לאחר שהדס קליין, עדת המפתח במשפט נתניהו, סיימה להעיד היא הגישה שורת תביעות דיבה נגד שורת דמויות שלטענתה הכפישו אותה ברשתות החברתיות. לאחד הדיונים בתביעות הגיעה הנתבעת עם שני עורכי דין. האחד רשמי והשני קרוב משפחה. "אחרי שהראשון נאם והלך, האישה החלה לבכות ואמרה, אני כל כך מצטערת", מספרת קליין שהתוודעה למשפחת נתניהו כששימשה כעוזרת אישית של המיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר. "אמרתי לה, תסתכלי עלי, אני נראית לך זונה ומחבלת? למה כתבת את זה?. היא ענתה, 'כי מאוד כאב לי, איך שדיברת על יאיר ושרה'. אמרתי לה, אני מסרתי עדות, כי זו חובתי כאזרחית. לכי לשרה ויאיר ותבקשי שיממנו לך את הפיצויים שתצטרכי לשלם לי כי אני לא אוותר. עורך הדין וקרוב המשפחה שעד אז שתק, אמר לה, ׳אנחנו נסיים את זה עכשיו ונשלם. ואם אשמע ששוב כתבת על הדס כך אני אייצג אותה פרו בונו". 

למה את לא מציינת את שמה?

"היא פחדה שנפרסם את השם שלה, ולא בגלל שההתבטאויות שלה מוציאות אותה רע, אלא כדי שאנשים מהמחנה שלה, לא יגידו לה 'למה התנצלת. איך הסכמת'. יש יוזמה שממרידה את אלה שקיבלו ממני מכתבי התראה, להתעלם מהמכתבים ולקבל הגנה משפטית מאורגנת. הם עדר מוסת וזה חזק מהם, והנשים מאוד אכזריות, גם בתיאורים מיניים כלפי. לכן אין לי חמלה כלפיהם, לא על המקרים הגדולים ולא על הקטנים. הייתם גיבורים? עכשיו תשלמו. קשה לך לשלם חמשת אלפים שקל? תעשי מגבית או תחלקי לחמישה צ'קים. אתם לא תכתבו לבת שלי בטוויטר, שהיא ואמא שלה יגמרו את החיים בקרוב. ולא שאני גנבת, מושחתת, נערת ליווי וזונה. הם צריכים להרגיש שיש מחיר לצלקות שהם גרמו לי, והתנצלות לבדה לא תשפיע. אין מבחינתם ערך למילים בכלל". 

יעקב אילוז, אחד האנשים שתבעת, מבקש כעת עזרה מניר ברקת.

"אילוז כתב לי, 'אני אדם חולה, הייתי מעורפל מתרופות, אז אולי לחצתי בהיסח הדעת. מצטער, לא יקרה שנית. אל תגררי אותי לבית משפט'. לא אדוני, פרסמת עליי חמישים ציוצים מקוריים שבניתי לנתניהו תיק מתוך שנאה וקנאה, ושאני חרמנית שמחפשת זין. אז איך בדיוק כתבת, 'עברתי על ההודעות שלי ולא מצאתי שום הודעה על הטרדה מינית?".

אילוז בתגובה: "אני לא פרסמתי אף פוסט מהתחלה, רק הגבתי לאחרים. והכלבה הזאת, התנצלתי בפניה בפוסט, בווטסאפ. שלחתי צילומים של התרופות שלי, לא מעניין אותה כלום. רק כסף". 

כתבת דברים מאוד קשים. היית מוכן שיכתבו ככה על אשתך או על הבת שלך? 

"צודקת. עשיתי טעות. חוץ מזה, את יודעת מה היא כותבת? היא קיללה את הממשלה, שהם מושחתים, ארורים". 

מי יעזור לך עם התביעה? 

"אף אחד. אין לי עורך דין, אין לי כלום. מה היא יכולה לקחת ממני, אני לא איזה טייקון. מה יצא לה מלקחת כסף מקשישים? אם יש לך דיבור איתה, תגידי לה שאני מתנצל ואני כבר לא ב-X. חשבתי שזה בית חרושת למשחקים, כל אחד כותב, ברגע שזה נעשה רעיל עזבתי את זה (אילוז עדיין פעיל ב-X - ח"ש). זה כבר לא מעניין אותי בכלל". 

"קשה לך לשלם חמשת אלפים שקל? תעשי מגבית או תחלקי לחמישה צ'קים. אתם לא תכתבו לבת שלי בטוויטר, שהיא ואמא שלה יגמרו את החיים בקרוב. הם צריכים להרגיש שיש מחיר לצלקות שהם גרמו לי, והתנצלות לבדה לא תשפיע. אין מבחינתם ערך למילים בכלל"

"אנשים חושבים שהם חסינים, כי הם רק חזרו על השקר"

קליין היא לא היחידה שהסירה את הכפפות. אין כמעט יום שעובר ללא פרסומים בנושא. כך למשל, בימים האחרונים עדכן ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק על הודעת התנצלות שפרסם אדם בשם יוסי שחבר. "בשנים האחרונות פרסמתי בעמוד זה מספר פרסומים משמיצים נגד אהוד ברק, ואף ייחסתי לו מעורבות בטבח השבעה באוקטובר 2023", כתב שחבר. "אני מתנצל על הפגיעה במר ברק, חוזר בי מן הפרסומים ולכן מחקתי אותם". סכום הפיצוי נותר חסוי. כמה שבועות קודם לכן פורסמה הודעת התנצלות דומה, הפעם מחשבונו של אדם בשם אלון בק, שחויב לשלם לברק 40 אלף שקל במסגרת הסכם פשרה שהושג בגישור. "השיקולים מבחינתנו הם לא רק כלכליים", אומר עו"ד אבי רוזנברג ממשרד גזית-בקל המייצג את ברק, "יש יתרונות מבחינתנו להתנצלות, מחיקה ולקיחת אחריות פומבית, כי הם משפיעים על השיח הציבורי, לכן הלכנו מבחינתנו כברת דרך ארוכה לקראת בק". 

עדכונים אחרים הגיעו בימים האחרונים מפתיחת המשפט בתביעה שהגיש פעיל "אחים לנשק" עמרי רונן נגד ח"כ גלית דיסטל אטבריאן, שהגיבה, כי "אני מעדיפה לקפוץ מרצון לתוך סיר שמן רותח מאשר להתנצל בפניך". או מהרמטכ"ל לשעבר משה בוגי יעלון על תביעה שהגיש נגד סגן השר אלמוג כהן. "נמאס לי השקרים הללו והתחלתי לתבוע את המהדהדים אותם", כתב יעלון וסיכם כי "רשימת הנתבעים מתארכת". 

והרשימה אכן מתארכת. אם לפני טבח השבעה באוקטובר, אנשי המחאה ואישים הנתפסים כיריביו של נתניהו, ספגו הכפשות ושקלו להתעלם, אחריו, כשהשיח נעשה אלים ומופקר יותר עם הפצת תיאוריות הקונספירציה של "בגידה מבפנים", הם כבר פחות סלחנים. עשרות תביעות לשון הרע הוגשו מאז השבעה באוקטובר, משפטנים בתחום מעריכים שבין 50 ל-100 תביעות - כאשר מעבר לפיצוי כספי והתנצלות פומבית, נראה כי יש מטרה אסטרטגית מאחוריהן, והיא להכחיד את התופעה. 

טחנות הצדק אמנם טוחנות לאט והסכומים שנפסקו לרוב אינם גדולים, גם אם הגבוהים שבהם מהווים נטל כלכלי משמעותי לאדם הסביר. ועדיין בחצי השנה האחרונה פורסמו בזה אחר זה, פסקי דין בכמה תביעות. אף אחת מהן לא נדחתה, ובכולן נדרשו המשמיצים לשלם ולהתנצל. עוד לא ברור אם המקבץ הזה ירתיע את מפיצי הההכפשות, אבל הוא ללא ספק מציב תמרורי אזהרה. 

הנה כמה דוגמאות טריות. יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, חויב לשלם לדנה כשדי 185 אלף שקל, אחרי שתבעה אותו על לשון הרע ו"הטרדה מינית קבוצתית ופומבית". בית המשפט פסק ששני הציוצים שפרסם נתניהו לגבי כשדי היו רחוקים מלהיות תמימים, ויצרו קשר מיידי לציוציו היומיומיים של נתניהו מאותה תקופה לגביי חיי המין הנטענים של ח"כ בני גנץ. הסכום המקורי שנפסק עמד על 159 אלף שקל, אולם הוא תפח אחרי שלא שילם את הפיצויים בזמן. במקרה אחר, בחודש שעבר פורסם כי גנץ עצמו יקבל 40 אלף שקלים מאדם בשם אבי מזור, שקשר את גנץ לפרסום משמיץ מבית היוצר של תיאוריות "הבגידה מבפנים".

בספטמבר האחרון חויבה פעילת הליכוד מירי ברבי (שנפטרה מאז) לשלם לח"כ חילי טרופר (כחול לבן) 172 אלף שקל אחרי ששיתפה סרטונים שייחסו לו פדופיליה. ברבי נקטה בטקטיקה של הצגת שאלה מיתממת כביכול "זה אמיתי???..", היא כתבה, "אני ממש בשוק מהסרטון הזה!!!". להגנתה טענה שהשאלה נועדה לתקוף את אמינות הסרטון ובכלל הייתה זו "הבעת דעה בתום לב", בית המשפט לא התרשם והזכיר לה הכפשה קודמת שלה נגד יצחק הרצוג, שגם היא הגיעה לבית המשפט, ובסופה פרסמה התנצלות.

גם גיא פלג, עיתונאי חדשות 12 שמסקר את תיקי נתניהו, תבע את מי שייחס לו פדופיליה בסדרת סרטונים ופוצה בסכום דומה. פעיל הליכוד והרשת אלירן דהן נדרש לשלם לו ביולי 179 אלף שקלים, שכוללים פיצויים ושכר טרחה. ולדברי פלג, טרם שילם. 

דהן בתגובה: "אשמח להתראיין כשתעשו כתבה על התביעות שאנחנו תובעים אותם ולא על תביעות שהם תובעים אותנו, אין צורך לעזור להם להדהד מסרים של הרתעה שמטרתם השתקה של האזרחים. אני מייצג אזרחים שנתבעו ועושה להם ליווי משפטי, תקשורתי, אסטרטגי בחינם, וכל זה כדי לתת ביטחון וכוח לאזרחים ולכן אין לי אינטרס להדהד מסרים תבוסתניים שיפגעו בחופש הביטוי". 

חותם את הרשימה החלקית מהחודשים האחרונים הוא תיק אחר שבו תבע ראש הממשלה לשעבר ברק, כאשר באוגוסט פסק בית המשפט, שברק יקבל 120 אלף שקל מאיש העסקים וחבר מרכז הליכוד צבי אליה. "בחרנו לתבוע כותבים סדרתיים שלפוסטים שלהם נחשפים הרבה אנשים", מסביר עו"ד רוזנברג. "בהתחלה ברק התעלם מהם, עד שראה שזה תופס תאוצה. במיוחד אחרי השבעה באוקטובר, כשלהכפשות הישנות על שותפות במעשי פדופיליה עם ג'פרי אפשטיין, התווסף גל חדש ומופרע של הכפשות שטען שברק תכנן את הטבח עם סינוואר. ברק הרגיש שזה לא יחלוף מעצמו, וגם התחילו לצעוק לו על זה ברחוב. הוא אמר, אם אני נותן לזה להמשיך ולהתנפח, מישהו עוד עלול לפרש כאילו אני מודה בזה".

וכך נוצרו קרוב לעשר תביעות. מה טיעוני ההגנה השכיחים? 

"טיעונים כמו, 'זה הוא כתב ואני רק שיתפתי' או 'כולם כותבים את זה'. אנשים חושבים שזה עושה אותם חסינים, כי הם רק חזרו על השקר, אבל כשהם מבינים שהם נדרשים להוכיח את הדברים שכתבו, לשלם לעורך דין שייצג אותם, ועוד לשלם פיצויים בהמשך, הם קולטים לאן הם נכנסו".

"בחרנו לתבוע כותבים סדרתיים שלפוסטים שלהם נחשפים הרבה אנשים", מסביר עו"ד רוזנברג. "ברק הרגיש שזה לא יחלוף מעצמו, וגם התחילו לצעוק לו על זה ברחוב. הוא אמר, אם אני נותן לזה להמשיך ולהתנפח, מישהו עוד עלול לפרש כאילו אני מודה בזה"

"גנבו לי את היוזר", "אני חולה", "תרחמו עלי"

לצד "הכאב בכיס", שמהווה את התמריץ העיקרי לנסיגה מההכפשות, יש משקל גם לקבוצות ההתייחסות החשובות לנתבע, והוא פועל לשני הכיוונים. מצד אחד, הבושה שחשה משפחתו של הנתבע, כמו שתיארה קליין בראשית הכתבה. זה רווח בעיקר במקרים שבהם מדובר באדם מבוגר או כותב תחת שם בדוי. ומצד שני, פעילים מוכרים במנגנון מדרבנים את הנתבע ללכת עד הסוף ולא להתפשר מול התובעים. 

"ראינו את זה בקדם משפט שניהלנו בבית משפט השלום בכפר סבא", מתאר איל נוה, מראשי "אחים לנשק". "הגיע בחור מבוהל כולו והשופטת אומרת לו, אני רוצה לעזור לך, בוא תתקדם להתנצלות ופיצויים. והחבורה שמאחוריו מנסה לנהל אותו, וצועקת לו, זה לא יקרה, אל תסכים". 

ומה לדעתך יקרה?

"מפרספקטיבה של מי שהגישו כבר סדרת תביעות - בסוף הוא ישאר לבד, אף אחד לא ישלם בשבילו. האנשים שמוציאים דיבה חיים בתחושה שהם שליחים של ביבי, וידאגו להם ברגע האמת, אבל מכונת הרעל היא מערבל בטון שזורק אנשים אחרי השימוש. אם אתה לא מספיק מוכר כדי שיעזרו לך עם גיוס המונים, אתה תישאר לבד עם תשלום הפיצויים ועיקולי ההוצאה לפועל שיגיעו בעקבותיהם. ברגע שאנשים מבינים שהם נזרקו מתחת לגלגלי האוטובוס, מתחילים התירוצים וההתנצלויות. 'גנבו לי את היוזר', 'אני חולה', 'אמא שלי חולה', 'אחותי השתמשה בחשבון שלי', 'תרחמו עלי'". 

ואתם מרחמים?

"עכשיו כבר לא. היו מקרים שהסתפקנו בהתנצלות, אבל השפה כלפינו נהיית אלימה ומטורללת יותר ככל שמתקרבים לבחירות. לכן לא יקרה יותר שנחליק את זה, ונתפשר על פחות מהתנצלות מצולמת וסכום כספי מכובד. לא כדי להשפיל, אלא כדי שאנשים יחשבו עשרים פעם לפני שהם מקלידים".

אם השפה הולכת ומקצינה ואתם בסרט הזה של תביעות מאז 2023, אולי זה לא כזה אפקטיבי?

"זה אירוע שעוד לא מאה אחוז ברור לאן הוא הולך, כי כל פעם מגיע דור חדש של מוציאי דיבה ומפרסמי קונספירציות, שלא ידע את יוסף, לא שמע שתבענו והכל מתחיל שוב. אבל יש שינוי. אמנם אלמוג כהן מסתתר מאחורי החסינות שלו, אבל שובל האנשים שצייץ את האמירות שלו דעך מאז התביעה. בחודשים הקרובים הרבה תביעות של כסף גדול יבשילו, ואם תהיה להן חשיפה, אז ההרתעה כנראה תגבר. את הפיצויים, אגב, אנחנו תורמים. כמו במקרה של אליהו יוסיאן, שחויב לתרום, לפי הסדר הגישור 7,500 שקל, לעמותה לשיקום בארי עבור כיתת הכוננות". 

כשקינטרו אותו אחרי זה, הוא טען ש"מצר זה לא מתנצל". לא נראה שיש פה חרטה עמוקה.

"נכון, אז זו חרטה מחושבת, אבל מאז לא שמענו ממנו, הוא הפסיק להשמיץ אותנו". 

השר ניר ברקת פתח לאחרונה קרן ומציע כסף להגנה משפטית. זה ישנה משהו?

"לכאורה זה אמור לשמח אותי, כי יהיה לנו מאיפה לגבות את הכסף, כיוון שגם אנחנו שורבבנו להצהרות שלו. אבל זה בעיקר מעציב לגלות ששר בישראל מחבק את מי שמדבר כך". 

ומה עם האנשים שמרשים לעצמם להשתולל מאחורי זהות בדויה?

"הם חושבים שלא ימצאו אותם מאחורי האוואטר, וזה מוציא מהם שדים מטורפים, אבל בסוף לא מדובר בסוכני מוסד דגולים. המערכות שלנו מאתרות אותם. וכשאנחנו תובעים אותם, בעיקר כשמדובר באנשים מבוגרים ונורמטיביים לכאורה, זה יוצר שבר גדול במשפחה שלהם". 

המשפחות שלהם לא נמצאות באותו ראש? 

"לא תמיד, גם אם הן תומכות בנתניהו, הן לא אוהבות את הסגנון. ראיתי משפחות שהתפרקו בגלל זה. הבן לא רוצה להביא את הנכדים לאבא. לא מוכן לשמוע על התנצלות. זו לא המטרה שלנו לבייש אותם, אבל כשתובעים, הפרטים נחשפים". 

"ראיתי משפחות שהתפרקו בגלל זה. הבן לא רוצה להביא את הנכדים לאבא. לא מוכן לשמוע על התנצלות. זו לא המטרה שלנו לבייש אותם, אבל כשתובעים, הפרטים נחשפים"

לכאורה, התביעה מביכה שוב גם את הצד שתובע, כי בעצם פרסום התביעה או ההתנצלות נשמעות שוב האמירות הקשות שבגללן הוא בכלל הגיש תביעת לשון הרע. סיון תהל, אקטיביסטית שכותבת גם באתר המקום הכי חם בגיהינום, מסבירה למה התעקשה לפרסם צילומי מסך עם התבטאויות כאלה. ואף דרשה שאותן אמירות בעלות אופי מיני מאיים יופיעו בהתנצלות שדרשה מאחד הכותבים לה לפרסם. "הוא לא היה היחיד שכתב לי הודעות אלימות, והחלטתי שחלאס, נמאס לי לפתוח מסנג'ר, כשהמילה הראשונה שאני רואה היא 'יא שרמוטה'", היא אומרת בשיחה עם שומרים. "צריך לעשות מעשה, למען יראו וייראו, ראיתי שזה בחור שעובד עם המגזר החרדי, והיה לי חשוב שידעו איזה פה יש לו, ולכן במכתב ההתראה ששלחתי לו באמצעות עו"ד דניאל חקלאי דרשנו שיחזור על מה שאמר. במקרה אחר פניתי לאמא של הכותב, שלחתי לה צילומי מסך וכתבתי 'תראי איך הבן שלך מדבר'". 

ואיך היא הגיבה?

"היא לא ענתה, אבל אף אמא לא רוצה לראות את הבן שלה מאחל למישהי אונס אלים. אני מאמינה שזה השפיע". 

"אנחנו רואים אמירות כמו 'תוריד, זה פייק, היא תובעת'"

תביעות הדיבה שמוגשות דורשות לרוב פיצוי של מאות אלפי שקלים. סכום פיצוי חריג דורש כעת בן זוגה של שקמה ברסלר, שהגיש תביעה על 8.3 מיליון שקלים כנגד ח"כ טלי גוטליב (ליכוד) ועשרים פעילים ברשתות החברתיות שהפיצו עליו שלל עלילות, שהחמורות שבהן מייחסות לו ריגול ושיתוף פעולה עם סינוואר. בפועל, הסכומים שנפסקים בבתי המשפט ובהליכי הגישור נמוכים בהרבה, וכתבה זו מתמקדת בעיקר בפסקי הדין שניתנו בתקופת הממשלה הנוכחית, אז השיח הרעיל העלה הילוך, ובעיקר בכאלה המציגים תמונה ריאלית של התופעה, ולא כאלה שניתנו בהיעדר הגנה והם מתבטלים בהמשך או שהסיכוי לגבות את הפיצוי הוא, להערכת כל הצדדים, אפסי. 

מקרב הנתבעים, מי שמחליטים ללכת עד הסוף עם התביעה ולא לנסות להתפשר, הם מי שמאמינים שהם מספיק חזקים כדי לפתוח גיוס המונים, או לחילופין "חיים בשחור", כך שאין ממילא אין דרך לגבות מהם את הכסף. גם מי שהוכרזו כפושטי רגל נהנים מן ההפקר, לדברי עורכי הדין התובעים, וגם אלו המתגוררים בחו"ל מרוויחים לעת עתה מהבירוקרטיה. אם כי אחד מעורכי הדין הפעילים בתחום מסביר, ש"עוד לא הגיע פסק דין בתיק כזה, אבל אם יגיע והנתבעים לא ישלמו, ניקח עורך דין זר שיפתח בהליך של אכיפת פסק חוץ. אנחנו לא נוותר". 

"כשהתחלתי לתבוע לפני כמה שנים, אנשים נבהלו והתחננו שאוותר להם. הם מיד מחקו, פרסמו הבהרה ושילמו כסף שסגרנו בפשרה", מספר אחד התובעים, "עם השנים, השלטון החל לחבק את חלקם, ואלה שהופכים בזכותו לסלבס מצליחים לקבל ייצוג פרו בונו מכל מיני עמותות או שהחברים שלהם פותחים להם הדסטארט, והם מרשים לעצמם לומר לעורך הדין שלי, 'אין בעיה, תתבע, ממילא אין לי איך לשלם'. זה לא משבש להם את החיים, כי שום דבר לא רשום על שמם. התביעה מבחינתם היא עוד הזדמנות לסיבוב תקשורתי על חשבונך". 

לעומתו, שקמה ברסלר, ממובילות המחאה, יותר אופטימית. ברסלר שהייתה על המוקד של מכונת הרעל והגישה סדרת תביעות, מזהה שינוי. "כבר לא מפיצים כרזות שלי עם מדי חמאס וחבלי תליה, הדברים האלה נעלמו", היא אומרת. "ואנחנו גם רואים בקבוצות שלהם אמירות כמו 'תוריד, זה פייק, היא תובעת'. זה לא אומר שהפסיקו לקלל, אבל הם שינו סגנון ועכשיו הם הרבה יותר נזהרים. האם המגמה הזו תתחזק או תישחק עם הזמן? קשה לי להעריך. בסוף זה הרבה התעסקות, כל התביעות האלה. ואפילו אם נשים בצד את העלויות של הגשת תביעה, יש גבול לכמות ההליכים שאנחנו יכולים לנהל". 

את מגישה מכתבי התראה או תובעת ישר? 

"אני ישר תובעת וגם לא מוותרת על פיצוי כספי משמעותי, בטח בתביעות שעוסקות בקונספירציות, כי הכסף הוא מה שמרתיע באמת. זה מכניס אותי לא פעם לסיטואציות הזויות. ישבתי מול אישה שכתבה, 'למה לא עוקרים לה את הציפורניים', וריחמתי עליה. את מרחמת על אדם שכתב שאת זונה של נוחבות. האנשים האלה מואכלים בכל כך הרבה רעל ושקרים, ובסוף הם צריכים להתמודד עם זה לבד. כמעט בא לי להגיד להם, תתבעו כבר את כל אלה שהביאו עליכם את המצב הזה ושאותם אתם מצטטים". 

"כבר לא מפיצים כרזות שלי עם מדי חמאס וחבלי תליה, הדברים האלה נעלמו. זה לא אומר שהפסיקו לקלל, אבל הם שינו סגנון ועכשיו הם הרבה יותר נזהרים. האם המגמה הזו תתחזק או תישחק עם הזמן? קשה לי להעריך"

חלק מאותם ציטוטים נאמרו ע"י ח"כ גוטליב, שכמו סגן השר אלמוג כהן (שנתבע ע"י אחים לנשק) וח"כ ניסים ואטורי (שנתבע ע"י יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן), גם היא מסתתרת מאחורי חסינותה, במטרה למנוע דיון ענייני בתביעה. לאחרונה הצטרפה אליהם כאמור גם ח"כ גלית דיסטל אטבריאן, שמסרבת להסיר את חסינותה בתביעה שהגיש נגדה עמרי רונן מאחים לנשק. 

בתי המשפט שדנים בכל אחת מהתביעות נדרשים לקבוע אם החסינות הפרלמנטרית חלה על הפרסומים. חלקם קיבלו הכרעה, כמו שופט השלום אבנר יפרח, שדחה השבוע את בקשתו של רונן וקבע כי לדיסטל אטבריאן עומדת חסינות פרלמנטרית. אחרים ממתינים, כך נראה, להכרעת בית המשפט המחוזי בתביעה שהגיש יאיר גולן נגד גוטליב. בתיק זה, סירבה שופטת השלום עדנה יוסף-קוזין להסיר את חסינותה של חברת הכנסת. גולן ערער על ההחלטה למחוזי והדיון יתקיים בחודש מאי. אם יקבע שהחסינות אכן חלה, התביעה תידחה על הסף. אם יקבע שאינה חלה, התביעה תמשיך להתנהל. יתכן גם מצב ביניים, שבית המשפט יקבע שאינו יכול להכריע בשאלה כעת, אלא רק במסגרת פסק הדין. 

בתביעה שהגישה ברסלר נגד גוטליב, שופט בית המשפט המחוזי מרכז, רמי חיימוביץ, לא קיבל עד היום, קרוב לשנתיים מהגשת התביעה שום החלטה בנושא החסינות. בתשובה לשאלת שומרים מסרה דוברות בתי המשפט, כי "במקביל להליך זה, מתקיים הליך של חקירה פלילית, בגין אותם פרסומים שגם בו עולה שאלת חסינותה של ח"כ גוטליב. בנסיבות אלו נמסר לצדדים בהחלטה מ-31 במרץ כי נוכח 'החקירה הפלילית באותו נושא מוטב להמתין'". 

הזכרנו לדוברות, כי בהמשך למשפט זה כתב השופט, "אך אם הצדדים מבקשים, תשלח החלטה". וכי יום למחרת הבהירה ברסלר, באמצעות עורכי הדין עידן סגר ואוהד רוזן, כי היא עומדת על כך שתנתן החלטה בהקדם האפשרי, ושאין לכרוך בין ההליך הפלילי לאזרחי כיוון שוועדת הכנסת עלולה שלא לאשר את הסרת החסינות בהליך הפלילי (בהליך אזרחי הוועדה אינה רלוונטית). דוברות בתי המשפט מסרה, כי אין לה מה להוסיף מעבר לתגובה המקורית. גם לא כשהעלנו בפניה את החשש שמה מערכת המשפט "מורתעת" מלעסוק בה. 

"בסוף יש כאן שתי מערכות חוקים - אחת לחברי כנסת שמסתתרים מאחורי החסינות והשניה למי שמשתפים את הציוצים שלהם ומגלים שהופקרו לגורלם" אומר רועי נוימן, ממארגני ההפגנות נגד ההפיכה המשפטית, שקיבל באחת התביעות שהגיש 102 אלף שקל במסגרת הסכם פשרה. 

"שנייה אחרי הגשת התביעות מגיעות שלל ההתנצלויות בפרטי", מספר נוימן, "בוא נפגש, נדבר, זו הייתה טעות. אז לא, אם פרסמת נגדי עשרות ציוצים דוחים, זו לא טעות. וכל מי שאומר, אלה אנשים פשוטים, מה הם כבר עשו. הם לא. הם פועלים ברשתות באובססיביות מהבוקר עד הערב, ומקבעים נרטיב. חשיבותם לא פחות גדולה משל טלי גוטליב". 

אתה מתעקש על התנצלות או על כסף?

"ההתנצלות לא חשובה לי, אלא הכאב בכיס. הכותרת מוואלה על הזכייה ב-102 אלף שקל נעוצה לי בחשבון הטוויטר, עם הכיתוב 'הימים בהם אתם משחקים מול מגרש ריק נגמרו'. כדי שאנשים יחשבו פעמיים לפני שהם מגיבים בצורה לא נאותה. ואם בכל זאת כותבים אצלי או במקום אחר משהו מכוער, אני כותב להם בתגובה, 'תמחק את זה, אני מאלה שתובעים' ומצרף את הלינק לכתבה".

וזה עובד? 

"פעילים פוליטיים אדוקים פחות מורתעים, כי הם יודעים שהמערכת תעזור להם. על אנשים שיותר בשוליים, זה בהחלט משפיע". 

‍הציוץ הנעוץ של נוימן:

"צריך לפסוק סכומי פיצויים מהדהדים, כדי להרתיע באמת"

ההערכה בקרב משפטנים היא שכל עוד ימשיכו מרבית התיקים להסתיים בגישורים והסכמי פשרה שחלקם חסויים, התופעה לא תכחד. נדרשות קביעות שיפוטיות ברורות כדי לטלטל את המנגנון. "יש אפקט מצטבר לתביעות שמוגשות", אומר עו"ד עידן סגר שמייצג כמה אנשי מחאה, "אבל אי אפשר לומר שהחברה הישראלית התגברה על התופעה, בין היתר כי בתי המשפט עוד לא התאימו את עצמם לעידן החדש - לא בקצב שבו הם מנהלים את התביעות שמוגשות נגד הפצת דיסאינפורמציה, ולא בצורת ההסתכלות עליהן כעל תביעות שמוטב שלא לדחוף בהן את הצדדים לפשרה".

תסביר.

"הכרעה משפטית מהירה יחסית היא חשובה, אחרת גם אם ייקבע בסוף שהנתבעים שיקרו, הם 'הרוויחו' שנים בהן השקר שהפיצו היה כביכול 'שנוי במחלוקת'. הנשיא יצחק עמית התריע לפני כשנה, במסגרת פסק דין שעסק בתביעות השתקה, שתיאוריות קשר שקריות מסוכנות יותר מתביעות השתקה, כי הן פוגעות בליבת הדמוקרטיה - הן גורמות לזה שחלק מסוים בציבור לא חי על אותו מישור עובדתי, אלא בעולם מציאות אחר. בדיוק מהסיבה הזו, דרושה בתיקים כאלו הכרעה עובדתית מהירה יותר מבדרך כלל. 

"האמירה העקרונית של הנשיא עמית חשובה מאוד, אבל עדיין לא ניתן פסק דין מכונן בבית המשפט העליון, בו נפסק פיצוי משמעותי בגין הפצת דיסאינפורמציה, עם הבהרה שזו תופעה שמאיימת על החברה כולה ולא רק על הנפגע הפרטי, ושעל בתי המשפט לדון בה ביעילות וללא מורא".

עו"ד אסף שרעף, שמייצג את עיתונאי חדשות 12 גיא פלג ואמנון אברמוביץ, שהגישו תביעות כאלה, מוסיף: "קשה להתמודד עם האלפים שברשת, אנחנו תובעים את המקרים המובהקים, אבל כדי להכחיד את התופעה, ולא להרתיע רק את מי שנתבע צריך לטפל בה כמו שטיפלו בסחר בנשים. פעם נתנו שנת מאסר, היום 25 שנה, וזה משפיע. אנשים מפחדים. צריך לפסוק סכומי פיצויים מהדהדים, כדי להרתיע באמת". 

וכאן עדיין לא מפחדים מספיק.

"אנשים שהמערכת מתדלקת, לא עוצרים. מכתבי הרתעה שלנו אפילו גורמים להגביר את הקצב. אבל רוב האנשים, אחרי מכתב ממני סוגרים את הפרופיל בפייסבוק או בטוויטר - ומי שלא סוגר, לפחות לא כותב יותר כלום על הלקוחות שלי. זה לא נעים לקבל בווטסאפ מכתב מעורך דין, שגם מצרף פסק דין ומדגיש בו את השורה התחתונה של ה-180 אלף שפסקו לטובת גיא פלג. היית ישנה טוב בלילה אחרי שקיבלת מכתב כזה?". 

לא, אבל הם משלמים?

"משרד עורכי דין שמכבד את עצמו לוקח 50-80 אלף שקל כדי לייצג נתבע בתיק כזה. עדיף להם לשלם לתובע 30-40 אלף ולסגור את הסיפור לבד. נכון, שהרבה פעמים, אתה צריך להפעיל את ההוצאה לפועל, כי רבים מהאנשים האלה הם ממעמד נמוך, בלי הרבה אמצעים. אבל לא כולם כאלה. יש לי עכשיו תיק נגד רופא מצפון תל אביב שכתב על אמנון אברמוביץ שהוא משקר שהוא נשרף (אברמוביץ הוא בעל צל"ש הרמטכ"ל על אומץ ליבו במלחמת יום הכיפורים, ח"ש). אני עצמי סופג קללות, כי אני מייצג עיתונאים ואנשי שמאל. אנשים שנראים לך נורמטיבים אומרים לי, איך אתה מייצג אותם. מבחינתם הם מחבלים. הם שומעים את ערוץ הכנסת או את ינון מגל ברדיו וחושבים שגם הם יכולים לדבר ככה, עד שהם מבינים שלמה שהם כותבים, יש תג מחיר".

אין סימטריה בין מספר התביעות המוזכרות פה לתביעות שהגישו אנשי ימין כנגד פעילי שמאל בשלוש השנים האחרונות. השר ברקת אמנם הגיש לאחרונה תביעה בסך 12 מיליון שקלים כנגד תחקיר של חדשות 12, אך היא מסוג תביעות הדיבה הקלאסיות נגד כלי תקשורת, המאפיינות יחסי הכוח בין מסקר למסוקר, ונמצאת עדיין בראשיתה. בתביעה שכבר הגיע לסיומה, נתבע ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט על ידי משפחת נתניהו, לשלם 837 אלף שקלים על דברים שאמר עליהם בתקשורת, ונדרש בסופו של דבר לפיצוי צנוע הרבה יותר של 97 אלף שקלים, כולל הוצאות המשפט. 

במקרה אחר, קשור גם הוא למשפחת נתניהו, זכתה אשת ראש הממשלה ב-120 אלף שקלים בעקבות תביעה על דיבה ופגיעה בפרטיות שהגישה כנגד סילבי גנסיה, עובדת לשעבר בבית ראש הממשלה. גנסיה הגישה נגד נתניהו תביעה על התעמרות, אך לא הגישה סיכומים הן בתיק שנידון בבית הדין לעבודה והן במשפט הדיבה, מה שהביא למחיקת תביעת ההתעמרות ולקבלה חלקית של טענות הדיבה. לאחרונה התרצה השופט, ביטל את תשלום הפיצויים ואפשר לגנסיה להמשיך לנהל את משפט הדיבה. 

בהיבט התקשורתי אפשר לציין גם את זכייתו של עיתונאי חדשות 12 עמית סגל בפיצוי של 145 אלף שקלים, בתביעת הדיבה שהגיש נגד עומר נחמני, דוברו לשעבר של יאיר גולן. נחמני ייחס לסגל בכמה מקרים פרקטיקות בעייתיות כעיתונאי וטען שהן בגדר הבעת דעה. בית המשפט המחוזי המליץ לאחרונה לנחמני למשוך את הערעור שהגיש על פסק הדין. עוד בזירה התקשורתית, כתב ערוץ 14 הלל ביטון רוזן, תבע את מחאת ההייטק ואת פעיל המחאה רועי נוימן, בעקבות הציוץ הזה, ובפרט המשפט "ככה בדיוק נראית מכונת הרעל" - אבל הפסיד בבית המשפט. השופט קבע שהדברים הם בגדר הבעת דעה, וביטון רוזן חויב לשלם 80 אלף שקלים הוצאות משפט. הוא פתח בגיוס המונים, וערער לאחרונה על פסק הדין. 

"זה בא בגלים", מסכמת קליין שפתחה עם איל נוה "חמ"ל דיבה", שיטפל פרו בונו במה שהם מגדירים נפגעי מכונת הרעל (מנגד נפתח מימון המונים תחת הכותרת, "הם לא יסתמו לעם את הפה"). "כשביבי עלה לחקירה נגדית בתיק אלף, זה שוב הסלים והקצין", אומרת קליין. "נדמה להם שאם ביבי אומר משהו באולם בית המשפט, זה בסדר לחזור אחריו, וכשהם מגלים שהם צריכים להוכיח כל מיני רמיזות חסרות בסיס שהוא זורק בדיון, הם מבקשים שנרחם עליהם. אז לא, אנחנו לא נרחם. אני חייבת להילחם בתרבות הפייק הזו, גם למען החברה הישראלית וגם למען המשפחה שלי. כדי שבעוד חמש שנים, כשהנכדה שלי תהיה מסוגלת לקרוא באינטרנט את הרעל שכתבו עלי, היא גם תקרא שלא ויתרתי, ועמדתי על שלי". 

השבוע דיווחה קליין לעוקביה, על התנצלות ופיצוי של 93 אלף שקלים שתקבל באחד התיקים שתבעה. "היוזר סטפן, שגרם לעצב, שברון לב וזעזוע למשפחתי ולי, וכן - גם למשפחתו - נסגר", כתבה.

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים