ארבע השנים תחת הממשלה הנוכחית שינו משמעותית את המציאות בגדה המערבית. אם השר מיקי זוהר היטיב לתאר את ה-DNA של הליכוד כ"כסף כוח וכבוד" – לתיאור התהליכים בשטחים הנוסחה דומה: כסף, כוח וחוות. כולם שלובים זה בזה, ומובילים לאותה מטרה: טיהור אתני של רוב שטחי הגדה המערבית מפלסטינים, מחיקה של הסכמי אוסלו, והריסת כל סיכוי להסדר מדיני עתידי. לכך קשורה גם תכניתו של בצלאל סמוטריץ', שמטרתה גירוש פלסטינים וסיפוח השטחים.

עוד בהסכמים הקואליציוניים קבעה הציונות הדתית כי נציג מטעמה ישמש כשר במשרד ביטחון האחראי על יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) והמינהל האזרחי. בתפקיד זה קיבל סמוטריץ' את הניהול האזרחי של הגדה המערבית, שעד אז הייתה בידי צה"ל. תחת סמוטריץ' הוקמה במשרד מנהלת ההתיישבות בראשות יהודה אליהו, שותפו להקמת "רגבים". המנהלת קיבלה סמכויות נרחבות, בהן תכנון ובנייה, הכרזה על אדמות מדינה, תשתיות ותחבורה. הממשלה התגייסה לטובת ההתנחלויות וביטלה במהירות את "חוק ההתנתקות" בצפון השומרון. מאז אישר הקבינט המדיני-ביטחוני כמה פעמים הקמה של התנחלויות חדשות באותם שטחים.

כמה מהר התרחבה ההתיישבות בגדה?

המהפכה שינתה את הגדה במהירות: לפי דוח של "שלום עכשיו" ו"כרם נבות", בשנים 2025-2023 הוקמו בגדה 185 מאחזים חדשים, מהם 130 מאחזי חוות שחולשים על יותר ממיליון דונמים, 18% משטחי הגדה. באותן שנים אושרו יותר מ-40 אלף יחידות דיור בהתנחלויות, וכ-26 אלף דונם הוכרזו כאדמות מדינה.

דרור אטקס מארגון "כרם נבות", מוסיף כי לפי הנתונים שאסף בשטח, ב-2026 הוקמו 48 מאחזים נוספים. "זה לא כולל מקומות שלא ראיתי בעיניים שלי, אז אתה יכול להניח שיש בפועל 50-60 כאלה", הוא אומר. "ואני לא מכניס כל סוכה וכל חושה, אלא דברים שהוכיחו יכולת התבססות ויכולת עמידה".

חוות הרעייה הבלתי חוקיות הן חוד החנית של המהלך: בתמיכה ממשלתית ועם מעט כוח אדם, הן משתלטות על שטחים נרחבים וחוסמות אותם בפני פלסטינים. השר סמוטריץ' אפילו אמר זאת בקולו בסרטון שפרסם בפייסבוק, יחד עם שרת ההתיישבות ממפלגתו, אורית סטרוק.

איך חווה אחת יכולה לדחוק פלסטינים מהאדמות שלהם?

החוות מוקמות לרוב סמוך ליישובים פלסטינים, ויושביהן מאיימים על התושבים, פוגעים ברכוש ולפעמים גם תוקפים את התושבים. כך למשל עולה מכתב אישום שהוגש בחודש שעבר נגד ידידיה קאופמן, צעיר בן 21 מבית"ר עילית ששהה ב"חוות ג'קסון" ליד הכפר הפלסטיני עקרבה, סמוך לשכם. לפי כתב האישום, קאופמן פלש לבתי פלסטינים עם פעילים אחרים, תקף פעילי שמאל שניסו לבלום אותו, ודרס כבשים של רועה פלסטיני באמצעות ריינג'ר ממשרד ההתיישבות, שבו נהג ללא רישיון.

במקרה אחר, בית המשפט הרחיק תושב מחוות "טנא ירוק" שהטריד את אנשי קהילת פארסייה נבע' ע'זאל. המתנחלים אף הקימו ללא היתר סוכה וגדר שמנעו מהתושבים הפלסטינים גישה לשטחי מרעה.

התקיפות וההטרדות מצד מתנחלים מובילים לא פעם לעזיבה של קהילות פלסטיניות, בייחוד קהילות של רועי צאן. כך, למשל, אירע במאי 2025 לכפר הבדואי מע'ייר א-דיר, מזרחית לרמאללה. שומרים ביקר במקום חודש לפני כן כדי לתעד דרך לא חוקית שסללו המתנחלים בסמוך לכפר. לאחר מכן הוקם מאחז לא חוקי, ולאחר שבועות של הצקות, הטרדות ואיומים – התושבים הפלסטינים נאלצו לעקור. בשלוש השנים האחרונות נעקרו באופן זה 118 קהילות ומקבצי רועים פלסטינים.

לאחר גירוש קהילות הרועים משטחי C, בשנתיים האחרונות מתרחבת הקמת החוות וההשתלטות לשטחי B ו-A שבשליטה פלסטינית. כך למשל, בסרטון שהופץ בערוץ "חדשות הגבעות", סיפר ראש מועצת הכפר אל-מע'ייר (בשטח B) כי אדמות הכפר הצטמצמו מ-43 אלף דונם ל-900 בלבד. אלישע ירד, שחתום על הדיווח, הוסיף פרשנות משלו: "לא להאמין איזו הפקרות התנהלה כאן במשך שנים, ואיך קומץ חלוצים מהגבעות והחוות הצליחו לבצע כאן מהפך דרמטי בתוך שנים ספורות. #פינת_החדשות_המשמחות".

מה עושה הצבא כשמתנחלים משתלטים על שטח פלסטיני?

הפעילות לא הייתה מתאפשרת ללא תמיכת צה"ל והמשטרה, האמונים על אכיפת החוק בגדה. דוגמה לכך היא המצור שהטילו מתנחלים בשבועות האחרונים על בית משפחת אבו-רידי בקוסרה (בשטח B), שסוקר בהרחבה.

המתנחלים הקימו "מאחז" בצמוד לביתו של תושב הכפר לואי אבו-רידי. חיילים בגזרה, שאמורים לשמור גם על האוכלוסייה הפלסטינית, תועדו מתפללים עם המתנחלים במאחז. אותם חיילים הודחו, אך המתנחלים המשיכו לעשות בשטח כבשלהם. בשלב מסוים הורה לתושבי הבתים הפלסטינים, שהיו נצורים בבתיהם מאימת המתנחלים, כי עליהם להתפנות מהבתים, לצורך הגנה עליהם.

בעקבות לחץ ציבורי חזר בו הצבא מההחלטה והכריז על האזור כשטח צבאי סגור. עם זאת, הצו נאכף באופן סלקטיבי: פעילי שמאל ועיתונאים שניסו להגיע למקום כדי לסייע לפלסטינים נחסמו, ולעתים אף נעצרו, בעוד המתנחלים המשיכו להסתובב בשטח האופן חופשי.

למה מאחזים נהרסים – ואז קמים מחדש?

באופן כללי, הצבא נוהג לפנות מאחזים משטחי B ו-A, אך לא ננקטים צעדים נוספים נגד מקימיהם. המאחז יכול להיות סוכה או אוהל, ובדרך כלל מוקם שוב תוך ימים. כך למשל דיווחו בחודשים האחרונים ב"חדשות הגבעות" כי "לאחר שבית משפחה בגבעת בית ענות (מאחז ליד קרית ארבע. ד"ד) נהרס בשבוע שעבר, נקבעה אתמול (ב') מזוזה בפתח הבית מחדש בעמידה איתנה ובנחישות".

במקרה אחר פורסם: "בגבעת קול מבשר לא מפסיקים לבנות! לאחר ההרס אתמול שבו נהרסו 2 בתי המשפחות המתגוררות במקום וביתם של הבחורים, החבר'ה האלופים בבנייה מתמשכת".

מעבר לאי-אכיפה ולהגנה פיזית, אחרי 7 באוקטובר חילק צה"ל אלפי כלי נשק למתנחלים שגויסו להגמ"ר (הגנה מרחבית) בגזרת מגוריהם. מדי שבוע נפוצים ברשת סרטונים של מתנחלים מפעילים אלימות כשהם חמושים בנשקים צה"ליים ארוכים, אך צה"ל לא נוהג לחקור את התקריות ולקחת בחזרה את כלי הנשק. למעשה, בצבא אפילו לא אוספים מידע על מספר התקריות.

מה השתנה במדיניות הצבא מאז 7 באוקטובר?

מאז 7 באוקטובר, ובייחוד תחת אלוף פיקוד המרכז הנוכחי, אבי בלוט, הצבא הפך אגרסיבי לעין שיעור מול הפלסטינים. בהנחיית הדרג המדיני, צה"ל גירש עשרות אלפי פלסטינים שהתגוררו במחנות הפליטים ג'נין, טול כרם ונור א-שמס, הרס מאות בתים, והפך את אותם מחנות לבסיסי צה"ליים.

בנוסף, הצבא נוקט ביד רחבה בפעולות ל"עיצוב המרחב" – עקירת אלפי דונמים של עצי זית למניעת מסתור אפשרי למחבלים, או הריסת בתים רק כי הם קרובים מדי לכבישים, ויכולים תיאורטית לשמש מחסה למחבל. מספר הפלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון זינק בשנים האחרונות במאות אחוזים.

עו"ד רוני פלי מארגון "יש דין" מצביעה גם על הגבלות בתנועה שהטיל הצבא: "המדיניות של הצבא היום זה לתת לכל כפר פלסטיני יציאה וכניסה אחת, שהוא שולט בה, כך שניתן להחיל סגר ברגע. אם בעבר הכלל היה שבגדול יש חופש תנועה, היום הכלל הוא הגבלות תנועה. אנשים לא יודעים איך ואם הם יוכלו להגיע ממקום למקום, וזה המצב הרגיל. זה שינוי קיצוני באורח החיים, שמנוגד לכל עקרון של הדין הבינלאומי. אם אתה פלסטיני שעובד מחות לעיר שאתה גר בה, אתה לא יכול לדעת שתגיע לעבודה. אין גישה לאדמות חקלאיות".

האם צה"ל גם מממן את החוות?

בחודש שעבר פורסם ב"מקור ראשון" על ערוץ תמיכה נוסף של צה"ל בחוות. הפרשן יהודה יפרח ביקר בחווה במדבר יהודה, ושאל את בעל המקום כיצד הוא מממן את שהותו שם. "בלוט קיבל החלטה להעניק לכל חווה שקמה בתיאום עם הרשויות שני תקני מילואים", נענה יפרח, "ואני למעשה במילואים עכשיו". כלומר, צה"ל גם מממן את החוות, ולמעשה מבטיח לבעליהן מקור משכורת קבועה, לצד נשק.

החוות, אף שהן אינן חוקיות, נהנות מערוצי מימון בכסף ציבורי. רכבי הריינג'ר שהוזכרו קודם, מתנת משרד ההתיישבות, הם רק דוגמא למימון נרחב שניתן כ"רכיבי ביטחון". רכיבים נוספים יכולים להיות מצלמות ומערכות אבטחה, רחפנים ופריצת דרכים למאחז. בנוסף, נוצרו ערוצי מימון דרך תמיכה בפעילות חקלאית, בפעילות חינוכית עם נוער בסיכון, וכתמיכה של הרשויות המקומיות בשטחים.

עו"ד פלי טוענת כי בארבע השנים האחרונות חל שינוי קיצוני בגדה: השילוב בין המבנה השלטוני, מדיניות הצבא והאלימות מצד אזרחים שינה לחלוטין את פני השטח בהשוואה לעבר: "זה לא אותו מקום, והשינוי הוא מטורף".

"תמיד היה גורם שלטוני ששיחק את המשחק הדיפלומטי", ממשיכה פלי. "שאמר שהוא יעשה סיפוח זוחל, אבל ישמור על מראית עין. ואז נתנו לסמוטריץ' לשמור על זה. ובעניין הזה בעיניי אין ספק שה-7.10 נתן להם את התנאים שהם היו זקוקים להם. שהיום כל מי שלא מוכן לתת נשק לפנאטים ששורפים מסגדים, הוא מתויג כמי שיביא את 7.10 הבא. כל המדינה השתנתה, אבל בשטחים זה הכי קיצוני". לדבריה, מעולם לא היה מצב שבו כל הניהול הצבאי והאזרחי בגדה הפך לעניין פנים-מתנחלי.

באשר למדיניות צה"ל, פלי טוענת כי בניגוד לדרישות הדין הבינלאומי לאיזון, הצבא מתעלם לחלוטין מצרכי האוכלוסייה הפלסטינית: "לא מתחשבים לא בזכות לבריאות, לחינוך, לחופש תנועה. פלסטינים הם בעיני הצבא איום, והם רק איום. וזה מאד ניכר בזה שלא רואים פלסטינים במרחב. גם ללא קשר לאלימות, מעט מאוד פלסטינים נעים בכבישים מחשש ממחסומים שימנעו מהם לחזור".

"אכיפת החוק תמיד הייתה בדיחה, אבל היום היא לא קיימת", אומרת פלי. "אם עד נובמבר 2023 היה אפשר להרים טלפון לחמ"ל החטיבה, היום החמ"ל לא מוכן לקבל מידע מאזרחים, והוא אומר להתקשר למשטרה. הגשנו עתירה שביקשנו שיהיה מספר טלפון צה"לי למקרי חירום, והם לא מוכנים. במשטרה הקצו קו טלפון עם מוקדן אחד, שלא תמיד דובר ערבית, ולא פרסמו אותו, כדי לא ליצור עומס. זו דוגמה להתנערות מוחלטת מאחריות כלפי הפלסטינים בגיבוי מלא של הדרג המדיני".

מה נשאר מהמרחב הפלסטיני אחרי ארבע שנות הממשלה?

דרור אטקס מציין כי המאפיין הבולט בארבע השנים האחרונות הוא צמצום דרסטי במרחב הפתוח לפלסטינים בגדה: אזורים שלמים נסגרו בפניהם. "אלה אזורים שעשויים להיות בהם מתנחלים, שהם רועים בהם, מפטרלים בהם, מפקחים עליהם, והסכנה לאדם שימצא שם היא בין איומים במקרה הטוב לבין מוות. יש הרבה אפשרויות באמצע".

אטקס מתייחס להתפשטות המתנחלים לשטחי B, שהתרחבה משמעותית בשנה האחרונה, וכן לחוסר הרצון או היכולת של הרשויות להתמודד עם התופעה. "כל עוד אתה מתעסק בבתים ולא באנשים, לא עשית שום דבר וכולם מבינים את זה", הוא אומר. "במצב הנוכחי של הצבא, אין היום ישות שמסוגלת (לפנות מאחזים). ממה שאני רואה בשטח, שהצבא מתנהל הרבה יותר כמו איזה מיליציה מבורדקת". לדבריו, לצבא אין יכולת ממשית להוריד פקודות, לוודא את ביצוען או לאכוף נהלים בשטח.

לדבריו, הסממנים במובהקים בשנים האחרונות הם הנכונות לאלימות והגיבוי המלא לה ללא ענישה. מאחר שאינם יכולים לגרש כפרים שלמים, המתנחלים פועליות בשיטתיות ליצור סביבם "טבעות חנק" כדי לכלוא את התושבים בתוך השטחים הבנויים. זאת, הוא אומר, בהמתנה "ליום שאפשר יהיה לקחת את זה עוד צעד קדימה".

‍

תגובת צה"ל: משימתו של צה״ל ביהודה ושומרון היא סיכול טרור, הגנה על כלל התושבים ואכיפת חוק וסדר במרחב.  צה״ל דוחה כל טענה לשיתוף פעולה עם התנכלות לפלסטינים. חריגות מסמכות נבדקות וננקטים צעדים במידת הצורך, כמו באירוע שבו חיילים התפללו לצד אזרחים ישראלים ששהו בסככה מול בית פלסטיני בכפר קוסרה. צווי שטח צבאי סגור נאכפים בהתאם לחוק, וכל הפרה מטופלת.

צה״ל לא פוגע במכוון בבלתי מעורבים, פועל לצמצום הפגיעה בהם ומתחקר כל טענה בנושא על פי דין. בנוסף, הצבא מספק ליישובים אמצעי הגנה ונשק. מקרים שבהם נעשה שימוש שלילי במרכיבים אלו מטופלים בהתאם לחוק ובשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים.

מאז 7 באוקטובר סיכלו אלפי משרתי הגמ״ר פיגועים והגנו על היישובים, ואירועים חריגים לא מייצגים את תרומתם. צה״ל וכוחות הביטחון ימשיכו לפעול לסיכול טרור ולהגנה על אזרחי ישראל, תוך מחויבות לדין הישראלי והבין לאומי ונקיטת אמצעים לצמצום הפגיעה באזרחים ככל הניתן.