חמאס חזר לגבות מיסים ועמלות מסחורות הנכנסות לעזה מישראל בהיקפים הדומים לאלה שלפני המלחמה, ולפי הערכות הרוויח מכך עשרות מיליוני דולרים בחודש האחרון. הכספים מאפשרים לארגון לשקם את כוחו ולבסס מחדש את שליטתו ברצועה אחרי שנתיים של מלחמה. כך, כחודש לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה, חמאס שב במובנים רבים למעמדו ערב השבעה באוקטובר.

התחזקות הארגון מתאפשרת בין היתר בשל מעורבות אמריקאית גוברת המובילה לכך שישראל מאבדת חלק ממנופי הלחץ שהפעילה לאורך השנים. כפי שנחשף כעת לראשונה, סחורות "דו-שימושיות" החלו להיכנס לרצועה בלחץ אמריקאי, והמיסים שגובה עליהן חמאס הפכו למרכיב מרכזי בתזרים המזומנים שלו.

כיצד הפכו 4,200 משאיות בשבוע למנוע המסים של חמאס?

עם תחילת הפסקת האש התחייבה ישראל להעביר לעזה כ-4,200 משאיות בשבוע, שהן כ-600 משאיות ביום. הסחורות כוללות מזון, פירות וירקות, סיגריות, דלק,סולר ועוד. הקונים מתחלקים לשלוש קבוצות: ארגונים בינלאומיים (סוכנויות או"ם, ארגון הארנק השומרוני וכיו"ב), מדינות (סחורה הנתרמת ישירות על ידי גופים מדינתיים, דוגמת מלך ירדן) וסוחרים עזתיים פרטיים המייבאים מוצרים שונים לרצועה.

אף שמתאם פעולות הממשלה בשטחים מסרב לפרט מהי חלוקת המשאיות, מידע שהגיע לשומרים מצביע על עלייה חדה בייבוא של סוחרים פרטיים, שהגיעו ל-30-20% מהממוצע היומי. הסחורות הללו, הכוללות למשל סיגריות, הן המנוע המרכזי של חמאס לגביית מיסים.

על פי מידע שהגיע לידי שומרים, חמאס גובה תשלום מכל משאית פרטית הנכנסת לרצועה, בהתאם לתכולתה. על מזון משולם פחות מס ועל סיגריות משולם המס הגבוה ביותר. תשלום ממוצע למשאית בודדת יכול להגיע לכ-50 אלף שקלים. עולה מכך שחמאס הכניס לקופתו יותר מ-50 מיליון שקלים בשבוע רק בדרך זו, ובמצטבר יותר מ-200 מיליון שקל מאז נכנסה הפסקת האש לתוקפה.

גם תחום הדלקים מספק לחמאס מקור הכנסה נרחב. הדלקים אמנם מיועדים לבתי חולים, מאפיות ומוסדות חיוניים אחרים, אך חמאס משתלט על חלק מהייבוא, ואז מוכר אותו בשוק הפרטי. מחיר ליטר בנזין ברצועה עשוי להגיע ל-170 שקלים.

איך מצליח חמאס לשים יד על חלק מהסיוע ההומניטרי?

במקביל, מסביר גורם הבקיא במתרחש ברצועה, מצליח חמאס לשים ידיו על חלק מהסיוע ההומניטרי, בעיקר על מזון שלא נלקח על ידי הפליטים שאליו יועד. אותו מזון נמכר אז בשוק הפרטי ושוב, גם מכך מרוויח חמאס. עדות להתחזקות של חמאס בשטח ולחשיבות של גביית המיסים עבורו, הוסיף הגורם, היא שהמיניסטריון היחידי שחמאס חזר להפעיל בחודש האחרון הוא המיניסטריון לכלכלה לאומית, האחראי על גביית מיסים.

אחת השאלות הבולטות העולות מן התמונה הכלכלית הזו היא כיצד, אחרי שנתיים של הרס אדיר שהותיר המונים מחוסרי עבודה ותשתיות הרוסות, מצליחים תושבי הרצועה לרכוש סחורות יקרות בשוק הפרטי. מתברר כי עשרות אלפי פלסטינים ברצועה, אנשי פתח שעבדו שם טרם עלה חמאס לשלטון, עדיין מקבלים משכורת דרך הרשות הפלסטינית ברמאללה. בנוסף, גם אנשי הארגונים הבינלאומיים מקבלים שכר.

כיצד עובד מנגנון העמלות שחמאס גובה על העברות כספים?

אלא שבכלכלה שבה מזומן הוא מצרך נדיר, מרבית העסקאות מתבצעות כיום באמצעות אפליקציות מסחר מקומיות. וגם כאן חמאס נהנה מנתח משמעותי. מתברר כי הארגון גובה עמלה של עד 40% על העברת כספים במזומן לרצועה. לדוגמה, אם אדם ברמאללה מבקש להעביר דרך אפליקציה 1,000 שקלים במזומן לתושב הרצועה, הרי שהעזתי ייאלץ לשלם עמלה של 400 שקלים בבואו לאסוף את הכסף.

הכלכלן אייל עופר, שחקר את כלכלת הרצועה, מסביר לשומרים כיצד פעל המיסוי עוד לפני המלחמה. "מתחילת 2018, חמאס התחיל במיסוי שהם קוראים לו 'מיסוי סולידריות'. כל עורך דין בעזה היה חייב להעביר 100 שקלים לחמאס כל פעם שמישהו הגיע להתייעצות". לדבריו,  גם אם חמאס לא יחזור מיידית לשליטה מלאה על האוכלוסייה, הרי שזרם המשאבים שמגיע כעת לעזה מהווה הזדמנויות עבור הארגון. "חמאס השתלט בעבר על 20% מהכלכלה בעזה. עכשיו הארגון יכול להסתפק ב-5% ועדיין להרוויח".