מותו הטרגי של ויאצ'סלב וידמנט בן ה-52 מאשדוד, מפגיעת הטיל האיראני בתל אביב בסוף השבוע האחרון, שם דגש גם על הסיבה שבה הוא שהה במקום. וידמנט ז"ל נשכר לעבוד כמאבטח על מנת לשמור על דירות בבניין שכבר נפגע קודם לכן במלחמה, מאחת התופעות הבזויות והשגורות שהביאה עמה המלחמה עם איראן (עוד מהסבב הקודם בחודש יוני) - והיא תופעת הביזה. דירות שבעליהן נאלצו לפנות אותן לאחר שנפגעו, נותרו חשופות לגנבים שבוזזים ומפרקים מהן כל מה שרק אפשר, החל בתכשיטים ובמוצרי חשמל ועד לפירוק המזגנים, החלונות והברזים מקירות הבית. "פעמיים נכנסו לי בוזזים לדירה, אנשים שעלו וירדו כ-20 קומות כדי לגנוב", סיפרה לשומרים האדריכלית רננה ירדני שביתה ברמת גן נפגע מטיל איראני ב"עם כלביא" ביוני. "לקחו לי דברים עם משמעות רגשית, שלא לדבר על תחושה קשה של פלישה זדונית לחלל חיינו הפרטיים". 

הנה המחשה בסרטון שהגיע לידי שומרים מדירה שנבזזה לאחרונה בצפון תל אביב:

משיחות שערך שומרים עם דיירים שהתגוררו בבניין שבו נהרג בסוף השבוע וידמנט בתל אביב - בניין שספג פגיעה ישירה גם בתחילת הסבב - ועם שכנים בבניינים סמוכים, עולה תמונת מצב כאוטית. לדבריהם, המון אנשים הסתובבו בזירה וקשה היה לדעת מי מהם מטעם העירייה, מי מהם סקרנים שבאו לצלם ומי עבריינים שבאו לבזוז. חלק מהדיירים, למשל, השתמשו באותם אנשים בלתי מזוהים כסבלים לעת מצוא, ואי-אפשר לדעת האם אותם אנשים לקחו 'על הדרך' חפץ שלא שייך אליהם. מה שברור הוא שהיו לא מעט אנשים שפירקו את האלומניום ממסגרות החלונות, כאשר לדברי שכנים עשרות אנשים עסקו בכך, בשל הערך של האלומיניום בשוק הברזל. זאת גם הסיבה שמזגנים, ברזים וגם 'חנוכיות' של מערכת המים בדירות נבזזים מדירות בקביעות. 

כך מעידה חנה ארזואן, דיירת הבניין שנפגע שפונתה יחד עם בעלה שנפצע באירוע לבית מלון סמוך: "הלכתי אל עורף הבניין, כדי לראות מה קרה שם. פתאום ראיתי איש מבוגר יחסית, מתחיל להוריד אלומיניום מהחלונות, כשמסביב הרבה חפצים של דיירים. אמרתי לו, מה אתה עושה פה, תצא מפה. הוא אמר לי, אני רק לוקח אלומיניום. הרי עוד לא היה שמאי, לא היה מהנדס, והבניין היה בסכנת קריסה. איך שדיברתי איתו הוא יצא מהר. חזרתי לחזית הבניין, אני רואה מלא שוטרים. אמרתי להם, בזמן שאתם עסוקים בלדבר עם העיתונות, מאחורי הבניין יש בוזזים. אז שלחו לשם שלושה שוטרים. בהמשך היום, כשדיברתי עם אחד השוטרים ושאלתי למה הם לא היו שם מההתחלה הוא אמר לי, את חושבת שעל כל דירה נעמוד ונשמור? בהמשך התברר לי שמהבניין נגנבו גם בלוני גז וגם מזגנים".

"הלכתי אל עורף הבניין. פתאום ראיתי איש מבוגר יחסית, מתחיל להוריד אלומיניום מהחלונות, כשמסביב הרבה חפצים של דיירים. אמרתי לו, מה אתה עושה פה, תצא מפה. הוא אמר לי, אני רק לוקח אלומיניום"

על חוסר תשומת הלב של הרשויות מעיד גם י', שכן מבניין סמוך. "ראיתי 30 פקחים של העירייה עומדים ומסתכלים על הבניין שנפגע, במקום לראות מה קורה מאחורה, עם כל האנשים שלוקחים על דעת עצמם אלומיניום ועוד דברים". י' מספר כי נגנב לו מנוע המזגן מהדירה: "קמתי בחמש בבוקר אחרי הפיצוץ, ראיתי בן-אדם בא והולך כמה פעמים, ובכל פעם התקשרתי למשטרה. אמרתי לבן-אדם מה אתה בא לפה, מס רכוש עוד לא היה. הוא אומר לי, אם אני לא אקח, מישהו אחר ייקח. ככה בא והלך כמה פעמים. כל פעם אני מתקשר למשטרה, כשהמשטרה הולכת הבן אדם חוזר. בפעם השלישית השוטר אומר לי, מה אתה רוצה מהחיים שלי? אמרתי לו, ממך אני לא רוצה כלום והפסקתי להודיע למשטרה". 

י' מספר גם על מקרה נוסף, שבו הצליח לזהות בוזז שלקח סולם ושני חלונות אלומיניום מהדירה שלו, כשהם מועמסים על טנדר ברחוב לא רחוק משם. לדבריו, אותו אדם התנצל, מבויש, והחזיר לו את הדברים. למחרת, כך י', התברר לו שאותו אדם הוא בכלל עובד של העירייה, כאשר שוטר דרש ממנו להזדהות, והוא הציג לו כרטיס עובד. 

אולם נדמה שאת תחושת הכאוס במקום מסכמת האפיזודה הבאה, הממחישה כיצד במצב של חוסר סדר לא רק אנשים משולי החברה משתתפים בביזה, אלא גם אנשים נורמטיביים לכאורה. לדברי י', בשעה חמש אחר הצהריים, כשהרחוב כבר התרוקן מאנשים הוא ראה מחזה שלא עוזב אותו גם היום. "הגיע זוג עם ילד בערך בן עשר. הם נראו כמו תיירים, אבל אני לא בטוח בזה. הם נכנסו לדירת קרקע בתוך בניין ויוצאים כשהילד מחזיק בידיו אהיל. זו דירה שכל החפצים בה נשארו כמו שהם. אמרתי לזוג הזה, תעזבו את הכל ותלכו מפה. אבל הם לא הלכו מיד, אולי לא הבינו עברית. ראיתי אותם עוד מסתובבים בחצר, מצלמים, ורק אחרי כמה דקות עוזבים את המקום". 

"קמתי בחמש בבוקר אחרי הפיצוץ, ראיתי בן-אדם בא והולך כמה פעמים, ובכל פעם התקשרתי למשטרה. בפעם השלישית השוטר אומר לי, מה אתה רוצה מהחיים שלי? אמרתי לו, ממך אני לא רוצה כלום והפסקתי להודיע למשטרה"

"נשארנו עם דירה פגועה ולב שבור"

מנתונים שמסרה המשטרה לשומרים בשבוע שעבר עולה, כי מאז פתיחת מבצע "שאגת הארי" לפני כחודש, נפתחו תשעה תיקים של ביזה מזירות נפילות טילים. יחד עם זאת, כמעט בכל זירות פגיעות הטילים בסבב הנוכחי ובסבב הקודם ביוני 2025, דיווחו דיירים ובעלי עסקים על ביזה. דוגמה לכך התקבלה במצלמות האבטחה של בית עסק בתל אביב, שהזכוכיות הפונות לרחוב נפגעו מהדף של הטיל שפגע בעיר בתחילת החודש. תיקים ומזוודות נגנבו מחנות תיקים ועשרות בקבוקי יין נגנבו ממסעדה הסמוכה אליו. 

"הגשתי תלונה למשטרה אבל הם סגרו את התיק אחרי שבוע בלי לקחת טביעות אצבעות ובלי לתשאל את מי שהיה בדירה ואפילו לא את השכנות. גם איתי דיברו רק פעם אחת"

על מקרה אחר מספרים מ' ול', זוג צעיר עם תינוק המתגוררים בדירה במרכז תל אביב המרוחקת כ-150 מטר מבניין שספג פגיעה ישירה בתחילת הסבב. לדבריהם, בצהרי אותו היום הם נסעו לקרובי משפחה בעיר אחרת, משום שאין ברשותם ממ"ד. למחרת, שמעו משכניהם שפגיעות הדף הגיעו גם לבניין שלהם. ממש במקרה, הצליחו להבין שקופסת תכשיטים של ל' נגנבה, זאת לאחר שבקבוצת הווטסאפ של הבניין הופצה תמונה של שרשרת המוטלת על המדרכה סמוך לבניין. "זיהינו מיד את השרשרת, אז ביקשנו מהשכנה להיכנס לבדוק בארון אם נעלמו דברים והיא דיווחה על קופסת תכשיטים שנעלמה. זו קופסה שממש בקלות אפשר להכניס לכיס", מספר מ' שהתברר לו שהיחידים שנכנסו לדירה, שהייתה נעולה, הן שתי שכנות ועובדי חברה קבלנית של עיריית תל אביב שהועסקה בזירות נפילת טילים, כדי לנקות שברי זכוכיות ולדאוג לסדר בזירה. 

לדבריו, בקופסה היו תכשיטים ויהלומים בערך של כ-35 אלף שקלים וערך סנטימנטלי רב יותר, בהיותם תכשיטים שהגיעו מדורות קודמים במשפחה. "באמצעות קשרים בעירייה הצלחתי להגיע לחברת הקבלן, למנהלים שם וגם יש לי את פרטי הקשר של האנשים הספציפיים שהיו אצלי בדירה", מספר מ'. "דיברתי עם מנהלת בחברה, אבל היא טענה שהעובדים לא עשו כלום. הגשתי תלונה למשטרה אבל הם סגרו את התיק אחרי שבוע בלי לקחת טביעות אצבעות ובלי לתשאל את מי שהיה בדירה ואפילו לא את השכנות. גם איתי דיברו רק פעם אחת, כשהגשתי את התלונה. נשארנו עם דירה פגועה ולב שבור". 

מבירור שערך שומרים עולה שבעקבות הפניה של מ', עיריית תל-אביב הפסיקה את עבודתה עם אותה חברה קבלנית (ראו בהמשך את תגובת העירייה). מהמשטרה נמסר בתגובה לטענות, כי "עם קבלת התלונה במשטרה היא נבחנה, בהתאם לתשתית הראייתית ומשלא ניתן היה להגיע לזהותם של חשודים, תיק החקירה נסגר. ככל שיתקבל מידע אשר יוכל להביא להתפתחות בחקירה, הרי שהנושא יטופל בהתאם".

"פעמיים נכנסו לי בוזזים לדירה, אנשים שעלו וירדו כ-20 קומות כדי לגנוב. לקחו לי דברים עם משמעות רגשית, שלא לדבר על תחושה קשה של פלישה זדונית לחלל חיינו הפרטיים" 

אשר לריבוי מקרי הביזה ולמיעוט התיקים שנפתחו, גורם בכיר בכוחות החירום, שסייר החודש בזירות נפילת טילים בכל רחבי הארץ, בא בביקורת כלפי המשטרה. לדבריו, "האחריות על מניעת ביזה היא של משטרת ישראל. בכל אירוע הם פותחים חפ"ק גרנדיוזי ומראים שהם מנהלים את הזירה. מהרושם שלי, את הפרטים הקטנים בשטח שיכולים למנוע ביזה - הם פחות רואים. לצערי, הגידור והאבטחה של המקומות האלו לא נעשים כמו שצריך באף מקום. לרשויות חזקות יש יתרון גדול יותר בשמירה. בכל מקרה, מס רכוש אמור להעביר מימון לשמירה, אבל לא כל הרשויות מודעות לכך ופונות בבקשה לתקציבים". 

אותו גורם מעיד על תופעת ביזה וניסיונות הביזה בכל זירה ברחבי הארץ שאליה הגיע. כך למשל, "לזירת הנפילה בשוהם הגיעו בשעת לילה מאוחרת שלושה אנשים שאפשר היה להבין מיד שהם לא מתגוררים בשכונה הספציפית הזו, שלה צביון דתי-לאומי. אותם תפסו. אחרים לא", הוא מספר לשומרים. 

ראש עיריית ערד יאיר מעיין מספר לשומרים, כי יום לאחר נפילת הטיל במוצאי השבת, העירייה דאגה לגדר את השטח ולהביא שומרים מחברת אבטחה, לצד מתנדבים. לדבריו, "זה צעד מונע בגלל מקרים שקרו בערים אחרות". 

"נכחתי לצד שכנה בת 90 שחזרה לראות את דירתה לאחר חודשיים – ומצאנו מראה שובר לב: רכוש מבוזז, מסמכים רפואיים חסרים, המיטה הפוכה, הבית הרוס. היא עמדה שם בין שברי הזכוכית ואמרה שהיא רוצה לשים קץ לחייה"

ונדליזם וביזה גם במקלטים הציבוריים

הביזה והוונדליזם הם לא נחלת חלקם של נפגעי הטילים בלבד. למעשה, לעיתים נדמה שכל הזדמנות לגניבה בשעת מלחמה, תתממש. כך למשל במבנים ציבוריים, לאחר שרשויות מקומיות בכל רחבי הארץ פתחו את בתי-הספר וגני ילדים, שבהם יש ממ"דים ומקלטים לטובת הציבור שאינו ממוגן. בעיריית תל-אביב יודעים לספר על אזרחים שנכנסים למקלט ויוצאים ממנו עם צעצועים או ציוד אחר של בית ספר. במקלט בדרום העיר היה גם מקרה שאזרחים גנבו מזגן. 

"אנחנו נתקלים בתופעות של ונדליזם והשחתת ציוד וגם בתופעות של לקיחת ציוד שלא לומר גניבות החל ממזגנים וכלה בספסלים ופופים ובציוד מתנייד", מאשרת בשיחה עם שומרים מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב. "כמובן שמתבצעת הסברה במטרה לצמצם את התופעה ויש מקומות שבהם אנחנו נדרשים לשים שומר 24/7. בכל מקרה מנקודת מבטנו הציבור הכללי לא אשם ולכן ככל הניתן אנחנו משלימים את החוסרים ומתמודדים עם ונדליזם. העיקר שהמרחבים הממוגנים ישארו פתוחים". 

"אנחנו נתקלים בתופעות של ונדליזם והשחתת ציוד וגם בתופעות של לקיחת ציוד שלא לומר גניבות החל ממזגנים וכלה בספסלים ופופים ובציוד מתנייד"

ריבוי פריצות לבתים ולרכבים בזמן אזעקות גם כן הפכה תופעה שגורה, ולא במקרה אנשים מקפידים לנעול אחריהם אפילו כאשר הם יורדים למקלט שבנמצא בתוך הבניין. זה כמובן לא תמיד עוזר, כמו במקרה של מ', צעירה שגרה במרכז תל אביב, שפרצו לדירה שלה בשבוע שעבר בזמן אזעקה שהייתה בשלוש לפנות בוקר. היא ודיירי הבניין תפסו מחסה בחניון תת קרקעי המרוחק מספר דקות הליכה משם, כאשר "הפורץ נכנס דרך החלון, ואז הוא יצא בריצה החוצה מהדלת הראשית", מספרת. "הוא הספיק בזמן האזעקה לקחת את המחשב הנייד שלי. זה היה הלילה הראשון שהשארתי את המחשב בבית. לחזור ולגלות את זה היה מאוד קשה. הייתי בהלם. הוא השאיר שם תיק וטביעות אצבע שהמשטרה לקחה, כך שיש סיכוי שיתפסו אותו".

דיווחים על פריצות בזמן אזעקות היו גם בסבב יוני ולמי ששכח או הדחיק, עוד לפני סבבי המלחמה עם איראן, היו שני אירועים "קטנים" מול איראן - ליל כטב"מים א' וב' באפריל ובאוקטובר 2024. בלילה השני, פורץ הצליח להיכנס לבניין ברחוב מטלון בתל אביב. בזמן שאחד הדיירים שהה בממ"ד בתוך דירתו, הפורץ נכנס לדירה שבה הדלת הייתה סגורה, אך לא נעולה. הפורץ לקח שני מחשבים ניידים, רמקול, צמיד שרשרת, שני כרטיסי אשראי תעודת זהות ורישיון נהיגה. התיק עסק בעבירות פריצה נוספות של הנאשם ונגזר עליו עונש מאסר חמור יחסית של כשלוש שנות מאסר (34 חודשים), גם בגלל נסיבות הפריצה. 

"ראיתי אלמנט מחמיר בכך שהנאשם ניצל את שעת הכושר, בשעת אזעקה נוכח המלחמה, על מנת לפרוץ לביתו של המתלונן, ולגנוב את רכושו", כתב שופט בית-המשפט השלום בתל-אביב, שמאי בקר, בפסיקתו. מפסק הדין עולה שהפורץ היה דייר רחוב, שלו שני ילדים קטנים, ובטיעונים לעונש הוא ביקש סליחה ואמר שטעה. 

"את הקרימינולוגים תופעת הביזה לא מפתיעה", אומר ניצב-משנה בדימוס אבי דוידוביץ', לשעבר סגן ראש היאחב"ל וקרימינולוג בהשכלתו. "ביזה היא תופעה אופיינית למצבי מלחמה ואסונות טבע בכל העולם. בניגוד לדעה הרווחת ולפיה במצבי חירום יש יותר לכידות חברתית, פטריוטיות, סולידריות חברתית וכל המילים היפות האלו, הרי שבמצבי חירום דווקא יש מגמה של עלייה בפשיעת הרכוש, כאשר ביזה היא אחד מהמקרים האלו". 

לדברי דוידוביץ', מההתרשמות שלו מדיווחי המשטרה בתקשורת, המשטרה נוטה להמעיט בפרסום של מקרי ביזה, מחשש לפגוע במורל ובחוסן הלאומי. "אפשר לייצר יותר הרתעה לגרום ליותר תפיסות, גם בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות. צריך גם להבליט את המקרים שנתפסים בוזים ולדבר על צעדים חמורים שננקטים, כדי שההרתעה תהיה אפקטיבית ותהיה תגובת נגד חברתית יותר חזקה. אבל, התחושה היא שיש במשטרה רצון שלא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ כדי לשמור על חוסן ומורל. התחושה היא ששומעים על זה רק במקרים מאוד קיצוניים, כמו הבוזזים באתר הנובה". 

הביזה ממשיכה חודשים אחרי הנפילה

אף על פי שביזה נתפסת כאירוע חד-פעמי שמתרחש בימים הראשונים לאחר נפילת הטיל, בפועל מדובר בתופעה מתמשכת הנובעת מעצם העובדה שבניינים נשארים במצב רעוע לאורך זמן. כך למשל, במתחם ההרס בבת ים כתוצאה מנפילת הטיל האיראני ביוני 2025, תושבים דיווחו לשומרים שגם אחרי שלושה חודשים נגנבו מבניינים ברזים ומזגנים. 

אולם מה שקרה לדיירים בבניין מגורים שנפגע ברמת אביב, הוא דוגמא חריפה אף יותר. אלון גדליה המתגורר בבניין פנה לעירייה באמצעות סיגל ויצמן-אהרוני, חברת מועצת העיר לשעבר. בפנייה כתב כך: "בימים הראשונים לאחר הפגיעה, כשהורשינו לשוב בליווי פיקוד העורף לאסוף מסמכים אישיים, ראינו לתדהמתנו עובדי עירייה עם טנדרים כתומים – כאלה שאוספים פסולת – נכנסים לבניין ולוקחים פרטי אלומיניום. בהתחלה חשבנו שמדובר בפינוי יזום, אך עד מהרה התברר שמדובר בביזה. ביום למחרת כבר הגיעו אחרים, עם ילדיהם, 'להצטרף לחגיגה', ותחושת ההשפלה רק החריפה". 

"לאחר מכן", המשיך גדליה, "החלו פריצות שיטתיות למחסנים – בתוך שלושה ימים בלבד נפרצו 38 מחסנים, וכל זוגות האופניים שבמרתף נגנבו. חשבנו ש'ביזה ברמת אביב' זו רק שמועה, אבל אז זה הגיע גם אלינו. הבוזזים לא הסתפקו בכך: הם פירקו מזגנים, נכנסו לדירות תחתונות שנפגעו מההדף, וגנבו ציוד מתוך בתים הרוסים (…) נכחתי לצד שכנה בת 90 שחזרה לראות את דירתה לאחר חודשיים – ומצאנו מראה שובר לב: רכוש מבוזז, מסמכים רפואיים חסרים, המיטה הפוכה, הבית הרוס. היא עמדה שם בין שברי הזכוכית ואמרה שהיא רוצה לשים קץ לחייה. אין מילים לתאר את הכאב". 

"חשבנו ש'ביזה ברמת אביב' זו רק שמועה, אבל אז זה הגיע גם אלינו. הבוזזים לא הסתפקו בכך: הם פירקו מזגנים, נכנסו לדירות תחתונות שנפגעו מההדף, וגנבו ציוד מתוך בתים הרוסים"

מהעיריה נמסר לו בתגובה לפנייה, שאין הוכחות שביזה התרחשה על-ידי עובדי קבלן של העירייה ובמקום הוצבו שומרים, בוצע איטום וגידור, ומתבצעים סיורים קבועים עלי-די קציני ביטחון של העירייה. בינתיים הבניין נכנס להליך שיקום, שבמסגרתו כל בעל דירה צריך לשפץ את הדירה שלו. כך נוצר מצב שבניין שכל דייריו מפונים יש דירות ריקות ודירות אחרות שעוברות שיפוץ. לדיירי הבניין התברר שפועלים שעבדו באחת הדירות שעברה שיפוץ בזזו מדירות שכנות. מדובר היה בקבלן משנה של קבלן השיפוץ הראשי, שבזז את דירות השכנים יחד עם ילדיו, כפי שהתברר מצילומי מצלמות האבטחה. בין היתר, נגנב מזגן חדש, שעלותו כ-25 אלף שקל, מאחת השכנות. 

כך כתב גדליה בקבוצת הווטסאפ של הבניין: "שכנים יקרים הגניבות והביזה ממשיכות כולל נזקים ועשיית צרכים ברכוש המשותף (…) המשפחה הזאת פירקה דירות שלמות ועכשיו הם עברו לבניין השכן. אני ראיתי במו עיניי אך הם גונבים 4-5 מזגנים באמצע היום מהבניין השכן". 

בעקבות אותה הודעה השכן שהעסיק את הקבלן, סילק אותו. תלונה הוגשה למשטרה על-ידי שכנים אך נסגרה אחרי שבועיים. לדברי גדליה, לאחר חודשיים, ילדיו של קבלן המשנה הופיעו שוב בבניין, נכנסו לשלוש או ארבע דירות וגנבו כלי עבודה של קבלנים אחרים. שוב הוגשה תלונה למשטרה, אך גם הפעם נסגרה. לדברי גדליה, "אביהם של הילדים הבוזזים מוכר למשטרה, כך נאמר לנו מהמשטרה. אבל, המשטרה חסרת אונים - ולטענת המשטרה אין להם מספיק שוטרים לטפל באירועים המרובים. התלונה נסגרה למרות שהועברו תמונות של הבוזזים". 

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים‍