שאלת גיוס הצעירים החרדים הסעירה בחודשים האחרונים את המדינה והגיעה בשבוע שעבר לשיאה עם פרישת המפלגות החרדיות מהממשלה ושורת התבטאויות חריפות של בכירים בהן. למרבה הפרדוקס הסערה הזאת, שמעסיקה את אזרחי ישראל המשרתים, שמרתיחה את הרשתות החברתיות ואת התקשורת ושמאיימת לפרק בריתות פוליטיות ארוכות שנים, חולפת לגמרי מעל לראשיהם של מי שלכאורה יושפע ממנה יותר מכל - הציבור החרדי הרחב. הרחוב החרדי, בניגוד גמור לפוליטיקאים שלו, מפגין אדישות מוחלטת כלפי הנושא ואפילו הניסיון להבין מה יקרה אם וכאשר, נתקל בהרמות כתף אגביות. בהפגנות הבודדות שהיו עד כה, מציינים גורמים שונים בציבור החרדי, השתתפו בעיקר צעירים וגם הם בהיקפים צנועים מאוד. אולי זה ישתנה בעתיד, הם מסייגים, אבל בינתיים לא עושה רושם שהציבור החרדי נסער.

שיחות רחוב אקראיות בבני ברק רק מחדדות את תחושת האדישות הזאת. "יש את האנשים שמטפלים בנושא ואנחנו לא מפחדים ולא מתעסקים בזה בכלל", אומרת אישה בשנות השישים לחייה בשיחה אקראית בחנות לבגדי פעוטות. "כל הנכדים שלי קיבלו צווים והם לא חושבים על זה בכלל. אנחנו מקשיבים ל'גדוילים' והם דואגים לדברים". 

שלושה צעירים בגילאי גיוס שיושבים בפינה מוצלת בעיר עונים בצורה דומה. "יהיה בסדר", מפטיר אחד מהם וחבריו מהנהנים בחוסר עניין. ובמקום אחר בעיר, צעיר שמזדהה בשם יהושע,  שמספר שהוא כבן 26 ולכאורה צפוי לקבל צו ראשון בשבועות הקרובים, כמעט זחוח.  "בסביבה שלי הרוב לא מנסים לטפל בגיוס הפרטני שלהם כי יודעים שהישיבות וועד הישיבות מטפלים בזה. אין ביננו אפילו שיח על הנושא. כן, אנחנו שומעים מה קורה אבל זה לא משהו שמפריע לנו".

"אתה חלק מ-89,380 בחורי ישיבה, אתה לא לבד", נכתב באחד הפשקווילים בפונט גדול ומודגש. "קיבלת צו? חייג עכשיו!" מציע פשקוויל אחר שצמוד לו. לא ברור מי עומד מאחורי הקווים הללו אך חיוג אליהם פותח צוהר לעולם עסקנות עתיר הרגעות, הבטחות ותמיכה

איש התקשורת החרדי בני רבינוביץ' מסכים שישנה אדישות כלפי הנושא.  "מרוב שדשו בזה יש  אפאתיה לעניין. אתמול ניגש אלי מישהו ושאל מה דעתי וזה מאוד הפתיע אותי שמישהו בכלל התעניין בזה. אני לא רואה שזה נושא שיחה בבית כנסת או בשכונה.  איך אומרים? יהיה טוב, ועוד יותר טוב".

הסיבה העיקרית: "החרדים לא מאמינים שיהיה גיוס"

איך ניתן להסביר את שיוויון הנפש של משפחות חרדית שבניהן אמורים, לפחות על  פניו, לקבל צווי גיוס ואולי אף למצוא את עצמם בתוך מספר חודשים בחזית?  חוקרים העוסקים בציבור החרדי מצביעים על כמה סיבות שהמרכזית שבהן, שלגביה שוררת תמימות דעים, היא ההערכה הכמעט  גורפת של החרדים שלא יהיה גיוס, בוודאי לא גיוס משמעותי.

 "למעשה יש כיום שתי חלופות; הראשונה היא שלא מצליחים לחוקק חוק ואז יש בידי הצבא את הכלים הקיימים בכל הנוגע לסנקציות על בחורי ישיבות וזה לא ישנה בהרבה את מספר המתגייסים", אומר ד"ר גלעד מלאך, מומחה לחברה החרדית בישראל. "החלופה השנייה היא שיעבור חוק כלשהו ברוח מה שהוצע (הכוונה ל"מסמך העקרונות" שנוסח לפני מספר שבועות בכנסת עם המפלגות החרדיות ומאז קרס, ל"ס). אנחנו יודעים מה כללה ההצעה ובטווח הזמן הקרוב  - שנה אולי שנתיים - זה לא יוביל לקפיצה במספר המתגייסים".

דב אלבוים, סופר, איש אקדמיה ועיתונאי, מעריך את סוגיית הגיוס באופן דומה. "מי שחושב שבצעדים הדרגתיים וקלים הוא יצליח לגייס מספר ניכר של חרדים הוא שקרן או תמים", הוא אומר. 

רבבות צווי הגיוס שישלחו לפי הודעת הצבא עד סוף יולי, יקבלו לדברי אלבוים את הטיפול שעליו המליץ הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף וייזרקו לאסלה. "ברור לכולם שלא יכנסו לבני ברק ולישיבות בירושלים כדי לעצור עריקים. ינסו לתפוס אותם ביציאה מהארץ, בעת שהם נוסעים ברכב. זה יהיה בשוליים ולא באמת ישנה הרבה".

השלב הראשון בשיחה עם אחד מהקווים הללו  הוא התמודדות עם המערכת המפנה את המחייג למחלקה הנכונה. כך ניתן לבחור בין "עזרה וייעוץ", "הסבר כללי" ואפשרויות נוספות. אולי ברוח מאבקן של נשות המילואימניקים יש בקו גם אופציה ל"תמיכה בנשות מקבלי הצווים".

כדיון צדדי אלבוים ומלאך נשאלו מה יקרה אם בניגוד להערכות הללו דווקא יהיה ניסיון אמיתי לגייס חרדים כולל הפעלת סנקציות אישיות. אלבוים אומר כי הדבר ישנה מהותית את ההתנהלות ברחוב החרדי. "אני חושב שדבר ראשון שנראה זו עלייה מאוד גדולה של חרדים שהולכים לפסיכיאטרים ומקבלים פטור על רקע נפשי; אני גם חושב שנראה צעירים שיש להם משפחה בחו"ל שעוזבים את הארץ לתקופות מסוימות. ויהיו גם חרדים שיסתגרו במקומות שלהם וינסו לעבור את זה בשלום. כך או אחרת גיוס משמעותי לא נראה לי שיצא מזה. תהיה קצת עליה אבל היא לא תשנה מהותית את הסיפור. גיוס זו שבירה של נורמה שהשתרשה בחוזקה בחברה החרדית ושלובה באורח חיים שלם. אני לא רואה איך חוק כזה או אחר מצליח לשנות את זה באופן מהיר".

ד"ר מלאך מתייחס בזהירות לתרחיש בו יהיה גיוס מסיבי. "בכל זאת יש אפשרות שתקום ממשלה חדשה, בעוד שנה נניח, שהחרדים לא יהיו בה או לחילופין שיהיו גלגל חמישי ויהיה חוק יותר נוקשה ממה שהוצע. במקרה כזה להערכתי זה יכול להוביל לקפיצה במספרי המתגייסים בעיקר של כאלה שפחות לומדים, פחות חרדים, פחות מחוברים. ויכול להיות גם שגם חרדים שיבינו שהם ישלמו מחיר כבד יתגייסו. אני גם חושב שההשפעה של זה תהיה קודם כל מבחינה מוסדית  - יהיו מוסדות שלא יחזיקו. מוסדות לנושרים למשל, או מוסדות חלשים יותר. 

"אם זה יקרה התהליך כולו של הגיוס ייצור מעין  'ישראליזציה', כי מי שיתגייס יוכל לקבל החלטות עצמאית גם בנושאים אחרים של החיים כמו לימודים או עבודה וזה יכול להשפיע".

הסברים נוספים: ה"מרגיעים" הטלפונים והמו"מ השקט עם צה"ל

הסבר אחר ביחס לאדישות נובע מתחושת ביטחון וודאות שמשרים גורמים שונים שמבטיחים שיש פתרון. הציבור החרדי, יצויין בסוגריים, פחות חשוף לעולם ומטבע הדברים תמים יותר ונוטה להאמין להבטחות שונות ומשונות כמו אלה שמוצעות למי שפונים לקווים החמים בנושא שצצו כפטריות לאחר הגשם.

את מספרי הקווים אפשר לראות כמעט על כל לוח מודעות בערים החרדיות בפשקווילים שמבטיחים לסייע לכל צעיר שיקבל צו.  "אתה חלק מ-89,380 בחורי ישיבה, אתה לא לבד", נכתב באחד מהם בפונט גדול ומודגש. "קיבלת צו? חייג עכשיו!" מציע פשקוויל אחר שצמוד לו. לא ברור מי עומד מאחורי הקווים הללו אך חיוג אליהם פותח צוהר לעולם עסקנות עתיר הרגעות, הבטחות ותמיכה. 

השלב הראשון בשיחה עם אחד מהקווים הללו  הוא התמודדות עם המערכת המפנה את המחייג למחלקה הנכונה. כך ניתן לבחור בין "עזרה וייעוץ", "הסבר כללי" ואפשרויות נוספות. אולי ברוח מאבקן של נשות המילואימניקים יש בקו גם אופציה ל"תמיכה בנשות מקבלי הצווים".

השיחה עצמה כוללת בעיקר הסברים שמטרתם להרגיע. "נכון לעכשיו לא קורה כלום. רק צריך לא להגיע לתחנות משטרה. חוץ מזה אין ההשלכות", מסביר המוקדן האלמוני."הם שולחים צווים בשביל לאיים כי יש להם את הזכות החוקית לעשות את זה. האם  בפועל נעשו מעצרים? לא".

בשיחה עם קו אחר ניתנים הסברים פרטניים ומובטח סיוע של ממש. כך לפי המוקדן,  דינה של עריקות שנמשכת קצת פחות משנתיים הם 30 ימי מאסר, עונש שגם אותו לרוב לא מרצים עוד תומו. "במקרה וקורה, הדבר הראשון שעושים זה להתקשר למוקד שלנו  ומקישים כוכבית למוקד החירום שמטפל במעצר.  הוא מלווה בעורך דין שמוכיח שהבן אדם לא ידע מצו הגיוס, שהוא בכלל לא קיבל אותו ואז כמובן שיש הקלה".

המוקדן לא עוצר שם ומפרט מקרים שבהם נעצרו עריקים ושוחררו במהירות וממשיך להסבר מדוע  מדינת ישראל לא תצליח לגיייס את הציבור החרדי. "כשאתה חייב לבנק 1000 שקל זה לא נעים.  כשאתה חייב לו 100,000 אתה בבעיה. כשאתה חייב לבנק 2 מיליון שקל זה לא אתה שבבעיה אלא הבנק. כשאנחנו נאחז במדינה שלנו ב-100,000 עריקים יהיו פטורים כי אין מה לעשות לאנשים כאלה. אפילו אם היו רוצים אין להם בתי כלא להכניס אליהם את כל האנשים האלה".

המוקדן: "כשאתה חייב לבנק 1000 שקל זה לא נעים.  כשאתה חייב לו 100,000 אתה בבעיה. כשאתה חייב לבנק 2 מיליון שקל זה לא אתה שבבעיה אלא הבנק. כשאנחנו נאחוז במדינה שלנו ב-100,000 עריקים יהיו פטורים  כי אין מה לעשות לאנשים כאלה. אפילו אם היו רוצים אין להם בתי כלא להכניס אליהם את כל האנשים האלה" 

כמות הקווים החמים שמפורסמים מרמזת שלא מדובר בקוריוז נקודתי אולם הם לא התשובה היחידה לאדישות ותמונת ראי שלהם היא הניסיונות השקטים של קהילות ספציפיות בציבור החרדי להגיע עם צה"ל לפתרונות שייתפרו עבורן. האינטרס של שני הצדדים הוא לשמור את המגעים הללו עמוק מתחת לרדאר אולם למרות זאת כמה מהם דלפו לתקשורת. כך למשל  הדיווחים על חסידות קרלין  ועל חסידות בעלזא.  "הרבי מבעלז מחכה לראות מה יהיה עם קרלין, אם הם יצליחו אולי הוא יצטרף", מספר שלמה, חסיד שמעורה במתרחש. "יש לו ראש הרבה יותר פתוח לגבי שאלת הגיוס. הוא אמנם  נזהר אבל לא פוחד לשקול את האפשרות".

מהם אותם פתרונות אפשריים? גורמים שונים ברחוב החרדי אומרים כי כל קהילה מגדירה את  האופציות המתאימות לה לפי רמת הפתיחות, מידת החרדיות ועוד, אולם שככלל הסקאלה האפשרית נעה בין שירות לאומי (פתרון שאליו צה"ל מתנגד. ל"ס), דרך שירות במשטרה וגופי חירום אחרים ועד שירות צבאי בתפקידי דת שונים בדומה למודל שהתפתח עם חסידי חב"ד שבוחרים להתגייס.

עוד כלי "מרגיע" מגיע בעקיפין ודווקא משולי החברה החרדית: ישיבות הנושרים, המכונות בלעג "קייטנות", שאליהן נשלחים בחורים

פשקוולים בבני ברק (צילום: ליר ספיריטון)

שנשרו מהישיבות הרגילות בניסיון לשמר אותם בתוך המגזר.  חרדים רבים, אומרים גורמים שונים, משוכנעים שאם יהיה גיוס הוא יהיה של הנושרים ש"ימלאו" את המכסה שתקבע. "הילד שלך בישיבה טובה ולומד?", מסביר אחד מהם, "אם התשובה חיובית הוא מוגן".

ההנהגה הפוליטית והרבנית

גם למשבר ההנהגה בציבור החרדי יש השפעה על הנעשה אך הדעות ביחס למה היא בדיוק, חלוקות. 

בשנים האחרונות, מסבירים החוקרים, נוצר לראשונה מזה עשרות רבות של שנים "ואקום מנהיגותי" בשל היעדר דמויות רבניות שלגביהן יש קונצנזוס רחב והערכה חוצת זרמים. איך זה משפיע על האדישות? יש מי שמסביר שבהעדר דמויות דומיננטיות התקשתה עד כה העסקנות החרדית ליישר קו ביחס לקווים האדומים שלה ולייצר מאבק חוצה זרמים. כך למשל ישנם פערים ביחס לנכונות להתפשר, הפרישה מהקואליציה נעשה על ידי כל אחת מהמפלגות החרדיות בנפרד וכל אחת מהן גם שומרת על קשר אחר עם בנימין נתניהו והקואליציה, כשש"ס היא הסמן הימני והקרוב אליו ביותר. הפערים הללו מנעו - לפחות עד כה - חלחול של "שעת החירום" לציבור החרדי הרחב והתבססות של מאבק משותף .

תמונת ראי של הקווים החמים הם הניסיונות השקטים של קהילות ספציפיות בציבור החרדי להגיע עם צה"ל לפתרונות שייתפרו במיוחד עבורן. האינטרס של שני הצדדים הוא לשמור את המגעים הללו עמוק מתחת לרדאר אולם למרות זאת כמה מהם דלפו לתקשורת. כך למשל  הדיווחים על חסידות קרלין  ועל חסידות בעלזא

הסבר אחר מתאר תחושת חוסר אונים שנוצרת בהיעדר "רועה רוחני", תחושה ושמובילה בתורה ל"אין לי מה לעשות". שלום, חרדי בשנות ה40 לחייו ואב למספר ילדים שחלקם קרובים לגיל גיוס, מתאר את הדברים. "הנטייה לסמוך על המנהיגות מובנית ב-DNA שלנו כחרדים. המנהיגים אחראים להכל ומצליחים לסדר את הכל. כשחרדי רואה שהמנהיגות חלשה ואין מי שיסדר, הוא לא מרגיש שהוא צריך לפעול במקום הרבנים. במקום  הוא אומר לעצמו 'זה לא אחריות שלי, הקב"ה יעזור ועכשיו זמן לשנ"צ'". 

קצת במפתיע בשיחות רחוב בבני ברק הדברים הללו מקבלים הד ברור עם התרפקות על ימי הרב ש"ך והרב שטיינמן וכמיהה לפתרון שייזמו הרבנים. איפה הפוליטיקאים החרדים? רבינוביץ': "כשאתה מדבר עם אנשים קשה שלא לקבל את התחושה שחברי הכנסת מבחינתם לא שווים כלום. אם במשך שנתיים וחצי הם לא הצליחו לסדר את הגיוס, ולא את אופק חדש (הרפורמה של משרד החינוך שהייתה אמורה להזרים תוספות תקציב משמעותיות לבתי ספר חרדיים ולמורים, ל"ס)  אז מה הם עושים בממשלה חוץ מלרפד את עצמם ואת מקורביהם?".  

רבינוביץ' מוסיף ש"מה האדם יכול לעשות? הוא אומר לעצמו 'אני יכול לשנות את המציאות?' לא, זה מה יש".