כשכאמל ג'בארין, בן 42 ממחנה הפליטים שועפאט, הגיע לקלפי שהוצבה בשכונת שייח' ג'ראח ביום הבחירות האחרונות לכנסת, הוא הופתע מכמות המצביעים: "אנשים חיכו כמעט שעתיים להצביע. היו גם מתנחלים שניסו לגרור אותנו לוויכוחים, אבל השתדלנו לא להיגרר לפרובוקציות".

עבור ג'בארין, ההגעה אל מאחורי הפרגוד לא הייתה מהלך מובן מאליו. הוא כלל לא תכנן להצביע בבחירות האחרונות, אף שהשתתף בהצבעה בעבר, כשהתמודדה לראשונה הרשימה המשותפת. בעקבות עידוד של מכרים, הגיע לבסוף לקלפי עם אשתו ובנו והצביע לרע"מ.

"המצב בירושלים קשה ואנחנו חייבים לשנות אותו", מסביר ג'בארין את המניע שהוביל אותו ואת בני משפחתו לקלפי. לדבריו, לראשונה מזה שנים הוא חש תמיכה חברתית רחבה בהשתתפות תושבי מזרח ירושלים בבחירות לכנסת: "אולי כך נוכל לכפר על הטעות שעשינו כשקיבלנו אזרחות ישראלית", הוא אומר.

החלטתו של ג'בארין לממש את זכותו האזרחית לא הייתה מקרה בודד, אלא חלק ממגמה רחבה ששינתה את פני ההשתתפות הפוליטית של ערביי מזרח העיר. בבחירות האחרונות נרשם שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר בקרב תושבי מזרח ירושלים מאז 1967, כשיותר מ-10,000 פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית יצאו לממש את זכות ההצבעה שלהם. בשכונת צור באהר למשל נרשם שיעור הצבעה של 56%, לעומת 16% בבחירות 2022. בקלפיות בבית הספר עבדאללה בן חוסיין, שבהן הצביע גם ג'בארין, נרשם שיעור השתתפות של 53%, לעומת 16% בבחירות הקודמות. יותר מ-80% מהקולות ניתנו לרשימה המשותפת.

"השנאה כלפי ערבים גוברת, והמדיניות של בן גביר וסמוטריץ' ומה שקורה לפלסטינים בגדה המערבית גרמו לי להרגיש שאני חייב לעשות משהו"

רוב הפלסטינים במזרח ירושלים הם תושבי קבע, מעמד שלא מקנה זכות הצבעה לכנסת. לפי דוח מבקר המדינה מ-2019, כ-22 אלף פלסטינים ממזרח העיר החזיקו באזרחות ישראלית. עם זאת, הדוח אינו מפרט כמה מהם בעלי זכות הצבעה שעברו את גיל 18. מדובר בשינוי של ממש בעיר שבה הצבעה לכנסת נחשבה במשך עשרות שנים לטאבו.

בין שבירת החרם ההיסטורי לבלימת הימין הקיצוני

מאז שנת 1967 נהגו בעלי זכות ההצבעה  (לכנסת וכן לעירייה ששם גם לכלל תושבי מזרח העיר יש זכות הצבעה) להחרים באופן גורף ועקבי את הבחירות. השתתפות בהליך הבחירות הישראלי נתפסה בעיני הציבור הרחב כהכרה דה-פקטו בריבונותה של מדינת ישראל על מזרח העיר. לאורך כל השנים קראו התנועות הפלסטיניות השונות, פעם אחר פעם, להחרים את מערכות הבחירות, וההשתתפות בהן הייתה כרוכה לעיתים גם בביקורת ובמחיר חברתי. בבחירות האחרונות, כך נראה, משהו ביחס הזה החל להשתנות.

ג'בארין החליט להצביע בעיקר כדי להרחיק מהשלטון את מפלגות הימין הקיצוני. "השנאה כלפי ערבים גוברת, והמדיניות של בן גביר וסמוטריץ' ומה שקורה לפלסטינים בגדה המערבית גרמו לי להרגיש שאני חייב לעשות משהו".

מה אתה מצפה שחברי הכנסת הערבים יעשו למען תושבי ירושלים?

"קודם כול, שישנו את היחס של המשטרה אלינו".

ג'בארין מצפה מחברי הכנסת הערבים לפעול נגד התנכלויות ומעצרים וכן למנוע תפילות יהודיות בהר הבית. הוא עובד בעמותת "כולנו ירושלמים", והצביע לרע"ם, בין היתר משום שניסיונו הקואליציוני של מנסור עבאס, לדבריו, מעניק למפלגתו יתרון בהתנהלות מול המפלגות היהודיות וביכולת להשיג תוצאות.

קול אחר המייצג את המצביעים החדשים הוא קולה של ש', רכזת תוכניות משועפאט, שהצביעה בבחירות אלו לראשונה בחייה. ש', שקיבלה אזרחות ישראלית לפני כארבע שנים, בחרה לתת את קולה לרשימה המשותפת. "אני מרגישה שהם מייצגים אותנו ואת הבעיות שלנו, גם הדרך שבה הם מדברים אלינו קרובה אלינו, הן מבחינת המסרים והן מבחינת השפה והלהג. אני מרגישה שהם הקול שלנו בכנסת", היא אומרת.

ש', שקיבלה אזרחות ישראלית לפני כארבע שנים, בחרה לתת את קולה לרשימה המשותפת: "אני מרגישה שהם מייצגים אותנו ואת הבעיות שלנו"

תפיסתה של ש' את משמעות ההצבעה חורגת מגבולות העיר ירושלים בלבד. היא רואה בהצבעה גם הזדמנות להשפיע על מצבם של הפלסטינים בשטחים. "אני מקווה שחברי הכנסת הערבים יצליחו להקל על הלחצים המופעלים על האסירים הפלסטינים בבתי הכלא ולחשוף את מצבם. יש משפחות שכבר שנים לא יודעות מה עלה בגורל הבנים שלהן, ואפילו לא יודעות מה מצבם בתוך בתי הכלא. אני גם מקווה שהם יפעלו להחזרת הפועלים הפלסטינים לעבודה בישראל. המצב שלהם קשה מאוד", היא אומרת.

הדילמה הלאומית

דאוד עליאן, עו"ד מבית צפאפא, הוא מצביע וותיק. בניגוד לרבים מתושבי מזרח ירושלים, הוא משתתף בבחירות כבר שנים. גם הפעם העניק את קולו לרע"ם, אף שאינו משלה את עצמו שח"כים ערבים ישנו מן היסוד את המציאות בעיר. "אני מצביע כי אין לי אפשרות אחרת. אני לא רוצה לראות את בן גביר הורס בתים של פלסטינים, כמו בסילוואן", הוא אומר. לדבריו, גם ההגבלות על מואזינים במזרח ירושלים השפיעו על החלטתו. הוא בחר ברע"מ משום שהוא מחפש תוצאות ולא רק נאומים: חברי הכנסת של המשותפת מדברים על הזכויות שלנו ומצטטים את מחמוד דרוויש. אבל מה יוצא מזה לאנשים? הגיע הזמן לנסות דרך אחרת. טיבי כבר 27 שנים בכנסת, הגיע הזמן לפנות מקום לאחרים".

עליאן עבד במשך שנים במערכת הבריאות בירושלים, בין היתר בקופות החולים  ולדבריו נחשף להשפעת התקציבים שהוקצו לחברה הערבית בתקופה שבה השתתפה רע"ם בקואליציה. "ראיתי מה אפשר להשיג כשעובדים מתוך הממשלה. אני רוצה שהפוליטיקה תשפיע על החיים של האנשים, ולא תישאר רק ברמת הסיסמאות.

"אני מצפה שחברי הכנסת הערבים יטפלו בדברים שמעסיקים אותנו ביום-יום: תוכניות בנייה, תקציבים, פשיעה ובעיות של תושבים שנדרשים להוכיח כל הזמן שמרכז החיים שלהם בירושלים. אנשים חיים בחשש שיאבדו את התושבות שלהם. אני לא מצפה מחברי הכנסת לפתור את כל הבעיות, אבל לפחות שינסו להקל עלינו", הוא מודה. ג'בארין מצפה מהנציגות הערבית להתמקד גם בצרכים היומיומיים של התושבים: חינוך, פארקים, מאבק בסמים והיתרי בנייה. "ירושלים היא לא רק אל-אקצא", הוא אומר.

"אני פלסטיני, והעובדה שאני מצביע לכנסת לא משנה את הזהות שלי ולא אומרת שאני מקבל את המצב הפוליטי הקיים"

סוגיית ההצבעה במזרח ירושלים אינה מסתכמת בשיקולים חומריים או אלקטורליים בלבד: היא נוגעת עמוקות בזהותם הלאומית ובמשמעות הסמלית והאידיאולוגית של השתתפות במוסדות השלטון הישראלי. יחיא א-סייד, בן 31, יליד הרובע המוסלמי המתגורר כיום באבו גוש, רואה בהצבעה דרך להתמודד עם המציאות: "אני פלסטיני, והעובדה שאני מצביע לכנסת לא משנה את הזהות שלי ולא אומרת שאני מקבל את המצב הפוליטי הקיים. בסופו של דבר, ההחלטות שמתקבלות בכנסת משפיעות ישירות על החיים שלנו, על הבנייה, על השירותים ועל הזכויות שלנו. למה שלא נשתמש בכלים שעומדים לרשותנו כדי לנסות להשפיע?".

א-סייד מבין גם את עמדתם של מי שבוחרים להחרים את הבחירות. "אני מכבד את ההחלטה שלהם ואת הסיבות מאחוריה. אבל אני חושב שההצבעה היא אחת הדרכים להשמיע את הקול שלנו, בלי לוותר על העמדות הלאומיות". לעומתו, עליאן חושש שההשתתפות בבחירות תפגע בזהות הפלסטינית, אך סבור שאין כיום דרך אחרת להגן על זכויות התושבים. לדבריו, גם בקרב אנשי הדת בירושלים אין הסכמה בעניין: "אני מכיר אנשי דת שחושבים שמי שלא מצביע חוטא, ואחרים שרואים בעצם ההצבעה חטא ואיסור דתי".

גם ב"ל, תושב העיר העתיקה, מתנגד להשתתפות בבחירות ומעולם לא הצביע לכנסת. "הכנסת לא יכולה לייצג אותנו או את השאיפות הלאומיות שלנו. ההטבות שאולי נקבל באמצעות ההצבעה הן הטבות מדומות, ואנחנו עלולים לשלם עליהן מחיר כבד בעתיד", הוא אומר.

הוא מותח ביקורת על חברי הכנסת הערבים, שלדבריו לא הקדישו לאורך השנים תשומת לב מספקת לבעיות של תושבי מזרח ירושלים. אולם הנימוק המרכזי העומד בבסיס עמדתו אינו תפקודי אלא אידיאולוגי מובהק, התנגדותו עקרונית: "כשאנחנו משתתפים בבחירות, אנחנו עוזרים לישראל להציג את עצמה בפני העולם כמדינה דמוקרטית, בזמן שהיא מדינה שמבצעת רצח עם. אני לא רוצה להיות שותף לזה".

המבחן המוניציפלי: האם השינוי יחלחל למועצת העיר?

התמורות הדרמטיות בדפוסי ההשתתפות והעלייה בשיעור ההצבעה לכנסת מציבות שאלה מרכזית בנוגע להשלכות האפשריות על הבחירות הבאות לעיריית ירושלים. בהקשר המוניציפלי קיים הבדל משפטי מהותי: בניגוד לבחירות לכנסת, הדורשות אזרחות ישראלית, גם פלסטינים בעלי מעמד של תושבי קבע רשאים על פי חוק להצביע בבחירות לעירייה.

הפוטנציאל המספרי של אוכלוסייה זו עצום: בשנת 2024 הוערך מספרם של תושבי הקבע הפלסטינים בעיר בכ-250 אלף איש, כ-36% מכלל בעלי זכות הבחירה בירושלים. למרות כוחם האלקטורלי המשמעותי, שיעור השתתפותם בבחירות לעירייה נותר נמוך במיוחד, ובמערכות בחירות קודמות לא עלה על כ-2%.

יחיא א-סייד מעריך שהעלייה בהצבעה לכנסת עשויה לעודד השתתפות גם בבחירות לעירייה. לדעתו, המחיר הכבד של החרם ניכר היטב במציאות העירונית: לדבריו, היעדר נציגות פלסטינית במועצת העיר מורגש במיוחד בהזנחת התשתיות והשירותים בשכונות כמו כפר עקב, שועפאט וקלנדיה. א-סייד צופה תזוזה בקרב הציבור המקומי וטוען: "יותר ויותר ירושלמים ישקלו מחדש את ההשתתפות בבחירות לעירייה, במיוחד כשלא צריך אזרחות ישראלית כדי להצביע. אנשים מבינים כמה חשוב שיהיה להם נציג במוקדי קבלת ההחלטות, וזה לא אומר שאנחנו מוותרים על הזהות הפלסטינית".

הזנחה מורגשת. כפר עקב שבמזרח ירושלים

לעומת, ב"ל הוא אינו סבור שיש בהכרח קשר בין ההצבעה לכנסת לבין ההשתתפות בבחירות לעירייה. "אני חושב שמי שהצביעו לכנסת", הוא משער, "רצו להוכיח שני דברים: קודם כול, למדינה, שהם אזרחים שמממשים את הזכויות שלהם בדיוק כפי שהם ממלאים את החובות שלהם. כאילו שהם אומרים לממשלה: סוף סוף קיבלנו אזרחות, ואנחנו רוצים להראות שאנחנו אזרחים לכל דבר. הדבר השני הוא שהם רוצים לשכנע את הציבור הערבי שהם ממלאים תפקיד לאומי בכך שהם מצביעים כדי להרחיק את נתניהו ואחרים מהשלטון. יכול להיות שמי שהצביעו לכנסת יצביעו גם לעירייה, ואולי יהיו עוד קצת מצביעים, ואולי פחות".

‍

רחמה עלי היא כתבת באתר וסלא (פורטל כלכלה ועסקים בערבית)