בשנים האחרונות עוקב שומרים מקרוב אחר מנגנוני חלוקת הקרקעות במדינת ישראל - מהקיבוצים והמושבים ועד ההתנחלויות והיישובים הקהילתיים. בין שורת התחקירים, חשפנו לפני כשלוש שנים את הפריבילגיות אותן ממשיכים לקבל המושבים, למרות שרק אחד מכל עשרה חברים בהם עוסק כיום בחקלאות - הייעוד המקורי של הקרקע. לאחר מכן סקרנו את עתירתו לבג"ץ של חקלאי מושב תלמי אליהו שבנגב המערבי, שמעון מגן, שמאס ב"ישראבלוף" ובעסקאות המיליונים של מכירת נחלות במושבים למי שחפצים בנדל"ן איכותי של המרחב הכפרי ולא בעבודת הקרקע. במושבים ברחבי הארץ נציין כי קיימות כ-35 אלף נחלות - האם מספר זה תואם את מספר החקלאים הפעילים? 

שומרים פנה בנושא אל משרד החקלאות בבקשת חופש מידע ולאחר מספר דחיות, ותוך מענה חלקי בלבד, נמסרו נתונים השופכים אור מסוים על הענף. על פי הנתונים, במערכת משרד החקלאות למיפוי חלקות חקלאיות, רשומים 11,774 חקלאים. כ-6,000 חקלאים ביקשו הקצאות מים, כ-2,400 פנו למנהלת ההשקעות לתמיכה כספית וכ-2,140 חקלאים פנו לרשויות התכנון עבור היתרי בנייה. נתון נוסף שהתקבל הוא כמה מהם ביקשו הקצאות לעובדים זרים בחקלאות. כאן עומד המספר על כ-6,500 איש, ועל פי שורה של גורמי מקצוע שעמם שוחח שומרים, מדובר בנתון שאפשר גם להתייחס אליו כאינדיקציה אמיתית למספר החקלאים במדינה כיום. 

"6,000 חקלאים מתפרנסים באופן מלא מחקלאות - זה בערך המספר שאני מכיר", מאשר בכיר לשעבר במשרד החקלאות, ומנמק כי "כיום כמעט ואין חקלאי שלא מבקש עובדים זרים, כי אי-אפשר לקיים משק חקלאי רציני בלי עובדים זרים". הערכה דומה מספק גם איל קמחי, פרופסור לכלכלה חקלאית באוניברסיטה העברית וסגן נשיא מוסד שורש. "אף אחד לא יודע מה זה באמת חקלאי פעיל, כלומר אחד שכל עיסוקו הוא חקלאות והוא מתפרנס מכך באופן מכובד", הוא אומר. "במשרד החקלאות, לא כעמדה רשמית אלא כפרקטיקה מקובלת במשרד, מסתכלים על מספר החקלאים שמבקשים עובדים זרים כמספר שהכי קרוב למציאות של חקלאים המתפרנסים מחקלאות". 

אישוש נוסף לממצא זה אפשר למצוא בנתוני הלמ"ס על עצמאים. הלמ"ס פילח את מספר העצמאים בישראל לפי תחומי עיסוק ולפי אבחנה בין יהודים וערבים. אבחנה זו חשובה כאן, משום שרק יהודים הם בעלי נחלות במושבים בישראל. מנתוני הלמ"ס המתייחסים לשנת 2024 אפשר ללמוד שיש כ 3,400 עצמאים יהודים המעסיקים שכירים בענף החקלאות, ייעור ודיג. ואולם, מדובר רק בעצמאים בלבד ולא בחברות בע"מ, שעליהם אין נתונים, כך שאפשר להניח בסבירות לא רעה, שבעלי נחלות שפעילים דרך חברות בע"מ שבבעלותם, מהווים חלק גדול מההפרש בכל הנוגע לבקשה לקבלת עובדים זרים. 

"במשרד החקלאות, לא כעמדה רשמית אלא כפרקטיקה מקובלת במשרד, מסתכלים על מספר החקלאים שמבקשים עובדים זרים כמספר שהכי קרוב למציאות של חקלאים המתפרנסים מחקלאות", אומר פרופ' איל קמחי

עתירה נוספת הוגשה

מה כל זה אומר על יחס הנחלות-חקלאים במושבים ששמעון מגן חרד לגורלו? במושבים ברחבי הארץ יש כאמור כ-35 אלף נחלות. בהנחה שרק חלק ממבקשי העובדים הזרים הם חברי מושבים (השאר הם קיבוצים, חברות גדולות וחקלאים במגזר הערבי), הרי שניתן לחשב בכלליות שיש כ-30 אלף נחלות במושבים, שבהן בעלי הנחלות לא עוסקים בחקלאות או לחילופין שמוסרים את העיבוד החקלאי בקרקע לגורם אחר. 

הנושא עומד כאמור במרכז העתירה של מגן. המצב המשפטי שאותו תוקף מגן הוא היישום של "חוק ההתיישבות החקלאית" הקובע שבעל נחלה צריך לעבד את אדמתו. בפועל, משרד החקלאות נותן היתרים כאלו גם כאשר קרקע נמסרת לעיבוד לגורם שמחוץ לאגודה השיתופית, ואולם בתוך המושב עצמו, כאשר חבר מושב נותן לשכנו לעבד את הקרקע, משרד החקלאות אינו מתערב ולא דורש אישור. 

תחילה פרסם בג"ץ פסק-דין בהסכמה ולפיו משרד החקלאות יפרסם נוהל חדש בעניין זה. אולם הנוהל שפורסם הכיל קריטריונים בעייתים לאישור מסירת נחלה לעיבוד בין חבר אגודה לאחר, כפי שסקרנו בעבר. נוכח כך, מגן עתר מחדש באמצעות עו"ד אמנון גלברט ודיון צפוי להתקיים רק במרץ 2027. המדינה טרם הגיבה ועליה לעשות כן עד חודש לפני מועד הדיון.

עד אז נמשך המצב שבו נחלות חקלאיות, בעיקר במרכז הארץ, הופכות לכר פורה לעסקאות נדל"ן יקרות בשווי עשרות מיליוני שקלים, כאשר הרוכשים יודעים שאין אכיפה על החוק הקובע שבעל נחלה חקלאית יעבד את אדמתו. למרות המציאות הזו, רשות מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות ממשיכים במדיניות של תוספת נחלות במושבים למי שמחפשים איכות חיים בבתים צמודי קרקע עם מרחבים גדולים לידם ותוך ידיעה שהם אינם מחויבים לעסוק בחקלאות בפועל. 

הנתונים שאנו חושפים כעת מחדדים עוד יותר את סימני השאלה לגבי מדיניות זו, הממשיכה למעשה לסבסד נדל"ן במסווה של חקלאות.