מחדל המיגון: 5 מקלטים ציבוריים ל-80 אלף תושבים, גידול של 700 אלף איש במחוסרי המיגון
במקום שמספר הישראלים חסרי המיגון ירד, הוא גדל בשש השנים האחרונות מ-2.5 מיליון איש ל-3.19 מיליון איש. מצב המקלטים הציבוריים קצת השתפר, ורק 12% מהם לא ראויים לשימוש לעומת 20% בעבר. אבל כל זה נכון רק אם אתם לא חלק מהחברה הערבית, שם אין כמעט כלום. שומרים ממשיך לעדכן על מחדלי המיגון בעורף

במקום שמספר הישראלים חסרי המיגון ירד, הוא גדל בשש השנים האחרונות מ-2.5 מיליון איש ל-3.19 מיליון איש. מצב המקלטים הציבוריים קצת השתפר, ורק 12% מהם לא ראויים לשימוש לעומת 20% בעבר. אבל כל זה נכון רק אם אתם לא חלק מהחברה הערבית, שם אין כמעט כלום. שומרים ממשיך לעדכן על מחדלי המיגון בעורף


במקום שמספר הישראלים חסרי המיגון ירד, הוא גדל בשש השנים האחרונות מ-2.5 מיליון איש ל-3.19 מיליון איש. מצב המקלטים הציבוריים קצת השתפר, ורק 12% מהם לא ראויים לשימוש לעומת 20% בעבר. אבל כל זה נכון רק אם אתם לא חלק מהחברה הערבית, שם אין כמעט כלום. שומרים ממשיך לעדכן על מחדלי המיגון בעורף
מחדל המיגון: 5 מקלטים ציבוריים ל-80 אלף תושבים, גידול של 700 אלף איש במחוסרי המיגון
במקום שמספר הישראלים חסרי המיגון ירד, הוא גדל בשש השנים האחרונות מ-2.5 מיליון איש ל-3.19 מיליון איש. מצב המקלטים הציבוריים קצת השתפר, ורק 12% מהם לא ראויים לשימוש לעומת 20% בעבר. אבל כל זה נכון רק אם אתם לא חלק מהחברה הערבית, שם אין כמעט כלום. שומרים ממשיך לעדכן על מחדלי המיגון בעורף

במקום שמספר הישראלים חסרי המיגון ירד, הוא גדל בשש השנים האחרונות מ-2.5 מיליון איש ל-3.19 מיליון איש. מצב המקלטים הציבוריים קצת השתפר, ורק 12% מהם לא ראויים לשימוש לעומת 20% בעבר. אבל כל זה נכון רק אם אתם לא חלק מהחברה הערבית, שם אין כמעט כלום. שומרים ממשיך לעדכן על מחדלי המיגון בעורף
תושבים במקלט בתל אביב. צילום: רויטרס

שוקי שדה
9.3.2026
תקציר הכתבה
להאזנה לכתבה
הוקלט על ידי המרכז לתרבות מונגשת
האזינו לתקציר דינמי של הכתבה
יוצר באמצעות כלי ה-AI של גוגל NotebookLM
הניוזלטר של שומרים:
נרשמים כאן בקליק - ולא מחמיצים אף תחקיר חשוב
כשמבקר המדינה מתניהו אנגלמן ביקר בזירת הנפילה הקטלנית בבת ים לאחר סבב הלחימה הקודם עם איראן ביוני האחרון, הוא סיפר כי הציג את טיוטת הדוח בנושא פערי המיגון בעורף לראש הממשלה נתניהו. הפערים אמר, "משמעותיים ביותר: מיליוני אזרחים הנמצאים ללא מיגון, אי תקינות מקלטים ציבוריים, היעדר מיפוי האוכלוסייה שאין לה מרחב מוגן". לפני כחודשיים, פורסם הדוח המלא וממנו עולה תמונת מצב עגומה לפיה לשליש מאוכלוסיית ישראל - למעלה משלושה מיליון איש - אין מיגון תקני לתפוס בו מחסה בעת שנשמעת אזעקה. כשבוחנים לעומק את הנתונים אל מול דוח המבקר הקודם בנושא ב-2020, מתברר שתמונת המצב השתנתה עם השנים - ולא לחיוב. אם בדוח 2020 ל-28% מאזרחי המדינה לא היה מיגון תקני, הרי ששש שנים לאחר מכן, בדוח 2026, במקום שזה ירד, השיעור עלה ל-33%.
זרקור מיוחד מאיר דוח המבקר על סוגיית המקלטים: הציבוריים, שם מתמגנים 4%, והפרטיים בבתים המשותפים שם מתמגנים כ-16% מתושבי ישראל. מצבם אינו מזהיר בלשון המעטה. ב-12% מהמקלטים הציבוריים כלל לא ניתן לשהות. זהו אמנם שיפור לעומת דוח 2020, אז 20% מהם לא היו כשירים, אולם קשה להבין מדוע לא ננקטו צעדים משמעותיים נוכח איום הטילים שרק גובר והולך. ביוני 2025, למשל, התקבלה החלטת ממשלה 3166 להקצות 50 מיליון שקל לשיקום מקלטים ציבוריים ועוד 50 מיליון שקל להצבת מיגוניות. מה מתוך זה בוצע, ומה נותר על הנייר? משרד הביטחון טרם השיב לפניית שומרים.

פערי מידע יש גם בנוגע למצב המקלטים בבניינים המשותפים, שנמצאים תחת פיקוח הרשויות המקומיות. בדוח המבקר מ-2020 נקבע שלפיקוד העורף אין מידע על הכשירות של המקלטים האלו, ולא ידוע כמה מהם ערוכים לשהייה ממושכת. נושא שלא השתנה גם היום. הרשויות המקומיות אמנם אחראיות לפקח אולם לפחות עד השבעה באוקטובר, נראה כי מצב תחזוקת המקלטים לא היה בראש מעייניהן. דוח המבקר האחרון בדק בהקשר זה את פעילותן של חמש רשויות מקומיות ברחבי הארץ. בין היתר הוא מצא שבחולון, בגבעתיים ובאשקלון נערכו בדיקות מעטות בלבד של מצב המקלטים לפני השבעה באוקטובר, לרוב עקב קריאות מצד תושבים. העיריות מסרו שיפעלו להגברת הבדיקות באמצעים שונים, אולם פעולה רצינית של פיקוח הוא דבר שמצריך תקציבים. רונן פרץ, אז מנכ"ל משרד הפנים, אמר בישיבת ועדת הפנים של הכנסת ביוני האחרון: "משרד הפנים מוציא מידי שנה עשרות מיליונים לרשויות המקומיות, בשנה שעברה זה היה למעלה מ-40 מיליון, עבור המוכנות לחירום. לרשות מקומית יש תקציב שאמור לשמש לטובת החזקת מקלטים. זה מספיק? לא, זה רחוק מלהיות מספיק".
המשמעות היא שבלא מעט מקרים, כמו שהראה תחקיר שומרים ביוני האחרון, דיירים ובעלי בית כוחניים משתלטים על מקלטים והופכים אותם למחסנים שלהם או אפילו למקומות מגורים. שומרים הביא באותו התחקיר את סיפורה של של אנה אוליצקי שגרה אז ביפו ונאלצה להיאבק עם שכן שהשתלט על מקלט בבית המשותף כדי שהשכנים יוכלו לרדת לשם באזעקות. לאחר כמה ימים המאבק הצליח, אולם כעת מתברר שהייתה זו הצלחה חלקית בלבד. כיום, לדברי אוליצקי, השכנים נאלצים ללכת באזעקות למקלט בבניין מעבר לכביש, בגלל שהמחסן התמלא מחדש בחפציו של אותו שכן.
מספר האנשים בלי מיגון גדל | נתוני דוחות מבקר המדינה
דוח 2020 (מתייחס לנתוני 2018)
- ממ"ד - 3.5 מיליון (38%)
- מקלטים בבניינים משותפים - 2.5 מיליון (28%)
- מקלטים ציבוריים - 550 אלף (6%)
- ללא מיגון תקני - 2.5 מיליון (28%)
דוח 2026 (מתייחס לנתוני 2025)
- ממ"ד/ממ"ק - 4.3 מיליון (46%)
- מקלטים בבניינים משותפים - 1.5 מיליון (16%)
- מקלטים ציבוריים - 435 אלף (4.6%)
- ללא מיגון תקני - 3.19 מיליון (33%)
מקלט אחד ל-15 אלף תושבים
מצב המקלוט הגרוע ביותר הוא בחברה הערבית. לפי דוח המבקר, רק 37 מהמקלטים הציבוריים (0.3%) נמצאים בחברה הערבית, מתוכם שמונה מקלטים כלל לא שמישים. על פי נתונים שפורסמו בשלהי 2024 על-ידי מוקד החירום לרשויות המקומיות הערביות (החוסה תחת המשרד לשוויון חברתי), ב-60% מהרשויות המקומיות הערביות אין מקלטים ציבוריים כלל. לשם השוואה, בכרמיאל יש 126 מקלטים ציבוריים, אבל בשני יישובים ערביים סמוכים אליה יש שני מקלטים בלבד. פער של מקלט ל-375 תושבים לעומת מקלט אחד ל-15 אלף תושבים. מחקר שפורסם בפברואר השנה על-ידי פורום דו-קיום בנגב מצא שבאופקים, שבה מתגוררים 41 אלף תושבים יש 150 מקלטים ציבוריים. ברהט, שבה גרים פי שניים תושבים, יש רק חמישה מקלטים ציבוריים בכל היישוב. בשגב שלום, שם מתגוררים 13 אלף תושבים אין ולו מקלט ציבורי אחד.
בהיעדר מקלטים ציבוריים, ראשי רשויות ערביות משתמשים במקלטים של מוסדות חינוך ובפיזור מיגוניות. החיסרון, כמובן, הוא המרחק מבתי התושבים. כך לדוגמה, בכפר יאנוח ג'ת שבצפון, בו ל-35% מהבתים אין מיגון בכלל, גם אין מקלטים ציבוריים. בימי חירום המועצה מפנה את התושבים ל-22 מקלטים שונים במוסדות חינוך. בנוסף לכך, הציבה לאחר השבעה באוקטובר 21 מיגוניות. גם במג'דל כרום, יישוב בו נהרגו שני תושבים מטילים ב-2024 אין מקלטים ציבוריים והמועצה מסתמכת על מקלטים בחמישה בתי-ספר ועוד 24 מיגוניות שפוזרו ביישוב. חלק מהמיגוניות, בשני היישובים, הגיעו בזכות כספי תרומות והשאר מהמדינה (נתונים התקבלו מבקשות חופש מידע שהגיש שומרים באמצעות עמותת הצלחה).
יש שפל ויש שיא השפל, שם נמצאים הכפרים הבלתי מוכרים בפזורה הבדואית. בשבעה באוקטובר היו כ-165 אלף אנשי הפזורה ללא כל מיגון. מאז הציבו ארגונים לא-ממשלתיים 300 צינורות בטון. כמו-כן, 64 מגננים הכוללים שקי חול הוצבו באזורי הפזורה וכן 135 מיגוניות, על-אף שלפי פיקוד העורף הן אינן נחשבות מיגון תקני. מקלטים בכל אופן אין, ואולי הנתון החשוב מכולם הוא שגם לא יהיו כל עוד אין תוכנית מתאר מאושרת בשטחי הפזורה בדואית - לא לפני ולא אחרי המלחמה. בהיעדר תוכנית כזו לא ניתן לבנות מקלטים גם בעתיד.
.jpg)
רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים














