בשבועות האחרונים, עם התפרצות מגפת החצבת בקהילות חרדיות, חשף שומרים כי אחת הסיבות לירידה בשיעור ההתחסנות נובעת במחסור במרפאות טיפת חלב בערים שלא עומדת בקצב גידול הילודה בישראל. "היום שברתי שיא, 24 מטופלים במשמרת אחת כשאני לבד בתחנה", תיארה מריה ספיטקובסקי-שומסקי, אחות טיפת חלב בירושלים. "העומס מטורף. כעובדת במשרה מלאה אני אמורה לקבל 12-10 מטופלים ביום - נשברתי. עכשיו כשיש התפרצות חצבת ואנשים רצים לחסן את ילדיהם. ילדים שלא ידענו על קיומם, שלא הגיעו לטיפת חלב אף פעם, בלחץ לפתוח תיק ולחסן! אחרי יום כזה אני חוזרת הביתה לילדים שלי ולא מסוגלת לדבר, כי אני חסרת כוח. רק דמעות בעיניים".

ביולי האחרון פרסם מכון טאוב נייר עמדה על מצב תחנות טיפות החלב המסביר איך הגענו למצב שמתארת האחות, עם התפרצות קטלנית של מגיפה שמזמן תחת חיסון. לפי הדוח, בתוך למעלה מ-30 שנה, בין 1991 ל-2024, גדל מספר הלידות בישראל מ-105 אלף ליותר מ-180 אלף, גידול שנתי של כ-70%, וזאת כאשר "מספר התקנים של אחים ורופאות לנפש, ובעיקר למספר הלידות, לא גדל ואף הצטמצם משמעותית לאורך השנים". 

טיפות החלב הן בבואה - מיקרוקוסמוס של מחסור חמור שאין ישראלי שביקר בבית חולים ולא נחשף אליו. "אנחנו שתי אחיות באגף שבו יש לפעמים 30 איש", מספרת לשומרים אחות מיון באסותא אשדוד, בית חולים חדש יחסית שנחנך ב-2017. "אחות במיון עובדת כמו במפעל - לקבל מטופל, לקחת בדיקות דם, לחץ דם, אנליזה ראשונית, להזמין צילום ותרופות, אלף ואחד דברים. מספיק שיש מקרה דחוף של טראומה שבגללו לוקחים אחות מכל אגף, אז נשארת אחת וזה יכול לקחת שעות. כשזה אחות אחת על 30 זה עבודה במפעל באקסטרים".

ד"ר לירן נבט-גולן, רופא בבית החולים, תיאר ברשת חברתית במילותיו ביקור של מומחה טראומה שניסה ללמד את הרופאים שיטות עבודה נוספות. לטענת נבט-גולן הוא אמר לעמיתו האוסטרלי שהשיטות שהציג טובות, אבל יהיה קשה ליישם אותן. כשהאוסטרלי שאל מדוע, השיב לו הישראלי שבעוד שבאוסטרליה יש 25 אחיות במשמרת וכאן רק שמונה, ו"בקיצור יש לנו הרבה במה לקנא". 

אחות במחלקת יולדות בבית-חולים אחר מספרת, כי "בשטח יש תמיד מחסור. מספיק להוסיף תקן של אחות אחת וזה כבר יוריד לחץ וסיכון. במשמרת בוקר שהיא הכי עמוסה, בדרך-כלל יש שלוש אחיות. בלילה יש שתיים. אחת מהאחיות אחראית על נשים עם הריון בסיכון ומה קורה עם השאר? מה קורה כשיש רק שתי אחיות על 30 פלוס מטופלות? אלו מצבי הקיצון, אבל גם ביום-יום העומס בלתי נסבל. אנחנו יוצאות עם הלשון בחוץ, רעבות וצמאות ובלי זמן לצאת לשירותים אפילו". אחות שעובדת במחלקה הפנימית במרכז מחדדת: "יש לנו בדיחה פנימית, רוצה פיפי - נכניס לך קטטר. רוצה לאכול - נכניס לך זונדה". 

אותה אחות מתארת שגרת עבודה מתישה. "במהלך הלילה, יש שלוש אחיות, אבל בגלל שאחת כל הזמן בחדר של טיפול מוגבר עם חולים קשים, יכול להיות מצב של אחות על 17-18 מטופלים. בבוקר יש ארבע או חמש אחיות, אחת מהן בחדר המוגבר". איפה העומס הזה "פוגש" את החולים? "כשאין מספיק צוות אי אפשר לתת תרופות בזמן, וכשאין מספיק צוות אז אי-אפשר להוריד מטופל מהמיטה כשצריך. מטופלים שוכבים ולא תמיד מסובבים אותם בזמן, מתחילים פצעי לחץ והם מחמירים. זה דבר שיכול להוביל לזיהום מסוכן. חולים מתלוננים ובצדק". 

אחת מהן היא ג'קי, בת 85, שזוכרת היטב כיצד שוחררה מאשפוז במחלקה פנימית בבית חולים גדול במרכז. היא בקושי יכולה הייתה ללכת כשהמחטים והמדבקות השונות טרם הוסרו מגופה. "הכל בחטף וללא עזרה. זה נבע גם מכך שלא היו מספיק אחיות וגם מחוסר התייחסות לאדם שמגיע לבד לבית החולים", היא מעידה. 

"העומס שנוצר נופל על הגב של האחיות פוגע בחולים, בסוף אנשים מתים מזה", מתייחס שאול סקיף, יו"ר הסתדרות האחים והאחיות, שקורא למשרד הבריאות "להתחיל לריב" עם האוצר. "שמעת פעם שבמשרד הביטחון אומרים לאוצר שיש מספיק כסף לביטחון? בחיים לא, פה (במשרד הבריאות) כאילו הכל בסדר. הם אומרים שיסתדרו עם מה שיש". 

"כשאין מספיק צוות אי אפשר לתת תרופות בזמן, וכשאין מספיק צוות אז אי-אפשר להוריד מטופל מהמיטה כשצריך. מתחילים פצעי לחץ והם מחמירים. זה דבר שיכול להוביל לזיהום מסוכן. חולים מתלוננים ובצדק"

ישראל הרחק מהמדינות המפותחות

ביוני האחרון התקיימה ישיבה בוועדת הבריאות של הכנסת, כדי לדון בבעיית התקנים של האחיות בבתי החולים. בישיבה התברר שלא רק בתקנים יש מחסור, אלא גם בנתונים, כשמשרד הבריאות כלל אינו יודע כמה תקנים חסרים בבתי החולים. לקראת הדיון הכין מרכז המידע והמחקר של הכנסת דוח במסגרתו שאלו החוקרים את אנשי משרד הבריאות, מה מספר התקנים החסרים בבתי החולים לאשפוז וביקשו גם פילוח גיאוגרפי. אנשי המשרד הסבירו שאין בידיהם את הנתונים, אבל הודו שיש בעיית תקינה ומסרו כי התקינה הקיימת לא משקפת את הזדקנות האוכלוסייה ואת מדדי התפוסות והעומסים שיש בבתי החולים. 

באותו הדיון הזכירו מספר דוברים את ההסכם ההיסטורי בין האחיות למדינה שנחתם אי שם ב-1997. בתקופה ההיא, ההסכם הזה נחשב פורץ דרך משום שהוא הגדיר תקן של מספר האחיות לפי סוג החולה, כלומר לכל מיטה במחלקות השונות מוקצה מספר אחיות שונה. אלא שמאז אותו הסכם, אוכלוסיית ישראל כמעט הכפילה את עצמה מ-5.6 מיליון איש לעשרה מיליון. מספר המיטות לעומת זאת, לא קרוב להדביק את קצב הגידול. 

לפי נתוני משרד הבריאות, בישראל מספר המיטות לאלף איש נמוך באופן משמעותי מהממוצע במדינות המפותחת - 2.1 מיטות לאלף איש לעומת 3.5 ב-OECD. הפער הזה הוא כנראה גם אחד ההסברים המרכזיים לפער במספר האחיות לאלף איש כפי שנמדד ב-2022 - 5.6 בישראל לעומת 9.9 בממוצע במדינות ה-OECD. יחס הרופאים אגב משקף גם הוא תמונת עגומה, עם 1.6 לאלף איש בישראל לעומת 2.7 ב-OECD. 

נתונים שבכל זאת הוצגו בכנסת היו של הסתדרות האחים והאחיות ולפיהם בשבע השנים האחרונות נוספו אלף מיטות בבתי החולים הממשלתיים, אבל למשרות לא נוספו בהתאם. לפי הסתדרות האחים והאחיות יש מחסור של קרוב ל-950 תקנים בבתי-החולים הממשלתיים (ובהם 139 תקנים שנגרעו מהם). 

לדברי ח"כ טטיאנה מזרסקי (יש עתיד) שיזמה את הדיון בכנסת, המחסור אינו באחיות אלא בתקנים. "נכון לעכשיו", אמרה, "המערכת עובדת לפי תקינה שנעשתה בשנת 1997, זה דבר שחייב להתעדכן. נוצר מצב לא הגיוני שמצד אחד יש עומס על האחיות במחלקות בבתי החולים, ומצד שני יש אחים ואחיות שלא מצליחים להתקבל לעבוד בבתי החולים כי המשרות תפוסות. הם נאלצים לפתוח עסק או לעבוד באופן פרטי. באופן אבסורדי, המחסור בתקנים מעודד צריכת שירותים פרטיים. צריכה להיות כאן עבודה משותפת של משרדי הבריאות והאוצר כדי לפתור את הבעיה לטווח ארוך". 

"המערכת עובדת לפי תקינה שנעשתה ב-1997. נוצר מצב לא הגיוני שמצד אחד יש עומס על האחיות במחלקות בבתי החולים, ומצד שני יש אחים ואחיות שלא מצליחים להתקבל לעבוד בבתי החולים כי המשרות תפוסות"

ד"ר שושי גולדברג, האחות הראשית במשרד הבריאות, העדיפה מצדה לצייר תמונה אופטימית יותר. היא הדגישה את המהלך של "אחות מומחית" (אחות עם סמכויות רפואיות נרחבות יותר מאשר אחות רגילה), כדבר שעשוי לסייע. עם זאת הסכימה, כי "אנחנו גם חושבים שמפתחות התקינה צריכים להשתנות בהתאם לשינויים הדמוגרפיים, בהתאם להזדקנות האוכלוסייה, בהתאם לכל מדדי התחלואה שאנחנו עוקבים אחריהם ומכירים אותם". 

לדברי סקיף מהסתדרות האחים והאחיות, יש שתי בעיות מרכזיות בכל הנוגע לתקינה. הראשונה היא שבמחלקות בבתי החולים מוכנסות מיטות מעבר לרישיון המותר. "משרד הבריאות אוסר על יותר מ-115% תפוסה במחלקה פנימית, ועוברים את זה בכל בתי החולים, בברזילי, בוולפסון, בכל מקום, במרכז, בדרום, בצפון. הלל יפה עומד על תפוסה של 150%". הבעיה השנייה, לדבריו, היא מה שהוא מכנה טריקים של הזזת תקנים ממחלקה למחלקה. "לא רק שמוסיפים מיטות בתוך המחלקה מבלי להוסיף תקנים, אלא גם משנים ייעוד של מיטות בתוך המחלקות". 

לדבריו, "משרד הבריאות מתפאר במושג 'האחות המומחית' וזו באמת יוזמה יפה, אבל מאיפה לוקחים את התקן לאחות מומחית - מהתקן הקיים. אומרים לך שיש אחיות, אבל אתה מגלה שהן יושבות בכל מיני תפקידים ניהוליים. יש למשל, מחלקה למניעת זיהומים - למה זה יושב על תקן קיים?". 

בעקיפין, גם הדוח של מרכז המחקר של הכנסת מאשר לפחות חלק מדבריו של סקיף. בדוח נכתב כי על סמך שיחות עם אנשי משרד הבריאות, התקינה הקיימת לא משקפת יחידות חדשות שנפתחו בבתי-חולים "כגון יחידת שבץ מוחי, מיון אונקולוגי, יחידת השהייה במלר"ד (מחלקות לרפואה דחופה), יחידות לטיפול מוגבר". 

"משרד הבריאות מתפאר במושג 'האחות המומחית' וזו באמת יוזמה יפה, אבל מאיפה לוקחים את התקן לאחות מומחית - מהתקן הקיים. אומרים לך שיש אחיות, אבל אתה מגלה שהן יושבות בכל מיני תפקידים ניהוליים"

"זה לא התפקיד של משרד הבריאות"

דוגמה בולטת למחסור הוא המתרחש במערך האשפוז בבתי החולים הפסיכיאטריים. שם, הלכה למעשה, לא קיימת תקינה לאחים ואחיות במיון של בתי החולים, דבר שמשליך על מחלקות האשפוז. באותו דיון בכנסת שתואר קודם לכן, תיאר ריאד אבו-ערישה, אח ויו"ר ועד העובדים בבית חולים מעלה הכרמל, כי "יש משפחות שמחכות במיון בין ארבע לשמונה שעות כדי להיבדק. משפחות שהן במשבר". 

לדבריו, בזמן שהוא דיבר בישיבה, שמונה אחים היו מושבתים כתוצאה מפגיעות שספגו ממטופלים. "יש צפיפות, יש אלימות, אין מענה טיפולי נכון. אנחנו מדברים על מצב שבו יש בין 40 ל-50 מטופלים פסיכיאטריים על ארבעה אנשי צוות. בעקבות המלחמה התחילו לפתוח יחידות בתוך בתי החולים שמאוישים על ידי צוות שלנו, צוות סיעוד. מאיפה לוקחים את הצוות - מתוך המחלקות ואז הן קורסות. אנחנו מדברים על תאונות עבודה, מדברים על מחלות. אני רוצה לראות מישהו שעובד בפסיכיאטריה ואין לו 45 שעות נוספות בשבוע. איפה התקנים?". 

לדברי מקור במערכת הבריאות הבקיא בדברים, "פסיכיאטריה זה עולם אחר לגמרי", הוא מתייחס. "יש אנשים שישנים עם מזרונים על הרצפה. מטופלים ישנים בחדר אוכל. זה לא פלא, מתי בפעם האחרונה נפתח בית-חולים לחולי נפש בישראל?". 

אולם במשרד הבריאות מעדיפים שוב להסתכל על חצי הכוס המלאה. לשיטתם, ישראל קרובה כיום לנתון של 7 אחיות לאלף נפש. גם הנתון נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD, אלא שמדובר במספר בעלות רישיון למקצוע האחיות, בעוד שמספר האחיות המועסקות כיום עומד כאמור על 5.8 לאלף איש, עלייה קלה לעומת 2022. "הגענו למצב שיש לנו 4,000 סטודנטים בשנה, לעומת 2017 שהיו לנו אלף סטודנטים", מסביר גורם במשרד ומתייחס להסבת אקדמיים לתחום - נושא שהמשרד מעודד מאוד. "כל אחות שמסיימת לימודים תמצא מקום עבודה בשכר גבוה. אחרי הקורונה הוספנו 2,000 תקנים, איך היינו מאיישים אותם אם לא היו לנו אחיות?". 

אותו גורם סבור כי משרד הבריאות עומד באתגר שניצב בפניו בכל הנוגע לסוגיית האחיות. "במלחמה היה מחסור באחיות בחדרי הניתוח. עשינו קורס לאחיות לחדרי ניתוח, כי בסוף יש מציאות שצריך להתמודד איתה". 

אותו הגורם דוחה גם את הביקורת בעניין הנתונים החסרים: "המשרד הוא לא מנהל כח-אדם של בתי-החולים. זה לא התפקיד של משרד הבריאות. צריך לזכור שכל מנהל בית-חולים הוא סוברני לנהל את בתי-החולים באופן עצמאי". 

אשר למחסור בשירות הפסיכיאטרי, לדבריו, מערכת הבריאות נמצאת כעת בעיצומו של תהליך שינוי במערך - תהליך שצובר תאוצה בעקבות המספר הרב של פגועי הנפש במלחמה. במסגרת זו בתי החולים הפסיכיאטריים יועברו להיות מחלקות בתוך בתי החולים. "הדבר הזה נמצא בפוקוס של מדינת ישראל כיום", הוא אומר. "בכל אירוע יש הזדמנות. זה מהלך שישנה תשתיות ומשאבים ויגדיל את המענה הניתן במיון הפסיכיאטרי".

אותו גורם בכיר במשרד מסביר שתקני האחיות בבתי-החולים השונים מאוישים כמעט במלואם, ובמובן זה אין תופעה של מחסור, כאשר בעיות ספציפיות הנוגעות לתקינה ניתנות לפתרון. "אז נכון, אפשר לחזור לשולחן הדיונים ולנסות לתקנן מקומות מחדש - מקומות כמו פנימית, אונקולוגיה, פגים, חדרי מיון", הוא אומר, "אבל מי שבא להגיד שאין אחיות ויש מחסור - עושה ספין. צריך לקיים שיח עד כמה מפתח תקינה מתאים למציאות מסוימת. אפשר להגיד, אוקי ניתן עוד אנשים, תקנים, במחלקה מסוימת, אבל בשביל זה צריך לעשות עבודת עומק". 

לדברי הגורם, "מה שטוב במפתחות תקינה זה הגמישות. אם האוכלוסייה גדלה זה צריך להגדיל את הצוות בהתאם למספר המיטות. אלו דברים שנעשים באישור משרד האוצר".

"האחות במחלקה השגיחה על הסימנים החיוניים, אבל התחושה הייתה שאין תשומת לב לרווחה הבסיסית. האוריינטציה של אמא שלי לא הייתה טובה. אז הבאנו מטפלת עם ניסיון בטיפול בקשישים. זה עלה לנו 700 שקל ללילה" 

"רוב האוכלוסייה לא יכולה להרשות לעצמה"

אז הכל בעצם בסדר? לא בטוח שבקבוצת הפייסבוק "אחיות לשמירה פרטית וביקורי בית", שם אפשר למצוא לא מעט מודעות של אנשים המבקשים אחות ליד מיטת יקיריהם, יסכימו עם הקביעה הזאת. "אבי מאושפז בסורוקה", כתבה אחת הגולשות, "מחפשת מישהו בתשלום להשגחה בשעות הלילה עד הבוקר". אחד אחר כתב כי, "מחפשים אחות מוסמכת עם המלצות לשעות הלילה, לאישה שמאושפזת באסף הרופא". במשפחה אחרת, "מחפשים אחות לצורף השגחה בלילות בבית חולים במרכז, כ-3-4 לילות בשבוע". ובירושלים גולשת, "מחפשת המלצה לאחות לילה לשמירה בעין כרם". 

כמו במרבית המקרים שהרפואה הציבורית אינה מספקת את הצרכים, הרפואה הפרטית נכנסת אל הוואקום, למי שיכול לעמוד בזה כמובן. המחסור באחיות במחלקות יוצר ביקוש מצד משפחות של מטופלים, כאשר בשנים האחרונות יותר ויותר מהן פונות לחפש אחות או מטפלת, בדרך כלל לשעות הלילה, כדי שתשהה באופן צמוד עם החולה. פעמים רבות הדבר נעשה בשעת דחק ולחץ במצב חדש שבו נתקלת המשפחה, ובעלות כבדה שיכולה להגיע עד מאה שקלים לשעה, במקרה של אחות מנוסה. כלומר, מאות שקלים ללילה. 

"הייתה אחות אחת להרבה מטופלים", מסבירה נ' מאזור ירושלים, מדוע שכרה המשפחה אחות פרטית לטיפול באמה, כאשר זו שהתה במחלקה בבית החולים שערי צדק. "האחות במחלקה השגיחה על הסימנים החיוניים, אבל התחושה הייתה שאין תשומת לב לרווחה הבסיסית. האוריינטציה של אמא שלי לא הייתה טובה. היא לא ידעה להשתמש בלחצן המצוקה וזה היה עוד שיקול. היה קשה למצוא אחות בהתראה קצרה, אז הבאנו מטפלת עם ניסיון בטיפול בקשישים. זה עלה לנו 700 שקל ללילה". 

ד' היא אחות מאזור המרכז שעבודתה העיקרית היא בבית אבות, ובנוסף לכך היא עובדת גם כאחות פרטית בשעות הלילה בבתי החולים בתעריף של 80 שקל לשעה. לשומרים היא מסבירה איך זה נראה מנקודת מבטה: "עצם זה שאני שם - זה מקל על האחיות שעובדות במחלקה. אני לא נוגעת בדברים כמו תרופות, אבל כן מחליפה חיתול אם צריך, מקלחת ומלבישה. מנסיוני, משפחות בדרך כלל לוקחות עזרה, כי הן לא סומכות על מה שקורה בבית-חולים בלילה. כשאני עובדת בבית אבות אני רואה איך לעיתים חוזרים מטופלים מבתי חולים. אני מקבלת אותם עם פצעי לחץ, לא רחוצים. גברים באים לא מגולחים".

"זה לא ממש מקל עלינו, חוץ ממקרים מסוימים", מתייחסת לדברים אחות מאיכילוב. "לדוגמה, אם יש מטופל שהוא מבולבל ולא יכול לקום. אלו מקרים שבהם צריך להתקשר למשפחה. יש מטופלים ערירים שאף אחד לא יגיד מילה לטובתם. שכירת מטפלת זה גם עניין של אמצעים, רוב האוכלוסייה לא יכולה להרשות לעצמה דבר כזה. זה סטטוס". 

במשרד הבריאות מצדם, טוענים שאין קשר ריבוי האחים והאחיות הפרטיים במחלקות ובין הטענה על מחסור בתקנים. "משפחות מחפשות מישהו שיתמוך בהן, זה לא קשור למחסור באחיות", אומר גורם בכיר במשרד. "זה לא דבר שבאמת צריך במחלקה, המשפחות פשוט רוצות לעשות את זה, כמו שבשירותים ציבוריים אחרים יש כאלו שמעדיפים לשכור דברים באופן פרטי". 

‍

‍רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים