מי הרוויח מהסדרת הקרקעות במזרח ירושלים עליה הכריזה הממשלה לפני כשבע שנים? לכאורה, מטרת המהלך הייתה להיטיב עם התושבים הערבים ולאפשר להם לרשום קרקעות שבהן גרו עשרות שנים. נתונים שהגיעו לידי שומרים מצביעים על מציאות הפוכה. הרווח הוא של השכונות היהודיות.

שטחה של מזרח ירושלים עומד על כ-72 אלף דונם שסופחו לישראל לאחר מלחמת ששת הימים. 23 אלף דונם הופקעו והוקמו עליהם שכונות יהודיות. בשטח הנותר, בכ-49 אלף דונמים, יש שכונות ערביות, שבהן מתגוררים כ-300 אלף פלסטינים, שרובם מחזיק בתושבות קבע ישראלית.

עוד לפני 1967 ניסה השלטון הירדני להסדיר את הבעלות על הקרקע במזרח העיר, אך לאחר המלחמה ישראל הקפיאה את המהלך. התוצאה: ל-73% משטחי השכונות הפלסטיניות לא היה רישום רשמי בטאבו, וב-11% נוספים היה רישום חלקי בלבד. הדבר פגע קודם כל בתושבים הפלסטינים, שגם אם התגוררו במקום עשרות שנים, התקשו, למשל, למכור את בתיהם שכן הבעלות לא הייתה רשומה בטאבו.

ב-2018 החליטה הממשלה לחדש את ההליך, במסגרת החלטה שכונתה "צמצום פערים חברתיים כלכליים ופיתוח כלכלי במזרח ירושלים". שרת המשפטים דאז, איילת שקד, הציגה זאת כמהלך שיחזק את הריבונות הישראלית אך גם ישרת את התושבים הפלסטינים: "בהעדר מהלך כזה, בעלי הזכויות על הקרקע מנועים מלמצות את זכותם עליה... ריבונות וטובת התושבים מגיעות יחד".

אלא שהצהרות לחוד ומציאות לחוד. משרד המשפטים הוא שקובע אילו גושים יוסדרו ובאיזה סדר עדיפויות. בגושים שהוסדרו עד כה אין כמעט אף בית פלסטיני. מנגד, יש בהם תוכניות בניה לשכונות יהודיות. כך עולה מנתוני מחקר שביצה עמותת "במקום", ומתבסס על בחינת נסחי הטאבו בגושים שהוסדרו.

"הסדר המקרקעין הזה נעשה באופן מכוון להשתלטות על קרקע בתוך השכונות הפלסטיניות, בשירות מפעל ההתנחלות", אומרת שרי קרוניש מעמותת "במקום". "וכל זה בהיפוך מוחלט ממה שהוצהר".

עד סוף 2024 הסתיימו הליכי הסדר ב-44 גושים – שטח כולל של כ-2,000 דונם. כמחצית מהגושים נוגעים לתשתיות או לשכונות יהודיות. מתוך 1,157 דונמים שהוסדרו בשכונות הפלסטיניות או בסמוך להן, רק כ-20 דונם נרשמו על שם פלסטינים. לעומת זאת, 25% מהקרקע נרשם על שם המדינה (כולל 2% לעיריית ירושלים), 13% על שם קק"ל, 5% על שם חברות או אנשים יהודים, ו-4% על שם כנסיות.

"אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה שלא יקימו פה שכונה, בכפר שלנו. אין מקום. הכול צפוף. אנחנו ציפינו מהמדינה והעירייה שיבנו משהו חדש לזוג צעיר במזרח העיר. פעם אחת. שיהיה יחס, שלא יהיה הבדל בין יהודים וערבים"

בלי אף בית פלסטיני – אבל עם שכונה יהודית חדשה

בשכונת אום ליסון הוסדר גוש 31812, ללא אף בית פלסטיני, אך בדיוק על שטחו מתוכננת שכונה יהודית חדשה ובה 450 יחידות דיור. בעלי הקרקע שמקדמים את התוכנית הם חברה פרטית בבעלות יהודית, שהיא בעליה של רוב הקרקע, ואליה הצטרף האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים.

בשכונה זועמים: בעוד להם מותר לבנות רק עד שתי קומות, התוכנית החדשה תאפשר מגדלים של 10 ו-11 קומות, אך רק בשכונה היהודית. בנוסף, התושבים חוששים כי השכונה החדשה תחייב הזזת פארק שעשועים שנבנה עבורם, וכן את הרחבת כביש הגישה באופן שיצריך הפקעה ופינוי של בתים פלסטינים.

התושבים מביעים תחושת אפליה בוטה. שפיק רבאיעה, חבר ועד השכונה ויקיר ירושלים לשנת 2024 אומר: "אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה שלא יקימו פה שכונה, בכפר שלנו. אין מקום. הכול צפוף. אנחנו ציפינו מהמדינה והעירייה שיבנו משהו חדש לזוג צעיר במזרח העיר. פעם אחת. שיהיה יחס, שלא יהיה הבדל בין יהודים וערבים. אנחנו לא רואים דבר כזה. אני לא יכול לבנות עוד קומה לילדים שלי, זה לא טוב. המדינה והעירייה צריכות לעזור לתושבים".

תושב השכונה עבד רבאיעה מזכיר את "נוף ציון" – שכונה יהודית שנבנתה כהתנחלות בלב שכונת ג'בל מוכבר. "אנחנו בעד דו קיום, אין לי בעיה שיבוא יהודי ויגור פה, אבל תן לי שוויון", הוא אומר. "אומרים שיעתיקו את גן השעשועים לתוך התחום של התוכנית. אבל יהיה לי אסור להיכנס, יביאו מאבטח עם נשק שימנע מהבן שלי להיכנס. ילד מג'בל מוכבר יכול להיכנס לגן שעשועים בנוף ציון? אין מצב".

"אומרים שיעתיקו את גן השעשועים לתוך התחום של התוכנית. אבל יהיה לי אסור להיכנס, יביאו מאבטח עם נשק שימנע מהבן שלי להיכנס. ילד מג'בל מוכבר יכול להיכנס לגן שעשועים בנוף ציון? אין מצב"

"יהיו רק בתי כנסת וגנים דוברי עברית"

גם בבית צפאפא המצב דומה. ממזרח לשכונה נבנית ההתנחלות גבעת המטוס, בה שני גושים שהבעלות בהם הוסדרה במסגרת הסדר רישום הקרקעות, ויאפשר את פיתוחה. ממערב בית צפאפא ישנו שטח פתוח של כ-58 דונם שנמצא בין השכונה והקו הירוק. גם הבעלות בשטח הזה הוסדרה, כדי לאפשר להקים בו שכונה יהודית בשם גבעת השקד.

בתוך השכונה עצמה לא הוסדר אף בית פלסטיני. "בית צפאפא כבר מוקפת מכל המקומות, אין לה לאן להתרחב", אומר יו"ר המינהל הקהילתי של השכונה אחמד סלמן. "אפילו במקום האחרון שהיינו צריכים להתרחב אליו, מקימים את גבעת השקד. בבית צפאפא סובלים ממחסור במקומות לצעירים, אין דירות".

האבסורד כיום בולט לעין, שכן השטח שעליו היא תקום צמוד לבית צפאפא ממזרח, בעוד השכונה תתוחם ממערב על ידי כביש רב מסלולי. "השטח הזה יותר שייך לבית צפאפא, היסטורית זה חלק ממנה", אומרת שרי קרוניש, מעמותת "במקום". "ולכן היה צריך לתכנן את זה כחלק מבית צפאפא – עם הפנים אליה. "המהלכים בתוך ומסביב לבית צפאפא, נועדו למנוע את התפתחותה התקינה, להמשיך לדון אותה להיות אי קטן בתוך המציאות המפלה שמסביב. במקום לחשוב על בית צפאפא כיחידה שמתרחבת, חונקים אותה".

‍למה שתושב בית צפאפא שרוצה לגור קרוב לכפר וקרוב להורים לא יגור פה?

‍רוואן שלאלדה מעמותת "במקום" עונה: "אני ארגיש זרה כאן. יש לי בן, אז אם הוא ילך לבית ספר כאן, זה יהיה בית ספר בעברית. אם אני רוצה להיות מעורבת בשכונה, אני צריכה בית ספר שהבן שלי יוכל ללמוד בו, אני צריכה מסגד, אני צריכה דברים שיגרמו לי להרגיש שאני חלק מהעיר הזו, מהשכונה הזו". "יכול להיות שכמה יעשו את זה", אומרת קרוניש. "אבל יהיו רק בתי כנסת, רק גנים דוברים עברית. אחוז מזערי מתושבי מזרח ירושלים גרים בשכונות ישראליות. לכל דבר הם צריכים לצאת מהשכונה".

בשכונת אום טובא ההסדר הושלם – אך הבעלות לא נרשמה על שם התושבים. באופן חריג לקרקע שהרישום בה אינו מוסדר, מרבית הבתים בשכונה נבנו עם היתר בניה. ההיתרים ניתנו בתחילת שנות ה-2000 לאחר שעיריית ירושלים ומנהל מקרקעי ישראל - שמנהל את נכסי קק"ל - אישרו כי הקרקעות לא מופקעות. בהתאם למצב המשפטי דאז, הותר לאנשי השכונה לבנות על הקרקע, אך לא להירשם כבעליה.

לפני כשנה פנו תושבים מאום טובא לעירייה, וגילו במקרה כי במסגרת הסדר רישום הקרקעות, הקרקע נרשמה על שם קק"ל. הקרן טוענת כי הקרקע נרכשה על ידי יהודים ב-1934, ומשם התגלגלה לידיה בשורת עסקאות, בעוד התושבים טוענים כי מי שמכרו את הקרקע ליהודים כלל לא היו הבעלים של כלל השטח. התושבים טוענים שכלל לא ידעו על הליכי ההסדר ועל הטענות של קק"ל לבעלות על הקרקע, שכן לא פורסמו בשטח הודעות על ההסדר, ומידע על ההליכים פורסם בעברית בלבד.

"הסדר המקרקעין הזה נעשה באופן מכוון להשתלטות על קרקע בתוך השכונות הפלסטיניות, בשירות מפעל ההתנחלות. וכל זה בהיפוך מוחלט ממה שהוצהר"

כפי שדיווח עיתונאי "הארץ" ניר חסון, התושבים עתרו באוקטובר לבג"ץ בדרישה לבטל את הרישום. בג"ץ קבע כי הסמכות להכריע בתביעות היא של בית המשפט המחוזי בירושלים, ובחודש שעבר התושבים הגישו תביעה בהתאם באמצעות עו"ד יזיד קעואר. אלא שאת התביעה הם ינהלו מעמדת נחיתות, גם משום שהרישום כבר הושלם לטובת קק"ל, וגם משום שביוני האחרון קיבלו התרעות לפני הנפקת צווי פינוי.

בשל מיקום הקרקע, ההערכה היא שהיא מיועדת להרחבת השכונה היהודית "נופי רחל", בה צפויות להיבנות 650 יחידות דיור.

לצד כל אלה, ישנה אפשרות לתושבים לרשום קרקע ביוזמתם, אך גם שם הם נתקלים בקשיים ביורוקרטיים. שומרים ביקש ממשרד המשפטים נתונים לגבי מספר התושבים שרשמו בעלות בדרך זו, אך המשרד לא נענה לבקשה. גם מי שלא מעוניינים להסדיר את הבעלות, ייאלצו לעשות זאת בעל כורחם אם ירצו לבנות על הקרקע.

המהלך נשמע הגיוני, אלא שבפועל ההליך נושא בחובו סיכון גדול, שכן אם יימצא כי מישהו מבעלי הקרקע, בהווה או בעבר, היה בזמן מסוים "נפקד" (שהה בחו"ל או בשטחים), הדבר עלול להוביל להעברת הבעלות למדינה, באמצעות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. "נגיד שיש אדם שלאבא שלו הייתה חלקת אדמה", מסביר אחמד סלמן מבית צפאפא. "לאבא יש יורשים, וחלק מהם לא נמצאים פה. נניח בחו"ל. מרגע שהם נפקדים, האפוטרופוס שותף בקרקע, והוא לא ייתן שום דבר אז הם לא יכולים לבנות. אין אמון לא בעירייה ולא בהסדר ולא באף מקום". עורך דין מהבירה שעוסק בנדל"ן, וביקש להישאר בעילום שם, סיכם זאת: "שקד הכריזה על ההסדר כדי לצוד את כל נכסי הנפקדים במזרח העיר. זה די ברור".

עד סוף 2024 הסתיימו הליכי הסדר ב-44 גושים – שטח כולל של כ-2,000 דונם. כמחצית מהגושים נוגעים לתשתיות או לשכונות יהודיות. מתוך 1,157 דונמים שהוסדרו בשכונות הפלסטיניות או בסמוך להן, רק כ-20 דונם נרשמו על שם פלסטינים

השינוי הביורוקרטי שהביאה לצניחה בהיתרי הבנייה

ויש גם קשיים ביורוקרטיים. עד 2023, לא היה צורך להוכיח בעלות בהליכי תכנון ובניה, אלא רק "זיקה לקרקע", באמצעות "נוהל מוכתר", במסגרתו שני מוכתרים שמוכרים על ידי העירייה היו חותמים כי המבקש הוא אכן הבעלים. זה הספיק כדי להעניק היתרי בניה, ורישום בטאבו ממילא לא היה אפשרי. כיום נדרשים המבקשים להביא מסמכים רבים ובין היתר נסח ממס הרכוש הירדני מתחילת שנות ה-60.

"ישאלו אותך של מי האדמה הייתה בשנת 1930", מתאר עבד רבאעיה. "היו הרבה מקרים של מכירות וקניות שהצדדים עשו עם עורך דין, ולא רשמו את זה בשום משרד רשמי. אם אחד הצדדים נפטר, הבן שלו מכר את זה וזה רשום ביניהם, המדינה לא מכירה בכך. אומרים לך שהאדמה עדיין של מי שנפטר לפני 50 שנה. מחפשים כל שטות. אנשים הלכו לעשות היתרי בניה, והם לא מצליחים בגלל הוכחת בעלות".

התוצאה: צניחה חדשה בהיתרי בנייה לפלסטינים. על פי נתוני מינהל התכנון והוועדה המחוזית לבניה בירושלים, שנאספו ונותחו על ידי "במקום" ו"עיר עמים", בין השנים 2018-2022 אושרו בוועדה המחוזית בממוצע 92 תוכניות בניה מדי שנה על קרקע לא רשומה ולא מוסדרת. ב-2023, השנה שלאחר ביטול נוהל מוכתר, אפס תוכניות כאלה עברו את תנאי הסף.