היא ביקשה שנקרא לה "טי", ומיד נבין למה. ב-7 באוקטובר נפל טיל קסאם בבית שלה בשדרות. כשהיא נמלטה לרחוב הגיחה מולה חוליית מחבלים ופתחה לעברה באש. טי לא נפגעה בגוף, אבל מתמודדת מאז עם סימפטומים של PTSD, וביניהם התקפי חרדה, מצבי קיפאון וקושי לצאת מהבית.

״כלפי חוץ אני משדרת חוזק, הכתובת לדבר ולפרוק, זו שמחזיקה את הכל. אבל בפנים הרגשתי כל כך בודדה ולא רציתי להיחשף ולהראות חולשה, עד שהגיע הפרויקט הזה ואפשר לי לעבד את החוויה עם אנשים כמוני וגם להישאר אנונימית". הפרויקט שעליו היא מדברת הוא פלטפורמה המבוססת על טכנולוגיית מציאות מדומה ובינה מלאכותית, שמאפשרת למי שסובל מחרדה להשתתף במפגשים קבוצתיים מרחוק.

 הטיפול שבו אף אחד לא יודע מי אתה

המשתתפים במפגשים השבועיים, המונחים על ידי איש מקצוע, בוחרים אווטאר שמייצג אותם ומאפשר להם להישאר אנונימיים. "'טי' הוא הכינוי שהענקתי לאווטאר שלי", מסבירה בת ה-34 המתמודדת עם תסמיני הפוסט-טראומה. כל שמונת המשתתפים האחרים בקבוצה שלה היו סטודנטים, שכל אחד מסיבותיו בחר להישאר אנונימי. ״אתה נכנס לחדר וירטואלי, שמרגיש כל כך מציאותי. מחכה לך שם מנחה שמדברת איתך בגובה העיניים״. המנחה מכירה את הזהות האמיתית של כל המשתתפים, אבל שאר חברי הקבוצה נחשפים רק לכינויים.

המנחה מסייעת בעיבוד החוויות ולעתים לוקחת את המשתתפים לסיורים בעולמות וירטואליים משתנים כמו יער, תחנת חלל, או מדורה. "כל פעם משהו אחר לפי הווייב", מספרת טי. "זה גם מאוד נוח, אתה לא צריך להתארגן או משהו. אתה יושב בפיג'מה בבית, שם את משקפי המציאות המדומה ובורח לאיזה שעה״.

לפי עדות המטופלים, הפורמט מלמד לשים לב לדקויות כמו מצוקה אצל המשתתפים

על אף היעדר המפגש הפיזי ושפת הגוף האנושית, טי מבהירה שהמפגשים אינם מנוכרים. לדבריה, הפורמט מחדד את החושים ומלמד לשים לב לדקויות כמו שינוי בהתנהגות או שתיקה שמעידה על מצוקה של אחד המשתתפים: ״יום אחד אחת המשתתפות שתקה במהלך כל הפגישה. הרגשתי את המצוקה שלה, וזרקתי לאוויר ׳ומה קורה איתך׳ והיא התחילה לבכות בפני כל הקבוצה", היא משתפת.

הפרויקט של הסטרט-אפ הישראלי ניאו (Neao), בשיתוף עיריית שדרות, בית החולים שיבא וקרנות הביטוח הלאומי, הוא חלק מיוזמה לשילוב טכנולוגיה במערך בריאות הנפש. את היוזמה מקדם ארגון קליר סקיי, שהקימו פרופ׳ אהוד דוידסון, עדי יופה ועמי בן עיון. יעל אברמן, מנכ"לית קליר סקיי, מסבירה כי לנוכח המשבר בתחום טיפולי בריאות הנפש עם התמשכות המלחמה, מטרת הארגון הוא לחבר בין הצורך העולה לבין הטכנולוגיות המתקדמות שמתפתחות במקביל.

לצד ניאו פועלות קהילות וירטואליות נוספות (כמו "דוגרי" ו"טוקו"). המשותף לכולן הוא מפגשים אנושיים בפיקוח ובהכוונה של אנשי מקצוע, ובוט שמלווה ומנתח את התהליך. ״הוא יודע לעזור לנו גם לשאול שאלות, גם להרים דגל אדום כשצריך התערבות של איש מקצוע. הבוט הוא סוג של המנחה, אבל הקשר האנושי קורה בינינו, בני האדם״, אומרת אברמן.

אברמן מסבירה כי המיזם מתאים במיוחד לנשות מילואימניקים המתמודדות עם גידול הילדים לבדן ומתקשות לצאת למפגשים פיזיים; החיבור מהבית באמצעות משקפי VR מאפשר להן ליצור קשר אנושי תומך עם נשים במצב דומה.

קליר סקיי היא חברה לתועלת הציבור, וככזו עיקר פעילותה הוא לחבר בין חברות טכנולוגיה לצרכים בשטח, לקצר רגולציה ממשלתית ולגייס כספים. בין השותפים שלה אפשר למצוא את גוגל, טבע, קרנות הביטוח הלאומי, אגף השיקום, מפא״ת, משרד הבריאות, קופות חולים, בתי חולים ועוד.

אברמן סבורה כי כפי שישראל הפכה אתגרי ענק כמו מים וסייבר למוקדי עוצמה טכנולוגית, כך עליה לפעול כעת בתחום בריאות הנפש; לדבריה, נוכח הצרכים הגוברים ותורי ההמתנה, רק שילוב של חדשנות טכנולוגית יאפשר מענה להיקף המשבר.

מה-VR ועד AI: הטכנולוגיה נכנסת לבריאות הנפש

בין הטכנולוגיות שמקדמת קליר סקיי נכללת PRISM (שפותחה ב- GrayMatters Health), מערכת לטיפול בפוסט-טראומה באמצעות ממשק מוח-מחשב, AI ונוירופידבק. הטיפול מאפשר למטופלים לווסת את פעילות המוח בתגובה לסטרס, ללא תרופות וללא צורך בשחזור האירוע הטראומטי. המכשיר מתרגם לסרטון את גלי המוח ואת מצב האמיגדלה (האחראית לעיבוד פחד וחרדה), ולאורך 15 מפגשים מקבל המטופל כלים שמסייעים לו לווסת ולהרגיע אותה כדי לסייע למוח לצאת ממצב החירום.

יעל אברמן מדגישה שהטכנולוגיה הזאת קיבלה את אישור ה-FDA, ובימים אלה היא מוטמעת ב-16 מרכזי חוסן ומרכזי טיפול בצפון ובדרום מה שיאפשר לכ-2,000 אנשים טיפול שישפר את חייהם. הטיפול הזה, כמו מפגשי המציאות המדומה, מפוקח על ידי איש מקצוע. במקביל ישנן טכנולוגיות שבהן ניתן חופש פעולה רב יותר לכלי AI, על כל השאלות האתיות והמקצועיות הכרוכות בכך. אחת מהן היא טכנולוגיה בשם "Behavideance" ,שמאפשרת לזהות דיכאון וחרדה דרך ניטור המכשיר הסלולרי.

במקרים קלים, צ'אטבוט מציג סדרת שאלות שמסייעת בהקלה ורווחה, ובמצבי מצוקה מפנה מיידית לאיש מקצוע בקופת החולים במסלול המהיר. הטכנולוגיה נמצאת כעת בפיילוט באחת הקופות. אברמן מסבירה כי כיום, מתוך עשרה מטופלים שמגיעים לפסיכיאטר, רק שניים או שלושה אכן זקוקים להתערבותו, "והבעיה היא שאנחנו לא יודעים להגיד מי מהם, זאת אומרת שהפסיכיאטר חייב לפגוש את כל העשרה. במצב שבו יש תורי המתנה גדולים, זה פשוט לא יעיל ולא חכם״.

כשהמכונה נכנסת לחדר הטיפולים

פרופ' יאיר בר חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב, ספקן לגבי ניטור טלפוני של מטופלים, ומזהיר מפגיעה בפרטיות ומכך שהסכמת המטופל עלולה להינתן מתוך מצוקה. פרופ' בר חיים תוהה על השפעת המפגש בין הנפש האנושית למכונה, ומציין כי אין הדבר סותר את העובדה שמודלי AI מתקדמים אכן מסוגלים לבצע אבחון הפרעות נפשיות בהצלחה. מחקרים אף הראו שבשיחה מדומה, ה-AI יכול להיתפס כרגיש, עדין ואמפתי יותר מבן אדם. עם זאת, הוא מספר, ברגע שהמטופל יודע שמדובר ב-AI – נוצרים לא פעם רתיעה וסירוב לקבל טיפול.

פרופ' בר חיים מציין כי טיפול ויחסים אנושיים נשענים על 'כשלים אמפתיים'. "האנשים הכי קרובים אליך לא זמינים לך 24/7. כשהם לא זמינים לך בשעות מצוקה, ואחר כך מתנצלים על כך או מצליחים לתקן את הכשלים האמפתיים בדרך אחרת, זה מייצר התפתחות פסיכולוגית. אולי מודלים מתקדמים של AI יוכלו לזייף גם את זה, לא תמיד לענות, לא תמיד להיות אמפתי, יכול להיות, אבל זה לא מה שמקדמים עכשיו".

אברמן עונה לביקורת בכך שתמיד נשמר גם גורם אנושי בתהליך. מטרת הטכנולוגיה אינה להחליף את הגורם האנושי אלא לקצר את צווארי הבקבוק הקיימים כיום. "היום בגלל זמני ההמתנה יש הידרדרות מטורפת. זו אגב בעיה בכל העולם לא רק בישראל, רק שאצלנו הכל יותר מוקצן. בשאיפה, בזכות הטכנולוגיה בעוד עשר שנים לא תהיה בכלל המתנה כי ידעו לזהות טוב יותר מה הבעיה ותהיה יכולת טובה יותר להתאים פתרונות אפקטיביים בעזרתה".

אגב, אחד הפרויקטים של קליר סקיי עוזר למטפלים בכתיבת סיכומי פגישות. ״הזמן והחוסן של המטפלים כל כך חשובים. אם לאחר כל טיפול של 50 דקות הם חוסכים זמן כתיבה זה נותן להם מרחב נשימה, ואנחנו מעריכים שלאורך זמן תהיה לזה השפעה".

חזרה למפגשים הווירטואלים. חודש לאחר סיום המפגשים מספרת טי שלמדה לראות את "חמישית הכוס המלאה", לקבל ימים פחות מוצלחים, ולאפשר לעצמה "לברוח ליום שלם, לנתק את הטלפון ולרוץ על איזה בינג' או משהו. זה בסדר אם לא הספקת לעשות הכל היום, מחר יום חדש״.