"טיול בנות זה טיול זונות", קובע יוצר תוכן לגברים. אחר מסביר כי גבר צריך להתייחס לבת זוגו כמו ל"ילדה בת 8" כדי שתיכנס ל"אנרגיה נשית". שלישי טוען ש"גבר הוא זה שצריך לשלוט בזוגיות".

אלה לא ציטוטים משולי האינטרנט. הם מגיעים מחשבונות ישראליים ברשתות החברתיות,  שחלקם צברו עשרות אלפי עוקבים ומוכרים ספרים וקורסים באלפי שקלים. תחת כותרות כמו "גבריות", "זוגיות" ו"התפתחות אישית", הם מציעים לגברים תשובות לבדידות, לדחייה ולקשיים בזוגיות, אך לא פעם גם תפיסת עולם שלפיה נשים הן בעיה, פמיניזם הוא איום, וזוגיות נשענת על היררכיה ברורה.

מאמני גבריות, משפיעני רשת, יועצים ואפילו רבנים פופולריים ברשתות החברתיות, מחזיקים בחוט מקשר ברור: חשדנות כלפי נשים, התנגדות לרעיונות פמיניסטיים וגעגוע לסדר מגדרי שמרני. כך מתגבשת ברשת הישראלית גרסה מקומית של ה"מנוספירה", כינוי לתופעה עולמית של קהילות, משפיענים ויוצרי תוכן העוסקים בגבריות, זוגיות ומעמד הגברים, ולעיתים מקדמים ביקורת על תפיסות מגדר מודרניות.

בשנים האחרונות הפכה התופעה לנושא לדיון במדינות רבות, בעקבות עלייתם של משפיענים שצברו מיליוני עוקבים. היא עמדה גם במרכזם של תחקירים וסרטים תיעודיים, בהם סדרת התעודה של העיתונאי לואי ת'רו, שבחנה לאחרונה את עולמם של יוצרי התוכן הללו ואת השפעתם על גברים צעירים. בישראל צוברת התופעה תאוצה, מגלגלת כסף ומשפיעה על תפיסותיהם של צעירים רבים.

מאות אלפי ישראלים עוקבים אחר שורה של יוצרי תוכן, מאמנים ומנטורים לגבריות ברשתות החברתיות. חלקם מוכרים ספרים, אחרים קורסים, קהילות סגורות ותוכניות ליווי באלפי שקלים. יחד הם צברו קהלים של עשרות ולעיתים מאות אלפי עוקבים, בעיקר באינסטגרם ובטיקטוק, ומציגים עצמם כמי שמעניקים לגברים כלים להצלחה בזוגיות, בביטחון עצמי, במיניות ובחיים בכלל.

בחינה של התכנים שהם מפרסמים חושפת שורה של מסרים החוזרים על עצמם שוב ושוב, בהם התפיסה שלפיה מערכת יחסים תקינה נשענת על היררכיה שבה הגבר מוביל והאישה הולכת אחריו.

"אלפא ישראלי" הוא יוצר תוכן שמופיע בסרטונים עם מסכה ועיוות קול. באחד הפוסטים כתב כי גבר לא אמור לבקש מבת זוגו "לכבד אותו, להתלבש מכובד, לא להסתובב עם מלא ידידים, להסיר גברים מהאינסטגרם". לדבריו, "אישה שבאמת אוהבת ומכבדת את הגבר שלה תעשה את זה לבד, מעצמה", ו"אישה אמיתית ורצינית תדאג לזה שהגבר שלה יהיה בטוח בה במאה אחוז ולא תציב לו מכשולים".

נתנאל קאפח, שמציג את עצמו כמי ש"מלווה ומלמד אתכם איך להפוך להיות גברי אלפא", אומר בסרטונים כי "גבר הוא זה שצריך לשלוט בזוגיות". בציטוט אחר הוסיף: "מה שאת צריכה לעשות ברגע שהוא מתחיל להתעצבן זה להתפשט ולחבק אותו. מה שיקרה זה שהמוח שלו יקבל קצר והוא לא יוכל לעשות שום פעולה חוץ מלהיות ברגע ואז הוא פשוט לא יתעצבן".

"אל תשתף את האישה בפחדים שלך – כמו שלא תשתף את הילדה הקטנה שלך"

יניב סטרונג, ש"עוזר לזכרים להפוך לגברים" ומגדיר את עצמו כ"מטפל טוסטסטרון", מסביר כי הדרך המהירה ביותר להכניס אישה ל"אנרגיה הנשית האמיתית שלה" היא להתייחס אליה "כאילו היא הייתה הילדה הקטנה שלך". לדבריו, "נקבה שנמצאת באנרגיה הנשית שלה זו אותה נקבה ששחררה שליטה, שיחררה את המושכות שלה מהחיים ונתנה את ההנהגה לגבר הזכרי שנמצא לצידה".

עוד אמר ש"אישה נקבית לא רוצה את כל קבלת ההחלטות, היא לא רוצה את האחריות שמגיעה עם קבלת החלטות". במקום אחר הוסיף: "גם אם עכשיו נוחתים גרעינים מאיראן, הכול בסדר מתוקה שלי, אני דואג להכל, אני שומר עלייך, לא יחסר לך כלום". עוד טען שגבר לא צריך "להתחיל לשתף אותה בפחדים שלך" או "בכמה היה קשה לך בעבודה", "כמו שלא תשתף בכך את הילדה הקטנה שלך".

החשדנות כלפי עצמאות נשית אינה מסתיימת בשאלת ההובלה בזוגיות. גיא לביא, שמציג את עצמו כ"מאמן אישי, זוגיות ומיניות", כותב בביו: "הייתי הגבר החלש, המרצה והמסורס שעולם בוגדים בו". באחד הסרטונים הוא קובע בתשובה לשאלה על ידידים כי "אין דבר כזה" ו"כל גבר לרוב יהיה לו אינטרס עם הידידה שלו". לדבריו, "אנחנו לרוב לא נתקרב לנשים שאנחנו לא נמשכים אליהן". גם נתנאל תוקף את עצם הרעיון. "בזוגיות אין לכם מה לעשות עם ידידות, ואם אתם לא בזוגיות ברור שאין לכם מה לעשות עם ידידות".

גם מקומן של הנשים ברור. אלפא ישראלי כתב כי "היא יודעת טוב מאוד שזה כן משנה עם כמה גברים היא הייתה בחיים. ובגלל זה היא לעולם לא תגיד לך את האמת על העבר שלה". בפוסט אחר כתב כי "הנשים של היום דורשות מהגבר שישה ריבועים בבטן ומשכורת של שש ספרות. ובתמורה מביאות את עצמן אחרי שישה אקסים ועוד שישה גברים מסטוצים שצילקו אותן בנפש ושיגעו להן את הראש". עוד כתב כי "נשים עם תסביך אבא בדרך כלל באותם תסביכים, מחפשות אטרקציות, פמיניסטיות... "נשים עם דמות אבהית חזקה בבית יכבדו את הגבר שלהן, יתנו לו להיות גבר, ומחפשות חיי משפחה".

גיא לביא אומר בסרטון ש"אישה רוצה להרגיש ילדה מול הגבר שלה". במקום אחר טען ש"כשיש לאישה גבר שהיא באמת רוצה, בא לה לעשות במיטה כל מה שהוא רוצה". אמירות כאלה מציגות מערכת יחסים שבה רצונותיה, גבולותיה וקולה של האישה אינם נוכחים. פוסט של אלפא ישראלי מסביר: "כשאישה אומרת 'חסר גברים טובים היום' היא מתכוונת להגיד: למה אף אחד לא לוקח אותי ברצינות אחרי שאנחנו שוכבים... למוצר זול יהיה הרבה ביקוש מאנשים זולים".

טום גרוזמן, המגדיר את עצמו "יועץ לגברים בפרופיל גבוה", העלה סרטון שכותרתו "החוקים הנצחיים להזרמת שמאלניות (ללא התנגדויות/במהירות שיא)". את הסרטון הוא פתח במילים: "אז הנה הרגע שכולכם חיכיתם לו. זיונים", והבטיח טיפים שיאפשרו לצופיו "להשחיל בדייט ראשון, שני, או לפעמים אפילו מההתכתבויות ישר". סרטונים נוספים שלו זכו לכותרות "טיול בנות זה טיול זונות" ו"למה לא לצאת עם נשים מכוערות".

רבים מציגים את הגבר כמי שנמצא בנחיתות. "אישה שמנה תקבל אהבה, אישה ענייה תקבל אהבה, אישה בלי עבודה תקבל אהבה", כתב אלפא ישראלי. "אבל גבר שמן, עני וחסר עבודה אף פעם לא יקבל אהבה. העולם שלנו אכזרי". בפוסט נוסף כתב: "כשאישה תבכה לעזרה היא תקבל אלפי הצעות ומאות אוזניים שיהיו מוכנים להקשיב לה. כשגבר יבכה לעזרה כל מה שהוא ישמע זה את ההד של עצמו". טום גרוזמן הקדיש סרטון לשאלה "האם פמיניזם היא המצאתו של לוציפר?" וענה: "חד משמעית כן".

אף שהדמויות שונות זו מזו, ולעיתים פונות לקהלים שונים לחלוטין, רבות מהן שבות שוב ושוב לאותם מסרים: חשדנות כלפי עצמאות נשית, תפיסת זוגיות היררכית, התנגדות לפמיניזם וטענה כי העולם המודרני הרחיק לכת בכל הנוגע לשוויון בין גברים לנשים.

גם אצל רבנים: "יש לך תמונות לא צנועות באינסטגרם? את לא יהלום – את עגבנייה"

מסרים דומים עולים גם אצל רבנים פופולריים, שמתייחסים לקשרים בין גברים לנשים. הטענה כי ידידות בין גברים לנשים אינה אפשרית באמת, עולה גם בהקשרים הדתיים. הרב אליהו סבת תקף בסרטון את עצם הרעיון: "מי זה אנשים הפתטיים האלה שמאמינים במוסד הזה שנקרא ידידים וידידות?", תהה. במקרה אחר לעג לאישה שסיפרה כי היו לה ידידים עוד לפני שהכירה את בעלה. "הם היו פה לפניך", תיאר את דבריה, "רק שהיא לא אמרה שהם היו פה אחריך... אין בן אדם שיכול להגיד על עצמו לי זה לא יקרה. אין אישה בעולם שיכולה להגיד על עצמה לי זה לא יקרה. אישה אחת צריכה להיות במערכה אחת עם גבר, גבר צריך להיות עם אישה אחת באותה מערכה".

החשדנות כלפי קשרים בין נשים וגברים מופיע גם בדיונים רחבים יותר על מקומה של האישה בזוגיות. בעוד שמשפיענים כמו יניב סטרונג ונתנאל קפח מדברים על גבר שצריך להוביל, לקבל החלטות ולשלוט, רבנים שונים מציגים מודל היררכי משלהם. הרב יוסף דלויה קבע כי "אישה חכמה לא מראה, אישה חכמה לא מתבלטת", והוסיף: "אישה יכולה לאבד את העולם הבא שלה רק בגלל ההליכה שלה".

בסרטון אחר השווה סבת נשים ל"יהלום" או "עגבנייה". "יש לך תמונות לא צנועות באינסטגרם? אז את לא יהלום, את עגבנייה. עגבנייה אפשר לגעת בה, עגבנייה אפשר להסתכל עליה, עגבנייה כולם יכולים לשים עליה את היד. אבל יהלום לא. יהלום סגור בכספת... הוא רק של בן אדם אחד". הרב אייל עמרמי עסק באחד משיעוריו באישה שסיפרה כי בעלה צועק עליה וכי היא חוששת ממנו. במקום להתייחס להתנהגותו של הבעל, השיב לה כי אם תעזוב את בעלה הילד שלה יהיה חולה.

מי שעוסק בפירוק המסרים הללו הוא יוצר התוכן יונתן פרנצוס, שמפרסם סרטוני תגובה לתכנים של מאמני גבריות, משפיעני רשת ורבנים, בניסיון להבין כיצד רעיונות שבעבר נחשבו כשוליים הופכים לחלק מהשיח. הוא מוצא דמיון בין חלק מהתכנים לבין מסרים דתיים שמרניים. "הדת משמרת מנגנוני שוביניזם של פעם והרדפיל (מודעות לאופי האמיתי לכאורה של החברה האנושית – ל"ס). הוא ניאו־שוביניזם", הוא אומר. "שניהם שותים מאותה באר".

איך מזהים אם נערה בת 17 היא בתולה? "יש הילה כזאת. משהו שנעלם"

מסרים דומים נשמעים בשנים האחרונות גם אצל ידוענים ויוצרי תוכן שאינם מזוהים עם עולם הרדפיל ואינם עוסקים דרך קבע בתכנים על יחסים בין גברים לנשים. לא מדובר בליבת הפעילות שלהם, אלא בהתבטאויות נקודתיות שממחישות עד כמה רעיונות כאלה מחלחלים למרחבים פופולריים בהרבה.

יוצא "האח הגדול" אליאב טעטי עורר סערה לאחר שהתנגד שאמה של אשתו תיכנס עמה לחדר הלידה. בהמשך הסביר בפודקאסט: "אישה תסתכל במראה ותגיד למה אני צריכה את אמא שלי? מה בעלי לא יכול לתת לי שאמא שלי נותנת לי? ואם יש שם חוסר צריך לשאול את עצמך רגע אז למה אני נשוי?". בפודקאסט אחר טען כי ניתן לזהות אם נערה בת 17 היא בתולה. "יש מין הילה כזאת. משהו שנעלם".

דוגמה נוספת היא הפודקאסטר דור איתך, שאצלו מתארחים דרך קבע קומיקאים ויוצרי תוכן מוכרים. בדיון על החוק שנועד להגביל את פעילות OnlyFans בישראל, טען כי "הכוח הכי גדול של אישה הוא המיניות שלה". בהמשך הוסיף כי "כל גבר ישלם את הכסף המתוק הזה בשביל האיבר הזה שלך", וטען שנשים המתנגדות לפלטפורמה עושות זאת משום שהן אינן מסוגלות להרוויח כסף באמצעות מיניותן.

חלק משמעותי מפעילותו של יונתן פרנצוס מוקדש לתגובות לתכנים מהסוג הזה. בניגוד ליוצרים שמנסים להתמודד עם התופעה באמצעות שפה אקדמית או שיח מפויס, הוא בחר במכוון בגישה ישירה ולעיתים אף מתעמתת. עם זאת, הוא מדגיש כי הוא משתדל להתייחס לדברים בסובלנות ומתוך הבנה שמדובר בתהליך ממושך. "בחברה שתופסת מאבק לשוויון בצורה לא שטחית אלא מהותית, יש מקום להבנה שזה ייקח זמן".

לדבריו, לא כל מי שמפיץ מסרים בעייתיים זוכה ממנו לאותה תגובה. "יש גברים שאני יורד עליהם אישית, ויש גברים שאני אומר להם: תעזרו לי, אנחנו באותו צד, בואו נילחם בזה. גברים שאני חושב שהכוונות שלהם טובות מקבלים ממני יחס אחר מגברים שבאופן עובדתי מפיצים שנאה".

"שוביניזם, במובנו הרחב, לא מכוון רק נגד נשים אלא מבטא שנאת אחר, הכללה קבוצתית ותפיסת עליונות. אנשים שדוגלים בו נוטים להיות אגרסיביים ומתלהמים, ומייצרים תוכן שהוא קליקבייט טהור. מנגד, מהצד השני מצפים להגיב בצורה הכי מדויקת, נכונה ונחמדה לכולם", הוא מלין.

"אני אכעס, אני אצעק ואעביר את המסר בצורה שלא תמיד תהיה נעימה או חנונית בסגנון של 'תקשיבו, זה מורכב'", הוא מסביר על הסגנון שלו בסרטונים. "מי אתה שתגיד לבחורה שהיא לא יכולה להכניס את אמא שלה לחדר הלידה? אני עושה את זה בכוונה. אני רוצה להעביר מסר בלתי מתנצל מראש".

פרופ' דפנה הקר, חוקרת משפט, מגדר ומשפחה באוניברסיטת תל אביב, מנתחת תופעות כאלה כחלק מתהליך היסטורי. "במובן עמוק מאוד, הפמיניזם הוא הצלחה היסטורית חסרת תקדים", היא אומרת. "תוך 150 שנה בלבד, המציאות החברתית של חצי מאוכלוסיית העולם – לא בכל מקום, אך בחלקים גדולים ממנו – השתנתה ללא הכר". לדבריה, במקביל לשינויים הללו התפתחה תגובת נגד חריפה. "התגובה הזו מובלת על ידי כמה גורמים מרכזיים". אחד מאותם גורמים, לדבריה, הוא תחושת אובדן כוח בקרב גברים מסוימים. "יש גברים שמרגישים שהזיזו להם את הגבינה, שלקחו מהם את מוקדי הכוח". במקום להשתלב בשינויים, חלקם "מפתחים תרבות שמתגעגעת לדימוי של גבר שיכול לגרור את האישה בשערות למערה ולעשות בה כרצונו".

הקר רואה בדונלד טראמפ הן ביטוי למגמה הזו והן כוח שמאיץ אותה. לדבריה, "הקבוצות הללו מקבלות רוח גבית שאומרת: 'אולי המהפכה הפמיניסטית לא כאן כדי להישאר'. טראמפ הוא דמות ה'אלפא מייל'. אדם שסל הערכים שלו מורכב מאגואיזם צרוף, מיזוגניה ואהבת הכוח". לדבריה, "בתרבות הזו, כוח והיכולת לעשות לנשים כל מה שרוצים הם מדדי ההצלחה המרכזיים". בעיניה, כשדמות כזו נתפסת כפסגת ההצלחה, היא מעניקה לגיטימציה רחבה לערכים הללו.

"אם נשיא ארצות הברית הוא הגילום המוחלט של הצלחה, ויחד איתו מגיע סל הרכים של שנאת נשים, ואגואיזם", היא אומרת, ההשפעה הופכת לישירה: "זה משהו שמאפיין מאוד את הקבוצות הללו".

בישראל, לדבריה, לתגובת הנגד הזו יש כמה ערוצים מקבילים. "זרם מרכזי אחד של התנגדות הוא הזרם הדתי-שמרני", היא מסבירה. לדבריה, "רבנים שמרניים" מגיבים בבהלה לשינויים הפנימיים בחברה הדתית: "יש עלייה בשיעור הגיוס של נשים דתיות, ויש תלמידות חכמות שלומדות גמרא. מה שאנחנו רואים זו תגובת נגד קלאסית בתוך הציונות הדתית".

הקר החלה להיתקל בביטויים מקומיים של התופעה כבר בתחילת שנות ה-2000, כשחקרה ארגוני גברים שפעלו סביב סוגיות של גירושים ודיני משפחה. "כשפתחתי אז במחקר על הליכי גירושים אז, ארגוני הגברים כבר היו קיימים, אבל אף אחד לא לקח אותם ברצינות", היא מספרת. "המרואיינים שלי ביטלו את זה ואמרו: 'עזבי, זה קיקיוני, מדובר בכמה גברים משוגעים'".

היום, לעומת זאת, אותם ארגונים נהנים מנוכחות ציבורית ומהשפעה פוליטית נרחבת בהרבה. "אין כיום דיון בכנסת שנוגע לאלימות במשפחה או לגירושים שהם לא מתייצבים אליו".

הקר מתריעה כי ההשלכות חורגות הרבה מעבר לקבוצות שוליים קיצוניות ברשת. "הטענה שלי היא שנשים משלמות מחירים כבדים בהרבה מעבר לחשיפה לאינסלים או לאלימות; אם נביט במדדים של ייצוג, שילוב ושוויון בשכר, נראה סטגנציה". לדבריה, נשים כיום "עושות גם וגם", ומלהטטות בין טיפול במשפחה לקריירה, אך ללא שינוי מקביל מצד הגברים, תקרת הזכוכית לא תישבר. "אם גברים לא ייכנסו מתחת לאלונקה ולא יבינו שהעולם יהיה טוב יותר אם כולנו נוכל לשלב בין העולמות ללא קשר למגדר – גם הנשים לא יצליחו להתקדם הרבה", היא טוענת. בעיניה, התפנית הנוכחית אינה מתבטאת רק בתוכן המסרים, אלא בעיקר במעמדם הציבורי. תופעות שבעבר התקיימו במחשכים, בשוליים הקיצוניים או בפורומים סגורים, הפכו לדבריה לחלק דומיננטי וגלוי לחלוטין במרחב הציבורי.

גל ה"דווקא": כשיוצרי תוכן מבינים שהרשתות מקדמות מסרים מרגיזים

מאיה רומן, ממייסדות אתר "פוליטיקלי קוראת״, מפנה את המבט אל המנגנון שמאפשר להם להתפשט. מבחינתה, הגל הנוכחי אינו תופעה חדשה, אלא גלגול עדכני של רעיונות שמסתובבים ברשת כבר שנים. "התנועות של זכויות הגבר במשפחה תמיד פעלו בעצימות כזו או אחרת", מבהירה רומן. לדבריה, עוד בימיה הראשונים של פייסבוק התפתחו קבוצות ענק שעסקו בזהות גברית ובמאבק ממוקד בפמיניזם. "אלו היו בעיקר גברים שהתנגדו בצורה אקטיבית וגורפת לעצם הרעיון הפמיניסטי".

ההבדל בגל הנוכחי, לדבריה, נעוץ בעיקר באריזה השיווקית ובקהל היעד. "היום אנחנו רואים חבר'ה קיצוניים יותר, בני דור אחר, שלקחו את אותו הקונספט בדיוק והלבישו אותו על הקשרים של מין".

רומן משוכנעת שהפופולריות של התכנים הללו קשורה למבנה האלגוריתמי של הרשתות החברתיות. "הרשתות הן דבר והיפוכו", היא מנתחת. "מצד אחד, חזיתי בכוחן החיובי לקדם תנועות חברתיות שלא היו מתקיימות בשום דרך אחרת. מנגד, אותו מנגנון פועל גם בכיוון ההפוך: אינספור יוצרי תוכן שהבינו שאם מייצרים מסר מרגיז, כזה שיגרום לאנשים לתקוף אותך, זוכים ליותר מעורבות ולהפצה ויראלית. הרשתות מתגמלות את זה. אם משהו מעצבן, אני אגיב, וזה מה שמשאיר אותי בתוך הפלטפורמה".

לדבריה, יוצרי התוכן הללו פיצחו את השיטה. "קהילות הגברים הללו מציגות בכוונה את העמדות שלהן בצורה הקיצונית ביותר", אומרת רומן. "הם למעשה רכבו על גל הפמיניזם: ככל שנשים תקפו אותם ואמרו שהתוכן שלהם נורא ואיום, הם מינפו את זה ל'גל דווקא'".

עם זאת, בעיניה האלגוריתם לבדו אינו מספק הסבר מלא לתופעה. היא מצביעה על מנוע רגשי עמוק: תחושת אובדן הדרך והפריווילגיות שחווים גברים צעירים רבים. "בעבר, כגבר צעיר, נקודת הזינוק שלך הייתה קלה בהרבה מזו של אישה. היום המציאות מאתגרת יותר, כי נשים מקבלות הזדמנויות שלא היו להן פעם", היא מסבירה. "עבור מי שהתרגל לעודף זכויות, המעבר לשוויון זכויות מרגיש כמו קיפוח".

לצד זאת, היא מסמנת גורם נוסף: מגפת הבדידות. "בסופו של דבר, קשה מאוד לאדם להביט במראה ולהגיד: 'אני צריך לעבוד על עצמי, לעשות עבודה רגשית וללכת לטיפול'", היא אומרת. "זה אגב מחסום שקשה במיוחד לגברים בגלל הסטיגמה החברתית". לכן, קל ונוח בהרבה למצוא אשם חיצוני. "קל יותר להגיד: ' בואו נחפש מישהו להיכנס בו ברבאק'".

גם מרחב הרשת השתנה דרמטית. אם בעבר השיח התנהל בתוך קבוצות פייסבוק גדולות, הרי שכיום הוא מתרכז סביב משפיענים ספציפיים וחשבונות אישיים. "פעם, גם כשהיו קבוצות רעילות בפייסבוק, הן עדיין היו קהילה. במסגרת הקבוצתית, הם לפחות יכלו להפיג במשהו את הבדידות הקיומית של הגבריות המודרנית. היום זה כבר לא פורום משותף, אלא מעקב אינדיבידואלי אחרי דמות ספציפית". התוצאה היא יצירת "אליל שאפשר לנסות להידמות אליו", בעוד שהבדידות עצמה נותרת ללא מענה.

חלק מיוצרי התוכן מתחזקים עשרות ומאות אלפי עוקבים. חלקם מתרגמים את הפופולריות הזו למודל עסקי של קורסים, ספרים ותוכניות ליווי אישיות באלפי שקלים. רבנים, פודקאסטרים ומשפיעני רשת מייצרים מרחב תוכן המציע תשובות פשטניות וחד-משמעיות על זוגיות, מיניות ותפקידי מגדר. ליבת המסרים שלהן נותרת זהה וחוזרת על עצמה שוב ושוב. מה שהיה בעבר נחלתן של קהילות נישה שוליות ואנונימיות ברשת, הפך בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהשיח המרכזי ברשתות החברתיות.