מתקפות הטילים בשבוע האחרון מחדדות ביתר שאת את בעיית היעדר המיגון בעורף.  מעבר לדירות לא ממוגנות ולמחסור במקלטים, קיימת בעיה נוספת: השתלטות על מקלטים בבניינים משותפים. אנה אוליציקי, בת 39 מיפו, פרסמה סרטון בקבוצת פייסבוק מקומית, שבו הראתה שכן נועל את המקלט. "בבקשה תעזרו לי. לא משטרה ולא עירייה עזרו לי עם זה", כתבה. שכנה אחרת הוסיפה שהשכן מחזיק במקלט כמחסן כבר שלוש שנים, בעוד אחיו השתלט על הגינה ובנה שם צריף.

"עוד לפני 7 באוקטובר ביקשנו ממנו שיפנה", אומרת אוליציקי. "הוא הסביר שיש לו שם דברים יקרים והוא לא יכול לפתוח את המקלט. כשהוא כן פתח ראינו שהוא בנה שם קיר גבס, דבר שהפך את המקלט לממש קטן, מטר על מטר. רק לאחר פניות רבות במהלך המלחמה, השכן פתח את המקלט והסיר את הקיר. "עדיין יש לו שם הרבה דברים, ובגלל זה צפוף. אלו דברים כבדים שקשה להוציא החוצה בעצמנו, אבל אנחנו גם  מפחדים לשים לו בחוץ, כדי שלא יגיד שגנבנו לו".

לפי נתונים מהשבוע האחרון שמסרו עיריות לשומרים, התקבלו מאות פניות על השתלטות על מקלטים – 175 בחיפה, 178 בתל אביב, ובירושלים יותר מ-600, מתוכן 237 עדיין בטיפול. השתלטות בריונית על נכסים בבניינים משותפים היא לא תופעה חדשה אבל כעת, בימי המלחמה, היא צפה כששכנים מחפשים מקום להסתתר בו ונתקלים בפולש שגר או הכניס חפצים לשטח שאמור לשמש את כולם.

חוק ההתגוננות האזרחית מחייב דיירים לפנות חפצים שאינם נדרשים לחירום מהמקלט, והרשות המקומית יכולה לפנות בעצמה בהתראה של 15 יום. במצב חירום מיוחד, הצבא יכול להורות על פינוי מיידי. למרות זאת, במקרים רבים – במיוחד כאשר מדובר בנכסים משותפים – הרשויות מתקשות לאכוף את החוק.

החוק אמנם מתיר שימוש אחר במקלט, אך הדבר מותנה בקבלת רישיון מהרשות המקומית, דבר שבמקרים רבים לא קורה, בוודאי כאשר מדובר בגורמים פרטיים שעושים שימושים אחרים במקלטים פרטיים או ציבוריים. במצב חירום מיוחד, הצבא יכול לבטל מיד את השימוש הנוסף במקלט.

באחת משכונות דרום ירושלים, מקלט שאמור לשרת 16 משפחות יצא משימוש לאחר שדייר, קבלן במקצועו, השתלט עליו. הוא הוציא את דלת המקלט העבה, החליף אותה בדלת ברזל, הכניס את הציוד שלו ונעל. עוד לפני 7 באוקטובר הבחינו הדיירים בנזילה מהמקלט, פרצו את הדלת, וגילו כי בגלל הנזילה קירות המקלט התחילו להתפורר. כך, מלחמת חרבות ברזל תפסה אותם חסרי מיגון.

"ליל הכטב"מים הראשון (אפריל 2024) היה אחד המפחידים בחיי", מספר אלון (שם בדוי) החושש להזדהות. "הצטופפנו כל המשפחה, אני אשתי וארבעת הילדים, בין קירות תמך בדירה והתפללנו לטוב. זה היה מתסכל. הרגשתי כישלון להגן על הילדים שלי". ביום שישי בבוקר החליטו אלון ואשתו לעבור להתגורר בבית אמו.

לדבריו, משפחות אחרות נסעו כמוהם, אולם יש כאלו שממשיכות להסתתר בתוך הדירה או בחדר המדרגות של הבניין, על-אף שמדובר בחדר מדרגות עם קירות חיצוניים שלא מספק הגנה. "זה אדם שהעמיד 15 משפחות בסיכון. אין באמת למי לפנות. פיקוד העורף אמר שבגלל שזה חבלה, אין מה לעשות. במשטרה מכירים אותו כאדם אלים, עבריין, שישב בכלא. גם לעירייה אין בדיוק מה לעשות".

"ככה זה היה כל המלחמה", אומרת אחת השכנות. "היה פה כל מיני זבל, ג'אנק, ברזלים. הכול ישן. לילות כטב"מים, אזעקות של חות'ים, היינו בחדר מדרגות. לראשונה אנחנו במקלט. 20 שנה מכינים את התקיפה באיראן, לא יכלו להכין את המקלטים?"

"אני נכה, לאן תפנו אותי?"

ברשתות החברתיות יש מי שמנסה לעזור, כמו חבר הכנסת לשעבר אביר קארה, שהעלה ציוץ בנושא, ופנה לגורמים בעיריות שונות כדי שיטפלו במקרים נקודתיים. הוא מעריך שיש מאות מקרים כאלו.

ביקור בשניים מהמקומות שטופלו ממחיש שהפתרון לא שלם. ברחוב קוסטה ריקה בשכונת קריית מנחם שבדרום מערב-ירושלים, עומד בניין בשיכון רכבת ישן של עמידר, שעתיד להיהרס בעוד כחצי שנה במסגרת פרויקט פינוי-בינוי. בקומה התחתונה יש חדרים מבטון מזוין,  אך קשה לקרוא להם מקלטים, לא רק משום שאינם תת קרקעיים אלא משום שהדלת היא דלת הרגילה. ובכל זאת, מבחינת הדיירים – זה המקלט.

באחד החדרים מתגורר אדם במקלט שהוסב לדירה, עליה הוא משלם שכירות של 2,000 שקל. לדבריו, הוא נותן לשכניו להיכנס באזעקות, אך כשהייתה התרעה נראה שרוב השכנים העדיפו ללכת לשלושת המקלטים הקטנים האחרים.

לדבריו, בכל האזור יש מחסנים שאנשים השתלטו עליהם, חלקם משמשים מקלטים, אחרים לא. "בשעת מלחמה הדלת פתוחה, אבל אתה לא יכול להטריד כל היום", הוא אומר. "פעם עירייה באה, פעם עיתונאי. עזוב אותי. אני נכה, מקבל קצבת נכות. לכו תחפשו את בעל הבית. אני אדם נכה, לאן תפנו אותי?".

גם בשני המקלטים האחרים המצב בעייתי, כפי שסיפרו שכנות בבניין. מקלט אחד פונה השבוע לאחר שהעירייה הגיעה. אך מחובר אליו מקלט נוסף מלא בציוד ששייך לבעל הנכס, שהתגורר בעצמו בבניין עד לפני חמש שנים. בשורה התחתונה, היה יכול להיות יותר מרווח, ועד השבוע המקלטים לא היו שמישים.

"ככה זה היה כל המלחמה", אומרת אחת השכנות. "היה פה כל מיני זבל, ג'אנק, ברזלים. הכול ישן. לילות כטב"מים, אזעקות של חות'ים, היינו בחדר מדרגות. עכשיו לראשונה אנחנו במקלט, אבל היה יכול להיות מרווח יותר. 20 שנה מכינים את התקיפה באיראן, לא יכלו להכין את המקלטים?".

המקלט פונה השבוע לאחר שהעירייה הגיעה, אך מחובר אליו מקלט נוסף מלא בציוד ששייך לבעל הנכס, שהתגורר בעצמו בבניין עד לפני חמש שנים. בשורה התחתונה, היה יכול להיות יותר מרווח, ועד השבוע המקלטים לא היו שמישים

"כדי לפתור בעיית השתלטות צריך בית משפט"

רחוב שטרן בשכונת קריית יובל בירושלים הוא רחוב של שיכונים מוזנחים. באחד מהם יש שני מקלטים צמודים, שגם עליהם התלוננו ברשתות החברתיות. מביקור במקום ושיחות עם השכנים עולה שאכן עד המלחמה אחד מהם היה מלא בציוד, שפונה בעזרת העירייה, אבל המקלט הסמוך תפוס על-ידי דייר. על הדלת כתוב "משפחת משה". אנחנו דופקים עליה, ומבקשים לברר המקלט לא משמש את הדיירים.

"עזוב אותי, זה לא מקלט, זה הבית שלי", אומר הדייר וטורק את הדלת, מאפשר הצצה שדרכה מבחינים בקירות הבטון המזוינים המעידים שמדובר במקלט. אחת השכנות מספרת שהוא גר שם כשבע שנים. "היה יכול להיות הרבה יותר נעים אם היו כאן שני מקלטים בבניין. זה לא המקרה היחיד באזור".

"עזוב אותי, זה לא מקלט, זה הבית שלי", אומר הדייר וטורק את הדלת, מאפשר הצצה שדרכה מבחינים בקירות הבטון המזוינים המעידים שמדובר במקלט. אחת השכנות מספרת שהוא גר שם כשבע שנים. "זה לא המקרה היחיד באזור"

לדברי יוסי חביליו, סגן ראש עיריית ירושלים ולשעבר היועץ המשפטי של העירייה, יותר קל לפנות מקלט ציבורי. "מקלט של רכוש משותף זו בעיה משפטית. לעירייה אין סמכות. העירייה עוזרת לוועדי בתים בפינוי רכוש, אבל כדי לפתור בעיית השתלטות צריך בית משפט, וזה לא מהרגע להרגע".

אך גם מקלטים ציבוריים עלולים להוות בעיה. נעמה משולם, תושבת רמת גן, מספרת על אדם שהשתלט על מקלט ציבורי, ורק לאחר מספר חודשים העירייה פינתה אותו. "זה מקלט ציבורי מול הבניין שבו אני גרה, מקום שהיה פעם מוזיאון".

"לפני 7 באוקטובר האיש הזה, פגוע נפש, פתח שם זולה כיפית, עם מוזיקה פול ווליום ב-12 בלילה. פנינו לעירייה והיא נעלה את המקלט. חשבנו שהבעיה נפתרה, אבל אז פתחו את המקלט ב-7 באוקטובר, הוא ניצל את הפרצה ושוב התמקם שם עם חברים שלו, עשו מוזיקה, על האש ודברים כאלו", היא מתארת. "פנינו שוב לעירייה, והוסבר לנו שמכיוון שחלפו 50 יום, הם כבר צריכים לפנות לבית משפט כדי לפנות אותו. אחרי כמה חודשים פינו אותו ועכשיו המקלט בשימוש".

ככל שהמלחמה נמשכת, מספר התלונות רק עולה – אך המערכת הקיימת, מתברר, לא ערוכה לתת מענה מהיר לבעיה שיכולה, בזמן אמת, להיות עניין של חיים ומוות.