לפני מספר חודשים פרסמנו בשומרים ובאתר Mako תחקיר נרחב תחת הכותרת "חלוצים או פולשים", במסגרתו צללנו אל בעיית מתחמי המגורים המוזנחים בשכונות מוחלשות של תל אביב ושל ירושלים. כשהוקמה המדינה היא שלחה את העולים החדשים להתיישב על חורבות כפרים ערביים בשביל לבסס ריבונות, אך מעולם לא טרחה להסדיר את המעמד המשפטי שלהם בקרקע. מי שהיו מאוגדים או בעלי כוח פוליטי, כמו מושבים וקיבוצים, הצליחו להסדיר את זכויותיהם בקרקע. מי שלא, כמו תושבי אותן שכונות - רבים מהם עולים וצאצאים לעולים ממדינות ערב - הפכו עם השנים ל"פולשים" בביתם ונאלצו לחיות במשך שנים בהזנחה ותחת סכנת פינוי מתמשכת. 

השבוע (יום ד') התקיימו בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת שני דיונים בנוגע לשני מתחמים שהוזכרו באותה כתבה. הדיון הראשון נגע לשכונת כפר שלם בדרום תל אביב, כהכנה להעלאת חוק פינוי-בינוי ספציפי לכפר שלם בקריאה ראשונה - זאת בשיתוף פעולה לא מאוד שגור בין חברת כנסת מהליכוד (קטי שטרית) ובין חבר הכנסת עופר כסיף (חד"ש). הדיון השני נגע למתחם "נס לגויים", גם הוא בדרום תל אביב, שאותו יזמו שטרית וכסיף יחד עם ח"כ מירב כהן (יש עתיד). שם, כ-80 משפחות עומדות בפני סכנת פינוי מיידית על רקע צווי פינוי שכבר ניתנו, כפי שהעיד אחד התושבים שנכח בדיון. 

ח"כ כסיף אמר בדיון: "יש צווי פינוי, וגם איומים מצד יזמים בחסות עיריית תל אביב כנגד התושבים שאם יפתחו את הפה, או יאבקו על הזכויות שלהם, אז יבולע להם והם יגורשו ראשונים. חייבים את זה קודם כל להפסיק. יש כאן תושבים הנאבקים על הזכויות שלהם, לא על פריבילגיות וטובות". 

לדברי עו"ד יורם חגבי, המייצג חלק מתושבי "נס לגויים", הפיצויים אמורים להיות בגובה של שני מיליון שקלים או מעל לכך, למי שהתגוררו במתחם עד 1960. אנשים אלו מוגדרים כדיירים מוגנים. מי שהתגוררו במקום עד 1970 אמורים לקבל 1.3 מיליון שקלים וכך הסכום יורד בהדרגה עד שנת אלפיים, שאחריה התושבים לא מקבלים פיצויים (לא ברור, בשלב זה, האם הסכומים יכללו הוצאות משפט ופינוי והדבר נתון למשא-ומתן). 

מה ניתן ללמוד על גובה הפיצויים אל מול מקרים דומים שאירעו בעבר? כעת חושף לראשונה שומרים את סכום הפיצוי שניתן במתחם מריבה אחר, בשכונת ליפתא שבפאתי ירושלים. סכום שעד כה נשמר בסוד, לרבות על ידי עיריית ירושלים שסירבה למסור אותו לשומרים במסגרת בקשת חופש מידע. נפרט על כך בהמשך, אבל ראשית לליפתא שב-2017, על רקע הרצון של המדינה להרחיב את כביש מספר 1, הגיעו המדינה ועיריית ירושלים להסדר עם 17 משפחות, שהתיישבו שם בשנות ה-50. 

הפיצוי שניתן להם, לצורכי פשרה, הוא 45 מיליון שקלים (כולל הוצאות פינוי ומשפט). סכום זה מבוסס על הערכת שמאית, עו"ד ציפי לביא, לפי שווי של דיירות מוגנת. במונחים של היום מדובר ב 54.2 מיליון שקלים, כלומר כ-3.2 מיליון שקלים לכל משפחה. סכום גבוה משמעותית מאשר הפיצוי המוצע כעת למפוני "נס לגויים", שמזכיר מצדו את סכום הפיצוי שאישרה המדינה בשכונה אחרת בדרום תל אביב: כפר שלם. אז, ב-פברואר 2020, היה צורך לפנות מספר בתים בשכונה לצורך הקמת הקו הסגול של הרכבת הקלה והפיצוי שאושר עמד על עד 1.7 מיליון שקלים למשפחה (כ-2 מיליון שקלים במונחים של היום). 

הפיצוי שניתן בליפתא מצדו, מזכיר את זה שקיבלו תושבי גבעת עמל בסוף 2019, אחרי מאבק משפטי ממושך. בגבעת עמל פוצו המשפחות בכ-3 מיליון שקלים כל אחת (3.5 מיליון שקלים במונחים של היום). 

עוד בנוגע לליפתא. לאחר פרסום התחקיר בפברואר השנה, פנה שומרים בבקשת חופש מידע לעיריית ירושלים, כדי לקבל את הסכם הפיצוי. אלא שזו סירבה למסור את ההסכם בטענה שהסכם הפשרה הוא חלק מהליך שהתקיים בדלתיים סגורות ועל-כן נהנה מחיסיון. ואולם, שומרים איתר ברשת פרוטוקול של ועדת הכספים של עיריית ירושלים, מפברואר 2017, שבו מאשרת הוועדה את מתן הפיצויים למשפחות. בפרוטוקול יש פירוט לגבי נסיבות המקרה וסכום הפיצוי (עמ' 48 במסמך). כמו-כן, איתר שומרים את ההסכם עצמו, שם מופיע פירוט הפיצוי המלא, זאת במסגרת סכסוך משפטי בין שניים ממפוני ליפתא, כאשר אחד הצדדים הציג את ההסכם בנספח לתצהיר שהגיש לבית המשפט.