שלו קיבל משכורות נמוכה, 4,000-5,000 שקל לחודש, והעדיף שלא לבנות ממ"ד מסיבות כלכליות, ובגלל זה למנוע ממנו ממ"ד, כשהוא גר איפה שהוא גר. הסברתי את זה למקבלי ההחלטות ברשויות השונות, אני מקווה שמישהו יקרא את הדברים עכשיו ויבין את המסר".

"אתה לא יכול לבוא לבן-אדם שכל החיים שלו קיבל משכורות נמוכה, 4,000-5,000 שקל לחודש, והעדיף שלא לבנות ממ"ד מסיבות כלכליות, ובגלל זה למנוע ממנו ממ"ד", אומר מנהל הקהילה אדיב מזעל

מקום אחר שבו משרד הביטחון היה אמור להתחיל לפעול ועדיין לא עשה זאת הוא בדירות השיכון בקריית שמונה, למרות שהיא נמצאת בטווח שבין קילומטר לחמישה קילומטרים מהגבול. כבר בתחילת המלחמה לפני כשנתיים וחצי, קיבלו התושבים באזור זה הקלה תכנונית (שניתנה בכל הארץ) ולפיה בבתים צמודי קרקע ובניינים עד שתי קומות, לא נדרש אישור של ועדת תכנון בעירייה, אלא מספיק לקבל היתר מפיקוד העורף אחרי הגשת מסמכים רלוונטיים. בנוגע למימון, מזה כשנה הם זכאים למענק של 132 אלף שקלים ובמקרים מסוימים למענק של 165 אלף שקלים. 

בפועל, לפי נתוני העירייה, מתוך 1,700 איש שזכאים לבנות ממ"ד לפי מסלול ההיתר של פיקוד העורף 540 קיבלו היתר וכרגע נמצאים בבנייה 260. ואולם המצב רחוק מלהיות משביע רצון. כיום יש בעיר 4,700 דירות לא ממוגנות. חלקן הגדול נמצאות בדירות השיכון שם כאמור, משרד הביטחון אמור לבנות את הממ"דים בעצמו. זאת, מתוך ההבנה שמדובר באוכלוסיות חלשות שיתקשו להתמודד עם הבירוקרטיה של הגשת תוכנית לוועדה המקומית והסכמת שכנים - דבר המהווה מכשול לאזרחים בכל הארץ. 

"כבר היה צוות שלם, שכרו משרד, באו לעבוד. הקמנו את כל הפרוצדורה ואז הורידו את הכול", אומרת טל עוזיאל כרמל, מהנדסת העיר קריית שמונה

באופן אירוני, בלשונית של פרויקט "בנייה רוויה - קריית שמונה", באתר האינטרנט של מגן הצפון, רשום ש"האתר בבנייה!". "ב-2022 משרד הביטחון התחילו לעשות סקר לצורך מיגון הדירות, ואז עצרו את זה כי לא היה תקציב", אומרת טל עוזיאל כרמל, מהנדסת העיר קריית שמונה. "לפני חצי שנה שנה, הם הקימו מנהלת, התחילו לעשות מכרזים של תכנון וביצוע, ועכשיו שוב עצרו בנימוק שאין כסף". 

עוזיאל כרמל מתקשה להעריך האם הסבב הנוכחי של המלחמה בצפון יאיץ את התהליך, אבל היא כן יודעת שאילולא קיצוצי העבר, המצב בקריית-שמונה היה כיום שונה לגמרי. "הקיצוץ מאוד השפיע", היא אומרת. "כבר היה צוות שלם, שכרו משרד, באו לעבוד. הקמנו את כל הפרוצדורה ואז הורידו את הכול. בכל העיר היינו יכולים להיות עכשיו עם ממ"דים. לקחו את הכול, נתנו לחרדים. אני מקווה שאם יהיה תקציב, הפרויקט הזה יבוצע". 

‍תגובות

שומרים פנה לחברת עמיגור לתגובה. מנכ"ל החברה, ארז שני, הפנה לתגובת משרד הביטחון. 

תגובת משרד הביטחון - אגף ההנדסה והבינוי:

"משרד הביטחון מוביל את פרויקט 'מגן הצפון' - מהלך מיגון רחב היקף ביישובי קו העימות, במסגרתו מוקמים אלפי ממ"דים לצד פריסה נרחבת של מיגוניות ושיקום מקלטים. עד כה הושלמה בנייתם של למעלה מ-800 ממ"דים שנמסרו לתושבים ועוד למעלה מ-800 נוספים בשלבי בנייה מתקדמים. אשר מיום ליום קצב הביצוע וצוותי העבודה עולים גם בעבודה תחת אש, במטרה להאיץ את ביצוע המיגונים. 

"בנוסף, כ-1,865 מיגוניות נפרסו ברחבי הצפון, ומוקמים מרחבים מוגנים בלמעלה מ-330 מוסדות חינוך בטווח 0-9 ק״מ מגבול הצפון. מדובר בפרויקט הנדסי מורכב המתבצע בתוך יישובים מאוכלסים, בתנאי שטח וביטחון מאתגרים, ודורש התאמות פרטניות, תיאומים רבים ועבודה תחת אילוצים ייחודיים.

"מאז סוף 2024 עם השלמת כלל התקצוב הנדרש, משרד הביטחון האיץ משמעותית את קצב הביצוע, הרחיב את היקף הקבלנים והכניס שיטות בנייה מתקדמות, לצד חיזוק מערכי הפיקוח והבקרה. גם בימים אלו פועל המשרד להסרת חסמים ולשיפור התהליכים, בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, פיקוד העורף וחברת אזרחיות, וימשיך לפעול להשלמת המיגון לכלל הזכאים במהירות המרבית האפשרית.

"בנוגע למכרז לתפקיד ראש אגף הבינוי: משרד הביטחון יצא למכרז לתפקיד זה, ועד איוש המשרה, ראש האגף הנדסה ובינוי, סגניתו וראש מנהלת מגן לצפון מובילים את הפעילות. יובהר שבשל החשיבות הלאומית לקידום נושא המיגון, נוספו חמישה תקנים נוספים לטובת טיפול בנושא, כאשר ארבעה מתוך התקנים אוישו ותקן אחד מאויש על ידי ממלא-מקום ובמקביל נמצא בהליך מכרזי שצפוי להסתיים בתקופה הקרובה".

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים‍