בניגוד לשגרת המלחמה, הקולות מחוץ לדלת המקלט התל אביבי לא היו פיצוצים מעוררי אימה של יירוטים ונפילות. היו אלה קולות מכווצי לב של בכי חלש וקטוע שנשמע מהלובי, בכי שהחל לחרוץ את האוויר זמן קצר אחרי שהדף מנפילה סמוכה ניפץ חלונות בבניין. השכנים שהגיחו מהמקלט נתקלו במחזה קורע לב; שכנתם חולת האלצהיימר, בכיסא הגלגלים שלה ולצד המעלית, משתנקת מבכי ורועדת בעוד המטפלת המסורה שלה מנסה להרגיעה.

"היא ישנה בעת האזעקה ולא התעוררה, כי הייתה נורא עייפה", משחזרת המטפלת בשיחה עם שומרים. "היא לא זוכרת כלום בגלל האלצהיימר, אז כשהתעוררה הייתי צריכה להרגיע אותה מרעש האזעקות ואז עד שהתארגנו לקח זמן. כשהגענו למטה במעלית נשמעו פיצוצים חזקים. זה היה מאוד מפחיד".

בעיית הקשישים נטולי המיגון, או המתקשים להגיע למקלטים, מוכרת היטב לרשויות. שורשיה בשנים שלפני קום המדינה שבהם לא הייתה חובת בניית מקלטים בבניינים. בהמשך, ומשנות החמישים, חייב החוק בניית מקלטים אולם הקלות שונות ומשונות הביאו לכך שלא בכל הבניינים נבנו כאלה. בשנות השישים נסגרו הפרצות ומקלטים נבנו בכל הבניינים החדשים והחל מ-1991 מחייב החוק בניית ממ"ד בכל דירה.

בבניינים ישנים, במיוחד במרכזי ערים, ישנם לא פעם דיירים מבוגרים שרכשו את הדירות בצעירותם ומתגוררים בה מאז. אם אין בבניין מקלט הם נדרשים להגיע למקלט ציבורי חיצוני. אך גם אם התמזל מזלם ויש בבניין מקלט, לא פעם קשישים או אנשים עם מוגבלויות מתקשים להגיע אליו. 

במקרה שתואר בפתיח הכתבה הוא רק אחד מכמה שהגיעו לשומרים. כך למשל המקרה של יהושע ונאווה, זוג מתפקד ועצמאי בתחילת שנות השמונים לחייו מכפר סבא. דירתם, בבניין מסוף שנות השמונים עם מעלית, ממוקמת בקומה שנייה על עמודים. 

יהושע סובל מכאבים קשים במפרק הירך בעיה מוכרת ונפוצה אצל מבוגרים. ביום יום הוא מתמודד עם זה היטב אך מדרגות הן מחוץ לתחום עבורו. "באזעקה אסור להשתמש במעלית", מספר שי, קרוב משפחה של השניים. "הם יוצאים מהדירה ובגלל שלוקח לו המון זמן לרדת הם כבר מעדיפים להישאר בחדר המדרגות. כשהיו הטילים של החות'ים זה היה איכשהו נסבל, עכשיו זה פחד אלוהים". 

הקרוב מוסיף שבני הזוג לא לבד במדרגות: "בקומה שמעליהם יש עוד זוג מבוגר שלא יכול לרדת בשל מגבלות פיזיות. יושבים שם ארבעתם ומתפללים ששום טיל לא ייפול".

במלחמה הנוכחית נוספו התראות מוקדמות שלא היו בנמצא קודם לכן. זהו פתרון שמסייע לאזרחים רבים להגיע למרחבים מוגנים ומעידה על כך הנוכחות הניכרת בתחנות התת קרקעיות של הרכבת הקלה בתל אביב, חניונים עמוקים ועוד. ההתראה המוקדמת אמנם מסייעת אולם אינה פותרת את הקושי של מי שסובלים מקשיי נגישות. עדות אחרת שהגיעה לשומרים נוגעת לקשישה המוגבלת באחת מרגליה, "היא מאוד צולעת ברגל אחת", מסביר נכדה, שאינה מנסה אפילו להגיע למקלט הנמצא שתי קומות מתחתיה, לא כל שכן למרחב ציבורי חיצוני. 

פתרון? אין

דוברות זק"א הוציאה בימים האחרונים קריאה לציבור ובה ביקשה לשים לב לשכנים הבודדים והקשישים בדרך למרחב המוגן. "יש לנו קמפיין שרץ כל ימות השנה, שאומר ׳שכן שים לב אם אני חסר, דפיקה אחת פעם ביום, ונציל חיים׳", מספר מוטי בוקצ'ין, דובר זק"א. "אחרי שפרצה המלחמה החבר'ה שלנו זיהו בחלק מהזירות קשישים שהתקשו לצאת מהבתים; אני עצמי הייתי בזירת נפילה וראיתי מקרים כאלה. ועל הרקע הזה החלטנו לעשות קמפיין להעלאת מודעות שוקרא לבדוק, לוודא ולסייע לשכנים מבוגרים להיכנס לממ"ד או לרדת למקלט". 

בכמה עיריות ומועצות מקומיות ברחבי הארץ גם נעשה ניסיון של הרווחה ליצור קשר יומי עם קשישים עריריים ואפילו נקודתית בבניינים התארגנו יוזמות מסוג זה. אך כל המעורבים מסכימים כי מדובר בפתרון של תשומת לב ומעקב במקרה של העיריות, ובפתרון חלקי במקרה הטוב ביוזמות המקומיות. פתרון מלא, הם אומרים, יהיה רק כאשר לרובן המכריע של הדירות בישראל יהיה ממ"ד.

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים