כשמאיה סיימה את הסטאז' בבית החולים בילינסון בסוף השנה שעברה, היא לא העלתה על דעתה את האפשרות שחצי שנה לאחר מכן היא תהיה מובטלת, ממתינה לתקן להתמחות או למקום עבודה כרופאה כללית. אחרי הכול, בישראל חסרים רופאים. מחסור חמור. את זה זועקים לא רק הנתונים היבשים שמצביעים על הפיגור שבו מצויה ישראל במספר הרופאים לנפש ביחס למדינות המפותחות החברות ב-OECD. את המחסור הזה חווה היטב כל אזרח ישראלי שנאלץ לקבוע תור לבדיקה ונאלץ להמתין חודשים ארוכים. על אחת כמה וכמה אם מדובר ברופא מומחה או אם הוא מתגורר בפריפריה, כמו מאיה עצמה.

אבל יש עוד פרט חשוב לפני שממשיכים: מאיה, שסיימה את לימודי הרפואה ב-2023 במולדובה ועברה מאז את בחינת הרישוי של משרד הבריאות, היא ד"ר מאיה נג'יב חג' מהיישוב אעבלין שבגליל התחתון. היא ערבייה וכמוה כ-5,000 רופאות ורופאים מהחברה הערבית, שעברו את בחינת הרישוי הממשלתית ובכל זאת אינם משולבים במסלולי התמחות במערכת הבריאות. 

"אין תקנים", אומרת מאיה שרוצה להתמחות ברפואת ילדים - אחד התחומים המבוקשים. "עד היום לא מצאתי עבודה, לא כרופאה כללית ולא כרופאה מתמחה", ובהיעדר אופק תעסוקתי, היא כבר החלה לחפש מקור הכנסה חלופי, לפחות באופן זמני. "אני עומדת להתחתן בקרוב ולכן התחלתי להשתתף בקורסים בתחום הטיפולים האסתטיים, כמו בוטוקס ופילרים". לדבריה, כמחצית מהמשתתפים בקורס הם רופאים צעירים כמוה, שמחפשים פתרון תעסוקתי. "אם המצב יישאר כפי שהוא היום", היא אומרת בצער, "אשקול ברצינות להגר לאירופה, כדי להתחיל את המסלול הרפואי שעבדתי שנים כדי להגיע אליו".

כמו מאיה, גם ג'יהאן (שביקשה שלא לפרסם את שמה האמיתי) מהעיר עראבה שבגליל התחתון, לא דמיינה שתמצא את עצמה במצב שבו היא נמצאת כיום. "סיימתי לימודי רפואה ברומניה בשנת 2023, חזרתי לארץ, עברתי את בחינת הרישוי בפעם הראשונה וסיימתי את שנת הסטאז' ביוני 2025, ומאז ועד היום אני מובטלת. שלחתי קורות חיים לכל בתי החולים ולכל קופות החולים כדי להתחיל התמחות, אבל לשווא. בכל פעם קיבלתי את אותה תשובה: 'כרגע אין תקנים, ניצור איתך קשר בהמשך'. בקיצור, אין פרוטקציה, אין התמחות".

במקרה של עמאר (שביקש גם הוא שלא להזדהות בשמו האמיתי) מבאר שבע, הזמן שחלף כפה עליו למצוא דרך אחרת להתפרנס. "נאלצתי לעבוד במפעל כימיקלים בדרום כדי להתפרנס ולהתחיל לחשוב על חתונה", הוא מספר בתסכול. שבע שנים הוא השקיע בלימודי רפואה ברומניה, עבר את מבחן הרישוי ובסופו של דבר נאלץ להחליף את הסטטוסקופ והחלוק הלבן בבגדי פועל במפעל. "קיבלתי רישיון לעסוק ברפואה בשנת 2024 וסיימתי את שנת הסטאז' בבית החולים ברזילי, אבל לא הצלחתי למצוא עבודה או מסלול התמחות לאחר סיום ההכשרה". 

שבע שנים השקיע עמאר בלימודי רפואה ברומניה, עבר את מבחן הרישוי ובסופו של דבר נאלץ להחליף את הסטטוסקופ והחלוק הלבן בבגדי פועל במפעל

לדבריו, הוא אמור היה להתחיל התמחות במחלקת הרדמה בבית החולים ("במהלך הסטאז' אמרו לי שמחכה לי תקן"). אלא ש"אחרי שמונה מנהל חדש לבית החולים הכל השתנה". יותר מ-150 תקני התמחות בוטלו במסגרת צמצומים. "זו הייתה הגרסה הרשמית לפחות", כך עמאר שמאז ממתין להזדמנות חדשה, דופק על כל דלת אפשרית. "אפילו בבתי אבות אין עבודה", הוא אומר ומוסיף כי לא הצליח למצוא אפילו עבודה כרופא כללי באזור הדרום. אותו אזור שבו המחסור ברופאים הוא החמור ביותר בישראל. 

גם ד"ר עמיר אל־פקיה מירושלים, נאלץ למצוא את עצמו מחוץ לתחום הרפואה על מנת להתפרנס. הוא למד רפואה בטורקיה, סיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 2023, עבר את מבחן הרישוי בישראל ואפילו ניגש לשתי בחינות הרישוי האמריקאיות, אותן עבר בהצלחה. את שנת הסטאז' השלים בבית החולים אסף הרופא במרכז הארץ, ולדבריו, "מה שראיתי והבנתי במהלך הסטאז' הוא שמספר הרופאים המתמחים הפוטנציאליים גדול בהרבה ממספר תקני ההתמחות הקיימים. כשכבר מתפנה תקן בדרך כלל ההחלטה לגביו נסגרה הרבה קודם לכן, אם בגלל שהרופא הוכיח את עצמו במהלך הסטאז', ואם בגלל פרוטקציה".

"סיימתי את הסטאז' לפני חצי שנה, ומאז אני מגיש מועמדויות באופן קבוע להתמחויות", אומר עמיר, "אבל בכל פעם אני מקבל את אותה תשובה: 'אין תקנים פנויים'. אפילו לא זומנתי פעם אחת לראיון". כמו עמאר הוא מצא עצמו כאמור משלים הכנסה, בינתיים כשליח. כשהוא נשאל האם הוא שוקל להגר מכאן, הוא משיב כי "הגירה מבחינתי היא האופציה האחרונה. הייתי מעדיף להשתמש בידע הרפואי שרכשתי ובניסיון שאצבור בעתיד בהתמחות ברפואה פנימית כדי לשרת את בני החברה שלי. אבל אני נשוי כבר שנה, ואני חייב לחשוב גם על המשפחה שלי - לכן האפשרות להגר עדיין נמצאת על השולחן".

"הבנתי במהלך הסטאז' שמספר הרופאים המתמחים גדול בהרבה ממספר תקני ההתמחות הקיימים. כשכבר מתפנה תקן בדרך כלל ההחלטה לגביו נסגרה הרבה קודם לכן, אם בגלל שהרופא הוכיח את עצמו במהלך הסטאז', ואם בגלל פרוטקציה"

90% מהרופאים היהודים לעומת 70% מהערבים

את הפער שמתואר כאן ומורגש היטב בשטח, מאשרים גם הנתונים הרשמיים של משרד הבריאות. הפער בין מספר הרופאים החדשים שמקבלים רישיון לעסוק ברפואה לבין היכולת של מערכת הבריאות הציבורית לקלוט אותם לשירותיה. בעוד שמספר מקבלי הרישיון עלה בכ-48% בתוך ארבע שנים (מ-1,783 בשנת 2020 ל-2,637 בשנת 2024), מספר התקנים הזמינים נמוך משמעותית. כך למשל, בשנת 2024 עמד מספר תקני ההתמחות החדשים בבתי החולים על 1,813 בלבד, לעומת 2,637 רופאות ורופאים חדשים שחיפשו התמחות באותה שנה. ובמילים אחרות, בשנת 2024 בלבד נותרו 824 רופאות ורופאים חדשים מחוץ למערכת. 

"אני עומדת להתחתן ולכן התחלתי להשתתף בקורסים בתחום הטיפולים האסתטיים, כמו בוטוקס ופילרים. לדבריה, כמחצית מהמשתתפים בקורס הם רופאים צעירים כמוה

על פי המסלול המקצועי של הרופאים הצעירים, השלב הבא בקריירה שלהם אמור היה להיות התמחות במסגרת בית חולים או מרכז רפואי המוסמך להעניק הכשרה כזו. בשונה משנת הסטאז', שאותה מחויב משרד הבריאות לספק לכל רופא שעובר את הבחינה, מציאת תקן התמחות מוטלת על הרופא עצמו - ומכאן האבסורד הוא גדול, כפי שמציין פרופ' בשארה בשאראת, רופא ומנהל האגודה לקידום בריאות החברה הערבית. "מצד אחד כולם מדברים על מחסור חמור ברופאים, במיוחד באזורי הפריפריה. מצד שני הממשלה מחליטה לקצר את שעות התורנויות של הרופאים בבתי החולים - מה שמגדיל את הצורך בגיוס רופאים נוספים למערכת כדי להשלים את הפער" (כפי שסקרנו בעבר בהרחבה בשומרים וב-ynet); "ומצד שלישי יש אלפי רופאים צעירים שמחפשים עבודה במערכת הבריאות אך אינם מצליחים להשתלב בה". 

הרופאים הללו סיימו את הלימודים, עברו את הבחינות כדין, קיבלו רישיון לעסוק ברפואה במדינת ישראל, אבל מנקודה זאת הם פשוט נתקעו ואינם משולבים במסלולי ההתמחות. "זו בעיה חמורה מאוד", אומר בשאראת ומסמן את הנפגעים הישירים - ובראשם הרופאים הצעירים מהחברה הערבית.

ח"כ אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל), בעצמו רופא, יזם לאחרונה דיון בנושא בוועדת הבריאות של הכנסת. בדיון ציין טיבי את העומס הגובר בבתי החולים, את זמן ההמתנה הממושך לתורים, את שחיקת הצוותים הרפואיים, ואת מצוקתם של אלפי רופאים ערבים הממתינים להשתלב בהתמחויות במערכת הרפואית הציבורית. מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ טטיאנה מזרסקי (יש עתיד), ציינה בדיון כי אחד משורשי הבעיה הוא שמפתח התקינה בבתי החולים בישראל לא עודכן מאז 1977 למרות הגידול החד באוכלוסייה ובצרכים הרפואיים. כמו כן, עלתה בו ביקורת על משרד האוצר, שלפי משתתפים בדיון מעכב במשך שנים הרחבה משמעותית של התקנים במערכת הציבורית בשל שיקולים תקציביים.

"העומס הגובר בבתי החולים מתבטא בתורי המתנה ממושכים, בתפוסת יתר ובשחיקת הצוותים הרפואיים, בין היתר כתוצאה מהיעדר תקנים מספקים ביחס לגידול באוכלוסייה"

"מי שנפגעים במיוחד מהמצב הזה הם בוגרי האוניברסיטאות בחו"ל שההכרה בהן הופסקה בעקבות המלצות ועדת יציב", מסביר פרופ' בשאראת. הוועדה אליה הוא מתייחס הוקמה כדי לבחון את איכות ההכשרה של מי שלמדו רפואה מחוץ לישראל, על רקע העלייה החדה במספרם. מסקנותיה הצביעו על פערים משמעותיים ברמת ההכשרה בין מוסדות לימוד שונים, במיוחד בחלק ממדינות מזרח אירופה, והיא המליצה להגביל את ההכרה בתארים ממוסדות שאינם עומדים בסטנדרטים מחמירים. ההמלצות הללו הוביל לשינוי מהותי במדיניות משרד הבריאות, שהחמיר את תנאי הרישוי והקבלה להתמחות. 

"הסטיגמה שנדבקת מקשה מאוד על מציאת עבודה בבתי החולים, ומשרד הבריאות לא מטפל בכך כפי שצריך"

"מרבית הרופאים שלא השתלבו במערכת הבריאות", מסביר בשאראת, "הם בוגרי המוסדות שוועדת יציב החליטה לשלול מהם הכרה בשנת 2020. מי שהחל את לימודיו במוסדות הללו לפני כן עדיין מוכר, אך הסטיגמה שנדבקת אליהם מקשה מאוד על מציאת עבודה בבתי החולים, ומשרד הבריאות לא מטפל בכך כפי שצריך".

דוח של מכון המחקר ברוקדייל שפורסם באוקטובר 2024 - והוזמן בידי משרד הבריאות ומומן בסיועו - מצא כי בעוד למעלה מ־90% מהרופאים היהודים שלמדו בחו"ל מתחילים התמחות בתוך פחות מחמש שנים, בעוד שבקרב רופאים ערבים השיעור עומד על כ־70% בלבד. בין היתר מסמן הדוח חסמים מבניים, מקצועיים וחברתיים, כמו גם חסמים בדמות שליטה פחות טובה בעברית רפואית אצל חלק מבוגרי חו"ל, היכרות מוגבלת עם התרבות הארגונית של בתי החולים בישראל, ולעיתים גם סטיגמה כלפי מוסדות לימוד מסוימים במזרח אירופה בעקבות המלצות ועדת יציב. כך, גם כאשר מדובר ברופאים שקיבלו את רישיון משרד הבריאות, עצם הלימודים במוסדות שסומנו כ"בעייתיים" פוגע בסיכויים שלהם להתקבל להתמחות.

"אי אפשר לתת לרופא רישיון ואז לומר לו, אתה לא מתאים"

ד"ר עביר סלימאן עוואודה, רופאה ופעילה בתחום בריאות הציבור והמנכ"לית הפורום לקידום הבריאות בחברה הערבית, סבורה כי משבר ההתמחויות בקרב רופאים ערבים אינו נובע רק מ"מחסור בתקנים", כפי שמוצג באופן רשמי. לתפיסתה הוא משקף מדיניות עמוקה ומורכבת יותר בתוך מערכת הבריאות. כך היא מצביעה, למשל, על מה שהיא מכנה "סתירה בולטת" בין טענת בתי החולים שאין תקני התמחות פנויים, לבין קליטתם של מאות רופאים יהודים עולים-חדשים לאחרונה, כפי שפרסם בינואר השנה משרד העלייה והקליטה. 

"מאז חודשי המלחמה נקלטו יותר מאלף רופאים יהודים עולים-חדשים במערכת הבריאות, ביניהם רופאים שלמדו באותן אוניברסיטאות במזרח אירופה, שכיום נטען כי בוגריהן הערבים אינם מתאימים להתמחות", אומרת סלימאן עוואודה. "אם הבעיה באמת נעוצה ברמת ההכשרה או בהיעדר תקנים - איך פתאום נמצאו כל כך הרבה משרות?"

לדבריה, המדינה אינה יכולה להתנער מאחריותה למי שעברו את בחינות הרישוי הממשלתיות: "אי אפשר לתת לרופא רישיון ואז לומר לו, אתה לא מתאים לעבוד". אם קיימים פערים מקצועיים אצל חלק מבוגרי חו"ל, הפתרון צריך להיות באמצעות תוכניות הכשרה והשתלמויות בתוך בתי החולים - ולא בהשארתם מחוץ למערכת הבריאות במשך שנים. 

"לראשונה אנחנו רואים משפחות שחוששות לשלוח את הילדים שלהן ללמוד רפואה בחו"ל. אנשים התחילו לשאול למה להשקיע את כל הכסף והשנים"

סלימאן עוואודה מציינת, כי ממשלת ישראל מתכננת להקים בשנים הקרובות בית חולים חדש בנגב (שיבא נגב), "ובית החולים הזה יזדקק למאות רופאים. במקום לדבר כל הזמן על מחסור ברופאים, יש כיום אלפי רופאים ערבים שמוכנים לעבוד, אבל אף אחד לא באמת רוצה להשקיע בשילוב שלהם". המציאות הזו, היא אומרת, "יוצרת אצל רבים תחושה שקיימת מדיניות לא מוצהרת לצמצום שיעור הרופאים הערבים במערכת הבריאות".

היא מוסיפה כי הסכנה הגדולה ביותר במשבר אינה רק גורלם של הרופאים הנוכחיים, אלא השינוי שהוא מחולל ביחס של החברה הערבית ללימודי רפואה. "לראשונה אנחנו רואים משפחות שחוששות לשלוח את הילדים שלהן ללמוד רפואה בחו"ל. אנשים התחילו לשאול למה להשקיע את כל הכסף והשנים האלה, אם בסוף הבן או הבת יחזרו וימצאו את עצמם מחוץ למקצוע שלמדו".

טענותיה של סלימאן עוואודה אינם רק למערכת הבריאות. היא מותחת ביקורת גם על גישתם הפסיבית של הרופאים הצעירים עצמם: "אנחנו מדברים על כחמשת אלפים רופאות ורופאים, אבל כשמתקיימים דיונים בכנסת או מפגשים סביב המשבר מגיעים מעט מאוד אנשים", היא אומרת. "אם מאות רופאים היו יוצאים באופן מאורגן, סוגרים כבישים ומרימים קול, היה קשה להתעלם מהם". 

מי שלא מתכוון להתייאש הוא ד"ר ח'אלד שלבי, בן 29 מהיישוב אכסאל הסמוך לנצרת. הוא למד רפואה ברומניה, סיים את לימודיו בשנת 2021 וקיבל רישיון לעסוק ברפואה בתחילת 2022. "התחלתי סטאז' בבית החולים הלל יפה בחדרה, ותכננתי להתחיל התמחות מיד אחריו", הוא מספר. "החלום שלי היה ועודנו, להתמחות בכירורגיה כללית, אבל מהר מאוד התנגשתי במציאות שחווים אלפי רופאים ערבים: אבטלה והיעדר הזדמנויות עבודה".

"אני הרופא הראשון במשפחה שלי, ולצערי אין לי פרוטקציה. בניגוד לחברים שקיבלו תקני התמחות, כי ההורים שלהם רופאים מוכרים שיש להם קשרים"

לדבריו, הוא הגיש מאות מועמדויות והגיע לעשרות ראיונות עבודה, אך לא התקבל לאף מסלול התמחות. "הגעתי לבתי חולים מאילת ועד הצפון הרחוק, הגעתי פיזית למחלקות ודפקתי על דלתות של מנהלי מחלקות ושאלתי אם יש אפשרות להתמחות. התשובה הייתה תמיד אותה תשובה: אין תקנים פנויים. אני הרופא הראשון במשפחה שלי, ולצערי אין לי פרוטקציה. בניגוד לחברים שקיבלו תקני התמחות, כי ההורים שלהם רופאים מוכרים שיש להם קשרים". 

למרות הכול, ח'אלד מדגיש שהאפשרות לעזוב את ישראל אינה עומדת מבחינתו על הפרק. "אני מכיר מאות רופאים ערבים במצבי שחושבים להגר כדי למצוא הזדמנות טובה יותר לבנות קריירה רפואית, אבל מבחינתי זה לא בא בחשבון". הוא עובד כיום כרופא כללי במכון דיאליזה, אך לדבריו רופא שאינו עושה התמחות "פשוט טוחן מים". "לא אוותר על החלום שלי, ואמשיך לחפש תקן התמחות בכירורגיה", הוא מסכם. "לא משנה כמה זמן זה ייקח".

‍

נביל ארמלי הוא העורך הראשי של אתר וסלא (פורטל כלכלה ועסקים בערבית), יחיא אמל ג'בארין הוא עיתונאי באתר וסלא.