"בעלי היה האדם הכי יציב בנפשו, בתפקיד ניהולי בכיר, במצב בריאותי תקין, ומעולם לא נזקק לטיפול או תמיכה נפשית", כך מספרת אשתו של א'. לפני כעשר שנים החל הבעל לקחת תרופה נגד התקרחות בשם "פרופסיה" ועשה זאת במשך שבוע בלבד. זה לכאורה הספיק: בעשרת החודשים הבאים הוא נאבק בדיכאונות, טופל על ידי רופאים ופסיכיאטרים, אך לא הצליח להתאושש עד שבסופו של דבר התאבד. במכתב שהשאיר הוא כתב שלמרות שלא הצליח בעצמו הוא מקווה שמעשיו יעזרו למטופלים אחרים: "חייבים להפסיק את הפצת התרופה, אולי אצליח להציל אחרים" כתב. הוא היה בן 49 במותו.

אלמנתו מנהלת בימים אלה תביעה סביב התאבדותו כנגד מכבי שירותי בריאות וכנגד יצרנית פרופסיה, ענקית התרופות מרק (Merck Sharp & Dohme, בראשי תיבות MSD). במקביל מתנהלת תביעה ייצוגית נגד החברה.

פרופסיה היא גרסה גנרית לתרופה בשם פינסטרייד המיוצרת תחת שמות שונים ועל ידי מספר יצרנים בכל העולם. במקור היא שימשה לטיפול בהגדלת ערמונית אצל גברים אולם עם השנים החל להיעשות בה שימוש גם לטיפול בהקרחה. לפי הערכות, כיום נוטלים אותה מיליוני בני אדם, ביניהם יותר מ-100 אלף בישראל. 

שורה של מחקרים שפורסמו לאורך השנים הראו כי חלק מתופעות הלוואי האפשריות של התרופה הם דיכאונות קשים ואף אובדנות במקרי קיצון. כבר ב-2002 פורסם מחקר בו תוארו מצב רוח דיכאוני וחרדה ניכרת בשליש מהמטופלים בפינסטרייד. בחלק מהמקרים הדיכאון התפתח לאחר נטילת התרופה במשך תשעה עד 19 שבועות, ונעלם עם הפסקתה. אצל שני מטופלים במחקר שחזרו ליטול את התרופה, חזר הדיכאון אחרי שבועיים. ב-2006 הצביע מחקר אחר על עלייה במדדי דיכאון וחרדה לאחר נטילת התרופה בקרב 128 גברים שנבדקו. וב-2013 נמצא שהתרופה קשורה לעלייה בהפרעות נפשיות. שנתיים לאחר שפורסם המחקר הזה בעלה של א' התאבד. מחקרים עדכניים יותר שבו ואיששו את הממצאים כולל מחקר של אוניברסיטת הרווארד האמריקאית שניתח לאחרונה מאגרי מידע מ-150 מדינות ומצא שכיחות מוגברת פי ארבעה של הפרעות פסיכולוגיות בקרב נוטלי התרופה. 

"הקושי הגדול הוא שלמשרד הבריאות אין כלים לבדוק את זה והוא נסמך על מידע שחברות התרופות מוסרות לו"

בתביעה שהגישה טוענת א', כי תופעות הלוואי הללו, שלגביהן היו עדויות כבר אז, הוסתרו במשך שנים או כלל לא הגיעו לידיעת רופאים ומטופלים בישראל. "לאחרונה בדק הרגולטור האירופי את הקשר בין מאות התאבדויות לנטילת התרופה", מוסיף עו"ד יונתן דייויס, שהגיש את התביעה הייצוגית, וטוען כי נחשף גם למקרי התאבדויות בישראל. "הקושי הגדול הוא שלמשרד הבריאות אין כלים לבדוק את זה והוא נסמך על מידע שחברות התרופות מוסרות לו".

במדינות שונות בעולם לקח לא מעט זמן עד שהממצאים מצאו את דרכם לעלון שמצורף לתרופה. כך למשל ב-2017 הוסיף הרגולטור האירופי אזהרה לעלון לצרכן ובעקבותיו הלכו מדינות רבות נוספות. בחלקן לא הסתפקו בכך: בצרפת למשל התווסף לחפיסה ברקוד לסריקה (כפי שקיים על גבי חפיסות סיגריות) שמוביל למידע על דיכאון ואובדנות. בבריטניה הוחלט לצרף לתרופה עלון נוסף ובו הסבר על החשיבות שבמעקב אחרי מצבו הנפשי של המטופל. 

התגובה האירופית הייתה איטית אך בישראל איטית הרבה יותר. רק ב-2020 עדכן משרד הבריאות את העלון המצורף והוסיף פסקה על כך שתופעות הלוואי כוללות גם דיכאון. אולם הבעיה לא נעצרת שם והסוגיה המהותית יותר היא שכלל לא בטוח שהמידע שבעלון מגיע לידיעת המטופלים. 

"מה שעומד פה על הפרק זה נושא של הסכמה מדעת מול תרופה עם סיכונים לתסמינים קשים", טוענת אלמנתו של א'. "אם למישהו השיער חשוב והוא שוקל לסכן את עצמו בשבילו, שלפחות ידע מהם הסיכונים הכרוכים בכך. יש אחריות לרופא ולקופת החולים להזהיר אותו".

השורה הארוכה של המחקרים, כמו גם ההחלטות של הרגולטורים, לא שכנעו את עורכי דינה של MSD. בכתבי ההגנה שהוגשו במסגרת התביעות טוענת החברה כי הראיות אינן תומכות בקשר סיבתי בין נטילת פרופסיה לבין עלייה בסיכון לתופעות לוואי פסיכיאטריות מתמשכות, וכי המחקרים שנעשו בנושא הם "באיכות נמוכה". עוד נכתב כי "המידע שפורסם על ידי MSD ישראל בעלוני הפרופסיה היה מדויק והולם בהתאם להוראת הדין בישראל, אושר על ידי משרד הבריאות, כלל את תופעת הדיכאון כתופעת לוואי שהתקבלה בדרך של דיווחי מקרה וכן כלל את המידע הזמין באותה ביחס לסיכונים הקשורים בנטילת התרופה". יצוין כי רק השבוע, בעקבות החלטה של איגוד התרופות האירופי (EMA), שמצא קשר סיבתי בין פינסטרייד למחשבות אובדניות, פרסם משרד הבריאות אזהרת בטיחות בעניין מחשבות אובדניות כתופעת לוואי של פרופסיה.

• האם הרופאים וקופות החולים מודעים לתופעות הלוואי, ובמיוחד כאלה שמתבררות רק שנים רבות אחרי תחילת שיווק תרופה?
• האם הם מקדישים את הזמן הנדרש כדי לעדכן את המטופלים בהשפעות האפשריות?
• האם חברות התרופות מספרות את כל מה שהן יודעות? ואיפה בכלל הרגולטור?

שומרים יצא לבדוק מה מהסיכונים שמסתתרים באריזת התרופה שאתם נוטלים גם מגיע לידיעתכם.

הרופא: "בעיה בזקפה? קל להאשים את הפרופסיה"

"אחרי אבחון הרופא אמור להסביר למטופל על היתרונות ועל הסיכונים בתכשיר שנרשם", מסביר פרופ' איל שורצברג, לשעבר ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות, האגף שלמעשה משמש כרגולטור בכל הנוגע לרישום, רישוי וייבוא של תרופות.

"במקרה של הפרופסיה הרופא אמור להיות בקיא בתרופה ולהכיר את תופעות הלוואי", מוסיף פרופ' שורצברג. "ככל שמדובר במידע חדש שהגיע לידיעתו הוא אמור להסביר למטופל את זה. אם היה שינוי בעלון והוכנסה אזהרה לחרדה ודיכאון, הוא צריך לבחון מחדש את התאמת התכשיר עבורך, למשל לשאול אותך על מצב הרוח שלך".

האם התמונה האידיאלית הזאת גם מתרחשת במשרדו של הרופא? כלל לא בטוח. לידי שומרים הגיעה הקלטה של שיחה בה רופא נשאל על תופעות הלוואי של פרופסיה. את חלקן הוא מכיר אך כשהוא נשאל על הקשר לדיכאון, הוא מרגיע ופוסק שאין מה לדאוג.

מטופל: "יש לי שאלה קטנה לגבי הבן שלי. הוא, כמוני, מתחיל להקריח בגיל 30 והוא מתלבט אם לקחת פרופסיה – פינסטרייד. התייעצתי עם כמה חבר'ה, ולאחד הייתה בעיה של זקפה".

רופא: "זה נדיר. הסיכוי לבעיה בזקפה זה 1 ל-200. כלומר 199 יבלעו את זה ולא תהיה להם שום בעיה. חוץ מזה מאוד קל להאשים את הפרופסיה (צוחק)... עכשיו בוא נאמר גם אם יש בעיה בזקפה, אם אתה מפסיק זה אמור להסתדר".

מטופל: "והשני היה לו כל מיני, איך נאמר, קצת דיכאון".

רופא: "תגיד לו שאני 30 שנה לוקח את זה ולא קרה לי כלום".

מטופל: "ואני רואה שצמח לך".

רופא: "זה שמר לי. תראה אני בן 60 וכל המשפחה שלי כולם קרחים. חוץ מזה שהתחלתי את זה רק בגיל 35 כי רק אז הביאו את זה לארץ. 25 שנה אני לוקח. אם הבעיה מציקה לו ואם זה חשוב לו, שייקח את זה, שלא יפחד. אני באופן אישי כן ממליץ".

"הרופא צריך שיהיה לו צ'ק ליסט בראש לשאול את השאלות הנכונות ולבצע בדיקות מתאימות", קובע פרופ' שורצברג. "אם הוא רושם לך תרופות מסוימות ללחץ דם, הוא צריך לעשות בדיקה של הכליה ואשלגן לראות שלא נעשה נזק. בנוסף אני חושב שהמטופלים צריכים גם לדעת מה לשאול. אני לא מטיל עליך את כל האחריות", הוא מבהיר, "אבל את גם לא איזה אוגר שאני מכניס לו תרופה בכוח. כמו שאת בודקת מה יש באוכל שאת אוכלת, כך את צריכה לשאול מדוע היא נרשמה עבורך".

אתה כרגולטור צריך לדאוג לזה שנדע מה אנחנו לוקחים בתוך התרופות שלנו?

‍"ברור, ולכן אני מעדכן את העלון כשאני חושב שיש צורך, ואז יש חובת הפצה של משרד הבריאות. אבל צריך להבדיל בין עלונים למטופל ולרופא – עלון לרופא נשלח רק לרופאים, כלומר אם הוסיפו פסקה בתרופה מסוימת על סיכון לאובדנות, הרופא אמור להיות מודע לכך. מצד שני העלון לצרכן מפורסם באתר משרד הבריאות, וגם מוחלף בחפיסת התרופה. אך מטופלים לא תמיד מודעים לשינוי הזה". 

גם פרופ' מאיר ברזיס, לשעבר מנהל המרכז לאיכות ובטיחות קלינית בהדסה, סבור שתפקיד הרופא קריטי בכל הנוגע ליידוע חולה על הסכנות שבנטילת תרופות אך שהדבר לא תמיד קורה. "הרופא שנתון תחת לחץ גדול מקדיש כמה דקות לבדיקה, אבחון ורישום תרופה. למשל בפרופסיה – הרופא צריך להבהיר שחלק מתופעות הלוואי הן בלתי הפיכות גם בתפקוד המיני וגם במצבי הרוח. לוקח זמן להסביר את זה לעומק. אבל הרופא היום בלחץ כל כך גדול שאין לו זמן או אפשרות להתעדכן על עשרות התרופות שהוא רושם, בטח לא לקרוא את העלון ואת העדכון של העלון״.

"אנחנו זקוקים לרגולציה חזקה כי בתחום הבריאות אין בקרת איכות וקיים כשל שוק"

המפגש בין הרופא למטופל הוא רק חלק אחד של הבעיה. "הקשר בין תעשיית התרופות לבין הרגולטור מורכב", אומר פרופ' ברזיס, "כך למשל רק לאחרונה פורסם כי בשנים האחרונות 100 תרופות שמנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר, היו ללא עדות ברורה של יעילות.

"פעמים רבות הרגולטורים מאשרים תרופות מהר יותר בגלל לחצים שמופעלים עליהם ורצון שהתרופה תהיה זמינה בשוק, על חשבון איסוף נתונים על בטיחותה. בעשור לאחר יציאת תרופה מתגלים נתונים אמיתיים על יעילותה ועל תופעות לוואי שלא הכירו כשלא הייתה מספיק חשיפה אליה".

דבריו של פרופ׳ ברזיס נתמכים בפסיקות רבות של בתי משפט בעולם. גורמים שונים שהתראיינו לכתבה טוענים כי ההיקף האמיתי של המקרים גדול משמעותית מהידוע לציבור שכן חברות התרופות מעדיפות לא פעם ״לסגור את העניין בשקט״ ולהתפשר מחוץ לכותלי בית המשפט.

למה תופעות הלוואי של אוזמפיק וויגובי לא מופיעות בעלון הישראלי

זריקות ההרזיה הפופולריות אוזמפיק ו-וויגובי הפכו בשנים האחרונות לפופולריות מאוד בעולם ובישראל אך תופעות הלוואי שלהן מדוברות הרבה פחות. בפברואר השנה הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד תביעה ייצוגית נגד היצרניות נובו נורדיסק ו-אלי לילי אנד קומפני. התובעים טוענים כי מהצרכנים בישראל הוסתרו תופעות לוואי מסוימות, בהן סיכון לסרטן בלוטת התריס וסיכון לאובדנות. כך טוענת אחת התובעות כי היא סבלה ממשבר נפשי בעקבות השימוש באוזמפיק. לטענתה היא ירדה 20 ק"ג בשנה הראשונה לשימוש אך בינואר 2022 היא הגיעה לחדר מיון עקב ניסיון אובדני ואובחנה כסובלת מדיכאון. כשהפסיקה להשתמש בזריקות ההרזיה, לטענתה, מצבה הנפשי השתפר. 

בשבועות האחרונים נדחתה במסגרת התביעה בקשה לסעד זמני שביקשה לחייב את החברות לפרסם את תופעות הלוואי שמופיעות בעלונים לצרכן בארה"ב, אך לא בעלונים לצרכן בארץ. "אוזמפיק יועדה במקור להפחתת סוכר בדם בקרב חולי סכרת", מסביר עו"ד דוד אור חן שהגיש את התביעה הייצוגית. "בעלון לצרכן בארה"ב לפי דרישת ה-FDA הוכנסה אזהרה ביחס לתחלואה בסרטן בלוטת התריס, ובעלון לצרכן בארץ לא נכללה אזהרה זו, כמו גם תופעות לוואי נוספות כמו דיכאון ואובדנות".

לבית המשפט אמורות להיות מוגשות בקרוב תגובת חברות התרופות לבקשה להכיר בתביעה כייצוגית. בינתיים ביקשה החברה המייצרת את אוזמפיק לאחד את התביעה עם תביעה נוספת שהוגשה נגדה לפני כשנה וחצי, ועוסקת בקשר בין התרופה לדלקת מעיים; זאת לאחר שלפני כשנתיים החליט ה-FDA לעדכן את תווית הטיפול של אוזמפיק בארצות הברית כך שתכלול אזהרה על סיכון אפשרי לחסימת מעי בשילוב עם אינסולין. השופט דחה את הבקשה. 

"בעלון לצרכן בארה"ב לפי דרישת ה-FDA הוכנסה אזהרה ביחס לתחלואה בסרטן בלוטת התריס, ובעלון לצרכן בארץ לא נכללה אזהרה זו, כמו גם תופעות לוואי נוספות כמו דיכאון ואובדנות", אומר עו"ד דוד אור חן

הרכב התרופה שונה - 330 אלף חולים לא עודכנו

סוג אחר של אירוע פרמקולוגי נרשם לפני כ-15 שנה. הרכב התרופה אלטרוקסין, שמיועדת להסדיר תת פעילות של בלוטת התריס, שונה מבלי שהדבר דווח למטופלים. בתרופה השתמשו באותה עת כ-330 אלף חולים בישראל.

שינוי ההרכב נעשה באישור משרד הבריאות, תוך דיווח לקוני לקופת החולים ולרופאים המטפלים. בחודשים שלאחר השינוי מטופלים רבים סבלו מתופעות לוואי כגון נשירת שיער, נדודי שינה ולחץ דם גבוה. בעקבות זאת הוקם צוות במשרד הבריאות שמצא כי "יש קשר נסיבתי בין הכנסת הפורמולציה החדשה לשוק בישראל לבין התגברות הדיווחים על תופעות לוואי". בהמשך גם הוגשה תביעה ייצוגית נגד היצרנית פריגו, וב-2018 הצדדים הגיעו להסכם פשרה, בו נקבע שהייתה לחברה "חובת יידוע", והפיצוי הכולל נקבע בסך של 45 מיליון שקל. 

"במקרה של אלטרוקסין פשוט הגיבו לאט ולא קלטו את המידע בזמן", אומר פרופ' שורצברג. "היום זה היה נעצר קודם, במיוחד בזכות שיח ברשתות החברתיות, זה כנראה היה צף. בעקבות האירוע הקמתי מחלקה לניהול סיכונים באגף הרוקחות שאחראית על דיווחי תופעות לוואי."

תכתובת המייל נחשפת: עדויות על תופעות לוואי חמורות 4 שנים לפני הורדת התרופה

מקרה אחר שהתפרסם בעולם וזכור לרבים הוא של התרופה ויוקס של יצרנית התרופות מרק. כבר ב-2001 פורסם מחקר בירחון הרפואי JAMA בו הזהירו חוקרים כי ויוקס עלולה לגרום להתקפי לב. אלא שחברת מרק המשיכה לטעון שהתרופה בטוחה לשימוש. זמן לא רב לאחר מכן היא חזרה בה, וב-2004 החליטה ביוזמתה להפסיק לשווק את התרופה.

באותה שנה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה ייצוגית נגד מרק ישראל. אחרי עשור נחתם הסכם פשרה בין הצדדים במסגרתו מרק תרמה 19 מיליון שקל לבניית מרפאת כאב בבית החולים איכילוב. כעת נחשפים לראשונה מיילים פנימיים בין המדען הראשי של התרופה במרק לבין מנכ"ל החברה שמראים, כי כבר ב-2000 לחברה היה ידע מוקדם אודות הסיכונים הכרוכים בתרופה.

ב-9 במרץ 2000 נשלח דואר אלקטרוני של נשיא מעבדות מרק ד"ר אדוארד סקולניק למנכ"ל החברה, בו נכתב שהוא מודע שמחקר שביצעה החברה מאשש את הסיכון הקרדיו-וסקולארי הטמון בויוקס. במייל נוסף מ-12 באפריל מודה ד"ר סקולניק כי מרק לא יודעת מה גרם לפער הדרמטי באירועים הקרדיו-וסקולאריים. מכך משתמע כי המשך השיווק של התרופה (כפי שאכן נעשה) היה תוך ידיעה על הסיכונים.

כלומר, ארבע שנים לפני שמרק החליטה להסיר את התרופה מהמדפים, היה לה ככל הנראה מידע מבוסס כי התרופה שהיא משווקת גורמת להתקפי לב ושבץ מוחי. "טענתי אז שהם מכרו לנו תרופה שעלולה להרוג", אומר עו"ד אבי וינרוט, שהגיש את תביעה הייצוגית בישראל. "אבל הם עשו אפילו משהו יותר גרוע. התרופות שלהם לא רק הרגו, אלא לחלק מהאנשים הם גרמו לשבץ מוחי, והבעיה בשבץ מוחי היא שאנשים ממשיכים לחיות לעתים אפילו עוד עשרים שנה, עם איברים משותקים ובלי שליטה על הסוגרים. כלומר מטופלים איבדו את כבודם. והכל בגלל תרופה שנועדה בסך הכל לשיכוך כאבים".

מקרה אחר הוא של תרופה שנועדה לטיפול בסוכרת בשם אבנדיה שבמשך שנים נחשבה לתרופה פופולריות לטיפול במחלה. היא שווקה בישראל משנת 1999 וטופלו בה כ-30 אלף חולים. ב-2007 חשף כתב עת מדעי כי היא מעלה את הסיכון להתקפי לב ב-43%. בעקבות זאת היא נאסרה לשיווק בארה"ב ובאירופה ובחלוף כמה שנים גם בישראל. ב-2007 הגיש חולה ישראלי תביעה כנגד יצרנית התרופה - חברת גלקסו-סמית-קליין.

בתביעה נטען שהחברה הסתירה את הסיכונים מהציבור וכי התרופות הופצו עם עלונים שלא עודכנו מאז שנת 2000, בניגוד לדרישות משרד הבריאות. בפסק הדין תהתה השופטת מדוע נמנעה החברה מלציין בעלון את הסכנות שהיו ידועות כבר בעולם הרפואה. בתביעה נטען כי בשתי חפיסות שנרכשו ב־2007 וב־2009 נמצאו עלונים מ-1999. תשובות לכך מעולם לא ניתנו: החברה העדיפה לסגור את התביעה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין.

הישראלי שחשף: אזבסט בטלק של ג'ונסון אנד ג'ונסון

אחד המקרים היותר מוכרים של הסתרת מידע על ידי חברת תרופות הוא של ג'ונסון אנד ג'ונסון ביחס קיום אזבסט בטלק. תביעות בנושא הוגשו החל מתחילת שנות השבעים וחלקן נמשכות עד היום. הראשון שגילה את היתכנות האזבסט בטלק ואף התריע על כך היה ישראלי צעיר בשם אביעם אלקס, שלמד אז כימיה בניו יורק. "רציתי לעשות אז דוקטורט", הוא נזכר בשיחה על מרפסת ביתו בהרצליה.

אלקס פרש לגימלאות כבר לפני מספר שנים אך הזיכרונות הקשורים לג'ונסון אנד ג'ונסון עוד חקוקים בו. "פגשתי את פרופ' סימור לוין, כימאי שהציע לי לחקור את האזבסט בטלק עבור החברה. הם רצו לדעת אם זה מופיע ובאיזו תדירות, בתקווה שיש דרך פשוטה להיפטר מזה. בתמורה קיבלתי מלגה לדוקטורט", הוא מספר.

בתוך כמה חודשים הוא גילה שהאסבסט מופיע בטלק אקראית. "הוכחתי שכל העסק נגוע באזבסט", הוא נזכר. במקביל למחקר שלו החל במיזורי המשפט ראשון נגד החברה של אישה שטענה שחלתה בסרטן בעקבות השימוש בטלק, אך אלקס לא ידע על כך דבר. "כשבישרתי לו על תוצאות המחקר, פרופ' לוין ביקש את כל החומר ולא השאיר לי כלום. הוא הודיע שהוא חותך לי את המלגה ושלמעשה אני מפוטר".

כעבור מספר שנים אלקס זומן להעיד נגד החברה. "כל העיתונים יצאו בכותרות שאני ה-Whistleblower (חושף שחיתויות)", הוא אומר וצוחק.

מה דעתך על ההתנהלות של החברה?

"שבני אדם לא באמת מעניינים אותם. הכל מתחיל ונגמר בכסף".

"בלי תאגידי הענק האלה לא היו תרופות חדשות"

פרופ' שורצברג לא מקבל את הטענה שבריאות הציבור נמצאת בידיהם של תאגידי ענק שהמוטיבציה שלהם נגזרת משורת הרווח. "בלי תאגידי הענק האלה לא היו תרופות חדשות. חברות התרופות כפופות לרגולציה חזקה וקפדנית הרבה יותר מתאגידים אחרים. האם אפשר לשפר את המנגנון? אולי. אבל אוריינות לבריאות המטופל זה נושא מורכב. אני, למשל, חושב שהעלונים שמצורפים לתרופות הם בעייתיים, כי הם מאגדים בתוכם כמות עצומה של מידע. אנשים לא קוראים את העלונים כי כמות המידע שם גדולה מאוד. הרבה פעמים שקלנו במשרד הבריאות להפוך את זה לדיגיטלי למשל כדי שזה יהיה יותר מונגש, אבל גם עם זה יש קושי".

פרופ' ברזיס מסכים כי תעשיית התרופות מהווה חלק חשוב וחיוני בבריאות הציבור, אך גם טוען שחלק מהבעייתיות טמונה בכך שהרגולציה על חברות התרופות אינה מספיק חזקה. לדבריו, "זה מבורך שיש תעשייה של תרופות שמביאה לנו תרופות חדשות שלפעמים הן באמת מצילות חיים ועושה את ההבדל בין מה שהיה, למשל בתחלואות של מחלות לב וסרטן מלפני שלושה עשורים ,והיום אי אפשר להשוות כי יש התקדמות ניכרת. לא היית רוצה למשל לחיות בבריה"מ לשעבר שבמשך 80 שנה לא ייצרו תרופה אחת. אבל מצד שני יש לכך מחירים".

"אנחנו זקוקים לרגולציה חזקה כי בתחום הבריאות אין בקרת איכות וקיים כשל שוק", הוא מדגיש. "אם תקני בגט במאפייה ויתברר שהוא מקולקל , את תדעי את זה מיידית ותחליטי איך לפעול. בתחום הבריאות המשתמש הוא המטופל והוא לא יודע כל מה שהיצרן, הרופא והרוקח יודעים. הוא נמצא בעמדת נחיתות לעומתם, ובנוסף גם התחרות מוגבלת: אין לו בהכרח מאפייה אחרת ללכת אליה. הפתרון לזה הוא רגולטור נשכן, דבר שלצערי לא קורה".