ב

עיצומו של גל הקורונה הראשון, כשהחלו להתברר ממדי הקטסטרופה הכלכלית, התקשר אליי ידיד ושאל מה לכל הרוחות קורה עכשיו עם דירוגי האשראי האישיים. "אין לי מושג", עניתי לו, "אבל מעניין כמה אנשים שואלים עכשיו את השאלה הזו".

התשובה, אני חושש, הייתה ונותרה "מעטים בלבד". הציבור הישראלי בכללותו כמעט אינו מודע לכך שכבר יותר משנה פועל בישראל מערך ממשלתי משוכלל שמטרתו לדרג את מצבו הכלכלית של כל אזרח ואזרח ולקבוע, בין היתר, האם אנו כשירים לקבל אשראי - ואם כן, באילו תנאים. המערך שהושק באפריל השנה שעברה, כולל מאגר מידע חדש שעליו מפקח בנק ישראל; שלוש לשכות אשראי (דן אנד ברדסטריט ו־BDI שכבר פעילות, וקו מנחה שאמורה להצטרף בהמשך), שמשמשות גורם מתווך; ומערכת נתוני אשראי המאפשרת לכל אחד מאתנו לדעת סוף־סוף מה מצבו בתחום זה. (לקישור אל אתר המערכת).

המפגש האישי שלי עם אתר נתוני האשראי של בנק ישראל היה חורק מהרגע הראשון. ההרשמה לאתר לא מאוד חלקה, גם אם בחרתם להוריד את האפליקציה הממשלתית Gov.ID. חמור מכך: רגע ההתחברות והכניסה הראשונה עלול לעורר אצלכם, יש להניח, תחושות חרדה ברמות שונות, בהתאם למידת הרגישות להתערטלות בפומבי מכל סוג שהוא. התחושה האישית שלי, שעד מהרה התבררה כמוצדקת, הייתה שכולם רואים לי. אם אי פעם השליתי את עצמי שמצבי הפיננסי שמור היטב בידיו האמונות של פקיד הבנק "שלי", בא אתר נתוני האשראי וקרע את האשליה הזו: כולם יודעים הכול על "האני הפיננסי" שלי. הכול. ומי שלא יודע פשוט מגיש שאילתא למאגר הנתונים ומקבל תשובה מהירה ומפורטת - מהבנקים עבור בחברות האשראי והפנסיה ועד לפלטפורמת ההלוואות בין אנשים בלנדר.

בעוד שאיסוף הנתונים מתבצע כברירת מחדל, מבלי לבקש רשות מהלקוחות (אך עם יכולת של הלקוחות להפסיק זאת), מסירת המידע - מקפידים להדגיש בבנק ישראל - עדיין מותנית פעם אחר פעם באישור של הלקוח. זה נחמד, אך לא בדיוק כפי שזה נשמע. הווה אומר, אם אתם מבקשים נאמר הלוואה מגוף מסוים ואותו גוף פונה לקבלת מידע עליכם ומסורב, רק משום שלא אישרתם לו לבדוק - האם לדעתכם תקבלו הלוואה בתנאים טובים יותר או פחות? האם לדעתכם תקבלו הלוואה בכלל?

מסך הפתיחה באתר המערכת כולל שלוש אפשרויות בחירה: הראשונה, ביצוע פעולות במערכת. השנייה, בקשה לקבלת דוחות, במייל או בדואר ישראל. השלישית, פנייה למערכת האשראי בתלונה או בבקשה לתיקון מידע.

בחרתי בביצוע פעולות והועברתי למסך בחירה בין שתי אפשרויות: הגשת בקשה להגבלה של מסירת הנתונים במאגר האשראי; או הגשת בקשה להפסקת מוחלטת של איסוף הנתונים עליי ומחיקת כל המידע שנאסף עד כה. בלי למצמץ בחרתי בכפתור ה־BACK. לא נזקקתי אפילו למסכי ההמשך, שיסבירו כי לבחירה בכל אחת מהפעולות תהיינה השלכות שיקשו עליי מאוד לקבל אשראי "בתנאים מיטביים" בעתיד, אם להשתמש בניסוח של בנק ישראל.

בהמשך נכנסתי בכל זאת, רק בשביל להישאר בחיים ולספר לכם, למסך ההגבלה של מסירת הנתונים. חשוב לציין בהקשר זה, כי לא מדובר בהגבלה של נתוני האשראי עצמם - הלוואות, מסגרת אשראי, עיכובים או פיגורים בתשלומים, הגבלות בחשבון, הוצאה לפועל ודירוג האשראי האישי. אלא בהגבלת מסירת מידע ל-34 הגופים המלווים (נכון לאוגוסט 2020), המספקים מידע למאגר האשראי ומושכים ממנו מידע. ניתן להורות על אי מסירה מידע לכל הגופים המלווים (האיסוף נמשך, ההשלכות ידועות); או להורות על חסימה נקודתית של קבוצות או של פרטים מהקבוצות הבאות: הבנקים, חברות האשראי, הגופים המוסדיים, הגופים המוסדרים והגופים "האחרים".

הגופים המלווים כבר עובדים במרץ רב מול המאגר. לפי נתוני בנק ישראל, מיום ההפעלה באפריל 2019 ועד יוני 2020 התקבלו במאגר כ-2.5 מיליון בקשות לקבלת מידע לצורך עריכת דוח אשראי על לקוחות וכ-9 מיליון בקשות לקבלת מידע לצורך קבלת חיווי אשראי

רשימת הבנקים כוללת את הפועלים, לאומי, דיסקונט, הבינלאומי, אגוד, מזרחי טפחות, מרכנתיל דיסקונט, בנק ירושלים, יהב ומסד. רשימת חברות האשראי כוללת את ישראכרט, מקס (לשעבר לאומי קארד), כאל ופרימיום אקספרס (לשעבר פועלים אקספרס). רשימת הגופים המוסדיים כוללת את מגדל, הפניקס, כלל ביטוח.

רשימת הגופים המוסדרים כוללת כאמור את פלטפורמת ההלוואות בלנדר, כמו גם את חברות הפינטק טריא ו-24 קרדיט; גופי ליסינג ומימון לרכב כמו פמה, קידום ד.ש, אוטו קאש, אלבר וכלמוביל; ואת קרדיט שופ, מפעילת פלטפורמה לתשלום חלופי למזומן, כרטיסי אשראי וצ'קים בבתי עסק.

ברמה האישית, עצם המחשבה שכל הגופים הללו שנמנו כאן נגישים בכל רגע נתון לכל המידע הפיננסי האישי ביותר שלי, גורמת לי להפעיל מגוון של מנגנוני הדחקה. קבוצת "הגופים האחרים", אגב, ריקה. אפשר לסמן אותה, אבל אין שום פירוט של הגופים שהיא כוללת, אם בכלל.

שאלנו על כך את בנק ישראל והתשובה שהתקבלה היא: "גופים אחרים הם גופים שאינם נכללים בקבוצות שהוגדרו לעיל - ו(עדיין) הם רשאים לקבל דוח אשראי. לדוגמה, גופים שנקבעו לפי סעיף 32 בחוק נתוני אשראי: 'מי שאינו נותן אשראי יהיה רשאי לקבל מלשכת אשראי דוח אשראי בתנאים שיקבע השר'. נכון להיום אין גופים שנכללים בקבוצה זו, אך האופציה פתוחה לשימוש עתידי". ובמילים פשוטות יותר, שלנו: דלת אחורית אם תרצו, שדרכה יוכלו גופים שונים למשוך מידע בהתאם לרצונו של השר המכהן.

בשלב זה החלטתי להתמקד במה שבאמת עניין אותי: הדוחות. נראה, חשבתי, מה יודע עליי האתר הממשלתי הזה, הפתוח בפני עשרות גופים מסחריים. נשלחתי למסך הבא:

הלם. שישה דוחות - אבל איזו כמות אדירה של מידע אישי, החל מפירוט מסגרות האשראי בבנק, דרך פעולות המופיעות בעו"ש, מידע שהתקבל עליי מרשויות וגופים ציבוריים, גופים מלווים שפנו לקבל עליי מידע ופעולות ופניות שביצעתי מיוזמתי במאגר. הדוחות ניתנים חלקם חינם וחלקם בעלות סמלית של 10 שקלים במייל ו-20 שקל בדואר ישראל.

הגופים המלווים, למקרה שתהיתם, כבר עובדים במרץ רב מול המאגר. לפי נתוני בנק ישראל, מיום ההפעלה באפריל 2019 ועד יוני 2020 התקבלו במאגר כ-2.5 מיליון בקשות לקבלת מידע לצורך עריכת דוח אשראי על לקוחות וכ-9 מיליון בקשות לקבלת מידע לצורך קבלת חיווי אשראי. דוחות האשראי וחיוויי האשראי ניתנים על ידי לשכות האשראי.

ביקשתי לקבל דוח ריכוז נתונים שנתי, עם מידע שלוש שנים אחורה. ניתן לקבל דוח כזה חינם פעם בשנה. כחלוף שתי דקות נחת בתיבת המייל הנכנס שלי מסמך PDF, שענה גם על השאלה האחרונה שעוד נותרה לי: כן, הם יודעים בדיוק מה המינוס של כל אחד מאתנו בבנק.

איך מדרגים אשראי בימי קורונה?

עוד קודם שנעמיק בשיח מומחים בנוגע למערכת הדירוג והשלכותיה הגלויות והסמויות על חיינו, נחזור רגע אל השאלה שהעלה הידיד שלי מתחילת הכתבה: איך כל זה מסתדר עם הקורונה ששיבשה לחלוטין את סדרי העולם, השביתה ענפים שלמים ושלחה מאות אלפי ישראלים הביתה. מה יהיה על דירוג האשראי האישי שלהם בבואם ליטול הלוואה בריבית נוחה, שכעת נחוצה מאי־פעם?

מתברר שגם אל הכנסת הגיעה התהיה הזאת, וממש לאחרונה, ב-20 ביולי, הונחה על שולחנה של ועדת הכלכלה של הכנסת הצעת חוק פרטית הקוראת להחריג מנתוני מאגר האשראי את הנתונים שנאספו מאז פרץ משבר הקורונה. ההצעה (לקישור אל הצעת החוק), שהוגשה על ידי הח"כים משה גפני ויעקב אשר מיהדות התורה, עברה בקריאה טרומית, בדרכה לקריאה ראשונה. בנק ישראל אמנם מתנגד, אך ספק אם במציאות הכלכלית, חברתית ופוליטית שישראל מצויה בה, היא תמצא יותר מתנגדים מאשר תומכים.

"טרום הקמת המערכת", אומרים בבנק ישראל, "הנתונים שנאספו על הלקוחות כללו אירועים שליליים בלבד ואילו כיום, כאשר לקוח חוזר להתנהל נכון ובאופן אחראי וחוזר לצבור מידע חיובי - הדירוגים יביאו זאת בחשבון. חשוב שהלקוחות יפעילו כוח מיקוח על נותני האשראי"

בבנק ישראל בכל אופן גם מנסים להרגיע. "ההשפעה של המשבר הכלכלי המתרחש בארץ ובעולם בעקבות נגיף הקורונה, עדיין לא באה לידי ביטוי מלא בנתונים המדווחים למאגר", נמסר לשומרים. "בין היתר, זה קורה מאחר שהגופים המדווחים, כגון ההוצאה לפועל, הממונה על חדלות פירעון והגופים הפיננסיים, נקטו בצעדים שונים על מנת להקל על הלקוחות, כמו למשל דחייה בביצוע הליכי גבייה, דחייה של תשלומי משכנתא, הגדלה של מסגרות אשראי וכדומה. בנק ישראל נקט בשורת צעדים שנועדו למנוע פגיעה במי שאין מקום שדירוג האשראי שלו יפגע עקב קושי זמני".

יחד עם זאת, בבנק מבהירים כי "אין כוונה להסוות בעיות בכושר פירעון שאינן זמניות. לאור מצב האבטלה והצפי לצמיחה שלילית במשק, סביר מאוד שתהיה ירידה בממוצע של דירוגי האשראי במשק לעומת המצב טרום המשבר. נעקוב אחר התמונה הכוללת, לאור ההשלכות של נגיף הקורונה על הכלכלה הישראלית, ומכאן שעל מצבם של משקי הבית. יש אכן גם אוכלוסייה של לווים שאין לה יכולת לפרוע אשראי ובמקרה כזה התפיסה שלנו שעליה לפנות לערוצי סיוע אחרים על מנת ללמוד להתנהל נכון, ולא להסתבך בחובות נוספים".

אחד הצעדים שננקטו מטעם הבנק הגיע מכיוונו של רו"ח צוריאל תמם, הממונה על שיתוף נתוני אשראי בבנק ישראל, שסיים את תפקידו ב-31 במאי השנה, ואשר טרם פרישתו עוד הספיק להנחות את הבנקים לסמן בנפרד את אירועי האשראי השליליים בעת משבר הקורונה, ולשקול לתת להם משקל שונה מאירועי אשראי שליליים לפני המשבר.

עיתוי ההודעה קשור אומנם לקורונה הכלכלית, שעם השלכותיה מתמודד כיום מחליפו של תמם בתפקיד, רו"ח אייל חדד, אבל לא רק. בכיר במערכת הבנקאית מספר על שינוי מהותי נוסף שמתרחש ממש בימים אלה: הבנקים ובעקבותיהם גם החברות החוץ בנקאיות, חברות הביטוח והגופים המוסדרים, מתחילים להתייחס הרבה יותר ברצינות אל הנתונים במאגר האשראי החדש של בנק ישראל, ולו כי הם בעצמם חרדים הרבה יותר מאי פעם לאיתנות לקוחותיהם.

"מאגר בסדר גודל כזה", אומר הבכיר, "זקוק לשנת פעילות אחת לפחות, כדי להפיק מקרבו נתונים אמינים, שאפשר להסתמך עליהם ולהשוות אותם לנתונים הפנימיים שקיימים בבנקים. השנה הזו עברה, אבל אז בדיוק באה הקורונה והכניסה את כולם, בעיקר את הגופים החוץ בנקאיים, לבונקר. רק עכשיו כל השחקנים מתחילים להסתכל בנתוני המאגר ולהביא אותם בחשבון. השינוי הגדול מתחיל". 

קיצור תולדות המאגר

כדי להבין מהו אותו "שינוי גדול", צריך לחזור עשרים שנה אחורה, אל סוף שנות התשעים. עד אז הונהגו בישראל רק שלושה הסדרים חוקיים שאפשרו זיהוי ותיוג של אנשים שאינם עומדים בהתחייבויות הכספיות שלהם: הראשון, חוק צ'קים ללא כיסוי. השני, חוק ההוצאה לפועל. והשלישי, פקודת פשיטת הרגל. במקביל לחוקים אלה פעלו שלושה מאגרי מידע ציבוריים: מאגר פושטי הרגל (חדלות פרעון), מאגר חייבים מוגבלים בהוצל"פ ומאגר לקוחות מוגבלים בבנק ישראל.

המאגרים שימשו לצורך הטלת סנקציות במקרים של אי תשלום, תוך מגבלות חמורות שנועדו לשמור על פרטיות הלקוחות. כך למשל, נאסר לחלוטין שימוש במידע כלכלי שמסר אדם שלא למטרה שלשמה מסר אותו. כמו כן, כל נותן אשראי החזיק במידע על היסטוריית האשראי של לקוחותיו תחת איסור מוחלט להעביר קמצוץ מהמידע הזה לגופים אחרים, או לסחור בו תמורת מידע על לקוחות אחרים.

ב-2002, בעיצומה של מה שנתפס אז כהתרופפות כללית של מוסר התשלומים במשק הישראלי, שונה חוק נתוני האשראי בשלושה אספקטים משמעותיים: ראשית, ניתן היתר ליצירת מאגרי מידע פרטיים שירכזו מידע משלושת המאגרים הקיימים. שנית, ניתנה רשות לגופים ציבוריים ופרטיים למסור במידע על אזרחים גם ללא הסכמתם; ולבסוף, הורחבה יכולת השימוש במידע כך שניתן להשתמש במידע כלכלי אישי גם לא למטרה המקורית שבשמה נאסף.

במהלך אותה שנה נוספה לחוק גם המטרה של קידום התחרות בשוק האשראי. המעקב הורחב ללקוחות שנתנו הסכמתם לכך והותר להרחיב את היקף המידע הנצבר על האזרחים, כולל נתונים מגופים פרטיים ובהם בנקים וחברות אשראי. בשלב זה הוצע גם לייסד דירוג אשראי ללקוחות, אולם הרעיון נפסל בשל חשש שתדבק באנשים תווית שלילית שתפגע בהם באופן לא מידתי.

קרוב לעשור לאחר מכן, ב-2011, הנושא שוב עלה לדיון בכנסת והפעם הוחלט לאפשר לחברות נתוני האשראי לדרג את האזרחים שלגביהם הן מחזיקות מידע. זה היה הרגע שבו החל המעבר ממשטר של רשימות מידע למשטר של דירוגים, ובמארס 2016 אישרה הכנסת את חוק נתוני האשראי בגרסה שאנחנו מכירים כיום. (לקישור אל החוק ואל כל קורותיו).

הכנסת קבעה כי החוק החדש ייכנס לתוקף ביוני 2018. כמו מרבית הדברים בישראל חל עיכוב בביצוע, ובאפריל 2019 החוק הקובע כי נתוני אשראי יוחזקו במאגר שיפוקח על ידי בנק ישראל, נכנס לתוקף. החוק מעניק לבנק המרכזי את הסמכות להוות הגורם האחראי לאיסוף המידע ולמסירתו לשלוש לשכות אשראי, שיקבלו את נתוני האשראי ויבנו על בסיסם דירוגי אשראי אישיים.

הדירוג האישי, קיוו המחוקקים, יגביר את התחרות בשוק האשראי בכך שיצייד גורמים נוספים מלבד הבנקים במידע פיננסי איכותי ומדויק על יכולת ההחזר של כל לקוחותיהם, תוך אפשרות לזהות לקוחות מועדפים, כמו גם לקוחות בעייתיים. תומכי חוק נתוני האשראי סבורים כי החוק יגדיל את התחרות בשוק האשראי ויציב את הלווים הטובים, שעומדים בהחזר חובותיהם, בעמדה מחוזרת מאוד ותחת "מתקפה" חיובית של הצעות אשראי משתלמות מעשרות גופים פיננסיים.

אחרים מציעים להביט בחשש אל מעבר לאוקיינוס, אל עבר ארה"ב שמנהיגה דירוג אשראי זה למעלה מחמישה עשורים. "סביר מאוד להניח שמחיר האשראי לאנשים עם דירוג אישי נמוך או בעייתי יתייקר בישראל, אבל האם ניתן לומר באותו ביטחון שיוזל מחיר האשראי לאנשים עם דירוג אישי גבוה? אני שם על זה סימן שאלה", אומר פרופ' זאב רוזנהק מהמחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה, החוקר כבר שנים את תופעת הפיננסיאליזציה (השתלטות ההיבטים הכלכליים על חיינו) ואת תחום החינוך הפיננסי.

ענבר מזרחי־בורוכוביץ, דוקטורנטית בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, החוקרת את תחום נתוני האשראי והרגולציה הפיננסית בארץ ובעולם, מוסיפה כי "בארה"ב מתנהל משטר אשראי פתוח לחלוטין, ולא רואים שזה הוריד מחירים. זה כן העלה את היצע האשראי, אבל לא הוריד את הריביות ללקוחות טובים שמבקשים הלוואות".

מי רוצה להיות כמו באמריקה?

אז מה הטעם בתחרות אם היא לא מובילה לירידת מחירים? פרופ' דוד לוי־פאור מהמחלקה למדע המדינה ובית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, יחד עם החוקרים ענבר מזרחי־בורוכוביץ ויאיר אושרוב, פרסמו בשלהי 2015 נייר עמדה משותף בעניין דירוג האשראי האישי בארה"ב, עם מסקנות שהופכות יותר ויותר רלוונטיות לישראל, על אף ההבדלים בין השווקים. (לקישור אל נייר העמדה שהתפרסם מטעם המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה במכון ון ליר בירושלים).

"בהיעדר הגנה על סחר במידע פיננסי של יחידים צמחה בארה"ב תעשיית ענק של איסוף, דירוג ומסחר במידע פיננסי", כתבו החוקרים. "צמיחת התעשייה הביאה להרחבת השימוש באשראי, אבל לא בהכרח לירידת מחיר האשראי לאזרח הממוצע או האזרח השכיח. דירוג האשראי אינו כלי ניטרלי, אלא כלי שמשרת את הלקוח של המידע, כלומר את חברות האשראי. ראוי להיזהר מכל משמר ממתן היתר לחברות ליצור כלי דירוג כרצונם".

בהמשך מזהירים החוקרים, כי "למעלה מ-50 שנים של שגשוג בתעשיית דירוג האשראי האמריקאית לא הביאו להיעלמות השוק האפור, אלא דווקא לשגשוגו. תעשיית ה־Pay־day Loans, המקבילה האמריקאית למה שמכונה אצלנו השוק האפור, היא עצומה בהיקפה ודורסנית בריבית שלה יותר מהתעשייה הבלתי מפוקחת כאן. במילים אחרות, דירוג אשראי לא יביא בהכרח להרחבה של שוק האשראי הלגיטימי והמפוקח".

בהקשר הישראלי, המליצו החוקרים להקים רגולטור צרכני חזק בתחום הפיננסי, כפי שקיים כיום בארה"ב, לפני כל הרחבה והעצמה של שחקני האשראי. "הקמת רגולטור לאחר התבססות והתפתחות השוק, תהיה קשה הרבה יותר, אם לא בלתי אפשרית", הם כתבו. "מומלץ להגביל את מקורות ואת סוג הנתונים הנאספים. מומלץ גם להגביל את השימוש והמסחור של נתונים, ולבנות מנגנון רגולטורי חזק שיבטיח שקיפות של אלגוריתם הדירוג, אי הפיכתו לסוד מסחרי והגבלתו כמכשיר של ניצול והרחבה של שוק האשראי".

והמסקנה הסוציולוגית במחקרם? "הצגת דירוג האשראי וחוק נתוני האשראי הישראלי כחוק שמיטיב עם הצרכנים אזרחים אינה נתמכת בעובדות הידועות מהמקרה האמריקאי. דומה וסכנותיו עולות על תועלתו. הפגיעים ביותר לפי החוק הם העניים ואנשים שצורכים אשראי לטווח קצר, שכן החוק מעודד את תעשיית האשראי, מחזק אותה כנגד הלווים, ויוצר סנקציות חדשות בדמות דירוג אשראי רע לעניים ולאנשים במצוקה".

ענבר מזרחי־בורוכוביץ, האונ' העברית: "כבר היום יש אצלנו המון גופים שיכולים לגשת למאגר. למעשה, בהחלטה אחת או בכמה החלטות מהירות אפשר לפתוח עוד ועוד את הגישה למאגר לגופים פיננסיים מסחריים נוספים, שיקומו במיוחד כדי לסחור במידע שקיים במאגר נתוני האשראי"

חמש שנים לאחר אותה נבואת זעם, מזרחי־בורוכוביץ עדיין מודאגת. בשיחה עם שומרים היא אומרת כי "בהיבטים רבים, ההגנה הצרכנית בישראל גבוהה בתחום נתוני האשראי. עם זאת, האופן שבו נבנו כאן מאגר הנתונים והדירוג האישי, מאפשרים שינוי מהיר ומיידי בכיוון של מדיניות נתוני אשראי ליברלית כמו בארה"ב".

לדבריה, "כבר היום יש אצלנו המון גופים שיכולים לגשת למאגר. למעשה, בהחלטה אחת או בכמה החלטות מהירות אפשר לפתוח עוד ועוד את הגישה למאגר לגופים פיננסיים מסחריים נוספים. אני מדברת למשל על חברות פינטק, חברות ייעוץ פיננסי וחברות פרטיות, שיקומו במיוחד כדי לסחור במידע שקיים במאגר נתוני האשראי". 

משבר הקורונה, סבורה מזרחי־בורוכוביץ, הדגיש מאוד את חולשת הרגולטור ואת אי ההתאמה המובנה של בנק ישראל לניהול הדירוג של נתוני האשראי. "בנק ישראל אחראי לאינטרסים של הבנקים", היא מסבירה, "אבל הופקד גם כאחראי על מאגר נתוני האשראי, מה שאומר שהוא אמור גם להיות הרגולטור הצרכני ולדאוג לצרכנים. יש לו כאן תפקיד בעייתי ביותר. לכן, מומלץ להקים יחידה נפרדת שתדאג אך ורק לסוגיות כבדות המשקל שעולות ממאגר נתוני האשראי".

למה לא לסמוך על בנק ישראל ועל לשכות האשראי?

"לשכות האשראי עובדות בשביל הגופים המלווים, לא בשביל הצרכנים. יש כאן א־סימטריה מוחלטת במאזן הכוחות בין המלווים לצרכנים, וזה בא לידי ביטוי במשברים כמו משבר הקורונה, כשצריך לקבל החלטה אם להקל על לקוחות שחוו אירועי אשראי שליליים. כשאין התערבות ממשלתית נחושה, ובישראל אין בינתיים התערבות כזו, ברור שהגופים המלווים יעדיפו להמשיך לגבות ריביות גבוהות. יש כאן שני מחנות של גופים עסקיים ומולם רגולטור שלא בדיוק יודע את תפקידו. ויש הצרכן הישראלי, שבינתיים לא מבין מה זה מאגר נתוני האשראי הזה שהנחיתו עליו. הממשלה חייבת להיכנס לתמונה ולאזן, כי במצב הנוכחי רובנו לא יוצאים נשכרים ממאגר נתוני האשראי".

לפי סקר שנערך על ידי חברת Bankrate ב-2017, כ-42% מהאמריקאים הודו כי מידע על דירוג האשראי האישי של הדייט שלהם לפני הפגישה הראשונה, עשוי להיות גורם מכריע בפגישה עצמה. האם מידע מוקדם עשוי לגרום להם לבטל את הפגישה? 35% מהגברים ו-50% מהנשים ענו שכן

בבנק ישראל לא מסכימים עם מזרחי־בורוכוביץ' ועמיתיה, אם לנקוט בלשון המעטה. "קשה להשוות בין המצב בארץ למצב בארה"ב, שם דירוג של לשכות אשראי קיים זה עשרות שנים, ההסתמכות עליו על ידי גופים פיננסיים גבוהה מאוד והשימוש בו רחב יותר מהשימוש המותר בישראל", אומרים בבנק. "בעוד שבישראל הדירוג מבוסס רק על מידע ממערכת נתוני אשראי של בנק ישראל, שאיכות המידע בה גבוהה מאוד, בארה"ב המידע נאסף על ידי כל אחת מלשכות האשראי בנפרד".

בנוגע לאפשרות לראות הגברה של התחרות וירידת מחירים, נמסר מהבנק כי "בטווח הארוך אנו מאמינים כי נראה הגברה של התחרות בשוק האשראי הקמעונאי עם הסרת חסמים שונים בשוק. כבר עתה ניתן להצביע על מגמת גידול במספר הגופים הפיננסיים המבקשים לקבל מידע מהמאגר, כולל פניות מגופים מוסדיים שבעבר נמנעו מכניסה לתחום בשל העדר מידע מספק על מצב הלקוח.

"טרום הקמת המערכת, הנתונים שנאספו על הלקוחות כללו אירועים שליליים בלבד ואילו כיום, כאשר לקוח חוזר להתנהל נכון ובאופן אחראי וחוזר לצבור מידע חיובי - הדירוגים יביאו זאת בחשבון. הנתונים שבידינו ושמקורם בהליכי הפיקוח והבקרה שאנחנו עורכים, מראים שלרוב המכריע של האזרחים בישראל מוסר תשלומים גבוה והדבר משתקף בדירוגים".

עוד נמסר כי "חשוב שהלקוחות יפעילו כוח מיקוח על נותני האשראי - ואנו קוראים ללקוחות לצרוך אשראי באופן נבון ולהיות להיות אקטיביים: לא לקבל את ההצעה הראשונה, אלא לערוך סקר שוק בין נותני האשראי ולהתמקח על תנאי האשראי. בהקשר זה דירוגי האשראי ודוח האשראי שקופים ללקוח ומסייעים לו להבין את מצבו הפיננסי בשוק האשראי".

דירוג אשראי או דירוג חברתי?

משבר הקורונה לא היטיב עם הדימוי של ארה"ב בעולם. כולנו רואים כמעט מדי יום עד כמה המעצמה הגדולה מפולגת וכורעת תחת שיאים שליליים של אי שוויון. לא מפליא אם כך, שגם בגזרת דירוג האשראי האישי, המודל האמריקאי מעלה חששות - החל בפגיעה באוכלוסיות מוחלשות ממילא שנשללות מהן גישה לאשראי ומושלכות אל זרועותיו של השוק האפור, וכלה בזליגה של השימוש בדירוג האשראי לתחומים שחורגים מהפן הפיננסי.

הנה כך, לפי סקר שנערך על ידי חברת Bankrate ב-2017, כ-42% מהאמריקאים הודו כי מידע על דירוג האשראי האישי של הדייט שלהם לפני הפגישה הראשונה, עשוי להיות גורם מכריע בפגישה עצמה. האם מידע מוקדם כזה על דירוג האשראי האישי עשוי לגרום להם לבטל את הפגישה? 35% מהגברים ו-50% מהנשים ענו שכן. (לקישור אל הסקר).

פרופ' זאב רוזנהק, האונ' הפתוחה: "בארה"ב הדירוג האישי החל לשמש גם כאינדיקטור לאיכות ואמינות של אנשים. למשל, אצל מעסיקים בראיונות עבודה או אם אתה רוצה לשכור דירה כיום בארה"ב, די בטוח שהמשכיר יברר מה דירוג האשראי שלך או ידרוש ממך להציג אותו"

"דירוג האשראי האישי בארה"ב הפך ב-20 השנה האחרונות למנגנון למיון אנשים בתחומים שאינם התחום הפיננסי", מסביר פרופ' רוזנהק. "הדירוג האישי החל לשמש גם כאינדיקטור לאיכות ואמינות של אנשים. למשל, אצל מעסיקים בראיונות עבודה או אם אתה רוצה לשכור דירה כיום בארה"ב, די בטוח שהמשכיר יברר מה דירוג האשראי שלך או ידרוש ממך להציג אותו. דוגמה אפילו יותר מאלפת זה תחום ביטוח הבריאות. חברות הביטוח האמריקאיות משתמשות בדירוג האשראי האישי כדי להעריך סיכונים של אוכלוסיות שונות".

אתה רואה את זה קורה גם בישראל? 

"לאו דווקא בתחום הבריאות, כי יש לנו מערכת בריאות ממלכתית ורגולציות שאמורות לחסום תרחישים כאלה. מצד שני, במקרים רבים דינמיקות חברתיות, כלכליות ופוליטיות, ברגע שהן מתחילות - לא פשוט לעצור אותן. במילים אחרות, לא בטוח שהרחבת השימוש במנגנון הדירוג האישי תקרה גם בארץ, אך הפוטנציאל בהחלט קיים. מרגע שמנגנון מסוים מתמסד מתחילים להשתמש בו במידות שונות של אינטנסיביות, ואחת ההשלכות הנפוצות היא זליגה של השימוש לתחומים נוספים". 

מי ייפגע מכך? 

"האוכלוסייה הענייה והמוחלשת, זו שבשוליים. זה כלי למיון אנשים שמגביר מאוד את אי השוויון. בארצות הברית יש אוכלוסייה גדולה יחסית של אנשים שנמצאים לגמרי מחוץ למערכת הפיננסית הממוסדת. אין להם היסטוריית אשראי ולכן הם לא יכולים לקבל שירותים. בישראל, לעומת זאת, אין כמעט אוכלוסייה שמודרת לחלוטין מהמערכת הפיננסית הפורמלית. רוב האוכלוסייה נמצאת בתוך המערכת ויש לה חשבון בנק, אבל עדיין נשארת השאלה מה יהיו אותם אנשים עם דירוג האשראי הנמוך? תתרחש כאן תופעה שאנחנו כבר מכירים מתחומים אחרים והיא שהעניים ישלמו יותר". 

מזרחי־בורוכוביץ מציעה להתבונן בהבדלים בין ישראל לארה"ב מתוך הבנה שמדובר במצב נזיל. "השימוש בנתוני האשראי והדירוג עדיין מוגבל בישראל למגזר הפיננסי ולמטרות אשראי בלבד, בעוד שבארה"ב משתמשים בו למגוון רחב מאוד של מטרות. חלק גדול מהביקורת בארה"ב נוגעת בדיוק בזה, בהקשרים הלא פיננסיים של המידע הפיננסי; ובהקשרים הפיננסים של מידע לא פיננסי. למשל, מה משנה דירוג האשראי האישי לצורך ביטוח דירה, איך זה מייקר או מוזיל את הביטוח הזה? וגם, מה קשור הסופרמרקט שבו אני קונה ירקות לדירוג האשראי האישי שלי? בישראל שומרים בינתיים על הצרכן בשני הכיוונים, אבל נפתח כבר הפתח לשינויים מהירים. רק ברגע האחרון הוחלט לדוגמה, שלא להכניס את תשלום חשבונות החשמל לדירוגי האשראי - נתון שהיה גורם לפגיעה בדירוג של אנשים רבים". 

מהי בעצם הבעיה, אני שואל את פרופ' רוזנהק, בכך שמעסיקים יוכלו לגלות צדדים בעייתיים במועמדים לעבודה וימנעו מטעויות יקרות? ומה רע בכך שבעלי דירות יוכלו לדעת בזמן על נטייתם של השוכרים הפוטנציאליים לאחר בתשלום שכר הדירה, או לא לשלם בכלל?

"זו בעיקרה שאלה נורמטיבית", הוא משיב. "שימוש במידע על המצב הפיננסי של בן אדם לצורך קבלת החלטות בתחומים לא קשורים, כמו תעסוקה, הוא אכן בעייתי. זה יכול להביא למצב שבו אדם עם דירוג אשראי נמוך לא יוכל למצוא תעסוקה הולמת או לא יוכל לשכור דירה. כלומר, שדירוג אשראי נמוך יביא למעשה להדרתו מהחברה. אגב, המידע הפיננסי לגבי פירמות פרטיות, שלא נסחרות בבורסה, לא פתוח לכל. אז למה שמידע פיננסי על יחידים יהיה כזה?"

המעקב שאינו נפסק

באופן אולי מפתיע, דווקא סכנת הפגיעה בפרטיות, מדאיגה קצת פחות את המומחים, אולי משום שמדובר במקרה שבו הסוסים ברחו זה מכבר מהאורווה. "צריך להבין שהחברות בתחום האשראי נמצאות בעיצומו של שינוי גדול מאוד באופן שבו הן אוספות נתונים", אומרת מזרחי־בורוכוביץ. "השינוי מתחולל בזכות חברות פינטק ומעקב נרחב ביותר אחרי התנהגות הצרכנים בשלל דרכים ובהן אפליקציות, רשתות חברתיות וביג דאטה. ייתכן שבעוד כמה שנים השוק לא ממש יצטרך את המידע המסורתי שקיים במאגר נתוני האשראי, וייתכן אפילו מצב שהמאגר של בנק ישראל יהיה מיותר".

"עם זאת", היא אינה מתעלמת מכך ש"עצם הקמתו של מאגר מידע כל כך רחב, כל כך כולל, יוצר סכנה של פגיעה בפרטיות, קודם כל עקב חשיפה לפריצה ודליפת נתונים אישיים. בארה"ב זה כבר קרה, יותר מפעם אחת, וכך גם במקומות אחרים בעולם.

"מעבר לכך, לשכות האשראי, הגופים המתווכים, וכמובן כל המלווים נחשפים כאן למידע אישי, לא אנונימי. זה חסר תקדים במדינת ישראל, שהקפידה במשך שנים על איסור מעבר של מידע פיננסי אישי בין גופים מתחרים. פתאום יש גופים שלא רק נחשפים למידע, אלא סוחרים בו. ואם כל זה לא מספיק, גם המידע עצמו גדל והתרחב, כולל נתונים מאוד אישיים שהיו חשופים עד כה רק לצרכן ולגוף הפיננסי שמולו הוא התנהל, הבנקים ברוב המקרים". 

פרופ' רוזנהק מציע לראות את הפגיעה בפרטיות שיוצר דירוג האשראי כחלק מתופעה כללית, שמהווה אחד מסימני ההיכר של זמננו. "הדירוג האישי נוסף לשימוש באלגוריתמים ובביג דאטה", הוא אומר. "אוספים עלינו מידע בהרבה מאוד הקשרים וברוב המקרים אנחנו אפילו לא מודעים לכך. רבות מהחברות המצליחות בעולם כיום הן חברות מעקב, וגם הדירוגים האישיים על כל סוגיהם הם בעצם כלי משמוע, מלשון משמעת, שאמורים לגרום לנו לתפקד לפי כללים שהשלטון החליט להעדיף.

"דוגמא בוטה מאוד לכך היא סין, שם המדינה מפעילה מעין דירוג אישי של אזרחות טובה, שמראה עד כמה כל אזרח מציית לחוקים והנחיות, כולל עמידה ברמזור אדום וכמובן החזרי חובות. וכך, אם יש כלי שעובד יפה, השלטונות מתחילים לשאול את עצמם למה בעצם לא להשתמש בו גם לדברים נוספים". 

מבנק ישראל נמסר בתגובה לסוגיית הפרטיות כי "נתוני האשראי ודירוג אשראי שמבוסס עליהם יכולים להגיע אל נותן אשראי רק אם הלקוח אישר זאת. ללקוח יש גם זכות לפנות למערכת נתוני אשראי כדי לחסום את הוצאת המידע שנאסף לגביו ואף למחוק את הנתונים שנאספו לגביו (ככל שהוא זכאי לכך על פי החוק). בהקשר לפגיעה אפשרית בפרטיות עקב סיכונים לדלף מידע, בנק ישראל מתפעל מערכת מאובטחת ומנוטרת ברמה גבוה ביותר, וכן מקיים פיקוח הדוק על הלשכות ושחקנים אחרים בנושאי אבטחת מידע ופרטיות".

הכתבה מתפרסמת בשיתוף פעולה עם אתר Bizportal