כמו בהתחלה של בדיחה עמדו במרכז ירושלים ארבעה, לא חשוב מאיזו עדה. הם לבשו וסטים כתומים, חבשו קסדות מגן, אבל בקושי יכלו לתקשר זה עם זה. אחד מהם פועל מסין, שני מסרי-לנקה, שלישי מהודו, רביעי מנהל עבודה פלסטיני ממזרח ירושלים. הסיטואציה: תדריך עבודה שגרתי בתוואי עבודות התשתית של הרכבת הקלה, סמוך לבניין הכנסת הישנה. את ההנחיות מסר המנהל באנגלית - והמבין יבין. 

לא הרחק משם, בביקור בשבת בבוקר לאחרונה במעדניה רחבת ידיים בירושלים, ניכר כי לא מדובר היה באירוע אנקדוטלי. עשרות מהגרי עבודה צבאו ביום החופשי שלהם על המעדנייה הלא כשרה היחידה שפתוחה בדרום העיר, שהתמלאה בבליל של שפות ולאומים. המוכרים דוברי רוסית ועברית ניהלו עם הקונים הרבים דיאלוג בשפת הסימנים, ולמתבונן מהצד ירושלים חזרה לרגע להיות העיר הקוסמופוליטית שהייתה.

כך, דווקא תחת ממשלה אולטרה-ימנית, שכמה משריה קידשו את המאבק בעובדים הזרים, פתחה ישראל לרווחה את שערי נתב"ג ומספרם של מהגרי העבודה הכפיל את עצמו. מאז פרצה מלחמת השבעה באוקטובר נכנסו לישראל כ-134 אלף איש ואישה, מספרים אסטרונומיים שלא היו מעולם - תוצאה של החלטת הממשלה 1752 ממאי 2024. סעיף 11 בהחלטה קובע, כי תותר כניסת עובדים זרים כך שמספרם יגיע ל-3.3 אחוז מהיקף האוכלוסייה בישראל. התרגום של זה על פי רשות האוכלוסין וההגירה הוא 335,874 עובדים זרים, כאשר נכון לעכשיו נכנסו כבר לישראל 237,629 איש ואישה. משמע שצפויים להיכנס עוד כ-98 אלף עובדים, מרביתם כבר בשנה הקרובה. 

ההחלטה משנה ב-180 מעלות לא רק מדיניות ממשלות ישראל בעבר, שביקשו לצמצם את מספרם של מהגרי העבודה. היא משלשת כמעט את מספר העובדים הזרים ומשנה את שוק התעסוקה בישראל, תוך שהיא פותחת בפניהם ענפים רבים נוספים שלא היו קיימים בעבר כמו מסחר ושירותים - שם כולל למגוון עצום של עבודות, שלטענת ארגוני המעסיקים, ישראלים לא מוכנים יותר לאייש. אלפים כבר החלו להשתלב בסופרמרקטים, במלונאות ובקרוב אולי גם כנהגי אוטובוסים (ראו פירוט בהמשך).  

״בישראל חושבים שזה מוצר שמביאים מעלי אקספרס ולא באמת חושבים מחשבה מעמיקה מה זה עושה לשוק התעסוקה הישראלי", אומרת עו"ד מיטל רוסו, סמנכ"לית קו לעובד. "הדיון הציבורי בנושא מתנהל כמעט רק דרך הפריזמה של צרכי המעסיקים. אנחנו רואים הסרה של הגנות עובדים שנתפסות כ׳חסמים׳, כמו יוזמות להפחתת שכר כדי להוזיל עלויות, וצמצום החירות של העובדים באמצעות נהלים מגבילים". 

רוסו מספרת כי בקו לעובד מקבלים כבר דיווחים על ניצול עובדים, כמו עובדת מתאילנד שהגיעה לעבוד בתעשייה ומצאה עצמה מנקה בתים כשהדרכון שלה מוחזק בידי המעסיק, ועל חזרתן של תופעות שלא נראו זמן רב כמו שעבודי חוב אי-תשלום שכר, וציפוף עובדים במגורים שאינם ראויים למגורי אדם.

"אין לנו איפה לשים אותם, אין דירות"

רוב העובדים הזרים שנכנסו לישראל, כ-82 אלף מהם, הגיעו לענף הבניה, שם קיים הצורך הדחוף ביותר בידיים עובדות למלא את מקומם של 120 אלף הפועלים הפלסטינים שעבדו כאן עד פרוץ המלחמה. כאשר מוסיפים לצורך הרב גם פרויקטי ענק עתידיים כמו המטרו שצפוי לשאוב אליו בין 23 ל-28 אלף עובדים זרים עד 2028, קשה לראות את הגלגל מסתובב לאחור. "משרדי הממשלה מצאו קונץ-פטנט: כל מי שאומר שאין לו עובדים – תנו לו עובדים זרים", אומר אייל מוסט, מנכ"ל תאגיד להבאת עובדים זרים לענף הבנייה, שמתריע כי המדינה אינה ערוכה להיקפים הללו.

דוגמה לכך הגיעה לאחרונה ממערכת הבריאות, כאשר מרכז המידע והמחקר של הכנסת דיווח בוועדה המיוחדת לעובדים זרים, כי החובות שצברו עובדים זרים חסרי ביטוח בבתי החולים, עומדים על כחצי מיליארד שקלים בין השנים 2023 ל-2025. 

האם ישראל הולכת בדרכה של דובאי – מדינה הנשענת כלכלית על מיליוני מהגרי עבודה? "אנחנו לא קרובים למספרים של דובאי, אבל צריך להיות עם האצבע על הדופק כדי לאזן נכון ולמנוע פגיעה בתעסוקת ישראלים", אומר משה נקש ראש מנהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה. מוסט מצדו אומר, כי "אם ישראל רוצה להיות כמו דובאי, ומשרדי הממשלה מתנהגים ככה כשהם מאפשרים לעוד ועוד ענפים להכניס עובדים זרים, אז שיתנהגו כמו דובאי ויקצו קרקע מחוץ לאזורי הביקוש לעשות ערים של עובדים זרים. אין לנו איפה לשים אותם, אין דירות".

"אנחנו מתחננים למדינה שכל עובד זר שנוחת יהיה לו מספר מזהה אחד שילווה אותו לכל התקופה", אומר מוסט. "אין מעקב על כלום. הוא יכול לעשות עשר פעמים את אותו הפשע ואף אחד לא יודע"

מוסט הוא חבר הנהלה ואחד ממייסדי עמותת דף חדש, שמאגדת את תאגידי כוח האדם להבאת עובדים זרים לבניין. לא פחות מ-227 תאגידים כאלה הוקמו כדי לטפל בגלי ההגירה. תפקידם לדאוג לתשלום השכר, ביטוחים, קורת גג וצרכים בסיסיים נוספים. הרעיון לרכז את הטיפול בידי תאגידים נועד לצמצם מקרים שהיו שכיחים מאוד בעבר של ניצול והלנה בתנאים מחפירים. "כשהתחלתי לפני שנתיים עם פועלים באתרי בניה באור עקיבא, החזקתי דירה אחת בבניין", הוא מספר. "היום אני משכן עובדים ב-11 דירות מתוך ה-16 שיש בבניין". 

מוסט מזהיר מ"פצצת זמן" חברתית, שלדבריו, ניצניה כבר מורגשים בשוק השכירות כשהתאגידים מסתערים על כל דירה פנויה ומעלים את המחירים בחדות. "בעלי הדירות גילו את 'בוננזת התאגידים' והם דוחקים החוצה שוכרים ישראלים שלא מסוגלים להתחרות בסכומים החדשים. אנשים גרו בכל אותן דירות, ואם הם שילמו 1,800 שקלים לחודש בקושי, התאגיד היום משלם 2,500 כי אין לו ברירה. האוכלוסייה החלשה בישראל נפגעת פעמיים, גם במשרות וגם במגורים".

פרצה נוספת עליה הוא מצביע טמונה בהיעדר מנגנוני פיקוח (ועוד על כך בהמשך): "כשעובד זר נעצר על ידי המשטרה היא מנפיקה לו מספר תעודת זהות פיקטיבי, חד-פעמי, שלא מקושר למספר הדרכון שלו. הסבירו לנו שאין במערכת המידע מקום לשים גם מספר דרכון. אנחנו מתחננים למדינה שכל עובד זר שנוחת יהיה לו מספר מזהה אחד שילווה אותו לכל התקופה. תחשוב שלכל מוסד ממשלתי שהוא מגיע מנפיקים לו מספר חד-פעמי, אין מעקב על כלום. הוא יכול לעשות מיליון דוחות תנועה ואף אחד לא יודע. הוא יכול לעשות עשר פעמים את אותו הפשע ואף אחד לא יודע".

"משרדי הממשלה מצאו קונץ-פטנט: כל מי שאומר שאין לו עובדים – תנו לו עובדים זרים. כשהתחלתי לפני שנתיים עם פועלים באתרי בניה באור עקיבא, החזקתי דירה אחת בבניין. היום אני משכן עובדים ב-11 דירות מתוך ה-16 שיש בבניין"

המדינה גוזרת קופון של שמן

יבוא העובדים הזרים לישראל הוא ענף רווחי, בראש ובראשונה למדינה שגוזרת קופון שמן מאגרות והיטלים שמשלמים לה התאגידים. מנתונים שהוצגו בוועדה המיוחדת לעובדים זרים בכנסת עולה, כי הכנסות המדינה מאגרות עמדו ב-2024 על כ-860 מיליון שקלים ובשנת 2025 הן כבר זינקו לכ-1.7 מיליארד שקלים. "על כל עובד אני משלם ערבות של עשרת אלפים שקלים, כשמינימום זה 250 עובדים", אומר מוסט. "כך שגם אם יש לך עובדים או שאתה רק מתעתד להביא אותם, אתה צריך להעמיד ערבות של 2.5 מיליון שקלים". כמו כן, אגרה שנתית לכל עובד עומדת על כ-24 אלף שקלים.

עלויות התיווך והאגרות השונות מגולגלות הלאה, מהתאגידים אל הקבלנים ומשם, כצפוי, אל רוכשי הדירות. במשרד האוצר מוטרדים מההשפעה של זה על יוקר המחיה ושוקלים את ביטול התאגידים ומעבר להעסקה ישירה מלאה. "שר האוצר הבטיח להפחית את האגרות אבל עדיין לא יישמו את זה", אומרת ח"כ אתי עטיה, יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, "ועכשיו עם עלויות המלחמה יהיה קל יותר לדחות את ההבטחה הזאת". 

בעוד המסה העיקרית של העובדים מגיעה לבנייה, אלפים החלו כאמור להשתלב בענפים שהיו עד לאחרונה מחוץ לתחום: סופרמרקטים, ניקיון, מלונאות וכעת יש ניסיון לשלב אותם כנהגי אוטובוסים. מי שדוחף את המהלך הן חברות התחבורה הציבורית, שטוענות למחסור של כ-5,000 נהגים ולקנסות עתק שמשית עליהן משרד התחבורה בגין פגיעה בשירות. למרות שעוד לא הוגשה בקשה רשמית לוועדת המנכ"לים בראשות מנכ"לית משרד ראש הממשלה, הגוף שמוסמך להגדיל מכסות ולאשר הוספת ענפים, משרד התחבורה בוחן לקיים פיילוט לייבוא אלף נהגים זרים.

"הניסיון להכניס עובדים זרים הוא פלסטר. הבעיה היא לא מחסור בכוח אדם, אלא תנאים שהולכים ומחמירים"

הדיון בנושא, טוענים המבקרים, מדגים את המנגנון הממשלתי שמעדיף פתרון קל ומהיר ללא מחשבה על ההשלכות הרוחביות בעתיד. "הניסיון להכניס עובדים זרים הוא פלסטר", טוענת תמר זילברשטיין, ראש ענף תחבורה ב"כוח לעובדים". לדבריה, בישראל ישנם כ-65 אלף מחזיקי רישיון אוטובוס שבוחרים שלא לעבוד בענף. "הבעיה היא לא מחסור בכוח אדם, אלא תנאים שהולכים ומחמירים – ביטחון אישי ואלימות גוברת מאז השבעה באוקטובר, לצד עבודה שעתית, עם שכר בסיס נמוך יחסית ועבודה דחוסה בכבישים פקוקים".

בדיון בוועדה לעובדים זרים מ-24.2 אמר נציג משרד התחבורה, כי בשנת 2025 התקבלו לעבודה בחברות האוטובוסים פחות מאלף נהגים חדשים, 40 אחוזים מהם כבר עזבו את הענף בשל תנאי השכר והעבודה. בארגוני העובדים מזהירים כי מדובר במדרון חלקלק שירסק את העבודה המאורגנת. אורי מתוקי מההסתדרות התריע בדיוני הכנסת, כי "הניסיון מלמד שכשמכניסים עובדים זרים, העובדים הישראלים יוצאים. בעוד חצי שנה יבקשו להגדיל את הפיילוט לעוד אלף עובדים". 

נהגים דרושים גם בענף התעשייה, שמדווח על מחסור של כ-14 אלף עובדים ומפעיל לחץ על הממשלה ועל הכנסת להגדיל את המכסות. מדובר בנהגים של רכבים כבדים, מסבירה עו"ד מיכל וקסמן חילי, מנהלת אגף עבודה בהתאחדות התעשיינים. "אני יכולה לתת לך דוגמאות של מחלקות בחברות מאוד גדולות שעושות הכל, נותנות בונוסים מפנקים, מבטיחות לטפל בכל הפרוצדורות מול משרד התחבורה, ולא מצליחות לגייס נהגים. וגם כשהם באים אחרי זמן קצר הם עוזבים. זו עבודה בכבישים פקוקים, עבודה בלילות, עבודה במשמרות, עבודה מאוד לא גמישה". 

אבל לא רק נהגים חסרים בתעשייה. "עובד בפס ייצור הוא עובד קריטי בשרשרת הערך", אומרת וקסמן חילי. "זו תופעה שחוזרת על עצמה, מתקשרים אלינו מפעלים ואומרים, סגרנו פס יצור כי אין לנו עובדים". לדבריה, הסיבה למחסור נעוצה בשתי מגמות עיקריות, מקומית ועולמית: "העלייה המבורכת מחבר העמים - עליה חרוצה, מוכשרת - פורשת כעת ועובדים צעירים לא ממהרים להגיע. עבודה של נהג בתעשייה הרבה יותר קשה מהעבודה בוולט. השכר אמנם יותר גבוה, אין בכלל מה להשוות, יש ביטחון תעסוקתי, בחלק מהמקרים יש גם אופק קידומי, תחושת קהילתיות גבוהה, ובכל זאת אנשים מחפשים עבודות שיש בהן פנאי, שליטה על הזמן וגמישות וזו תופעה שקורית בכל העולם המערבי, זה לא ייחודי לנו".

בשלב זה, הקצתה הממשלה כ-18 אלף עובדים זרים לתעשייה. מתוכם 3,600 עובדים פלסטינים שמתרכזים באזור התעשיה עטרות בצפון ירושלים והיתר מהגרי עבודה מחו"ל - 7,000 שכבר מאיישים את פסי הייצור ועוד 7,000 נמצאים בתהליך הבאה ארוך ומייגע: "ברשות האוכלוסין מתמודדים עם עומס מאוד גדול שהם לא הכירו בעבר. גם שם וגם בקונסוליות, יש עיכובים של חודשים. התהליך יכול לקחת חצי שנה, כשבעל המפעל זקוק לעובד אתמול", מצננת וקסמן חילי. היא מוסיפה גם כי באופן שאולי יפתיע, העובד הזר בתעשייה דווקא יקר יותר למעסיק מאשר העובד הישראלי, פועל יוצא של תשלום אגרות המדינה, מימון מגורים ורצפת שכר קשיחה. 

"ברשות האוכלוסין מתמודדים עם עומס מאוד גדול שהם לא הכירו בעבר. גם שם וגם בקונסוליות, יש עיכובים של חודשים. התהליך יכול לקחת חצי שנה, כשבעל המפעל זקוק לעובד אתמול", אומרת עו"ד מיכל וקסמן חילי מהתאחדות התעשיינים

הרשות לא מצליחה לגייס מפקחים 

רשימת המדינות שמותר לקלוט מהן עובדים לענף הבניה בישראל הורכבה על בסיס דוחות מחלקת המדינה האמריקאית, שמדרגים את המדינות הנאבקות בתופעת סחר בבני אדם. על פי ההנחיות החדשות של רשות האוכלוסין וההגירה הן כוללות 28 מדינות בהן אוזבקיסטן, גיאורגיה, קוסובו, טורקיה, סנגל, תאילנד, מונטנגרו והודו. תאגידי כוח האדם יכולים "לייבא" עובדים ישירות מאותן מדינות, או להסתייע במסלול הממשלתי, שבו רשות האוכלוסין וההגירה מכינה עבורם מאגר של עובדים מיומנים. 

"באופן הזה", מסביר נקש, "ההבאה הרבה יותר מפוקחת, מוסדרת והוגנת, בעיקר כלפי העובדים הזרים. עובדים זרים שמגיעים בהבאה פרטית יכולים לשלם דמי תיווך לא חוקיים שמגיעים לעשרות אלפי דולרים, בשחור, שהעובד משלם למתווך בארץ המוצא. זה מה שקרה בעבר ולצערי קורה גם היום בחלק מהמקרים וזו הסיבה שהמדינה נכנסה לתמונה". 

"אנחנו לא קרובים למספרים של דובאי, אבל צריך להיות עם האצבע על הדופק כדי לאזן נכון ולמנוע פגיעה בתעסוקת ישראלים"

אלא שלא מספיק. פתיחת השערים המסיבית יצרה כצפוי כלכלת צללים שמתאפשרת לא מעט בשל היעדר אכיפה מספקת. התופעה המטרידה ביותר מכונה על ידי בעלי התאגידים "ברחנים" – עובדים שהובאו לארץ, לרוב לענף הבנייה הקשה, ונוטשים לטובת עבודות קלות יותר בסופרמרקטים ובחברות ניקיון. בדיונים שקיימה הוועדה לעובדים זרים בכנסת תיארו מנהלי התאגידים את "השיטה": חברות כוח אדם מקומיות מפתות את העובדים לעבור אליהן, ומגישות בשמם בקשות מקלט מופרכות. עד שהבקשה נבדקת (תהליך שאורך כשנתיים), העובד מקבל "ויזה כחולה" המאפשרת לו לעבוד בכל ענף כחוק. 

איציק עמרני, ראש מנהל אכיפה ברשות האוכלוסין וההגירה, דיווח לוועדה בכנסת (24.2), כי בשנה שעברה הוגשו כ-9,000 בקשות מקלט, שהוא מגדיר "בקשות סרק". המסה העיקרית מסרי-לנקה עם 3,560 בקשות, הודו 1,500 ותאילנד 1,000. "בענף הבניין כמות בקשות המקלט בלתי נתפסת", אמר עמרני לחברי הכנסת והבטיח להאיץ, עם משרד החוץ, את הטיפול בבקשות בסדר דין מהיר. 

בעלי תאגידים ומעסיקים ששוחחנו עמם מספרים שגם ללא בקשת מקלט עובדים קמים והולכים, "אתה יכול לדווח לרשות ההגירה על מקום ספציפי שבו ראית את העובד שלך עובד ומה הוא עושה אבל אין אכיפה", אומר בעל תאגיד שביקש להישאר בעילום שם. "גם אם תשקיע בעובדים, תיתן להם מעל ומעבר, לא תמצא שם נאמנות. ברגע שמעסיק אחר יציע להם כמה שקלים יותר הם יקומו ויעזבו". 

נקש מצדו סבור, כי "בדרך כלל עובד שטוב לו, מקבל את הזכויות והשכר ואת שאר המרכיבים אין לו שום אינטרס לעזוב וללכת. ואם עוזבים צריך גם לבדוק למה זה קורה". יחד עם זאת, הוא מודה שהאכיפה לא תואמת את היקפי גלי ההגירה לכאן. לדבריו, "למרות שקיבלנו יותר מ-200 תקנים כדי להרחיב את האכיפה אנחנו לא מצליחים לגייס עובדים, כי תנאי השכר של המפקחים אצלנו ממש גרועים". 

אדם ציני היה אומר שלא רחוק היום שגם את המפקחים תייבא ישראל מחו"ל בעתיד. אם כבר אז כבר.  

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים‍