ביום רביעי שעבר, דווקא כשהמשק חזר לנשום אחרי החגים ועם שחרור עשרים החטופים החיים וסיום המלחמה, נרצחו בירי לאור יום בכביש 433 שני בני-אדם, אחד מהם עובר אורח תמים - סרגיי מתתוב ז"ל, שהותיר אחריו אישה בהריון וילדה בת שנה. הרקע היה סכסוכי עבריינים בחברה הערבית, במקרה הזה בעיר לוד. במקביל באותו היום, בכפר יאסיף שבצפון נורה למוות בשערי בית הספר שבו הוא עובד כמאבטח, נדאל מסאעדה, אב לארבעה. עוד באותו היום, נקבע מותו של ד"ר זיאד אבו-עאבד מרהט, רופא בן 27 שעבד בבית-החולים סורוקה ובתחילת החודש נפצע קשה מירי בעיר מגוריו. בלילה שלאחר מכן נרצחו שלושה נוספים, שניים בצפון ואחד בנגב. 

"אחרי החגים" הרצחני הזה ממשיך קרוב לשלוש שנים מדממות, מאז כינונה של הממשלה הנוכחית וכניסתו למשרד לביטחון לאומי של איתמר בן גביר, שבהן מספר הנרצחים בחברה הערבית הכפיל את עצמו לעומת שנים קודמות, עם למעלה מ-200 נרצחים מדי שנה, לצד אלפי פצועים (ראו גרף). 

אחמד (שם בדוי), תושב אום אל פחם בשנות העשרים לחייו, הוא אחד הקורבנות של המציאות המדממת, כאשר במהלך 2024 נורו לעברו 17 קליעים, חלקם פגעו ברגליו. זה קרה בשכונת אלבאטן בעיר, שם עבד כמדריך מוגנות לצעירים (מדמ"צ) במסגרת פרויקט "עוצרים את הדימום" המשותף למשרד לביטחון לאומי, הפרקליטות והמשטרה. תפקיד המדמ"צ הוא לשהות באזורים בהם מתאספים צעירים שעלולים להתנהג בוונדליזם, בעיקר בשעות הערב, ולנסות למנוע התדרדרות אל סיטואציות אלימות. 

לדברי מוחמד סאמי, הממונה על הפרויקט בעיריית אום אל פאחם, בתוך חודשיים מתחילת פעילותו של אחמד בשטח ירדו מספר הקריאות של השכנים באותו אזור מ-65 בחודש לחמש בלבד, כאשר גם תוכן הקריאות השתנה. מתלונות על שבירת מתקנים, תקיפת אנשים או עישון סמים, הקריאות עסקו בעיקר ברעש. אלא שבתחילת 2025 הוחלט על קיצוץ ברשות לביטחון קהילתי הפועל במסגרת המשרד לביטחון לאומי. אחמד, יחד עם מדמ"צ אחר פוטר, זאת על-אף הקליעים שספג בתקרית ההיא. למדריכים אחרים שעבדו בתוכנית קוצצו שעות או שהם עברו למשרה חלקית.

"שש (נקודות חמות) כבר התקררו אחרי שהותקנו מצלמות והצבנו כח אדם. הרגשנו שפיצחנו את הנוסחה, אבל אז הגיעו הקיצוצים"

גורלו האישי של אחמד הוא אולי משל לפרויקט כולו. מצד אחד, תוכנית עם הרבה פוטנציאל ורצון טוב. מצד שני, ייבוש תקציבי והחלטות שמגיעות מלמעלה, מהדרג הפוליטי, הגורמות לה לגווע ועלולות לרפות את ידיהם של האנשים בשטח. "באום אל פאחם גרים אנשים מסוגים שונים", אומר סאמי, "אנשים שמנסים לחיות נורמטיבית ועבריינים - כאלו בתחום האפור. אנחנו נלחמים כאן על שגרת החיים נורמלית ושקטה, וזה אתגר מאוד גדול". 

לדבריו, במסגרת הפרויקט הוגדרו באום אל פאחם שמונה "נקודות חמות", כלומר מקומות שבהם עלולים להתרחש מעשי אלימות או ונדליזם. "שש מתוכן", הוא אומר, "כבר התקררו אחרי שהותקנו מצלמות והצבנו כח אדם. הרגשנו שפיצחנו את הנוסחה, אבל אז הגיעו הקיצוצים. זה השפיע לא רק על כח-האדם אלא גם על תקציב המדיה. מהשקעה של 35 אלף שקלים ברשתות החברתיות, בסרטונים ובתכנים שאמורים להשפיע על צעירים עם מסרים שנועדו להפחית את האלימות, ירדנו לעשרת אלפים שקלים". 

נקודות חמות ומעגלי הנקמה

תוכנית "עוצרים את הדימום" פועלת כפיילוט בשבע רשויות ערביות ברחבי הארץ. היא יצאה לדרך בשנת 2022, במסגרת החלטה 549 שהתקבלה שנה קודם לכן על-ידי ממשלת בנט-לפיד. בין היתר, הוחלט להקצות שני מיליארד שקלים במשך חמש שנים לתוכניות שונות למיגור הפשיעה בחברה הערבית, כאשר תוכנית זו היא אחת מהן. היישובים שנבחרו הם טורעאן, טמרה, ג'סר א-זרקא, אום אל פאחם, טייבה, לוד ורהט - יישובים שהיו (וחלקם עדיין) מהמדממים ביותר בשנים שקדמו להנעת התוכנית. השנה הקרובה, 2026, אמורה להיות השנה האחרונה שלה, אז גם ייקבע האם וכיצד תימשך.

הרעיון מאחורי "עוצרים את הדימום" הוא לקחת אזור מסוים ולמקד בו מאמץ משולב של מניעה, אכיפה ועבודה קהילתית, בעבודה משותפת לרשות המקומית ולממשלה בשלוש רמות - הרשות לביטחון קהילתי, הפרקליטות והמשטרה. בתחילת הדרך יצוין, היה לתוכנית גם ליווי אקדמי של החוג לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, כאשר ארגון הג'וינט הוא זה שריכז אותה, אולם באמצע הדרך פעילותו הופסקה על ידי השר הנוכחי לביטחון לאומי בן גביר, כפי שיפורט בהמשך. 

"נקודה חמה" הוא מושג מרכזי בפרויקט. "בכל ישוב יש מנהל לתוכנית שאמור בין היתר לאתר נקודות חמות שבהן מתרחשים אירועי אלימות", אומרת ויסאל רעד, רכזת שינוי מדיניות בעמותת סיכוי-אופוק, שחקרה את אופן יישום הפרויקט. "אם יש ונדליזם, שימוש בסמים או באלכוהול אז שולחים לשם מדריכים לטפל בתופעות אלו וליצור קשר עם הצעירים כדי להתאים להם מסגרות או פעילויות בשטח. לפעמים, יש צורך גם בשיפור הנראות במקומות האלו. ברהט, לדוגמה, היו חסרים מתקנים במרחב הציבורי. ביישוב יש גם מלא ערימות זבל שאנשים היו משתמשים בערימות האלו כדי להסתיר נשק". 

"בכל ישוב יש מנהל לתוכנית שאמור בין היתר לאתר נקודות חמות שבהן מתרחשים אירועי אלימות"

מאמץ אחר נוגע באיתור שמי של פושעים מוכרים שהשתחררו מהכלא או כאלו בעל עבר פלילי המוכר למשטרה, הן לצורך אכיפה והן במטרה להכווין אותם להכשרה מקצועית מתאימה או לכל מסלול שאינו מערב פשיעה. בין היתר, נקלטו במסגרת התוכנית שישה מתאמי שיקום אסירים ברשויות השונות וחל גידול של מטופלים (16%) להם ניתן מענה בעקבות הגידול בכח-האדם, כך לפי דוח של עמותות יוזמות אברהם והמרכז להעצמת האזרח שפורסם במאי 2024. סאמי מספר על אחד המקרים: "צעיר בן 25 שהיה קרוב לארגון פשיעה והשתחרר מהכלא. רכז שלנו שם אותו בקורס מקצועי, כדי לראות איך הוא יוכל לפתוח עסק ולהיות בכיוון יותר חיובי. אבל ארגוני פשיעה עדיין מנסים לפתות אותו".

שיטה נוספת שנוסתה, מגיעה מתחום המניעה ומכונה "מודל סורוקה", בשיתוף פעולה בין בית-החולים לעיריית רהט. לדברי בכיר בפרקליטות, כאשר פצוע ירי מרהט מגיע לבית-החולים, הדבר מדווח מיד לגורמי הקהילה ברהט, כדי שבאופן מיידי ייערכו שיחות עם הפצוע וקרובי משפחתו, במטרה להפחית את הסיכון לתגובה לאלימה. מודל זה עשוי לפעול מינואר 2026 גם באום-אל-פאחם ובית-חולים העמק בעפולה. 

מאמצים אחרים ברמת הקהילה נעשים במישור הגישור, במקרה של סכסוכים בין חמולות. לדברי וחיד אלסאנע, מנהל התוכנית ברהט, במקרה של פצועים נעשים ניסיונות גישור בין משפחות, כדי למנוע פעולות תגמול. בהליך זה יש צד שלישי, ערב, שמפקיד כסף כדי להוכיח רצינות, כאשר תוצאות ההליך גם מפורסמות בציבור, כדי להגביר את מידת האמון בו. כדוגמה מספר אלסאנע, על צעיר שאין לו שום מעורבות בעולם הפשע ונפגע מירי של אדם בחמולה שנחשבת יריבה. לדבריו, אנשים משתי המשפחות נמצאים כיום יחד בטיול במרוקו. "הוא לא יודע מי בדיוק האדם שירה בו, כי זה חלק מהתהליך, אבל הוא יודע שהוא שם", אומר אלסאנע. "מקרה של רצח הוא שונה. הרגשות עדיין חמים ולא מאפשרים דבר כזה. עושים סולחה, אבל משתדלים שכל משפחה תיקח מרחק לצד שלה".

הרעיון מאחורי "עוצרים את הדימום" הוא לקחת אזור מסוים ולמקד בו מאמץ משולב של מניעה, אכיפה ועבודה קהילתית, בעבודה משותפת לרשות המקומית ולממשלה בשלוש רמות - הרשות לביטחון קהילתי, הפרקליטות והמשטרה

"המשטרה יודעת, כל העולם יודע"

לצד ההתחלה המבטיחה והרעיונות היצירתיים, בשלוש השנים האחרונות התוכנית לא הצליחה לייצב מאמץ עקבי ומשמעותי שיפחית את הפשיעה. אותן ערימות זבל ברהט, למשל, פונו בתחילת הדרך על-ידי המשטרה, אבל לאחר מכן צצו שוב. "בסוף 2022 המשטרה עשתה שני מבצעים גדולים לאיתור נשק בערימות הזבל, ולקחו כאן מעל 215 משאיות פסולת", אומר אלסאנע. "אבל מאז לא קרה כלום. ברהט החדשה יש חמישה מתחמים של זבל. אם תנסה לפנות ייצאו עליך אנשים ויגידו 'מה אתה עושה פה', כי יש שם נשק. זה שטח שאין עליו בעלות מוגדרת, ולכן העירייה מוגבלת בפעילות שלה. המדינה בעצם הפקירה את השטח הזה".

במקרה של פצועים נעשים ניסיונות גישור בין משפחות, כדי למנוע פעולות תגמול. בהליך זה יש צד שלישי, ערב, שמפקיד כסף כדי להוכיח רצינות

גם ניסיונות גישור קהילתיים הם משהו שלא תמיד מצליח, ודאי אם אין נוכחות משטרתית ברמה נדרשת. מוראד עמאש, ראש מועצת גס'ר א-זרקא, מספר בצער על המקרה על רוזית ג'וברן, בת 36, שנרצחה באוגוסט האחרון כאשר חזרה מהים. "זה סכסוך שהתחיל שנה לפני", הוא אומר, "שני רעולי פנים ירו בצעיר, אחרי שהאשימו אותו ששרף להם את הרכב. האחים של הקורבן ניסו לנקום באחים של העצורים, שרפו בתים, שרפו רכבים, והסכסוך בין המשפחות המשיך. עשינו מאמצים למנוע את הרצח הזה. גם לשכת הרווחה, גם תושבים. להגיד לצעירים - האשמים נעצרו, תשבו בבית או תלכו לעבוד. אבל בראש שלהם הייתה נקמה. 

"לצערי", ממשיך עמאש, "הדימום לא נעצר בג'סר. יש לכך כמה סיבות. זה לא רק עניין של שילוב מועצה ותושבים. צריך כוחות כבדים של משטרה, בקרקע. יש כאן זליגת נשק חופשית ולצד זאת סכסוכים של קבוצות נוער שפועלות כמו מיליציות חמושות. המשטרה יודעת, כל העולם יודע, אבל לא מצליחים למגר אותן". 

אפשר לשרטט שני ציוני דרך שפגעו ביישום התוכנית. הראשון, במהלך 2023, זמן קצר אחרי שנכנס לתפקידו במשרד לביטחון לאומי, החליט בן-גביר שהג'וינט, ארגון בינלאומי ותיק עם ניסיון רב בעבודה עם ממשרדי ממשלה שונים, יצא מהתוכנית בנימוק שמדובר ב"ארגון שמאלני". זאת למרות שהתוכנית נבנתה יחד עם אנשי הג'וינט, גם מתוך מחשבה שלתושבי הרשויות הערביות יהיה יותר אמון בארגון חוץ-ממשלתי. השלכה משמעותית נוספת של עזיבת הג'וינט נגעה לסוגיית המידע וההערכה. התוכנית הייתה אמורה להיות מלווה אקדמית על-ידי פרופ' באדי חסייסי מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. לדברי גורם ממשלתי הבקיא בפרטים מאז שהג'וינט עזב את התוכנית, בנובמבר 2023, לא היה ליווי אקדמי. 

זמן קצר אחרי שנכנס לתפקידו, החליט בן-גביר שהג'וינט, ארגון בינלאומי ותיק עם ניסיון רב בעבודה עם ממשרדי ממשלה שונים, יצא מהתוכנית בנימוק שמדובר ב"ארגון שמאלני"

אחרי יציאת הג'וינט התוכנית דשדשה בהתאם למצב הכלכלי של כל רשות מקומית, ובעיקר נראה היה שאין לה "בעל הבית". באופן רשמי, היא עברה לאחריות הרשות לביטחון קהילתי אולם זו רשות חדשה יחסית, שנחשבת חלשה גם בגלל מעברים מיותרים בין משרדים (הרשות, זמן לא רב אחרי הקמתה ב-2018, עברה למשרד לביטחון קהילתי ואז בחזרה למשרד לביטחון פנים) לעומת רשויות אחרות. לפני כחודשיים גם התפטרה ראש הרשות, רונית עובדיה, וכיום הרשות פועלת באמצעות מילוי-מקום.

"התוכנית הזו, יחד עם תוכניות אחרות בנוגע לאלימות בחברה הערבית, הייתה אחד הדברים הטובים שקרו בתקופת הממשלה הקודמת", אומר ניצב בדימוס, ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד), מי שהיה סגן השר לביטחון פנים וממונה על מיגור הפשיעה בחברה הערבית בממשלת בנט-לפיד. "לכאורה אמרו שהתוכנית לא מפסיקה, אבל בפועל ברמה המקצועית היא הפכה לתוכנית לא מתפקדת. לא קורה בשטח שום דבר. פשוט סירסו את התוכנית הזו". גורם ממשלתי מאושש את הדברים: "יציאת הג'וינט הסיגה אחורה את התוכנית בצורה משמעותית. בן-גביר התקשה לייצר במשרד שלו מחליפים לאנשי הג'וינט שהובילו את התוכנית, ולכן התוכנית ספגה מכה קשה". 

"לכאורה אמרו שהתוכנית לא מפסיקה, אבל בפועל ברמה המקצועית היא הפכה לתוכנית לא מתפקדת. לא קורה בשטח שום דבר. פשוט סירסו את התוכנית הזו"

ציון דרך שני בהקרסתה דה-פקטו של התוכנית, היה קיצוץ תקציבי שבוצע בתחילת 2025, בשיעור של בין 15 ל-30 אחוזים. קיצוץ חד בתקציב הרשות לביטחון קהילתי, שעלול היה לגרום לסגירתה, אולם גם כך, פגע קשות בעבודת אנשי הרשות ברחבי הארץ ובכלל זה בשבע הרשויות של "עוצרים את הדימום". רוב התקציב של התוכנית, כ-80%, מופנה לכח-אדם. רכזים, כמו אחמד שפוטר באום-אל-פאחם, עובדים בשטח. במצב כזה, כל רשות צריכה להחליט איך להתמודד. 

בטורעאן, לדוגמה, יישוב בן 15 אלף תושבים שקיבל ב-2022 תקציב של 686 אלף שקלים לתוכנית, זו לא פועלת מאז מאי השנה, מכיוון שהרשות נאלצה לפטר תשעה עובדים על רקע היעדר תקציב. "הצלחנו להעסיק עד חודש מאי ואז קיבלנו החלטה שמקפיאים את התוכנית", אומרת חנאן סבאח, מנהלת הרשות לביטחון קהילתי ביישוב. "אין לנו משאבים. הכל הופסק - העבודה בשטח, העבודה עם הפרקליטות והמשטרה". 

לדבריה, היא עוד לא יודעת מה יהיה גורל התוכנית בשנה הבאה. "אצלנו הייתה ירידה בפשיעה, ובעצם חזרנו למצב של לפני המשבר של 2018-2019, אבל אי-אפשר לדעת כמה מתוך זה בגלל התוכנית, משום שלא נעשתה הערכה ומדידה". גורם בפרקליטות סבור כי לתוכנית מרכיב מכריע בכך: "זה יישוב שהתאפס על עצמו. הייתה עבודה מאומצת של 'עוצרים את הדימום', זה לא נרגע רק בגלל הסולחה (שהושגה ביולי 2021). הייתה שם המון עבודה קהילה לצד עבודת אכיפה רצינית. הפרקליטות עדיין מושקעת שם עם המון אכפתיות".

 "אנחנו בספטמבר, ועוד לא קיבלנו את הכסף"

אכפתיות לא תספיק, ולא רק בג'סר א-זרקא שתוארה קודם כן, הדימום לא נעצר. שתיים מתוך שבע ערי התוכנית ,רהט ולוד, מדורגות במקום 3 ו-6, בהתאמה, בשיעור הפשיעה האלימה בישראל - מספר קורבנות ביחס למספר תושבים, כך לפי פרסום משותף מאוגוסט האחרון של התנועה לחופש המידע, אתר מדלן ו-N12. בפרסום זה התקבלו נתונים בנוגע למקרי תקיפה אלימה בכל הרשויות בארץ. שומרים עיבד את הנתונים האלו ביחס לשבע הרשויות הנכללות על "עוצרים את הדימום", לכלל מעשי האלימות ובטבלה נפרדת את מקרי הרצח (ראו גרפים).

"יש הרבה חסמים והפרויקט הזה לא באמת פעל במלואו ונפל בין הכיסאות", אומרת ראויה חנדקלו, שהייתה עד לאחרונה ראש מטה המאבק באלימות בחברה הערבית. "המשרד לביטחון לאומי לא לקח את התוכנית הזו ברצינות, הוא החליש אותה"

נתונים אלו, על השנים 2021-2024, לא מראים מגמה חד-משמעית של ירידה מסיבית. במקומות מסוימים יש עלייה קלה במקרי הפשיעה, במקומות אחרים יש ירידה, ואחרים שומרים על יציבות. במקרי הרצח יש עלייה חדה בשנים 2023-2024 בחלק מערי התוכנית, כמו בכל הארץ. "הרעיון של התוכנית הוא לייצר מאמץ משולב של רשויות שונות", אומר לשומרים אותו בכיר בפרקליטות. "צריך לחשוב על דרכים נוספות לקרר סכסוכים. הרי היום פוסט באינסטגרם יכול להתגלגל לרצח, או מישהו שעלה על באמפר ונהרס לו האוטו והעצבים הפכו לרצח. דברים שניצתים מאפס למאה.

בטייבה, לדוגמה, התחיל יישום יפה של המודל, אבל בשלב מסוים זה נסוג אחורה, בין היתר כי לא היה שם מנהל במשך תקופה. בסוף, אם יש לך תוכנית טובה ואתה לא מצליח להוציא אותה לפועל, זו בעיה". גם בג'סר-א-זרקא, אגב, גם כן היו כמה חודשים שבהם לא היה מנהל לתוכנית מטעם הרשות לביטחון קהילתי. יצוין כי לאחרונה מונתה חנין מסוואחה חאג'-יחיא, תושבת טייבה, כראש תחום החברה הערבית ברשות לביטחון קהילתי, וכעת מוגדרת הממונה על "עוצרים את הדימום". 

עמותות סיכוי-אופוק תפרסם בקרוב נייר מדיניות בנוגע לתוכנית, המתבסס על ראיונות עם מנהלי התוכנית ביישובים שונים ועל עובדים במשרדי הממשלה. לפי המחקר שפרטיו הגיעו לידי שומרים, בתוכנית יש חסמים שונים - בין היתר בעבודת המשטרה, במעורבות הקהילתית ומגבלות של כח-אדם. בפרט, צוין קשר לא מוצלח בין הרשויות המקומיות לבין המשטרה, כאשר ביישובים דיווחו על אי־קבלת מידע ועדכונים שוטפים מהמשטרה לגבי המצב בנקודות החמות ובמקומות אחרים.

המחקר העלה בנוסף בעיות של גיוס כח-אדם שלא קיבל הכשרה מתאימה מחד, ומצד שני בעיה של רשויות מקומיות לגייס כח-אדם איכותי, משום מצבן הסוציו-אקונומי הנמוך שלא מאפשר להם להעניק תגמול גבוה. אמנם המדינה אמורה להעביר תקציב ייעודי לפרויקט - מה שלא קורה השנה עד כה - אך רשות מבוססת יכולה להוסיף לשכר. כמו-כן, במקרה של קיצוץ או אי העברת תקציב בתחילת השנה, הדבר כבר תלוי ביכולתה של הרשות למשוך את מסגרת האשראי שלה. 

"מבחינת גורמים בממשלה ובפרקליטות זה פרויקט דגל", אומרת ראויה חנדקלו, שהייתה עד לאחרונה ראש מטה המאבק באלימות בחברה הערבית מטעם ועד ראשי הרשויות הערביות. "אבל יש פערים בתפיסות בנוגע לאיך שהפרויקט הזה עובד. יש הרבה חסמים והפרויקט הזה לא באמת פעל במלואו ונפל בין הכיסאות. המשרד לביטחון לאומי לא לקח את התוכנית הזו ברצינות, הוא החליש אותה. בדיונים בוועדות בכנסת מזכירים את התוכנית כהצלחה, אבל הנתונים לא מראים זאת. התוכנית פועלת כפיילוט בלי לעצור רגע ברצינות ולחשוב על העתיד, זה גם אומר משהו". 

בקרוב עומדת להסתיים שנתה הרביעית של התוכנית, שכאמור לא פעלה באופן רציף ומלא כפי שייעודה. לא רק שלא ברור האם הפיילוט הזה ימשיך לפעול לשנים נוספות והאם יורחב ליישובים נוספים, אלא איך תפעל התוכנית בשנה הבאה. נדבך נוסף לאופן שבו הממשלה מתייחסת לאחת הבעיות המדממות ביותר בישראל בשנים הללו. 

"בבסיסה, כפי שבנו אותה, זו תוכנית מצוינת שיכלה לעזור לחברה הערבית שעוברת ימים מאוד קשים", סבור עופר תורד, מנכ"ל עיריית אום-אל-פאחם. "אבל יש לה שתי בעיות עיקריות. האחת היא התקציבים. אנחנו בספטמבר, ועוד לא קיבלנו את הכסף כדי לעבוד בשנה הנוכחית, אנחנו עובדים לפי בסיס תקציב שיש לנו בעירייה. הדבר השני הוא אי-הוודאות לגבי העתיד. קשה לעבוד ככה".