אין הרבה אנשים שמצליחים לחצות קהלים בישראל כיום, אבל הראיון של אבינתן אור לתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, שבו הביע תמיכה בהוריו שהתנגדו לעסקת החטופים ובמקביל סיפר איך אמר לשוביו כי "עוד מאה שנה יהיו פה יהודים, עוד מאה שנה יהיה פה ערבים, מה נבחר לעשות במאה השנים האלו?", הצליח לגעת במורכבות החיים בישראל ולרגש מדינה שלמה. ובכל זאת, כאשר התוכנית הוקרנה באחת הישיבות התיכוניות בצפון הארץ, לרב-מחנך שבה היה חשוב להתייחס דווקא אל המפלג. "הנה הכתבת השמאלנית", אמר לתלמידיו, "אל תתייחסו למה שהיא אומרת". 

את הדברים מספר לשומרים ג', אב לתלמיד באותה ישיבה. זו דוגמה אחת מיני רבות (שיובאו בהמשך הכתבה), לאופן שבו שיח פוליטי ואידיאולוגי מוטמע עמוק בחינוך הממלכתי-דתי. ג' מספר כי בנו היה כנראה היחיד בכיתה שהיה מוטרד מהאמירה המתריסה של הרב-מחנך. "אלו מקומות שלא מאפשרים לשום תפיסה אחרת להיכנס פנימה וכך הנערים נשארים עם מסר אחד שאף אחד לא מנסה לערער עליו או לבחון אותו מול תפיסות אחרות. לא היית שומע בחיים בישיבה הזו מפי המורים והרבנים מסר מתריס כלפי עמית סגל ברוח 'השופר של נתניהו, אל תתייחסו למה שהוא אומר'". 

ג', בעצמו לוחם במילואים במלחמת השבעה באוקטובר, ממחיש את טענתו באמצעות דוגמה נוספת. לפני מספר חודשים הוא מספר כי בנו התווכח עם חבריו על השאלה, האם כל חיילי צה"ל פעלו באופן תקין בעת המלחמה בעזה. "אחרי זה, החברים פשוט שמו עליו איקס, הוציאו אותו מהקבוצה. אלה החברים הקרובים שלו. הוא היה במצב נפשי קשה אחרי זה, ולכן זה הגיע גם לרב-מחנך וליועץ של הישיבה, אבל הם לא הגיבו במלוא החריפות. כשראו שהסיפור בשליטה, עברו הלאה, מבלי להעביר שום מסר חינוכי. אין שום לגיטימציה להביע עמדה ביקורתית על הממשלה". 

"זה לא סוריה, הכל שייך לנו"

לאחרונה סקר שומרים בהרחבה את משנתו של אסף נאומבורג, רב ומחנך העומד בראש הישיבה התיכונית נווה במועצה האזורית אשכול. במסגרת הסקירה הובאו אמירות קשות שלו בנוגע ליחס לחילוניות, לשופטי בית המשפט העליון, ללוחמות בצה"ל ועוד. האזנה להרצאותיו של נאומבורג מלמדת שגם ללא עמדות קצה, הוא מטיף לתלמידיו את משנתו. "עשיתי חוג בית של מפלגת נעם לפני כמה חודשים", אמר בהרצאה לפני הבחירות הקודמות, שבה גם יצא באופן תקיף נגד להט"בים. 

נאומבורג אינו היחיד שמכניס אידיאולוגיה חרדלית אל כיתת התיכון. בדצמבר האחרון, למשל, בעת שיעור על חנוכה אמר הרב יהונתן בלסן, ראש הישיבה התיכונית קריית אתא לתלמידיו, כי "היו אנשים, גם במערכת החינוך, גם בצבא, גם בהרבה מקומות שהכניסו תורה גדולה, תורה טמאה שנקראת תורת הפרוגרס. שזה מה שהם טוענים - הכל אותו דבר. שוויון, הכלה, כולם אותו דבר. תכיל את הכול, הכול קדוש, כולם טובים, אין הבדל, אין שום דבר, שוויון, הבן יכול להפוך לבת, הבת יכולה להפוך לבן. מה הבעיה, כולם אותו הדבר (...) זה הקין של ימינו. בא חנוכה ואומר לנו (…) אתה לא סתם עוד בן-אדם. אתה יהודי". בשיעור אחר, שהתקיים לפני יום ירושלים, אמר לתלמידיו: "ירושלים שלנו, בעזרת השם ייבנה בה בקרוב בית המקדש". יצוין, ששני הקטעים הורדו מיוטיוב לאחר פניית שומרים לתגובה. בלסן לא העביר תגובה.  

דוגמה אחרת לאידיאולוגיה חרדלית מעומק הימין המתנחלי במסגרת החינוכית, התקבלה באוגוסט האחרון כאשר הרב צבי קוסטינר, ראש ישיבת "מדברה כעדן" ממצפה רמון. הוזמן להעביר שיעור בישיבה התיכונית בני צבי מבית-אל. אותו השיעור עסק בפרשת "מטות-מסעי", שבין היתר עוסקת בבקשת השבטים ראובן וגד להתיישב בעבר הירדן המזרחי, ובמסגרתו אמר קוסטינר את הדברים הבאים לתלמידים: "בעזה ובלבנון, היום הורסים את הכול, והכל ייבנה מחדש, בעזרת השם גם בעזה וגם בלבנון. אתם יודעים גם איפה גבולות גזרה. לאיזה שבט שייך מה שכבשנו היום? זבולון (…) צידון זה הגבול הצפוני של זבולון ואשר זה עוד צפונה (…) אל תקליטו אותי אבל (...) לאט-לאט, כבשנו עד שם וצריך הרבה יותר יותר צפונה, גם בסוריה, דרך אגב, בסוריה מה שכבשנו עד עכשיו, זה הכול חלק משבט מנשה (…) זה לא סוריה, הכל שייך לנו". 

"זה השליך גם על היחס לחטופים, שמבחינת רבנים חרדלים היו לא רלוונטים כי לעם ישראל יש מלחמת נצח", אומר גרינבלום

מדובר במגמה שהלכה והקצינה עם השנים, כפי שמנתח ד"ר דרור גרינבלום, שחוקר את הציבור הדתי-לאומי, ופרסם לאחרונה את הספר "תקופה של נס". "המסקנה המרכזית שלי היא שהמשיחיות, שקיימת כל הזמן בזרם החרדלי בציונות הדתית, התעצמה מאוד אחרי השבעה באוקטובר. זו עמדה שנאמרת בגלוי ובהתרסה - אנחנו נמצאים בזמן ש'משיח בפתח והגיע זמן גאולתנו'. זה משליך על מוסר מלחמה שצריך להיות מוסר מלחמה אכזרי, שכלל לא עוסק בשאלה של כן מעורבים או לא מעורבים. זה השליך במהלך המלחמה גם על היחס לחטופים, שמבחינת רבנים חרדלים היו לא רלוונטים כי לעם ישראל יש מלחמת נצח". 

המנהלים פעילים פוליטית, "באופן פרטי"

ההירתמות האידיאולוגית הזאת מקבלת במערכת הבחירות הנוכחית גוון פוליטי מפלגתי מובהק. בתחילת החודש למשל, התקיים כנס של מפלגת הציונות הדתית תחת הכותרת "מצילים את הימין" ובו לצד רבנים רבים השתתפו מנהלי ישיבות תיכוניות. זאת, על-אף שלפי נהלי משרד החינוך יש איסור על מנהלים להשתתף להשתתף בפעולה פומבית, בכתב או בעל-פה, הקשורות לבחירות בכנסת. במקרה אחר, דווח לאחרונה כי שני מנהלים של רשתות חינוך דתיות גדולות: נעם-צביה ובני עקיבא - ינקי פרידמן ואלחנן גלט, בהתאמה - התגייסו לפעילות להמרצת בוחרים למפלגות הימין בבחירות, במסגרת יוזמה שנקראית V26. 

"הפעילות הזו נעשית בזמני הפרטי, ואין לה כל השפעה על תפקידי המקצועי במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא"

יוזמה זו מונהגת על-ידי יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, ובפרסום על היוזמה בערוץ 7, השניים העידו כי פעלו כך גם בבחירות הקודמות. "ימין ה' רוממה, ימין ה' עושה חיל! הנני! כחלק מ'הציונות הדתית', תרתי משמע, הצטרפתי למאמצים לחיזוק 'העמוד הימני' הכוח האמוני, לקראת הבחירות המהותיות, הבאות עלינו, בס"ד, לטובה", צוטט פרידמן, שקרא כבר ב-2024 באיגרת להורי ובוגרי הרשת בניהולו לתמוך ברשימתה של חגית משה, סגנית ראש העיר, המפד"ל-הציונות הדתית. 

ח"כ ולידמיר בליאק, המתמודד ברשימת "ביחד" של נפתלי בנט, הזכיר את האירוע הזה במכתב ששלח ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השופט נעם סולברג, ובו ביקש לבדוק את מעורבתם של גלט ופרידמן ב-V26. בליאק טרם קיבל תשובה. 

מפרידמן לא התקבלה תגובה לפניית שומרים. מגלט נמסר כי "מעורבות חברתית ואזרחית היא חלק בלתי נפרד מהדרך החינוכית שאנו מובילים ברשת. לכל אדם, שמורה הזכות ואולי אפילו החובה לפעול בזמנו הפרטי למען החברה ולהשפיע על עתידה. ברמה האישית, מעבר לשעות העבודה ומתוך מחויבות לערכים יסודיים של עיצוב פניה היהודיים והציוניים של מדינת ישראל, החלטתי לפעול בהתנדבות לקידומם. הפעילות הזו נעשית בזמני הפרטי, ואין לה כל השפעה על תפקידי המקצועי במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא".

איתמר קרמר, מנכ"ל משמר החינוך הממלכתי, גוף הפועל להגנה על ערכים ליברליים-דמוקרטיים במערכת החינוך, סבור כי המעורבות של השניים ב-V26 היא "השתנה מהמקפצה", כהגדרתו. "גלט טוען שהוא אדם פרטי וזו זכותו, אבל הוא מנכ"ל של תאגיד גדול, שמקבל כספים מהמדינה - וצבוע במעשיו. לא במקרה פרסומים במגזר, שבו פרידמן וגלט צוטטו, הדגישו שהם מנהלי רשתות חינוך גדולות".

"יש כאן אפליה כפולה שצריך לתקן"

למציאות שתוארה עד כאן, יש שורשים היסטוריים עמוקים. ב-1953 ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון יזם את חקיקת חוק חינוך ממלכתי. החוק הזה ביטל את זרם העובדים בחינוך ומיזג אותו בזרם הממלכתי. במקביל נוסד הזרם הממלכתי-דתי ובחוק הוקנו לו מעמד עצמאי רחב, במטרה שהתלמידים יוכלו לשמור על אורח חיים דתי. ברבות הימים נוצרה מציאות שבזרם הממלכתי-דתי השיח האידיאולוגי שמשקף את ערכי הימין הפוליטי הפך חופשי בעוד שבזרם הממלכתי זה ממש לא המצב (ראו הרחבה בהמשך). 

"במסגרת שיעורי ר"מ (רב-מחנך) היו אינסוף מסרים פוליטיים. אני זוכר אמירות מאוד אגרסיביות שלו"

עידו גרינבלום, ראש המועצה המקומית טבעון ובנו של ד"ר גרינבלום שצוטט קודם לכן, סיים את לימודיו בישיבה תיכונית בחיפה ב-2004. "במסגרת שיעורי ר"מ (רב-מחנך) היו אינסוף מסרים פוליטיים", הוא מספר בשיחה עם שומרים. "אני זוכר אמירות מאוד אגרסיביות שלו. לדוגמה שצריך שהערבים יהיו בפחד, שהם יחששו מאיתנו, שאולי צריך לגרום להגירה של חלק מהאוכלוסייה. תאר לך שבחינוך הממלכתי-דתי הייתה עוד שעת הגות המוקדשת לסוגיות של מדינה ליברלית". 

לדברי רמי הוד, מחבר הספר "שעת אפס" ומנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן כצנלסון, יש שוני מבני עמוק בין שני הזרמים שמאפשר את האפליה. זה בא לידי ביטוי לא רק ברמת התכנים החינוכיים, אלא ברמת התקציבית. בין היתר, הזרם הממלכתי-דתי מקבל כספים עבור שיעורי תורה ושיעורי רב-מחנך, שאותם אין בזרם הממלכתי. האבסורד הוא שלא פעם אלה הם השיעורים שבהם מורים בחינוך הממלכתי-דתי מרצים על משנתם הפוליטית  (בעניין האפליה התקציבית עומדת עתירה לבג"ץ של קרן כצנלסון ועמותות אחרות בתחום החינוך וכן מספר חברי-כנסת). 

"הציבור הדתי עיוור לפריבילגיה הזו שמותר לו, בכספי מדינה, לחנך לאידיאולוגיה פוליטית", אומר רמי הוד

"החינוך הממלכתי-דתי הוא מוגן", אומר הוד. "יש לו מינהל שלו במשרד החינוך שזה בעצם משרד חינוך בתוך משרד החינוך, יש לו מועצת חינוך ממלכתי-דתי שמתפקדת כשומרת סף, כמי שמכתיבה תכנים ויכולה למנוע מגורם חיצוני להיכנס לבית-ספר. לכל זה יש פטרון פוליטי - מפלגת הציונות הדתית שדואגת שהמינוי של החברים במועצה יהיה בשליטתה. מנגד, לחינוך הממלכתי אין מנגנון דומה. הציבור הדתי עיוור לפריבילגיה הזו שמותר לו, בכספי מדינה, לחנך לאידיאולוגיה פוליטית".

"יש כאן אפליה כפולה שצריך לתקן, גם בתקציבים וגם באוטונומיה לדון בסוגיות פוליטיות", מוסיף יואב פרידמן, מנהל תיכון עירוני א' ומי שבעבר עמד בראש ארגון "מנהיגים" של מנהלי בית-ספר. לדבריו, חלק מהסיבות שפרש מהארגון הוא שארגוני המורים עוסקים בפרופסיה, אבל נמנעים מלעסוק בסוגיות הקשורות לחירות לחנך לערכים ליברליים. "צריך לעודד ולחזק את החינוך הממלכתי מבחינת החירות ולקדם ערכים הומניסטים ליברלים-דמוקרטים בדלת הראשית", אומר פרידמן. "בשנים האחרונות ישנה בקרב חלק מקרב אנשי החינוך הממלכתי תחושה של פחד, התהליכים הפוליטיים והלחצים המערכתיים בהחלט משפיעים באופן רחב. הסכנה הגדולה ביותר בחינוך, היא לפעמים לא האיסור המעשי אלא האפקט המצנן שאנשי חינוך מעדיפים לחזור הביתה בשלום ונמנעים מלכלחילה לעסוק בסוגיות חשובות". 

 אצל המורים בממלכתי - הפחד שולט 

ואכן, שנדמה שיותר מהכל הפחד שולט אצל מורים בזרם הממלכתי. סקר שערך בשנת 2025 "משמר החינוך הממלכתי" בקרב 406 מורים בשלושת זרמי החינוך (ממלכתי, ממלכתי-דתי וחרדי) מצא ש-56% מהמורים בזרם הממלכתי פוחדים יותר מבעבר להתבטא בנושאים פוליטיים וערכיים לעומת 11% בלבד בחינוך הממלכתי-דתי. 

האירוע המכונן היה פרשת אדם ורטה ב-2014. אז, כזכור, תלמידה הגישה תלונה נגד המורה וטענה לאמירות שמאל קיצוניות שלו - דבר שהוליך לסערה ציבורית ופתיחת הליך שימוע לפני פיטורין. ההליך בוטל אולם לאחר מכן ורטה פוטר מרשת אורט בנימוק של קיצוצים. בעקבות הפרשה גובש נוהל החדש המאפשר שיח פוליטי בכיתה ואף מעודד זאת, בתנאי שניתנת האפשרות להשמיע את כלל הדעות, באופן מכבד. אלא שאז הושבעה הממשלה הנוכחית, וביתר שאת מאז טבח השבעה באוקטובר, האווירה המתוארת במערכת החינוך היא של התנכלות למורים שמבטאים דעה שונה וביקורתית, כפי שנסקר בהרחבה בתחקיר שומרים אחרי פרוץ המלחמה. 

מאז זה המשיך, לרבות מצד המוסדות, ההורים וגם התלמידים עצמם: בינואר 2025, למשל,  דווח כי בית-ספר בצור-הדסה ביטל מפגש עם הסופרת שהם סמיט, על רקע התבטאויות שלה נגד המלחמה בעזה ולחץ מצד הורים ותלמידים ביישוב. בנובמבר אותה שנה תלמידי כיתת מחוננים בבאר-שבע חוו התנכלות על רקע פוליטי כאשר קראו נגדם, בין היתר, "מוות לשמאלנים", "מוות לקפלטניסטים". חודשיים לאחר מכן, בינואר השנה, פרצה מהומה בבית-ספר אזורי במעגן מיכאל, בעקבות יוזמה של מנהל בית-הספר לשיחה עם התלמידים בנוגע לאלימות מתנחלים, שהתבססה בין היתר על דוח בצלם מ-2021. תלמידים הגיעו לבית-ספר, נושאים דגלי ליכוד, קראו קריאות נאצה וקראו למנהל להתפטר. 

"אני יכולה להגיד לך שבזרם הממלכתי יש המון מורות שהן כמו בממלכתי-דתי, מבחינת מסרים שהן מעבירות", מספרת לשומרים מורה עם תפיסות ליברליות שפרשה לאחרונה לפנסיה. "הן מדברות על המשך הנוכחות של צה"ל ביהודה ושומרון, 'העם הנבחר' ו'אדמת אבותינו'. לעומת זאת, מורים עם דעות כמו שלי מרגישים מיעוט במערכת". 

"הורים ליברליים קולניים יותר לגבי ציונים, מצוינות, אלימות, סייבר, אבל פחות בכל הנוגע לערכים דמוקרטיים", אומר הוד

דוגמה אחרת מגיע ממשרד החינוך בהובלת השר יואב קיש שמתחילת הקדנציה פועל נגד פורום המשפחות השכולות ופעל להוצאתו ממערכת הגפ"ן (מאגר תוכניות חיצוניות לבתי ספר). ביוני האחרון בית-משפט המחוזי בירושלים פסל את החלטת קיש להוציא את התכנית 'מכאב לתקווה - מפגשי דיאלוג', פסק-דין שלישי בנושא שניתן בתוך שנתיים. ארגון "שוברים שתיקה" נפסל מלהיכנס לבתי-ספר כבר ב-2018, בעקבות חוק מיוחד שחוקק ביוזמת שר החינוך דאז נפתלי בנט, שקיבל רוח גבית מתנועת "אם תרצו". באוקטובר 2025 קיש החל במהלכים למנוע גם מ"אחים לנשק" להיכנס לבתי-ספר, וניסה להתבסס על חוק "שוברים שתיקה", אך לאחר עתירה לבג"ץ המהלך נפסל.

להבדיל, למשרד החינוך תחת קיש לא הייתה בעיה כאשר הארגון הימני "חותם" קיים בדצמבר האחרון כנס, ל"חיזוק התודעה היהודית מול הרוח הפרוגרסיבית" מול מאות תלמידי ממלכתי-דתי ברחבי הארץ, או כאשר באוגוסט 2025 חתמו מספר מנהלי ישיבות תיכוניות על מודעה התומכת במשפט חוזר לרוצח עמירם בן-אוליאל. 

לדברי הוד, "אתה צריך להיות מורה בתיכון, שיש לך גב מהמנהל כדי לקיים דיון ביקורתי ופתוח, שבו מושמעות קשת של דעות, לרבות בנושאים כמו טרור יהודי בשטחים, אפליה בין יהודים וערבים או ההפיכה המשטרית. הגיבוי נדרש בעיקר מול הורים שלא אוהבים את הדבר הזה. מצד שני, ההורים הליברליים שכן בעד, אינם מספיק קולניים. הורים ליברליים קולניים יותר לגבי ציונים, מצוינות, אלימות, סייבר, אבל פחות בכל הנוגע לערכים דמוקרטיים". 

טיול שנתי ביום הזיכרון לרבין - "שנה שנייה ברציפות"

בחזרה לחינוך הממלכתי-דתי ואל ההטייה הפוליטית. נדמה שישנם שני ימים בשנה הממחישים את ההטיה יותר מכל: יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ויום ירושלים. יום הזיכרון לרבין, שקבוע בחוק ואמור להיות מצוין במערכת החינוך, הפך במגזר הדתי-לאומי ליום לציון מות רחל אמנו. לפני כשנה אף יצא נגד תופעה זו הרב דוד סתיו, מראשי רבני צהר כאשר אמר, כי מערכת החינוך הממלכתית-דתית "המציאה", כדבריו, את יום רחל אמנו כדי להימנע מאזכור רצח רבין, דבר המהווה "תעודת עניות למערכת החינוך הדתית". סקר שערך משמר החינוך הממלכתי מצא כי 68% מהמורים בחינוך הממלכתי-דתי והחרדי, הודו שמציינים אצלם את פטירת רחל אמנו במקום את רצח רבין. 

סקר שערך משמר החינוך הממלכתי מצא כי 68% מהמורים בחינוך הממלכתי-דתי והחרדי, הודו שמציינים אצלם את פטירת רחל אמנו במקום את רצח רבין

היום השני, שהיה בעבר סמל לקונצנזוס והפך למפגן סקטוריאלי, הוא יום ירושלים, ובמוקד שלו "מצעד הדגלים" עם אווירה אלימה המחלחלת גם לחלקים אחרים במצעד. כל זה לא מונע מבתי-ספר רבים בחינוך הממלכתי-דתי לפקוד את הצעדה מדי שנה. ההפך, מצעד הדגלים המגזר הוא סוג של חובה בלתי-רשמית, כפי שמעיד בפני שומרים גם מנהל של בית-ספר, שלא היה רוצה לשלוח את תלמידיו לשם, אך הודה שהופעל עליו לחץ בנושא. 

"בית-הספר נוסע כל שנה ליום ירושלים, ואמנם נמנע מכניסה לרובע המוסלמי, אבל הצעדה בעייתית גם מחוץ לרובע", אומר שיח, אם לתלמידים

"בתיכון של הבן שלי כבר שנה שנייה ברציפות יש טיול שנתי ביום הזיכרון ליצחק רבין", מספרת פסית שיח, חברת קיבוץ מעלה גלבוע שילדיה לומדים בבית הספר הממלכתי-דתי באזור הצפון. "שלחתי וואטסאפ למנהל על זה, אבל לא קיבלתי תשובה. בית-הספר הזה נוסע כל שנה ליום ירושלים, ואמנם נמנע מכניסה לרובע המוסלמי, אבל הצעדה בעייתית גם מחוץ לרובע. תלמידים שרו שירים כמו 'שישרף לכם הכפר' והדביקו מדבקות של 'התיישבות פלוס גירוש שווה ציונות'. זה קורה ביום לימודים שבית-ספר אחראי עליו ועם מורים מלווים". 

שיח, חברת תנועת השמאל האמוני ואשת חינוך ותיקה, מספרת כי "ב-2024 הלכתי בעצמי כדי להתרשם מהצעדה, לא ברובע המוסלמי. ראיתי מלא דגלי להב"ה, שמבחינתי זה דומה לדגל כהנא, ושמעתי מעגלים שרים 'שיישרף לכם הכפר'. כל זה בתוך קהל של תלמידי בתי-ספר".

"לפני שנתיים", היא מעניקה הצצה נוספת, "כשבני היה בכיתה ט', התפתח ויכוח האם מותר להרוג מחבל שהוא כבר אזוק. הבן שלי היה היחיד בכיתה שלו שאמר שאסור להרוג מחבל במצב כזה, בזמן שכל האחרים תמכו בכך. אחרי זה הבן שלי התחיל לעבור סדרת התנכלויות. קיבל הודעות וואטסאפ עם קללות קשות, כתבו על השולחן שלו 'מוות לערבים, כהנא צדק', ובפעילות כיתתית תלמיד כתב לו, "יא שמאלני הומו". הבן שלי אמר לי שמאז הוויכוח ההוא בכיתה ט', הוא הולך 'דרוך' בבית הספר". 

שיח מוסיפה, כי גם "בקבוצת הווטסאפ הכיתתית של אחיו הצעיר, תלמיד כיתה ז', כתבו: 'האם יש פה שמאלני?' ואחרים ענו חס וחלילה. כלומר, כל האווירה היא שאסור להיות שמאלני. בימי הרפורמה המשפטית הפגנתי עם כמה מורים מבית-הספר הזה בצמתים, אבל כשבאתי לבית-הספר לעימות פומבי על הרפורמה, כדי להציג את עמדת הנגד, כל המורים שדיברו היו בעד הרפורמה והמעטים שחשבו כמוני - שתקו".

חשוב לציין גם את אלו שבכל זאת מתעקשים לפעול לתיקון. "השמועה נפוצה שאביעד הוא שמאלני", מעיד על עצמו אביעד ספראי, מורה בבית הספר שבה לומדים בניה של שיח. זה קרה אחרי שנצפה בהפגנות למען שחרור החטופים. "ואז תלמידים עברו לידי וצעקו - ביבי המלך וקריאות מהסוג הזה. לאחר מכן מצאתי על הקיר בכיתה כתובות, בטוש או בעט, של 'מוות לערבים', שיישרף לכם הכפר', וכיו"ב. זה היה קורה פעם בשבוע-שבועיים. לא ממש קיבלתי רוח גבית מהמורים האחרים. כשסיפרתי להם על זה, הרגשתי שאולי זה לא כזה מפריע להם, אבל מצד שני מורה אחד אמר לי שלא כדאי למשוך אש ואולי התלמידים עושים לי דווקא כי הם יודעים שאני שמאלני. 

"בשלב מסוים, אמרתי לילדים שאי-אפשר להתפלל ליד דבר כזה, כמו שאי אפשר להתפלל בשירותים במקום שיש בו צואה. אמרתי להם גם שיש מנקים ערבים בבית הספר ושיחשבו איך הם מרגישים למול כתובת כזו. החלטתי להביא צבע ולמחוק בנוכחות התלמידים. תוך כדי שאני מוחק אמרתי להם שבעשייה הזאת אני מביא גאולה לעולם. מבחינתי, חינוך לפלורליזם זו שליחות. לדעתי, אותו ילד שכתב מוות לערבים לא באמת חושב ככה, אלא רצה להטריף. נעשה פה משהו שלא ייעשה, ופשוט רציתי לחנך אותם שלא עושים דברים כאלו".