מוכר המים בהפגנת הימין ביום ראשון ניסה נואשות להיפטר מהסחורה. "מי שלא קונה, שונא את ביבי", הוא קרא בקול. המפגינים סביבו, רובם חובשי כיפות, השתתקו בתדהמה, לא מורגלים בדרכי השיווק היצירתיות של מי שבמוצ"ש מוכרים, "מים דמוקרטים וזמבורות נגד דיקטטורה". רגע אח"כ הם פרצו בצחוק נבוך. מים הם לא קנו.

הפגנת הימין סבלה מחום כבד ומפיזור רעיוני. יותר משאנשיה הפגינו תמיכה אחידה ברפורמה, הם הביאו את מה שבוער בהם. מפוני גוש קטיף באו עם החולצות הכתומות ושילוט ענק של "גוש קטיף חוזרים הביתה", וסגרו חשבון על ההתנתקות. בדוכן אחד מכרו חולצות עם הכיתוב "למה אין שופט ימני בבג"צ". 

בלט לרעה מי שפתח דוכן עם שלטי "מוות למחבלים" בעשרה שקלים וגלויות "כדור בראש לכל מחבל" תמורת שקל אחד. הוא אמנם הציג קופסה עם כמה מאות שקלים בתוכה, מהמכירה כביכול, אבל מרבית האנשים שעצרו ליד הדוכן, לא קנו. מפגינה שהציגה עצמה כפעילת "אם תרצו" חילקה שלטים, שדרשו להוריד את אהוד ברק ודן חלוץ לדרגת טוראי ולשלול מהם את הפנסיה התקציבית. כשסירבו לקחת ממנה סיננה בכעס "אנשים עצלנים, לא מוכנים להרים שלט". וכשהבינה שאני עיתונאית, צעקה "שמאלנית עוכרת ישראל, כמו כל העיתונאים", ונעלמה בקהל.

מאז הציג שר המשפטים יריב לוין את תוכניתו בראשית ינואר, גדשו מתנגדיה את הרחובות מדי שבוע בחריצות מעוררת התפעלות, שהגיעה לשיא בימים האחרונים של ההתנגדות בירושלים וברחבי הארץ, אל מול אישורה הבהול של הכנסת את ביטול עילת הסבירות. המחנה הליברלי התנער מהאדישות והעצלות שאפיינה חלקים גדולים ממנו במערכות הבחירות של השנים האחרונות, ויצא להילחם על הבית. 

דווקא הימין, שמזוהה עם פעילות שטח נמרצת בכל פעם שנדרש לקלפי, נותר מנומנם, למעט בכמה מעוזים דוגמת אור עקיבא, בית שמש ובת ים, שבהן התלהטו הרוחות עד לכדי אלימות. בשתי הפגנות שהתקיימו בחודש מארס - אחת בירושלים, אחת בת"א - אחרי הודעת ראש הממשלה נתניהו על דחיית החקיקה לצורך הידברות בבית הנשיא, השתתפו כמה עשרות אלפים, ובזו שכונתה ע"י מארגניה "עצרת המיליון" בירושלים, הגיעה כמות מפגינים דומה לזה של הפגנת מוצ"ש שבועית בקפלן של מתנגדי ההפיכה. וגם זה רק אחרי עבודת הכנה של חודש, מימון של הליכוד בחמישה אחוזים מעלות הארגון, כשגם מפלגת הציונות הדתית תרמה את חלקה. 

ההפגנה שהתקיימה השבוע בתל אביב, ערב ההצבעה בכנסת, הביאה שוב כמה עשרות אלפי אנשים. הרבה פחות מאשר הגיעו בהפגנת מתנגדי ההפיכה המשפטית ערב קודם. אנשי ימין ובהם השר איתמר בן גביר פרסמו בחשבון הרשת שלהם את תמונת הרחפן של הפגנת מתנגדי הרפורמה כאילו הייתה זו הפגנת התמיכה. כנראה בתום לב. בפועל, הפגנת הימין הותירה את רחוב קפלן מיותם לחלוטין בחלקו המערבי יותר והתנקזה בעיקר סמוך למגדלי עזריאלי. 

חברי כנסת והשרים מהליכוד אמנם צולמו בסרטונים שקראו לתומכיהם להגיע, אולם מערך ההסעות שגדש את שדרות שאול המלך הסמוכות לעזריאלי כלל בעיקר אוטובוסים מ"החברה המרכזית לפיתוח השומרון", כאשר חובשי הכיפות הסרוגות היו ללא ספק הכוח המרכזי בהפגנה. 

האמביציה להתעלות על המספרים שהביאו "השמאלנים", נעצרה ביצירתיות המוזיקלית. "64 מנדטים" שרו שם על משקל "דמוקרטיה או מרד", ו"העם דורש רפורמה משפטית " על משקל "העם דורש צדק חברתי", הלהיט מהמחאה החברתית של קיץ 2011. גם שרי הליכוד מירי רגב ויואב קיש שנאמו על הבמה, פתחו בשאגת "ערב טוב קפלן" כשנדמה היה שעצם הנאום באתר שמזוהה עם השמאל, הוא מבחינתם כיבוש של יעד. 

ועדיין, הרחוב הימני לא נתן את מה שהוא מסוגל לו מבחינת מספר משתתפים, ודאי לא הימין הליכודי, ודאי לא באחוזים שבהם הוא בא לידי ביטוי בקלפי. "הימין הליכודי יותר עצל מהמתנחלי", מגחך איש ימין שמזוהה עם המחנה הדתי לאומי, "זה השנים הרבות בשלטון, ההישרדות הכלכלית היומיומית שלא מאפשרת את הפריבילגיה לנסוע רחוק ולהפגין. בשורה התחתונה אלמלא הימין הדתי לאומי, שהביאו להפגנות האלה ברל'ה קרומבי וח"כ אביחי בוארון מהליכוד, שמנוסה במאבקים כאלה מאז המאבק נגד פינוי עמונה, הם לא היו מגיעים למסות רציניות בהפגנות". 

קרומבי ובוארון לא השיב לפניותינו. "שומרים זה תחקירים, נכון?" שאל בוארון ונעלם. 

"הימין הליכודי יותר עצל מהמתנחלי", מגחך איש ימין שמזוהה עם המחנה הדתי לאומי, "זה השנים הרבות בשלטון, ההישרדות הכלכלית היומיומית שלא מאפשרת את הפריבילגיה לנסוע רחוק ולהפגין. בשורה התחתונה אלמלא הימין הדתי לאומי הם לא היו מגיעים למסות רציניות בהפגנות"

חברי כנסת והשרים מהליכוד אמנם צולמו בסרטונים שקראו לתומכיהם להגיע, אולם מערך ההסעות שגדש את שדרות שאול המלך הסמוכות לעזריאלי כלל בעיקר אוטובוסים מ"החברה המרכזית לפיתוח השומרון", כאשר חובשי הכיפות הסרוגות היו ללא ספק הכוח המרכזי בהפגנה

"מי זה שמחה רוטמן? מי שמע עליו לפני?"

מדוע הרחוב הימני - וזה הליכודי בפרט - נשאר ברובו המכריע בבית? התשובה הטריוויאלית היא שהם ממילא בשלטון. "הצבענו באחד בנובמבר", אומרת שרה העצני-כהן, יו"ר תנועת ישראל שלי, "השקענו בהגעה לקלפי, יש לנו 64 מנדטים. לצאת להפגין כשאתה בקואליציה זו אנומליה. אנשים מפגינים נגד הממשלה, לא בעדה. אנחנו עושים את זה רק כשאנחנו רואים שנבחרי הציבור שלנו צריכים גב גם ברחוב". 

מדובר בתשובה חלקית. המאבק, מבינים מימין ומשמאל, מתנהל גם בדעת הקהל ובנראות הציבורית, שם הנוכחות חשובה, לא פחות. ושם, כמו שהסבירה לשומרים תושבת אחת ההתנחלויות, שביקשה להישאר בעילום שם, "אין מקום לדעות מורכבות. זה הכל או לא כלום. מי שתומך בביטול עילת הסבירות אבל גם רוצה חקיקה בהסכמה רחבה, מרגיש שאין הפגנה שתעשה שימוש נכון בקול שלו. ונזהר מלהגיע, כדי שהפוליטיקאים לא ישתמשו בו כרצונם". 

אבי דבוש: "גם ההפגנות נגד כתבי אישום של נתניהו לא הצליחו להוציא בזמנו יותר מאלפים בודדים. יש מדי פעם אירועים של שחרור כעס, אבל לרוב אנחנו רואים 5-10 שמנסים להפריע"

"הימין הליכודי לא מצליח להוציא אנשים", אומר גם אבי דבוש, ממארגני הפגנות המחאה נגד ההפיכה המשטרית בדרום. "באקטיביזם רשת הוא מעולה. אבל באקטיביזם של להוציא ממש להפגנות? פחות עובד להם. גם ההפגנות נגד כתבי אישום של נתניהו לא הצליחו להוציא בזמנו יותר מאלפים בודדים. יש מדי פעם אירועים של שחרור כעס, כמו למשל בהפגנת נגד שעשו מולנו אחרי פיטורי גלנט. אבל לרוב אנחנו רואים 5-10 שמנסים להפריע. הם מגיעים עם מיקס של הלהיט 'ביבי ביבי יא חביבי' בשילוב 'אוי אוי אוי לקחו לנו את הדמוקרטיה', שמים בפול ווליום וזהו. בכלל, אני חושב שהרבה קבוצות בפריפריה יכלו לתמוך בצד שלנו, אם הייתה בינינו יותר סולידריות".

יגאל מלכה, פעיל ליכוד שחי את הרשתות ואת השטח מסביר: "הציבור המסורתי, הליכודניקי מביא לקלפי מיליון קולות, אבל הוא לא מאוגד. אין קהילה של ליכודניקים, שבאים לכבוש את העיר. סניפי הליכוד זה פיקציה הם מעניינים רק את העסקנים והמתפקדים באותו מקום. רוב הליכוד עדיין יושב מול הטלוויזיה, ורק חלק יוצא כדי שהממשלה תבין שאנחנו אחריה, על תנאי. נתמוך בה, רק אם תבצע את המדיניות שלשמה נבחרה".

יגאל מלכה: "סניפי הליכוד זה פיקציה הם מעניינים רק את העסקנים והמתפקדים באותו מקום. רוב הליכוד עדיין יושב מול הטלוויזיה, ורק חלק יוצא כדי שהממשלה תבין שאנחנו אחריה, על תנאי"

אז ההתנחלויות מגבות אתכם?

"קודם כל, גם אצלן יש מצביעי ליכוד. וברור שרק המתנחלים יביאו את המספרים הגדולים. הציבור של המתיישבים שם אידיאלים בפרונט, זה ציבור מאוגד. אפשר להוציא אותו בכמויות אבל זה צריך לבוא עם הסברה של ישיבות ורבנים. אין דבר כזה 'בואו נפגין' ויבואו לי מאה אלף אנשים מההתיישבות". 

רבנים המזוהים בעיקר עם הקו החרדלי ביהודה ושומרון אכן חתמו על מודעות שקראו לצאת ולהפגין השבוע, אולם מועצת יש"ע סירבה הפעם להתייחס לנושא. "זה לא נוגע להם בציפור הנפש, כמו שזה נוגע למתנגדי הרפורמה", מסביר ישי גליק, מנכ"ל עמותת הימין בצלמו. "המתיישבים לא מרגישים פגועים כאן, כמו שהרגישו באוסלו או בהתנתקות. זה לא שהם לא כועסים על החלטות שנתן בג"ץ, אבל הם יודעים שלא משנה אם הרפורמה תעבור או לא, מפעל ההתנחלויות ישאר".

האם המעורבות של יו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן (הציונות הדתית), לא גורמת להם להרגיש תחושת שייכות גדולה יותר? "מי זה שמחה רוטמן?", אומרים באחת ההתנחלויות, "מי שמע עליו לפני שהוא נכנס לכנסת. הוא משפטן, לא אחד שמצטופפים מאחוריו". 

אתם תופסים את החקיקה הזו כיוזמה ליכודית?

"הרפורמה יושבת לנו על הלב, את בג"ץ אנחנו מרגישים על הראש יותר מאשר את הליכודניק הממוצע שגר בקרית גת. אבל לא התכוונו שכל המדינה תתאבד על הדבר הזה. זה נעשה בצורה לא חכמה. לא אפקטיבית. מעטים המתנחלים שחושבים ששווה לפרק את המדינה על זה. בהפגנה הראשונה הייתה תחושה שחובה ללכת, כי השמאל תפס את המרחב הציבורי, ולא שומעים את הקול שלנו, אבל מכאן ועד לצאת על זה כל שבוע, ולהתעמת עם המתנגדים?".

למה לא בעצם?

"יש את אלה שמרגישים שהוציאו את כל הכוח שלהם על המאבק בהתנתקות. הרבה מאיתנו עדיין מאמינים בממלכתיות, מחנכים את הילדים על תפיסה ממלכתית, מטפחים אותה, זה לא בא בקלות. אז שנלך לריב עם המפגינים או לחסום קיבוצים? אנחנו מחלקים לקיבוצים חלות ביום שישי בצמתים, זה לא מתאים". 

"זה לא נוגע להם בציפור הנפש, כמו שזה נוגע למתנגדי הרפורמה", אומר ישי גליק, מנכ"ל עמותת הימין בצלמו. "המתיישבים לא מרגישים פגועים כאן, כמו שהרגישו באוסלו או בהתנתקות. זה לא שהם לא כועסים על החלטות שנתן בג"ץ, אבל הם יודעים שלא משנה אם הרפורמה תעבור או לא, מפעל ההתנחלויות ישאר"

"רוצים להגיע ל-11 מכוניות, אז בואו לפה בבקשה"

חסימת הקיבוצים התקיימה לראשונה באפריל ביוזמת יאיר בן חמו מבית שאן, ממובילי מחאת האסי. המתנחלים מתקשים להזדהות איתה, לא רק בשם הממלכתיות, אלא בגלל שהדלק שמוביל אותה הוא סגירת חשבון על שנים של קיפוח מזרחי. לא מה שמניע את האשכנזים מיו"ש. 

ערוץ "כאן 11" שליוו את אחת החסימות תיעד כיצד שוטרת מתווכחת עם בן חמו שאיפשר לחלק מהרכבים לעבור: "אני אתן לך לסגור את הכביש, רק לא את הסלקציות האלה. לא אתה קיבוצניק, אתה בית שאני. סוגרים לכולם". הסלקציה הזו שעומדת בבסיס החסימות מדגישה את מה שבמרכז כבר שכחו. בפריפריה עדיין רואים בקיבוצים סמל. "אותם קיבוצים חוסמים לי את הכבישים, השערים, הנחלים", אמר בן חמו למצלמות. הרפורמה מבחינתו היא רק תירוץ. 

הכתבה בכאן 11

לדברי יגאל מלכה, שארגן לדבריו חסימות בקיבוצים עינת, יקום וגבעת השלושה: "אנחנו מתנהלים בדיסקרטיות. גם לא צריך שזה יהיה המוני. אני לא צריך יותר מעשרה בשביל לחסום קיבוץ לחצי שעה גג. היום אני לא צריך לעשות הרבה. אני אומר לאנשים בואו הולכים לחסום קיבוץ או שכונה בצפון תל אביב. מאוד קל"

דן עזרא, שהקים את תנועת "אחים לימין", שנעה בין חסימת קיבוצים, שיבוש הפגנות של מתנגדי החקיקה והבאת אנשים להפגנות הימין, מודה כי "האמת, כשארגנתי את החסימות, הרבה חבר'ה אמרו לי, הרפורמה מעניינת לנו, אתה יודע את מה. אותנו מעצבן שהם מרשים לעצמם לצאת מהישובים שלהם ולחסום, ואז לחזור ליישוב הפסטורלי שלהם כאילו כלום". 

דן עזרא: "הרבה חבר'ה אמרו לי, הרפורמה מעניינת לנו, אתה יודע את מה. אותנו מעצבן שהם מרשים לעצמם לצאת מהישובים שלהם ולחסום, ואז לחזור ליישוב הפסטורלי שלהם כאילו כלום"

גם החסימות שארגנו תושבי קרית שמונה בשבוע שעבר לוו בכעס דומה. "מה אשמה אחותי, שחזרה עם הילד שלה מבית חולים, שיש רפורמה, שיש חרא, את מי זה מעניין", צעק אהרון דמרי, ממובילי מדיניות ה"עין תחת עין", שחסם את השער של קיבוץ כפר גלעדי. "אל תחסום לי ת'עיר, תפגין בצמתים. מה אני אשם שיש עילת הסבירות". 

דמרי שלפי פרסומים קודמים ירוץ מטעם עוצמה יהודית בבחירות המקומיות בקריית שמונה, סירב לשוחח עם שומרים בנימוק שאינו מרגיש טוב, והוא מעדיף להתכתב. התשובות שהעביר בכתב, התכחשו לקשר שלו לעוצמה יהודית ולרעיון חסימת הקיבוצים "זו המצאה של התקשורת. המסר שלנו הוא בעד הרפורמה ונגד האנרכיה המשתוללת מאת השמאל". 

לא הרבה מגיעים לחסימות הללו. בקבוצת אנשי ימין מהדרום שתכננה לחסום גישות לקיבוצים, עזב מנהל הקבוצה בכעס אחרי שרק שבעה רכבים הגיעו לנקודת המפגש שנקבעה. מי שלקח את המושכות לידיו קרא לחברי הקבוצה: "אנחנו רוצים להגיע ל-11 מכוניות, אז בואו לפה בבקשה. אח"כ אל תגידו, לא ראינו לא שמענו שגנבו לנו את המדינה. שימו לב אתם רק מתלוננים, ותראו את השמאל איזה ארגון מאורגן הוא". 

כשגם זה לא ממש עבד, הוא כתב בכאב: "הימין זה עם מפגר… אנחנו יודעים להיות גיבורי מקלדת ולכעוס שאין רפורמה. אבל כשצריך לצאת ולתת כוח לחברי הכנסת שלנו אנחנו מתחרבנים. תקחו דוגמה מהצד השני המתועב איך הוא מאורגן כמו חיילים של העלית. אנחנו הציבור הימני נועדנו לשרת את העילית של השמאל. כמה עצוב אנחנו רבאק 64 מנדטים ולא מסוגלים לצאת מהבית".

מה שכן, הפצה של כל חסימה כזו ברשתות החברתיות ובתקשורת מעניקה תחושה שמדובר בתופעה גדולה בהרבה מסך חלקיה. 

לדברי יגאל מלכה, שארגן לדבריו חסימות בקיבוצים עינת, יקום וגבעת השלושה: "אנחנו מתנהלים בדיסקרטיות. גם לא צריך שזה יהיה המוני. אני לא צריך יותר מעשרה בשביל לחסום קיבוץ לחצי שעה גג". 

וגם אותם לא כל אחד משיג.

"כי אנשים לא מבינים שזה מצריך ארגון, אתה חייב לוודא שיש לך מספיק אנשים. כל אלה שאתה מזמין בפייסבוק ובטוויטר זה בונוס מה שנקרא. אם אין לך גרעין שאתה מכיר אישית ומבטיח לבוא, חבל על הזמן".

מי הגרעין הזה? 

"ציבור שלמעלה מחצי שנה עומד בפקקים ושומע כמה שהוא נחות ולא מבין, ושהצד השני חכם ומשכיל ויפה יותר. באיזשהו שלב נמאס לו. היום אני לא צריך לעשות הרבה. אני אומר לאנשים בואו הולכים לחסום קיבוץ או שכונה בצפון תל אביב. מאוד קל. מיד הם באים. לחסום כביש גישה, אמרה לנו גברת יועמ"שית, מותר, כל עוד מוחים נגד הממשלה. ואנחנו מוחים נגד הממשלה על כך שהיא מאפשרת את ההפקרות הזו (של המחאה - ח"ש) ולא מקדמת את הרפורמה". 

ולמה מול קיבוץ? 

"קיבוץ זה סמל. וברמה הטקטית מאוד קל לחסום אותו בלי להפריע ליותר מדי אנשים. אני לא חוסם אלפיים איש על איילון, אלא שלושים איש שיוצאים ונכנסים ברבע שעה. נכון שהקיבוצים הם מיעוט ביחס לכל המפגינים, אבל הם הם חלק מהמשחק. אי אפשר לפגוע במרקם החיים של עיר, ולחזור לקיבוץ שלך, כאילו כלום".