לפני כחודשיים פורסם כי אסף רפפורט, מייסד חברת הסייבר Wiz ומי שחתום על האקזיט הגדול בתולדות המדינה עד כה (32 מיליארד דולרים), רכש נחלה של שמונה דונמים במושב רשפון ב-40 מיליון שקלים. רפפורט הוא יזם מצליח ועוד הרבה דברים נוספים, אבל חקלאי אינו אחד מהם. לפחות נכון לעכשיו. מה לרפפורט ולנחלה במושב? את התשובה הטיב לספק גדעון ויתקון המנוח, מי שהיה מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), כאשר נשאל לפני כ-15 שנה על ידי ועדה ממשלתית לבחינת מצב החקלאות, כיצד יש לפעול נגד תופעת אחוזות היוקרה שצצות במושבים. "כאשר נחלה נמכרת ב-14-8 מיליון שקלים, אין חקלאות בעולם שתחזיר את ההשקעה", אמר ונימק מדוע רמ"י, שכל מכירת נחלה מחייבת את הסכמה, מאפשרת "מכירת נחלות לאנשים שאין סיכוי שמטרתם לעבד ולנהל משק חקלאי". 14 מיליון נשמע כיום מחיר מציאה. 

מי שאינו מוכן לקבל את הסטטוס-קוו החדש הוא שמעון מגן, חקלאי ממושב תלמי אליהו, שכפי שחשפנו בעבר בשומרים, הגיש לפני כשנה עתירה לבג"ץ בדרישה להפסיק את הישראבלוף הקיים במושבים רבים בארץ, ובמיוחד באזור המרכז, שבו רוב חברי המושב הם מצד אחד חוכרי נחלה חקלאית, ומצד שני לא מתפרנסים מחקלאות. המדינה נתנה קרקעות חקלאיות לבעלי נחלות (חברי מושבים), כדי שיעבדו אותן ויהיו חקלאים. בפועל, רוב חברי המושבים בארץ אינם חקלאים, ובהיעדר מחויבות כזו, קל יותר לבצע עסקאות נדל"ן לצורך מגורים בצמודי קרקע. כך, מי שהוא צאצא של מייסד מושב וקיבל קרקע מהמדינה לשם עיבוד חקלאי (באופן רשמי "בן ממשיך"), יכול להמשיך לעבוד כהייטקיסט, עורך דין או בכל מקצוע חופשי אחר - וכך מי שהגיע מחוץ למושב יכול לרכוש בו נחלה. 

בג"ץ קיבל את העתירה ואחרי דיון בנושא ניתן פסק דין בהסכמה ולפיו משרד החקלאות יגבש נוהל חדש שאמור לתת מענה לבעיה שהעלה מגן בעתירתו - תוך שישמרו הזכויות שלו לעתור שוב. כעת אנחנו מעדכנים, כי בנובמבר האחרון פרסם משרד החקלאות את הנוהל חדש וכי חודש וחצי לאחר מכן מגן עתר נגדו באמצעות עו"ד אמנון גלברט. לטענתו, משרד החקלאות לא עשה מאמץ רציני כדי לשנות את המציאות הקיימת, אלא ביקש להמשיך את המצב הקיים באמצעות ניסוחים משפטיים אחרים. המדינה טרם הגישה את תשובתה.

בנובמבר האחרון פרסם משרד החקלאות את הנוהל חדש. חודש וחצי לאחר מכן מגן עתר נגדו. לטענתו, משרד החקלאות לא עשה מאמץ רציני כדי לשנות את המציאות הקיימת, אלא ביקש להמשיך את המצב הקיים. המדינה טרם הגישה את תשובתה

נוהל חדש, עמימות ישנה

שומרים בחן את הנושאים השנויים במחלוקת הנובעים מן הנוהל החדש שגובש. הראשון בהם, לפי הנוהל, ישנם ארבעה מצבי חיים שבהם חבר מושב לא יכול לעבד את אדמתו - דבר המכונה בנוהל החדש "פסיבי בנסיבות מוצדקות". מהן הנסיבות? גיל, בריאות, שירות צבאי ושליחות זמנית. זאת, בנוסף לפרמטר לא ברור של "וכד'". אלא שארבעת מצבי חיים אלו מצוינים באופן כללי בלבד, בלי לקבוע שום פרמטרים כך, לא מצוין גיל, לא ברור האם מדובר בשירות קבע או מילואים ולאיזו תקופה. וגם בכל הנוגע ל"שליחת זמנית", לא מצוין איזו שליחות? האם עבור המדינה או גוף אחר - ומי קובע? עמימות אופפת גם את סעיף המצב הבריאותי, שבניגוד למקובל במשק, הנוהל אינו דורש המצאת אישור רפואי או אפילו תצהיר של חבר המושב על מצבו הבריאותי המונע ממנו להיות חקלאי.

סוגיות אלו קשורות במישרין לסעיף הבעייתי השני בנוהל החדש, שמעלה עתירתו של מגן, ולפיו חוזה בין שני חברי המושב לצורך עיבוד חקלאי של הקרקע יכול להיות ל-12 שנה. כלומר, באופן תיאורטי ייתכן שחבר מושב מוגבל למשך שנה בלבד וזה יאפשרו לו עוד תקופה ארוכה של 11 שנה שבה ימשיך לזכות בדמי שכירות על קרקע חקלאית ולהמשיך לנסוע מדי יום לעבודתו המשרדית בעיר. אותו הדבר, לגבי שליחות או שירות צבאי. "הנוהל לא מחייב לערוך בדיקה חוזרת מדי שנה אודות הסיבה לקושי של בעל הזכות לעבד את אדמתו, והאם לא נמצאו פתרונות חלופיים", נכתב בעתירה.

בעיה נוספת בנוהל החדש על פי מגן, היא שמי שנדרש לפיו לאשר את ההסכם בין שני חברי מושב הוא ועד אגודת המושב ולא משרד החקלאות. מושב הוא קהילה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. די ברור שאדם המפקח על שכנו עושה זאת באופן רופף יותר מאשר יחידת פיקוח ממשלתית כמו הסיירת הירוקה או משרד החקלאות. מלבד זאת, חברי ועד אגודת המושב הם גם בעלי נחלות שבאופן פוטנציאלי יכולים לשכור או להשכיר את הנחלה שברשותם. במקרים לא מעטים מי שבוועד האגודה, גם שוכר הרבה קרקעות מבעלי נחלות אחרים במושבים דבר שהופך אותם לבעלי כח במושב מול חברי מושב אחרים. 

דוגמה לכך התקבלה בתחקיר שפרסם שומרים, במקרה של גונן ברוכי, חבר מושב שיבולים שבנגב. ברוכי לא הצליח לקבל הקצאות מים לגידולי תפוחי-אדמה שביקש לעשות משני חברי ועד האגודה, שהם חקלאים גדולים במושב החולשים על קרקעות רבות. בעקבות התחקיר, נפתחה חקירה של רשם האגודות השיתופיות, אולם לעצם סוגיית הנוהל החדש של משרד החקלאות - אין בו שום התייחסות לפוטנציאל ניגוד עניינים של חברי ועד האגודה בנוגע לאישור הסכמים. 

בעייה רביעית שמציינת עתירתו של מגן, טמונה בהגדרה המעורפלת של שותפות ותשלום. הנוהל שגיבש משרד החקלאות עוסק בהיתר לשיתוף פעולה בין חקלאים באותו המושב, ושהתמורה תהיה "בהתאם לתוצאות רווחי הגידול החקלאי". זאת, כדי להבחין את הדבר מהשכרת הקרקע, כלומר מתופעת הרנטות שבגינה חוקק חוק ההתיישבות החקלאית. אולם, בהנחה שחקלאי שמבקש לעבד קרקע של שכנו לא יעשה זאת במצב של הפסדים, הרי שנראה כי מדובר בסעיף מעורפל שנועד פשוט להתגבר על מכשול השכירות. "משפטים אלו קובעים איך יש לחשב את סכום התמורה שישלם המעבד לבעל הזכות, אך אין בהם כדי לאיין את מהות התשלום, שהיא תשלום בגין העברת זכות השימוש בקרקע לאחר", נכתב בעתירה.

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "מאחר שהנושא מצוי בהליך משפטי תלוי ועומד, המשרד יציג את עמדתו במסגרת ההליך בבית המשפט".

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים