אברהים שבאנה, בן 60, דובר עברית מצוינת ונוטה להיסחף לסיפורים מעשרות השנים בהן עבד במסעדות בירושלים. הוא אירח אותנו על גג ביתו בעיירה סינג'יל שבין שכם לרמאללה בבוקר שמשי וחמים של תחילת דצמבר. למרות האווירה הפסטורלית, דבריו קודרים מאוד.

"אתה רואה את הזיתים", הוא מצביע על חלקה בפאתי הכפר, לא רחוק מהשטח הבנוי. "לידם יש לי שבעה דונם. שתלתי אותם, וכשהלכתי לשם אמר לי חייל: 'אם תחזור לפה אני אהרוג אותך'. בשנה שעברה, בעונת החריש, אח שלי הלך לשם, וחיילים ומתנחלים אמרו לו שאם הוא לא יוצא מיד – יהרגו אותו. פעם זה לא היה ככה. לפני שנתיים-שלוש היינו נכנסים. עד המלחמה. השנה הזאת הכי גרועה".

דבריו של שבאנה, שמצטרפים לעדויות וחומרים נוספים שנאספו בידי שומרים, מצביעים על מגמה ברורה: אם בשנים האחרונות עיקר מאמצי המתנחלים הופנו לגירוש קהילות רועים בשטחי C, כיום האלימות מופנית גם לשטחי B שבאחריות אזרחית פלסטינית, ולעיתים אף לשטחי A, הנמצאים בשליטה פלסטינית מלאה וכניסת ישראלים אליהם אסורה. מדבריהם של מתנחלים, ניכר שמדובר במהלך מתוכנן.

בחלק הדרומי של סינג'יל, המונה כ-4,000 תושבים, נמצא אזור "אל באטן". שטח חקלאי ובו כמה בתים. ראש העירייה, ד"ר מעתז טוואפשה, מסביר כי יוכל להראות את המקום רק מרחוק, שכן מסוכן להתקרב אליו בשל אלימות מתנחלים. לדבריו, בקיץ השתלטו מתנחלים על השטח והקימו בו מאחז, תוך פלישה לבתים פלסטיניים, וכעת לא ניתן להגיע אליהם או לשטח החקלאי שסביבם. האזור מצוי בשטחי A ו-B.

באופן חריג, עדויות התושבים הפלסטינים מקבלות גיבוי מהרשויות הישראליות. הבתים שעליהם השתלטו הישראלים שייכים לתושבי הכפר הסמוך. באוגוסט פנו תושבי הכפר לבג"ץ בדרישה שיורה לצבא לפעול נגד ההשתלטות. לעתירה צורפו תמונות של בית ורכב שהוצתו לכאורה בידי מתנחלים, ותיעוד של מתנחלים בשטח, חלקם חמושים, ובחלק מהתמונות נראים בסמוך לחיילים ולכלי רכב צבאיים.

במענה לעותרים מטעם היועץ המשפטי של אוגדת איו"ש נכתב כי "בחודשים האחרונים התקבלו במרחב דיווחים בדבר אירועים חריגים שבהם התרחשו אירועי אלימות חמורים כלפי תושבים ורכוש פלסטינים על ידי ישראלים". גם מפקד חטיבת בנימין, אל"מ ענאן פארס, הצהיר כי "לפני מספר חודשים זוהתה עלייה משמעותית בהיקף ובחומרת הפשיעה הלאומנית בשטחי יהודה ושומרון", וצוין כי האירועים האלימים והקשים ביותר מתרחשים בגזרת החטיבה המרחבית בנימין.

על פי התצהיר של מפקד החטיבה פארס, בסיור שטח שנערך בתחילת אוקטובר נמצא כי בגבעה הנמצאת בשטח A, "ישראלים השתלטו על בית של תושב פלסטיני, והם מתגוררים בו". עוד נמצא כי נפרצה באופן פיראטי דרך "בה משתמשים ישראלים לצורך הגעה מהירה לגבעות ולכפר הפלסטיני סינג'יל". לדברי מפקד החטיבה, הדרך נחסמה על ידי הצבא, אולם "נסללה מחדש על ידי פורעי חוק פעם אחר פעם".

אם בשנים האחרונות עיקר מאמצי המתנחלים הופנו לגירוש קהילות רועים בשטחי C, כיום האלימות מופנית גם לשטחי B שבאחריות אזרחית פלסטינית, ולעיתים אף לשטחי A, הנמצאים בשליטה פלסטינית מלאה וכניסת ישראלים אליהם אסורה

מתנחלים הכו באלות פלסטינים ופעילי שמאל; שניים נהרגו

כך, ב-11 ביולי ניסתה קבוצת פלסטינים להגיע לאדמות שעליהן הוקם המאחז ב"אל באטן", והתפתח עימות עם מתנחלים. לדברי צה"ל, הפלסטינים יידו אבנים ופצעו שני ישראלים. זמן קצר לאחר מכן, לפי עדויות, הגיע למקום טנדר אפור ועליו מתנחלים רעולי פנים. לפי עדות פעיל השמאל יונתן פולק שפורסמה ב"הארץ", הטנדר פגע בפלסטיני, והמתנחלים שירדו ממנו הכו באלות הפלסטינים ופעילי שמאל. שני פלסטינים נהרגו, לפי דיווחים פלסטיניים כתוצאה מהתקפות המתנחלים: מחמד שלבי, וסיף א-דין מסלט, פלסטיני-אמריקאי שהגיע לגדה לבקר את קרוביו.

כעת נחשף ממסמכים שהוגשו לבית המשפט, כי אותו טנדר שבו הגיעו רעולי הפנים, שייך ליהויריב מגורי, מתנחל שגר עם משפחתו בחווה שהוקמה על אדמות פלסטיניות פרטיות (אך בשטח C). מהמסמכים, אותם הגיש מגורי, עולה כי הוא עוכב לאחר האירוע ובחקירתו הוצג לו סרטון שבו נראה רכבו ועליו רעולי פנים.

מגורי תיאר במסמכים את המתרחש כך: "נערים שעובדים בחוות הותקפו בידי המון ערבי מוסת, אירוע שהתגלגל לתגרה רבתי בין מתיישבים לבין פורעים פלסטינים". גם המשטרה ראתה את הדברים באופן דומה, שכן בסיום החקירה הוא שוחרר ללא תנאים מגבילים, ותוך כמה שבועות הוחזר לו הטנדר. כיצד פרץ עימות כזה בשטח A, שבו אסור לישראלים לשהות, נדמה שאיש לא שאל. מגורי סירב להשיב לפניות שומרים.

המדינה טענה בפני בג"ץ כי היא פועלת לשמירת הסדר באזור. נטען כי ביולי הוקם צוות משותף לצה"ל, שב"כ מג"ב והמשטרה שנועד להתמודד עם הטרור היהודי; הוצאו צווי הרחקה והגבלה נגד מתנחלים שהיו מעורבים באלימות; וכי לכוחות בשטח ברור שאסור לעמוד מנגד מול פגיעה בפלסטינים או ברכושם. לטענת הצבא הפעולות נשאו פרי. בשטח המתנחלים השיגו את מטרתם. הפלסטינים לא מתקרבים לאזור.

גם פינוי המאחזים לא עוזר

חלוקת הגדה לשטחי A, B ו-C  נקבעה בהסכמי אוסלו. שטחי A, הכוללים בעיקר את הערים הפלסטיניות וכמה עיירות גדולות, מהווים מעט פחות מ-20% משטח הגדה, וכניסת ישראלים אליהם אסורה. הם נתונים לשליטה אזרחית וביטחונית פלסטינית. שטחי B, המהווים מעט יותר מחמישית מהגדה, כוללים מאות כפרים פלסטיניים ונמצאים בשליטה אזרחית פלסטינית אך תחת שליטה ביטחונית של צה"ל. שטחי C, כ-60% מהגדה, כוללים את רוב ההתנחלויות ונמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית (ראו תרשים).

‍בשנים האחרונות השקיעו המתנחלים מאמצים נרחבים בגירוש פלסטינים משטחי C. אחד האמצעים לכך היה הקמת עשרות "חוות חקלאיות", כינוי מכובס למאחזים לא חוקיים, הנהנים מתמיכת המדינה. החוות, כפי שהבהיר לא פעם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שולטות על שטחי ענק במינימום כוח אדם. החוות עצמן, הכבישים אליהן ושטחי המרעה, נסגרים בפני פלסטינים. לא אחת מוקמת חווה סמוך לכפרים פלסטינים, ומקימיהן נוקטים אלימות ואיומים כלפי התושבים, בגיבוי או בהעלמת עין מצד הצבא והמשטרה, עד שהקהילות הפלסטיניות עוזבות. כך, למשל, קרה במאי בקהילת הרועים מע'ייר א-דיר. המהלך הואץ מאז 7 באוקטובר, ולפי ארגוני זכויות אדם, בשנים האחרונות גורשו כך עשרות קהילות.

בשנתיים האחרונות החלו אנשי הגבעות להקים מאחזים גם בשטחי B. בניגוד לחוות, המאחזים עדיין מפונים בידי הצבא, אך לרוב חוזרים לשטח בתוך זמן קצר. גם כשמתבצעים פינויים חוזרים, הרשויות לא מצליחות להתמודד עם האלימות המופנית כלפי הפלסטינים.

בשטחי C הופנתה האלימות בעיקר כלפי קהילות רועים בשטחים פתוחים, אך במאחזים היא מופנית גם כלפי כפרים גדולים ומבוססים. אחד מהם הוא עטארה, שהתעורר באוגוסט האחרון לגלות על אדמותיו, שטחי B, מאחז חדש. ב-15 באוגוסט, ארבעה ימים בלבד לאחר הקמתו, הוצת רכב בעטארה. מאז הוצתו רכבים לפחות פעמיים נוספות, ובאחד המקרים רוססו כתובות בעברית, בהן "תג מחיר מנהלי".

ראש מועצת עטארה, ניזאר מע'רבי, סיפר לשומרים על מתנחל שרועה בקביעות צאן בתוך הכפר, ובשבוע הראשון של דצמבר אף הגיע לבית הספר שבלבו, כשמעליו רחפן. "האנשים מפחדים", אמר ראש המועצה. "איך מישהו יכול ללכת לעבודה ככה? אין להם ביטחון בעבודה, אין להם ביטחון עם הילדים".

המאחז הסמוך נקרא "כפר טרפון". מאז הוקם באוגוסט פונה על ידי צה"ל והמשטרה – אך חזר לשטח במהרה. נכון לתחילת החודש, פעיל הגבעות אלישע ירד ניסה לגייס כסף לסלילת כביש גישה אליו. בפוסט שפורסם באוקטובר, נראים שני מתנחלים מוסקים עץ זית בוגר. "כפר טרפון - זוכים להנות היום מטובה של הארץ", כתב ירד. אלא שספק אם אנשי המאחז, שהוקם רק חודשיים קודם לכן, הם שנטעו את העץ.

המאחזים שמחוץ לשטחי C החלו לצוץ במהלך 2024. בפוסט שפורסם בחשבונות המזוהים עם נוער הגבעות, נטען כי באותה שנה הוקמו חמישה מאחזים על שטחי B. עם זאת, צוות מעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו" תיעד באותה שנה שבעה מאחזים כאלה, מתוכם חמישה בשטחי "השמורה ההסכמית" באזור בית לחם. מדובר בשטח שהוגדר בהסכמי אוסלו כשטח B, וששני הצדדים התחייבו שלא לבנות בו. בפועל, הפלסטינים בנו בו לאורך השנים. לפני שנה נחשף ב"הארץ" כי למרות שמדובר בשטחי B, ישראל נטלה לעצמה באישור הקבינט את הסמכות להרוס מבנים פלסטינים במקום, ובמקביל החלו לקום בו מאחזי מתנחלים.

אך התופעה מתרחבת. דרור אטקס מארגון "כרם נבות", העוקב אחר ההתנחלויות והמאחזים, מונה כמעט 20 מאחזים מחוץ לשטחי C: כ-10 בשמורה ההסכמית, 6 על שטחי B באזור בנימין, ואחד על שטח A. עם זאת, לא כל המאחזים שהוקמו עדיין עומדים על תלם, שכן חלקם מפונים מעת לעת. המתקפה רחבה אף יותר ממספר המאחזים. מזרחית לא-טייבה, באזור בנימין, הוקם מאחז על קרקע שממנה גורשה קהילת רועים. אף שהמאחז בשטח C, המתנחלים משתלטים על אדמות בשטחי B.

נדים ח'ורי, בעלי מבשלת הבירה ויקב טייבה, נראה מתוסכל כשהוא מראה סרטון של מתנחל חורש חלקת אדמה, ממש בסמוך לכפר. ח'ורי מציג שטרי בעלות שמוכיחים כי הקרקע שלו, וגם את הטופס המוכיח כי הגיש תלונה במשטרה בגין הפלישה לאדמתו. אך ללא הועיל. "העברתי את התלונה גם לשגריר ארה"ב מייק האקבי, כי אני אזרח אמריקאי", אומר ח'ורי. "הוא הבטיח לגרום להם לעזוב, אבל הם עדיין שם".

ח'ורי מציג שטרי בעלות שמוכיחים כי הקרקע שלו, וגם את הטופס המוכיח כי הגיש תלונה במשטרה בגין הפלישה לאדמתו. אך ללא הועיל. "העברתי את התלונה גם לשגריר ארה"ב מייק האקבי, כי אני אזרח אמריקאי"

לא מאמינים? המתנחלים מצהירים על זה בעצמם

לדברי אטקס, מתוך כמיליון דונם שעליהם חולשים החוות והמאחזים, כ-100 אלף דונם מצויים בשטחי A ו-B. לשיטתו, לתהליך שתי מטרות: דחיקת הפלסטינים מהשטחים הפתוחים בגדה אל תוך הכפרים והערים, וריסוק הסכמי אוסלו. "המטרה היא שהמשיח יבוא וייבנה בית המקדש, אבל התחנות בדרך הן צמצום הפלסטינים לשטחים הבנויים, ומירור חייהם ככל הניתן כדי 'לעודד הגירה'. מאלצים אותם להיכנס לשטחים הבנויים. מרסקים את התרבות, הכלכלה והחקלאות הפלסטינית".

מי שמפקפק בכך שמדובר בתוכנית סדורה, יכול לקרוא את הטור שפרסם ביולי אלישע ירד עצמו, בעלון השבת "עולם קטן". "לפני שנתיים נראו המתיישבים הראשונים בשטחי B הזויים לגמרי, ואילו כיום גם בגופי ההתיישבות הרשמיים כבר מתחילים להרהר בקול על היתכנותו של מהלך כזה", כתב ירד, ובסיום קרא: "דווקא בעת הזו צריכים גופי ההתיישבות הרשמיים ושרי הימין בממשלה להפסיק להתמהמה ולהסס… עליהם להרים את הדגל כבר כעת ולהכריז בקול וללא מורא - זו ארצנו וזכותנו ההיסטורית והטבעית להתיישב בה...".

שרת ההתיישבות אורית סטרוק תמצתה רעיון דומה בשיחה החודש ב"זמן אמת" ב"כאן". "אנחנו מתקנים בשלוש שנים 30 שנה של נזקי אוסלו", אמרה. "אתם השמאל עוד לא התעוררתם מזה".

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים