מאחורי דלת פלדה במרכז מסחרי במתחם הבורסה ברמת גן ממוקם אחד המוקדים האסטרטגיים של העיר. מעטים מהעוברים והשבים ברחוב מודעים למה שמסתתר מעבר לדלת בקצה גרם מדרגות בטון: מערך תת-קרקעי ממוגן המשתרע על פני כ-400 מ"ר, הכולל חדרי ישיבות, עמדות קשר ומסכי ענק. זהו מרכז ההפעלה העירוני – הלב הפועם של הרשות המקומית בשעת חירום.

לא בכל הרשויות פועל מרכז גדול ומאובזר כמו זה של רמת גן – לעיתים מדובר במשרד צנוע שהוסב לחמ"ל זמני. אך גם במועצות הקטנות ביותר – בימים אלה החדרים מלאים עד אפס מקום והתכונה בשיאה. סביב השולחנות נועדים ראשי הרשויות עם נציגי הקישור של פיקוד העורף (יקל"ר), חברי כיתות הכוננות, צוותי החוסן היישוביים ומנהלי המכלולים השונים. עיני כולם נשואות למסכים שעליהם מתעדכנת מפת האיומים הדיגיטלית במערכת השוע"ל האזרחי.

מערכת שוע"ל (שליטה ובקרה בעורף הלאומי) פותחה ב-2015 עבור פיקוד העורף ככלי המאפשר קישוריות בין כלל גורמי הביטחון וההצלה, והיא פועלת ביותר מ-250 רשויות מקומיות בישראל. בימי שגרה משתמשות הרשויות במערכת לניהול אירועים ותקלות בשטחיהן. היא מאפשרת לגורמים המקצועיים לעקוב אחר פניות תושבים, ולשאוב מידע ממגוון מקורות, כמו המוקד העירוני ומצלמות אבטחה עירוניות.

בעתות מלחמה עובר מוקד העניין לרכיב קריטי אחד במערכת – הממשק עם פיקוד העורף, המאפשר מעקב אחר ירי רקטי בזמן אמת. אלא שבזמן שבצה"ל מנתחים את המידע וממתינים לוודאות מלאה לפני הפעלת הצופרים, המידע הגולמי חשוף לעיני אלפי עובדי רשויות, משרתי מילואים ומתנדבים, ומשם הוא זולג ועושה את דרכו אל קבוצות ווטסאפ וטלגרם ולמאות אלפי משתמשים בכל הארץ.

ע', מתנדב בארגון חירום ובמקביל אחד המנהלים של קבוצת ווטסאפ המדווחת על שיגורים בזמן באמת, מאשר לשומרים כי מקור המידע העיקרי של הקבוצה הוא מערכת שוע"ל: "כל מנהלי הקבוצה מתנדבים או עובדים בגופי ביטחון והצלה"

מנהלי הקבוצות: מתנדבים ועובדים בגופי ביטחון והצלה

ע' הוא צעיר חרדי ממרכז הארץ, מתנדב בארגון חירום, ובמקביל משמש גם כאחד המנהלים של קבוצת ווטסאפ פופולרית המדווחת על שיגורים בזמן אמת. ע' מאשר לשומרים כי מקור המידע העיקרי של הקבוצה הוא מערכת שוע"ל: "כל מנהלי הקבוצה מתנדבים או עובדים בגופי ביטחון והצלה".

ע' מספר כי מנהלי הקבוצה פיתחו בוט שאמור להעביר אוטומטית את הדיווחים לקבוצות, אבל לאור הביקוש הגבוה, נדרש גם ניטור ידני למקרה שעבודת הבוט משתבשת. "המידע שאנחנו נותנים הוא מאוד ראשוני ומתעדכן תוך כדי תנועה. חברי הקבוצות שלנו מודעים לכך שההתרעות אצלנו ניתנות בשלב מוקדם מאוד, ולוקחים בחשבון שדברים עשויים להשתנות".

משתמשי מערכת שוע"ל יושבים מול מפה המחלקת את ישראל לאזורי התרעה ("פוליגונים"). כשהחיישנים בשטח מזהים שיגור, מופיעה אליפסה סביב אזור הפגיעה הצפוי. "הרבה פעמים יצא איום לכיוון מסוים, אבל הוא עשוי להשתנות בהתאם לרוחות, לסוג הטיל ולמשתנים נוספים". מסביר ע'.

"פעמים רבות אנחנו מדווחים על שיגורים למרכז כי במפה מופיע איום באזור ת"א, ואחרי כמה דקות רואים את האיום זז לפוליגון אחר, ומתקנים בהתאם – 'זז לכיוון דרום/צפון'. בפיקוד העורף מעדיפים להוציא התרעה רק כשיש כיוון ברור. הם רוצים להימנע מטרטור מיותר של מדינה שלמה".

לשאלה האם הוא לא חושש להטעות את הציבור, ע' משיב: "אנחנו לא סותרים את הוראות פיקוד העורף. אם למשל מסתמן שהאיום בוטל באזור מסוים, אנחנו כותבים שככל הנראה לא תופעל אזעקה. הודעה שמתירה לצאת מהמרחב המוגן אנחנו מפרסמים רק עם פיקוד העורף".

בחודש האחרון, המיזם של ע' נמצא בנסיקה, ובקבוצות שלו הצטברו יותר מ-4,000 חברים. בהתאם, מפעילים אותן 13 מנהלים, גברים צעירים מהחברה החרדית. "יש כמה מנהלים בעיקר כדי לתחזק את זה בצורה שוטפת ולהבטיח זמינות מלאה גם בלילות וסופי שבוע", הוא מסביר. מבחינתו אין מניעים נסתרים – "המטרה היא לספק לציבור מידע נוסף שלא קיים בערוצים הרשמיים".

דמות בולטת נוספת בזירת הדיווחים בווטסאפ היא אבי – המכנה עצמו אביגרם, ומתחזק ארבע קבוצות ווטסאפ המונות יחד כ-3,800 חברים. בניגוד למי שנעזרים בבוטים, אצלו הכול נעשה בשיטה המסורתית. "כל הדיווחים מ-א' ועד ת' זה אני. ידני לחלוטין", הוא מספר לשומרים. "אשתי ואחיותיי עוזרות לי בפן הטכני". הקבוצה, שהחלה כקוריוז משפחתי לפני כחמש שנים, צברה תאוצה אחרי ה-7 באוקטובר.

"אני מבין את הצורך של אנשים להישען על משהו יציב", מסביר אבי, שמנהל ביומיום עסק לייבוא כלי עבודה. "בקבוצות שלי אני נותן לפעמים גם פרשנות אישית, ומשתדל לתבל בהומור קל כשאפשר".

אבי לא מחובר למערכת שוע"ל, ולדבריו המידע מגיע אליו מצדדים שלישיים כמו אנשים פרטיים וקבוצות ווטסאפ סגורות. לטענתו, המידע שהוא מספק לא חסוי, והפך כבר מזמן לנחלת הכלל: "יש כל כך הרבה 'יודעי דבר' היום, שהמידע זמין לכל מי שיחפש לעומק. בעיני אין בכך פסול אם זה עוזר לאנשים למצוא מרחב מוגן או להתכונן נפשית לאזעקה שתגיע. כל עוד אין חריגה מצנזורה, אני לא רואה בזה בעיה". ואכן, נראה שבפועל הרשויות נמנעות מלהתערב, שכן מפעילי הקבוצות ששוחחו עם "שומרים" העידו פי אחד כי על אף שפרטיהם חשופים, איש מטעם הצנזורה או גורמי הביטחון לא יצר איתם קשר בנושא.

בעוד שבוואטסאפ מספר המשתמשים בכל קבוצה מוגבל ולא ניתן לשמור על אנונימיות, הדיסקרטיות המאפיינת את טלגרם מושכת לפלטפורמה עשרות אלפי משתמשים, ויש מי שרואה בכך פוטנציאל למינוף עסקי. זה המקרה עם ערוץ הטלגרם הוותיק ומהגדולים בתחום, "התרעות על שיגורים". הערוץ, המונה 115 אלף חברים הוא "קרוב משפחה" של ערוץ טלגרם פופולרי אחר – "חדשות לפני כולם". מאחורי שני הערוצים עומד נהוראי מרדכי, תלמיד תיכון בן 16 מקרית שמונה.

מרדכי מציע למפרסמים לנצל את הפלטפורמה לשיווק העסק שלהם: עסק קטן ישלם 500 שקל על כל פוסט, תוך התחייבות שהפרסומים יוקפצו בזמן דיווחים על שיגורים רקטיים – הרגע שבו רמת הקשב של הציבור בשיאה. כך למשל, הודעה עם הכותרת "פיצוצים דרמטיים במרכז" מתגלה בלחיצת כפתור כפרסומת. בערוץ מבטיחים כי 20% מההכנסות ייתרמו לחיילים.

ערוץ התרעות על שיגורים הוא "קרוב משפחה" של ערוץ טלגרם פופולרי אחר – "חדשות לפני כולם". מאחורי שני הערוצים עומד נהוראי מרדכי, תלמיד תיכון בן 16 מקרית שמונה. מרדכי מציע למפרסמים לנצל את הפלטפורמה לשיווק העסק שלהם

‍

"הקבוצות חשפו את ערוות פיקוד העורף"

השימוש במערכת שוע"ל האזרחית בידי מאות גופים הוליד אתגר אבטחת מידע משמעותי, כפי שהזהיר מבקר המדינה בדוח מאפריל אשתקד. הגישה למערכת מוגנת בסיסמה ודורשת הרשאות, ומובהר לכל משתמש כי המידע שלפניו אינו מיועד להפצה, אך נראה שבפיקוד העורף ויתרו מראש על ניסיון לפעול מול המדליפים והמפרסמים, ככל הנראה מתוך הנחה שמועדי וכיווני השיגורים ידועים ממילא לאויב.

אלא שהגישה הזו מתעלמת מכך שהמערכת כוללת סוגים נוספים של מידע, ומרגע שאובדת השליטה עליו, בלתי אפשרי לדעת אם ומתי יודלפו נתונים שחשיפתם מסכנת חיים. המדרון החלקלק הזה קיבל ביטוי בפרסום שעלה השבוע בערוץ i24.

לפי הדיווח, מנהל ערוץ "ישראל ללא צנזורה בטלגרם" חשף פרטים על מבצע חילוץ ארבעת החטופים ביוני 2024 בזמן שכוחות החילוץ פעלו בלב עזה, וסירב למחוק את הפרסום לדרישת בכיר בצנזורה. כשגם במקרה קיצוני כזה מנהל הקבוצה לא הועמד לדין, המסר הוא שהכול פרוץ.

לצד הביקורת, יש מי שסבורים כי במקרה של קבוצות המתריעות על שיגורים, ההדלפות דווקא משרתות את ביטחון האזרחים. למעשה, מסתמן כי הקבוצות הן שדחקו לקיר את הממסד הצבאי. כשהמידע זמין לכל דורש, לצבא לא נותרה ברירה אלא להתחיל לשחרר את האחיזה בנתונים ולחשוף אותם לציבור: בתחילה עם הוספת התרעה מקדימה, ואז עם ההכרזה על הארכת זמני ההתגוננות בצפון.

"הקבוצות האלה חשפו את ערוות פיקוד העורף. אנשים לא היו מודעים כלל לאפשרות של זמן התרעה ארוך יותר"

מי שרואה במהלכים האלה צעדים ראשונים בכיוון הנכון הוא יצחק שינובר, יוצא חיל האוויר ומשרד הביטחון ומומחה לפיתוח מערכות גילוי ועקיבה, שחקר אלפי שיגורי טילים ופצמ"רים לאורך עשרות שנותיו במערכת. בשנים האחרונות, הוא מקדיש זמן רב ומאמצים למה שהוא מכנה "פרויקט חייו" – מאבק שמטרתו לשכנע את מקבלי ההחלטות בפיקוד העורף להקדים את זמני ההתרעה.

בראיון לשומרים שינובר טוען כי מאחורי החלטת פיקוד העורף להוסיף התרעה מקדימה עומדת עבודת שכנוע ארוכה ועיקשת. לדבריו, בזכות הקבוצות הפיראטיות בטלגרם ובווטסאפ, הציבור גילה לפתע שהוא לא מקבל את התמונה המלאה. "הקבוצות האלה חשפו את ערוות פיקוד העורף", הוא מסביר. "אנשים לא היו מודעים כלל לאפשרות של זמן התרעה ארוך יותר. לתחושתי, הקבוצות סייעו להפעיל לחץ שהביא לשינוי בשטח, אבל כל עוד אין מדיניות דומה לגבי שיגורים מעזה ומלבנון – זה ממש לא מספיק". שינובר מסביר כי המאבק שלו נועד, בראש ובראשונה, להגנה על תושבי קו העימות. עד לפני שבוע רובם קיבלו זמן התרעה קבוע ואחיד של 15 שניות בלבד, והציבור הניח שזה המקסימום האפשרי.

"יש כל כך הרבה 'יודעי דבר' היום, שהמידע זמין לכל מי שיחפש לעומק", אומר אבי, דמות בולטת בזירת הדיווחים. "בעיני אין בכך פסול אם זה עוזר לאנשים למצוא מרחב מוגן או להתכונן נפשית לאזעקה שתגיע. כל עוד אין חריגה מצנזורה"

"בפיקוד העורף מתקשים לשנות הרגלים ישנים"

"גם בכירים בצה"ל ששוחחתי איתם לא ידעו ש-15 שניות אינן גזירה משמיים, אלא תוצאה של החלטה. יש משמעות למקום המדויק ברצועת עזה שממנו משוגר הטיל, ובוודאי למקום השיגור בתוך לבנון ששטחה גדול בהרבה. גם לזווית השיגור יש השפעה על זמן התעופה. ובכל זאת, בפיקוד העורף הקפידו על זמן התרעה קבוע של 15 שניות בשם שאיפה לשמור על אחידות".

שינובר מסביר כי בפיקוד העורף חששו לבלבל את הציבור שהתרגל לזמני התרעה קבועים. "הם טענו שהתרעה מוקדמת תגרום לאנשים להתמהמה וחלקם לא יספיקו להגיע למרחב המוגן". לדבריו, הסיכוי לפגיעה בתרחיש כזה נמוך משמעותית מהסיכוי לפגיעה כשזמן ההתגוננות קצר מדי. "ניסיתי להסביר למקבלי ההחלטות שאם תושבי גבול הצפון יקבלו עוד 10 או 20 שניות, הם כמעט לא ירגישו בהבדל".

"המדיניות הזאת נבעה במידה רבה גם מקיבעון", הוא מוסיף. "שנים רבות פעלו בדרך מסוימת, בין היתר בגלל אילוצים טכניים שמערכות הצופרים הכתיבו בעבר, והיום, כשמרבית המגבלות הטכניות הוסרו, בפיקוד העורף מתקשים לשנות הרגלים ישנים, לכאורה כדי להגן על הציבור. אני טוען שהציבור ממש לא טיפש, וזכותו לקבל כמה שיותר מידע – במיוחד שמדובר באיום ממשי על חייו".

כמי שמכיר מקרוב מאוד את יכולות הניטור של חיל האוויר, שינובר מדגיש כי בצה"ל מזהים איום שניות ספורות או עשרות שניות מרגע שיצא לדרך. בשלב הראשון מופיע במערכות פיקוד העורף טווח פגיעה רחב – למשל, כ-30-20 ק"מ במקרה של שיגור מלבנון לתל אביב. ככל שחולף הזמן והאיום מתקדם במסלול, האזור המאוים מצטמצם. בשלב שבו נותרות 15 שניות לנפילה, האזור המאוים מצטמק לכ-5 ק"מ בלבד. "איזה נזק יכול להגרם מכך שכל תושבי הצפון בטווח של 30 ק"מ מאזור הנפילה המשוער יקבלו זמן התרעה של דקה וחצי כשזה אפשרי? יתרה מכך – יש מסלולי שיגור ארוכים שמאפשרים אפילו שתי דקות התרעה".

שינובר מסביר כי זמן ההגעה למרחב מוגן של משפחות גדולות, קשישים או אנשים עם מוגבלות עשוי להיות ארוך, במיוחד אם נדרשת הגעה למקלט, ולכן סביר שיבחרו לקבל הודעה מוקדמת ככל האפשר, גם במחיר של פחות דיוק גיאוגרפי. לעומתם, משתמשים צעירים וכאלה שיש להם ממ"ד בבית זקוקים לפחות זמן, ואם יוכלו להגדיר קבלת התרעה רק כשהאיום קרוב יחסית, יחסכו מהם טרחה ובהלה מיותרות.

כיום הוא מפנה את עיקר מאמציו להעלאת מודעות בתקשורת וברשתות החברתיות. "גם עיתונאים לא ששו לעסוק במחדל הזה עד ממש לאחרונה", הוא מספר. "במקרים רבים הם הגישו בקשות חופש מידע, ובצה"ל סרבו להשיב כי הם לא מעוניינים לחשוף ליקויים".

גם את פריצת הדרך האחרונה - ההכרזה על תוספת זמן ההתמגנות ביישובי הצפון - הוא מייחס ללחץ הציבורי והתקשורתי, אך מדגיש כי אין בכך די. "עדיין יהיו אנשים שיזדקקו לזמן הנוסף שהמערכת יודעת לתת ולא נותנת. בתחקירים שערכתי ניתן לראות מגוון תרחישים בהם גם התוספת הזו לא תספיק. אני מתכוון להמשיך להילחם; אאבק על כל שנייה נוספת שיכולה להציל חיים'".

במרחב שבין הדרישה המבצעית לחסיון לבין הצימאון האזרחי למידע, נולדה מציאות שכבר לא ניתן להחזיר לאחור. המונופול של המדינה על המידע נסדק, והותיר אחריו זירה פרוצה שבה הגבול בין מידע שמסייע להצלת חיים לבין הפקרות ביטחונית הולך ומטשטש. כעת נותר רק לראות איך יבחרו המדינה, הצבא והתקשורת הממוסדת להתמודד עם כללי המשחק החדשים, ומה יהיה המחיר.

מדובר צה"ל טרם התקבלה תגובה.

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים‍