בעת כתיבת שורות אלה לא ברור לאיש במערכת הפוליטית לאן, אם בכלל, מתקדם חוק הגיוס. הדיונים בוועדת החוץ והביטחון אמנם אינטנסיביים אולם התנגדות נחרצת של חברי קואליציה מעלה סימני שאלה ביחס לסיכויים להעבירו בכנסת; אך בין אם החוק יעבור או יהפוך לעוד הערת שוליים בסאגת גיוס תלמידי הישיבות, להנהגה החרדית הוא כבר יצר בעיה חדשה ומשמעותית: תסיסה וכעס ברחוב, עניין תקדימי ברחוב החרדי, ועוד בשנת בחירות. 

הכעס אמנם מופגן על ידי מספר לא גדול של מוחים ומיוחס - במידה חלקית בלבד של דיוק - ל"גורמים קיצוניים", אך קשה להמעיט בחשיבותו בקהילה שאחד מערכיה המוצהרים הוא הציות. הפגנות מול בתי ח"כים, קריאות בוגד, פאשקווילים ארסיים נגד מפלגות ועוד ועוד, אינם מחזה שהחברה החרדית מכירה. החשש בהנהגה מרוכז בהתפשטותה של התסיסה ומהשפעה שיכולה להיות לה על תוצאות הבחירות. סקר שערך אתר האינטרנט החרדי "כיכר השבת" ממחיש היטב את החשש הזה: כ-24 אחוזים ממצביעי יהדות התורה בבחירות האחרונות אמרו, כי לא היו מצביעים לה שוב אילו היו הבחירות מתקיימות כיום. בקרב מצביעי ש"ס המספר אף גבוה יותר ועומד על 29 אחוזים. מוקדם כמובן מכדי לקבוע איך יצביעו בסופו של דבר אותם בוחרים זועמים, אך הסקר מייצג סנטימנט שמטריד את ההנהגה החרדית ומבהיר לה פעם נוספת כי החוק, בלי קשר לתוכנו, לא יחליק בקלות בגרון בוחריה. 

בעוד במפלגות חילוניות אכזבה של בוחרים היא סוגיה כמעט קבועה שעימה הן נדרשות להתמודד, מבחינת המפלגות החרדיות מדובר בהתמודדות חדשה. איך עושים את זה? בינתיים לפחות נדמה כי הפוליטיקאים החרדים מחפשים נרטיביים חלופיים שאותם יוכלו לפמפם לקהל. האופציה המרכזית, לפי לא מעט סימנים בשטח, היא רכיבה נרטיב שקנה לו אחיזה חזקה ברחוב בחודשים האחרונים ולפיו החרדים הם "ישראל השנייה" העכשווית, או במילים אחרות, האוכלוסייה המקופחת בישראל. התבטאויות של ח"כים, התנסחויות בתקשורת החרדית ושיחות עם חרדים מן השורה מעלים שזאת הופכת במהירות לדעה מקובלת בכל רבדיה של החברה החרדית.

"התודעה הישנה הזאת - שאנחנו מסכנים ודופקים אותנו, שאנחנו קורבנות שמופלים לרעה, היא תוצאת שטיפת מוח שנמשכת עשרות שנים שכולאת אנשים בתוך מעין מטריקס", אומר דב אלבוים, סופר, איש אקדמיה ועיתונאי, בשיחה עם שומרים. לדבריו, הרעיון הזה חווה תחייה מחודשת סביב סוגיית הגיוס ובחירות עתידיות. "קמפיין האנטי גיוס מתבסס בין היתר גם על זה - 'החילונים משתמטים כמונו אבל רק לנו הם מציקים'".

"החברה החרדית היא חברה שמזינה מאוד את רעיון הרדיפה. כל הזמן רודפים אותנו - המערכת רודפת אותנו, מנסים לחלן אותנו, המשטרה רודפת אותנו וכו'. לאחרונה כל עניין הרדיפה רק התחזק כי עכשיו גם הצבא הצטרף וגם היועמ"שית ובג"ץ"

פאשקווילים והודעות ווטסאפ: אתם פראיירים

הליכה קצרה ברחוב מרכזי בבני ברק ממחישה את עומק האחיזה של הנרטיב החדש-ישן. "עכשיו זה סופי! הציבור החרדי – אזרחים סוג ב'!", זועק פאשקוויל ענק ואחר לצידו מוסיף ומפרט את רשימת העוולות שנעשות לציבור החרדי. 

את עוברי האורח שמעיינים בפאשקווילים לא קשה לדובב. אישה ליטאית בשנות השלושים לחייה, מוכרת בחנות בגדים במקצועה, משוכנעת שזהו המצב. "מתייחסים אלינו הרבה פחות טוב", היא טוענת בלהט. "קודם כל הצבא. הכל יצא מכלל פרופורציה. הם לא צריכים את כולם. הם צריכים אולי כמה אנשים בודדים שיתגייסו. זו התנכלות מכוונת ואומרים את זה מזמן. הבעיה היא לא הגיוס אלא הפחד שנשתלט על המדינה. אבל זה לא יעזור להם - עוד כמה שנים אנחנו עוברים אותם בגדול".

האפליה לדבריה לא מסתיימת רק בגיוס. "בכל דבר מתייחסים אלינו כמו סוג ב' - בחינוך בתרבות. אני משלמת מיסים בדיוק כמו כל אחד אחר אבל משקיעים בי ובמשפחה שלי פחות". דברים דומים אומר אב לתשעה כבן 44 שעוצר מול הפאשקוויל דקה אחריה. "המדינה מתייחסת אלינו פחות טוב, לא רק בגיוס - גם בחוקים האחרים. כמו שעשו במעונות, וכמו כשהעלו מיסים על החד-פעמי והשתייה".

מ', חסיד כבן 52, מוסיף זווית משלו לסוגיית האפליה שבה לדבריו נתקל כל חרדי שמנסה למצוא עבודה מחוץ לקהילה. "זו מדינה חילונית שבנויה לפי ערכים חילוניים והחרדים הם מחוץ למערכת", הוא אומר. "חוסמים אותנו כל הזמן. זה לא מגרש חלק לכולם. הוא מעוצב לטובת העשירים, החילונים והלבנים. גם מי ששירת בצבא מקבל משהו במגרש הזה. אם אתה רוצה שכולם יעבדו ויתפרנסו אז צריך שלכולם יהיה את אותו האופק ולנו אין".

אינדיקציה אחרת לתפוצתו של הנרטיב מגיעה מקבוצות ווטסאפ סגורות שנהנות מפופולאריות גבוהה בחלקים היותר מודרניים של הציבור החרדי, ופעמים רבות מונות אלפי משתתפים. הקבוצות אמנם מיועדות לנושאים אחרים אך באינספור דיונים בהן צצה סוגיית האפליה החרדים. כך, למשל, קבוצת הורים אקראית המיועדת לנושאי חינוך שזורה בהודעות אפליה. "כל שקל שחרדי מקבל זה כותרת ראשית ואילו לתקציבים שהערבים מקבלים אף אחד לא מתייחס". כותב אחד המשתתפים. זמן קצר אחריו מוסיף אחר ש"מה שקורה במדינה ביחס לחרדים הוא אנטישמיות טהורה", ושלישי מסכים: "תמיד ימצאו סיבה לשנוא אותנו".

"חוסמים אותנו כל הזמן. זה לא מגרש חלק לכולם. הוא מעוצב לטובת העשירים, החילונים והלבנים. גם מי ששירת בצבא מקבל משהו במגרש הזה. אם אתה רוצה שכולם יעבדו ויתפרנסו אז צריך שלכולם יהיה את אותו האופק ולנו אין"

הפוליטיקאים והתקשורת החרדית: אנחנו נרדפים

השימוש במונח 'ישראל השנייה' ומקביליו אינם זרים לחלוטין לזירה הפוליטית החרדית. ש"ס עשתה בהם שימוש בעבר אם כי באופן מדוד ותמיד לצד קמפיין מרכזי אחר כמו למשל האדרת ראש התנועה אריה דרעי ("ביבי צריך אריה חזק" בבחירות האחרונות) או שימוש בדמות מנהיגה הרוחני המנוח הרב עובדיה יוסף. הקמפיינים של יהדות התורה לעומת זאת נטו להתמקד בציות לגדולי הדור ובהוראתם להצביע למפלגה. 

מאז פרץ משבר הגיוס משתמשים הפוליטיקאים בנרטיב וככל שהוא מתבסס ברחוב, בהיקף שהולך ועולה. השימוש ברטוריקת הקיפוח בניסיון להציב את נבחרי הציבור בשורה אחת עם בוחריהם כמי שנאבקים יחד בסכנה חיצונית, מגיע בעיקר מיהדות התורה. הפוליטיקאים יש לציין, בניגוד לרחוב, עדיין מרגישים יותר בנוח להשתמש בניואנס פנים חרדי מקביל לקיפוח אך לא זהה לו לחלוטין, שמתבטא בעיקר במילה "רדיפה". ובמילים אחרות - כלל האוכלוסייה מקבלת זכויות והטבות, אותנו רודפים. מקרים ספציפיים משויכים למציאות גדולה יותר של אפליה וקיפוח.

כך, למשל, ח"כ ישראל אייכלר, שבהזדמנויות עבר כבר טען לקיפוח חרדים ( סביב אסון מירון למשל הוא טען, כי "נראה שהמשטרה חשה מה שאזרחים רבים חשים בגלל ההסתה, שהחרדים הם תתי אדם או לפחות חסרי זכויות אדם", בתקופת הקורונה טען לאפליית חרדים ועוד), משתמש בנרטיב בחופשיות. בראיון לכיכר השבת למשל הוא טען ש"אנחנו", כלומר החרדים, "מממנים אותם", כלומר את הלא־חרדים. הוא גם סיפק הסבר: "רוב המסים של המדינה זה מיסים עקיפים, זה ממה שאני קונה". למרות אותו מימון לכאורה, לתפיסתו, החרדים סופגים קיצוצים על רקע הסנקציות ויחס מפלה. 

בשנת 2024 במסגרת דיון בנושא רפורמת אופק חדש שהחלתה על המגזר החרדי התעכבה עקב בעיות במינהל רשתות החינוך החרדיות, ובאותה תקופה בה התגלו חשדות לגניבות כספים של הרשתות מהמורים, הציג זאת גפני בכנסת כפעולה מכוונת נגד הציבור החרדי "אני חייב להגיד שיש קיפוח בתוך הקיפוח, אפליה בתוך האפליה", אמר, "זה לא בסדר, מערכת החינוך לא עובדת שם" אמר. הוא השוה בין מורות חילוניות לחרדיות "רק אם היא חרדית היא לא תקבל את המשכורת הזאת", ונוסיף ,אפילו בבתי ספר הטובות ביותר במתמטיקה הן החרדיות, הטובות ביותר. למה מפלים אותן לרעה?"

חבר הכנסת מאיר פרוש התבטא לאחרונה בעניין ה"רדיפה" בטור בעיתון החרדי "קול העיר", "זה לא סוד שאנחנו נמצאים בתקופה הקשה ביותר לציבור החרדי מאז הקמת המדינה. מעולם לא היינו במצב כה קשה ברדיפה כה אכזרית וקשה נגד לומדי התורה. סנקציות כלכליות ופליליות שאמורים להפנות נגד פורעי החוק המופנים נגד לומדי התורה (...) היועמש"ית, בג"ץ ושאר שלטון המשפטנים מעדיפים להתמקד במה שנראה להם כטרף קל. נרדוף את הציבור החרדי ולשסות נגד לומדי התורה". 

גם בתקשורת החרדית נרטיב הקיפוח והרדיפה נפוצים בהרחבה והדוגמאות מרובות. כך למשל בטור ב"קול העיר" נכתב ש"הציבור החרדי נרדף בכל דרך כמעט, ועל ידי בעלי שררה וכח שמטילים גזירות חדשות לבקרים, כל יום חושבים מחשבות מה עוד ניתן להכאיב ולהציק" בעיתון "משפחה", בראיון ארוך ומקיף, שנערך עם צעיר מישיבת עטרת שלמה" שנעצר בגין עריקות נכתב כי "הוא נבחר על ידי המערכת הצבאית כקורבן ההסתה המשתוללת במדינה". 

בעוד במפלגות חילוניות אכזבה של בוחרים היא סוגיה כמעט קבועה שעימה הן נדרשות להתמודד, מבחינת המפלגות החרדיות מדובר בהתמודדות חדשה. איך עושים את זה? הפוליטיקאים החרדים מחפשים נרטיביים חלופיים שאותם יוכלו לפמפם לקהל

"ישראל השנייה? מרגישים השביעית"

"התחושה היא כל הזמן של נרדפות. מה זה בעצם נרדף? הוא קורבן. אנחנו לא חזקים אנחנו קורבנות", אומר העיתונאי החרדי וחבר מערכת "הארץ" אהרן רבינוביץ, ומוסיף כי התפיסה הזאת מושרשת עמוק בחברה החרדית וכעת - בעקבות חוק הגיוס ולקראת הבחירות - נעשה בה שימוש נרחב.

"החברה החרדית היא חברה שמזינה מאוד את רעיון הרדיפה. כל הזמן רודפים אותנו - המערכת רודפת אותנו, מנסים לחלן אותנו, המשטרה רודפת אותנו וכו'. הממשלה אולי עכשיו לא רודפת אבל היא גם לא עוצרת את הרדיפה" הוא אומר. "לאחרונה כל עניין הרדיפה רק התחזק כי עכשיו גם הצבא הצטרף וגם היועמ"שית ובג"ץ. ולמי שטוען את זה יש גם הוכחות: עוצרים בחורי ישיבה, מטילים סנקציות, ליברמן ולפיד מציעים שלא נצביע בבחירות ועוד". 

אלבוים מתאר את מציאות חייו של החרדים ככזו שיכולה להוביל ולהוות הצדקה לרגשות של קיפוח ובמקביל גם לתחושת זכאות. "החרדים רואים את עצמם כמי שמקריבים קורבן גדול ולכן גם מגיע להם. הם חיים עם איסורים וכללים וזה אורח חיים די סגפני ומסובך. גם עם כל התקצבים שיש, לגדל משפחה של עשרה ילדים, כשאתה אברך בכולל ואשתך מורה, זה לא בדיוק קל. גם אם אתה לא מתגייס לצבא החיים שלך די קשים. ובמילים אחרות למרות שיש לחרדים המון פריבילגיות, הם לא רואים את עצמם כפריבילגים. מבחינתם החילונים לא מבינים את זה, 'הם' (החילונים) חיים את החיים ונהנים מהם. אנחנו לעומתם חיים חיי פרישות, סגפנות ומסירות, והם לא מעריכים את זה".

"למרות שיש לחרדים המון פריבילגיות, הם לא רואים את עצמם כפריבילגים. מבחינתם החילונים לא מבינים את זה"

תחושת הנחיתות החרדית מובנית בתוך המערכת", אומר אבי וידרמן, יועץ אסטרטגי ומגיש בכיכר השבת. "זו תחושה כללית של כולם כולל האצולה החרדית שמרגישה שהיא לא ישראל השנייה אלא ישראל השביעית. מבחינתם –הם הציבור הכי דפוק במדינת ישראל וגם אם נעביר חוק כזה או אחר, בית המשפט העליון יפסול אותו. אנחנו הציבור הרמוס ביותר, אף אחד לא סופר את הזכויות שלנו'".

וידרמן מוסיף שייתכן וזו אחת הסיבות שקושרות את החרדים לגוש הימין. "זו גם אחת הסיבות, אולי היא מודעת, אולי לא, להזדהות הגדולה עם נתניהו. משהו ברוח 'דופקים את נתניהו כמו שדופקים אותנו'״.

אני חושב שהם ירכבו על זה בקמפיין", אומר וידרמן. "אני לא יודע כמה זה יעזור להם, זה לא יכול לעזור באופן מלא, כי בסוף הציבור מאשים גם אותם, אבל זה יכול לעזור באופן חלקי".

אלבוים מוסיף ואומר כי לדעתו יש מי שממוקד בנושא " יש קמפיינרים, יש אנשים שמתעסקים בזה. והמטרה מבחינתם היא להשאיר את המצב כמו שהוא שהחרדים ימשיכו לחשוב שהם מסכנים, ככה מחזיקים אוכלוסייה״.

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים