שנים רבות עוד יחלפו עד שיתבררו במלואן ההשפעות של טבח השבעה באוקטובר והמלחמה הארוכה שבעקבותיו על החברה הישראלית בכללותה. החברה החרדית אינה שונה בהקשר הזה ועדיין אחת הסוגיות שבהן השינוי בה ניכר כבר עתה היא התגברות גילויי גזענות בוטים כלפי ערבים. התבטאויות ציבוריות, פוסטים וסרטונים ברשתות החברתיות, שירת "שישרף לכם הכפר" באירועים פומביים וחמור מכל - אלימות פיזית, הפכו להיות נפוצים יותר מאי פעם. ההנהגה החרדית, רבנית ופוליטית, שלא במפתיע ומסיבותיה, ממלאת פיה מים. 

אחת מנקודות החיכוך הבולטות בין צעירים חרדים לערבים היא בתחבורה הציבורית. כך למשל, בירושלים חלק ניכר מנהגי האוטובוס הם פלסטינים ממזרח העיר והם מספרים על התנכלויות פיזיות ומילוליות שהתרבו משמעותית. "באחד המקרים היו על האוטובוס שלי חמישה חרדים צעירים שהמשיכו איתי לתחנה הסופית ולא הסכימו לרדת. הם קיללו אותי, אמרו לי דברים כמו 'ערבי, אתה עובד אצלנו', ורק אחרי שעשו כמה סרטונים לטיקטוק הם הלכו", מתאר מוחמד (השם המלא שמור במערכת) בשיחה עם שומרים תקרית אחת מכמה.

"תמיד היו קטעים עם חרדים אבל בזמן האחרון זה נהיה הרבה יותר. בתחנות לפעמים זורקים עלי כל מיני דברים - בקבוקי מים, אבנים. כשרוצים לרדת מהאוטובוס מקללים אותי קללות גזעניות. כשאני מצלצל למשטרה היא לפעמים באה אחרי חצי שעה ולפעמים לא באה בכלל. הגשתי גם תלונות אבל בכל המקרים אמרו לי שזה נסגר מחוסר עניין לציבור. יש לי חברים נהגים שאפילו הגיעו לבית חולים ולא עצרו אף אחד", מספר מוחמד על מציאות החיים על ההגה. 

ד"ר אסף מלחי, סוציולוג וחוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה לחקר החברה החרדית, לא מופתע מהדברים. מעבר לסיבות להתפרצות הגזענות (שיפורטו בהמשך), הוא אומר, ההנהגה החרדית, ממש כמו הנהגת הציבור הדתי לאומי, איבדה חלק משמעותי מהיכולת לפקח או למשטר את הרחוב והתוצאות ניכרות. 

לאן כל זה הולך? לפחות לעת עתה לא נראה שגורם רשמי כלשהו בכלל רוצה להחזיר את השד הגזעני לבקבוק. וזאת עוד לפני השאלה האם זה בכלל אפשרי.

"בעבר שרנו הרכבת טו-טו הערבים ימותו"

הנרטיב שמתארים חרדים ביחס להתפתחות הגזענות אינו מפתיע. כמו בחברות דתיות-שמרניות אחרות, גם בחברה החרדית ה"זר" היה מאז ומעולם על תקן חשוד אך במקביל דאגה ההנהגה החרדית למנוע התפרצות גזענית. שמואל, למשל, שגדל במשפחה חסידית בירושלים אומר כי הוא זוכר שכילד שר לא פעם סיסמאות כמו "הרכבת טו-טו, הערבים ימותו", אך גם ספג הערות על כך. "אני זוכר שבאחד המבצעים (הצבאיים. ל"ס) סיפרו לנו שבקריעת ים סוף, כשהמצרים טבעו, אלוהים כעס כשהמלאכים רצו לשמוח ואמר להם 'מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?'. אז היו גילויי שנאה אבל זה היה מוגבל מאוד".

יחיאל, ליטאי שגדל בירושלים כעשור קודם לכן מתאר סיטואציה פחות או יותר דומה. "אני זוכר את עצמי בתור ילד צעיר בתקופת הסכמי אוסלו מתכנן עם חברים ללכת לפנצ'ר גלגלים של ערבים. אני חושב שהציבור החרדי היה כבר אז מאוד ימני אבל ההנהגה הייתה יותר מתונה. זה לא בא לידי ביטוי רק ביחס לערבים אלא גם ביחס לחילונים. אני למשל למדתי בתלמוד תורה בשכונת גאולה בירושלים, שבה היה מחנה צבאי עם תנועה מתמדת של חיילים וחיילות וזה לא הפריע לאף אחד. היום, אחרי שתקפו שתי חיילות בבני ברק, זה כמעט בלתי נתפס. ואם מה שקרה עם חיילים אפשר רק לדמיין מה קרה לשנאת זרים באופן כללי".

העיתונאי החרדי בני רבינוביץ' מספר כי הזדעזע מסרטון שנפוץ לאחרונה ברשתות החברתיות שבו נראים צעירים חרדים רוקדים בחתונה עם סכינים ואקדח. לדבריו, יש להתפרצות הגזענות כתובת ברורה - ההנהגה החרדית. "כדי לגרוף קולות העסקונה הלכה עם הימין הקיצוני בישראל. התקשורת החרדית המשיכה בעקבותיה ואז גם נגררה אחרי הדור הצעיר שלא מתעניין לא בתורה ולא בכלום. את התוצאות אנחנו רואים עכשיו".

הנה כמה דוגמאות שעלו לרשת:

100 תקריות באוטובוסים רק בירושלים

גילויי הגזענות לא מתבטאים רק בהחצנה ברשתות החברתיות או באירועים כמו חתונות אלא כאמור גם באלימות של ממש. בתחילת הכתבה הוזכרה התחבורה הציבורית כנקודת חיכוך משמעותית והמספרים ניכרים: בשנת 2025 חלה עליה של 30% במספר מקרי האלימות כלפי עובדי התחבורה הציבורית בכל הארץ - נהגים או מבקרים. אמנם אין פילוח של כמה מהאלימות הופנתה כלפי ערבים או מה היו סיבותיה, אך רמז ניתן לקבל משיאנית האלימות הארצית בתחום - ירושלים על אוכלוסיתה החרדית הגדולה ונהגי האוטובוס הרבים ממזרח העיר. כך בבירת ישראל לבדה נרשמו בשנה שעברה 100 מקרי תקיפה נגד עובדי תחבורה ציבורית.

הנה דוגמה שעלתה לרשת:

יניב בר אילן, דובר ארגון כוח לעובדים שמייצג עובדי תחבורה ציבורית, אומר בשיחה עם שומרים כי הקושי של הנהגים לא נגזר רק מהאלימות אלא גם מהעדר הטיפול בנושא מצד המשטרה. באופן כללי, הוא טוען, המשטרה סוגרת בערך 90% מהמקרים בטענה מאוד מופרכת של חוסר עניין לציבור. זה גורם לנהגים רבים לא להתלונן. הוא מוסיף שהמרכיב הלאומני בתקיפות כלל לא מקבל ביטוי. המשטרה לדבריו, מעדיפה להתייחס לתקיפות כריב בין אזרחים.

אמל עוראבי, משפטן פובלציסט ופעיל חברתי המתמקד בחברה הערבית, מתאר בשיחה עם שומרים את אותה תמונת מצב. "נהגי אוטובוס, גם פה בצפון וגם במרכז, נתקלים הרבה בקריאות גזעניות ביריקות וביחס לא מכבד. מעניין בהקשר הזה להזכיר שיש הוראה מחברות האוטובוסים לעובדים לא לשתף פעולה עם עיתונאים ביחס לנושא".

הזליגה מדאיגה את ראשי החרדים שמנסים למצוא מה מושך את הצעירים שלהם לעוצמה יהודית ולהתחבר לזה"

עוראבי מתאר בהרחבה את מה שהוא מגדיר כהתרחקות בין האוכלוסייה החרדית לערבית על רקע תהליכי הקיטוב בישראל ומונה מספר סיבות, רבדים בלשונו, לכך. "ברמה הפוליטית הציבור החרדי בעשור האחרון קשר את עתידו בנתניהו בקשר של תן וקח; החיבור הזה לקח את החרדים יותר ויותר ימינה. רובד פוליטי נוסף נגזר מהמאבק בין הציונות הדתית לחרדים. הזליגה לשם מדאיגה את ראשי החרדים שמנסים למצוא מה מושך את הצעירים שלהם לעוצמה יהודית ולהתחבר לזה". רובד שלישי ופחות מוכר נוגע לטענתו, לדיון המתמשך בגיוס חרדים לצה"ל. "אחת הטענות שעולות ביחס לכך היא 'ומה עם הערבים'. שמענו את זה מפי כמה ח"כים חרדים. הדבר הזה מטבעו עורר שיח עוין כלפי הציבור הערבי כי הוא פתאום מוצג בתור מרוויח מגיוס החרדים".

ואחרי כל אלה, הוא מסכם, הגיע השבעה באוקטובר ודחף את הישראליות "ליותר מיליטריזם שהוא עוגן מחבר וגולת כותרת שמזכה בכבוד, ביוקרה ובאהדה ציבורית". החרדים, הוא טוען, לא שותפים לכך וצריכים לחפש לעצמם דרך עקיפה ואלטרנטיבית להתחבר לישראליות. שנאת הערבים, לטענתו, עושה את העבודה.

"כך נרתמים לישראליות"

ד"ר אסף מלחי, החוקר את החברה החרדית מזה כ-18 שנה, שומע את התיאוריה של עורבי ואומר כי ייתכן שזו אכן הדרך של החברה החרדית "להירתם" לישראליות לאחר טבח השבעה באוקטובר.

"זה די עצוב לחשוב שזה חלק מהזהות הישראלית וזה לחלוטין לא חלק מהטוב המשותף שהייתי רוצה לפתח עם הציבור החרדי. אבל בהיעדר חינוך לאזרחות, היסטוריה, לערכים כמו שוויון סובלנות ופלורליזם, די ברור למה הציבור החרדי נמשך דווקא לשם - למכנה המשותף הנמוך של גזענות ושנאה כלפי האחר". 

"כמו בציבור הדתי לאומי גם ההנהגה החרדית איבדה חלק משמעותי מהיכולת לפקח או למשטר את הרחוב. התופעות שאנחנו רואים עכשיו הם בין היתר פועל יוצא של אובדן הדרך שלה"

מלחי מצביע על המדינה כאחראית לכשל החינוכי החרדי וכתוצאה מכך גם להסלמת הגזענות. "המדינה שמה קצוץ על הציבור החרדי. לא ממש אכפת לה. כל מה שחשוב למערכת הפוליטית זה השרידות העצמית שלה והדילים הפוליטים לא מאפשרים שום רפורמה. בשנתיים וחצי האחרונות מתברר לנו בצורה מאוד חריפה שלמשרד החינוך אין יד ורגל במה שקורה במערכת החינוך החרדית. היא מתוקצבת בצורה מסיבית על ידי המדינה אבל לא מפוקחת על ידה בשום צורה. זאת אומרת - אין לנו שום מושג מה קורה בתוך תוכניות הלימודים. כל הסיפור הזה בעצם מוביל חלקים מסיימים בציבור החרדי להזדהות עם אלמנטים גזעניים בחברה הישראלית".

מלחי מסכים עם הניתוח של עוראבי ומטיל גם הוא את האחריות על ההנהגה החרדית, שבניגוד להנהגה הרבנית מהעבר, ובראשה הרב עובדיה יוסף והרב שך שנתפסה כמתונה, גורמת להקצנה. "כמו בציבור הדתי לאומי גם ההנהגה החרדית איבדה חלק משמעותי מהיכולת לפקח או למשטר את הרחוב. התופעות שאנחנו רואים עכשיו הם בין היתר פועל יוצא של אובדן הדרך שלה".

מלחי אומר כי לאחרונה יש בציבור החרדי גם קולות שונים אולם לדבריו מדובר עדיין בקבוצה חלשה יחסית, נטולת הנהגה ונטולת כוח להשפיע על הרחוב החרדי או על תפיסת העולם שלו. 

פרופ' קימי קפלן, היסטוריון העוסק בעיקר בחקר החברה הדתית והחרדית, ומרצה באוניברסיטת בר אילן, מדבר על כך ששורשיה של הגזענות בחברה החרדית עמוקים מאוד. "יש לזה רבדים רבים כמו למשל היחס של החרדים האשכנזים לחרדים הספרדים, שהוא יחס גזעני מובהק שכולל הדרה מובנית שאפילו לא מוסתרת; יש את היחס הרווח אל החוזרים בתשובה, שיש בו מימד גזעני עם התייחסות אליהם כמי שסובלים מפגם מולד שאינו בר תיקון גם כשמדובר בדור שני או שלישי. אז אנחנו מתעסקים עם חברה שבנושאים שונים ובהכללה אפשר לכנות גזענית". 

"אנחנו יודעים היטב מה קורה למי שגר על קו התפר. לחיכוך עם האוכלוסיה פלסטינית יש אפקט מצטבר ולא רק על חרדים"

על רקע זה מוסיף קפלן ואומר, כי הציבור החרדי גם זז בהתמדה ימינה, מאוד תומך בהפעלת כוח בסכסוך וחלקים לא מבוטלים ממנו גם חיים על קו התפר בערים כמו מודיעין עילית, ביתר עילית, עמנואל ואלעד. "אנחנו יודעים היטב מה קורה למי שגר על קו התפר. יש מתחים, יש אירועים, יש חוויות שכרוכות בכך באופן טבעי. לחיכוך עם האוכלוסיה פלסטינית יש אפקט מצטבר ולא רק על חרדים".

למתבונן מבחוץ נדמה כי הגזענות השתרשה לעומק ואין הרבה סיכוי לשינוי - לא מצד מוסדות המדינה ולא מצד ההנהגה החרדית. ועדיין גם עוראבי וגם בר אילן מ"כוח לעובדים", מציגים אופטימיות מסוימת בהתייחסם לניצני שינוי שהגיעו אליהם מכיוונים של מי שמוכרים כ'חרדים מודרניים'.

בשנת בחירות קשה לראות כיצד יוזמות מקומיות מהסוג הזה תופסות, ואולי אף להפך, אך עדיין מדובר בקולות שונות, עניין בעל משמעות רבה בקהילה מאוד הומוגנית.

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים