בעקבות לחץ בינלאומי גובר, הודיעה ישראל בתחילת השבוע על פניית פרסה במדיניות הסיוע לעזה: הפסקות אש הומניטריות במספר אזורים, הצנחת סיוע מהאוויר והרחבת כניסת משאיות של ארגונים בינלאומיים. אלא שבשטח, אומרים צוותים רפואיים, המצב הקשה לא השתנה ועדיין לא הביא להקלה משמעותית.

ד"ר מוחמד פדלאללה, רופא אמריקאי שמנהל בית חולים שדה שמפעיל ארגון רופאים ללא גבולות, מתאר לשומרים תמונה עגומה. "עברו רק יומיים, אבל נראה שהשינוי עדיין לא מספיק".

"חלק לא מבוטל בשינוי המדיניות הוא הצנחת סיוע מהאוויר (בידי ישראל ומדינות נוספות ובהן ירדן ואיחוד האמירויות, ד"ד), שהביא בינתיים להשפעה הפוכה", אומר פדלאללה, שהריאיון איתו נערך ביום שלישי. "יש כאוס סביב ההצנחות שגורם לנפגעים ולפציעות, אז מגיעים פצועים משם. אני יודע שגם מתירים ליותר משאיות לעבור, וזה שינוי מבורך, אבל מה שצריך לקרות הוא שמספר עצום של משאיות יקבלו אישור להיכנס בקצב נאות, ושהחלוקה תיעשה בצורה שתמזער את הכאוס. אז למרות שאני מברך על השינוי, עדיין לא רואים השפעה מהותית".

למרות זאת, הוא מדגיש כי "כל צעד שאנחנו עושים הרחק מהמודל של 'מתחמי הסיוע' הוא יתרון. יש כמות נפגעים מאסיבית מהאתרים האלה ומפונים לכל בתי החולים באזור, אנחנו פועלים מעבר למספר המיטות, במידה רבה בגלל מתחמי הסיוע והמוני הנפגעים שגורם מודל החלוקה שלהם. אני חושב שהוכח מעל לכל ספק סביר שאלה רק הגדילו את מספר הנפגעים, והגדילו את הנזק."

פדלאללה (41), רופא אמריקאי, הגיע לעזה לפני כחודש וחצי. הוא עובד עם רופאים ללא גבולות מאז 2020, ונשלח בין היתר לסודן. הוא עובד בבית חולים שדה כירורגי שמטפל בפצועי טראומה. לדבריו, ההבדל מאזורי מלחמה אחרים הוא "המחסור במזון זמין לכולנו. אפילו מצרכים בסיסיים - קפה, סוכר, תה. לא רק מה שאנחנו יכולים לספק למטופלים הוא זעום, אלא אפילו היכולת שלנו לתדלק את עצמנו מושפעת", הוא מספר על תנאי הצוות הרפואי".

"אנשים לא אוכלים בשר", הוא ממשיך, "אבל אפילו חלבון באופן כללי חסר. הם מתקיימים על קמח ללחם, קצת אורז, עדשים, שעועית. בשבוע שעבר היו לי שתי שיחות עם קולגות שבהן הם סיפרו שהנשים שלהם הכינו ארוחת ערב, והם העמידו פנים שהם אוכלים כדי שהילדים יאכלו בלי להתבייש. אחד אמר שלא נשאר כלום, והשני שהם הצליחו לאכול קצת. יש מחסור בחלבון, בחלב, צרכים בסיסיים."

"גם בסודן היה רעב, אבל יכולת איכשהו להשיג את הדברים האלה. פה אתה הולך לחנויות, ואין כלום", מספר ד"ר פדלאללה. הרופא מהסס לענות כשהוא נשאל לגבי עצמו, אך בסוף מספר שאיבד 9 ק"ג מאז שהגיע לעזה. "אנחנו מסיימים את יום העבודה ואוכלים בבית ארוחה כמו שכולם אוכלים – ספגטי, אורז, שעועית, חצילים. לפעמים בבוקר יש קצת לחם, ואולי גבינה לשים עליו. אנחנו חלק מההקשר בצורה מסוימת."

"הצוותים הרפואיים רעבים, המשפחה שלהם רעבה"

על אף מצוקתו האישית, מדגיש ד"ר פדלאללה את ההקרבה של הצוותים המקומיים: "אני כאן שישה שבועות. הם שנתיים. הם רעבים, המשפחה שלהם רעבה. הארוחה שבדרך כלל בית החולים שלנו יכול לספק להם לפעמים לא מגיעה, כי כל האוכל שלנו צריך להגיע לחולים. הם באותו מצב כמו שאר האנשים, הם חיים באוהלים, הרבה מהם נעקרו 5,6,7,10 פעמים."

המחסור במזון, הוא מספר, פוגע גם בהחלמה של הפצועים "התמונות שאתם רואים של ילדים הסובלים מתת תזונה, אלו המקרים שמגיעים לבתי חולים לילדים. אנחנו כבית חולים כירורגי רואים רעב בדרכים שונות. למשל, כשאנחנו פותחים למישהו את הבטן ומתקנים את המעי, אנחנו רואים החלמה גרועה מאד של פצעים. אחרי כמה ימים הם נהיים שוב חולים, וכשאנחנו פותחים אותם אנחנו רואים שהתיקון נפתח. כשאתה מורעב, מבחינה אימונולוגית אתה לא מגיב באותה צורה כמו במצב תזונתי תקין."

"יש מספר עצום של חולים שאנחנו מנתחים, שאולי הרגל שלהם יכלה להחלים, אבל זה מסתיים בקטיעה כי הם פיתחו זיהום והגוף לא מסוגל לרפא את הפציעה. יש דור של אנשים שאולי לא היו נכים, וכעת נמצאים בסיכון לאבד גפה. המחיר נוגע בכל אוכלוסיות החולים", הוא מוסיף בדאגה.

לא רק מזון חסר. גם מוצרים אחרים שדרושים להפעלת בית חולים שדה. החל מדלק ועד לציוד רפואי. "אנחנו בית חולים לכירורגיה אורתופדית ונגמרו לנו הקיבועים החיצוניים, שהם הכלי הבסיסי לתיקון שברים פתוחים", אומר פדלאללה. "אז עכשיו יש לנו מטופלים שמחכים לניתוח, ואין לנו את הכלים הנדרשים. הם ממתינים בזמן שאנחנו מתרוצצים כדי לראות איך אנחנו משיגים אותם."

אתה מוצא את עצמך בדילמות כאלה, נאלץ להחליט איזה חולה יקבל ואיזה לא?
"לצערנו, אנחנו עושים את ההחלטות האלה כל יום. אנחנו לא עובדים בסביבה של טיפול רפואי מושלם, ועושים כמיטב יכולתנו."

גם בצלב האדום אומרים שהשינוי במדיניות לא מורגש בשטח. "המצב דורש יותר מהכנסת כמה משאיות", נמסר מהארגון. "רוב העזתים לא יודעים כרגע לאן ללכת כדי לקבל סיוע, כמה בטוח שם. אנחנו מעריכים כל הגדלה של כמויות הסיוע, אבל המצב עדיין קטסטרופלי, ומוקדם לדבר על שיפור".

"סכנה מוגברת למחלות ולמוות"

"הדרך היחידה לתאר את מערכת הבריאות בעזה היא קטסטרופה", אומרת אוו שרבונו, מנהלת מחלקת רפואה בוועד הבינלאומי של הצלב האדום. "במשך חודשים, לאנשים כמעט לא היתה גישה לרצף טיפולי. מתקנים רפואיים רבים ניזוקו או נאלצו להפסיק לתפקד. יש חששות ומאבקים מתמשכים בנוגע לחשמל ודלק, שניהם קריטיים לתפקוד של מתקני הבריאות. קשה לחדש את מלאי הציוד הרפואי. אנו רואים זאת בבית חולים שדה של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, ואנו רואים זאת במתקנים רפואיים אחרים."

שרבונו היא אחות מוסמכת מקנדה שעובדת בוועד הבינלאומי של הצלב האדום כעשר שנים, בהן ראתה אזורי מלחמה כמעט בכל פינה בגלובוס. בשנה וחצי האחרונות הגיעה לעזה לפחות פעם בחודשיים, לכמה שבועות בכל פעם.

"תושבי עזה נאבקים למצוא מזון, ומגוון מספיק של מזון", היא מתארת. "בכל יום, הורים תוהים כיצד יאכילו את ילדיהם. חולים יושבים בבתי חולים ותוהים כיצד יקבלו מספיק קלוריות כדי להחלים מפציעה או מניתוח. ילדים ניגשים לצוות שלנו עייפים משום שלא אכלו מספיק במשך יותר מדי זמן. תושבי עזה זקוקים לאספקת מזון עקבית ומספקת כדי להימנע מחשיפה מוגברת לסיכוני מחלות ומוות".

בהמשך לכך, היא אומרת כי "רוב החולים שאושפזו בשבועות האחרונים אומרים שנפצעו כשניסו להשיג מזון מאתרי חלוקה. חלקם, למרבה הצער, מגיעים לבית החולים מתים; רבים מגיעים עם פצעי ירי. זה מצביע על רמת הייאוש בעזה - אנשים כה נואשים שהם עדיין הולכים לאתרי חלוקה, בידיעה מלאה של הסיכונים. אנו רואים אנשים מאושפזים בבית חולים שדה שמראים סימנים ברורים של תת תזונה".

המחסור במזון ניכר לדבריה גם על הצוותים הרפואיים. "הצוות של בית חולים השדה מספר לנו על פלסטינים שמתעלפים מרעב כשהם עובדים, וראינו אנשי צוות מאבדים משקל - במקרים מסוימים באופן דרסטי. בית חולים השדה מגביל את גודל הארוחות לחולים עקב מחסור, ומשום שמזון פשוט אינו זמין בקלות."

נראה שלמרות השינוי במדיניות הסיוע - הנזקים של המדיניות הקודמת עדיין יורגשו היטב. "אין מקום בעזה שלא הושפע מהלחימה", אומרת שרבונו, שסיימה השבוע את תפקידה. "המשמעות היא גם שאנשים בכל הגילאים מגיעים עם פציעות מפיצוצים, מרסיסים, ועם כוויות קשות, שמחלות שמועברות במים וכן מחלות עור נמצאות במגמת עלייה, מכיוון שאין מספיק מערכות היגיינה או תברואה מתפקדות. זה גם אומר שתינוקות מגיעים עם זיהומים כי הוריהם לא יכולים להשיג עבורם תרופות."