בתחילת המלחמה, מיד אחרי טבח השבעה באוקטובר, התמלאו בתי המלון במפונים מאזורי האסון. אנשים וקהילות שמעולם לא הוגדרו "אוכלוסיות רווחה" נזקקו לפתע לכתף להישען עליה, והעובדים הסוציאליים מילאו תפקיד מכריע. "ראיתי את זה מקרוב", אומרת בכירה לשעבר במשרד הרווחה. "הייתה תחושה בקרב העובדים של עשייה חשובה, של מתן מענה בשעת משבר אמיתי - דבר שיוצר המון סיפוק. אבל לאט-לאט הדברים חוזרים לקדמותם".

בעוד שהמפונים שבו ברובם אל היישובים והערים בדרום ובצפון ואל תחילתו של שיקום ממושך, העובדים הסוציאליים, מעוז התמיכה האחרון של מה שמכונה החצר האחורית של החברה הישראלית, חזרו אל אותן בעיות שהיו קודם לכן של מקצוע באי ספיקה קבוע, בתוספת מקרים חדשים שהמלחמה חוללה. "בתקופה האחרונה פתאום 15 תיקים התעוררו לי בבת אחת, תיקים שהיו 'רדומים'", משתפת בשיחה עם שומרים, עובדת סוציאלית ותיקה ממרכז הארץ. אבל לא רק התיקים התעוררו, גם העו"סים, שרבים מהם בוחרים לעבוד ביעדים "אטרקטיביים" יותר כמו משרד הביטחון והשוק הפרטי, עם תנאים טובים יותר מאשר בשירותי הרווחה "הקלאסיים", והתוצאה היא מערכת במשבר.

"מאז שהתחלתי לעבוד לפני 21 שנה יש מחסור בתחום", מספרת העו"סית הוותיקה. "לי יש סביב ה-100 תיקים, ואני עובדת 75% משרה. זו כמות בלתי נתפסת. אני עובדת כל היום עם רשימות, מג'נגלת בין משפחות. כל הזמן יש בלת"מים, כל הזמן 'כדורים' שמגיעים אליי ואני צריכה להחזיק אותם באוויר. כיבוי שריפות בלתי פוסק". 

כמו מקצוע ההוראה שנסקר כאן בהרחבה ערב פתיחת שנת הלימודים החדשה השבוע, גם בעבודה סוציאלית יש מחסור חריף של כוח-אדם, שמעמיק דווקא במקומות שזקוקים לו יותר מכל. לפי נתוני משרד הרווחה, רק רבע מבוגרי הפקולטות לעבודה סוציאלית, מגיעים לעבוד במחלקה לשירותים חברתיים (מה שבעבר נקרא לשכות הרווחה) וכשליש מהם לא עובדים כלל במקצוע. "יש שחיקה מאוד קשה במעמד העובד הסוציאלי", אומרת הבכירה לשעבר במשרד. "כתוצאה מכך, הרבה עובדים סוציאליים בוחרים לעשות התמחות בפוסט-טראומה, בפסיכותרפיה, ועוברים לטיפול פרטני. הזירה הפרטנית נחשבת למקום שבו יש יותר כסף, יותר הילה, מקום יתר סקסי. גם בתוך השירות הציבורי, עובדים סוציאליים מעדיפים את משרד הביטחון והביטוח הלאומי, כי בשני המקומות האלו יש שכר ותנאים יותר טובים. מה גם שכיום, במשרד הביטחון יש ביקוש רב לעובדים סוציאליים למתן טיפול פרטני לפגועי נפש - ולשם הולכים". 

בשונה ממורים, את העובדים הסוציאליים לא כולם פוגשים או אפילו מודעים לקיומם. מי שכן זקוק להם יודע עד כמה הם משמעותיים עבורו ולתפקודה של החברה. עובדים סוציאליים ניתן למצוא בקשת רחבה שירותים: בבתי החולים, בביטוח הלאומי, במשרד הביטחון, בבתי משפט לענייני משפחה (תיקי גירושין), וכן במקומות שנחשבים לליבת העבודה הסוציאלית, עם אוכלוסיות מצוקה במחלקות לשירותי חברתיים ברשויות המקומיות, במסגרות החוץ-ביתיות באמצעות עמותות שמספקות שירותים עבור משרד הרווחה, ובשירות המבחן במערכת המשפט. 

הליבה הזאת נמצאת כיום במצוקה שמגבירה הן את השחיקה של העובדים הסוציאליים והן את המתח, התסכול ואת רף האלימות, כפי שמספרת העו"סית הוותיקה: "פעם אישה קשישה זרקה עלי שולחן. יש מטופלים עם התקף זעם, יכולים לתלוש שרשראות, לתלוש שיער, לקרוע בגדים. אלו סיטואציות מאוד מפחידות. המתח הזה סביב האלימות, גם משפיע על שחיקה. הרי המטרה היא לעזור לאנשים, לא להיות שק החבטות שלהם". 

"ראיתי את זה מקרוב", אומרת בכירה לשעבר במשרד הרווחה על העבודה עם המפונים. "הייתה תחושה בקרב העובדים של עשייה חשובה, של מתן מענה בשעת משבר אמיתי - דבר שיוצר המון סיפוק. אבל לאט-לאט הדברים חוזרים לקדמותם"

161 תיקים לעו"ס בדרום, 121 במרכז

בדצמבר 2024 פרסם משרד הרווחה מסמך הקרוי "ספר כח-האדם" וממנו עולה עד כמה חמורה בעיית המחסור במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות מקומיות ברחבי הארץ. לפי הנתונים, 1,435 תקנים אינם מאוישים - כ-16% מכלל התקנים בארץ. במחוז דרום מדובר על 22% מהתקנים שאינם מאוישים, בתל-אביב ובמרכז 15% אינם מאוישים ואילו בירושלים 12% מהתקנים. 

"תקנים הם לא הבעיה - השאלה איך מאיישים אותם", מתייחסת אפרת רותם, מנהלת החטיבה הארצית באיגוד העובדים הסוציאליים. "נכון, המשכורות עלו, אבל זה עדיין לא מדביק את השחיקה ואת העלייה ביוקר המחיה. מלבד זאת, עניין עומס התיקים הוא משמעותי. מה עובדת סוציאלית אמורה לעשות עם 100 תיקים, כשהיא יודעת שבמקסימום היא יכולה לטפל ב-40? כל מה שנותר לה זה להרגיש אשמה על 60 התיקים האחרים. הדברים האלו מייצרים שחיקה. גם עובדים שמגיעים בתחושת שליחות, עוזבים אחרי זמן קצר יחסית". 

לא מדובר בדיבורים בעלמא: לפי נתוני משרד הרווחה כ-40% מהעובדים הסוציאליים שהחלו לעבוד במחלקות ב-2015, עזבו את עבודתן עד 2022, כאשר 70% מהם עזבו בשנתיים הראשונות לעבודתם. "פערי האיוש הולכים וגדלים עם השנים ואינם מדביקים את קצב התקינה", נכתב בספר כוח האדם. 

אמנם בפברואר 2024 קבעה ועדה במשרד הרווחה שמספר התיקים לכל עובד סוציאלי יהיה 50, אולם עד סוף אותה שנה כבר עלתה ההמלצה עלתה ל-70 תיקים, וממילא לא זאת ולא זאת עומדות במבחן המציאות. במחוז הדרום העומס עובד סוציאלי אחראי בממוצע על 161 תיקים. בחיפה ובת"א המספר הממוצע עומד על 124 ו-121 בהתאמה ואילו בירושלים העומס הממוצע הוא 116 תיקים. כל "תיק" הוא אדם, משפחה, עולם ומלואו, כדאי לזכור. 

כ-40% מהעובדים הסוציאליים שהחלו לעבוד במחלקות ב-2015, עזבו את עבודתן עד 2022, כאשר 70% מהם עזבו בשנתיים הראשונות לעבודתם

"המחסור בעובדים סוציאליים נמשך מספר שנים, והוחמר בעקבות המלחמה שיצרה דרישה מוגברת לכוח אדם טיפולי מצד גופים כמו המוסד לביטוח לאומי, קופות החולים ומשרד הבריאות", מאשרת יעל גבאי, מנהלת אגף הרווחה בעיריית ירושלים. "התחרות על עובדים, בפרט בערים גדולות, רק גברה. העירייה מקווה כי תוספות השכר, המוצעות לעובדים הסוציאליים במסגרת הפעימה השנייה של הסכם השכר שנחתם עמם, יסייעו גם לחיזוק האטרקטיביות של השירות ובשימור העובדים לאורך זמן".

גבאי מתכוונת לחלקו השני של ההסכם שנחתם לפני שלוש שנים עם העובדים הסוציאליים - ואושרר ביוני השנה. בין היתר, נקבע שעובד סוציאלי מתחיל ישתכר 9,400 שקלים בחודש וכי שכר כלל העובדים הסוציאליים יעלה בין 11-13% בחודש. ואולם, נתוני משרד הרווחה מראים כאמור, שתוספות השכר הללו רחוקות מלהספיק, כאשר גם במסגרות שמעניקות שירותי מיקור-חוץ למשרד הרווחה (בעיקר באמצעות עמותות), כ-42% מהמשרות לא מאוישות, כך על פי דוח מבקר המדינה מהשנה שעברה. 

"יש יותר ויותר ביקוש, נוספו בתי-ספר לעבודה סוציאלית במכללות, ויש עלייה במספר הלומדות לתואר שני. בהתאם, הדרישות עולות"

הדבר המתעתע הוא שלמרות הכל, הפקולטות לעבודה סוציאלית מלאות והביקוש גבוה. לפי ספר כח-האדם, חלה עלייה של 25% במספר הבוגרים של הפקולטות לעבודה סוציאלית. כמו-כן, בממוצע יש כ-400 מועמדים שלא מצליחים להתקבל ללימודי עבודה סוציאלית. איך זה מסתדר?

"זו תופעה מדהימה", משיב פרופ' ג'וני גל, מרצה לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית וחוקר במרכז טאוב. "יש יותר ויותר ביקוש, נוספו בתי-ספר לעבודה סוציאלית במכללות, ויש עלייה במספר הלומדות לתואר שני. בהתאם, הדרישות עולות. סף הקבלה לעבודה סוציאלית גבוה לעומת הרבה מאוד תחומים במדעי החברה והרוח. יש הרבה צעירות שרוצות ללמוד עובדות סוציאליות, אנשים שרוצים לשנות את העולם או הצד הטיפולי או אלטרואיזם, יש מגוון רחב של סיבות לכך שאנשים פונים ללימודי עבודה סוציאלית". 

90% לא רוצים לעבוד ברווחה "הקלאסית"

גם כאן הנתונים לא מותירים מקום לספק: ב-2020 נערך סקר של עו"סים שינוי, עמותה של סטודנטים לעבודה סוציאלית, שהראה כי 91% מהסטודנטים לא רוצים לעבוד במחלקות לשירותים חברתיים. בנוסף לכך, 88% אחוז מהסטודנטים השיבו כי הם אינם מרגישים ביטחון כלכלי במקצוע שבחרו. הסקר נערך גם בקרב בוגרים טריים (חמש שנים לאחר סיום התואר) וממנו עלה ש-40% שוקלים לעזוב את המקצוע. 

לדברי רותם, פעילה ב"עו"סים שינוי", שבשנה החולפת התמחתה באחת המחלקות בחיפה, במהלך הלימודים המרצים מסבירים על הפער בין המציאות האמיתית לתנאי ההתמחות, "אבל אי-אפשר להכשיר סטודנטית להיות עובדת סוציאלית עם עומס של 50 תיקים. זה פשוט לא ריאלי לתהליך למידה". הסטודנטים עושים התמחות במהלך שנה ב' וג', ואולם, מי שעושה התמחות ברשויות המקומיות לא מקבל עומס של עשרות רבות של תיקים, אלא של חמישה תיקים בלבד, לפי התנאי של משרד הרווחה לקבלת רישיון. 

"אני לא אמא שלי, אני לא אבוא לעבוד אצלך מ-8:00 עד 16:00. אתה רוצה שאני אבוא לעבוד אצלך? תמצא לי פתרונות תעסוקה גמישים אחרים"

"במהלך ההתמחות ראיתי מסביבי איך העובדות הסוציאליות מפרפרות ולוקחות את העבודה גם הביתה, וזה פגע גם בדברים שאני אחראית עליהם", אומרת רותם. "לדוגמה, פעם ניסיתי לתאם ועדה מקצועית לילדה ממשפחה שטיפלתי בה. הדיון בעניין שלה נדחה ארבעה חודשים בגלל שבוועדה ישבו עובדות סוציאליות מתחומים שונים, ולכל אחת מהן יש את העומס שלה. רק על תיאום מועד הישיבה היה דיון סוער בקבוצת הווטסאפ". 

בישיבה שהתקיימה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת במאי האחרון, טען מנכ"ל משרד הרווחה, ינון אהרוני, שמשבר כח-האדם נובע מעומסים ומבעיית השכר, אך טען שיש גם סיבות נוספות. "מה שקורה בשוק העבודה קורה גם בעולם העבודה הסוציאלית", אמר בדיון. "סטודנטית שנה ג' לעבודה סוציאלית אמרה לי: 'אני לא אמא שלי, אני לא אבוא לעבוד אצלך מ-8:00 עד 16:00. אתה רוצה שאני אבוא לעבוד אצלך? תמצא לי פתרונות תעסוקה גמישים אחרים". סטודנטית אחרת אמרה: "אתה רוצה שאני אעבוד אצלך? אני עובדת מתאילנד. דיגיטלית. אם אתה רוצה, תמצא לי משרות, תפקידים, משימות".

"אנחנו יודעים שעובדות סוציאליות רוצות גם לעשות עבודה פרטנית. יש יוזמה שבחלק מהזמן שלהם בעירייה, הם יטפלו פרטנית במקרים שיגיעו משרד הביטחון או ביטוח לאומי, ויקבלו על כך תוספת תשלום ייחודית"

איריס פלורנטין, עובדת סוציאלית וראש מינהל תכנון, מדיניות ואסטרטגיה במשרד הרווחה, סבורה שניתן לשפר את המצב. "מדי שנה מוסיפים 200 תקנים למחלקות לשירותים חברתיים כדי לכסות את פער הגדילה של כמות התיקים", היא אומרת, "המשרד קיבל 40 מיליון שקלים, כדי להתמודד עם הבעיה של מחסור בעובדים סוציאליים ועזיבת התחום, מעבר לפעימה השנייה. אנחנו רוצים להוסיף תקנים ולעזור למחלקות לקלוט את התקנים. נעשה את זה באמצעות הרחבת הדרכות, שיפור איכות ניהול, והגדלת הליכודות במחלקות. 

"מתוך פיילוט שעשינו במחוז מרכז, אנחנו יודעים שזה עוזר. אנחנו יודעים למשל, שעובדות סוציאליות רוצות גם לעשות עבודה פרטנית. יש יוזמה שבחלק מהזמן שלהם בעירייה, הם יטפלו פרטנית במקרים שיגיעו משרד הביטחון או ביטוח לאומי, ויקבלו על כך תוספת תשלום ייחודית (עבור כך תיקצב המשרד סכום של 30 מיליון שקלים שיגיעו לעובדות במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות - תוספת שתהיה בבסיס השכר)".

"זה מוסיף אתגר ועניין וימשוך עוד עובדות סוציאליות, לצד צעדים נוספים שאנחנו עושים", אומרת פלורנטין. "בנוסף, נשקיע 100 מיליון שקל בשיפוץ של מבניים של שירותי הרווחה, כי זה גם משפיע על סביבת העבודה. חדרי טיפול, צוות, חדרי ישיבות כמו שצריך, שמקום העבודה ישרה תחושה נעימה יותר". 

הפרטה? "זה כאילו המשרד החליט לוותר"

רעיון נוסף שמעלים במשרד הרווחה הוא הפרטה חלקית, זוחלת, של העבודה בתוך הרשויות עצמן. הרעיון הוא ליישם את מערכת "המסייעת" של המרכז לשלטון מקומי והחברה למתנ"סים, שבו סייעות בגנים וצהרונים נרשמות למאגר ובעת הצורך מופנות לעבודה יומית או שעתית במקומות שנזקקים לכך. באופן דומה, מבקשים במשרד הרווחה ליצור מאגר שאליו יירשמו עובדים סוציאליים שיתנו מענה, אד-הוק, וכך יפחיתו מהעומס במחלקות לשירותים חברתיים. 

עובדים אלו לא יהיו חלק מהמחלקה, אלא יועסקו לפי שעה. הם יקבלו משימות ספציפיות - לדוגמה, לערוך שיחת אינטק שבה מתקבלים הנתונים הראשונים לגבי המקרה, ללוות משפחה במשך שלוש או ארבע פגישות, או לערוך ביקורים אצל מושמים במסגרות חוץ ביתיות שמשרד הרווחה מפנה אליהם. מבחינת משרד הרווחה זו דרך לצמצם את העומסים במחלקות, מבלי לפגוע בלב העבודה הסוציאלית. "הם יעשו משימות שיש להם התחלה, אמצע וסוף", הסביר גידי פרץ, מנהל אגף עתודות במשרד הרווחה באותו הדיון בכנסת. "יש לנו משימות שאנחנו יודעים שהעובדים במחלקות לא מצליחים להגיע אליהם".

ואולם, מהלך זה מעורר התנגדות מחשש שמה שמתחיל ב"קטן", עלול להתרחב ולהגיע להפרטה גדולה יתר. ח"כ עאידה תומא-סולימאן (חד"ש), המרבה לעסוק בתחומי רווחה בפעילותה בכנסת, אמרה בדיון: "אני מבינה את הפלונטר שנכנסו אליו במשרד וברשויות המקומיות, כי אנחנו מרגישים את זה בשטח. המקצוע הזה יש בו נשירה אדירה. אנחנו לא מצליחים לגייס, למלא את התקנים (…) אבל אי אפשר להתייחס לעבודה הסוציאלית כמו עובדי בנקים. כלומר, יש איזה חברת כוח אדם שיש לה במלאי עובדים שאפשר לזמן אותם, ייכנסו לתפקיד בתוך הבנק, יישבו בטלר או אני לא יודעת מה. אי אפשר".

"אי אפשר להתייחס לעבודה הסוציאלית כמו עובדי בנקים. כלומר, יש איזה חברת כוח אדם שיש לה במלאי עובדים שאפשר לזמן אותם"

גם ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים אמרה שהיא מתנגדת למהלך באופן עקרוני, למרות שהאיגוד נמצא בימים אלו בשיחות עם המשרד בנוגע לדרך שבה המשרד יערוך פיילוט. "הסיפור הזה של 'המסייעת' זאת הפרטה, כי העובדים לא יהיו בהעסקה ישירה והם לא ישבו על הסכם השכר", אמרה חרמוני בדיון. "זה פוגע במטופלים, תחנת הרכבת הזאת. ומנהל לא יתחיל לראיין עכשיו כל עובד שמגיע לשש שעות ועל זה הם יבזבזו את הזמן. מעולם, על שום דבר בשבע שנותיי כיושבת ראש איגוד, לא היה לי קונצנזוס של פה אחד במוסדות האיגוד כמו נגד התוכנית הזאת, שהיא זילות מבחינתנו".

"הפרטה זה רעיון מזעזע", מסכימה גם הבכירה לשעבר במשרד הרווחה שצוטטה בתחילת הכתבה. "במסגרות הנותנות שירותים למשרד הרווחה, רואים שיש בעיה בפיקוח של המשרד, אז להפריט את הלחם והחמאה של פעילות הרווחה? זה כאילו המשרד החליט לוותר. גם הפתרון של מתן מענה טיפולי בתוך הרשויות המקומיות, זה רעיון צר, ולא באמת פותר את הבעיה. יש כאן סיפור מורכב ועמוק של דימוי של מקצוע ושחיקה שלו. זה משבר גדול על משרד הרווחה לפתור אותו לעומק. משרד ראש הממשלה צריך להיכנס למשבר הזה".