"הדבר (העדר יישום המסקנות ח"ש) עלול לפגוע בהיערכות מוסדות הבריאות לעתות חירום ובתפקודם בחירום. יש לראות זאת בחומרה"

"לא ניתן להבטיח שנשמר בכל קופה מלאי מספיק של תרופות ולו לחודש ימים"

"יותר מעשור לאחר קבלת ההחלטה לפנות ליבואנים ולספקים, וכשש שנים מאז הבדיקה הקודמת, לא הוסדר הנושא"

"בביקורת לא נמצא כי במשרד הבריאות ובקופות נערך אומדן של מספר מטופלי הבית הצפויים בחירום"

"חוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו מתייחס במפורש למתן שירות רפואי בקהילה בעתות חירום"

ה

ציטוטים הללו לא לקוחים מדוח מבקר המדינה האחרון אודות "טיפול מערכת הבריאות במחלות מתפרצות ומתחדשות", שפורסם לפני כשבועיים. חלק מהם לקוחים מדוח מבקר המדינה לשנת 2007 שבחן את מוכנות העורף לשעת־חירום בעקבות מלחמת לבנון השנייה. אחרים לקוחים מדוח מבקר המדינה לשנת 2014 לבחינת מוכנות משרד הבריאות לשעת־חירום, הכוללת מלחמה או 'אירוע מגפתי', לשון מערכת הבריאות.

שני הדוחות כללו ממצאים קשים ביחס ליכולתה של מערכת הבריאות להתמודד עם מצבי חירום וחייבו פעולות תיקון מהירות שחלק ניכר מהן מעולם לא בוצע. בדוח של 2014 מבקר המדינה דאז יוסף שפירא, אפילו מלין על כך שהליקויים שנמצאו ב–2007 ביחס ליכולת התפקוד של הרשות העליונה לאשפוז, ולצורך הדחוף בשינוי החוק כדי להסדיר את סמכויותיה, לא תוקנו. שפירא היה נחרץ אולם קשה להאמין שבאמת הופתע מכך שההמלצה לא יושמה; משרד הבריאות החל לקדם את תיקון החוק הרלוונטי כבר ב–1995 אך לא סיים זאת גם במועד כתיבת הדוח, כמעט 19 שנה אחרי. "הדבר עלול לפגוע בהיערכות מוסדות הבריאות לעתות חירום ובתפקודם בחירום. יש לראות זאת בחומרה", כתב אז המבקר. ההמלצה/נזיפה הזאת נשארה אות מתה בדוח מעלה אבק: גם בשש השנים שחלפו מאז משרד הבריאות לא טרח להשלים את התיקון הנדרש וזאת, נזכיר שוב, 25 שנה לאחר שהחל בתהליך.

הרשות העליונה לאשפוז היא הגוף המאגד ובעל הסמכות המרכזית בתחום הבריאות בשעת־חירום, מעין משרד בריאות ייעודי לימי מלחמות ומגפות. בין היתר הרשות מופקדת על ההנחיות לבתי־החולים, לקופות־החולים ולמד"א, על מלאי התרופות והציוד רפואי ועל כל יתר השירותים הרפואיים הניתנים באשפוז ובקהילה. בראש הרשות עומד מנכ"ל משרד הבריאות ויש בה נציגים בכירים מכל הגופים המרכזיים הנותנים שירותים רפואיים בישראל. חשיבותה נובעת מהיערכותה בימי שגרה לזמני חירום מורכבים.

התעלמות משרד הבריאות מההמלצה לתקן את החוק העוסק ברשות היא רק קצה קצהו של קרחון הליקויים שלא תוקנו בהערכות לחירום, ליקויים אשר הוזכרו שוב ושוב בדוחות המבקר מאז 2007. כך למשל מוצא מבקר המדינה בדוח הנוכחי כי "מלאי התרופות נותן כיום מענה עבור 16% מהאוכלוסייה לעומת 25% אשר קבעה תוכנית ההיערכות לחיסונים". סעיף אחר שעלול להיות רלוונטי מאוד לימי הקורונה הנוכחים בשל המספרים הגדולים, קובע ש"נמצאו ליקויים בעניין מתן פתרונות אשפוז לכ–150 אלף מאושפזים נוספים (בהשוואה לשני מיליון אזרחים ורבע במקרה של התפרצות שפעת פנדמית)". גם ביחס להתפשטות מהירה של מחלה בקרב האוכלוסייה ונקיטת פעולות מנע, עוד סעיף רלוונטי לקורונה, קובע המבקר כי משרד הבריאות לא מוכן. לא מדובר בדוח תיאורטי שכן הוא מתבסס בין היתר על ניתוח התפרצויות החצבת ושושנת יריחו בשנתיים האחרונות שבטיפול משרד הבריאות בהן נמצאו ליקויים רבים.

מבקר המדינה מתניה אנגלמן ספג מאז מינויו לתפקיד ביקורת ציבורית חריפה בגין 'ריכוך' דוחות הביקורת שנכתבו במשרדו, ודווקא על הרקע הזה הדוח הנוכחי נראה חמור יחסית. כשהמרואיינים לכתבה נשאלים על כך הם מגיבים בחריפות. "הדוח הזה רק רומז על דברים אבל אין בו הרבה בשר. הכשל הרבה יותר עמוק ממה שמתואר שם", אומר אחד מהם. "הקורונה חידדה את היקף חוסר המוכנות בשטח אפילו בהשוואה לדוח כיוון שפתאום אין לנו אפשרות לסמוך על עזרה מהעולם כדי לסתום חורים והשלים ציוד ותרופות שצריך", מוסיף אחר.

ד"ר מאיר אורן: "זה כשל קונספטואלי, שיטתי, של מיקום הבריאות בסדר העדיפות הלאומי. מה שקורה עכשיו סביב הקורונה, רק חושף את ערוותה של המערכת"

ד"ר מאיר אורן, שבין היתר כיהן כמנכ"ל משרד הבריאות וכמנהל בית החולים הלל יפה בחדרה בוטה יותר ביחס לדוח וגם ביחס למגפת הקורונה, אותה הוא מגדיר כ־"מלחמת יום הכיפורים של מערכת הבריאות הישראלית". סוגיות שעולות בדוח, כמו היעדר תיאום בין משרדי ממשלה ורשויות בעת התמודדות עם מגפה, הן מבחינתו "זוטות" ביחס לכלל כשלי המוכנות לשעת־חירום ורק"חלק קטן מהסיפור המלא".

ד"ר אורן מכיר את ההיערכות לשעת חירום מקרוב ולא רק מהתפקידים שמילא. מאמצע שנות האלפיים ואילך הוא התריע בשורה של תלונות ומכתבים לצמרת משרדי הבריאות והאוצר על היעדר מוכנות להתפרצות מגפה. היום הוא מעדיף שלא לפרט את תוכנם לאור העובדה שהמשבר בעיצומו. "התרעתי לאורך זמן רב על היעדר המוכנות לאירוע מגפתי בהרבה מאד היבטים ומובנים", הוא אומר. "חוסר המוכנות כל־כך מורכב, כל־כך רחב, שרק אם יפתחו את הדברים לעומק ותהיה הסתכלות כוללת על יום־הכיפורים הזה, ניתן יהיה להתחיל בתיקון כלשהו.

"הסיפור כולו מתחיל ונגמר בהזנחה תקציבית", הוא מוסיף. "ההרעבה הזאת, שכל הממשלות לדורותיהן בעשרים־וחמש השנים האחרונות שותפות לה, היא מגמה שבפירוש ניתן להצביע עליה כמקור הבעיות. כל מי שהיה בתפקידים ממשלתיים עם נגיעה לתחום הבריאות, יש לו אחריות למצב.

זה כשל קונספטואלי, שיטתי, של מיקום הבריאות בסדר העדיפות הלאומי. מה שקורה עכשיו סביב הקורונה, רק חושף את ערוותה של המערכת".

למה אין תוכנית מגירה?

המאבק הרפואי במגפת הקורונה הפך את המילים היבשות בדוחות המבקר למציאות יומיומית קשה בבית החולים ובקופות־החולים. לסיטואציה של מגפה, אומרים גורמים רפואיים, אמור משרד הבריאות להגיע עם תוכניות מגירה ביחס למדיניות, לנוהלי העבודה וכמובן ביחס למלאי ולהצטיידות. הנושאים הללו נבדקו גם בדוחות של 2007 ו–2014 והשוואה של מסקנותיהם לממצאי הדוח של 2020 כמו גם למציאות היומיומית, עגומה ומטרידה.

הדוח של 2020 סוקר בין היתר את התנהלות המשרד בעת התפרצות מחלת החצבת בין מרץ 2018 לאוקטובר 2019 שבה נדבקו כ–4300 בני־אדם ונרשמו שלושה מקרי מוות, סוג של חזרה גנרלית קטנה ולא מייצגת, למתרחש כיום. חצבת, בניגוד לקורונה, היא מחלה מוכרת, יש לה חיסון יעיל אך ישנם גם חלקים באוכלוסיה שמתנגדים לשימוש בו, וחלקים אחרים שאינם מחוסנים בשל חיסון עבר שנתן הגנה חלקית בלבד. בהינתן הנתונים הללו יש סיכוי לא מבוטל להתפרצות חצבת כפי שאמנם קרה. האם משרד הבריאות התכונן לכך? האם יישם את מסקנות הדוחות הקודמים? המבקר קובע שלא ומוסיף ש"לא הייתה תוכנית מגירה סדורה וידועה מראש. תוכנית מגירה להתמודדות עם התפרצות מחלה זיהומית.

הדוח מסביר ש"משרד הבריאות קבע באוגוסט 2008 תורת־לחימה כללית (גנרית) להסדרת הטיפול באירוע ביולוגי חריג. באירוע כזה הסיכון הוא תחלואה חריגה המציבה סכנה של ממש לבריאות הציבור (...). לאחר זיהוי המחלה שעוררה את האירוע הביולוגי מופעלת תורת־לחימה ייעודית לאותה מחלה, שבה הנחיות פעולה פרטניות המתאימות לה". עד כאן טוב ויפה אולם בנקודה הזאת מתברר כי המשרד הגדיר תו"ל "רק לכמה מחלות ובהן שפעת פנדמית, אבולה, אנתרקס ואבעבועות שחורות. אשר למחלות אחרות דוגמת חצבת, אדמת וחזרת, אין תו"ל ייעודי אלא רק חוזרי מנכ"ל שבהם הוראות לאבחון ודיווח על מקרים כאלה". באשר למלאי החיסונים נגד חצבת מצא מבקר המדינה אנגלמן, כי גם על־אף הנחיות ועדה מקצועית מטעם משרד הבריאות להגדיל את מלאי החיסונים לחצבת, המשרד לא עשה ובעת ההתפרצות היה מחסור בהם.

ואם לחצבת המוכרת אין תוכנית מגירה, העדר תו"ל לווירוס לא מוכר כמו הקורונה, כדוגמת זה שנשלף מהמגירה בגרמניה למשל, אחראי לכאוס בשטח כפי שמתארים כמה גורמים רפואיים.

"זה מתחיל בדיווח לחשד על מחלה שבתחילת ההתפרצות היה מוטל על החולה בלבד", אומר גורם בקופות־החולים. "במצב כזה משרד הבריאות לא מבין את מה שאנחנו בקופות־החולים יודעים: שמדובר בדיווח מאד נזיל שלא משקף הרבה מאוד פעמים של מצבו או של המקומות שבהם הסתובב". במשרד הבריאות כנראה הבינו את הבעיה וניסו אמצעים נוספים וביניהם השימוש באיכון הסלולרי באמצעות השב"כ ושליחת נדבקים פוטנציאלים לבידוד. עדיין לא ברור אם הכלי הזה היה יעיל או לא אולם תוכנית מגירה מוקדמת יכלה להפעיל אותו מייד עם תחילת ההתפרצות.

בעיה משמעותית אחרת שיצר היעדר התו"ל נוגעת להיקף הבדיקות וזהות הנבדקים, שני נושאים שמסתמנים כרגע ככשלים הגדולים של המשבר הנוכחי. לפני ההתפרצות בישראל ולמרות אזהרות ארגון הבריאות העולמי לא טרח משרד הבריאות להכשיר מעבדות בהיקף הולם, וגם לאחר ההתפרצות לא מיהר לעשות זאת. יתרה מזאת: גורמים שונים במשרד טענו כי אין צורך בבדיקות נרחבות. שבועיים לתוך המשבר עשה המשרד פניית פרסה והודיע על הרחבה משמעותית של היקף הבדיקות עד לכ–30 אלף ביום. בכירים במערכת הבריאות מותחים ביקורת חריפה על ההתנהלות הזאת ואומרים כי הצורך המיידי במאבק בקורונה הוא לצאת לסקר בקרב האוכלוסייה כולה לגילוי נשאות לנגיף, שיכלול הגעה למקומות עבודה או לריכוזי אוכלוסיה הנחשבת בריאה. רק בדרך זאת, הם אומרים, תתקבל אינדיקציה טובה להיקף התחלואה, שכן מדובר "מודיעין הכי בסיסי למלחמה בנגיף, אבל את זה לא עושים".

הבעייתיות עם הבדיקות לא נגמרת רק בהיקף הנבדקים. כיום מי שמתלונן על תסמינים נבדק בביתו על ידי צוות של מד"א או מגיע לאחד ממוקדי הדרייב אין. גורמים בקופות החולים אומרים כי הבדיקות הללו מועברות לאחת המעבדות המוסמכות. אם המעבדה שייכת לקופת חולים והנבדק חבר באותה קופה הוא מקבל הודעה עם התוצאות. בכל המקרים האחרים התוצאות מועברות למשרד הבריאות שמעביר את ההודעות בעצמו או דרך הקופות. התהליך הזה אורך זמן רב ויקר ערך. גורם בקופת חולים גדולה: "למה הסיבוב הזה? יש בסך־הכול ארבע קופות־חולים בישראל, לא ארבעים. אפשר להעביר לפחות חלק מהבדיקות לקופות החולים של הנבדקים.היו אנשים שחיכו עשרה ימים לתוצאות. יש לזה משמעות אפידמיולוגית קריטית". אגב, הדברים הללו נאמרו עוד לפני שהתברר בסוף השבוע האחרון כי נעשו טעויות בדיווח בתוצאות שהועברו לנבדקים.

תוכנית מגירה להתמודדות עם הנגיף, ובה מדיניות ברורה שגובשה על ידי גורמי המקצוע, הייתה מן הסתם חוסכת את הזמן הרב שבוזבז על ויכוחים אם צריך את הבדיקות או לא ועל ועל נהלי הביצוע, אבל כזאת כאמור לא הייתה.

"ישראל ומערכת הבריאות לא ערוכות להתמודדות עם התפרצות מגיפה כמו הקורונה, למרות שהיה מספיק זמן להיערך", אומר אריה פז, מי שהיה משך שנים מבקר משרד הבריאות ונחשב למבקר 'לעומתי' שלא עשה הנחות. "התפרצות החצבת לפני שנתיים תפסה אותנו לגמרי לא מוכנים וחשופים והוכיחה שמערכת הבריאות לא נערכה מעולם לאירוע מגפה. אנחנו אלופי חוסר המוכנות, בוודאי לשעת חירום וזו מחלה כרונית ותורשתית של שנים במערכת הבריאות. יש פתגם בספרדית: 'אין עיוור גרוע יותר מזה שלא רוצה לראות'. זו התסמונת שלנו".

ציוד ובדיקות: המטוש שהכתיב מדיניות

כששואלים רופאים בכירים בבתי החולים מדוע לדעתם לא נערך סקר מקיף לגילוי הקורונה בכלל האוכלוסייה, רובם ככולם עונים כי הסיבה העיקרית היתה המחסור במטושים. "ישראל יודעת לתקוף באיראן וכמעט הצליחה להנחית חללית על הירח, אבל לא יודעת לייצר מטוש, שזה מקל עם קצת צמר־גפן בקצה. זה לא הגיוני ולא נתפס", אומר גורם במערכת הבריאות ומוסיף, "אין לי ספק שכל ראש־ממשלה או שר הבריאות, לו היו באים ואומרים לו שבעלות של מיליון שקל אנחנו מייצרים תוך חודש מיליון מטושים והם עם תוקף לעשר שנים היה אומר 'צאו לדרך'. אבל אצלנו לא היה מי שיגיד להם בגלל היעדר סנכרון. זה לא סביר ולא הגיוני".

בכיר בבית חולים: "אתה רואה איך שנים דופקים את מערכת הבריאות הרעועה שלנו ושואל את עצמך, 'מה, הם לא מבינים שמישהו ישלם כאן בחייו?'. הם תמיד חשבו שיום הדין לא יגיע, והנה, הוא הגיע"

המחסור במטושים לא רק קבע בפועל את מדיניות הבדיקות של ישראל אלא הצטרף לחוסרים גדולים אחרים בציוד מגן לצוות הרפואי וכמובן במכונות הנשמה שנחשפו מייד עם התפרצות המגפה. המחסור הזה הוא סעיף מוכר וכמעט קבוע בדוחות הביקורת על התנהלות משרד הבריאות ומאינספור דיווחים בתקשורת. הח"מ חשף כבר ב–2002 בכתבה בעיתון הארץ כי טענת משרד הבריאות על השלמת מלאי החיסון לאבעבועות שחורות, שהיה חשש כי תתפרץ בשל שימוש בנשק ביולוגי בעת מלחמת המפרץ השנייה, מבוססת על הקטנת כל מנת חיסון פי חמישה ולא על הגדלת מספר החיסונים. דוחות המבקר ב–2007 ו–2014 התייחסו למלאי החירום של תרופות וציוד וקבעו בצורה ברורה ונחרצת שיש לתקן את הלקויים לאלתר. מה השתנה בשנים שחלפו מאז? על סמך המחסורים במטושים ומסיכות, כמו גם על ממצאי הדוח האחרון, כנראה שלא הרבה.

גורם במערכת הבריאות אומר כי הבעיה ברוב המקרים אינה תקציבית אלא ארגונית. "השאלה המרכזית במקרה של משרד הבריאות היא אפילו לא תקציבית, אלא בעיקר ארגונית. מיליון שקל לרכש מטושים זה כלום־כסף, זה לא סוגיה בכלל. פה מדובר בהיעדר תשומת לב ניהולית של לעצור ולהגיד 'רגע, חושבים על מה צריך בזמן חירום'".

המחסור בציוד במחסנים לשעת־חירום הוא רק חלק מהבעיה. ההזנחה הפושעת של מלאי הציוד הקיים התגלתה למערכת הבריאות במלוא חומרתה כאשר התברר, שפג תוקף השימוש בחלק מהציוד והתרופות שיש במחסנים. "אם לחלוק חד־פעמי יש פג תוקף של עשרים שנה אז תקנו למחסני החירום ואחרי נאמר 15 שנה תעבירו אותם לשימוש בבתי החולים וקנו חדשים למחסן. כך מרעננים מלאי. אבל זה לא קרה והתוצאה היא שהמחסור בציוד התברר כחמור הרבה יותר ממה שהעריכו", אומר בכיר באחד מבתי־החולים שחתום על מכתב התלונה שנשלח לראש־הממשלה וכלל בין היתר דרישה להחליף את מנכ"ל משרד הבריאות בטענה שהוא מקבל "החלטות תלושות מהמציאות הקלינית בשטח".

דבריו של אותו בכיר מתייחסים לרכש שביצע ב–2010 משרד הבריאות עבור קופות־החולים של ערכות התפרצות שכללו בין היתר מסיכות מתקדמות למתן טיפול רפואי בחירום (M–95) וחלוקים חד־פעמיים. אלא שהמלאי לא רוענן וכעת, מוצאות עצמן קופות־החולים במרדף אחר משרד הבריאות בניסיון לקבל אישור להארכת תוקף השימוש בערכות, שפג בחלק מהמקרים. "גם אם הפילטר של המסכה עדיין יעיל אבל הפלסטיק שמקיף אותו מתפורר – המסכה לא ברת שימוש", אומרים באחת מקופות החולים ומוסיפים כי הארכת תוקף השימוש אינה פתרון אמיתי.

הבעיות שתואר בפיסקאות האחרונות על קצה המזלג רחוקות מלהיות חדשות. דוח מבקר המדינה לשנת 2014 כוללים ממצאים חמורים בחס להיערכות רכש התרופות ומצבת כח־האדם הרפואי בשעת חירום. אותו דוח גם מתריע, כי למרות שמבקר המדינה בדק את סוגיית אספקת התרופות בחירום, בין היתר לחולים כרוניים, הליקויים לא תוקנו. "עד למועד סיום הביקורת – יותר מעשור לאחר קבלת ההחלטה לפנות ליבואנים ולספקים וכשש שנים מאז הבדיקה שהעלתה כי הקופות אינן מבטיחות לשמור על מלאי לעתות חירום – לא הוסדר הנושא" נכתב בדוח.

"הקורונה חידדה את היקף חוסר המוכנות בשטח אפילו בהשוואה לדוח כיוון שפתאום אין לנו אפשרות לסמוך על עזרה מהעולם כדי לסתום חורים והשלים ציוד ותרופות שצריך"

ואגב חולים כרוניים, גם באשר לביקורי־בית בשעת־חירום בבתיהם של מטופלים וחולים, סוגיה מהותית במקרה הקורונה ומדיניות הבידוד, מתח מבקר המדינה, שפירא, ביקורת קשה על האגף לשעת־חירום במשרד הבריאות: "האגף היה אמור לבחון את נוהל ביקורי הבית בחירום ולעדכנו עד לסוף יוני 2013. אולם עד למועד סיום הביקורת לא פנה האגף לשעת־חירום לקופות לקבל את התייחסותן לנושא, הנוהל לא עודכן ואין פתרון מוסכם לשיטת מתן המענה הרפואי לכלל האוכלוסייה האזרחית בבית או במקלטים". הנושא הזה מתחבר לסוגייה משמעותית נוספת – זמינות כוח האדם הרפואי והיכולת לטפל בחולים. הסוגיה הזאת עלתה לדיון ראשוני כבר בשנת 2001 ובדוח של 2014 נאמר כי עדיין לא טופלה.

חזרה לציוד החירום: אם להסתמך על דוח מבקר המדינה האחרון משרד הבריאות לא הפנים את הביקורת וחלק מהציוד והתרופות במחסנים אינם ברי שימוש. כך למשל מצא מבקר המדינה כי מלאי התרופות בחירום מספק מענה רק ל–16% מהאוכלוסייה, לעומת 25% המתחייבים בתוכנית ההיערכות לחיסונים שמשרד הבריאות עצמו קבע. ממצאים אחרים מצביעים על כך שבמשאפים מסוימים שנבדקו, המיועדים למתן טיפול לאוכלוסיות בסיכון "תוקף התרופה האנטי ויראלית (...) פג כבר לפני כמה שנים". הפתרון של משרד הבריאות לבעיה היה לבדוק את החומר ולהאריך את תוקף התרופה. מבקר המדינה לא אהב את הפתרון הזה: "נוכח הזמן שחלף מאז פג תוקפם של המשאפים ראוי שהמשרד יבדוק גם את תקינות המשאף עצמו ואת התפקוד המכני שלו, כדי להבטיח שלא רק החומר שבמשאף מתאים לשימוש אלא שאפשר להשתמש במשאף עצמו". הסאגה לא הסתיימה בזאת: משרד הבריאות השיב למבקר שאין לו את היכולת לבדוק את תקינות המשאפים אלא רק את התרופה שבהם. גם ביחס לאי העמידה במלאי התרופות הייתה למשרד תשובה מנומקת למבקר: "המשרד פועל להגדלת כמות התרופות לטיפול בזיהום הנגיפי, אך עקב מגבלות תקציב הוא מתקשה להגיע ליעד המבוקש".

חקירות אפידמיולוגיות? אל תבנו על זה

בעקבות התפרצות הקורונה התוודע הציבור למושג 'חקירה אפידמיולוגית', אותה בדיקה שנעשית ביחס למקומות שבהם שהה החולה ואנשים שעימם היה במגע. החקירה האפידמיולוגית דחיפות ביצועה, ודיוקה קריטיים לעצירת התפרצות מחלה זיהומית או מגיפה. האם משרד הבריאות מסוגל לעמוד במשימה? דוח המבקר מ–2020 מנתח את החקירות שנעשו בעת התפרצות החצבת, ומצא שורת ליקויים חמורים. כך למשל מתברר כי רק ב–57% ממקרי התחלואה נפתחו חקירות בתוך 48 שעות מרגע אבחון המחלה – כמתחייב על־פי הכללים הרפואיים. במילים אחרות, קרוב למחצית ממקרי התחלואה כלל לא נחקרו במועד, איחור שגרם להדבקה נוספת ומיותרת. בחצבת נזכיר שוב, נדבקו כ–4300 בני אדם לאורך כשנה וחצי והטיפול בחקירות שלהם היה לקוי. בקורונה חלו בישראל מספר דומה של אנשים בשבועיים וחצי מה שמעורר את התהיה עד כמה הצליח משרד הבריאות לטפל בחקירות שלהם ובאיזה פרקי זמן.

הסתכלות לטווח ארוך? מדיניות? לא כאן

כמעט כל המרואיינים והגורמים איתם שוחחנו לכתבה זאת אומרים שהקורונה הצליחה להציף בצורה מאוד ברורה את הכשלים החמורים בהתנהלותו של משרד הבריאות. "מגיפת הקורונה משולה למלחמה שלא ניתן לחזות אותה", הם אומרים, "התפקוד היומיומי של משרד הבריאות הופך בנסיבות חריגות כאלה למשני בהשוואה להיערכות שלו מראש לאירוע כזה. כמו שווייז אומר לך שבעוד חמש־מאות מטר יש מפגע בכביש, כך העולם סימן לנו שהמגפה מתקרבת אלינו. זה קרה בינואר כשארגון הבריאות העולמי קבע שמדובר במה שעלולה להיות מגיפה עולמית והבהיר שצריך להתכונן. בנקודה הזאת היו צריכות להיערך אינספור ישיבות שבהם דנים בכל התרחישים ומקבלים החלטות. למשל, האם נוכל להסתדר בלי מטושים? לא. האם נוכל לחיות בלי מאה־אלף מיטות אשפוז? כן. בהתאם לזה נערכים. מיליון מטושים זה מיליון שקל? לא מחכים, מצטיידים. אותו דבר מסיכות, וחלוקים. אבל זה כנראה לא קרה".

בכיר אחר מוסיף ש"הטעות היתה שבעשרה בינואר, המועד המשמעותי מבחינת ארגון הבריאות העולמי, לא לחצו בארץ על אף כפתור אדום שמפעיל את מצב החירום".

מה לא עשה המשרד? הבכירים מדברים על רכש חירום שלא בוצע, על מעבדות ובתי חולים שלא הוכנו להתמודדות עם הקורונה, על הכשרות לצוות רפואי שלא בוצעו ועוד ועוד. עוד נקודה שעולה בכל השיחות היא ההחלטה לשלוח ליפן את המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, איתמר גרוטו, גורם מרכזי בהתמודדות עם המחלה, וזאת בשל מספר ישראלים שהיו תקועים על 'ספינת הקורונה'. "זה כמו שרמטכ"ל יוותר בזמן מלחמה על מספר 2 שלו, ועוד כשהמנכ"ל עצמו לא רופא. וגרוטו בכלל טיפל שם בעניינים מנהליים לא רפואיים, ועם שובו לארץ נדרש גם לבידוד. לא עובדים בצורה כזאת".

"הקורונה הציפה את כל זה אבל הסיפור פה אחר", אומר הבכיר בקופת חולים, "והוא המדיניות שהביאה את מערכת הבריאות למצב בו היא נמצאת כיום". לדבריו, מדובר בשילוב של היעדר חשיבה לטווח ארוך עם מיקום נמוך של מערכת הבריאות בסדר העדיפות הלאומי של ממשלות ישראל לאורך רבע המאה האחרונה. "מוכנות לשעת חירום חייבת להכריע בין הזול והתשתיתי לבין הדחוף והחשוב", אומר הבכיר. "אם למשל היו מגדירים שבמצב מגפתי חיוני לעשות בדיקות רנטגן לשיקוף ריאות בקהילה, היו מורים לבתי החולים לקנות מכשירי רנטגן ניידים שחוץ מהשימוש היומיומי שלהם אפשר גם להעביר ממקום למקום. זה אולי יותר יקר אבל חיוני לשעת חירום. היום אף־אחד לא מגדיר שצריך לחשוב על הכיוונים האלה. אף־אחד מהאגף לשעת־חירום לא בא למנכ"ל משרד הבריאות ואומר לו, 'שמע, זה מה שצריך לעשות'. גלגלי השיניים לא יודעים לעבוד יחד".

ובכיר באחד מבתי־החולים מסכם: "כבר שנים שאני יושב בישיבות הנהלת בית־החולים ורואה איך בכל פעם מגיע מנהל חדש ומוריד עלינו את הגזירות שמשרד הבריאות הנחית עליו. אתה רואה איך שנים דופקים את מערכת הרפואה הרעועה שלנו ושואל את עצמך, 'מה, הם לא מבינים שמישהו ישלם כאן בחייו?'. הם תמיד חשבו שיום הדין לא יגיע. והנה, הוא הגיע".

הכתבה מתפרסמת בשיתוף פעולה עם אתר זמן ישראל | zman.co.il